תחנת הכוח בחדרה: התקנת הפילטרים לארובות תחכה עד 2010
תוכנית המתאר הארצית בשנת 1996 חייבה את חברת החשמל להתקין מסננים חדישים בתחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה עד 2005. אולם, חברת החשמל לא התקינה מסננים אלה, הנקראים סולקנים, ובקום זאת שיפרה את המסננים הקיימים.
החוק כבר עבר, אבל המאבק בנושא עדיין לא נגמר. יוזם חובת חבישת הקסדה בעת רכיבה על אופניים, ח"כ גלעד ארדן, התארח בפורום חי וענה לשאלות. מייד אחריו הגיע ח"כ דב חנין, המתנגד נמרצות לאותו חוק בדיוק. קראו מה היה להם לומר, והביעו דעתכם – בעד קסדה בכל רכיבה על אופניים, או נגד החוק הגורף
בישראל יש לא מעט חוקים טיפשיים רובם חוקים שחוקקו בעבר הרחוק, חוק הקסדות הוא דוגמא עכשווית איך עוברת חקיקה טיפשית שפוגעת קשות בחופש הפרט.
המרכבים הדורשים לחקיקה כזו הם פשוטים: מחוקקים יהירים ופופוליסטיים, עמותה משועממת שרוצה להצדיק את עצם קיומה ובעלי הון.
חוק הקסדות הוא במקורו יוזמה של עמותה מממנת היטב בשם "בטרם", שכביכול פועלת להצלת ילדים מסכנות שונות ומשונות. בצורתו המקורית החוק נועד לחייב חבישת קסדה רק לגבי ילדים אבל "שודרג" מעלה באופן מוזר ובלתי ברור.
קראתי את ניירות העמדה של העמותה ושמתי לב לשני דברים מהותיים.
הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא שאין את הנתון הקריטי כמה ילדים בישראל נפגעים פגיעות ראש כתוצאה מתאנות אופניים. לכאורה היה מתבקש שנתון זה יהיה בכותרת ניירות העמדה של העמותה, אבל לא, בשבעים העומדים עמוסי הטקסט, הטבלאות והגרפים לא מצאתי אפילו בדל נתון כזה.
אותי הנתון הזה מאוד מעניין, מעניין גם לדעת כמה ילדים נפגעים בראש מפעולות אחרת כמה משחק בגני שעשועים, או טיפוס על עצים, והאם יש באמת הבדל מהותי לרעת אחת מן הפעולות האלו. מי יודע אולי נגלה שבכלל צריך לחייב ילדים לחבוש קסדה שהם מטפסים על עץ?
חוסר הנתון הזה היה צריך להדליק נורה אדומה אצל כל אדם סביר, וזה מוביל לדבר המעניין השני ששמתי לב אליו בנייר של "בטרם". בראש נייר העמדה במקום בולט מופעיה רשימת הועד המנהל של העמותה שמות כמו דני דנקנר(יו"ר בנק הפועלים), ארז ויגודמן(נשיא ומנכ"ל עלית), שלמה נחמה(יו"ר בנק פועלים לשעבר) שמות אלו ככה סתם אולי לא אומרים הרבה לרוב האזרחים אבל שמות אלו אומרים המון למחוקקי ישראל.
בעלי הון ועמותה המחמד המשועממת שלהם אולי לא מספיקה לחקיקת חוק כזה צריך להוסיף לקלחת מחוקקים והנה הם.
האחד מחוקק יהיר ופופוליסט כמו גלעד ארדן, שכנראה חושק בכל מאודו להיות "הדודה הפולנייה" של מדינת ישראל, או אם אתן רוצות רס"ר המשמעת שלה.
השני מחוקק כמו מתן וילנאי שנפל מן האופניים והחליט שרק הקסדה הצילה אותו והשלישית מחוקקת כמו רונית תירוש שאחיה אושפז פצוע בי"ח "משום שרכב על אופניים בתוך כתלי העיר תל אביב והוא בגיר" ולטענתה הקסדה הצילה אותו.
