לכבוד
מר אהוד ברק
שר הביטחון

נכבדי,
הנדון:
1. בבחירות 99', בהם נבחרת לכהן כראש ממשלת ישראל, השלטים קראו מכל מקום "אהוד ברק – גיבור ישראל". היום, 8 שנים אחרי, עולות בי התהיות האם כשר ביטחון אתה עדיין "גיבור"?

2. אדוני שר הביטחון, את בניי ונכדיי לא הייתי מעמיד בשער בסיס צבאי במרחק של 200 מטר מטווח הסיכון של מפעלי רמת חובב (סקר סיכונים של חברה בינלאומית קבע שהמרחק הבטוח הוא 8.8 ק"מ והצבא קבע להקים את שער הבסיס במרחק 9 ק"מ). אתה לעומת זאת כן. אתה יודע למה? כי אתה גיבור!
                     
3. מאיפה העוז ותעוזה שלך לתת אישור לבניית בסיס צבאי כאשר אתה ופיקודיך יודעים שלא נעשה סקר סיכוני בריאות באזור, אך למרות זאת חפצים לגזור את הסרט. אתה יודע למה? כי אתה גיבור!

4. תרחיש טילים על רמת חובב נעשה בצה"ל והסיכון ל-11 אלף הטירונים ידוע לך ולפיקודך. אבל על מעשי גבורה לך לא צריך לספר, רק רצוי לדווח, אתה יודע הכול, אתה גיבור!

5.  מפת הסרטן של ישראל שפורסמה לאחרונה על ידי משרד הבריאות כנראה לא נהפכה לחלק מהמפות והשטחים עליהם אמורה מערכת הביטחון להגן. הגיע הזמן שהצבא יתחיל להגן על הארץ מבפנים ולא רק על הגבולות, אבל אתה הכול יודע, אתה גיבור!

6. האוכלוסייה הבדואית הנמצאת בטווח של 10 ק"מ מהמפעלים ברמת חובב הם חלק מהאוכלוסייה הישראלית שמשרתת בצבא והבדואים ידועים כגששים הטובים ביותר שיש למערכת הביטחון אך מעבר לתפקידך כשר ביטחון חובה עליך לדווח ולהרתיע את האוכלוסייה הזאת בפני הסכנות העורבות להם אבל אתה הכול יודע, אתה גיבור!

7. הממונים מטעמך מדווחים לכלי התקשורת שבמידה ותהיה תקלה כלשהי, הם לא יאכלסו את עיר הבה"דים באף חייל. עלות העתקת עיר הבהד"ים מהמרכז עולה מספר מיליארדי שקלים ומערכת הביטחון ברשותך מדווחת שחסר להם עדיין מיליארד שקלים.

האם הכספים הם לא כספי ציבור? עיר הבהד"ים היא לא עיר סרטים או עיר אוהלים, אך היא יכולה להיות בסוף עיר רפאים. אבל אתה הכל, יודע אתה גיבור!

8. אני ותושבי מדינת ישראל מוסרים את בניינו ובנותינו לצבא על מנת לשמר את הגבולות הבטוחים של מדינת ישראל. אך אנו לא מוכנים לשלוח אותם מראש להתאבדות בנוסח "הצלילות בקישון", בסיס הטירונות בזיקים אשר לא היה ממוגן, או לעיר הבה"דים העתידית ברמת חובב.

9. על הצבא שאתה עומד בראשו כשר הביטחון מוטלת אחריות כבדה להכניס את השיקולים הסביבתיים לראש סדר העדיפויות גם בתקופת מלחמה וגם בתקופת שלום.

10. אני בטוח ומשוכנע שכל אזרחי מדינת ישראל רואים לנגד עיניהם את החשיבות העליונה בפיתוח הנגב, אך העברת עיר הבה"דים לאזור זה מהווה סיכון עתידי ל- 11 אלף הטירונים שישהו בבסיס ולכן אבקשך לשנות את רע הגזרה על מנת שבפה מלא נוכל לקרוא לך גיבור !

בברכה,

פאר ויסנר
יו"ר מפלגת הירוקים

הגולשים בעולם הצטרפו למאבק להצלת הדולפינים מידיהם האכזריות של דייגים יפנים שבשביל צלחת סושי מוכנים לקטול דולפינים ולווייתנים.

