האם גם אתם שמתם לב, שמחג לחג אזורי הטבע והטיולים הופכים צפופים יותר ויותר? אתר שרק בפסח האחרון התמלא עד כדי צפיפות סבירה, הפך בסוכות הזה צפוף לעייפה, וסביר להניח שבפסח הבא יהיה יותר צפוף. הורים לילדים צעירים בוודאי שמים לב, שחוויות טבע טריוויאליות כמו ריצה אחרי ארנבת בשדה או מעקב אחרי צב או פרפר, אינן נמצאות יותר באוסף החוויות של הצאצאים שלהם.

המחסור בשטחים פתוחים לבילוי ופנאי, הוא בראש ובראשונה כישלון של מקבלי ההחלטות בשני העשורים האחרונים והטיפול והשימוש במשאבי הקרקע הוא אחת מן הסוגיות החברתיות החשובות ביותר בישראל, אם לא החשובה שבהן. בעשור הקרוב ייאלצו להתמודד איתה הן מקבלי ההחלטות והן הציבור הרחב.

בעשרים השנים האחרונות התקיימו מספר תופעות שגרמו לנגיסה משמעותית ביותר במשאבי הקרקע הציבורית של ישראל: העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר הביאה לאישור מזורז של מאות תוכניות בינוי ללא בחינה יסודית של השלכותיהן הסביבתיות.
הליכי התכנון הללו יועדו לבנייה לעולים ולזוגות צעירים, אך במסגרתם אושרו גם שכונות ויישובים לאוכלוסייה מבוססת, כמו הרחבת קיסריה והקמתו הצפויה של ישוב הווילות הסמוך לנס ציונה, "אירוס", שייבנה על חשבון חלק מגבעות הכורכר שיועדו לגן לאומי. אחדים מהיישובים שאושרו נבנו על שטחים שיועדו לשמורות טבע ונוף, או גנים לאומיים – למשל מזרח ראש העין, רמת בית שמש ואלעד.

עוד צריך להזכיר שחקלאים רבים "עברו צד" והפכו את אדמותיהם למיזמי נדל"ן, שאלפי קילומטרים של כבישים ומאות אלפי מקומות חנייה נסללו כדי לספק את כמויות כלי הרכב בארץ, ושהביקוש למגורים ביישובים פרבריים צמודי-קרקע עלה, וזאת כאשר משאבי הקרקע במדינה מוגבלים.
ומגמה זו נמשכת ביתר שאת רק החודש פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את העובדה המדהימה ש- 40% מהתחלות הבניה ב2006 הם דירות צמודות, יותר מ11000 דירות.

במקביל נחלשו גורמי שמירת הטבע כמו רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע, והנסיונות לקדם הכרזת שמורות טבע וגנים לאומיים נתקלים בקשיים. למעשה, כל שמורת טבע המוכרזת בימים אלו תוכננה לפני 20-15 שנה ואף יותר. התוכניות הישנות נהגו כאשר במדינה גרו 4 מיליון תושבים (לעומת 7 מיליון כיום). יתרה מזאת, כדי להשלים כיום הכרזת תוכניות ישנות אלו, נאלצת רשות הטבע והגנים לעשות פשרות רבות ולהסתפק בשטחים קטנים יותר ממה שנדרש בפועל עבור הטבע ועבור הציבור הרחב.

בישראל, משום מה, מתקבלות החלטות כאילו שאנחנו לא מדינה צפופה וקטנה. לפעמים יש הרגשה שתפיסת עולם תכנונית מקנדה או ארה"ב משוכפלת לישראל בלי שום קשר למצבה, כמו למשל בניה של אוטוסטראדות במקביל לאוטוסטראדות קיימות, או הקמת שכונות פרברים בבניה צמודת קרקע.

ללא שינוי משמעותי במדיניות הקרקעית, ישראל צפויה להידרדר למצב חברתי קשה, למצב שבו ענף היצוא העיקרי שלה יהיה מהגרים איכותיים. כבר עכשיו מהגרים ישראלים למדינות שרמת ההכנסה בהן דומה ואפילו נמוכה מאשר בישראל, במטרה לחיות במקום פחות צפוף ובכך לשפר את איכות חייהם.

