בין אם אתם מנסים למכור סבון או ליח"צן פוליטיקאי, אסטרטגית הפעולה די דומה (בדר"כ מעורבת בכך דוגמנית יפה). אבל האם שווק מוצר ירוק יכול להיעשות באותה שיטה? רז גודלניק מסביר שלא, ומביא דוגמאות
לכתבה בNRG לחצו כאן…

בטופי של עלית ובבמבה האדומה של אסם הומרו לאחרונה צבעי המאכל בחומרים טבעיים, לא מתוך דאגה לבריאות הציבור, אלא כמענה לרחשי לבו. הצרכן לומד להיאבק על איכות חייו, מפיטום אווזים ועד הקרינה של הסלולרים
לכתבה בNRG לחצו כאן…

שבוע הספר עומד בפתח ואני מעוניינת להמליץ לכם על שני ספרי ילדים שעוסקים בנושאים אקולוגיים, "עד קצה המושב" של עמליה רוזנבלום ו"עסק ביש עם כביש" של איטו אבירם.

"עד קצה המושב"

מאת: עמליה רוזנבלום
הספר כתוב מנקודת מבטן של החיות ומנקודת מבט זו, מצטיירים בני האדם באור שאינו תמיד מחמיא או כפי שמסכם זאת ארתור, "אנשים הם יצורים מאוד לא צפויים."

כריכת הספר "עד קצה המושב"

לספר מסר הומאני ואקולוגי: "אולי החיים לא חייבים להיות מושלמים כדי להיות טובים," אומר שוקו כלב הלברדור, אחד משני גיבורי עד קצה המושב, "אולי משהו תמיד חסר בהם," המשיך, "גם אם לא לך, גם אם לא באותו רגע, משהו תמיד חסר, ואולי זאת לא בעיה שצריך להתגבר עליה, אלא פשוט עובדה שעושה את החיים לשלמים, חלק מהעניין."

זו אולי התובנה העיקרית אליה מגיעים ג'וני ושוקו, גיבורי עד קצה המושב, אחרי הרפתקאות קשות ומרגשות. אך בדרכם אליה הם לומדים גם שיעורים חשובים על חברות ונאמנות, על שחצנות ובגידה, על מה שנשאר בליבנו אחרי שאנחנו נפרדים מאדם אהוב, על המחיר הגבוה שאנו משלמים על דעות קדומות, ועל הצורך לקבל את הדברים הקשים בקיום, הדברים אותם איננו יכולים לשנות.

עד קצה המושב מצייר עולם של חיות, שגיבוריו הם כלבים, חתולים, סוסים, חזירי בר, ואפילו "אותם יצורים שנדמה שהם מנותקים מהעולם – החרדונים, הצרצרים, השממיות, וכל האחרים, הקטנים, האפרפרים, השתקנים". מנקודת מבטן של החיות, מצטיירים בני האדם באור שאינו תמיד מחמיא, או כפי שמסכם זאת ארתור, "אנשים הם יצורים מאוד לא צפויים."

הפער בין עולמם התחרותי אך ההרמוני של בעלי החיים לבין סגנונה האלים של תרבות בני האדם מגיע לשיאו כשאחד מן החברים נופל קורבן לירי ציידים. או אז מתאגדות כל חיות המושב, ומתגברות על אי ההסכמות ביניהן, על מנת ללכוד את הציידים.

עד קצה המושב מתבונן בעולם ובבני האדם מבעד לעיניהם של חברינו הטובים ביותר ומעלה לדיון, מבלי להתפשר על איכות הכתיבה הגבוהה והייחודית, נושאים החשובים לכל ילד המנסה למצוא את דרכו במעגלים חברתיים מורכבים, לכל הורה ומחנך, לכל חובב טבע וחי, ולכל מי שתוהה על טבע האדם, ומוצא אותו לפעמים מצחיק, לפעמים מפחיד, אבל תמיד נוגע ללב.

על הספר באופן כללי:
עד קצה המושב הוא סיפור על כלבים ועל מה שהם יכולים ללמד אותנו על אנשים. זהו סיפור התבגרותם של ג'וני ושוקו, שני כלבים שלא סבלו זה את זה מהרגע הראשון, ובכל זאת נעשו חברים. יום אחד גילו שסוד אפל מאיים על שלוותן של החיות במושב, ונסחפו להרפתקה שבמהלכה למדו על אומץ לבם של חזירי הבר הפחדנים, על טוב ליבה של כלבת הפיט בול האכזרית, על סוסים שלא רואים מערבונים, וגם על מה שמצחיק בתוך מה שעצוב, ובעיקר על החברות האמיצה שיכולה לצמוח גם כשנשבעים אף פעם לא להיות חברים.

