ביום חמישי האחרון מפלגת הירוקים ואנשי מפלגת הירוקים היו שותפים להפגנת המחאה הראשונה נגד חוק הקסדות.

למסע המחאה ברחובות ת"א הגיעו כ200 רוכבי אופניים ומחליקי רולרבלייד, המסע יצא מכיכר רבין אל רחוב אבן גבירול, רבים מן הנהגים שנאלצו להאט את נסיעתם הביעו הזדהות עם המחאתם של הרכובים נגד החוק ששולל את שיקול הדעת מן הרוכבים אם לחבוש קסדה או לא.

בראש המסע האופניים רכב סגן ראש עיריית ת"א ויו"ר מפלגת הירוקים פאר ויסנר שגם נאם בפני הרוכבים ואמר "שישראל צריכה ללמוד מאירופה איך מקדמים את תרבות האופניים, באירופה הבינו שכלי התחבורה העירוני הטוב ביותר הם האופניים." עוד אמר: "שאופניים הם כלי לא מזהם שלא גורם לגודש בכבישים ולא לבעיות חניה, החוק פושט יקטול את תרבות האופניים בכך שיסמן את האופניים ככלי מסוכן שמחייב קסדה בחוק ובכך ירתיע אנשים לעשות באופניים שימוש יומיומי."

פאר הוסיף ואמר "אין הבדל גדול בין רכיבה מתונה על אופניים בעיר ובשבילי אופניים ובין הליכה ברגל כמו שאין חוק שמחייב הולכי רגל לחבוש קסדה כך צריך להיות לגבי רוכבי האופניים. השיקול היכן ובאיזה רכיבה לחובש קסדה צריך להיות רק בידי רוכב האופניים עצמו."

עוד הצהיר פאר "שהחוק הזה בקלות יכול לזכות בתחרות החוק הדבילי של השנה. מפלגת הירוקים תמשיך ותפעל לביטול החוק הגורף והטיפשי הזה ולמען קידום תחבורת האופניים כפי שקידמנו זאת בת"א."

רוכב עירוני טיפוסי

המשך »

בישראל יש לא מעט חוקים טיפשיים רובם חוקים שחוקקו בעבר הרחוק, חוק הקסדות הוא דוגמא עכשווית איך עוברת חקיקה טיפשית שפוגעת קשות בחופש הפרט.

המרכבים הדורשים לחקיקה כזו הם פשוטים: מחוקקים יהירים ופופוליסטיים, עמותה משועממת שרוצה להצדיק את עצם קיומה ובעלי הון.
חוק הקסדות הוא במקורו יוזמה של עמותה מממנת היטב בשם "בטרם", שכביכול פועלת להצלת ילדים מסכנות שונות ומשונות. בצורתו המקורית החוק נועד לחייב חבישת קסדה רק לגבי ילדים אבל "שודרג" מעלה באופן מוזר ובלתי ברור.

קראתי את ניירות העמדה של העמותה ושמתי לב לשני דברים מהותיים.
הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא שאין את הנתון הקריטי כמה ילדים בישראל נפגעים פגיעות ראש כתוצאה מתאנות אופניים. לכאורה היה מתבקש שנתון זה יהיה בכותרת ניירות העמדה של העמותה, אבל לא, בשבעים העומדים עמוסי הטקסט, הטבלאות והגרפים לא מצאתי אפילו בדל נתון כזה.
אותי הנתון הזה מאוד מעניין, מעניין גם לדעת כמה ילדים נפגעים בראש מפעולות אחרת כמה משחק בגני שעשועים, או טיפוס על עצים, והאם יש באמת הבדל מהותי לרעת אחת מן הפעולות האלו. מי יודע אולי נגלה שבכלל צריך לחייב ילדים לחבוש קסדה שהם מטפסים על עץ?

חוסר הנתון הזה היה צריך להדליק נורה אדומה אצל כל אדם סביר, וזה מוביל לדבר המעניין השני ששמתי לב אליו בנייר של "בטרם". בראש נייר העמדה במקום בולט מופעיה רשימת הועד המנהל של העמותה שמות כמו דני דנקנר(יו"ר בנק הפועלים), ארז ויגודמן(נשיא ומנכ"ל עלית), שלמה נחמה(יו"ר בנק פועלים לשעבר) שמות אלו ככה סתם אולי לא אומרים הרבה לרוב האזרחים אבל שמות אלו אומרים המון למחוקקי ישראל.