ב-2 בנובמבר, יצאו כעשרה גולשים מארגון גרין פיס וביניהם כוכבת הטלוויזיה היידן פאנטייר והגולש דויד רסטוביץ' לנסות להציל כמה דולפינים מקטילה ודאית מידיהם של דייגים היפנים. בסרט נאמר כי יותר מ20 אלף דולפינים ולוויתנים נקטלים ביפן מידי שנה!

לפני מס' חודשים, פתחנו עצומה באתר מפלגת הירוקים שעד היום חתמו עליה עשרת אלפים איש בלבד. על מנת שנוכל להגיש את העצומה לשגריר ישראל ביפן מטרתנו היא להגיע ל50 אלף איש.
בואו כולנו נרכז מאמץ ונירתם למען זה שמהיום עד סוף השנה האזרחית הזאת נצליח להגיע מעבר לרף 50 אלף חתימות שהצבנו לעצמנו, על מנת להוכיח לממשלת יפן שה ציבור הישראלי לא יושב מנגד ולא מניד עפעף.

לחתימה על העצומה להפסקת קטל הדולפנים ביפן לחצו כאן…

קולות המחאה של הירוקים נגד הקמתה של עיר הבה"דים רק הולכים ומתחזקים ככל שקרב הרגע שבו יעלה הטרקטור הראשון על השטח שעליו היא אמורה לקום. המחאה הזאת קיבלה חיזוקים מקצועיים מצד אנשי מקצוע במשרד הבריאות אשר יצאו נגד החלטת הממשלה .
אך בימים האחרונים מתברר כי מידע אשר נמצא כבר כמה שנים בידי המועצה התעשייתית רמת חובב בעקבות סקר סיכונים שזו הזמינה מאנשי מקצוע עוד בשנת 2002 על האזור מצביע אף הוא על סיכון בהקמת עיר הבה"דים בצומת הנגב.
אותו סקר סיכונים מוסתר מפניו של הציבור וחמור מכך לא הגיע לידיעתם של שרי הממשלה אשר הצביעו על ההחלטה להקים את עיר הבה"דים בנגב במרחק של 9 קילומטרים מרמת חובב.

על פי אותו סקר סיכונים עיר הבה"דים שתוקם בנגב תהיה במרחק 200 מטרים בלבד מטווח הסיכון הגבוה במידה ויתרחש אירוע חמור באחד ממפעלי רמת חובב. השפעת הדליפה של החומרים המסוכנים עלולה להגיע עד למרחק של 8.8 ק"מ, בעוד בעוד שערי עיר הבה"דים יהיו במרחק 9 ק"מ מרמת חובב .

200 מטרים בלבד יפרידו בין 11 אלף חיילים אשר ישהו בעיר הבה"דים 24 שעות ביממה לאפשרות שהם יפגעו מארוע שיתרחש ברמת חובב, האם סיכון כזה מוכנים שרי ממשלת ישראל לקחת בחותמם על הקמת עיר הבה"דים ? ספק בכך . ההנחה הסבירה יותר כי הנתון הזה הוסתר מפניהם באופן מכוון על ידי בעלי עניין.

סקר הסיכונים גם מצביע על החמרה שצפויה להיות במצב הסיכון זאת עקב התוכניות הקיימות להקמת מפעלים נוספים ברמת חובב בעתיד.
גם נתון זה לא הובא לידיעתם של מקבלי ההחלטות בעניין הקמת עיר הבה"דים. והכל מצטרף לעובדה כי עדיין לא הושלם סקר הסיכונים שאמור להכין משרד הבריאות.
אבל בצה"ל משדרים משום מה נחישות אובססיבית להתחיל בהקמת עיר הבה"דים כמה שיותר מהר וכבר מבצעים בשטח סיור קבלנים וכבר קובעים תאריך לטקס תחילת העבודות, במאין חיפזון לא מובן, אם מניחים בצד שיקולי נדל"ן. ואם שיקולי נדל"ן הם אלו שעומדים בראש המערכת הביטחונית נדרשת הפעם משר הביטחון ואיש העסקים עד לאחרונה, אהוד ברק, לגלות אחריות ולהורות על עצירת כל עבודה המקדמת את הקמת עיר הבה"דים עד אשר המומחים באמת יאמרו את דברם בדו"ח הסיכונים.

