הסיפור הזה של חוק הקסדות, מעבר לעניין עצמו שהוא די טיפשי, מגלם עניין עקרוני על הקשר בין המחוקק לבין האזרח. עולה השאלה מהו החופש של שיקול הדעת של אזרחים לגבי בריאותם? האם אפשר להגביל את שיקול הדעת הזה? ואם כן באלו מקרים? 

חוק הקסדות הוא דוגמא נהדרת איך המחוקק נכנס "לתחתונים" של האזרח, המחוקק אומר כאן בעצם אתה אזרח טיפש אני כמחוקק יודע יותר טוב ממך מה "טוב" לך, ואני לא אתן לך שום שיקול דעת.
לביטול שיקול הדעת של האזרח לגבי בריאותו יש מסר כפל, מסר של נחיתות שיקול דעתו על פני שיקול הדעת של הרשות ומנגד יש מסר של הסרת האחריות מן האזרח על מעשיו, "אני שמיתי קסדה לא אמרו לי שצירך לרכב בזהירות", ולכן אם הקסדה לא הצילה אותי אז הממשלה אשמה.

מדובר בחוק טיפשי, מגלומני וגורף, בעולם רק ב3 מדינות קיים חוק קסדות גורף כמו החוק החדש, אוסטרליה, ניו-זילנד ודרום אפריקה. במדינות אירופה שבה תרבות האופניים משגשת בשנים האחרונות אין חוק כזה, באוסטרליה למשל התגלה שמספר הרוכבים ירד ב40% לאחר חקיקת החוק. האבסורד בכל הסיפור שמחקרים שנעשו באוסטרליה לא הראו שום ירידה במספר ההרוגים לאחר חקיקת החוק. מחקרים אחרים שנעשו בעולם לגבי בטיחות רוכבים מוכחים כי הגרום המשפיע ביותר על בטיחות הרוכבים הוא מספרם, ככול שיש יותר רוכבים יש פחות הרוגים.
  
אבל למה לעצור עם חוק הקסדות? למה לא לחייב רוכבי אופניים לרכב רק על אופניים עם בלמים תקנים(רצוי מסוג דיסק)? למה לא לחייב את הרוכב ללבוש בגד מחזיר אור? או לשים וינקרים?
אם כבר אביזרי בטיחות לטובת הרוכב, למה לא לחייב אותו להעביר את האופניים טסט שנתי, שבו יבדקו כל אביזרי הבטיחות? ואולי גם לחייב ברישיון רכיבה? הרי לא יתכן שירכבו ברחוב ישראל רוכב אופניים לא מיומנים שיפגעו בעצמם.

יקפצו אנשים ויגידו, אבל במכוניות יש חובה לחוגר חגורה, גם זה דרקוני?
ההבדל לטעמי שנהיגה ברכב מנועי היא פריבילגיה, שדורשת יכולות נלמדות על כלי שיכול לגרום נזק קשה לשאר משתמשי הדרך אם נוהגים בו ללא מיומנות. פריבילגיה זו כמובן מותנית ברישיון, ולכן יש היגון בהתקנת תקנות למען המשך השימוש בפריבילגיה לנהוג ברכב מנועי.

יקפצו אחרים ויגידו זה לטובת הרוכבים?
יפה שהכנסת דאוגת לבריאות הרוכבים, אבל למה להסתפק רק בקסדות? אולי השוטר צריך לבדוק את הבלמים של האופניים? גם זה עניין בטיחותי. ואם כבר בריאות למה לא להפסיק את נסיעת הרכבים המזהמים בעיר? גם הם פוגעים בבריאות הרוכבים. ומה עם המדרכות העקומות ושאר המכשולים? שגם הם יכול לפגוע בבריאות הרוכבים. ואם באמת רוצים לדואג לבריאות הרכובים למה לא לאסור בכלל נסיעה של מכוניות הרי הן הקוטלות מספר אחד של רוכבי אופניים, ושום קסדה אופניים לא תמנע פגיעה קשה בתאונה עם מכונית.

יש לזכור שעם הטיעון דאגה לבריאות האזרחים אפשר ללכת רחוק מאוד, ולהגיע למחוזות שנצטער על שהגיענו אליהם. למשל מחר רופאים יאמרו שזה טוב לבריאות לקחת כל בוקר ויטמין C,B וZ למה שלא יחייבו בחוק את כל האזרחים לקחת אותם? ומי שלא יעשה זאת יקבל קנס. ולמה לא לחייב בחוק חולה לקחת את התרופות שהרופא רשם לו? הרי זה לבריאותו מה רע בזה?

מה שרע בזה שמדינה חופשית ודמוקרטית דוחפת את האף למקומות שהיא לא צריכה, הופכת למדינת צבא, שבה אזרחים הופכים לחיילים חסרי שיקול דעת, ששגרת חייהם מתנהלת לפי פקודות.
רבים מאזרחי ישראל היו בצבא, ויודעים את המשמעות של שלילת שיקול הדעת בדברים הבסיסיים ביותר כמו מה ללבוש מתי להתגלח או איך להסתפר, אנו מקבלים את המשמעת הצבאית כהכרח למען הפעל כוח יעילה במקרה הצורך. אבל למה להפוך את כל שיגרת יומנו האזרחית לשגרה צבאית?

