בשבועות האחרונים אנו נחשפים ליותר ויותר קולות של פרשנים כלכליים ואנשי ציבור המבקרים את המיסוי הגבוה על הדלק, ורואים בו בעיה חברתית קריטית. בדומה לסוגיות אחרות, גם כאן השאלה היא תלוית מבט ופרספקטיבה: אם מתייחסים למיסוי דרך כיסו של האזרח הקטן, ייתכן שיש כאן בעיה. ואולם, אם מסתכלים במבט רחוק ורחב יותר המסקנה שונה לחלוטין.

מיסוי הינו כלי אחד, מיני רבים, ליישום מדיניות, הנגזרת ממטרות לאומיות. השאלה המרכזית שמקבלי ההחלטות צריכים לשאול את עצמם היא מהי המטרה המיועדת לעשרים השנים הקרובות: הגדלת מספר האנשים שנוסעים מדי יום עשרות קילומטרים לעבודה או הפחתת השימוש במכונית הפרטית?

ישראל אינה קליפורניה עתירת השטחים או סעודיה עתירת הדלק. ישראל היא מדינה קטנה וצפופה שסובלת מזיהום אוויר. מדיניות הממשלה חייבת להיות הפחתה משמעותית בשימוש במכונית פרטית; כל מדיניות אחרת תביא אותנו בעשור הקרוב לשוקת שבורה, הן סביבתית והן כלכלית.

תושבי ישראל התמכרו בארבעים השנים האחרונות למכונית הפרטית. הגמילה אמנם תהיה קשה, אבל היא חייבת להתרחש, גם אם היום נסבול פגיעה קטנה בכיס.
מדינת ישראל טעתה קשות כאשר עודדה, באופן אינטנסיבי, שימוש במכונית הפרטית, והזניחה פיתוח של אלטרנטיבות, כמו אוטובוסים, רכבות, מוניות, אופניים וכדומה. העלאת המיסוי על הדלק היא בהחלט צעד חיובי ראשון להפחתת השימוש במכונית הפרטית, אבל הוא לבדו אינו מספיק, ומדיניות הממשלה חייבת לכלול צעדים נוספים כדי לקדם אלטרנטיבות. כמה הצעות לצעדים שכאלה: הפסקת ההשקעה האדירה בסלילת כבישים חדשים, סבסוד הנסיעה בתחבורה הציבורית, תגבור משמעותי של נתיבי תחבורה ציבורית, קידום תחבורה מסילתית, הנחות במס הכנסה לעובדים שלא משתמשים במכונית פרטית, תכנון עירוני נכון שמייתר את הצורך בשימוש במכונית פרטית ועוד.

בסופו של דבר אנו צריכים לזכור כי השימוש במכונית הפרטית גובה מאיתנו מחיר כלכלי גבוה ביותר, הן בשל בזבוז זמן ואנרגיה הנגרם מהגודש בדרכים, הן בשל הוצאות הבריאות הגואות הנגרמות מתופעות לוואי של זיהום האוויר, והן בשל בזבוז המשאבים בעצם קניית הרכב.
כולי תקווה שממשלת ישראל לא תיכנע לקריאות הפופוליסטיות להפחית מיסוי הדלק, ותקדם מדיניות אמיתית להפחתת השימוש במכונית הפרטית.

פורסם בוואלה

האמת למפלגת הירוקים אין כולם, וגם לארגונים הירוקים אין כולם, העיסוק הקטנוני וקנטרני שאנו חווים בימים אלו לגבי האיש הוא יוזמה של מפלגה אחרת שמשתייכת לשמאל הקיצוני ותימהוני (נקראה לה "התנועה המשמיצה").

ראיתי היום בכל ערוצי הטלוויזיה את אנשי "התנועה המשמיצה" חוגגים על גלנט והתביישתי, הם הצביעו על כמה צינורות השקייה וכמה עצי זית והדגימו לעם ישראל איך גלנט הפך בשל כך לפושע הסביבתי מספר אחד בישראל.
האמת, לחלוטין לא ברור מה המניע הסביבתי של העתירה, טענתם הראשונה לגבי השטח החקלאי אין בה שום עניין סביבתי, לפי התמונות השטח אינו מגודר ונטועים בו עצי זית צעירים. טענתם השנייה הייתה לגבי השתלטות על שטח ציבור, גם כאן לפי התמונות מדובר במדרון שספק גדול אם יש לו חשיבות סביבתית.