ספרה הראשון לנוער של עמליה רוזנבלום הוא רומן מרתק, קולח ומרגש עד דמעות. ברוחן של קלאסיקות כמו "הרוח בערבי הנחל" ו"מאה כלבים ואחד" מצליח עד קצה המושב להיות בעת ובעונה אחת סיפור הרפתקאות סוחף ומלא דמיון על חיות – ומשל עמוק, חכם ומחויך על בני אדם. רומן הביכורים של רוזנבלום, "ונדמה שהכל אפשרי", ראה אור בהוצאת כתר ב- 2004.

על המחברת:
עד קצה המושב הוא ספרה הראשון לנוער של עמליה רוזנבלום. עמליה היא סופרת, תסריטאית ועיתונאית, שרשימותיה בנושאי ספרות, תרבות, הורות ופמיניזם מתפרסמות בין השאר ב"הארץ ספרים", "WALLA", ו"את". רומן הביכורים שלה "ונדמה שהכל אפשרי", ראה אור ב"כתר" ב 2004. עמליה היא גם דוקטורנטית בפסיכולוגיה באוניברסיטת ה NEW SCHOOL בניו יורק, ותחום המחקר שלה הוא הגירה ומחלות נפש.

בשנת 2004 חזרה עמליה לישראל עם בעלה, הבמאי אסף ברנשטיין, אחרי שהות של למעלה מעשר שנים בניו יורק. ביולי 2005 נולדה בתה הבכורה אלה בתל אביב. הספר "עד קצה המושב" נכתב במהלך ההיריון.

לקנית הספר "עד קצה המושב" בהנחה לחצו כאן…

"עסק ביש עם כביש"

מאת: איטו אבירם
איטו אבירם, מחבר רב המכר האלמותי "יעל ואני" כותב עכשיו לקטנטנים

כריכת הספר "עסק ביש עם כביש"

אחרי שנים רבות של כתיבה לנוער, מוציא איטו אבירם ספר לקטנטנים בציבלין הוצאה לאור.
"בין עצים ובין סלעים/ בינות פרחים ובין שיחים/ הדחפור נוגח, מתגלגל המכבש,/ עוד רגע – את היער כובש… החיות חרדות/ נסו בבהלה מהמחילות,/ ארזו הן תיק, גדשו תרמיל, פנו לרדת אל השביל.."

אך בטרם יברחו קם להם מנהיג חדש – אלימלך התן המבויש, שלא היה מוכן להסכים לסלילת אוטוסטרדה בלב היער והצליח לגייס את כל החיות ל….הפ-ג-נה!

בשפה מחורזת ועשירה, חושף איטו בפני הקורא הצעיר את אחת הדילמות האקולוגיות שכל אחד מאיתנו צריך להתמודד אתה: האם להעדיף את תהליך העיור והפיתוח תוך חיסול חיות היער וערכי טבע ונוף, או לוותר על ההתרחבות האורבנית ולשמר את הנוף והטבע. למרבה הפלא, דווקא חיות הבר הן אלו שמעלות את האפשרות שקיים פתרון נוסף, יצירתי ומקורי יותר.

"החלטתי, בדרכי הספרותית הצנועה, לערב את הילדים בבעיה מהותית שתשפיע על חייהם בעתיד" מסביר איטו אבירם, "ובכך רציתי להשיג שתי מטרות: לגרום לילדים הנאה מסיפור על בעלי חיים, בני אדם והטבע שעומד ביניהם ,וגם ליצור אצלם מודעות שתהפוך אותם לאזרחים חושבים, הערים לסובב אותם ומודעים ליכולתם להשפיע על עתידם כבר בגילם הצעיר".