לאופניים וכלים גלגליים דומים אין צורך ברישיון(היום) ואדם יכול להשתמש בהם כרצונו לרכב בחוף ים, בפארק, על המדרכה ועל בכביש. אפשר וצריך להשאיר לאזרח את שיקול הדעת אם הוא רוצה לחבוש קסדה ובאיזה מקרה. לא צריך להרוג את ההנאה ברכיבה על האופניים ע"י חוקים ותקנות טיפשיים שלא יהיה אפשר לאכוף ורק יגרמו לאנשים להרגיש שהם עבריינים בלא עוול בכפם.

אני תוהה האם אולי באמת הגיע הזמן לחוקק חוק נגד מחוקקים מגלומנים ותאווי פרסום, שמחוקקים חוקים מיותרים שרק מגברים את המיאוס של האזרחים מן הכנסת.

לחתימה על העצומה שלנו לחצו כאן…

יש לנו מין טבע כזה , בני האדם, שאם אפשר לדחות משהו , נדחה אותו על אף המחיר  הגבוה שנשלם על הדחייה הזאת בעוד מספר שנים. רק לפני מספר ימים קיבלנו הוכחה מצוינת כי כשאתה דוחה טיפול במפגע לו אתה אחראי , אתה בעצמך עלול לסבול ולהיפגע ממנו  וללא הכנה מוקדמת.

 זה מה שחשה על בשרה מערכת הביטחון בימים אלה לאחר שגזים רעילים ומסרטנים הגורמים לנזקים בריאותיים  חמורים  התגלו בבור המטכ"ל בתל אביב , מקורם של  הגזים היא קרקע  מזוהמת הנמצאת מספר  מטרים  מבניין המטכ"ל שעליה פעל עד לפני שנים מפעל של תע"ש – המכונה תע"ש נחלת יצחק.

זיהום הקרקע נגרם  ממתכות שונות אשר השתמשו בהן, בין השאר, ליצור  כלי נשק. עם הזמן עבר  הזיהום מהקרקע למי התהום ובאחרונה החלו לעלות מאותם מי תהום גזים  רעילים, הגזים הרעילים התגלו בחניונים תת קרקעיים באזור  הקריה ובחניון מגדל הקריה.  חשיפת האדם להם והשפעתם על האדם היא קשה ומסוכנת .

את המחדל הזה אפשר היה למנוע מזמן, לולא  משרד הביטחון, שתע"ש  נמצאת בתחום אחריותו היה פועל לניקוי הקרקע כבר לפני זמן רב או מחייב את תע"ש לעשות כן , אך למה לעשות זאת כשאפשר לדחות את  המועד. 

אולי כעת כאשר הדברים חוזרים כבומרנג  למערכת הביטחון מישהו יתחיל סוף סוף לטהר  את השטח מאותם זיהומים חמורים.   מערכת הביטחון ביודעין  מסכנת את בריאותם של אזרחי המדינה ומנסה להתנער מחובתה לטהר את הקרקע.  גם   הקרקע במתחם  תע"ש נוף ים בהרצליה ובמתחם תע"ש רמת השרון הינן מזוהמות ומחויבות  טיהור מיידי.  גם שם החומרים הספוגים בקרקע מחלחלים למי  התהום ומסכנים את  בריאות התושבים. כל עיכוב בטיהור הקרקע גורם לנזק בלתי הפיך ומייקר  את עלויות הטיהור אשר בסופו של דבר  יתבצע, השאלה היא רק מתי. 

כמו בהרבה  מקרים הכסף משחק תפקיד  מרכזי . השטחים עליהם היו ממוקמים מפעלי תע"ש מיועדים להימכר  לידי  נדלניסטים , קבלנים וכד'  ומערכת הביטחון  והאוצר מעדיפים כמובן שעלויות טיהור הקרקע לא יושטו עליהם , אלא על  אותם גורמים אשר  ירכשו את הקרקע. כאן נשאלת השאלה היכן נציבות המים , היכן המשרד להגנת הסביבה. אם מי שאמור לטהר את השטחים המדוברים אינו עושה כן, למה בשני המוסדות האלו יושבים בחיבוק ידיים? למה הם תורמים להפקרת הציבור.

המקרה הנוכחי בקריה  בתל אביב , אמור להדליק נורה אדומה אצל מי שאישרו את הקמתה של עיר  הבהד"ים בדרום  . אין שום סיבה לסכן את  מיטב ילדנו ולשכנם בקרבתם של המפעלים המזהמים , אשר כל תקלה הכי קטנה ובלתי צפויה תסכן אותם ותעורר דאגה  עצומה אצל הוריהם. מי שאישרו את עיר הבה"דים בממשלה לוקחים על אחריותם את גורל בריאותם של אלפי חיילות וחיילים אשר ישרתו  בה.. משום מה מערכת הביטחון "נדבקת" פעם אחר פעם לאזורים בעלי סיכון . זה היה עם הצוללנים בקישון, זה קורה עם גנרלים בבור  וזה עתיד להיות עם ה"ש.ג" ברמת חובב , רק שהפעם כבר אי אפשר יהיה להאשים אותו.  