העתירה הזו קטנונית וקנטרנית גם בעוד הביט, נגיד כי אכן הטענות הללו נכונות וגלנט השתלטת על שטחים שלא כדין, אני תוהה איך זה פוסל אותו מלכהן כרמטכ"ל? מה הקשר בין עניין זה לפיקוד על הצבא? הייתי מבין את הרציונאל של העתירה אם היה מדובר בראש מערכת הפיקוח על הבניה או מינהל מקרקעי ישראל או אפילו המפכ"ל.
כאן מדובר בהתנהלותו הפרטית של האיש לגבי ביתו ונחלתו.
אני יכול לומר שהדברים המיוחסים לגלנט הם בטלים בששים לדברים אשר מתרחשים בנחלות ובתים של ישובים חקלאיים אחרים, קיבוצים ומושבים. אני יכול להגיד שגלנט הוא "צדיק" ביחס לדברים שאני נחשפתי אליהם בהתנהלות של אנשי המושבים והקיבוצים.
דוגמא אחת שמפלגת הירוקים עתרה נגדה, היא השתלטות אנשי קיבוץ שדות-ים על שטח ציבור שנמצא כ50 מ' מקו החוף, אשר בקומבינה מטורפת בנו בחסות המועצה האזורית במקום 12 קוטג'ים!!

כאשר אני שואל את עצמי מה צריכים להיות הקריטריונים המרכזיים למינוי של אדם לעמוד בראש מערכת צבאית, התשובה היא יכולתו המקצועית בתחום הצבאי.
למען האמת, כבר היו מינויים של קצינים שכשלו בתפקידם ומונו לתפקיד בכיר, למשל אמנון שחק ועמירם לוין שהיו מעורבים באסון צאלים, או הרב הצבאי הראשי היום שהיה מעורב באסון הכבל.

אם ימנע מגלנט את תפקיד הרמטכ"ל בשל עניין הקרקעות, זה יצבע על סדר עדיפויות מעוות, שכישלון בתחום תכנון ובניה הוא יותר חמור מכישלון בתחום המקצועי. מה תהיה המדרגה הבאה? לא ימנו אדם בגלל עבירות תנועה? מדובר כאן בניסיון להרוג זבוב עם טיל שיוט!

דבר נוסף שהדהים אותי זה התבטאותו של פרופ' אלון טל, מדובר באיש לא פחות מפקפק מגלנט, כתבתי בעבר על התנהלותו של האיש בנוגע לעמק ססגון (חשש לניגוד עניינים), היה מקרה חמור לא פחות מזה של גלנט בו פרופ' טל השתמש במשאבי אונ' בן-גוריון לטובת קידומו הפוליטי והתלוננתי על כך פני נשיאת האונ' שלא עשתה לו כלום.
העניין הכי חמור לדעתי היה בהתנהלותם של "התנועה המשמיצה" היה בבחירות 2009 בו הם הציגו תינוק בניגוד לחוק בתעמולת הבחירות שלהם, ובנוסף הם לא התביישו לשקר לשופט בית המשפט העליון ולטעון כי התינוק הוא הדמיית מחשב, גם כאן התלוננתי ולא נעשה נגדם שום דבר.

אז אם מישהו תוהה מדוע אנשי "התנועה המשמיצה" משקיעים משאבים כספיים, ואנרגיה משפטית בעניין גלנט ולא בעניינים סביבתיים חשובים הרבה יותר. התשובה היא פשוטה, מדובר כאן בניסיון לקבל מקסימום חשיפה תקשורתית במינימום השקעה. זה מביש ומביך משתי סיבות, האחת בגלל שאין מדובר בנושא סביבתי והשנייה בגלל שנגרם לגלנט עוול גדול מאוד.

אני אומר לאנשי "התנועה המשמיצה" זרקו את תחפשות הצדקנים ומתחסדים ותסתכלו במראה, פרצופכם לא פחות מכוער מזה של גלנט והייתי אומר שאף יותר.