אנשי האוצר ומשרד התחבורה משווקים לנו תוכנית שתעודד את האזרחים לנסוע באוטובוס. אלא שכמו בהרבה מקרים, גם הפעם מנסים לעודד אותנו לעבור לתחבורה ציבורית מבלי להציע שיפור בשירות ומבלי לספק את התשתיות המתאימות.

מטרופולין גוש דן צריך את הרכבת הקלה כמו אוויר לנשימה, תרתי משמע. מעבר להקלה בעומסי התחבורה האדירים הרכבת עשויה להפחית את זיהום האוויר באופן ניכר. גם בכך יש נחמה. אבל רכבת קלה היא רק התחלה. רכבת קלה בלבד, גם אם תהיה יעילה, לא תעשה את העבודה. לכך חייבים להוסיף, בעיקר בתל אביב, תשתית אוטובוסים שתשלים בעבור הנוסע את ה"מייל האחרון" ותיקח אותו עד לדלת הבית או המשרד.

מי שהתוודע למערכת התחבורה של העיר לונדון לא יכול שלא למות מקנאה. בלונדון, לא רק שמופעלות כל מערכות ההסעה ההמוניות – רכבת מהירה, רכבת תחתית, אוטובוסים, מוניות ואפילו סירות לאורך התמזה – אלא שהן מסונכרנות ביניהן. נוסע יכול לשלב כמה כלי תחבורה בקלות רבה ולסמוך על התכנון המוקדם שלו בכל הנוגע ללוחות הזמנים.

רכבת קלה היא צעד בכיוון הנכון, אך כמו תמיד זהו צעד קטן מדי ומאוחר מדי. כל מי שאמון על נושא התחבורה בישראל חייב לחשוב איך ייראה מערך התחבורה המשלים לרכבת הקלה, לפחות בתל אביב. עשר שנים הן לא לא הרבה זמן כשמדובר בפרויקטים לאומיים בישראל. זהו עניין בוער. כל מי שנסע באחרונה ברחוב אלנבי בתל אביב וראה את שיירות האוטובוסים האינסופיות המעשנות את הרחוב, מבין שפתרון כזה מחויב המציאות גם בלי קשר לרכבת הקלה.

במקום עשרות קווי אוטובוסים הנראים כמו ספגטי חסר תוחלת ובזבזני, מוטב היה לחלק את תל אביב לכמה קווי אורך ורוחב קבועים. קווי האוטובוס לא יסתמו עוד את כל רחובות העיר אלא ייסעו בקו אורך או קו רוחב אחד, הלוך וחזור במשך כל היום. בקצה כל קו תוקם תחנה גדולה יותר, אליה יגיעו האוטובוסים הנכנסים לתל אביב מערים אחרות.

לדוגמה, אוטובוס מפתח תקוה לא ייכנס לעיר אלא יוריד את הנוסעים באחת התחנות בהיקפה של העיר. שם יעלו הנוסעים על אוטובוס הנכנס לעיר. הואיל ומסלולי הנסיעה בתוך העיר הם ישרים, ללא פניות שמאלה או ימינה, משך ההמתנה לכל אוטובוס יהיה מינימלי, בוודאי בהשוואה למצב כיום. זאת עוד לפני שהזכרנו את הפשטות שבהתנהלות; יותר לא נצטרך לנחש היכן בדיוק עוצר כל קו. אוטובוס הנוסע על דיזנגוף ישרת את רחוב דיזנגוף בלבד.

על הנייר הדברים תמיד נראים הרבה יותר פשוטים. בפועל, גם התוכניות הפשוטות ביותר מחייבות מאמצים אדירים, החל מהתגברות על ביורוקרטיה מפלצתית, עבור בנטרול אינטרסים של קבוצות לחץ אגרסיוויות וכלה בבעיות הנדסיות סבוכות. פתרונות דומים כבר עלו בהזדמנויות שונות. למען הסר ספק אנחנו מוותרים על כל קרדיט בעניין – ובלבד שמשהו כבר יתחיל לזוז, למען השם.

