תגלית מעניינת לגבי הכור הסורי, אפשר לצפות בו בתוכנה של גוגל ארת'.
בעקבות פרסום צילומי הלוויין של הכור הזה החלטתי לנסות לאתר אותו בגוגל ארת', האמת זה די פשוט.
הכור נמצא בנקודה היחידה הצחיחה לאורך נהר הפרת, והיה די קל לאתר אותו.

בצילומים בגוגל קל להבין למה נבחר המיקום הספציפי של הכור, הוואדי נמצא באזור הררי לארוך נהר הפרת, במקום שאין בו חקלאות כמו שקיים לאורך כל נהר הפרת. ויותר מזה המקום עצמו בו נמצא הכור מוסתר מן הסביבה שלו, כך שמי שעובר בכביש הסמוך לא רואה  את הכור.

עוד אפשר לגלות ש5 ק"מ מזרחית לכור נמצא בסיס שמקושר לכור בדרכים שעוברות בתוך המדבר.

לחובבי המודיעין אלו נקודות הציון של המקום

35°42'28.05"N, 39°49'59.01"E

אני שומע הרבה טרוניות מאנשים, על המצב של ישראל 12 לאחר רצח רבין, שאלות האם נלמדו הלקחים, שאלות האם יכול לקרות שוב, ושאלות לגבי התפיסה בציבור לגבי הרצח.

אם אני מנתח את מה שהיה לפני הרצח ומה שהיה אחריו קשה להשתחרר מן הרגשה שהיה כאן פספוס ענק.

אני מאמין שהתנהגות של אנשים בהרבה מאוד מקרים היא שבטית.

לכאורה, מדובר ברעיון פרימיטיבי ומופרך, שיש שיאמרו אולי שמתאים למדינות נידחות באפריקה. אבל השבטיות נטועה חזק בכל האנשים אפשר להגיד שהיא אינסטינקט.
לרבים נדמה שבעולם המודרני השבטיות נעלמה, אבל לא כך. השבטיות חיה ונושמת אולי היא שינתה פניה, שבט הפך למקום העובדה, שכונה מגורים, עיר, אהדת קבוצת כדורגל, תחביב, אמונה וכו וכו…

אם אני מאבחן את השבר הגדול לפני רצח רבין, הוא היה לדעתי הרבה לפניו, אולי ביום שהורכבה הממשלה ב92. לאחר שנים של מאבק פנים שבטי שלא הוכרע, הייתה לכאורה הכרעה ברורה שלמעשה חילקה את ישראל לשני שבטים.
בנקודה הזאת הייתה טעות גדולה השבט המנצח שלא הושיט יד לשבט המפסיד, נקודות הקרע התחדדו והוחמרו, בין השאר ע"י תגובות מתגוננת או תוקפנית של השבט המנצח כלפי השבט המפסיד.

לאט, לאט עמדו זה מול זה שני שבטים די ברורים, וככה נוצר מאבק בין שבטי ובמאבק כמו במאבק שבט אחד שולל את הלגיטימיות של השבט השני, וככה ראינו אסקלציה בעיקר בהתבטאויות של שני השבטים.
כמו בכל שבט יש את אלו שהם האדוקים יש את המתונים ויש את אלו שהם רק מזדהים.

האדוקים של שבט האחד התגרו מנהיגי השבט היריב, ואלו גמלו ליריביהם מנהיגי השבט היריב וציירו אותם כאנשי השבט האדוקים, זאת כדי לקעקע את הלגיטימיות שלהם, מנהיגים אלו לא נשארו חייבים ואף הם הקצינו את התבטאויות. וככה כמו מה שהרוח עושה לאש התגברו הלהבות בלי אפשרות שליטה, כולם היו לכודים במאבק השבטים.

הרצח והאפקט שלו
מי שחושב שזירת הרצח נבחרה במקרה, טועה. הרוצח בחר את זירת הרוצח בחשיבה רבה, הרצח של ראש השבט היריב בטקס השבטי הגדול של השבט שלו וכל זאת על מנת לקבל אפקט מקסימאלי לשיטתו.