עיר הבה"דים אינה "עיר סרטים" שמקפלים אותה אחרי כמה ימים, על ההתעקשות להקים אותה דווקא בצומת הנגב ולא באחד המקומות האלטנרטיביים בנגב אנחנו עוד נשלם חס וחלילה מחיר , מחיר כבד.

לחתימה על העצומה נגד המעבר לרמת חובב לחצו כאן..

אתם מזמנים להקשיב לשיר היפה הזה של מרווין גאי, שימו לב בעיקר למילים

Oh, mercy mercy me
Oh, things ain't what they used to be
No, no
Where did all the blue sky go?
Poison is the wind that blows
From the north, east, south, and sea
Oh, mercy mercy me
Oh, things ain't what they used to be
No, no
Oil wasted on the oceans and upon our seas
Fish full of mercury
Oh, mercy mercy me
Oh, things ain't what they used to be
No, no
Radiation in the ground and in the sky
Animals and birds who live nearby are dying
Oh, mercy mercy me
Oh, things ain't what they used to be
What about this overcrowded land?
How much more abuse from man can you stand?
My sweet Lord
My sweet Lord
My sweet Lord

בקיץ האחרון נסעתי עם משפחתי ליורו- פארק בגרמניה. בעודנו צועדים ממגרש החניה לכיוון הפארק, הבחנו בגגון סולארי, עליו שלטים וסיסמאות בנושא אנרגיה סולארית. הדבר הזכיר לי את חזונו של דוד בן גוריון (שאם היה חי בימים אלה, ייתכן שהיה משאיר את שם משפחתו המקורי, גרין).

על גבי השלטים נכתב, שאנרגיה סולארית היא בטוחה ושהתקלה היחידה הצפויה לאור השמש תתרחש בעת ליקוי חמה בשנת 2081, שאנרגיה סולארית היא נקייה מכיוון שהחשמל נוצר ללא רעש או פליטת עשן וכן, שאנרגיה סולארית מספיקה לכולם- השמש שזורחת מעל 700 קילומטרים מרובעים במדבר הסהרה, יכולה לספק אנרגיה לכל האנושות. שלטים אלה מעידים, שבגרמניה מבינים היטב את יתרונותיה של האנרגיה הסולארית.

הליקוי הבא ב2081

ומגרמניה בחזרה לישראל: גם בן גוריון הטיף במשנתו לבצע מחקר להמתקת מי הים בתהליכים זולים ולנצל את האנרגיה השמשית המרובה בארצנו. למרות שאנו נהנים מ- 280 ימי שמש בשנה, קשה לנו כיום להגשים את חלומו ומשנתו של בן- גוריון.

ישראל היא המדינה המובילה בעולם בניצול אנרגיית השמש למטרת חימום מים. בעקבות מחקר שבוצע בשנות ה- 50' (ותודה לבן- גוריון) ותקנה שנקבעה בשנת 1980, כ- 80 אחוזים מבתי-האב משתמשים כיום בקולטי שמש.
ישנן טכנולוגיות נוספות וזמינות, שניתנות לשימוש בהיקפים קטנים יותר ובפלחי שוק ספציפיים, דוגמת בריכות שמש עם כיסוי שקוף, מתקני קירור סולארי בספיגה וקולטי שמש לקיטור לתעשייה. מדיניות נאותה תאפשר להביא אותן לידי ביטוי.

החזון כבר כאן
בעקבות מחקר ופיתוח אקדמי מתקדם וכתוצאה מיישום תעשייתי, ניצבת כיום ישראל בחזית העולמית בתחום האנרגיה הסולארית. בין הטכנולוגיות שראויות במיוחד לציון, ישנם "קולטים פרבוליים מרכזים", שמתבססים על הנעת טורבינה באמצעות מראות קעורות שבמרכזן צינור בו זורם נוזל, שמתחמם על ידי קרני השמש.
טכנולוגיה זו פותחה בישראל ושווקה לקליפורניה בהיקף של מיליארדי דולרים, שם כבר הוקמו 354 מגוואט שפועלים מזה כעשור.