אלפי אזרחים הריחו, דמעו והתקשו לנשום, בזמן שמערכות הניטור הראו שהכל כרגיל. אפילו עכשיו לא יודעים בוודאות מה נפלט וכמה. נסו לדמיין מה יקרה אם ידלוף חומר מסוכן ורעיל במיוחד

לכתבה בNRG לחצו כאן…

החברות מנסות לספר סיפור אחר, אבל תעשיית המים המינרליים, יותר מכל דבר אחר, היא תעשייה של פשע סביבתי. אסף זלינגר מספק לנו את העובדות האמיתיות

למאמר בNRG לחצו כאן…

תרגיל הראשון שמדמה זיהום בחופי הים התיכון נערך בשבוע שעבר. בין הכשלים שנחשפו: חוסר בעובדים ובציוד ובעיות תקשורת ושליטה. מהמשרד להגנת הסביבה נמסר שפועלים לתיקון הליקויים

לכתבה בNRG לחצו כאן…

מטרת הפרויקט היא הזרמת מים ממפרץ אילת לים, כחלק מתוכנית "מסדרון שלום", להגברת שיתוף הפעולה עם ירדן והפלשתינאים

לכתבה בהארץ לחצו כאן…

השחקנית והסופרת חני נחמיאס הודיעה השבוע על הצטרפותה לירוקים של רמת גן, רשימה שתתמודד בבחירות המוניציפליות הבאות.

חני נחמיאס- ירוקה

חני נחמיאס אמרה השבוע: "החזון שלי הוא שרמת-גן תהיה עיר למופת ביחס לבעלי חיים. מאחורי כל זוג עיניים, גם אם הוא שייך להולך על ארבע, יש נשמה."

עוד הוסיפה נחמיאס: " כאוהבת בעלי חיים וכתושבת רמת גן אני חשה צער רב על מצבם של בעלי החיים בעיר. כמו בכל עיר בארצנו, גם ברחובות רמת גן מסתובבים חתולים וכלבים רבים ללא בית, חשופים לסבל רב, לרעב, לתאונות והתעללויות, לכן ברצוני לפועל בין השאר למען רווחתם של בעלי החיים."

לעמוד של חני נחמיאס באתר הירוקים של רמת-גן לחצו כאן…

בזבזנים, אגואיסטים, מסוכנים, גאוותנים ובעיקר-מזהמים. העולם מתאחד נגד הנהגים ברכבי השטח, ובעיקר נגד המכוניות הגדולות שלהם. הפרוות החדשות של העשור

לכתבה בNRG לחצו כאן…

הם נפגשים, הם מתקרבים, ובין אנשי רה"מ יש מי שמכה על חטא השארתו של נתניהו בחוץ: "היינו צריכים להציע לו את האוצר – ולהוציא את האוויר מתוך אהוד ברק". בינתיים מנהלים האולמרטים קרב בלימה נגד וינוגרד, בלי ממש לספור אותו

 …לצבע הירוק באיחור ניכר הגיע גם אלינו הטרנד של איכות הסביבה. רואים את זה בתקשורת, רואים את זה בוועדת הפנים של אופיר פינס. ללא ספק, ירוק הוא השחור החדש. בקצב הזה, משוכנעים כמה מביני דבר, מפלגת הירוקים תעשה היסטוריה ותיכנס לכנסת הבאה. הם יהיו הגמלאים החדשים.

לכתבה בYNET לחצו כאן…

מציעים לבנות במקום זאת אלפי דירות במתחם תע"ש או במתחם באסה ברצליה

לכתבה בNFC לחצו כאן…

 מאת: עו"ד אמיר לירן

כיום אנו מצויים בעידן חדש, עידן של חופש מידע. המחוקק העלה את זכות האזרח לקבל מידע מרשויות ציבוריות עלי ספר, בציינו כי "הזכות לקבל מידע מרשויות ציבוריות היא אחת מזכויות היסוד במשטר דמוקרטי.  היא תנאי בסיסי להגשמתו של חופש הביטוי ולמימוש זכויותיו הפוליטיות של אדם בכל תחומי החיים.  נגישות רבה יותר למידע תסייע לקידומם של ערכים חברתיים ובהם שיוויון, שלטון החוק וכיבוד זכויות האדם, ותאפשר גם בקרה טובה יותר של הציבור על מעשי השלטון". אנו עדים לדמוקרטיזציה של ההליך המינהלי, והחלת עקרון הפומביות על דיוני הרשויות הציבוריות תואם למגמה זו.