לאחר הרצח מנהיגי השבט הנפגע ורבים מאנשיו הגיבו אינסטינקטיבית, והאשימו את כל השבט היריב ואת מנהיגיו ברצח.
וכך נוצר מצב שרצח רבין לא נתפס כרצח במאבק תוך שבטי, דבר שהינו לחלוטין טאבו גם באמות מידה פרימיטיביות. במקום זאת הרצח נתפס בשני השבטים כרצח בין שבטי, באמות מידה פרימיטיביות רצח מנהיג השבט היריב בטקס השבטי מרכזי נתפס כלגיטימי ואולי כנקודת הכרעה.
באמות מידה מודרניות שמאבקים בין שבטיים מוכרעים לא באלימות אלא במדדים אחרים כמו בחירות, רווחים כספיים, ניצחונות ספורטיביים וכדומה. אלימות כזו היא אינה לגיטימית.

וכך נוצר מצב די בעייתי מצד אחד רוצים אנשי השבט הנפגע שרבין יגודר כראש השבט הכללי שהוא אכן היה, מצד שני טוענים ומתבטאים בצורה קשה כלפי השבט השני.

הרוצח כמובן נכשל במטרתו, השפעתו הייתה אפסית על מאזן הכוחות הבין שבטי או התוך שבטי. המצב הפוליטי לפני רצח רבין התבטא בבחירות של 96, לא היה שום שינוי היסטורי במדיניות לאחר הרצח.
הרצח בסופו של דבר הוא רצון של הרוצח לקבל מובילות חברתית בתוך השבט "שלו", דבר שרוחק מלהתרחש, הלגיטימיות שלו היום היא בעיקר בקבוצות שוליים.

מסקנות
וכאן אני מגיע למסקנה שלי, אם רוצים להגיע למצב שרצח רבין אכן יוכר כרצח תוך שבטי ולהוקעה גרופת של הרוצח, צריך להפסיק באופן מוחלט את המאבק הבין שבטי בנושא רבין. האשמות בהסתה, גינוי מנהיג השבט היריב על התנהגותם בעבר והאשמות החמורות מאוד כלפיהם של הכשרת הדרך לרצח צריכות להיעלם.
אני יכול להגיד שהאשמות האלו, הם בדיוק מה שהרוצח ואוהדיו רוצים, הם רוצים להמשיך לחדד את המאבק הבין שבטי ובכך להכניס שמץ של לגיטימיות לרצח בעוד ועוד אנשים.

צריך לומר את האמת הייתה ויש תרומה לא מעטה לשני השבטים לקרע ביניהם שהגיע לנקודת פיצוץ ברצח רבין והקרע לא נעלם ב12 שנים האחרונות.
אפשר להגיד שיש מנהיגים משני השבטים שחושבים שהם נבנים מן המאבק הבין שבטי הזה אבל זה רק בטווח הקצר, מנהיג חכם היה אולי מבין שאין שום דבר להרוויח מן המאבק הבין שבטי לטווח הארוך.

ולצערי, אין בארצנו הרבה מנהיגים חכמים.

לחתימה על העצומה בנושא לחצו כאן…

http://video.google.com/videoplay?docid=7054021417984951304&hl=en
צילום מוטי פנחס

למצגת שהוצגה בהרצאה לחצו כאן…

האם גם אתם שמתם לב, שמחג לחג אזורי הטבע והטיולים הופכים צפופים יותר ויותר? אתר שרק בפסח האחרון התמלא עד כדי צפיפות סבירה, הפך בסוכות הזה צפוף לעייפה, וסביר להניח שבפסח הבא יהיה יותר צפוף. הורים לילדים צעירים בוודאי שמים לב, שחוויות טבע טריוויאליות כמו ריצה אחרי ארנבת בשדה או מעקב אחרי צב או פרפר, אינן נמצאות יותר באוסף החוויות של הצאצאים שלהם.

המחסור בשטחים פתוחים לבילוי ופנאי, הוא בראש ובראשונה כישלון של מקבלי ההחלטות בשני העשורים האחרונים והטיפול והשימוש במשאבי הקרקע הוא אחת מן הסוגיות החברתיות החשובות ביותר בישראל, אם לא החשובה שבהן. בעשור הקרוב ייאלצו להתמודד איתה הן מקבלי ההחלטות והן הציבור הרחב.

