טענות התעשיינים על צמיחת החוקים הירוקים והקושי לעמוד בהם כמעט וגרמו לי ולחברי להזיל דמעות רחמים על תעשייני ישראל. מה אנחנו הירוקים רוצים מחייהם. מדוע אנחנו כאלה נודניקים ולמה אנחנו לא נותנים לבעלי המפעלים לנשום קצת אוויר ולוחצים אותם בנושאים הסביבתיים הקשורים למפעליהם.
הסיבה מאוד ברורה – כל אזרחי מדינת ישראל רוצים לנשום אוויר נקי. הירוקים בישראל לא מעוררים חרדה, החרדה הקיימת היא לגורל כדור הארץ בכלל והסביבה בה אנחנו חיים בפרט. מי שלא רואה את זה עד כה כנראה באמת שם בראש סדר העדיפויות שלו את רווחיו הכלכליים ולא את בריאות הציבור.
לרוב מי שנוהג כך הם אותם בעלי מפעלים אשר עושים ככל העולה על רוחם מתוך ידיעה שמערכת האכיפה בישראל נכשלה במשימתה והסיכוי שהם יתפסו מזהמים או חורגים מהתקנים אינו גדול. התנהגות זו אופיינית לאותם בעלי מפעלים אשר יושבים במשרדיהם הממוזגים במגדל תל אביבי כאשר בשטח המזוהם במפעל עובדים אנשים אשר בריאותם נפגעת מהחומרים הנפלטים לאוויר בשטח המפעל .
לתעשיינים נח תמיד לנפנף עם חרב הפיטורים. גם אני הייתי תעשיין בעברי, אך נשאלת השאלה מה עדיף – עובדים בריאים אשר ישבו בבית או ימצאו מפעל חלופי או עוד עובדים שנפגעים מזיהומי המפעל שבו הם עובדים וחייהם מתקצרים.
הירוקים: מסתכלים על העתיד
הירוקים במדינת ישראל אינם אויבים של אף בעל מפעל. האינטרס שלנו הוא לדאוג לאוויר נקי , נחלים נקיים כדי שבסוף שבוע כאשר בעל ההון יוצא עם ילדיו לטבע יהיה לו איפה לטייל מבלי שהוא ינשום אוויר מזוהם כמו כל עם ישראל או כאשר הוא הולך לרחוץ בים הוא לא ייתקל במים עם שפכי ביוב.
הירוקים במדינת ישראל, בשונה מגופים רבים בארץ, לא מסתכלים רק על המחר , אלא דואגים לדורות הבאים . במקום להרגיש מותקפים , נכון היו עושים התעשיינים אם היו מחבקים את הירוקים ועומדים בתקנים שהם נדרשים להם כי כל נפגע זיהום כתוצאה מפעילות המפעלים הוא הוצאה עצומה לאוצר מדינת ישראל , כי כל קנס שמוטל עליהם הוא קנס שללא ספק היה יכול לסייע לסביבה. בדיוק כמו כלי רכב לפני טסט והמחיר שצריך שבעל הרכב צריך לשלם במוסך לתיקון הליקויים.
הגיע הזמן שבעלי המפעלים יבינו שעשיית רווחים אסור שתהיה תוך שהיא פוגעת בבני אדם ובסביבה. אסור גם שבנושא חשוב כזה ינסו התעשיינים לעשות דמגוגיה זולה כאשר הם משווים את מפעלי רמת חובב למפעל עלית ברמת גן ברמת הזיהום בשני המקומות. זיהום האוויר ברמת גן הוא ברובו תוצאה של כלי רכב העוברים בצומת עילית הסואן בעוד שברמת חובב תוצאות הזיהום הם מהמפעלים המזהמים.
האיום שמשמיעים התעשיינים על נטישת הארץ ומעבר לארץ אחרת לא ירתיע את הירוקים לשמור על הארץ הזאת כי אין לנו ארץ אחרת. תעשיין שעובר עם מפעלו לחו"ל הוא אותו תעשיין שהארץ הזאת אינה חשובה לו ולא היתה חשובה לו כשהוא זיהם אותה. מעבר לארץ אחרת עם מפעל זאת בריחה מהתמודדות. ומי שבוחר בדרך כזאת צר לי עליו.
התעשיינים בישראל קיבלו ביום העצמאות האחרון את פרס ישראל עליהם להוכיח כי הם באמת ראויים לו . הוכחה במעשים – לא בבכי ובנהי.
למאמר בNRG לחצו כאן
RSS ביעור השחיתות