שבוע ספר מהנה
שלכם הדס שכנאי

יצור בייתי של חשמל באמצעות אנרגיה סולארית, רכישת חשמל המיוצר מטורבינות רוח וקניית גנרטור – אילו תחליפים יש לצרכן הישראלי לשירותים של חברת החשמל
לכתבה בNRG לחצו כאן…

הן מתהלכות בינינו, ניזונות מפחי הזבל שלנו ועדיין, אנחנו כמעט לא נתקלים בהן בשכונה. קבלו את החיות שהפכו את העיר הגדולה למעונן הרישמי. זה לא מפתיע שאויביהן המסוכנים ביותר הם בני האדם
לכתבה בNRG לחצו כאן…

בנייה ירוקה יכולה לחסוך לפחות 20% בהוצאות האנרגיה, ובמקרים מסוימים להגיע ל-50% חיסכון ואף יותר משפחה המשלמת חשבון חשמל חודשי בסך 400 ש"ח עשויה לחסוך לכל הפחות כ-20,000 ש"ח במהלך 20 שנים
לכתבה בNFC לחצו כאן…

כדי להצליח חייבים הירוקים להשתמש במינוח המיליטנטי הנהוג בישראל
למה כל ניסיון שנעשה עד היום להעלות לסדר היום הציבורי את איכות החיים ואיכות הסביבה לא הצליח? האם זה רק משום שהעיסוק בנושאים אלה נתפש כמותרות, ולפיכך אנו מעדיפים לדחותו לזמנים טובים ורגועים יותר? חד משמעית לא.
למאמר בהארץ לחצו כאן…

אבירם פוליטי לוקח אותנו למסע על גבי העגבנייה לתרבות הצריכה ולתופעת ההנדסה הגנטית.

לאחרונה התבשרנו על פיתוח של עגבניה חדשה, בטעם של פעם. מדהים, נכון ?
העולם הזה פשוט מדהים, אנחנו מחריבים והורסים כל מה שטוב, וחושבים שנועדנו להמציא את הגלגל מחדש.
הרי אנו כל כך טובים בטכנולוגיה, יכולים לשבט חיות, בני אדם , אך בעיקר צמחים, שזה בעצם הכי קל. העולם המערבי עושה את זה כבר עשרות שנים. כל כך בהצלחה, עד ש 95% מהזנים שהיו קיימים בשנת 1900 כבר לא קיימים היום.
במקום מגוון של זנים, ניתן כיום להשיג מגוון מצומצם מאוד של זנים, אותם זנים אשר חברות הזרעים המערביות החליטו שהם החזקים יותר והמניבים יותר ושבהם על כל העולם כולו להשתמש על מנת למנוע רעב. פשוט כך.
ולא חשוב הטעם של הפירות והירקות שיניבו אותם זרעים.
ולא חשוב בכלל המגוון הגנטי.
ולא חשוב כמה שדות מונוקולטורה(שדה שמבוסס על גידול יחיד) יכולים לעמוד בפני מזיקים.
שדות אלו יכולים לעמוד בפני מזיקים, אבל רק אם יקפידו להרעיל את השדות בריסוסים, יותר ויותר אלימים, יותר ויותר רעילים, ונחשו מי מספק את אותם רעלים?
ניחשתם נכון, חברות הזרעים, אשר מקפידות לייצר את הזרעים שלהם כך שיפיקו גידולים עקרים. ומדוע?
כדי שחקלאי כל העולם יזדקקו להם לנצח, כל עונה ועונה. ובכך למעשה משעבדים את העולם.

ענבים מבוסתן נוף-ים

פעם מזמן אימפריאליזם מצא את ביטויו בכיבוש פיזי, בגוויות מרוטשות, בהגלית עמים מארצם, באונס של נשים ושל האדמה ושל מרבציה. אבל כיום אימפריאליזם מוצא את ביטויו בצורה הרבה יותר עמוקה.
זהו אימפריאליזם תרבותי בצורה המבישה ביותר. המערב, שזה בעיקר ארה"ב, או ליתר דיוק האם הריקה (אמריקה) מקדמת את האינטרסים שלה בכל דרך. ובכך הופכת את כל העולם לעולם הומוגני ומשעמם וחלש של מקדונלד'ס וקוקה קולה, ומזון מהיר ו-יין אינסטנט, ירקות ופירות חסרי טעם וריח, וסרטים הוליוודיים מעצבנים וריקים מתוכן. ובנוסף לכך שמעבר לכל זה גם כופים את דעתם על העולם בכח הזרוע.
אבל זה כמובן מותר להם, כי בידם הכח. ואכן אימפריאליזם מהסוג הזה הרבה יותר גרוע מהאימפריאליזם הישן והטוב, כי זה התרבותי אומר לאנשים מה לחשוב. 1984 של אורוול בהתגלמותו. או אם תרצו בולשביזם מהסוג הגרוע ביותר.