בעלי הון ועמותה המחמד המשועממת שלהם אולי לא מספיקה לחקיקת חוק כזה צריך להוסיף לקלחת מחוקקים והנה הם.
האחד מחוקק יהיר ופופוליסט כמו גלעד ארדן, שכנראה חושק בכל מאודו להיות "הדודה הפולנייה" של מדינת ישראל, או אם אתן רוצות רס"ר המשמעת שלה.
השני מחוקק כמו מתן וילנאי שנפל מן האופניים והחליט שרק הקסדה הצילה אותו והשלישית מחוקקת כמו רונית תירוש שאחיה אושפז פצוע בי"ח "משום שרכב על אופניים בתוך כתלי העיר תל אביב והוא בגיר" ולטענתה הקסדה הצילה אותו.

החוק הזה הוא כמובן אווילי, חוקק בחקיקת בזק תמוהה ביותר, ללא שום ביסוס סטטיסטי שהוא אכן נחוץ בארץ. יתרה מזאת המחקרים והסטטיסטיקות בעולם מראים את ההפך, הנתונים מראים כי מאסות של רוכבי אופניים הם הנתון המשמעותי ביותר לבטיחות רוכבי אופניים. איפה שיש יותר רוכבים, כמו בגרמניה והולנד, הנהגים מודעים להם ולכן הם יותר זהירים וכך יש פחות נפגעים. לעומת זאת איפה שיש מעט רוכבים, כמו בארה"ב ואוסטרליה, נהגים פחות זהירים ויש יותר רוכבים נפגעים.

והנה כי-כן החליטו מחוקקי ישראל הנכבדים לקטל את תרבות האופניים, לשים כלי תחבורה פשוט, חופשי ובלתי מזהם תחת רגולציה ובכך להמאיס אותו על הציבור. וכמו שקרה באוסטרליה כנראה כך יהיה בישראל במקום שירדו מכוניות מן הכבישים יתווספו מכוניות שזה אומר עוד זיהום אוויר ועוד תאונות קשות.

אפשר לתהות מה הבדל בין אדם שרץ במהירות 10 קמ"ש ולבין אחר שרוכב על אופניים באותה מהירות למה אחד חייב קסדה והשני לא? או למה מחליקה על הקרח פטורה מקסדה לעומת מחליקה על רולרבלידס שמחויבת לקסדה?

המחוקק צריך לצאת מן התחתונים של האזרח, ולסמוך עליו שידע איך לשמור על בריאותו.   
במדינה דמוקרטית חוקי "האח הגדול" כמו חוק הקסדות הם מדרון חלקלק שיכול ולהסתיים בצורה חמורה וקשה לחירויות פרט בסיסיות, זה צריך להדאיג כל אדם בין אם הוא רוכב על אופניים ובין אם לא.

לחתימה על העצומה שלנו נגד החוק לחצו כאן..

לקראת הבחירות המוניציפליות בשנת 2008, המפלגה הודיעה שמועמד מטעמה ירוץ לראשות העיר. "באופן טבעי, תושבי חיפה והקריות הם אסם הקולות של התנועה הירוקה", הם מציינים

לכתבה בYNET לחצו כאן…

יש לאפשר פתיחה לציבור של כל ועדות התכנון, לפרסם את כל הפרוטוקולים באינטרנט, לשדר בווידאו את הדיונים – וגם לשלם שכר לחברי הוועדות

למאמרו של דרור עזרא בגלובס לחצו כאן…

מגובה בחברה חני נחמיאס, סניף המפלגה שיושק היום ברמת-גן מסמן את הסתערותה על הזירה המוניציפאלית. "אנחנו עומדים להקים תאים בעשרות רשויות", מכריז יו"ר הירוקים פאר ויסנר

לכתבה בYNET לחצו כאן…

אנשי האוצר ומשרד התחבורה משווקים לנו תוכנית שתעודד את האזרחים לנסוע באוטובוס. אלא שכמו בהרבה מקרים, גם הפעם מנסים לעודד אותנו לעבור לתחבורה ציבורית מבלי להציע שיפור בשירות ומבלי לספק את התשתיות המתאימות.