בעשרים השנים האחרונות התקיימו מספר תופעות שגרמו לנגיסה משמעותית ביותר במשאבי הקרקע הציבורית של ישראל: העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר הביאה לאישור מזורז של מאות תוכניות בינוי ללא בחינה יסודית של השלכותיהן הסביבתיות.
הליכי התכנון הללו יועדו לבנייה לעולים ולזוגות צעירים, אך במסגרתם אושרו גם שכונות ויישובים לאוכלוסייה מבוססת, כמו הרחבת קיסריה והקמתו הצפויה של ישוב הווילות הסמוך לנס ציונה, "אירוס", שייבנה על חשבון חלק מגבעות הכורכר שיועדו לגן לאומי. אחדים מהיישובים שאושרו נבנו על שטחים שיועדו לשמורות טבע ונוף, או גנים לאומיים – למשל מזרח ראש העין, רמת בית שמש ואלעד.

עוד צריך להזכיר שחקלאים רבים "עברו צד" והפכו את אדמותיהם למיזמי נדל"ן, שאלפי קילומטרים של כבישים ומאות אלפי מקומות חנייה נסללו כדי לספק את כמויות כלי הרכב בארץ, ושהביקוש למגורים ביישובים פרבריים צמודי-קרקע עלה, וזאת כאשר משאבי הקרקע במדינה מוגבלים.
ומגמה זו נמשכת ביתר שאת רק החודש פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את העובדה המדהימה ש- 40% מהתחלות הבניה ב2006 הם דירות צמודות, יותר מ11000 דירות.

במקביל נחלשו גורמי שמירת הטבע כמו רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע, והנסיונות לקדם הכרזת שמורות טבע וגנים לאומיים נתקלים בקשיים. למעשה, כל שמורת טבע המוכרזת בימים אלו תוכננה לפני 20-15 שנה ואף יותר. התוכניות הישנות נהגו כאשר במדינה גרו 4 מיליון תושבים (לעומת 7 מיליון כיום). יתרה מזאת, כדי להשלים כיום הכרזת תוכניות ישנות אלו, נאלצת רשות הטבע והגנים לעשות פשרות רבות ולהסתפק בשטחים קטנים יותר ממה שנדרש בפועל עבור הטבע ועבור הציבור הרחב.

בישראל, משום מה, מתקבלות החלטות כאילו שאנחנו לא מדינה צפופה וקטנה. לפעמים יש הרגשה שתפיסת עולם תכנונית מקנדה או ארה"ב משוכפלת לישראל בלי שום קשר למצבה, כמו למשל בניה של אוטוסטראדות במקביל לאוטוסטראדות קיימות, או הקמת שכונות פרברים בבניה צמודת קרקע.

ללא שינוי משמעותי במדיניות הקרקעית, ישראל צפויה להידרדר למצב חברתי קשה, למצב שבו ענף היצוא העיקרי שלה יהיה מהגרים איכותיים. כבר עכשיו מהגרים ישראלים למדינות שרמת ההכנסה בהן דומה ואפילו נמוכה מאשר בישראל, במטרה לחיות במקום פחות צפוף ובכך לשפר את איכות חייהם.

אם אתם חושבים שמדובר בחזון אפוקליפטי שרק מעטים ו"הזויים" שותפים לו, הנה שתי אמירות משני אנשים שמכירים היטב את הנושא. שר הפנים לשעבר אברהם פורז אמר לפני כשנתיים בכנס של אנשי סביבה ש"מי שרוצה לראות טבע שיסע לחו"ל או שיראה בטלוויזיה". נציב הדורות הבאים, השופט שהם, כתב בדוח שלו לשנת 2004, שבקצב כרסום הנוכחי, תוך 20-30 שנה ישראל תיוותר ללא שטחים פתוחים.