טכנולוגיה אחרת היא מגדל השמש, תחנת כוח שמבוססת על שדה מראות, שמרכזות את קרינת השמש לקולט המוצב בראש מגדל.
הקרינה מחממת גז לטמפרטורות גבוהות, מה שמאפשר להפעיל טורבינה. הטכנולוגיה של מגדל השמש נמצאת בפיתוח במכון ויצמן למדע בשיתוף עם חברות מסחריות.

טכנולוגיה נוספת היא ארובות שרב, שנחשבת בעלת פוטנציאל גדול מאוד (עד כדי אספקת שיעורים ניכרים של צריכת החשמל בארץ).
טכנולוגיה זו מנצלת אוויר יבש וחם, מקררת אותו על-ידי ריסוס מים ויוצרת רוח אנכית בתוך ארובה גדולת ממדים, שמתוכננת לפעול 24 שעות ביממה. הרוח מפעילה טורבינות וגנראטורים שמייצרים חשמל. הפרויקט נמצא בשלבי הקמה של מתקן הדגמה.
אם יוחלט על הקמתו ויימצאו אמצעים כספיים, אפשר יהיה להפעילו תוך שלוש עד חמש שנים. כל ההערכות שבוצעו עד כה ונבדקו על-ידי מספר ועדות מומחים רב-תחומיות, מצביעות על היתכנות טכנולוגית ועל סבירות גבוהה של כדאיות כלכלית. מתקן הדגמה אמור לבדוק את הנכונות של הערכות האלה.

בישראל 2007 שר התשתיות מתעורר בבוקר ורוצה אנרגיה אטומית, השר להגנת הסביבה מתנייד ברכב וולבו גדול במקום לנסוע ברכב היברידי וראש הממשלה מסתכל במראה ומחפש את המנהיג שבו. ישראל צריכה לחפש היום אחרי חזון ולא לחפש מנהיג.
החזון כבר כאן ובדומה למדינות נאורות אחרות, עלינו להכריז שעד שנת 2015 אנחנו משתחררים מהתלות בנפט.

הפתרונות נמצאים כאן, במעבדת הניסויים הגדולה בעולם, מדינת ישראל.

כל שנותר לנו זה לומר "אלי, אלי, שלא יגמר לעולם, החול והים ורשרוש המים". לצערנו,  הים - מזוהם, החול - מזוהם, ואם מדינת ישראל תמשיך בדרך של הזנחת הסביבה, בקרוב גם לא נזכה  לשמוע את רשרוש המים.

חופי הים של מדינת ישראל כבר הפכו מזמן לפח אשפה אחד גדול. כבר קשה לספור את מספר הפעמים שמשרד הבריאות הודיע בכלי התקשורת שהרחצה בחוף כזה או אחר  מסוכנת בגלל זיהום , הזרמת ביוב , שפכים וכד

בפריז, וינה, ברלין, שיקגו, וושינגטון, מדריד, מוסקבה ועוד, כאשר להם יש תקלה בצינור הביוב ולערים הללו אין אופציה של ים האם הערים האלה מוצפות בביוב? הגיע הזמן שמדינת ישראל תפנים שהזרמת הביוב לים היא לא אופציה עוד.

בישראל 2007 יש מי שדואג שלא נוכל ללכת לים בלב שקט, שנוסיף לחשוש שהכניסה לים נאסרה עקב זיהום, או שמא, אף שהכניסה מותרת, מי הים מזוהמים מבלי שנדע. כדאי שנזכור שבלי ים לא נוכל לקיים כאן חיים נורמליים גם אם יפרוץ, לפתע, שלום

לפני מספר שנים התפוצץ צינור הביוב של השפד"ן בגוש דן במשך שלושה שבועות נשפכו לים מליוני קובי"ם של ביוב. המשרד להגנת הסביבה הגיע ביחד עם המדינה לעסקת טיעון שאושרה ע"י היועץ המשפטי לממשלה. העונש היה מגוחך, 200 שעות עבודות שירות למען הציבור. אז מה הפלא שאין בישראל היום אדם או ראש עירייה שמפחד להזרים שפכים לים.

