לאחר 60 שנה צריך להפסיק את זיהום וניצול הסביבה
יום שני, 23 לאפריל 2007 מאת: פאר ויסנרבארץ אהבתי את הנחלים השחתנו, בארץ אהבתי את החופים הרסנו. בארץ אהבתי את האוויר, הים ומי התהום זיהמנו.
זה לא נעשה משמיים, זה נעשה באלה הידיים; בידיים שעמלו לפני 59 שנים להקים את מדינת ישראל, ושעמלות בשנים האחרונות לשים אותה על המפה העולמית בכל תחום אפשרי.
ובאלה הידיים, השטחים הירוקים המעטים שעוד נותרו מתמעטים לטובתם של יזמי נדל"ן, המנצלים כל חלקה פנויה לעוד בטון ומלט. באלה הידיים אנו משליכים פסולת ברבים. באלה הידיים אנחנו ממיתים את ארצנו.
המשרדים והרשויות שאמורים להגן על הסביבה, הטבע ואיכות החיים של האזרחים, כבר שנים לא ממלאים את תפקידם: המשרד לאיכות הסביבה מאפשר למפעלים מזהמים באזור עכו להמשיך להזרים את השפכים לים במקום לנחל הקישון, והתוצאה – חופי עכו כבר שנים מזוהמים.
באזור זיכרון יעקב מוזרמים שפכים עקב אי הפעלתו של מתקן למניעת זרימת ביוב לים; המתקנים הקיימים היום באזור אינם מצליחים לעמוד בכמויות השפכים המוזרמות אליהם, והדוגמאות עוד רבות.
ניסיונות הבנייה על החופים, כחלק מהשתלטות יזמי הנדל"ן בארץ על כל חלקה פנויה, גוברים והולכים בשנים האחרונות.
בימים אלה מתנהל מאבק נגד הקמתה של מרינה בחיפה, שתפגע בחוף הגולשים המרהיב. על סרגל המאבקים מופיעים כבר עשרות פרויקטים, שחלקם יצאו אל הפועל וחלקם נמנעו בזכות המאבק, כגון: פרויקט "געש על הים", סי-אנד-סאן והמרינה בהרצליה.
בלהט הפיתוח שוכחים שרי התחבורה והתשתיות בממשלות ישראל, במהלך כהונתם, שאחד התפקידים שלהם הוא לפתח את התחבורה הציבורית בארץ.
פיתוח מושכל שיאפשר שילוב בין אוטובוסים ורכבות, פיתוח מושכל של רכבת קלה, שתעבור מתחת לפני השטח ותוכל לנוע בקלות מבלי לפגוע בתשתיות קיימות.
במקום זאת הם מעדיפים לסלול עוד כבישים, אשר הם בעצמם מודים כי חלקם מיותרים. עוד כבישים זה עוד מכוניות ועוד פקקים ועוד תאונות ועוד זיהום אוויר. רק בגוש דן מתים מדי שנה 1,100 בני-אדם מזיהום אוויר.
אחת הסיבות המרכזיות לכך שהטיפול בזיהום האוויר, למשל, אינו מתקדם, היא ריבוי הידיים שנוגעות בדבר.
רק כדי להעביר חוק שיגן על האזרחים מהזיהום יש לכנס את משרדי התחבורה, התשתיות, איכות הסביבה, המשפטים והאוצר.
לכל אחד יש מה לומר, כל אחד מושך בחוטים, כל אחד בעל אינטרס. רשות שמורות הטבע, אשר אמורה להגן על השטחים הפתוחים מתוקף חוק, הופכת בשנים האחרונות ליזם נדל"ן.
רק לפני מספר שבועות נודעה כוונת הרשות להקים קניון בסמוך לאחד האתרים הייחודים שעוד נותרו במרכז הארץ – אפולוניה.
גם הטיפול בפסולת על-ידי הרשויות הינו כישלון הנמשך שנים. הרשויות המקומיות אינן מספקות לאזרחים את האמצעים המתאימים למחזור – פחים ומכולות.
מר וגברת ישראלי מייצרים בממוצע שנתי ארבעה מיליון טונות של פסולת עירונית מוצקה – כולל פסולת ביתית, גזם ופסולת מסחרית ותעשייתית קלה. גם האכיפה על משליכי פסולת ברבים בכלל ופסולת בניין בפרט, המושלכת על-ידי קבלני בניין כגנבים בלילה, נמצאת על סף פשיטת רגל .
אנחנו מגנים על הגבולות, אבל מפקירים את הארץ שבה אנחנו חיים; מלכלכים ומזהמים, מרעילים את הארץ, כאילו תיכף אנחנו עוזבים – ומשאירים לבאים אחרינו לנקות.
הגיע הזמן שנפסיק לנהוג כנוודים, ונתחיל להתנהל כמי שנשארים לגור ולחיות כאן, וצריכים לדאוג גם לדורות הבאים. על מקבלי ההחלטות מוטלת החובה לפעול ביד קשה נגד מי שמזהם את הארץ הזאת, בים, באוויר וביבשה. כי בלי ים ללכת אליו, בלי מים ראויים לשתייה, בלי אוויר נקי לנשימה – לא נוכל לקיים כאן חיים נורמליים, ואפילו יבוא שלום עלינו.
RSS תכנון עירוני