אם אתם חושבים שמדובר בחזון אפוקליפטי שרק מעטים ו"הזויים" שותפים לו, הנה שתי אמירות משני אנשים שמכירים היטב את הנושא. שר הפנים לשעבר אברהם פורז אמר לפני כשנתיים בכנס של אנשי סביבה ש"מי שרוצה לראות טבע שיסע לחו"ל או שיראה בטלוויזיה". נציב הדורות הבאים, השופט שהם, כתב בדוח שלו לשנת 2004, שבקצב כרסום הנוכחי, תוך 20-30 שנה ישראל תיוותר ללא שטחים פתוחים.

הנה מקבץ החלטות שהתקבלו בחודשיים האחרונים ומוכיחות שלמקבלי ההחלטות עדיין לא נפל האסימון: כביש 531 ייסלל ויבתר את הרצליה מרעננה, 5 ישובי וילות חדשים יוקמו בחבל לכיש, עיר חרדית חדשה תקום בנגב, ועוד ועוד…

תחשבו על זה, אילו הממשלה הייתה משקיעה 10 אחוזים ממה שהיא משקיעה בכבישים בטיפוח אזורי טבע ובילוי, איזה הבדל היה בחג הזה?

אז מה צריך לעשות כדי לשמור על השטחים הפתוחים? לא לבנות בנייה צמודת קרקע חדשה במרכז ובצפון, לא לסלול כבישים חדשים, להקפיא תוכניות בנייה הפוגעות בשטחים פתוחים – כולל חלק מתוכניות הבנייה שכבר אושרו, ולקדם את ההגנה על השטיחים הפתוחים שנותרו.

במקביל צריך לחזק את המערכות להסעת המונים, ולנצל ביעילות את השטח הבנוי בישראל ע"י מתן תמריץ כלכלי לפרויקטים של פינוי-בינוי, תוך השקעה בהעלאת איכות החיים והסביבה בתוך הערים הקיימות.

אבל מספיק היה לי לשמוע את אולמרט לשלוש שנים בכנס בנושא קרקעות, כדי להבין שבמערכת הפוליטית הנוכחית אין שום סיכוי לשינוי. אולמרט אמר שכשהוא נוסע בכבישי ישראל הוא מסתכל על השטחים הפתוחים ורואה פוטנציאל בנייה אדיר.

אני תוהה האם בתוך 60 שנה העם היהודי יהרוס את נופי ישראל שהיו בחלומותיו 2000 שנה? "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", קבע המשורר שאול טשרניחובסקי. במו ידינו אנו הורסים לא רק את המולדת, אלא גם את עתידם של הדורות הבאים.

בקיץ האחרון נסעתי עם משפחתי ליורו- פארק בגרמניה. בעודנו צועדים ממגרש החניה לכיוון הפארק, הבחנו בגגון סולארי, עליו שלטים וסיסמאות בנושא אנרגיה סולארית. הדבר הזכיר לי את חזונו של דוד בן גוריון (שאם היה חי בימים אלה, ייתכן שהיה משאיר את שם משפחתו המקורי, גרין).

על גבי השלטים נכתב, שאנרגיה סולארית היא בטוחה ושהתקלה היחידה הצפויה לאור השמש תתרחש בעת ליקוי חמה בשנת 2081, שאנרגיה סולארית היא נקייה מכיוון שהחשמל נוצר ללא רעש או פליטת עשן וכן, שאנרגיה סולארית מספיקה לכולם- השמש שזורחת מעל 700 קילומטרים מרובעים במדבר הסהרה, יכולה לספק אנרגיה לכל האנושות. שלטים אלה מעידים, שבגרמניה מבינים היטב את יתרונותיה של האנרגיה הסולארית.