הנכס היחיד שיש לעיר אילת זה הים, האלמוגים, הדגים, הדולפינים והחופים. העיר עצמה בלי חוף הים שלה, אין בה כלום. פרנסי העיר והעומד בראשה עומדים במצח נחושה בכל פורום כאשר פיהם מלא בביוב הזורם לים ואומרים אין בריירה.  האם הם לא שמעו מעולם על אופציה שנקראת בשפה המקצועית "צינור גיבוי"?

יש להעמיד את ראש העירייה וחבריו למשפט שדה סביבתי שינוהל ע"י חבר מושבעים מהציבור.

לצערי, תחנות הצדק בישראל בנושאים הסביבתיים שכחו מזמן את עבודתם והם נותנים דרור לטרור הסביבתי.

בואו נהיה כולנו הפה של הדולפינים ושאר חיות הים למען הדורות הבאים ונעמיד אותם לדין!

ערב יום הכיפורים טוב נעשה אם נקדיש זמן לחשבון נפש על מצב הסביבה שלנו ונחשוב מה עשינו למען הסביבה בשנה האחרונה ועד כמה כל אחד ואחת מאתנו גילה אכפתיות ומודעות למפגעים סביבתיים. ואולם, חשבון הנפש אינו יכול לעצור רק בעבר וחייב להיות גם בעתיד – מה כל אחד מאתנו מתכוון לעשות למען הסביבה.

יום-יום אנחנו עושים פעולות שבמרביתן אנחנו פוגעים בסביבה ומזיקים לה. זה מתחיל עם התנעת הרכב בבוקר, שיחות אינסופיות וברובן לא מחויבות בסלולרי ועד השלכת פסולת כך סתם ברחוב או השלכת דברים שניתן למחזר לפח אשפה רגיל. בשנה האחרונה התחדדה המודעות לנזקים שאנחנו גורמים לכדור הארץ ומביאים להתחממותו. כיום אין כבר צל של ספק כי אם לא נתעורר המצב רק יחמיר. המדינה יכולה לחוקק חוקים ותקנות המגינים על הסביבה, אך בפועל מי שיציל את הסביבה שלנו וישמור עליה הם רק אנחנו.

זה אולי יישמע יומרני ובלתי מציאותי, אך עלינו להפסיק לעסוק ב"ישראבלוף" ולחפש כל הזמן איך מתחמנים ומכופפים את החוק בנושאים סביבתיים. נקודת החשיבה שלנו חייבת להיות אישית: איך אני, מנהל מפעל, לא פוגע בסביבה, לא מזהם את האוויר, לא מזהם את הים ולוקח אחריות אישית לפעולות המפעל; איך אני, קבלן שיפוצים, לא שופך פסולת בניין כגנב בלילה בשטח ציבורי פתוח ומזהם אותו אלא במקום מוסדר; איך אני, מר ישראלי, מצמצם את השימוש ברכב הפרטי שלי ומעדיף תחבורה ציבורית; איך אני, גברת ישראלי, תורמת להגדיל את היקף המיחזור של חומרים שונים ואיך משפחת ישראלי חוסכת אנרגיה בשימוש נכון בחשמל.

תקציב המשרד להגנת הסביבה אינו מאפשר למי שאמור לפקח ולאכוף את המפגעים הסביבתיים לדאוג באופן אמיתי לסביבה; ועדות התכנון אינן דואגות לשמור על מעט השטחים הפתוחים שעוד נותרו לנו ומתקפלות לא פעם בפני לחצי כרישי הנדל"ן ובעלי הון; והרשויות המקומיות אינן מספקות לתושבים את האמצעים כדי לעודד מיחזור.

כמו בתחומים רבים בחברה הישראלית ובהם הדאגה החברתית לחלשים, שם הציבור ממלא את מקומם של המוסדות השלטוניים, כך גם בדאגה לסביבה – הבעיות הסביבתיות אינן גזירה משמים, אך אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו וטוב שנעשה זאת כבר היום. זה בידיים שלנו.

אומרים שאהוד ברק השתנה, שזה לא אותו אהוד של פעם. אז אומרים , בפועל העובדות אחרות ואסור שספינים יבלבלו אותנו . לפני מספר ימים הביע ברק את תמיכתו בהקמת עיר הבה"דים בנגב סמוך ל"פצצה המתקתקת" הנקראת רמת חובב.