היום ( יום שני  30.7.2007) זה יקרה שוב . שוב תתכנס הועדה למתן היתרים של המשרד לאיכות הסביבה לישיבה שבסיומה יהיו מי שיצאו מחייכים, מה שבטוח אנחנו – הציבור- נצא  מפסידים. 

חופי הים של מדינת ישראל כבר הפכו מזמן לפח אשפה אחד גדול. כבר קשה לספור את מספר הפעמים שמשרד הבריאות הודיע בכלי התקשורת שהרחצה בחוף כזה או אחר  מסוכנת בגלל זיהום , הזרמת ביוב , שפכים וכד.

לא פעם  מפלגת הירוקים והארגונים הסביבתיים יוצאים נגד המפעלים המזהמים ,אבל הגיע הזמן  לומר בקול שבהרבה מן המקרים אל חופי הים של מדינת ישראל  מוזרמים שפכים בהיתר אשר נותן , לא פחות ולא יותר, המשרד להגנת הסביבה.
הדבר  מתרחש במסגרת "הועדה למתן היתרי הזרמה" שמתכנסת תחתיו אחת לכמה שבועות בבית מלון בתל אביב. בוועדה  חברים נציגים ממשרד הביטחון, התחבורה, התיירות הבריאות, הגנת הסביבה והתמ"ת .

אמנת ברצלונה עליה חתומה מדינת ישראל דורשת לאסור כל הזרמה לים ללא היתר. אך  בישראל כמו בישראל יש חוק- חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים ויש חורים בחוק – דהיינו החוק  מאפשר לקבל  בתנאים מסויימים היתרי לים ויש כשלים בעבודת הוועדה ויש  הסתרה של מידע  מן הציבור. 

אל  הוועדה  עולים לרגל בעלי מפעלים אשר מבקשים שיאפשרו להם לזהם לנו את הים.
בין המגיעים לוועדה  נציגים מ"מפעלי ים המלח" אשר מבקשים אישור להמשיך הזרמת ביוב  לים המלח, אחד מאתרי התיירות הייחודים של ישראל, ונציגים ממפעל "מילובן" באזור עכו  אשר מגיעים  בתדירות " מכובדת" לוועדה ומבקשים היתר לזהם לנו את הים התיכון באזור עכו שם מתחילת עונת הרחצה הנוכחית כבר למעלה מחמש פעמים נסגרו החופים עקב זיהום הים בשפכים, חברת חשמל, בתי הזיקוק , אשר מחזיקים היתר הזרמה עד 2009 ,מפעל "אשקוגן" אשר מחזיק בהיתר עד 2010 והרשימה עוד ארוכה.

לא  מעט מהמקרים הנידונים בוועדה הם בקשות היתר להמשך הזרמה שכבר  מתבצעת  –  מפעלים חוזרים לוועדה  ומבקשים להאריך את תוקף ההיתר שברשותם – דהיינו מאין רוטינה אשר הופכת  את הוועדה למתן היתרים  לחותמת גומי, ואשר לא גורמת למפעל המזהם להתאמץ מספיק להפסיק את ההזרמה לים.
הועדה  מגדילה  בהיותה חותמת גומי כאשר היא אינה  מבצעת בדיקה  האם  המבקש את ההיתר הינו בעל רישיון עסק בתוקף, כפי שנהוג הדבר בכל התמודדות במכרזים ממשלתיים . רישיון עסק הינו חותמת לכך שהעסק, המפעל מתנהלים  באופן מסודר.

המצב האבסדורדי הזה נמשך כבר שנים , אך  הציבור בארץ  כלל אינו מודע לכך שאת הים שהוא הולך אליו כדי לנקות את הראש מזהמים לו בהיתר . 
המצב  הזה כמו בהרבה מקרים  מכוח השתיקה נמשך ונמשך,  אומנם הכל  יודעים שזה לא בסדר ששפכים מוזרמים לים , אבל מורידים את הראש, עוצמים את העיניים וממשיכים הלאה.

את המצב הזה חייבים לתקן . על הוועדה למתן היתרים  להיות קשוחה  ונוקשה עם מבקשי ההיתרים , החל מהאופן שנבדק המפעל המבקש את ההיתר  ועד ההחלטה הסופית לתת היתר   די למתן היתרים באופן סיטונאי. 

באשר לשקיפות דיוני הוועדה וליידוע  הציבור. גם כאן כמו המים המצב עכור. על  המשרד להגנת הסביבה לבצע סטנוגרמה  לישיבות הוועדה , כפי שהדבר מבוצע בוועדות סטטוטוריות אחרות , כדוגמת ועדות  התכנון.
קיומן של הסטנוגרמות יאפשר לכל מי שיש לו עניין לשמוע במדוייק  את הבקשות לקבלת היתרי ההזרמה ואת הנימוקים למתן ההיתר. כיום המצב הינו  שסיכומי דיוני הוועדה, שהינם לרוב מתומצתים ביותר , הם אלו אשר משמשים את מי שמבקש לבחון את  בקשות המפעלים לזהם את הים וחמור אף יותר הם אלו אשר משמשים את הוועדה בדיוני המשך כאשר המפעל חוזר  אליה ומבקש להמשיך לזהם את הים.   