החוק הזה הוא כמובן אווילי, חוקק בחקיקת בזק תמוהה ביותר, ללא שום ביסוס סטטיסטי שהוא אכן נחוץ בארץ. יתרה מזאת המחקרים והסטטיסטיקות בעולם מראים את ההפך, הנתונים מראים כי מאסות של רוכבי אופניים הם הנתון המשמעותי ביותר לבטיחות רוכבי אופניים. איפה שיש יותר רוכבים, כמו בגרמניה והולנד, הנהגים מודעים להם ולכן הם יותר זהירים וכך יש פחות נפגעים. לעומת זאת איפה שיש מעט רוכבים, כמו בארה"ב ואוסטרליה, נהגים פחות זהירים ויש יותר רוכבים נפגעים.
והנה כי-כן החליטו מחוקקי ישראל הנכבדים לקטל את תרבות האופניים, לשים כלי תחבורה פשוט, חופשי ובלתי מזהם תחת רגולציה ובכך להמאיס אותו על הציבור. וכמו שקרה באוסטרליה כנראה כך יהיה בישראל במקום שירדו מכוניות מן הכבישים יתווספו מכוניות שזה אומר עוד זיהום אוויר ועוד תאונות קשות.
אפשר לתהות מה הבדל בין אדם שרץ במהירות 10 קמ"ש ולבין אחר שרוכב על אופניים באותה מהירות למה אחד חייב קסדה והשני לא? או למה מחליקה על הקרח פטורה מקסדה לעומת מחליקה על רולרבלידס שמחויבת לקסדה?
המחוקק צריך לצאת מן התחתונים של האזרח, ולסמוך עליו שידע איך לשמור על בריאותו.
במדינה דמוקרטית חוקי "האח הגדול" כמו חוק הקסדות הם מדרון חלקלק שיכול ולהסתיים בצורה חמורה וקשה לחירויות פרט בסיסיות, זה צריך להדאיג כל אדם בין אם הוא רוכב על אופניים ובין אם לא.
ח"כ דב חנין תוקף את התנהלות המדינה בנושא עידוד השימוש באופניים, ויוזם הצעת חוק שתשנה לדעתו את המצב. וגם על חוק חובת חבישת הקסדה יש לו מה לומר
סקר של מכון דחף קובע כי 60% מתושבי ישראל תומכים בהקמת הבסיס בצומת הנגב. ראשי רשויות מהאזור תומכים אף הם ביוזמה הצה"לית. ראש מועצת עומר: "אם יעצרו את ההקמה, אפנה לבג"ץ בדרישה לפנות את באר-שבע"
נדמה שאפשר להמשיך ולחלום על היום שבו יוכלו תושבי ישראל להשתמש באנרגיה סולארית. לאזרח אכפתי אחד נמאס והוא החליט לפעול בעניין. אתם מוזמנים להכנס לעצומה ולחתום
קרמר יצר קשר עם מפלגת הירוקים, שהודיעה כי היא תומכת בעצומה. עוד נמסר, שיושב ראש המפלגה, פאר ויסנר, פועל לקידומה של אנרגיה סולארית בישראל בכלל ובעיר תל- אביב בפרט, בתוך כך הפעלת מוסדות עירוניים שונים באנרגיה סולארית. בעקבות ביקור שקיים בגרמניה לפני מספר שבועות, אמר ויסנר: "בגרמניה כבר מבינים את יתרונותיה של האנרגיה הסולארית. בדרך ממגרש החנייה ליורו פארק מוצבים עשרות שלטים עם סיסמאות בנושא אנרגיה סולארית. בדומה למדינות אחרות בעולם, גם מדינת ישראל צריכה להשתחרר מהתלות בנפט ולפעול לשימוש באנרגיה סולארית, כיאה למדינה שטופת שמש".
המתנגדים לכביש החדש בין נתיבי איילון ל"חוצה ישראל" מאיימים בבג"ץ: הוא יזהם פי 10 מהתקן הבינ"ל
מאת: דר' גיא בכור
ממשלת ישראל מנסה לפתות ישראלים יורדים לחזור לארץ באמצעות סיוע כספי? זה טוב, אך בהחלט לא מספיק. כאן אנו זקוקים לחזון דרמטי, מפרה, מאתגר, במסגרת קונצנזוס ומעורר תהודה בינלאומית, שישנה לגמרי את מצבנו, ויביא לכאן לא אלפי יהודים וישראלים מבחוץ אלא מאות אלפים. אז איך עושים את זה?