הליקוי הבא ב2081

ומגרמניה בחזרה לישראל: גם בן גוריון הטיף במשנתו לבצע מחקר להמתקת מי הים בתהליכים זולים ולנצל את האנרגיה השמשית המרובה בארצנו. למרות שאנו נהנים מ- 280 ימי שמש בשנה, קשה לנו כיום להגשים את חלומו ומשנתו של בן- גוריון.

ישראל היא המדינה המובילה בעולם בניצול אנרגיית השמש למטרת חימום מים. בעקבות מחקר שבוצע בשנות ה- 50' (ותודה לבן- גוריון) ותקנה שנקבעה בשנת 1980, כ- 80 אחוזים מבתי-האב משתמשים כיום בקולטי שמש.
ישנן טכנולוגיות נוספות וזמינות, שניתנות לשימוש בהיקפים קטנים יותר ובפלחי שוק ספציפיים, דוגמת בריכות שמש עם כיסוי שקוף, מתקני קירור סולארי בספיגה וקולטי שמש לקיטור לתעשייה. מדיניות נאותה תאפשר להביא אותן לידי ביטוי.

החזון כבר כאן
בעקבות מחקר ופיתוח אקדמי מתקדם וכתוצאה מיישום תעשייתי, ניצבת כיום ישראל בחזית העולמית בתחום האנרגיה הסולארית. בין הטכנולוגיות שראויות במיוחד לציון, ישנם "קולטים פרבוליים מרכזים", שמתבססים על הנעת טורבינה באמצעות מראות קעורות שבמרכזן צינור בו זורם נוזל, שמתחמם על ידי קרני השמש.
טכנולוגיה זו פותחה בישראל ושווקה לקליפורניה בהיקף של מיליארדי דולרים, שם כבר הוקמו 354 מגוואט שפועלים מזה כעשור.

טכנולוגיה אחרת היא מגדל השמש, תחנת כוח שמבוססת על שדה מראות, שמרכזות את קרינת השמש לקולט המוצב בראש מגדל.
הקרינה מחממת גז לטמפרטורות גבוהות, מה שמאפשר להפעיל טורבינה. הטכנולוגיה של מגדל השמש נמצאת בפיתוח במכון ויצמן למדע בשיתוף עם חברות מסחריות.

טכנולוגיה נוספת היא ארובות שרב, שנחשבת בעלת פוטנציאל גדול מאוד (עד כדי אספקת שיעורים ניכרים של צריכת החשמל בארץ).
טכנולוגיה זו מנצלת אוויר יבש וחם, מקררת אותו על-ידי ריסוס מים ויוצרת רוח אנכית בתוך ארובה גדולת ממדים, שמתוכננת לפעול 24 שעות ביממה. הרוח מפעילה טורבינות וגנראטורים שמייצרים חשמל. הפרויקט נמצא בשלבי הקמה של מתקן הדגמה.
אם יוחלט על הקמתו ויימצאו אמצעים כספיים, אפשר יהיה להפעילו תוך שלוש עד חמש שנים. כל ההערכות שבוצעו עד כה ונבדקו על-ידי מספר ועדות מומחים רב-תחומיות, מצביעות על היתכנות טכנולוגית ועל סבירות גבוהה של כדאיות כלכלית. מתקן הדגמה אמור לבדוק את הנכונות של הערכות האלה.

בישראל 2007 שר התשתיות מתעורר בבוקר ורוצה אנרגיה אטומית, השר להגנת הסביבה מתנייד ברכב וולבו גדול במקום לנסוע ברכב היברידי וראש הממשלה מסתכל במראה ומחפש את המנהיג שבו. ישראל צריכה לחפש היום אחרי חזון ולא לחפש מנהיג.
החזון כבר כאן ובדומה למדינות נאורות אחרות, עלינו להכריז שעד שנת 2015 אנחנו משתחררים מהתלות בנפט.

הפתרונות נמצאים כאן, במעבדת הניסויים הגדולה בעולם, מדינת ישראל.

