הארכיון של

לא בצריפין ולא בנגב

יום רביעי, 30 לינואר 2008   מאת:

הניסיון להתמודד עם טענות הארגונים הירוקים גורם לעתים לתומכים בהקמת קריית ההדרכה של צה"ל בצומת הנגב (עיר הבה"דים) להעלות טיעונים מופרכים, שנעים בין מניפולציה לפרובוקציה. כך, יצא פרופ' אורי מרינוב להגנת המפעלים ברמת חובב באמצעות התקפה על צריפין, שם נמצאים כעת בסיסי ההדרכה שאמורים לעבור לנגב ("הארץ" 27.1). גם במרכז הארץ, הסביר, נחשפים החיילים לבעיות סביבתיות קשות. אם הצליח מרינוב לשכנע אותי במשהו, זה שמדובר בהעברת בסיסים ממקום מזיק אחד למשנהו.

מרינוב לא חידש הרבה לאנשי איכות הסביבה. אנו מודעים למצב הבסיסים, בצריפין ובארץ כולה – ולו משירותנו בסדיר ובמילואים. זיהומי הקרקע שצה"ל אחראי להם בבסיסי התחמושת שלו מוכרים היטב, וכך גם נזקי האסבסט והקרינה. אולם זהו לא תירוץ מספיק כדי להיכנס לסחרור מערכות, ולקבל החלטות שעליהן נשלם בעוד מספר שנים מחיר כפול ומכופל.

דווקא בשל ההיכרות של מרינוב עם מצב הבסיסים כיום, ובשל ניסיונו כמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה בעבר, אפשר היה לצפות ממנו ליתר זהירות ואחריות ולפחות פזיזות, כך שבעוד כמה שנים לא יתאר באופן דומה גם את עיר הבה"דים. זאת לא עיר סרטים שאפשר יהיה לשוב ולהעביר אותה. בעיר הבה"דים לא יתמצה הזיהום בהזנחה ובלכלוך, אלא בחומרים כימיים שנפלטים מרמת חובב ומשפיעים הלכה למעשה על גוף האדם, כפי שהראה מחקר של משרד הבריאות שהצביע על מספרם הגבוה של חולי הסרטן בבאר שבע והסביבה.

מרינוב קובע, שלאחר שיותקנו ברמת חובב כל האמצעים למניעת זיהום אוויר, לא יהיה כל חשש לפגיעה בבריאות החיילים שישרתו בעיר הבה"דים. לא ברור על מה מסתמך מרינוב בקביעתו האמיצה, כאשר דו"ח משרד הבריאות על האזור עדיין לא התפרסם. הוא מזכיר דו"חות שבחנו את מידת השפעתו של אזור התעשייה ברמת חובב על הסביבה, ו"שוכח" לציין שלפחות באחד מהם נטען שאם יתרחש שם אירוע חמור, יתפזרו חומרים מסוכנים למרחק של 8.8 ק"מ – מה שמותיר רצועת ביטחון של 200 מטר בלבד מעיר הבה"דים, שאמורה לקום במרחק של 9 ק"מ מאזור התעשייה. עוד שכח מרינוב לציין, שבאותם דו"חות מצוין שהמצב עלול להיות חמור הרבה יותר לאחר שברמת חובב יקומו מפעלים נוספים.

מי שמציג את הירוקים כקיצוניים שמנסים למשוך תשומת לב לבעיות סביבתיות, כנראה לא היה כאן בשנה האחרונה, כשהנושא הסביבתי הגיע למרכז הדיון הציבורי ומפלגות, ראשי ערים, חברות מסחריות ובתי ספר אימצו אותו. מי שטוען שהירוקים מפריעים לפיתוח כלכלי צריך להבין שהחיים הם לא רק שטרות ירוקים, ואיכות החיים קודמת לפיתוח כלכלי. בעולם מבינים את זה, הגיע הזמן שגם אנחנו נבין זאת.

