כנס הכדור בידינו לשנת 2007 יתקיים ביום חמישי – איסרו חג שבועות בהיכל התרבות בבת-ים. 

מטרת הכנס היא לקדם עשייה חינוכית סביבתית, לדון בסוגיות הקושרות בין סביבה לחינוך, וכן להיפגש, להחליף דעות ולתרום למחנכים, למורים ולכל העוסקים בחינוך סביבתי. 

כניסה חופשית

לעלון הכנס לחצו כאן…

50 דונמים זרועים בפרחי בר ארץ-ישראליים במרכז הישוב; ועוד הצעות לטיול או חופשה: שבוע שימור אתרים ברחבי הארץ, פסטיבל סלסה באילת

לכתבה בהארץ לחצו כאן…

איך הפכה וול מארט, רשת הקמעונאות הגדולה בעולם, מחברה מושמצת בגין יחסה האגרסיבי לעובדים וניצול עבודה זולה בעולם השלישי, לחברה המובילה בתחום השמירה על איכות הסביבה וחיסכון באנרגיה מזהמת. ולמה זה צריך לעניין גם את אפי רוזנהויז משופרסל, גיל אונגר מהרבוע הכחול ומנהלים נוספים במגזר העסקי

למאמר בYNET לחצו כאן…

הארגון למען איכות הסביבה מדרגת יצרניות מחשבים על פי יחסן לשימוש בחומרים מסוכנים ומיחזור מחשבים. חברת אפל במקום האחרון

לכתבה בYNET לחצו כאן…

הורים בשני גני ילדים בעיר, הסמוכים לקו מתח גבוה, הבהירו כי אין בכוונתם להשיב את ילדיהם ללמוד שם לאחר חופשת הפסח, עקב הקרינה הגבוהה באזור. חברת החשמל אמנם ערערה על הממצאים, אך ראש העיר השתכנע ומצא בעבורם שני מבנים חלופיים

"ר מפלגת הירוקים, פאר ויסנר, מסר: "מאבק ההורים ביוקנעם צריך לעודד את הציבור לצאת למאבקים על בריאותו ועל סביבתו. אני קורא לכל ההורים השולחים את ילדיהם לגני ילדים בארץ לבדוק האם בקרבת הגן ישנם קווי מתח גבוה, ומהי עוצמת הקרינה הנפלטת מהם, ולא לתת לחברת החשמל לנצל את כוחה ובכך לפגוע בבריאותם של ילדיהם. על ראשי חברת החשמל להבין כי חיי הילדים אינם הפקר. האם מנכ"ל חברת חשמל היה שולח את ילדיו לגן שמעליו קווי מתח גבוה פולטי קרינה?".

לכתבה בYNET לחצו כאן…

אז "מה נשתנה?" יש לקוות שבשנה הבאה התשובה לכך לא תהיה שהסביבה יותר מזוהמת ושיותר אנשים מתו מזיהום אוויר, אלא שרשימת ה"רשעים" התקצרה

מחר ייסב עם ישראל לשולחן הסדר, וכמדי שנה בשנה יקרא את ההגדה ואת דבריהם של "חכם", "רשע", "תם" ו" שאינו יודע לשאול". כמה שעות אחר כך נצא כולנו אל הטבע, כיאה לחג האביב, ליהנות מהסביבה ונופיה, תוך תקווה שאתרי הבילוי יישארו נקיים בתום החג.
אמנם הסביבה אינה יכולה לדבר, אך לא קשה לנחש שיש לה רשימה של "חכם" ו"רשע" ו"תם" ו"זה שאינו יודע לשאול". לא קשה לנחש שההתמודדות על ה"רשע" אינה קשה ושהמועמדים לתואר רבים. אלה הם "הנבחרים" שלי לפסח 2007.