על  הוועדה לשנות את המצב כיום לפיו הציבור אינו מודע כלל  למידע שמקבלת הוועדה ולהחלטות שמקבלת הוועדה ולפרסם את החלטות הוועדה ברבים.
במשרד לאיכות הסביבה צריכים  כבר להבין כי הים בסופו של דבר שייך לציבור בראש ובראשונה ולא למזהמים  וכי מדיניות מתן ההיתרים חייבת להשתנות  למדיניות שתשים את מתן ההיתרים  ככלי לשעת חרום ולא כעניין שבשיגרה.

לפי סקר של מינה צמח בידיעות אחרנות מסוף השבוע האחרון מפלגת הירוקים מקבלת 3 מנדטים לו הבחירות היו נערכות היום.

לפי מידע שהיגע אילנו מפלגת הירוקים כבר כמה חודשים עומדת על 3 מנדטים ובחלק מן הסקרים אף יותר.

שמעתי את דבריו של ביבי נתניהו על ועדות התכנון, וקשה לומר שהתרשמתי. ועדות תכנון לא מזמינות שחיתות מה שמזמין שחיתות זה חוסר השקיפות של ועדות התכנון.

הרצון של מקבלי החלטות הבכירים בניהם נתניהו ואולמרט לבטל את ועדות התכנון משול לניסיון אנטי דמוקרטי לבטל את הכנסת.
תכנון במהותו הוא קניין הציבור או משאב ציבורי, שווי של קרקע בישראל לא נמדד באיכותה אלא בתכנון שיש לגביה.
כמו בכל העולם ועדות תכנון הם כלי דמוקרטי ממדרגה ראשונה, שבו נציגים נבחרים של התושבים מקבלים החלטות על קניין הציבור.
במשך עשרות שנים ועדות התכנון האלו היו עניין של מקורבים לצלחת למיניהם ויודעי סוד. היום בעידן האינטרנט ונגישת למידע נפתח פתח גדול לחשיפה של ועדות התכנון לאור השמש ולהפחית באופן ניכר את האפשרות לשחיתות.

מה שרוצים ברוני הנדל"ן של ישראל, שהחלטות יתקבלו בזריזות, בלי לערב את הציבור, עדיף בלי שהציבור ידע בכלל, ועדיף שלא תהיה נגישות ופיקוח ציבורי על החלטות ועדות התכנון.
וככה בשקט בשקט מתחת לרדאר הציבורי עוברות החלטות גורעות ומושחתות, וכולנו רואים את התוצאות של אותן החלטות כאשר אנחנו באים לים או מנסים למצוא פינת טבע חופשית מבניה.

השחיתות בועדות התכנון היא לא גזרה משמים, בהחלט אפשר להפחית אותה ע"י שקיפות מוגברת.
ראשית, יש לשנות מן הקצה אל הקצה את מודעות התכנון והבניה, לכותב אותi בשפת בני אדם נהירה, לפרסם אותם באינטרנט ולאפשר לתושבים לקבל התראות במייל לגביהן.

אולי האלמנט הכי מהותי שדורש שינוי זה שקיפות של דיוני ועדות התכנון והחלטות שהן מקבלות, יש לאפשר פתיחה לציבור של כל ועדות התכנון, לפרסם את כל הפרוטוקולים באינטרנט, לשדר בוידאו את הדיונים של כל הועדות בכל הרמות, למעט אולי את אלו שעסקות בעניינים נקודתיים, ולפרסם באופן שמי מה הצביע כל חבר ועדה. 
כאשר חברי ועדה ידעו שציבור הבוחרים שלהם פוקח עין על פעילותם והציבור ידע בדיוק איך הם הצביעו, הם יזהרו לקבל החלטות שפוגעות באינטרסים ציבוריים אלו.
עניין נוסף חשוב הוא תגמול לחברי ועדה, לא רבים יודעים זאת אבל רוב חברי הועדות המקומיות לא מקבלים שכר על השתתפותם בדיונים. זה מצב שמזמין שחיתות או מזמין בריחה מאחריות, חבר ועדה שמקבל החלטות שלעיתם שוות עשרות מיליונים צריך לקבל תגמול. יש להתייחס לעניין כאל שירות, אנו מקבלים מחברי הועדה שירות של קבלת החלטות ולכן מגיע להם תגמול.

שינוי מבני של ועדות התכנון, יש לשקול שינוי מבני של ועדות תכנון, אני ממליץ להקים ועדות תכנון מרחביות שיחליפו חלק מן הפונקציות של הן של ועדות מקומיות והן של ועדות מחוזית, כמו-כן יש לבטל את כל הועדות המקומיות במועצות האזוריות ולהכפיף אותן לועדות מרחביות, שיהיו לפי תיחום גיאוגראפי, חברתי ואורבאני.

עניין חשוב לא פחות הוא מערבות הציבור בתכנון, על הרשויות המקומיות לפעול להגברת מעוברות הציבור בתכנון כבר מתחילתו, ולא בסופו בהליך של התנגדויות כמו היום. ככל שמתכננים ילמדו להקשיב לציבור וככל שיתקיים דיאלוג פורה בין כל בעלי העניין בתכנון כך ישתפר התכנון ואפילו סיכוי רב שהוא יתקצר.