כל שנותר לנו זה לומר "אלי, אלי, שלא יגמר לעולם, החול והים ורשרוש המים". לצערנו,  הים – מזוהם, החול – מזוהם, ואם מדינת ישראל תמשיך בדרך של הזנחת הסביבה, בקרוב גם לא נזכה  לשמוע את רשרוש המים.

חופי הים של מדינת ישראל כבר הפכו מזמן לפח אשפה אחד גדול. כבר קשה לספור את מספר הפעמים שמשרד הבריאות הודיע בכלי התקשורת שהרחצה בחוף כזה או אחר  מסוכנת בגלל זיהום , הזרמת ביוב , שפכים וכד

בפריז, וינה, ברלין, שיקגו, וושינגטון, מדריד, מוסקבה ועוד, כאשר להם יש תקלה בצינור הביוב ולערים הללו אין אופציה של ים האם הערים האלה מוצפות בביוב? הגיע הזמן שמדינת ישראל תפנים שהזרמת הביוב לים היא לא אופציה עוד.

בישראל 2007 יש מי שדואג שלא נוכל ללכת לים בלב שקט, שנוסיף לחשוש שהכניסה לים נאסרה עקב זיהום, או שמא, אף שהכניסה מותרת, מי הים מזוהמים מבלי שנדע. כדאי שנזכור שבלי ים לא נוכל לקיים כאן חיים נורמליים גם אם יפרוץ, לפתע, שלום

לפני מספר שנים התפוצץ צינור הביוב של השפד"ן בגוש דן במשך שלושה שבועות נשפכו לים מליוני קובי"ם של ביוב. המשרד להגנת הסביבה הגיע ביחד עם המדינה לעסקת טיעון שאושרה ע"י היועץ המשפטי לממשלה. העונש היה מגוחך, 200 שעות עבודות שירות למען הציבור. אז מה הפלא שאין בישראל היום אדם או ראש עירייה שמפחד להזרים שפכים לים.

הנכס היחיד שיש לעיר אילת זה הים, האלמוגים, הדגים, הדולפינים והחופים. העיר עצמה בלי חוף הים שלה, אין בה כלום. פרנסי העיר והעומד בראשה עומדים במצח נחושה בכל פורום כאשר פיהם מלא בביוב הזורם לים ואומרים אין בריירה.  האם הם לא שמעו מעולם על אופציה שנקראת בשפה המקצועית "צינור גיבוי"?

יש להעמיד את ראש העירייה וחבריו למשפט שדה סביבתי שינוהל ע"י חבר מושבעים מהציבור.

לצערי, תחנות הצדק בישראל בנושאים הסביבתיים שכחו מזמן את עבודתם והם נותנים דרור לטרור הסביבתי.

בואו נהיה כולנו הפה של הדולפינים ושאר חיות הים למען הדורות הבאים ונעמיד אותם לדין!

יושב ראש מפלגת הירוקים,פאר ויסנר, פותח רשמית את מערכת הבחירות בכפר סבא וחושף השבוע כי בתוך חודש תעמיד מפלגת הירוקים רשימה חזקה למועצה

לכתבה בלוקאל לחצו כאן…

ערב יום הכיפורים טוב נעשה אם נקדיש זמן לחשבון נפש על מצב הסביבה שלנו ונחשוב מה עשינו למען הסביבה בשנה האחרונה ועד כמה כל אחד ואחת מאתנו גילה אכפתיות ומודעות למפגעים סביבתיים. ואולם, חשבון הנפש אינו יכול לעצור רק בעבר וחייב להיות גם בעתיד – מה כל אחד מאתנו מתכוון לעשות למען הסביבה.

יום-יום אנחנו עושים פעולות שבמרביתן אנחנו פוגעים בסביבה ומזיקים לה. זה מתחיל עם התנעת הרכב בבוקר, שיחות אינסופיות וברובן לא מחויבות בסלולרי ועד השלכת פסולת כך סתם ברחוב או השלכת דברים שניתן למחזר לפח אשפה רגיל. בשנה האחרונה התחדדה המודעות לנזקים שאנחנו גורמים לכדור הארץ ומביאים להתחממותו. כיום אין כבר צל של ספק כי אם לא נתעורר המצב רק יחמיר. המדינה יכולה לחוקק חוקים ותקנות המגינים על הסביבה, אך בפועל מי שיציל את הסביבה שלנו וישמור עליה הם רק אנחנו.