הנה מקבץ החלטות שהתקבלו בחודשיים האחרונים ומוכיחות שלמקבלי ההחלטות עדיין לא נפל האסימון: כביש 531 ייסלל ויבתר את הרצליה מרעננה, 5 ישובי וילות חדשים יוקמו בחבל לכיש, עיר חרדית חדשה תקום בנגב, ועוד ועוד…

תחשבו על זה, אילו הממשלה הייתה משקיעה 10 אחוזים ממה שהיא משקיעה בכבישים בטיפוח אזורי טבע ובילוי, איזה הבדל היה בחג הזה?

אז מה צריך לעשות כדי לשמור על השטחים הפתוחים? לא לבנות בנייה צמודת קרקע חדשה במרכז ובצפון, לא לסלול כבישים חדשים, להקפיא תוכניות בנייה הפוגעות בשטחים פתוחים – כולל חלק מתוכניות הבנייה שכבר אושרו, ולקדם את ההגנה על השטיחים הפתוחים שנותרו.

במקביל צריך לחזק את המערכות להסעת המונים, ולנצל ביעילות את השטח הבנוי בישראל ע"י מתן תמריץ כלכלי לפרויקטים של פינוי-בינוי, תוך השקעה בהעלאת איכות החיים והסביבה בתוך הערים הקיימות.

אבל מספיק היה לי לשמוע את אולמרט לשלוש שנים בכנס בנושא קרקעות, כדי להבין שבמערכת הפוליטית הנוכחית אין שום סיכוי לשינוי. אולמרט אמר שכשהוא נוסע בכבישי ישראל הוא מסתכל על השטחים הפתוחים ורואה פוטנציאל בנייה אדיר.

אני תוהה האם בתוך 60 שנה העם היהודי יהרוס את נופי ישראל שהיו בחלומותיו 2000 שנה? "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", קבע המשורר שאול טשרניחובסקי. במו ידינו אנו הורסים לא רק את המולדת, אלא גם את עתידם של הדורות הבאים.

טוב אין כאן שום מידע שהגיע אליי דרך יודעי סוד, פשוט נכנסתי לגוגל ארת' והתברר לי שהם שידרגו את הצילומים של ישראל לצילומים באיכות מעולה, בניגוד לאתרים ישראלים שרוב המתקנים הביטוחניים מצופנים ומכוסים ב"קוסמטיקה".

לנו יש עניין רב בתצ"אות טובות של חלק מן המתקנים הביטחוניים, זאת משום שחלק מהם בהליכי תכנון מתקדמים ובשל המגבלות האלו לא היה לנו תצ"אות אמיתיות שנוכל להעירך את היקף השטחים הפתוחים שנמצאים באתרים אלו.

למשל תע"ש השרון שבתצ"א ישראלית נראה כך

המשך »

יוסי מלמן לקח פסק זמן מעסקי הריגול ומענייני גידמאק והחליט להיטפל לרוכבי אופניים תמימים.
קשה להישאר אדיש כאשר יוסי מלמן לובש את מדי האביר שלו שם את הקסדה ומטפס על מעוז הליברליזם שנמצא ברחוב שוקן. ובכמה תקתוקי מקלדת לא מושחזים שוחט את הדימוי הליברלי שהיה אפשר לצפות מאחד מבכירי עיתונאי הארץ.

לפעמיים אני נדהם לשמוע אנשים בעלי דימוי ליברלי מבטאים דעות לא ליברליות על גובל הפשיזם.
אני בעיקר נדהם מן הקלות שבה אנשים שרואים עצמם כאנשים מתקדמים מוחאים כפיים לכפייה של התנהגות הנראת להם כנכונה.