הכותב הוא יושב ראש מפלגת "הירוקים" וסגן ראש העיר תל אביב

למאמר לחצו כאן

עצים במקום פרסומות באיילון

יום חמישי, 17 לינואר 2008   מאת:

"יער" בשולי איילון (עיבוד מחשב: ולאדיסלב ברש)

במקום שלטי פרסומת ענקיים בצידי נתיבי איילון, או שתילת דשא שגוזל מים ולא מועיל באמת, למה לא לטעת עצים שישאבו את הזיהום מהאוויר, יורידו את הטמפרטורה, יילחמו בהתחממות כדור הארץ ויספקו צל וגם חוויית נסיעה נעימה. איזה מזל שט"ו בשבט מתקרב

ידוע לכל שהעצים הם אמצעי יעיל לאיזון ושיפור איכות האוויר. בתהליך הפוטוסינתזה, הם קולטים פחמן דו-חמצני (הגורם לאפקט החממה), ופולטים חמצן. אך יתרה מכך, זנים מסויימים יעילים ביותר בקליטת אוזון, חנקות וגופרות, פיח ואבק אשר נוצרים בין היתר בשריפת הדלקים של מכוניות ותעשיה. הוכח כי לעצים אלו, הנשתלים במאסה קריטית, תהיה השפעה מיקרואקלימית: הורדת טמפרטורת האויר והקרקע, זאת בנוסף להצללה, בלימה אקוסטית, יצירת גיוון ביולוגי, ייצוב הקרקע ומניעת ארוזיה.

האספקטים הללו חשובים במיוחד בסביבה עירונית, אשר רמת זיהום האוויר בה חמור במיוחד. דווקא בעיר, ליד מקורות זיהום מקומיים, פעולת נטיעת העצים תהיה יעילה ביותר, זולה וכמובן אסתטית.

במקומות רבים בעולם לומדים את הפוטנציאל האדיר הגלום בחקר זני העצים לצורך העניין. בין השנים 2004-2005 באנגליה, חוקרים מדדו ערכי קליטת גזים מזהמים בעשרות עצים מקומיים. המינים היעילים ביותר לצמצום הזיהום, נבחרו לשתילה בשטחים ציבוריים ופרטיים בשיתוף הקהילה המקומית. רוב איזורי השתילה היו סמוך לכביש 25-M, על אדמה בבעלות פרטית. כמו-כן, פיתחו החוקרים "אסטרטגית נטיעה" עבור ערים הממוקמות ליד הכביש בדגש על מסדרונות ירוקים וחגורות יער כ"אזור הפרדה" בין הכבישים לאיזורי המגורים.

במקומות רבים בעולם לומדים את הפוטנציאל האדיר הגלום בחקר זני העצים לצורך העניין. בין השנים 2004-2005 באנגליה, חוקרים מדדו ערכי קליטת גזים מזהמים בעשרות עצים מקומיים. המינים היעילים ביותר לצמצום הזיהום, נבחרו לשתילה בשטחים ציבוריים ופרטיים בשיתוף הקהילה המקומית. רוב איזורי השתילה היו סמוך לכביש 25-M, על אדמה בבעלות פרטית. כמו-כן, פיתחו החוקרים "אסטרטגית נטיעה" עבור ערים הממוקמות ליד הכביש בדגש על מסדרונות ירוקים וחגורות יער כ"אזור הפרדה" בין הכבישים לאיזורי המגורים.

בארה"ב, החוקר ד.ג. נובאק בשיתוף קהיליית אדריכלי הנוף האמריקנית, ביצע מיפוי של 242 עצים מקומיים וגיבש תקנון רשמי, הממליץ לרשויות ערי ארה"ב ואדריכלי הנוף על דרכים לההתמודדות עם בעיות זיהום האוויר בעזרת שתילת עצים.

באיזורים שונים של העיר סאו-פאולו בברזיל נמדדו הפרשי טמפרטורות של 7 מעלות צלזיוס. התברר כי השוני בין אזורים מרובי צמחיה (לרוב שרידי צמחיה טבעית של המקום) מול העדר מוחלט בעצים בשכונות אחרות, הוא הגורם האחראי להפרש הרב בעומסי החום.