כאשר קראתי בסוף השבוע ב"ידיעות אחרונות" על התוכנית המתגבשת בממשלה להחזרת "אלפי" ישראלים יורדים, תוכנית הבנויה על הטבות של עד 160 אלף ₪ למשפחה, חייכתי לעצמי במרירות.
זה הרי מראה דמותה של ממשלת ישראל של היום: מדינה שמנה עם הרבה כסף לפזר, מעט אפקטיביות ואפס חזון, וזאת בלי לפגוע בכוונת הוגי ההצעה, שכוונתם בוודאי טובה. אפס חזון, בדיוק כמו מצבנו הצבאי או המדיני.
משיחות עם ידידים ובני משפחה בניו יורק כבר אומר שהטבות כספיות לא יהיו אלה שיחזירו אותם הביתה, הרי מצבם הכלכלי שם משופר לעין ערוך מן ההקשר הישראלי. ואם כבר הוגים תוכנית, מדוע להסתפק בחזרת אלפים ולא, למשל, מאות אלפים של ישראלים, להם אנו זקוקים? ואיך עושים את זה? כאן אנו זקוקים לאותו תבלין שרק הוא מפעים את הישראלים: חזון.
בשנות השבעים היתה העיירה רעננה מושבה קטנה ומרוחקת (הפכה לעיר רק בשנת 1981), שמעטים הסכימו לגור בה. רעננה היתה הליכלוכית הנשכחת והמנומנמת של ערי השרון, במרחק עצום מהרצליה, רמת השרון השכנות, ובמרחק מתחת לכפר סבא, או לכל ערי גוש דן. בשנות השבעים היו הקבלנים מציעים מכונית פיאט לכל מי שיסכים וירכוש דירה ברעננה, עד כדי כך היה מעמד העיר בשפל.
כבר בשנות השמונים הלכה והעיר והתפתחה, אך את עיקר שגשוגה היא חייבת לראש העיר שלה מאז 1989, זאב בילסקי, (מאז 2005 יו"ר הסוכנות היהודית). האיש היקר, שאותו זכיתי להכיר במשך שנים, הוא לא רק פעלתן, דינאמי, חדשן ויוצר, אלא קודם כל רב-אומן בשווק אסטרטגי. בילסקי החל לבנות ולהציג את רעננה כעיר איכות החיים בישראל, כעיר נקייה, עם אוכלוסיה הומוגנית ואיכותית, עם חינוך מצויין, שקט, נועם ודרך ארץ, ועם זאת קרובה לכל מקום. בילסקי הפך את רעננה ל"עיר הירוקה ביותר בישראל", ובצדק. בשנת 2005 אף הוכתרה רעננה על ידי ארגון הבריאות העולמי בתואר "קהילה בטוחה", והפכה בכך לעיר היחידה בישראל ובמזרח התיכון כולו, המחזיקה בתואר עולמי זה. בילסקי יצר יש ומאין, וידע גם לשווק בארץ ובעולם.
התוצאה: מחירי הנדל"ן ברעננה הם מהגבוהים ביותר בישראל, כאשר רעננה עקפה כבר את כפר סבא, הרצליה, רמת השרון וכל ערי גוש דן, והיא מתחרה במחירי הדיור שלה עם תל אביב. המהלך הושלם. שמה של העיר יצא למרחוק, בעיקר בארצות הברית ובצרפת, ורבים מבקשים לעבור ולגור בה (ולכן הזינוק במחירי הנדל"ן). זהו מודל.
זיהום האוויר בחיפה? יקטן ב-2009 כשתושלם העברת גז לאזור. עיר הבה"דים? פרויקט חיוני למדינת ישראל. מחזור? הרשויות המקומיות אחראיות. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא התארח בפורום חי וענה לשאלות הגולשים. התשובות הנבחרות – לפניכם
מנכ"לית המשרד להגנת סביבה לשעבר, נחמה רונן, מתריעה ("העבר עוד לפנינו", TheMarker, 21 באוגוסט) מפני הקמת תחנת כוח גרעינית. מאמרה של רונן מעלה חשד כבד שהכותבת מתנגדת להקמת כורים גרעיניים אך ורק בגלל הפופולריות של עמדה זו.
אלו סיפורים מארכיון הנושא איכות אוויר.
RSS איכות אוויר
אודותינו | על האתר | הצטרפות | התנדבות | לתרום | עצומות | תודות
דרכים ליצירת קשר | פנייה למנהל האתר | פנייה למפלגה