בכמה מובנים חוק הקסדות הוא חוק תקדמי, המחוקק החליט כי על מספר פעולות אנושית שעד לא מזמן היו חופשיות כפעולות מסוכנות שדורשות הגנה בקסדה. מדובר ברכיבה על אופניים, גלגליות למיניהם וקורקינט.
משום מה המחוקק הישראלי החליט שפעולות אלו הן הכי מסוכות שיש והכניס אותם לחוק.
ראשית יש לתהות למה החליט המחוקק שדווקא פעולות אלו מסוכות ופעולות אחרות לא? למשל למה רכיבה על סוס שהיא יותר מסכנת מרכיבה על אופניים לא מחייבת קסדה? או החלקה על הקרח שדומה להפליא להחלקה על רולרבלידס לא מחייבת קסדה? או אפילו ריצה שבמקרים רבים שווה ועולה על מהירות של רכיבה באופניים?
שנית יש לתהות למה המחוקק כל כך דואג לרוכבי האופניים? ולא למשל למאות אלפי האנשים שמידי סוף שבוע ממלאים את החופים ונחשפים לשמש בלי הגנה ראויה? או לאלו שלא לוקחים תרופות שהרופא רשם להם? או לאלו שמדברים במשך שעות בטלפון סלולארי? או אלו שאוכלים אוכל שמן בצורה מוגזמת? ומה עם אלו שלא מצחצחים שיניים?

בבסיס חוק הקסדות יש שתי אמירות שכל אדם שמגדיר עצמו ליברלי צריך להיות נחרד מהם.
האחת, המחוקק יכול להתערב ולשלול את שיקול הדעת של אדם איך ומתי לשמור על בריאותו.
השנייה, המחוקק יכול באופן שרירותי להגדיר פעולה חופשית ויומיומית כמסכנת ולשים אותה תחת רגולציה.

ואין לטעות ברגע שאנשים ליברלים מקבלים עקרונות לא ליברלים לכאורה למטרה שנראת להם ראויה הם יאבדו את הזכות המוסרית לטעון נגד יישם אחר של עקורות אלו.
אני תוהה מה יאמרו מלמן, ארדן וחבריהם במסדר אבירי הקסדות אם בעתיד מפלגה דתית תחליט לאסור אכילת בשר חזיר בטענה שהוא מזיק לבריאות?

לצערי הרב בית המחוקקים יש נטייה לא בריאה לחקיקת יתר, במקרים רבים החוקים שמחוקקים הם מיותרים ודווקא את החוקים הנחוצים שנוגעים לאינטרסים בעלי משקל נזנחים ולא מחוקקים.

הרדיפה האובססיבית לחקיקת חוקים מזכיר לי את התקופה שהייתי בתיכון, שממוצע הבגרויות היה נתון של יוקרה בו מנהלי בתי ספר וראשי ערים נהגו להתהדר. כמובן שהמחיר של הנתון "היוקרתי" היו אלפי ואולי רבבות תלמידים כביכול חלשים שבתי ספר הקריבו למען הסטטיסטיקה ולא הגישו אותם לבגרות.
הן המחוקקים והן התקשורת צריכים להבין שלא כמות החוקים חושבה אלא האיכות שלהם.
כמו שכתבתי חוקים כמו חוק הקסדות שחוקקו באופן רשלני ביותר מדרדרים את אמון הציבור בכנסת.

ולסיום מסר למלמן, אני חושב שרוכבי האופניים בישראל כן יודעים מתי הם צריכים לשים קסדה ומתי לא ואין לא לך ולא לארדן שמץ של הוכחה שזה לא כך, ומאמרך רק מחזק טענה זו. רק אציין שאני רואה הבדל מהותי בין חיוב בקסדה על אופנוע שהינו כלי תחת רגולציה לבין הכנסה של האופניים לרגולציה בחסות חוק הקסדות.

האמירה המפרסמת "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות" נכונה כאן. אפשר להסביר, אפשר לשכנע לחבוש קסדה אבל כפייה של חבישת קסדה בחוק יכולה להוביל במוקדם או במאוחר לכפייה של דברים אחרים.

לחתימה על העצומה נגד חוק הקסדות לחצו כאן…

מקריאה על דוח העוני האחרון מתברר שהעוני קיים בעיקר במשפחות מרבות ילדים, לכאורה הפתרון המתבקש הוא להגדיל את קצבאות הילדים למשפחות אלו כמו שנעשה כבר בעבר.

לדעתי זו שגיאה חמורה, בישראל כמו בישראל פתרונות קסם מתגלים כמקסמי שווא במקרה הטוב ובמקרה הרע מתגלים כאסון.