במטרופולין כמו תל אביב, הבעיה העיקרית היא פליטת מזהמי מכלי רכב. בנתיבי איילון החוצים את תל אביב עוברים מדי יום כ-605 אלף כלי רכב, הפולטים טונות של פחמן דו-חמצני ואחראים להתחממות מקומית של 3 מעלות צלזיוס. הבעיה מחמירה בגדה המזרחית של האיילון, אליה מונע הזיהום על ידי רוח מערבית ברוב ימות השנה.

יעור אינטנסיבי של נתיבי איילון ואיזורי התעשיה יכול למזער את הפגיעה בבריאות ובאיכות החיים של התושבים. יתרה מכך, פריסת העצים תהווה פתרון ויזואלי ראוי לעיצוב האיילון, להורדת עומסי החום ולהבאת בעלי חיים לאיזורי גידול חדשים אלו. בשל מורכבות ורגישות במיקום הנטיעה (סמיכות לקוי רכבת, מבנים, צירי תחבורה ותעלת המים), ישנה חשיבות מכרעת בבחירת העצים: עמידות לזיהום, מבנה השורשים, מהירות גדילה, אורך חיים, שילוב הזנים ועוד.

נכון יהיה להעביר את יישומם של הדברים גם לכבישים להם אחראית מע"צ ולחברה האחראית על כביש 6. זאת ההזדמנות להסב את הדשא בצידי הדרכים שאין בו כל שימוש מעשי, בחלופה סביבתית יותר, ובכך לסייע לצמצום בזיהום האוויר מכלי רכב ולצמצום בכמויות מים להשקייה.

השקת ספר אמת מטרידה של אל גור בישראל

יום שני, 10 לדצמבר 2007   מאת:

צילום:קובי פלקסר 

השובע הושק הספר אמת מטרידה, שמחתי להשתתף בהשקת הספר החשוב הזה של אל גור.
מדינת ישראל חייבת להתגייס כמו כל העולם למלחמה לעצירת התחממות כדור הארץ. הנפט הוא אויב סביבתי ומדינת ישראל חייבת להודיע על התנתקותה מהנפט ומעבר לאנרגיות חלופיות.
האמת המטרידה עליה מדבר אל גור אסור שתשאר רק על הנייר , חובה להתייחס אליה ברצינות בעשיית מעשיים .את הספר הזה ואת סרטו של אל גור חייב כל ישראלי לקרוא ולראות.

מפלגת הירוקים פועלת שהעיר תל אביב תאמץ את תקנים המחמירים לפליטת מזהמים לפי אמנת קיוטו גם אם מדינת ישראל לא תשכיל לאמץ אותם, כפי שהדבר קורה בערים אחרות בעולם.
אין סיבה שברחוב אלנבי בתל אביב ינועו ביום 4000 אוטובוסים מזהמים מדובר במספר מוטרף הגורם נזק בריאותי עצום.
שיפור במצב זיהום האוויר בתל אביב יחול רק אם מערכת הסעת ההמונים בעיר תתייעל על ידי הורדת כמות האוטובוסים הנעים ברחובות העיר.
ייעול קווי האוטובוס כך שהתנועה תהיה שתי וערב , מעבר של המוניות בעיר למוניות היברידיות , כך שימנע זיהום האוויר בשעה שהן עומדות ברמזור וצריכת הדלק תקטן.

ולסיום, בסימן החנוכה העיר תל אביב צריכה לשמש כמובילת האור במסך העשן המזהם את האוויר.

לעוד מידע על הספר לחצו כאן…

הנדון: רגע לפני "גזירת הסרט" ב"עיר הבה"דים"

יום רביעי, 14 לנובמבר 2007   מאת:

לכבוד
מר אהוד ברק
שר הביטחון

נכבדי,
הנדון:
1. בבחירות 99', בהם נבחרת לכהן כראש ממשלת ישראל, השלטים קראו מכל מקום "אהוד ברק – גיבור ישראל". היום, 8 שנים אחרי, עולות בי התהיות האם כשר ביטחון אתה עדיין "גיבור"?

