רק עתה אנו מתחילים להבין את גודל הנזק שהסבנו לסביבה שלנו. רק עתה אנו מבינים שהחופש שניתן לתאגידים לצבור עושר מבלי לתת דין וחשבון, מהווה סכנה קיומית של ממש לכל אחת ואחד מאיתנו

למאמר בYNET לחצו כאן…

ערב יום הכיפורים טוב נעשה אם נקדיש זמן לחשבון נפש על מצב הסביבה שלנו ונחשוב מה עשינו למען הסביבה בשנה האחרונה ועד כמה כל אחד ואחת מאתנו גילה אכפתיות ומודעות למפגעים סביבתיים. ואולם, חשבון הנפש אינו יכול לעצור רק בעבר וחייב להיות גם בעתיד – מה כל אחד מאתנו מתכוון לעשות למען הסביבה.

יום-יום אנחנו עושים פעולות שבמרביתן אנחנו פוגעים בסביבה ומזיקים לה. זה מתחיל עם התנעת הרכב בבוקר, שיחות אינסופיות וברובן לא מחויבות בסלולרי ועד השלכת פסולת כך סתם ברחוב או השלכת דברים שניתן למחזר לפח אשפה רגיל. בשנה האחרונה התחדדה המודעות לנזקים שאנחנו גורמים לכדור הארץ ומביאים להתחממותו. כיום אין כבר צל של ספק כי אם לא נתעורר המצב רק יחמיר. המדינה יכולה לחוקק חוקים ותקנות המגינים על הסביבה, אך בפועל מי שיציל את הסביבה שלנו וישמור עליה הם רק אנחנו.

זה אולי יישמע יומרני ובלתי מציאותי, אך עלינו להפסיק לעסוק ב"ישראבלוף" ולחפש כל הזמן איך מתחמנים ומכופפים את החוק בנושאים סביבתיים. נקודת החשיבה שלנו חייבת להיות אישית: איך אני, מנהל מפעל, לא פוגע בסביבה, לא מזהם את האוויר, לא מזהם את הים ולוקח אחריות אישית לפעולות המפעל; איך אני, קבלן שיפוצים, לא שופך פסולת בניין כגנב בלילה בשטח ציבורי פתוח ומזהם אותו אלא במקום מוסדר; איך אני, מר ישראלי, מצמצם את השימוש ברכב הפרטי שלי ומעדיף תחבורה ציבורית; איך אני, גברת ישראלי, תורמת להגדיל את היקף המיחזור של חומרים שונים ואיך משפחת ישראלי חוסכת אנרגיה בשימוש נכון בחשמל.

תקציב המשרד להגנת הסביבה אינו מאפשר למי שאמור לפקח ולאכוף את המפגעים הסביבתיים לדאוג באופן אמיתי לסביבה; ועדות התכנון אינן דואגות לשמור על מעט השטחים הפתוחים שעוד נותרו לנו ומתקפלות לא פעם בפני לחצי כרישי הנדל"ן ובעלי הון; והרשויות המקומיות אינן מספקות לתושבים את האמצעים כדי לעודד מיחזור.

כמו בתחומים רבים בחברה הישראלית ובהם הדאגה החברתית לחלשים, שם הציבור ממלא את מקומם של המוסדות השלטוניים, כך גם בדאגה לסביבה – הבעיות הסביבתיות אינן גזירה משמים, אך אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו וטוב שנעשה זאת כבר היום. זה בידיים שלנו.