מבנה קצבאות הילדים בישראל מעודד למעשה פיצוץ אוכלוסין ומשפחות מרובות ילדים, לפי הטבלה שמופיעה באתר הביטוח הלאומי הקצבה לילד במשפחה שבה הוא הילד היחיד היא חצי מקצבה לילד אם הוא במשפחה של 12 ילדים.

טבלה מתוך אתר הביטוח הלאומי

מבנה קצבאות הילדים בישראל היום גם לאחר הקיצוצים של נתניהו למעשה מעודד משפחות עניות להוליד עוד ילדים זאת על מנת להגדיל את הכנסתם.
יש לזכור שבשנת 2000 עבר בכנסת "חוק הלפרט" שקבע שמשפחות עם 5 ויותר ילדים יזכו לקצבאות מוגדלות.
אני לא כלכלן אבל לפי הרושם שלי החוק הזה ומדינות הקצבאות המסורתית של ישראל יצרו מעגל קסמים שלא הוריד ילדים עניים אלא הוסיף ילדים עניים זאת בשלל הגדלת מספר המשפחות ברוכות הילדים. והנתונים הסטטיסטים מוכיחים זאת.

אני חייב לציין שגם הקיצוץ שעשה נתניהו ב2003 היה חד ולא מוסרי, אין זה מוסרי שילד שנולד למציאות של קצבה מסוימת יפגע לפי שרירות לב של מקבלי החלטות.

אבל מעבר לשאלה התקציבית, בישראל כמעט ולא נשאלת השאלה העקרונית האם בכלל מדינות של עידוד פיצוץ האוכלוסין היא בכלל נכונה.
ישראל היא מדינה קטנה, צפופה ודלה במשאבים טבעיים, קצב גידול האוכלוסייה בה הוא מן הגבוהים בעולם המערבי, ולמרות זאת מבנה הקצבאות הם מן הנדיבים למשפחות עם מספר ילדים גדול. ויש לזכור ככל שהאוכלוסייה גדלה כך גדלה הפגיעה באיכות החיים של כלל הציבור בישראל.
יותר אנשים זה אומר יותר בתים שמקטנים את היקף השטחים הפתחים.
יותר אנשים זה אומר יותר מכוניות שמגדילות את זיהום האוויר.
יותר אנשים זה אומר יותר ביוב ויותר פסולת שמגדלים את זיהום המים, הקרקע והאוויר.
יותר אנשים זה אומר יותר עומס על מערכות החינוך, הבריאות והרווחה שאפקטיביות מהם קטנה.

במציאות של משבר סביבתי עמוק שאנו עומדים בפניו, פיצוץ אוכלוסיה יכול להסתיים כקטסטרופה אדירה לישראל בטווח היותר ארוך יהיו לכך השלכות ביטחונית, כלכלית, חברתית וסביבתית קשות.

אם אני הייתי מקבל החלטות הייתי ממליץ ללכת בדרך זו:

ראשית, יש לקבוע בחוק יסוד כי קצבת הילדים נקבעת ביום היוולדו של הילד, ולא ניתנת לשינוי. ילד שנולד למציאות קצבתית לא ייתכן שזו תשתנה מקץ כמה שנים.

שנית, יש לבטל כליל את הזכאות לקצבאות הילדים לילד הרביעי ואיילך במשפחה ויש להגדיל את קצבת הילד הראשון והשני, כמו-כן לתת הטבות מס להורים במשפחות קטנות. הסיוע למשפחות מרבות ילדים יהיה צריך להיות דיפרנציאלי דרך השלמת הכנסה ואבטחת הכנסה שינתנו לפי מבחן הכנסה שנתי.

שלישת, יש להפעיל תוכנית "תלושי מזון", היום יש בכמה מדינות בעולם אפשרות למדינה לתת לאדם נזקק כרטיס מגנטי שעובד בכל רשתות השיווק שמאפשר קנייה רק של מוצרי מזון בסיסים לפי סכום קבוע, בלי להזדקק לעמותות צדקה למינהן והשפלה הכרוכה בהן.

אדגיש כי הכוונה היא ליישם את הרעיונות האלו רק על ילדים שייוולדו בעתיד, לכן האפקט התקציבי של תוכנית כזו לא יהיה מיידי אלא בעוד שנים רבות.