2. אדוני שר הביטחון, את בניי ונכדיי לא הייתי מעמיד בשער בסיס צבאי במרחק של 200 מטר מטווח הסיכון של מפעלי רמת חובב (סקר סיכונים של חברה בינלאומית קבע שהמרחק הבטוח הוא 8.8 ק"מ והצבא קבע להקים את שער הבסיס במרחק 9 ק"מ). אתה לעומת זאת כן. אתה יודע למה? כי אתה גיבור!
                     
3. מאיפה העוז ותעוזה שלך לתת אישור לבניית בסיס צבאי כאשר אתה ופיקודיך יודעים שלא נעשה סקר סיכוני בריאות באזור, אך למרות זאת חפצים לגזור את הסרט. אתה יודע למה? כי אתה גיבור!

4. תרחיש טילים על רמת חובב נעשה בצה"ל והסיכון ל-11 אלף הטירונים ידוע לך ולפיקודך. אבל על מעשי גבורה לך לא צריך לספר, רק רצוי לדווח, אתה יודע הכול, אתה גיבור!

5.  מפת הסרטן של ישראל שפורסמה לאחרונה על ידי משרד הבריאות כנראה לא נהפכה לחלק מהמפות והשטחים עליהם אמורה מערכת הביטחון להגן. הגיע הזמן שהצבא יתחיל להגן על הארץ מבפנים ולא רק על הגבולות, אבל אתה הכול יודע, אתה גיבור!

6. האוכלוסייה הבדואית הנמצאת בטווח של 10 ק"מ מהמפעלים ברמת חובב הם חלק מהאוכלוסייה הישראלית שמשרתת בצבא והבדואים ידועים כגששים הטובים ביותר שיש למערכת הביטחון אך מעבר לתפקידך כשר ביטחון חובה עליך לדווח ולהרתיע את האוכלוסייה הזאת בפני הסכנות העורבות להם אבל אתה הכול יודע, אתה גיבור!

7. הממונים מטעמך מדווחים לכלי התקשורת שבמידה ותהיה תקלה כלשהי, הם לא יאכלסו את עיר הבה"דים באף חייל. עלות העתקת עיר הבהד"ים מהמרכז עולה מספר מיליארדי שקלים ומערכת הביטחון ברשותך מדווחת שחסר להם עדיין מיליארד שקלים.

האם הכספים הם לא כספי ציבור? עיר הבהד"ים היא לא עיר סרטים או עיר אוהלים, אך היא יכולה להיות בסוף עיר רפאים. אבל אתה הכל, יודע אתה גיבור!

8. אני ותושבי מדינת ישראל מוסרים את בניינו ובנותינו לצבא על מנת לשמר את הגבולות הבטוחים של מדינת ישראל. אך אנו לא מוכנים לשלוח אותם מראש להתאבדות בנוסח "הצלילות בקישון", בסיס הטירונות בזיקים אשר לא היה ממוגן, או לעיר הבה"דים העתידית ברמת חובב.

9. על הצבא שאתה עומד בראשו כשר הביטחון מוטלת אחריות כבדה להכניס את השיקולים הסביבתיים לראש סדר העדיפויות גם בתקופת מלחמה וגם בתקופת שלום.

10. אני בטוח ומשוכנע שכל אזרחי מדינת ישראל רואים לנגד עיניהם את החשיבות העליונה בפיתוח הנגב, אך העברת עיר הבה"דים לאזור זה מהווה סיכון עתידי ל- 11 אלף הטירונים שישהו בבסיס ולכן אבקשך לשנות את רע הגזרה על מנת שבפה מלא נוכל לקרוא לך גיבור !