ברור לי שבהרכב הפוליטי היום אין שום סיכוי שהדברים האלו יתוקנו, הפוליטיקאים במפלגות הגדולות מוחזקים בני ערובה של עסקנים פוליטיים סוג ז ומאכרים שמתפרנסים טוב מן הכשלים של מערכות התכנון בישראל. לכן ברור למה פוליטיקאים כמו אולמרט ונתינהו מתבטאים בצורה כזו הם יודעים שרק אם הם ינסו לעשות את הדבר הנכון ייפול עליהם צונמי של לחצים לא לפתוח את הועדות התכנון שמפרנסות כל כך הרבה פונקציונרים פוליטיים מושחתים.

ונקודה אחת לסיום לנתניהו, אנשים לא הולכים לגור בנגב מאלף ואחת סיבות, הטיעון הדמגוגי שהנגב יפרח ברגע שנפריט את הקרקע "ונייעל" את ועדות התכנון הוא מופרך בעליל. למה שלא תגיד מה הן הסיבות האמתיות להתבטאויות האלו שלך? תגיד שאתה רוצה להעביר את המשאבים והנכסים של ישראל במחיר נזיד עדשים לחבריך טייקוני ההון והנדל"ן ולנגב אין שום קשר לעניין.  

כן, כדור הארץ מתחמם. הקרחונים נמסים בקצב מדאיג. זו לא רק פרנויה של כמה משוגעים לדבר. אכן, יש פה ושם כמה קולות היסטריים, אבל את העובדות קשות לא ניתן להפריך.
אין היום מדען רציני אחד בעולם שגורס אחרת. אז מה? מה הלאה? מה עושים מכאן? האם יש בכלל מה לעשות, או שמא כל מה שנותר הוא לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שמפלס הים יציף את ערי החוף של חיפה, תל-אביב ואשקלון?

20% מפליטות גז החממה העיקרי (CO2) נובעות מצריכת אנרגיה בבתים ומוסדות, 25% כתוצאה משימוש במכוניות. המשמעות היא שאפשר לפתור את משבר האקלים, אפשר להוריד את פליטות הפחמן שלכם, למעשה אפשר להוריד אותן לאפס. אם אתם מוכנים לשנות את הדרך בה אתם חיים, הנה כמה צעדים בהם אפשר להתחיל.

סגרו את האור כשאתם יוצאים מהחדר, סגרו תנורי חימום או מזגנים בחדרים שאינם בשימוש, כבו מחשב וטלוויזיה באמצעות כפתור הכיבוי ולא באמצעות שלט, קנו מוצרי חשמל בעלי נצילות גבוהה, השתמשו בנורות חשמל יעילות – נורת פלורוסנט חסכונית פי 5 ואורך חייה פי 10. השתמשו בתכניות כביסה של 40 מעלות במקום 60 מעלות.

ומה עוד? השתמשו במדיחי כלים ובמכונות כביסה מלאות, השתמשו בחבלי כביסה במקום במייבשי כביסה, קצרו את זמן המקלחת שלכם, התקינו ראשי מקלחות וברזים חוסכי מים, חסכו במים חמים, השתמשו בטיימר כדי להוריד צריכת האנרגיה בקירור ובחימום, השקיעו בדודי שמש ודאגו לבידוד הבית.

מחזרו הכל! עיתונים, בקבוקים, סוללות ודברי דואר. השתמשו בתקשורת אלקטרונית, הפחיתו את השימוש בנייר מודפס.
קנו מכונית היברידית, רק אם אתם יכולים. לכו ברגל או רכבו על אופניים. השתמשו בתחבורה ציבורית.
טפלו ברכב שלכם באופן סדיר – מנוע מכוון ולחץ אויר תקין יחסכו לכם 3% מצריכת הדלק השנתית. עברו לשימוש באנרגיות מתחדשות.
 
הצביעו לנציגים המתחייבים לפתור את המשבר הזה. כתבו לכנסת. אם הם לא מקשיבים, רוצו בעצמכם לכנסת.

נטעו עצים, המון עצים. עץ סופג כ- 1,000 ק"ג CO2 בחייו. התקשרו לתכניות רדיו וכתבו לעיתונים. התעקשו שישראל תקפיא את פליטות דו תחמוצת הפחמן שלה.
הצטרפו למאמץ העולמי לעצור את ההתחממות הגלובלית ופעלו להורדת התלות שלנו בנפט.
עזרו לחקלאים לגדל תירס (לדלק אתנול); עלו את הסטנדרטים בחסכון בדלק; דרשו מכוניות עם פליטה נמוכה.
קנו בחנות מקומית ולא במרכזי קניות מחוץ לעיר. קנו מוצרים באריזה חסכונית. קנו מזון אורגני עונתי, המגודל ככל הניתן קרוב לאזורכם. השתמשו בסלי קניות וצמצמו את השימוש בשקיות ניילון – לשקית ניילון לוקח כ- 1000 שנה להתכלות.
קנו נייר ממוחזר כשניתן: נייר טואלט, מחברות, מגבות נייר ועוד.