"רשע" – משרד התחבורה – אשר לא דואג לשפר את התחבורה הציבורית על מנת שהציבור יוכל "לנטוש" את המכוניות הפרטיות, וישתמש בתחבורה הציבורית כאלטרנטיבה נקייה יותר. במקום לדאוג לתחבורה הציבורית, הוא פועל לסלילתם של כבישים נוספים ובחלקם הגדול מיותרים כדוגמת כביש 531 באזור השרון. כבישים אלו לא יפתרו את הפקקים בכל בוקר בכניסות לתל-אביב, אלא רק יעבירו את ה"אמבטיה" המלאה על גדותיה מכביש אחד לכביש אחר. משרד אשר מתכוון לקדם הקמתו של אי מלאכותי מול תל-אביב; אשר מערים קשיים על הכנסתן של מכוניות היברידיות (ידידותית לסביבה) לכבישי ישראל.

"חכם" – אל גור המתמודד לשעבר על נשיאות ארה"ב – אשר השכיל לנצל את הפסדו בבחירות בארה"ב להובלה כלל עולמית של נושא התחממות כדור הארץ באמצעות סרטו "אמת מטרידה", המתאר את השפעת גזי החממה על ההתחממות הגלובלית והסכנות האקלימיות אשר מאיימות על כולנו.

"תם" – עובדי המפעלים המזהמים – אשר קמים בכל בוקר למקום עבודתם לפרנסתם, עובדים ברוב המקרים בתנאים קשים, במשמרות, במשכורת מינימום, נחשפים לחומרים מסוכנים ורעילים הפוגעים בבריאותם במשך שעות ארוכות, תוך סיכון חיים ובמקרים רבים שלא בידיעתם וללא שום ברירה מצדם. זאת בשעה שבעלי המפעלים, אשר יושבים לרוב במשרדיהם הממוזגים הנמצאים מחוץ לשטח המזוהם והמסוכן, "עושים קופה" על חשבון אותם עובדים. בעלי המפעלים משתכרים משכורות עתק, ומקבלים החלטות אשר מסייעות להם לעשיית רווחים מצד אחד ופוגעות בעובדים מצד שני. המפעלים הללו מקבלים תמיכה כספית מהמדינה בו בזמן שהם אינם משלמים את המחיר בגין פשעי הזיהום.

"שאינו יודע לשאול" – הציבור הרחב שעדיין אינו מודע מספיק לנושאים הסביבתיים. אמנם בשנה האחרונה חלה עלייה במודעות הציבור לנושאים סביבתיים, אך הם עדיין אינם זוכים להתייחסות מספקת בקרב חלקים גדולים באוכלוסייה. הציבור מתקשה לצאת למאבקים סביבתיים, ולא פעם איכות הסביבה נתפסת כניקיון הסביבה ותו לו.

"מה נשתנה", אנחנו נוהגים לשאול בליל הסדר סביב השולחן, באופטימיות זהירה. יש לקוות שבשנה הבאה התשובה לכך לא תהיה שמה שהשתנה הוא שהסביבה יותר מזוהמת, שיותר אנשים מתו מזיהום אוויר, וכי התשובה תהיה שרשימת המועמדים לתואר ה"רשע" התקצרה.

צפריר רינת טוען שבאופן אירוני, כיוון שבנוף מותר לפגוע אבל בחרדים חס וחלילה, אולי הם יצילו את רמת מנשה מכביש חוצה ישראל

למאמר בוואלה לחצו כאן…

זיהום הים בישראל מחמיר משנה לשנה. קבוצה של חותרי קייאקים החליטו לעשות משהו בנושא, ויצאו לחתירת מחאה וניקיון
לכתבת וידאו בוואלה לחצו כאן…

השבוע הזדמן לי לעשות קניות בחנות מגה בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה, מייד שנכנסתי הבחנתי בשינוי מרענן שורות שורות של עגלות קניות חדשות ומבהיקות.
לי העניין הזה של בחירת העגלות תמיד היה די בעייתי, באופן מוזר תמיד העגלות שאני מגריל יוצאות דפוקות, אחת עם גלגל אחד שיש לו רצונות משלו השנייה מלאה בשקיות, ושלישית סתם נראית מטונפת. לכן ברגע הראשון אמרתי לעצמי איך שיחקו אותה מגה, איך הם סופסוף הבינו שעגלה טובה זה חלק לא קטן מחוויית הקניות.