אנשי צבא הם אנשים חדורי מוטיבציה ובמידה מסוימת אף אוהבי סיכונים, אין לי בעיה עם זה כל עוד הם מסכנים את עצמם או מסתכנים בעצמם , אך כשהסיכון הזה נוגע למאות אלפי אזרחים ובמקרה הנוכחי חיילים – הדברים הופכים להפקרות של ממש וכשהסכנות ידועות מראש וניתן למנוע את ההפקרות ולא עושים זאת ההפקרות היא פושעת .

נדמה כי אהוד ברק ישב עמוק בתוך הבונקר בקריה או עצם את עיניו בשבועות האחרונים כשבתקשורת דווח על הפיצוץ באחד ממפעלי רמת חובב והחומר המסוכן שהתנדף לו באוויר במרחק של קילומטרים, אחרת קשה להסביר את תמיכתו, אותה השמיע בועדת חוץ וביטחון לפני מספר ימים, בהקמת עיר הבה"דים קודם להשלמתם של הבדיקות והסקרים הבריאותיים שאמורים לאשר או להפריח את הסכנות של הקמת עיר הבה"דים סמוך לרמת חובב

מ"ברק החדש" היה מצופה שיהיה יותר אחראי, אחרי הכל מדובר פה בחיי אדם, בגורל בריאותם , בסכנה של ממש , בפרויקט ארוך תווך , וימתין לממצאים של אנשי המקצוע. נכון, ברק היה בשנים האחרונות איש עסקים ופינוי השטחים עליהם נמצאים בסיסי צה"ל כיום בצריפין זאת עסקה כלכלית לכל דבר, אך על "ברק החדש" להבין ששום שקל אינו שווה ערך לפגיעה בבריאותם של חיילי צה"ל אשר ישרתו סמוך לרמת חובב וינשמו את האוויר המזוהם לראותיהם. נועז ככל שיהיה ברק, בלתי נתפס איך בקלות ויהיו מי שיאמרו ביהירות הוא לוקח אחריות לגורלם של מאות ילדנו- החיילים של המחר- אלפי חיילים ולכך שעשרות אלפי הורים לא ישנו בלילה בשקט. נדמה כי "ברק החדש" שכח מהר יחסית את ועדת החקירה מימי" ברק הישן".

מ"ברק החדש" היה מצופה להגיע לשטח , אם בדרך לתרגיל בצאלים ואם לאו ולהתרשם בעיניו, ובאפו מהתנאים בשטח, כי אז היה מבין את המשמעויות של הקמת עיר הבה"דים סמוך לרמת חובב לאשורן. מ"ברק החדש" היה מצופה שאם כבר החליט לסכן את מאות חיילי צה"ל שישרתו בעיר הבה"דים ייקח אף הוא חלק בסיכון ויעתיק לעיר הבה"דים את לשכתו יומיים בשבוע.

אין זו הפעם הראשונה שאהוד ברק אינו רואה את הסיכונים הסביבתיים כאויב לכל דבר. בימי "ברק הישן" הוא הקים ועדה של מנכ"לים אשר אמורה היתה לדון ולקבל החלטות בנושא זיהומי הקרקע שגורם מפעל תע"ש נחלת יצחק בתל אביב . זיהומים אשר מחלחלים לקרקע ופוגעים בקרקע ובאיכות המים. הועדה קמה , אך כנהוג במקומותינו בשטח המצב נשאר כשהיה.

הגיע הזמן שגם אנשי צבא בשרות ובדימוס יתחילו להבין שהאויב הסביבתי אינו פחות מסוכן ואינו פחות קטלני מאויב ביטחוני. שהסיכונים הסביבתיים הם רבים ובעלי השפעה לא פחות מאלו הביטחוניים, שהאחריות בקבלת החלטות אל מול סיכונים סביבתיים כמוה כאל קבלת החלטות אל מול אויב. הקמת עיר הבה"דים היא סיכון שווה ערך לסיכון ביטחוני מול אויב , רק שכאן הוא סיכון מיותר. של הליכה עם הראש בקיר ותו לו , כאילו שאין אלטרנטיבות בנגב , כאילו שמדובר באיזה משחק אקסטרים על מסך המחשב.