אומרים על גלות מצרים שהייתה רעה, אך יש רע ממנה. כי בעוד פרעה ציווה השמדת כל הילדים הזכרים, ולמעשה השמדה פיזית, הרי שבעת שלטון יוון בארץ ישראל ביקשו היוונים, או ליתר דיוק בית סלבקוס ששלטו מסוריה , להשכיח מעם ישראל את תורתו ובכך לאבד אותו. המתייוונים של אז הם כאין וכאפס מול מה שעומד כיום מול עמי העולם.
בעוד שאז יכלו להכריז הכרזות בככר העיר, היום הם נכנסים אלינו לתוך הבתים באמצעות הטלביזיה, היא מכשיר השטן. ומדוע ?
כי זו המצאה נהדרת שעושים בה שימוש נחות וקלוקל. ולשם מה כל זה ? כדי שנצרוך את משקפי השמש הנכונות, ואת הג'ינס הנכון. כדי שנדע מה לובשים בפריס או במילנו וכדי שנרגיש רע כל עוד אין לנו את זה.
ומי מחליט על הדברים? זה תמיד אותם אנשים שמחליטים כמה נשלם על הבגד שאנו לובשים ועל העגבניה שאנו אוכלים. אז בואו ונחזור להתחלת המאמר. עגבניה בטעם של פעם ! אז ככה, ממש אין צורך בזה , חבר'ה, ואני מאוד מקווה שלא ישלמו לאותו ממציא את מיליון הדולרים אותם דרש. תנו לי עגבניות של פעם, בטעם ובריח בלאדי אמיתיים, ללא הנדסה גנטית, וללא זרעים עקרים.
וכן חבר'ה, מה לנו חפץ בכל הפטנטים האלה, אבטיח בלי גרעינים, ושזיף בטעם אפרסק ? אם ארצה לאכול אפרסק אוכל אפרסק, האם הצורה של שזיף אמורה להגביר אצלי את עוצמתן של בלוטות הטעם ? וחבר'ה, בכלל, ירקות ופירות עקרים, עם גרעינים או בלי גרעינים, אנרגטית אין בהם כלום.

יש בהן אולי מינרלים, ויטמינים, אבל אין בהם נשמה. ובלי נשמה שום דבר לא אותו דבר. "טוב פת חרבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב" הנחו אותנו המקורות, ואכן צדקו.

*הכותב אבירם פוליטי הוא דור שביעי בארץ ישראל, מצד אימו נצר למשפחה של ייננים שבבעלותם היה היקב העברי הראשון בארץ ישראל עוד בשנת 1840 ומצד אביו נצר למשפחת תעשיינים בענף הטקסטיל.
בוגר לימודי מינהל עסקים במכללה למנהל, בוגר קורס מתכנני פרמקלצ'ר ועוסק בתחומי האקולוגיה,
כמו כן עוסק במתן טיפולים הוליסטיים שואף לשלב רוח וחומר ולהביא רפואה לכדור הארץ ולכל מה שעליו ובתוכו.

מידע נוסף על הנושא ברשת:
www.seedsavers.org
– אתר הבית של הארגון האמריקאי לשמירת זרעי מורשת. אחד הארגונים הוותיקים והגדולים בנושא עם פעילות מרשימה בארה"ב וקנדה.

www.kokopelli.asso.fr
– האתר של הארגון האירופאי צרפתי "קוקופלי" שמייסד רשתות שמירת זרעים במדינות מתפתחות ובאירופה.

www.nativeseeds.org
– אתר הארגון האמריקאי Native Seed/Search אשר נוסד ופועל לשימור יבולי המזון של האינדיאנים ילידי אריזונה, טקסס ושאר מדבריות אמריקה

החקלאות התעשייתית מנצלת את משאביו המצומצמים של כדור-הארץ מבלי להתחשב בעתיד. שיטת הפרמקלצ'ר מציעה מספר עקרונות מדעיים וחברתיים, המבטיחים שמירה על איכות הסביבה וקיום חיים לאורך זמן מבלי לפגוע בכדור-הארץ
למאמר בYNET לחצו כאן…

לאירוע שיתקיים ביום שלישי הקרוב צפויים להגיע כ – 500 אנשי חינוך. הכנס המתקיים זו השנה השישית נושא השנה את הכותרת "מים וימים" והוא מתקיים באשדוד ע"פ יוזמת איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד – חבל יבנה.
לכתבה בחדשות אשדוד לחצו כאן…