תושבי ערי השרון יצאו להפגין נגד כוונת המדינה לבנות 23 אלף יחידות דיור בשטח בו שוכן מפעל תעש, מבלי שנבדק האם הקרקע באזור מזוהמת. עמותת התושבים: הקרקע רוויה בשפכים רעילים ומסרטנים. מנהל מקרקעי ישראל: מתגבש הסכם הבנות שיבטיח כי שיווק הקרקע יעשה רק לאחר טיהורה

לכתבה בYNET לחצו כאן…

יושב ראש  מפלגת  הירוקים  פאר ויסנר : עליית מחירי הנפט בעולם מחזקת את מחויבותם של ראש הממשלה ונשיא המדינה להכריז כי מדינת ישראל מתנתקת מנפט ועוברת ל"אנרגיות ירוקות" ונקיות. מדינת ישראל מחויבת לפעול לניצול אנרגית השמש ופיתוח אנרגיות  חלופיות  בהתאם לחזונו של דוד  בן גוריון, כך שתלותה של  מדינת ישראל  בנפט יהיה מינימלי. בכל  העולם מתנתקים  מהנפט  וכך גם על מדינת ישראל לעשות. צמצום התלות בנפט זו  הדרך האפקטיבית למלחמה בטרור  בכך שהיא תוריד עד למינימום את  המשאבים האדירים המועברים לארגוני טרור"

למכתבו של פאר ויסנר לחצו כאן…

איך משכנעים את ראשי הערים ואת סוחרי הנדל"ן ששטחים ירוקים עדיפים על פני עוד ועוד מקומות חניה מצופי אספלט? פשוט מאוד: "חוטפים" מקום חניה והופכים אותו לגינה ציבורית למשך כמה שעות, עם דשא, ספסל ועץ. שוחרי סביבה בעולם יציינו ביום שישי את יום הפארקינג הבינלאומי, ובכוונתם לתפוס לכם את החניה הקבועה ליד הבית

לכתבה בYNET לחצו כאן…

אוזון הוא מזהם, שהימצאותו מעידה על חשיפה למזהמי אוויר נוספים. נתוני המשרד להגנת הסביבה מלמדים על חריגות גבוהות מהתקן לריכוזי אוזון, אותו קבע ארגון הבריאות העולמי

לכתבה בNRG לחצו כאן…

קיצור הדרך המפורסם ביותר בין אירופה לאסיה – דרך האזור הארקטי של קנדה – היה ידוע כמעבר בלתי עביר לכלי שיט שחסום בקרח עבה. עד השנה. על פי נתוני לוויין, שכבת הקרח הפשירה השנה במהירות וכלי שיט יכולים לעבור כעת בין האוקינוס האטלנטי לשקט

לכתבה בYNET לחצו כאן…

דו"ח חדש של "האיגוד הבינלאומי לשימור טבע" קובע: מינים רבים יותר של חיות נמצאים בסכנת הכחדה

לכתבה בהארץ לחצו כאן…

יוסי מלמן לקח פסק זמן מעסקי הריגול ומענייני גידמאק והחליט להיטפל לרוכבי אופניים תמימים.
קשה להישאר אדיש כאשר יוסי מלמן לובש את מדי האביר שלו שם את הקסדה ומטפס על מעוז הליברליזם שנמצא ברחוב שוקן. ובכמה תקתוקי מקלדת לא מושחזים שוחט את הדימוי הליברלי שהיה אפשר לצפות מאחד מבכירי עיתונאי הארץ.

לפעמיים אני נדהם לשמוע אנשים בעלי דימוי ליברלי מבטאים דעות לא ליברליות על גובל הפשיזם.
אני בעיקר נדהם מן הקלות שבה אנשים שרואים עצמם כאנשים מתקדמים מוחאים כפיים לכפייה של התנהגות הנראת להם כנכונה.