אנשי האוצר ומשרד התחבורה משווקים לנו תוכנית שתעודד את האזרחים לנסוע באוטובוס. אלא שכמו בהרבה מקרים, גם הפעם מנסים לעודד אותנו לעבור לתחבורה ציבורית מבלי להציע שיפור בשירות ומבלי לספק את התשתיות המתאימות.

מטרופולין גוש דן צריך את הרכבת הקלה כמו אוויר לנשימה, תרתי משמע. מעבר להקלה בעומסי התחבורה האדירים הרכבת עשויה להפחית את זיהום האוויר באופן ניכר. גם בכך יש נחמה. אבל רכבת קלה היא רק התחלה. רכבת קלה בלבד, גם אם תהיה יעילה, לא תעשה את העבודה. לכך חייבים להוסיף, בעיקר בתל אביב, תשתית אוטובוסים שתשלים בעבור הנוסע את ה"מייל האחרון" ותיקח אותו עד לדלת הבית או המשרד.

מי שהתוודע למערכת התחבורה של העיר לונדון לא יכול שלא למות מקנאה. בלונדון, לא רק שמופעלות כל מערכות ההסעה ההמוניות – רכבת מהירה, רכבת תחתית, אוטובוסים, מוניות ואפילו סירות לאורך התמזה – אלא שהן מסונכרנות ביניהן. נוסע יכול לשלב כמה כלי תחבורה בקלות רבה ולסמוך על התכנון המוקדם שלו בכל הנוגע ללוחות הזמנים.

רכבת קלה היא צעד בכיוון הנכון, אך כמו תמיד זהו צעד קטן מדי ומאוחר מדי. כל מי שאמון על נושא התחבורה בישראל חייב לחשוב איך ייראה מערך התחבורה המשלים לרכבת הקלה, לפחות בתל אביב. עשר שנים הן לא לא הרבה זמן כשמדובר בפרויקטים לאומיים בישראל. זהו עניין בוער. כל מי שנסע באחרונה ברחוב אלנבי בתל אביב וראה את שיירות האוטובוסים האינסופיות המעשנות את הרחוב, מבין שפתרון כזה מחויב המציאות גם בלי קשר לרכבת הקלה.

במקום עשרות קווי אוטובוסים הנראים כמו ספגטי חסר תוחלת ובזבזני, מוטב היה לחלק את תל אביב לכמה קווי אורך ורוחב קבועים. קווי האוטובוס לא יסתמו עוד את כל רחובות העיר אלא ייסעו בקו אורך או קו רוחב אחד, הלוך וחזור במשך כל היום. בקצה כל קו תוקם תחנה גדולה יותר, אליה יגיעו האוטובוסים הנכנסים לתל אביב מערים אחרות.

לדוגמה, אוטובוס מפתח תקוה לא ייכנס לעיר אלא יוריד את הנוסעים באחת התחנות בהיקפה של העיר. שם יעלו הנוסעים על אוטובוס הנכנס לעיר. הואיל ומסלולי הנסיעה בתוך העיר הם ישרים, ללא פניות שמאלה או ימינה, משך ההמתנה לכל אוטובוס יהיה מינימלי, בוודאי בהשוואה למצב כיום. זאת עוד לפני שהזכרנו את הפשטות שבהתנהלות; יותר לא נצטרך לנחש היכן בדיוק עוצר כל קו. אוטובוס הנוסע על דיזנגוף ישרת את רחוב דיזנגוף בלבד.

על הנייר הדברים תמיד נראים הרבה יותר פשוטים. בפועל, גם התוכניות הפשוטות ביותר מחייבות מאמצים אדירים, החל מהתגברות על ביורוקרטיה מפלצתית, עבור בנטרול אינטרסים של קבוצות לחץ אגרסיוויות וכלה בבעיות הנדסיות סבוכות. פתרונות דומים כבר עלו בהזדמנויות שונות. למען הסר ספק אנחנו מוותרים על כל קרדיט בעניין – ובלבד שמשהו כבר יתחיל לזוז, למען השם.