עגלה

הכול היה טוב ויפה עד הרגע בו הגעתי לקופה, רק לאחר שבקושי הצלחתי להגיע למוצרים שנחו בתחתית העגלה, הבנתי שנפלתי קורבן למניפולציה שיווקית מרגיזה. הבנתי שהעגלה החדשה היא יותר גדולה מן העגלה הישנה.
אם חוזרים אחורה ומסתכלים על זה, יש הבדל משמעותי בין גודל העגלה מלפני 15 שנה לגודל העגלה היום, העגלה היום כפולה בנפחה מן העגלה של פעם. אפשר לזקוף "לזכותם" של רשתות השיווק שהן עשו זו בדרך של אבולוציה, בלי שנרגיש מידי כמה שנים העגלה תפחה ותפחה עד שהיגעה למימדים הענקים של היום.

לא מדובר בעניין של מה בכך, עגלה גדולה היא מקדם מכירות משמעותי ביותר, שפועל על המון אנשים בלי שבכלל הם שמים לב לכך. אם אתה קונה מעט מוצרים תרגיש לא נוח שעגלה שלך ריקה ותוסיף עוד מוצרים כדי שלא תרגיש שאתה סתם לקחת את העגלה. אם אתה לקוח שקונה הרבה אתה תקנה יותר, רשות השיווק מבינות שקונים רבים מסיימים לקנות ברגע שהעגלה שלהם מלאה בכך שהעגלה גדלה חלק לא מבוטל מן הקונים יגדלו את קניותיהם.
טריק העגלה, הוא רק אחד הטריקים בארסנל הטריקים השיווקיים, למשל יש את חברת מזון מהיר שהפכה את הארוחה הרגילה לארוחה הקטנה, חברות שמכורות מוצרים מופחתי תוכן בצוברים לכאורה במבצע ועוד ועוד…

לכאורה מדבר בטריק לגיטימי, החנות משקיעה "באביזרים טקטיים" משפורים ובכך מגדילה את המכירות, אין יותר קפיטליסטי מזה. אבל אין לטעות מדובר כאן בניצנים של תופעה חברתית חמורה ומסוכנת.
 
לחברות שמייצרות ומשווקות מוצרי צריכה במערב יש בעיה, הן נדרשות להגדיל את המכירות אבל לא נוספים להם לקוחות. אז מה עושים? הפתרון פשוט, מגדילים את המכירות לכל לקוח.
את התוצאה של המגמה העגומה הזו רואים בארה"ב שבה תופעת ההשמנה מוגדרת היום כמגפה מספר אחת.
הטיפול במגפה הזו בארה"ב יעלה להם בוודאי מיליארדי דולרים, אבל הנזק של המגפה הזו הוא בעיקר חברתי ואישי, לאותם אנשים שנדחפו בלי ידעתם ואפילו בעל כורחם לצרוך יותר ויותר, ובלי שהם מבינים נגרם להם נזק קשה לאיכות חייהם ולבריאותם.
ואילו בצד השני, אין ספק שיש מרווחים רבים מן התופעה הזו החל מיצרני המזון, רשתות השיווק, וכלה ביצרני התרופות וערכות הדיאטה. ואלו אינטרסים שאי-אפשר להקל בהם ראש, סוד גלוי שלבעלי העניין האלו יש מהליכים בין מקבלי ההחלטות 

יש כאן דילמה לא קלה, האם מדינה דמוקרטית וחופשית יכולה להגביל אנשים מה לקנות וכמה לקנות? האם המדינה יכולה להיכנס למקררים של האזרחים?

לדעתי, כן יש מקום להתערבות, המניפולציות שעושות יצרני המזון, רשתות המזון המהיר ורשתות השיווק דומות לאלו שעשו חברות הטבק בשנות החמישים והשישים.
ולכן, במקומות שיש בהם פרצות שגורמות לנזק חברתי ובריאותי המדינה חייבת להתערב ולקבוע הגבלות ותקנות, כמו בעניין הזה שגודל מקסימאלי לעגלה, או איסור מתן צעצועים לילדים בקנית ארחוה, או פרסום מחיר ליחידת מידה וכל שאר הטריקים הדומים.

לכתבה בוואלה לחצו כאן…