ההתחממות היא מעשה ידי אדם – ההתקררות הגלובלית גם היא תלויה באדם, בנו.

מיסוי ירוק הוא כלי אחד ממגוון הכלים להשיג מטרה חברתית. המטרה במיסוי ירוק היא, לסנן כלי רכב ידידותיים יותר לתת להם העדפה כמו כן להפחית את השימוש ברכב הפרטי ולהגביר את השימוש בתחבורה ציבורית.
המטרה הכוללת היא להוריד את השימוש בכלי רכב פרטיים, לתת העדפה לכלי רכב יותר קטנים, יעילים מבחינה אנרגטית וכמובן, מופחתי זיהום .

בעיקרון יש צורך לתת העדפה לפי אפיונים אלו
אי הוספת כלי רכבים לכבישים
אנו מאמינים יש לשאוף שמספר כלי הרכב הפרטיים בישראל לא יגדל, ובכך לא תיווצר דרישה לעבות ולהרחיב את מערכות הכבישים הקיימות. כך ייווצר חסכון של משאבים כלכליים,ומשאבי הקרקע, שכידוע נמצאים במחסור במדינת ישראל.  

כלי רכב פרטי קטנים, בעלי משקל נמוך, נפח מנוע קטן, וזיהום אוויר נמוך.
לכלי רכב קטנים בעלי מאסה נמוכה יש מספר יתרונות, ראשית דרושה פחות אנרגיה להניעה אותם, הם צורכים פחות מקום לחניה ומקטנים עומס בכביש. והמסוכנות לשאר משתמשי הדרך קטנה לאין שיעור במקרה תאונה לעומת כלי רכב כבדים וגדולים, זאת על-פי מחקרים רבים.  

כלי רכב שמיועדים אך ורק לנסיעה אורבאנית
רכבי השטח על סוגיהם, אופנועים, טרקטורונים וג'יפים, הם בעיה סביבתית חמורה, בישראל נזקים מכלי רכב אלו ניכרים בשטחים פתוחים רבים, ובאזורי טבע. בישראל שהינה מדינה מדוללת במשאבי טבע יש להגביל מאוד שימוש בכלי רכב כאלו ולאפשר שימוש רק לאלו אשר באמת זקוקים לכלי רכב לשם ביצוע עבודתם.
  
שימוש בתחבורה ציבורית
אנו מאמינים שהשימוש בישראל בתחבורה ציבורית הינו מצומצם לעומת הרצוי למדינה קטנה וצפופה כמו ישראל. מדובר כאן בעניין תרבותי, אפשר לראות זאת בגרפים של הלשכה מרכזית לסטטיסטיקה, שניכרת מגמה של ירידה חדה בשימוש בתחבורה ציבורית החל משנות השבעים ועליה בשימוש בכלי רכב פרטיים. עליה זו שלכאורה שיפרה את הניידות וחופש התנועה גרמה לנזקים סביבתיים גדולים ביותר של זיהום אוויר ופגיעה בשטחים פתחים (הן לחנייה והן לכבישים).  
 

להלן הצעותינו
לאחר קריאת טיוטת הדוח "למיסוי ירוק" מצאנו לנכון להעיר את הערותינו ולהוסיף רעיונות ונושאים שלא זכו להתייחסות בדוח.
גריטת רכב
מתן הנחה במס לקונים כלי רכב שמביאים אישור על גריטת רכבם הישן
בדוח יש אומנם התייחסת לנושא אבל לדעתנו הכיוון שצריך ללכת אליו הוא שונה. לדעתנו במסגרת השינוי שנעשה יש לקשור ישירות בין גריטת הרכב לקניית הרכב, הרוכש יקבל הנחה על העובדה שאין הוא מוסיף כלי רכב נוסף לכבישי ישראל.
למשל:
רוכש רכב חדש שימציא אישור לרשויות המס על גריטת רכבו יזכה להנחה של 4% (*) משווי הרכב במס הקניה.  

הנחה/תוספת לכלי רכב לפי גודלם
לקבוע את הגודל המשקל ונפח המנוע של רכב ממוצע, כלי רכב שיורדים מן הממוצע יזכו להנחה בעת הקניה כלי רכב שיעברו את הממוצע ישלמו תוספת בעת הקניה
לגודל כלי הרכב ומשקלו יש משמעות לגבי הניצלות האנרגטית שלו כמו-כן, משמעות לגבי נזקים בתאונות הן מול הולכי רגל ורוכבי אופניים והן מול כלי רכב אחרים.
בעובדה זו גלומים יתרונות כלכליים עקיפים רבים למדינה ולכן יש לעודד מעבר לכלי רכב קטנים וחסכוניים.
 
למשל:
במצב שיוחלט שרכב ממוצע הוא בנפח פיזי של  4 קוב, משקל 900 ונפח מנוע 1400 cc , אזי:
• רכב קטן מרכב ממוצע זה יקבל הנחה בגובה של עד 4% משווי הרכב במס הקניה, יש להגדיר כמה מדרגות בהתאם לנתוני הרכב.
• רכב גדול מרכב ממוצע ישלם תוספת בגובה של עד 4% משווי הרכב במס הקניה, יש להגדיר כמה מדרגות בהתאם לנתוני הרכב.
 