מטרופולין גוש דן צריך את הרכבת הקלה כמו אוויר לנשימה, תרתי משמע. מעבר להקלה בעומסי התחבורה האדירים הרכבת עשויה להפחית את זיהום האוויר באופן ניכר. גם בכך יש נחמה. אבל רכבת קלה היא רק התחלה. רכבת קלה בלבד, גם אם תהיה יעילה, לא תעשה את העבודה. לכך חייבים להוסיף, בעיקר בתל אביב, תשתית אוטובוסים שתשלים בעבור הנוסע את ה"מייל האחרון" ותיקח אותו עד לדלת הבית או המשרד.

מי שהתוודע למערכת התחבורה של העיר לונדון לא יכול שלא למות מקנאה. בלונדון, לא רק שמופעלות כל מערכות ההסעה ההמוניות – רכבת מהירה, רכבת תחתית, אוטובוסים, מוניות ואפילו סירות לאורך התמזה – אלא שהן מסונכרנות ביניהן. נוסע יכול לשלב כמה כלי תחבורה בקלות רבה ולסמוך על התכנון המוקדם שלו בכל הנוגע ללוחות הזמנים.

רכבת קלה היא צעד בכיוון הנכון, אך כמו תמיד זהו צעד קטן מדי ומאוחר מדי. כל מי שאמון על נושא התחבורה בישראל חייב לחשוב איך ייראה מערך התחבורה המשלים לרכבת הקלה, לפחות בתל אביב. עשר שנים הן לא לא הרבה זמן כשמדובר בפרויקטים לאומיים בישראל. זהו עניין בוער. כל מי שנסע באחרונה ברחוב אלנבי בתל אביב וראה את שיירות האוטובוסים האינסופיות המעשנות את הרחוב, מבין שפתרון כזה מחויב המציאות גם בלי קשר לרכבת הקלה.

במקום עשרות קווי אוטובוסים הנראים כמו ספגטי חסר תוחלת ובזבזני, מוטב היה לחלק את תל אביב לכמה קווי אורך ורוחב קבועים. קווי האוטובוס לא יסתמו עוד את כל רחובות העיר אלא ייסעו בקו אורך או קו רוחב אחד, הלוך וחזור במשך כל היום. בקצה כל קו תוקם תחנה גדולה יותר, אליה יגיעו האוטובוסים הנכנסים לתל אביב מערים אחרות.

לדוגמה, אוטובוס מפתח תקוה לא ייכנס לעיר אלא יוריד את הנוסעים באחת התחנות בהיקפה של העיר. שם יעלו הנוסעים על אוטובוס הנכנס לעיר. הואיל ומסלולי הנסיעה בתוך העיר הם ישרים, ללא פניות שמאלה או ימינה, משך ההמתנה לכל אוטובוס יהיה מינימלי, בוודאי בהשוואה למצב כיום. זאת עוד לפני שהזכרנו את הפשטות שבהתנהלות; יותר לא נצטרך לנחש היכן בדיוק עוצר כל קו. אוטובוס הנוסע על דיזנגוף ישרת את רחוב דיזנגוף בלבד.

על הנייר הדברים תמיד נראים הרבה יותר פשוטים. בפועל, גם התוכניות הפשוטות ביותר מחייבות מאמצים אדירים, החל מהתגברות על ביורוקרטיה מפלצתית, עבור בנטרול אינטרסים של קבוצות לחץ אגרסיוויות וכלה בבעיות הנדסיות סבוכות. פתרונות דומים כבר עלו בהזדמנויות שונות. למען הסר ספק אנחנו מוותרים על כל קרדיט בעניין – ובלבד שמשהו כבר יתחיל לזוז, למען השם.

הם נפגשים, הם מתקרבים, ובין אנשי רה"מ יש מי שמכה על חטא השארתו של נתניהו בחוץ: "היינו צריכים להציע לו את האוצר – ולהוציא את האוויר מתוך אהוד ברק". בינתיים מנהלים האולמרטים קרב בלימה נגד וינוגרד, בלי ממש לספור אותו

 …לצבע הירוק באיחור ניכר הגיע גם אלינו הטרנד של איכות הסביבה. רואים את זה בתקשורת, רואים את זה בוועדת הפנים של אופיר פינס. ללא ספק, ירוק הוא השחור החדש. בקצב הזה, משוכנעים כמה מביני דבר, מפלגת הירוקים תעשה היסטוריה ותיכנס לכנסת הבאה. הם יהיו הגמלאים החדשים.

לכתבה בYNET לחצו כאן…