זה אולי יישמע יומרני ובלתי מציאותי, אך עלינו להפסיק לעסוק ב"ישראבלוף" ולחפש כל הזמן איך מתחמנים ומכופפים את החוק בנושאים סביבתיים. נקודת החשיבה שלנו חייבת להיות אישית: איך אני, מנהל מפעל, לא פוגע בסביבה, לא מזהם את האוויר, לא מזהם את הים ולוקח אחריות אישית לפעולות המפעל; איך אני, קבלן שיפוצים, לא שופך פסולת בניין כגנב בלילה בשטח ציבורי פתוח ומזהם אותו אלא במקום מוסדר; איך אני, מר ישראלי, מצמצם את השימוש ברכב הפרטי שלי ומעדיף תחבורה ציבורית; איך אני, גברת ישראלי, תורמת להגדיל את היקף המיחזור של חומרים שונים ואיך משפחת ישראלי חוסכת אנרגיה בשימוש נכון בחשמל.

תקציב המשרד להגנת הסביבה אינו מאפשר למי שאמור לפקח ולאכוף את המפגעים הסביבתיים לדאוג באופן אמיתי לסביבה; ועדות התכנון אינן דואגות לשמור על מעט השטחים הפתוחים שעוד נותרו לנו ומתקפלות לא פעם בפני לחצי כרישי הנדל"ן ובעלי הון; והרשויות המקומיות אינן מספקות לתושבים את האמצעים כדי לעודד מיחזור.

כמו בתחומים רבים בחברה הישראלית ובהם הדאגה החברתית לחלשים, שם הציבור ממלא את מקומם של המוסדות השלטוניים, כך גם בדאגה לסביבה – הבעיות הסביבתיות אינן גזירה משמים, אך אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו וטוב שנעשה זאת כבר היום. זה בידיים שלנו.

יוסי מלמן לקח פסק זמן מעסקי הריגול ומענייני גידמאק והחליט להיטפל לרוכבי אופניים תמימים.
קשה להישאר אדיש כאשר יוסי מלמן לובש את מדי האביר שלו שם את הקסדה ומטפס על מעוז הליברליזם שנמצא ברחוב שוקן. ובכמה תקתוקי מקלדת לא מושחזים שוחט את הדימוי הליברלי שהיה אפשר לצפות מאחד מבכירי עיתונאי הארץ.

לפעמיים אני נדהם לשמוע אנשים בעלי דימוי ליברלי מבטאים דעות לא ליברליות על גובל הפשיזם.
אני בעיקר נדהם מן הקלות שבה אנשים שרואים עצמם כאנשים מתקדמים מוחאים כפיים לכפייה של התנהגות הנראת להם כנכונה.

בכמה מובנים חוק הקסדות הוא חוק תקדמי, המחוקק החליט כי על מספר פעולות אנושית שעד לא מזמן היו חופשיות כפעולות מסוכנות שדורשות הגנה בקסדה. מדובר ברכיבה על אופניים, גלגליות למיניהם וקורקינט.
משום מה המחוקק הישראלי החליט שפעולות אלו הן הכי מסוכות שיש והכניס אותם לחוק.
ראשית יש לתהות למה החליט המחוקק שדווקא פעולות אלו מסוכות ופעולות אחרות לא? למשל למה רכיבה על סוס שהיא יותר מסכנת מרכיבה על אופניים לא מחייבת קסדה? או החלקה על הקרח שדומה להפליא להחלקה על רולרבלידס לא מחייבת קסדה? או אפילו ריצה שבמקרים רבים שווה ועולה על מהירות של רכיבה באופניים?
שנית יש לתהות למה המחוקק כל כך דואג לרוכבי האופניים? ולא למשל למאות אלפי האנשים שמידי סוף שבוע ממלאים את החופים ונחשפים לשמש בלי הגנה ראויה? או לאלו שלא לוקחים תרופות שהרופא רשם להם? או לאלו שמדברים במשך שעות בטלפון סלולארי? או אלו שאוכלים אוכל שמן בצורה מוגזמת? ומה עם אלו שלא מצחצחים שיניים?