בברכה,

פאר ויסנר
יו"ר מפלגת הירוקים

הגולשים ניסו להציל אבל הדולפינים נטבחו ע"י דייגים יפנים

שבת, 03 לנובמבר 2007   מאת:
http://www.youtube.com/watch?v=d8WCKURM7pk

הגולשים בעולם הצטרפו למאבק להצלת הדולפינים מידיהם האכזריות של דייגים יפנים שבשביל צלחת סושי מוכנים לקטול דולפינים ולווייתנים.

ב-2 בנובמבר, יצאו כעשרה גולשים מארגון גרין פיס וביניהם כוכבת הטלוויזיה היידן פאנטייר והגולש דויד רסטוביץ' לנסות להציל כמה דולפינים מקטילה ודאית מידיהם של דייגים היפנים. בסרט נאמר כי יותר מ20 אלף דולפינים ולוויתנים נקטלים ביפן מידי שנה!

לפני מס' חודשים, פתחנו עצומה באתר מפלגת הירוקים שעד היום חתמו עליה עשרת אלפים איש בלבד. על מנת שנוכל להגיש את העצומה לשגריר ישראל ביפן מטרתנו היא להגיע ל50 אלף איש.
בואו כולנו נרכז מאמץ ונירתם למען זה שמהיום עד סוף השנה האזרחית הזאת נצליח להגיע מעבר לרף 50 אלף חתימות שהצבנו לעצמנו, על מנת להוכיח לממשלת יפן שה ציבור הישראלי לא יושב מנגד ולא מניד עפעף.

לחתימה על העצומה להפסקת קטל הדולפנים ביפן לחצו כאן…

רמת חובב, טווח הסיכון והסתרת המידע

יום חמישי, 01 לנובמבר 2007   מאת:

קולות המחאה של הירוקים נגד הקמתה של עיר הבה"דים רק הולכים ומתחזקים ככל שקרב הרגע שבו יעלה הטרקטור הראשון על השטח שעליו היא אמורה לקום. המחאה הזאת קיבלה חיזוקים מקצועיים מצד אנשי מקצוע במשרד הבריאות אשר יצאו נגד החלטת הממשלה .
אך בימים האחרונים מתברר כי מידע אשר נמצא כבר כמה שנים בידי המועצה התעשייתית רמת חובב בעקבות סקר סיכונים שזו הזמינה מאנשי מקצוע עוד בשנת 2002 על האזור מצביע אף הוא על סיכון בהקמת עיר הבה"דים בצומת הנגב.
אותו סקר סיכונים מוסתר מפניו של הציבור וחמור מכך לא הגיע לידיעתם של שרי הממשלה אשר הצביעו על ההחלטה להקים את עיר הבה"דים בנגב במרחק של 9 קילומטרים מרמת חובב.

על פי אותו סקר סיכונים עיר הבה"דים שתוקם בנגב תהיה במרחק 200 מטרים בלבד מטווח הסיכון הגבוה במידה ויתרחש אירוע חמור באחד ממפעלי רמת חובב. השפעת הדליפה של החומרים המסוכנים עלולה להגיע עד למרחק של 8.8 ק"מ, בעוד בעוד שערי עיר הבה"דים יהיו במרחק 9 ק"מ מרמת חובב .

200 מטרים בלבד יפרידו בין 11 אלף חיילים אשר ישהו בעיר הבה"דים 24 שעות ביממה לאפשרות שהם יפגעו מארוע שיתרחש ברמת חובב, האם סיכון כזה מוכנים שרי ממשלת ישראל לקחת בחותמם על הקמת עיר הבה"דים ? ספק בכך . ההנחה הסבירה יותר כי הנתון הזה הוסתר מפניהם באופן מכוון על ידי בעלי עניין.