בכמה מובנים חוק הקסדות הוא חוק תקדמי, המחוקק החליט כי על מספר פעולות אנושית שעד לא מזמן היו חופשיות כפעולות מסוכנות שדורשות הגנה בקסדה. מדובר ברכיבה על אופניים, גלגליות למיניהם וקורקינט.
משום מה המחוקק הישראלי החליט שפעולות אלו הן הכי מסוכות שיש והכניס אותם לחוק.
ראשית יש לתהות למה החליט המחוקק שדווקא פעולות אלו מסוכות ופעולות אחרות לא? למשל למה רכיבה על סוס שהיא יותר מסכנת מרכיבה על אופניים לא מחייבת קסדה? או החלקה על הקרח שדומה להפליא להחלקה על רולרבלידס לא מחייבת קסדה? או אפילו ריצה שבמקרים רבים שווה ועולה על מהירות של רכיבה באופניים?
שנית יש לתהות למה המחוקק כל כך דואג לרוכבי האופניים? ולא למשל למאות אלפי האנשים שמידי סוף שבוע ממלאים את החופים ונחשפים לשמש בלי הגנה ראויה? או לאלו שלא לוקחים תרופות שהרופא רשם להם? או לאלו שמדברים במשך שעות בטלפון סלולארי? או אלו שאוכלים אוכל שמן בצורה מוגזמת? ומה עם אלו שלא מצחצחים שיניים?

בבסיס חוק הקסדות יש שתי אמירות שכל אדם שמגדיר עצמו ליברלי צריך להיות נחרד מהם.
האחת, המחוקק יכול להתערב ולשלול את שיקול הדעת של אדם איך ומתי לשמור על בריאותו.
השנייה, המחוקק יכול באופן שרירותי להגדיר פעולה חופשית ויומיומית כמסכנת ולשים אותה תחת רגולציה.

ואין לטעות ברגע שאנשים ליברלים מקבלים עקרונות לא ליברלים לכאורה למטרה שנראת להם ראויה הם יאבדו את הזכות המוסרית לטעון נגד יישם אחר של עקורות אלו.
אני תוהה מה יאמרו מלמן, ארדן וחבריהם במסדר אבירי הקסדות אם בעתיד מפלגה דתית תחליט לאסור אכילת בשר חזיר בטענה שהוא מזיק לבריאות?

לצערי הרב בית המחוקקים יש נטייה לא בריאה לחקיקת יתר, במקרים רבים החוקים שמחוקקים הם מיותרים ודווקא את החוקים הנחוצים שנוגעים לאינטרסים בעלי משקל נזנחים ולא מחוקקים.

הרדיפה האובססיבית לחקיקת חוקים מזכיר לי את התקופה שהייתי בתיכון, שממוצע הבגרויות היה נתון של יוקרה בו מנהלי בתי ספר וראשי ערים נהגו להתהדר. כמובן שהמחיר של הנתון "היוקרתי" היו אלפי ואולי רבבות תלמידים כביכול חלשים שבתי ספר הקריבו למען הסטטיסטיקה ולא הגישו אותם לבגרות.
הן המחוקקים והן התקשורת צריכים להבין שלא כמות החוקים חושבה אלא האיכות שלהם.
כמו שכתבתי חוקים כמו חוק הקסדות שחוקקו באופן רשלני ביותר מדרדרים את אמון הציבור בכנסת.

ולסיום מסר למלמן, אני חושב שרוכבי האופניים בישראל כן יודעים מתי הם צריכים לשים קסדה ומתי לא ואין לא לך ולא לארדן שמץ של הוכחה שזה לא כך, ומאמרך רק מחזק טענה זו. רק אציין שאני רואה הבדל מהותי בין חיוב בקסדה על אופנוע שהינו כלי תחת רגולציה לבין הכנסה של האופניים לרגולציה בחסות חוק הקסדות.

האמירה המפרסמת "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות" נכונה כאן. אפשר להסביר, אפשר לשכנע לחבוש קסדה אבל כפייה של חבישת קסדה בחוק יכולה להוביל במוקדם או במאוחר לכפייה של דברים אחרים.

לחתימה על העצומה נגד חוק הקסדות לחצו כאן…

בערב ראש השנה לפני 11 שנים נפלתי מהאופניים שלי. השתטחתי על הכביש, שברתי את עצם הבריח ונפגעתי בראשי. למזלי, פגיעות הראש הסתיימו בכמה חבלות יבשות ושריטות. הקסדה שחבשתי הצילה את ראשי, וכנראה גם את חיי.

למאמר של יוסי מלמן בהארץ לחצו כאן…
למאמר תגובה של דרור עזרא לחצו כאן…