ועדה בראשות רה"מ אישררה הרחבה והקמה של יישובים באזור לכיש למפוני גוש קטיף , למרות התנגדות ארגונים ירוקים ומומחי סביבה

לכתבה בוואלה לחצו כאן…

תוכניות פינוי-בינוי, שסבלו בעבר מתדמית שלילית הפכו באחרונה לעיסקת נדל"ן מבוקשת. כבר השנה צפויות לצאת לדרך לפחות 6 תוכניות בנייה בשיטה זו. כך תוכלו לתת לקבלן לבנות על הנכס שלכם – ובדרך גם לגזור קופון מהעיסקה

לכתבה בNRG לחצו כאן…

המתנגדים לכביש החדש בין נתיבי איילון ל"חוצה ישראל" מאיימים בבג"ץ: הוא יזהם פי 10 מהתקן הבינ"ל

לכתבה בהארץ לחצו כאן…

מאת: דר' גיא בכור

ממשלת ישראל מנסה לפתות ישראלים יורדים לחזור לארץ באמצעות סיוע כספי? זה טוב, אך בהחלט לא מספיק. כאן אנו זקוקים לחזון דרמטי, מפרה, מאתגר, במסגרת קונצנזוס ומעורר תהודה בינלאומית, שישנה לגמרי את מצבנו, ויביא לכאן לא אלפי יהודים וישראלים מבחוץ אלא מאות אלפים. אז איך עושים את זה?

כאשר קראתי בסוף השבוע ב"ידיעות אחרונות" על התוכנית המתגבשת בממשלה להחזרת "אלפי" ישראלים יורדים, תוכנית הבנויה על הטבות של עד 160 אלף ₪ למשפחה, חייכתי לעצמי במרירות.

זה הרי מראה דמותה של ממשלת ישראל של היום: מדינה שמנה עם הרבה כסף לפזר, מעט אפקטיביות ואפס חזון, וזאת בלי לפגוע בכוונת הוגי ההצעה, שכוונתם בוודאי טובה. אפס חזון, בדיוק כמו מצבנו הצבאי או המדיני.

משיחות עם ידידים ובני משפחה בניו יורק כבר אומר שהטבות כספיות לא יהיו אלה שיחזירו אותם הביתה, הרי מצבם הכלכלי שם משופר לעין ערוך מן ההקשר הישראלי. ואם כבר הוגים תוכנית, מדוע להסתפק בחזרת אלפים ולא, למשל, מאות אלפים של ישראלים, להם אנו זקוקים? ואיך עושים את זה? כאן אנו זקוקים לאותו תבלין שרק הוא מפעים את הישראלים: חזון.

רעננה כדוגמא

בשנות השבעים היתה העיירה רעננה מושבה קטנה ומרוחקת (הפכה לעיר רק בשנת 1981), שמעטים הסכימו לגור בה. רעננה היתה הליכלוכית הנשכחת והמנומנמת של ערי השרון, במרחק עצום מהרצליה, רמת השרון השכנות, ובמרחק מתחת לכפר סבא, או לכל ערי גוש דן. בשנות השבעים היו הקבלנים מציעים מכונית פיאט לכל מי שיסכים וירכוש דירה ברעננה, עד כדי כך היה מעמד העיר בשפל. 

כבר בשנות השמונים הלכה והעיר והתפתחה, אך את עיקר שגשוגה היא חייבת לראש העיר שלה מאז 1989, זאב בילסקי, (מאז 2005 יו"ר הסוכנות היהודית). האיש היקר, שאותו זכיתי להכיר במשך שנים, הוא לא רק פעלתן, דינאמי, חדשן ויוצר, אלא קודם כל רב-אומן בשווק אסטרטגי. בילסקי החל לבנות ולהציג את רעננה כעיר איכות החיים בישראל, כעיר נקייה, עם אוכלוסיה הומוגנית ואיכותית, עם חינוך מצויין, שקט, נועם ודרך ארץ, ועם זאת קרובה לכל מקום. בילסקי הפך את רעננה ל"עיר הירוקה ביותר בישראל", ובצדק. בשנת 2005 אף הוכתרה רעננה על ידי ארגון הבריאות העולמי בתואר "קהילה בטוחה", והפכה בכך לעיר היחידה בישראל ובמזרח התיכון כולו, המחזיקה בתואר עולמי זה. בילסקי יצר יש ומאין, וידע גם לשווק בארץ ובעולם. 

התוצאה: מחירי הנדל"ן ברעננה הם מהגבוהים ביותר בישראל, כאשר רעננה עקפה כבר את כפר סבא, הרצליה, רמת השרון וכל ערי גוש דן, והיא מתחרה במחירי הדיור שלה עם תל אביב. המהלך הושלם. שמה של העיר יצא למרחוק, בעיקר בארצות הברית ובצרפת, ורבים מבקשים לעבור ולגור בה (ולכן הזינוק במחירי הנדל"ן). זהו מודל.