גם בית המשפט העליון פסק כי מידע בעל אופי ציבורי מובהק יש לחשוף לציבור, וכי "מסקנה זו מתבקשת מתכליתו האמורה של החוק (חוק חופש המידע – א.ל.), מחובת הנאמנות שהרשות חבה בה כלפי הציבור ומהיותו של המידע המצוי בידיה קניינו של הציבור."

בעבודה זו יטען כי ללא החלת עקרון הפומביות על דיוני הרשויות הציבורית, הרי הלכה למעשה חוק חופש המידע הופך להיות אות מתה בספר החוקים. פומביות הדיון היא הפן המשלים של זכות הציבור לדעת, והגשמתו יוצקת תוכן ומשמעות לזכות זו.

עוד לפני חקיקתו של חוק חופש המידע, נקבע כי ללא מידע מרשות ציבורית לא תיתכן ביקורת ציבורית, כדברי בית המשפט העליון: "ביחסים שבין הפרט לבין רשויות השלטון, יש להגשמת זכות הציבור לדעת חשיבות ראשונה במעלה. בכך תלוי עצם קיומה של ביקורת ציבורית על פעולות הרשויות, ובקיומה של ביקורת זו מותנה אמון הציבור ברשויות עצמן".

אכן חוק חופש המידע, יצר מנגנון מתאים לבקשות לקבלת מידע מרשויות ציבוריות אך חוק זה במתכונתו מתאים אך ורק  לצרכיו של האזרח היודע בבירור באיזה מידע הוא מעוניין לקבל מהרשות הציבורית.

כיצד יפעל אזרח, המעוניין לקיים ביקורת ציבורית על הרשות, אך אין בידיו כל ידיעה אילו החלטות קיבלה הרשות הציבורית ? האם על אותו אזרח להגיש מדי חודש בחודשו בקשה למידע, בו תתבקש הרשות לציין בפני האזרח אילו החלטות קיבלה הרשות לאחרונה, על מנת שהאזרח יבקש להיכנס לעובי הקורה של אותן החלטות ? היום אזרח המעוניין לבקר רשויות ציבוריות נתון לחסדיהן, ירצו ידווחו לו על החלטותיהן, ירצו יתעלמו ממנו, במקרה הטוב יזון האזרח מהדלפות של גורמים פנימיים, אשר יתנו לו רמז לכיווני ביקורת אפשריים.

דווקא אי הידיעה על החלטות רשות ציבורית במועד קבלתן, מונעת מהאזרח כל אפשרות מעשית להעמיד אותן החלטות לביקורת משפטית של בית המשפט לעניינים מינהליים או של בית המשפט הגבוה לצדק לפי העניין, באשר תיטען כנגד האזרח טענת סף של שיהוי, אשר תקבל משנה תוקף כאשר הרשות הציבורית הוציאה כספים ליישום החלטותיה, וצדדים שלישיים הסתמכו על אותן החלטות.

התוצאה הכאובה היא, שהיום הרשויות הציבוריות פועלות הלכה למעשה במחשכים, פטורות מלתת לציבור דין וחשבון מלא על החלטותיהן, פטורות מביקורת ציבורית בזמן אמת, ונהנות למעשה מצנזורה שאיננה מגיעה להן כדין.

גם אם נבחן רשויות ציבוריות המחויבות לפעול בפומבי ובנוכחות הציבור, נמצא שאותן רשויות פועלות הלכה למעשה בסודיות, באשר החובה לפעול בפומבי, איננה כוללת מבחינת הרשויות גם החובה לידע הציבור על קיום אותן פעילויות, כדי שיוכל לממש את זכותו להיות נוכח באותן פעילויות.

המשך »