תפיסת העולם שלי גורסת כי פרטים וקבוצות שמנצלות יותר את משאבי הטבע והחברה צריכות לשלם יותר מס או לקבל פחות תמיכה.
ממספר הנפשות במשפחה הם פרמטר חשוב לעניין זה אם כי לא היחיד.

ביום חמישי האחרון מפלגת הירוקים ואנשי מפלגת הירוקים היו שותפים להפגנת המחאה הראשונה נגד חוק הקסדות.

למסע המחאה ברחובות ת"א הגיעו כ200 רוכבי אופניים ומחליקי רולרבלייד, המסע יצא מכיכר רבין אל רחוב אבן גבירול, רבים מן הנהגים שנאלצו להאט את נסיעתם הביעו הזדהות עם המחאתם של הרכובים נגד החוק ששולל את שיקול הדעת מן הרוכבים אם לחבוש קסדה או לא.

בראש המסע האופניים רכב סגן ראש עיריית ת"א ויו"ר מפלגת הירוקים פאר ויסנר שגם נאם בפני הרוכבים ואמר "שישראל צריכה ללמוד מאירופה איך מקדמים את תרבות האופניים, באירופה הבינו שכלי התחבורה העירוני הטוב ביותר הם האופניים." עוד אמר: "שאופניים הם כלי לא מזהם שלא גורם לגודש בכבישים ולא לבעיות חניה, החוק פושט יקטול את תרבות האופניים בכך שיסמן את האופניים ככלי מסוכן שמחייב קסדה בחוק ובכך ירתיע אנשים לעשות באופניים שימוש יומיומי."

פאר הוסיף ואמר "אין הבדל גדול בין רכיבה מתונה על אופניים בעיר ובשבילי אופניים ובין הליכה ברגל כמו שאין חוק שמחייב הולכי רגל לחבוש קסדה כך צריך להיות לגבי רוכבי האופניים. השיקול היכן ובאיזה רכיבה לחובש קסדה צריך להיות רק בידי רוכב האופניים עצמו."

עוד הצהיר פאר "שהחוק הזה בקלות יכול לזכות בתחרות החוק הדבילי של השנה. מפלגת הירוקים תמשיך ותפעל לביטול החוק הגורף והטיפשי הזה ולמען קידום תחבורת האופניים כפי שקידמנו זאת בת"א."

רוכב עירוני טיפוסי

המשך »

 תפיסת בועז יונה היא דוגמא נהדרת לסימביוזה המוזרה בין התקשורת למשטרה.
בשבועיים האחרונים אני תוהה האם בועז יונה הוא אכן גדול פושעי ישראל, פושע שמצדיק מצוד גלובלי עתיר משאבים?
התשובה שלי היא לא רבתי.

אז למה משטרת ישראל, ומדינת ישראל משקיעות משאבים בתפיסת בועז יונה כאילו היה טרוריסט קטלני?
האמת התשובה לשאלה הזאת היא די פשוטה, סיפור בועז יונה הוא סיפור תקשורתי נהדר.
משטרת ישראל היא גוף כושל ביותר, כדי להסתיר עובדה זו משטרת ישראל משתמשת באסטרטגיה תקשורתית די בזויה של הסתרה והסתת תשומת לב הציבור.

הטקטיקה הראשונה של המשטרה היא הלעטה של התקשורת בסיפורי משטרה עסיסיים בעלי גוון רכילותי עז, סיפורים שספק רב אם היה ראוי שיתפרסמו.
סיפורים שמעורבים בהם אנשים מושכי תקשורת כמו חקירה נגד דיפלומט בחשד שביצע מעשים מוגנים, או החקירה נגד שחקן מפורסם שמישהי התלוננה שנגעה במקומות אינטימיים, או הח"כ שקיבל דוח תנועה, או ח"כ אחר שהיא שיכור והתעמת עם שוטרים.
יש גם סיפורים עסיסיים, "שהכוכבים" בהם אנשים אנונימיים אבל הסיפור עצמו היא עסיסי. כמו המורה שקיימה יחסי מין תלמיד צעיר, או תגרה בן שני נערים על רקע שאחד מהם ניהל רומן עם אימו של השני, סיפור כאלו מתפרסמים כל יום. לומר את האמת רבים מאיתנו נהנים לקרא אותם בשל יצר מציצנות בלתי נשלט.
לטקטיקה הזאת יש שני מטרות האחד לקבל נראות תקשורתית חיובית ליצור בדעת הקהל תחושה שיש משטרה בישראל, והשנייה ליצור תלות של התקשורת במשטרה בעיקר של כתבי הפלילים זאת על מנת לקבל אמצעי "סחיטה" על אנשי תקשורת ובכך למנוע ביקרות של אותם אנשי ואמצעי תקשורת.