הדרך שישראל תהפוך למדינה ירוקה

המשך »

הדס שכנאי מעידה ( "קורנת מחרדה" ) שהיא חרדה מפני קרינה מקווי מתח גבוה ושנאים המוליכים חשמל לשכונות מגורים. ואנו אומרים: אין סיבה לחרדה. כדי להקטין את חרדתה, להלן העובדות:

למאמר בהארץ לחצו כאן…

ראשי עיריות רעננה והרצליה שלחו מכתב בהול לממשלה, בו הם דורשים לבדוק בדחיפות את חלופת המינהור, בטרם יאשרו או יחלו בביצוע תוכנית סלילת כביש 531

לכתבה בNRG לחצו כאן…

רגע לפני שנפתחת שנת הלימודים, כאמא לילדה שעוד מעט תיכנס למערכת החינוך בגיל הרך, אני חרדה. החרדות, מן הסתם, הן רבות, אבל חרדה אחת לא נותנת לי מנוח, כי אני יודעת שעליה אין לי שליטה והיא לא תחלוף בשבוע הראשון. לחרדה הזאת אחראית חברת החשמל שמקימה בצמוד לשכונות מגורים וליד מוסדות חינוך עמודי קווי מתח גבוה ושנאים, הפולטים קרינה אלקטרו-מגנטית מסוכנת, כפיטריות אחרי הגשם.

בשכונת המשתלה בתל אביב, בגבעת שמואל, ביקנעם, בהרצליה ובמקומות רבים אחרים מנהלים הורים מאבקים קשים נגד המונופול האימתני הנקרא חברת החשמל, להסרתם של אותם קווי מתח גבוה ולהרחקתם של השנאים שהיא מציבה. הצבת אותם קווי מתח גבוה ושנאים נעשית באופן אבסורדי בלי שיש פיקוח כלשהו מצדו של משרד ממשלתי על רמת הקרינה מאותם מתקנים, ובלי שהחברה מתייעצת עם המשרד להגנת הסביבה בנושא. בכך נוהגת חברת החשמל בחוסר אחריות משווע, שלא לומר בזלזול בלקוחותיה ובבריאותם.

מחקרים רבים של הסוכנות הבינלאומית למחקר בנושא הסרטן (IARC) מוכיחים כי הקרינה מקווי המתח מסוכנת ועלולה לגרום לסרטן, במיוחד אצל ילדים. במקרים "פחות חמורים" היא עלולה לגרום ל"נזקים קלים" כמו בעיות ריכוז והפרעות שינה.

גם במשרד להגנת הסביבה סבורים כי תלמידים הנמצאים במוסדות חינוך הממוקמים סמוך לקווי מתח גבוה מצויים בסכנה בריאותית בשל היותם חשופים לרמות קרינה גבוהות מהערך המומלץ, וזאת לא תמיד בידיעתם. התקן של ארגון הבריאות העולמי מחמיר ברמת הקרינה המומלצת מזה שממליץ עליו המשרד להגנת הסביבה. הפער נובע מהעובדה שאם ידגול המשרד בתקן ארגון הבריאות – המשמעות לכך היא עלויות גבוהות למשק.

במשרד להגנת הסביבה מודעים לכך שחברת החשמל מקימה ומפעילה קווי הולכה במתח עליון, קווי חלוקה במתח גבוה ושנאים, אך בכך פחות או יותר זה מסתכם. גם את בדיקות הקרינה בקווי המתח שליד מוסדות חינוך מבצעת, מדהים ככל שזה נשמע, חברת החשמל בעצמה. משמע החתול שומר על השמנת.

ילדתי ואלפי ילדים אחרים בישראל מופקרים. על הממשלה לדרוש מחברת החשמל להרחיק כל קו מתח גבוה ממוסד חינוכי כזה או אחר, לחייב את החברה להוריד את רמות הקרינה במתקניה ולפעול להפיכתם של קווי המתח הגבוה לקווים מתחת לאדמה.

רגע לפני שנפתחת שנת הלימודים, כאמא לילדה שעוד מעט תיכנס למערכת החינוך בגיל הרך, אני חרדה. החרדות, מן הסתם, הן רבות, אבל חרדה אחת לא נותנת לי מנוח, כי אני יודעת שעליה אין לי שליטה והיא לא תחלוף בשבוע הראשון. לחרדה הזאת אחראית חברת החשמל שמקימה בצמוד לשכונות מגורים וליד מוסדות חינוך עמודי קווי מתח גבוה ושנאים, הפולטים קרינה אלקטרו-מגנטית מסוכנת, כפיטריות אחרי הגשם.

למאמר בהארץ לחצו כאן…

יש לאפשר פתיחה לציבור של כל ועדות התכנון, לפרסם את כל הפרוטוקולים באינטרנט, לשדר בווידאו את הדיונים – וגם לשלם שכר לחברי הוועדות

למאמרו של דרור עזרא בגלובס לחצו כאן…

פורום 15 הערים הגדולות עתר אתמול לבג"ץ בבקשה לבטל שתי החלטות של מועצת מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י), המקנות לחברי מושבים וקיבוצים זכויות על הקרקע.

לכתבה בהארץ לחצו כאן…