בבסיס חוק הקסדות יש שתי אמירות שכל אדם שמגדיר עצמו ליברלי צריך להיות נחרד מהם.
האחת, המחוקק יכול להתערב ולשלול את שיקול הדעת של אדם איך ומתי לשמור על בריאותו.
השנייה, המחוקק יכול באופן שרירותי להגדיר פעולה חופשית ויומיומית כמסכנת ולשים אותה תחת רגולציה.

ואין לטעות ברגע שאנשים ליברלים מקבלים עקרונות לא ליברלים לכאורה למטרה שנראת להם ראויה הם יאבדו את הזכות המוסרית לטעון נגד יישם אחר של עקורות אלו.
אני תוהה מה יאמרו מלמן, ארדן וחבריהם במסדר אבירי הקסדות אם בעתיד מפלגה דתית תחליט לאסור אכילת בשר חזיר בטענה שהוא מזיק לבריאות?

לצערי הרב בית המחוקקים יש נטייה לא בריאה לחקיקת יתר, במקרים רבים החוקים שמחוקקים הם מיותרים ודווקא את החוקים הנחוצים שנוגעים לאינטרסים בעלי משקל נזנחים ולא מחוקקים.

הרדיפה האובססיבית לחקיקת חוקים מזכיר לי את התקופה שהייתי בתיכון, שממוצע הבגרויות היה נתון של יוקרה בו מנהלי בתי ספר וראשי ערים נהגו להתהדר. כמובן שהמחיר של הנתון "היוקרתי" היו אלפי ואולי רבבות תלמידים כביכול חלשים שבתי ספר הקריבו למען הסטטיסטיקה ולא הגישו אותם לבגרות.
הן המחוקקים והן התקשורת צריכים להבין שלא כמות החוקים חושבה אלא האיכות שלהם.
כמו שכתבתי חוקים כמו חוק הקסדות שחוקקו באופן רשלני ביותר מדרדרים את אמון הציבור בכנסת.

ולסיום מסר למלמן, אני חושב שרוכבי האופניים בישראל כן יודעים מתי הם צריכים לשים קסדה ומתי לא ואין לא לך ולא לארדן שמץ של הוכחה שזה לא כך, ומאמרך רק מחזק טענה זו. רק אציין שאני רואה הבדל מהותי בין חיוב בקסדה על אופנוע שהינו כלי תחת רגולציה לבין הכנסה של האופניים לרגולציה בחסות חוק הקסדות.

האמירה המפרסמת "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות" נכונה כאן. אפשר להסביר, אפשר לשכנע לחבוש קסדה אבל כפייה של חבישת קסדה בחוק יכולה להוביל במוקדם או במאוחר לכפייה של דברים אחרים.

לחתימה על העצומה נגד חוק הקסדות לחצו כאן…

כך הודיע יושב ראש מפלגת הירוקים פאר ויסנר; "הבעיות הסביבתיות בעיר נתניה, הן רבות וקשות, והגיע הזמן שיזכו לטיפול אמיתי".

לכתבה בכאן נעים לחצו כאן…

אומרים שאהוד ברק השתנה, שזה לא אותו אהוד של פעם. אז אומרים , בפועל העובדות אחרות ואסור שספינים יבלבלו אותנו . לפני מספר ימים הביע ברק את תמיכתו בהקמת עיר הבה"דים בנגב סמוך ל"פצצה המתקתקת" הנקראת רמת חובב.