הטקטיקה השנייה, היא טיפול אינטנסיבי במיוחד בחקירה של פשעים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, מקרים כמו רצח של ילדה בבית ספר, או התעללות בקשישה ניצולת שואה, או שודד בנקים סדרתי בעל דימוי שרמנטי, או בעל חברת בניה שחשוד במעשי נוכלות.
גם לטקטיקה הזה המטרה היא לקבל נראות תקשורתית חיובית, ראשי המשטרה מבינים שע"י מקרים כאלו הם יוכלו ליצור מראית עין כאילו משטרת ישראל היא באמת גוף מתפקד.
הם חושבים שאם תהיה הצלחה בפענוח הפשע תקשורתית, הציבור יחשוב שמשטרת ישראל היא אכן אוכפת את החוק ונלחמת בפשיעה בצורה טוב וכך לא תהיה דרישה "לערוף את ראשיהם" של בכירי המשטרה הכושלים.
זה אכן חשוב לתפוס פושעים ואפילו אם עשו "פשע תקשורתי" אבל יש חסרונות די משמעותיים בהתנהלות זו.
החיסרון הראשון הוא שמלהיטות יתר אנשי משטרה יגיבו הודעות כוזבות ובכך יכנסו אנשים חפים מפשע לכלא והפושעים האמתיים יישארו בחוץ חופשיים, וכבר קרו מקרים רבים כאלו בעבר.
החיסרון השני היא השקעת משאבים לא נכונה, "פשעים תקשורתיים" זוכים למשאבים אדירים ואילו פשעים אחרים שבמקרים רבים הם יותר חמורים זוכים למשאבים דלים. פשעים כמו רצח של זונה, או רצח סדרתי של חסרי בית או רצח בכפר ערבי.

מדינה מתוקנת ומודרנית אפשר לצפות שהקצאת המשאבים של המשטרה לא תהיה במטרה לבדר את הציבור אלא לפי קריטריונים ואמות מידה קשיחות של טובת הציבור.

יש רבים שיגידו שזה בלתי אפשרי, אבל בישראל יש דוגמא לגוף שתופס פושעים בלי שהתקשורת מכתיבה לו את סדר היום, לגוף הזה קוראים השב"כ. השב"כ עובד בשקט ודברים מתפרסמים רק בסוף התהליך והייתי אומר שהתוצאות טובות מאוד גם בהיבט של ירידה של פעילות הטרור וגם בהיבט של מעצרי שווא מתוקשרים.
לדעתי האסטרטגיה הזו של המשטרה היא כושלת לאורך זמן, הציבור לא טיפש בכל הסקרים המשטרה זוכה לציונים הנמוכים ביותר בין הגופים הממשלתיים.

האם הדרך למונע את הבעייתיות הזו היא ע"י חקיקת חוק מגביל על התקשורת? אני חושב שזה לא יהיה נכון. הדרך לגורם למשטרה להתנהל בצורה תקינה ככל האפשר היא לא לטפל בסימפטומים אלא במחלה עצמה.
יש פשוט לשנות מדיניות המשטרה לכך שתפעל "לפי הספר", וכמובן את המדיניות התקשורתית של המשטרה ולפטר שוטרים וקצינים שמפרים מדיניות זו.

לדעתי, רק כך יהיה אפשר להילחם בפשע באפקטיביות, לא ע"י הדלפות של בכירי המשטרה, לא ע"י תדרוכים של קצינים בשעות צפיית שיא, ולא ע"י דוברות שהיא יחצ"נות.