הנחה/תוספת לפי מדדי פליטה/זיהום
לשנות את שיטת הניכוי/הוספה מסכומים קבועים להנחה/הוספה באחוזים למס הקניה.
לפי טיוטת דוח הועדה ממאי 2007, עמוד 23,יש חלוקה לארבע קבוצות. הנחה במס הקניה לא ניתנת באחוזים אלא בניכוי או הוספה של סכום קבוע על המס הקניה.
לפיכך רכב בשווי 100 אלף שקל שנמצא בקבוצה המזהמת ביותר ישלם 4% משווי הרכב תוספת לעומת רכב באותה קבוצה ששווה 400 אלף שקל שישלם רק 1% תוספת משווי הרכב.
יש היגון מסוים בקביעת סכום קבוע בכך שהניכוי/הוספה במקרה של רכב זול יותר יהיה משמעותי ויעודד מעבר לרכב "ירוק" יותר בקטגורית המחיר הזו. אבל לעומת זאת לא יהיה תמריץ במקרה של כלי רכב יקרים יותר.
לכן אנו ממליצים לשנות זאת להתייחסות באחוזים, כלומר רכב בקבוצת הזיהום הנמוכה יזכה להנחה של 4% משווי הרכב במס קניה ורכב בקבוצת הזיהום הגבוהה ישלם תוספת של 4% משווי הרכב במס הקניה.   

תשלום נוסף על רכבי שטח
להוסיף הגדרת סוג רכב חדש "רכב שטח" לכלי רכב שמיועדים גם לנסיעה בשטח, כלי רכב מסוג זה ישלמו הן תוספת בעת הקניה והן אגרה שנתית כפולה, כמו-כן להגביל מכירות טרקטורונים רק למי שמוכיח שהם לצורך עבודתו.
בכל העולם מכירים בעובדה שרכבי שטח הם בזבזנים ביותר במשאבי הטבע וכמו כן, מסוכנים במיוחד לשאר משתמשי הדרך.
לאור מסוכנותם של רכבי השטח ולאור הנזק שהם גורמים לסביבה ולשטחים הפתוחים העניין מחייב פתרון מערכתי כולל, שיכלול בין השאר שינוי מיסים ואגרות, שינוי בהגדרות רכב, שינוי בחוקי תעבורה והוספת תמרורים.
להלן שינוים מומלצים במדיניות והיבוא המיסוי:
• כל כלי רכב שמאפשר נסיעה בשטח, יוגדר ברישיון הרכב "כרכב שטח". לרכבי שטח יש כמה מאפיינים שמבדילים אותם משאר כלי הרכב ובהחלט אפשר לתייג אותם.
•  כלי רכב מסוג טרקטורון ספורט יאסרו לייבוא, אלא לנהיגה במסלולי מרוצים ייעודיים בידי נהגי מרוצים. בדומה לאופנועי מוטוקרוס.
• רוכש כלי רכב שמוגדר רכב שטח ישלם בעת הקנייה 25% משווי הרכב תוספת למס הקניה
• בעל רכב שטח ישלם אגרת רישוי שנתית כפולה, חצי מאגרה זו תעובר לקרן מיוחדת שתממן פעולות למניעת נזקים מרכבי שטח ושיקום נזקים שנגרמו מהם.

הנחנה במס לפי סוג הנגישות תחבורתית למקום העבודה
עידוד חברות ועובדים לשימוש חסכוני בתחבורה, ע"י קביעת סל תחבורה פתור ממס.
מטרת הרעיון הזה לעודד שימוש חסכוני בתחבורה לעבודה, הן ע"י מגורים בקרבת מקום העבודה שמאפשר הגעה ברגל או באופניים למקום העבודה, או עבודה מן הבית. כמו כן לעודד את העובדים לזנוח את השימוש היומיומי ברכב הפרטי/הצמוד ע"י העובד זאת ע"י מתן עידור ומתן הנחת מס לשימוש בתחבורה ציבורית.
 
למשל:
יקבע סכום סף לנגישות תחבורתי לעובד, הסכום יהיה בגובה פי 1.5 מגובה סכום הנסיעה בתחבורה ציבורית במרחב המטרופולין בחודש, זאת בלי קשר למקום המגורים של העובד.
• עובד שיגיע בדיוק לסכום שיקבע כסכום הסף יהיה פתור מתשלום למס הכנסה על מרכיב זה
• עובד שיעשה שימוש מעל לסכום הסף זה ישלם מס הכנסה לפי הכנסתו על הפרש.
• עובד שיעשה שימוש מתחת לסף זה יזכה בהנחה במס הכנסה בשווי סכום הפרש.

בנוסף חברות שעובדיהם בסיכום כולל ישתמשו בפחות מסך סכומי הסף יזכו להנחה במס חברת.

לנייר עמדה זה בפורמט PDF לחצו כאן…

(*) 4% משווי הרכב – בטיוטת מופיע הסכום 4000 שקל, אנו לקחנו אותו כבסיס, 4000 הינם 4% ממחיר רכב ממוצע שמחירו 100 אלף שקל לערך ולכן אנו משתמשים מספר זה. 