יש לנו מין טבע כזה , בני האדם, שאם אפשר לדחות משהו , נדחה אותו על אף המחיר  הגבוה שנשלם על הדחייה הזאת בעוד מספר שנים. רק לפני מספר ימים קיבלנו הוכחה מצוינת כי כשאתה דוחה טיפול במפגע לו אתה אחראי , אתה בעצמך עלול לסבול ולהיפגע ממנו  וללא הכנה מוקדמת.

 זה מה שחשה על בשרה מערכת הביטחון בימים אלה לאחר שגזים רעילים ומסרטנים הגורמים לנזקים בריאותיים  חמורים  התגלו בבור המטכ"ל בתל אביב , מקורם של  הגזים היא קרקע  מזוהמת הנמצאת מספר  מטרים  מבניין המטכ"ל שעליה פעל עד לפני שנים מפעל של תע"ש – המכונה תע"ש נחלת יצחק.

זיהום הקרקע נגרם  ממתכות שונות אשר השתמשו בהן, בין השאר, ליצור  כלי נשק. עם הזמן עבר  הזיהום מהקרקע למי התהום ובאחרונה החלו לעלות מאותם מי תהום גזים  רעילים, הגזים הרעילים התגלו בחניונים תת קרקעיים באזור  הקריה ובחניון מגדל הקריה.  חשיפת האדם להם והשפעתם על האדם היא קשה ומסוכנת .

את המחדל הזה אפשר היה למנוע מזמן, לולא  משרד הביטחון, שתע"ש  נמצאת בתחום אחריותו היה פועל לניקוי הקרקע כבר לפני זמן רב או מחייב את תע"ש לעשות כן , אך למה לעשות זאת כשאפשר לדחות את  המועד. 

אולי כעת כאשר הדברים חוזרים כבומרנג  למערכת הביטחון מישהו יתחיל סוף סוף לטהר  את השטח מאותם זיהומים חמורים.   מערכת הביטחון ביודעין  מסכנת את בריאותם של אזרחי המדינה ומנסה להתנער מחובתה לטהר את הקרקע.  גם   הקרקע במתחם  תע"ש נוף ים בהרצליה ובמתחם תע"ש רמת השרון הינן מזוהמות ומחויבות  טיהור מיידי.  גם שם החומרים הספוגים בקרקע מחלחלים למי  התהום ומסכנים את  בריאות התושבים. כל עיכוב בטיהור הקרקע גורם לנזק בלתי הפיך ומייקר  את עלויות הטיהור אשר בסופו של דבר  יתבצע, השאלה היא רק מתי. 

כמו בהרבה  מקרים הכסף משחק תפקיד  מרכזי . השטחים עליהם היו ממוקמים מפעלי תע"ש מיועדים להימכר  לידי  נדלניסטים , קבלנים וכד'  ומערכת הביטחון  והאוצר מעדיפים כמובן שעלויות טיהור הקרקע לא יושטו עליהם , אלא על  אותם גורמים אשר  ירכשו את הקרקע. כאן נשאלת השאלה היכן נציבות המים , היכן המשרד להגנת הסביבה. אם מי שאמור לטהר את השטחים המדוברים אינו עושה כן, למה בשני המוסדות האלו יושבים בחיבוק ידיים? למה הם תורמים להפקרת הציבור.

המקרה הנוכחי בקריה  בתל אביב , אמור להדליק נורה אדומה אצל מי שאישרו את הקמתה של עיר  הבהד"ים בדרום  . אין שום סיבה לסכן את  מיטב ילדנו ולשכנם בקרבתם של המפעלים המזהמים , אשר כל תקלה הכי קטנה ובלתי צפויה תסכן אותם ותעורר דאגה  עצומה אצל הוריהם. מי שאישרו את עיר הבה"דים בממשלה לוקחים על אחריותם את גורל בריאותם של אלפי חיילות וחיילים אשר ישרתו  בה.. משום מה מערכת הביטחון "נדבקת" פעם אחר פעם לאזורים בעלי סיכון . זה היה עם הצוללנים בקישון, זה קורה עם גנרלים בבור  וזה עתיד להיות עם ה"ש.ג" ברמת חובב , רק שהפעם כבר אי אפשר יהיה להאשים אותו.