אנשי צבא הם אנשים חדורי מוטיבציה ובמידה מסוימת אף אוהבי סיכונים, אין לי בעיה עם זה כל עוד הם מסכנים את עצמם או מסתכנים בעצמם , אך כשהסיכון הזה נוגע למאות אלפי אזרחים ובמקרה הנוכחי חיילים – הדברים הופכים להפקרות של ממש וכשהסכנות ידועות מראש וניתן למנוע את ההפקרות ולא עושים זאת ההפקרות היא פושעת .

נדמה כי אהוד ברק ישב עמוק בתוך הבונקר בקריה או עצם את עיניו בשבועות האחרונים כשבתקשורת דווח על הפיצוץ באחד ממפעלי רמת חובב והחומר המסוכן שהתנדף לו באוויר במרחק של קילומטרים, אחרת קשה להסביר את תמיכתו, אותה השמיע בועדת חוץ וביטחון לפני מספר ימים, בהקמת עיר הבה"דים קודם להשלמתם של הבדיקות והסקרים הבריאותיים שאמורים לאשר או להפריח את הסכנות של הקמת עיר הבה"דים סמוך לרמת חובב

מ"ברק החדש" היה מצופה שיהיה יותר אחראי, אחרי הכל מדובר פה בחיי אדם, בגורל בריאותם , בסכנה של ממש , בפרויקט ארוך תווך , וימתין לממצאים של אנשי המקצוע. נכון, ברק היה בשנים האחרונות איש עסקים ופינוי השטחים עליהם נמצאים בסיסי צה"ל כיום בצריפין זאת עסקה כלכלית לכל דבר, אך על "ברק החדש" להבין ששום שקל אינו שווה ערך לפגיעה בבריאותם של חיילי צה"ל אשר ישרתו סמוך לרמת חובב וינשמו את האוויר המזוהם לראותיהם. נועז ככל שיהיה ברק, בלתי נתפס איך בקלות ויהיו מי שיאמרו ביהירות הוא לוקח אחריות לגורלם של מאות ילדנו- החיילים של המחר- אלפי חיילים ולכך שעשרות אלפי הורים לא ישנו בלילה בשקט. נדמה כי "ברק החדש" שכח מהר יחסית את ועדת החקירה מימי" ברק הישן".

מ"ברק החדש" היה מצופה להגיע לשטח , אם בדרך לתרגיל בצאלים ואם לאו ולהתרשם בעיניו, ובאפו מהתנאים בשטח, כי אז היה מבין את המשמעויות של הקמת עיר הבה"דים סמוך לרמת חובב לאשורן. מ"ברק החדש" היה מצופה שאם כבר החליט לסכן את מאות חיילי צה"ל שישרתו בעיר הבה"דים ייקח אף הוא חלק בסיכון ויעתיק לעיר הבה"דים את לשכתו יומיים בשבוע.

אין זו הפעם הראשונה שאהוד ברק אינו רואה את הסיכונים הסביבתיים כאויב לכל דבר. בימי "ברק הישן" הוא הקים ועדה של מנכ"לים אשר אמורה היתה לדון ולקבל החלטות בנושא זיהומי הקרקע שגורם מפעל תע"ש נחלת יצחק בתל אביב . זיהומים אשר מחלחלים לקרקע ופוגעים בקרקע ובאיכות המים. הועדה קמה , אך כנהוג במקומותינו בשטח המצב נשאר כשהיה.

הגיע הזמן שגם אנשי צבא בשרות ובדימוס יתחילו להבין שהאויב הסביבתי אינו פחות מסוכן ואינו פחות קטלני מאויב ביטחוני. שהסיכונים הסביבתיים הם רבים ובעלי השפעה לא פחות מאלו הביטחוניים, שהאחריות בקבלת החלטות אל מול סיכונים סביבתיים כמוה כאל קבלת החלטות אל מול אויב. הקמת עיר הבה"דים היא סיכון שווה ערך לסיכון ביטחוני מול אויב , רק שכאן הוא סיכון מיותר. של הליכה עם הראש בקיר ותו לו , כאילו שאין אלטרנטיבות בנגב , כאילו שמדובר באיזה משחק אקסטרים על מסך המחשב.