רבותיי, תל-אביב מזדקנת. וכמו ירושלים. מבעד לתדמית השוקקת של עיר-בלי-הפסקה חל תהליך כרסום חמור ועקבי במעמד הביניים; זה המחזיק למעשה את העיר על כתפיו.

עליית מחירי הדיור באזור המרכז ובעיקר בתל-אביב לא מאפשרים לדור ההמשך של תושבי העיר, בעל משפחות חדשות, לגור בעיר בה נולדו. כתל-אביבי, המגדל שני ילדים בתל-אביב, אני בספק אם בעתיד יוכלו ילדי לקבוע בתל-אביב את ביתם.

בעוד כמה שנים תמצא עצמה תל אביב עם כמה אוליגרכים חדשים ועם המוני עניים שמשרתים אותה.

תופעה זו איננה דבר חדש בעולם. התופעה מוכרת בערים הגדולות והתוססות בעולם, בהם גובר הביקוש על ההיצע, ובתוךכך מזנקים מחירי הדיור בחוסר פרופורציה לעליה בשיעור ההכנסה. עליית המחירים הדראסטית גורמת להגירה של בעלי הכנסה בינונית החוצה ממרכז הערים הגדולות. מעמד הביניים איננו נהנה מהתמיכה הכלכלית הממשלתית באוכלוסיות חלשות, כיוון שהכנסתו גבוהה מדי, אך מאידך, הוא אינו מסוגלים לרכוש יחידת דיור ללא תמיכה זו. לכאורה אפשר לומר, ולמי זה איכפת?!

ובכן, מעמד הביניים הוא השדרה המרכזית של הדמוקרטיה. הוא נתפס כחיוני ביותר להתפתחותה של העיר. מעמד זה ממלא עמדות מפתח בחברה, תורם לכלכלת העיר ולעושר התרבותי שלה.

מעמד זה, וממילא דור ההמשך, נחשבים חרוצים ויצרנים ומבטיחים אופק חברתי בריא יותר. כשמעמד הביניים קורס או נוטש את העיר, הוא גם מותיר אחריו פער שאינו ניתן לאיחוי: העיר הופכת לשרת את עשירים ואת ענייה בלבד. זוהי פגיעה כמעט בלתי הפיכה באיזון ובאינטגרציה של העיר.

בערים שונות בעולם – כמו ניו -יורק, לונדון, אמסטרדם ופריז – העמידו ראשי העיר את הנושא בראש סדר היום הציבורי, לרוב בתמיכתם של קרנות נאמנות קהילתיות, עסקים, ומשקיעים פרטיים.

כחלק מזה ננקטה מדיניות שונה, נחקקו חוקים ובוצעו פעולות מדרבנות אחרות על-מנת לאפשר לבני המעמד הבינוני לרכוש, ולעיתים לשכור, דירה בעיר; מדיניות המכונה ""Affordable Housing, דיור אפשרי כלכלית. בקצרה, נכנה מדיניות זו: "דיור אפשרי". על-פי ההגדרה בארה"ב, מחיר דיור אפשרי עבור הרוכש הוא: "מחיר שאינו עולה על 30% מסך המשכורות השנתיות של הגרים ביחידת הדיור".

בכדי לטפל בנושא ביסודיות יש להכיר בכמה מאפיינים משמעותיים:

• המדיניות מיושמת בערים בהן יש מצוקת דיור: ביקוש הגובר על ההיצע, ובהתאם לכך ההכרח בבנייה לגובה.
• נדרשת גישה אינטגרטיבית של הממשלה, של גופים מסחריים ושל עמותות ללא למטרת רווח.
• ישנה תלות בהשקעה חיצונית של משאבים; הורדת מחיר הדיור לא תתאפשר ללא איזון ההפסד של יזמי הבנייה.
• המדיניות העירונית הנקבעת חייבת להיות מלווה בשינויים אזוריים בחקיקה ובתמיכה חוץ-עירונית.

בפני עיריית ת"א עומדים מספר מודלים המיושמים בהצלחה ברחבי העולם, שלהם מכנה משותף ברור. זה התחיל בכינוס וועדת דיור, בדומה לוועדות שהתכנסה בארה"ב ובאירופה, בה ישבו כלכלנים, קבלנים, ארכיטקטים, סוציולוגים ורוכשי דירות. הועדה שקלה והתאימה פתרון הכי נכון לעיר, מבין שלל פתרונות שניתנו לכך ברחבי עולם, כמו: בתים ציבוריים, קרי המדינה קונה או בונה וכך שולטת במחיר; הגדרת דרישות מיזמי הפיתוח בתמורה לאישורי בנייה; הענקת סובסידיות, הלוואת בריבית נמוכה או הטבות במס ליזמי פיתוח; הקמת עמותות דיור נפרדות מהממשלה, שייהנו ממענק ראשוני נכבד; הנהגת "בעלות משותפת" – הקונה רוכש חוזים מהדירה; או תשלום סובסידיות ישירות לקונים.

אלו רק מקצת הפתרונות. תקראו לי פרנואיד, אבל אני מעדיף לחשוב על העתיד של ילדי ושלי כבר עכשיו כמו שכל אחד  מכם צריך לעשות .