האסונות בשבוע האחרון בהם נהרגו שלושה מטיילים כתוצאה מנפילות באוזרים מצוקיים, מעלה את השאלה מה הינו יכולנו לעשות יותר על-מנת למנוע אסונות כאלו?
מרינה הרצליה,מחדל ציבורי והנדסי
לאורך ההיסטוריה האנושית אחד האתגרים הגדולים של בני-אדם היה להתמודד עם איתני הטבע, במאתיים שנים האחרונות עם התקדמות הטכנולוגית והיכולת ההנדסית אנו משלים את עצמנו כי יש ביכולתנו לשלוט על הטבע ולעצבו כראות עיניו, ופעם אחר פעם מתברר שהטבע חזק מאיתנו.
לא פעם פרויקטים הנדסיים רהבתניים שנחשבו גולת הכותרת של מנהיגים התברר שהפרו בצורה קשה את האיזון העדין שמתקיים בטבע מילוני שנים ונזקם מתברר הוא גדול מתועלתם.
כך גם בסיפור של חופי ישראל ומצוקי הכורכר. מצוקי הכורכר של ישראל נוצרו בעיקר מחול שמגיע עשרות מיליוני שנים לים התיכון דרך הנילוס, במשך מאה אלף השנים האחרונות החול באזורי החוף התלכד למין סלע פריך ונקבובי בעל שכבות בדרגות חוזק שונות. לכן סלעי הכורכר הם חלשים בהשוואה לסלעים אחרים.
במשך אלפי שנים סלעי הכורכר שעל החוף מתבלים באופן טבעי, בין השאר כתוצאה מהגשם, הרוח והים, וכך החול שהיה לכוד בסלעי כורכר חוזר להיות חול.
הסביבה החופית בכלל ובישראל בפרט היא מערכת אקולוגית רגישה, גם פעולות הנדסיות קטנות יכולות לגרום לנזקים גדולים. מאז קום המדינה חופי ישראל סובלים קשות, בשנות החמישים והששים נכרו עשרות מיליוני קוב חול ישירות מן החופים, בהמשך נבנה נמל אשדוד, מעגנות של חברת חשמל, מרינות, שוברי גלים ועוד שורה של מבנים וקירות אשר גרמים נזקים לחוף. כל אלו משבשים קשות את זרימת החול מדרום לצפון, וכך נותר הרבה פחות חול בחופים, והחופים הפכו ליותר צרים.
כתוצאה מכך שהחופים צרים יותר, כך גלי הים פוגעים בעוצמה רבה יותר במצוקי הכורכר ומאיצים את בליתם, וככל שהחופים צרים יותר האנשים מתקרבים למצוק ומסתכנים יותר.
הטיפול בחוף ובמצוק
אין אפשרות להתייחס למצוק ולחוף בנפרד, החוף והמצוק הם יחידה אחת והטיפול בהם חייב להיות כולל ומאוחד.
הטיפול בחופים ובמצוקים מתחלק לשני סוגים, קשיח- כלומר מבנה קובע, כמו בנית שוברי גלים וקירות הגנה ורך- כמו העברת חול.
בישראל עד היום למעט מקרה אחד חופי ישראל טופלו רק באמצעים קשיחים שיש להם חסרות קשים, שוברי גלים לוכדים חול ומונעים ממנו לזרום הלאה, קירות הגנה גורמים להחזר מלא של אנרגית הגלים וגורפים את החול מן החוף.
בקיצור, הטיפול שנראה הכי "מובן מאליו" הוא הטיפול הכי גרוע האפשרי, גישה זו גרמה לכך כי עשרות ומאות קילומטרים של חופים יפים גם בעולם וגם בישראל הפכו אנדרטות בטון חיוורות לגחמות של מהנדסים ומקבלי החלטות כושלים.
מה אפשר לעשות?
אנחנו סבורים שהגישה הנכונה היא למזער את התנגשות שלנו עם הים, פשוט לא ללכת מכות עם הים, כלומר להסיר שוברי גלים וקירות הגנה, לפנות מבנים שנמצאים צמוד לשפת המצוק, ובמקומות שיש בהם נמלים ומעגנות לנסות לשחזר את זרימת החול באופן מלאכותי זאת על מנת להרחיב את החוף.
חושב להדגיש אין פתרון קסם, מצוקי הכורכר ימשכו לקרוס כי זה טבעם, השאלה כאן האם שוב מקבלי החלטות יחלטו להשחית את אחד מאוצר הטבע המעטים שעוד נותרו בישראל על-מנת להרגיע את דעת הקהל ולהעשיר את קבלני התשתיות?
ואם אתם תוהים מה אפשר לעשות כדי למנוע אסונות, מה שעושים בכל העולם ולאורך כל ההיסטוריה, פשוט נזהרים ולא מתקרבים לאזורים מסוכנים.
למאמר מורחב בנושא חופי הרצליה לחצו כאן…
להדגמה ויזואלית לנושא לחצו כאן…
RSS ים וחופים