סקר הסיכונים גם מצביע על החמרה שצפויה להיות במצב הסיכון זאת עקב התוכניות הקיימות להקמת מפעלים נוספים ברמת חובב בעתיד.
גם נתון זה לא הובא לידיעתם של מקבלי ההחלטות בעניין הקמת עיר הבה"דים. והכל מצטרף לעובדה כי עדיין לא הושלם סקר הסיכונים שאמור להכין משרד הבריאות.
אבל בצה"ל משדרים משום מה נחישות אובססיבית להתחיל בהקמת עיר הבה"דים כמה שיותר מהר וכבר מבצעים בשטח סיור קבלנים וכבר קובעים תאריך לטקס תחילת העבודות, במאין חיפזון לא מובן, אם מניחים בצד שיקולי נדל"ן. ואם שיקולי נדל"ן הם אלו שעומדים בראש המערכת הביטחונית נדרשת הפעם משר הביטחון ואיש העסקים עד לאחרונה, אהוד ברק, לגלות אחריות ולהורות על עצירת כל עבודה המקדמת את הקמת עיר הבה"דים עד אשר המומחים באמת יאמרו את דברם בדו"ח הסיכונים.

עיר הבה"דים אינה "עיר סרטים" שמקפלים אותה אחרי כמה ימים, על ההתעקשות להקים אותה דווקא בצומת הנגב ולא באחד המקומות האלטנרטיביים בנגב אנחנו עוד נשלם חס וחלילה מחיר , מחיר כבד.

לחתימה על העצומה נגד המעבר לרמת חובב לחצו כאן..

שיר אקולוגי

יום שלישי, 16 לאוקטובר 2007   מאת:
http://www.youtube.com/watch?v=H-XpUacV-TE

אתם מזמנים להקשיב לשיר היפה הזה של מרווין גאי, שימו לב בעיקר למילים

Oh, mercy mercy me
Oh, things ain't what they used to be
No, no
Where did all the blue sky go?
Poison is the wind that blows
From the north, east, south, and sea
Oh, mercy mercy me
Oh, things ain't what they used to be
No, no
Oil wasted on the oceans and upon our seas
Fish full of mercury
Oh, mercy mercy me
Oh, things ain't what they used to be
No, no
Radiation in the ground and in the sky
Animals and birds who live nearby are dying
Oh, mercy mercy me
Oh, things ain't what they used to be
What about this overcrowded land?
How much more abuse from man can you stand?
My sweet Lord
My sweet Lord
My sweet Lord

ישראל תהיה ארץ השמש העולה (?)

יום רביעי, 03 לאוקטובר 2007   מאת:

בקיץ האחרון נסעתי עם משפחתי ליורו- פארק בגרמניה. בעודנו צועדים ממגרש החניה לכיוון הפארק, הבחנו בגגון סולארי, עליו שלטים וסיסמאות בנושא אנרגיה סולארית. הדבר הזכיר לי את חזונו של דוד בן גוריון (שאם היה חי בימים אלה, ייתכן שהיה משאיר את שם משפחתו המקורי, גרין).

על גבי השלטים נכתב, שאנרגיה סולארית היא בטוחה ושהתקלה היחידה הצפויה לאור השמש תתרחש בעת ליקוי חמה בשנת 2081, שאנרגיה סולארית היא נקייה מכיוון שהחשמל נוצר ללא רעש או פליטת עשן וכן, שאנרגיה סולארית מספיקה לכולם- השמש שזורחת מעל 700 קילומטרים מרובעים במדבר הסהרה, יכולה לספק אנרגיה לכל האנושות. שלטים אלה מעידים, שבגרמניה מבינים היטב את יתרונותיה של האנרגיה הסולארית.

צילום: פאר ויסנר
הליקוי הבא ב2081

ומגרמניה בחזרה לישראל: גם בן גוריון הטיף במשנתו לבצע מחקר להמתקת מי הים בתהליכים זולים ולנצל את האנרגיה השמשית המרובה בארצנו. למרות שאנו נהנים מ- 280 ימי שמש בשנה, קשה לנו כיום להגשים את חלומו ומשנתו של בן- גוריון.

ישראל היא המדינה המובילה בעולם בניצול אנרגיית השמש למטרת חימום מים. בעקבות מחקר שבוצע בשנות ה- 50' (ותודה לבן- גוריון) ותקנה שנקבעה בשנת 1980, כ- 80 אחוזים מבתי-האב משתמשים כיום בקולטי שמש.
ישנן טכנולוגיות נוספות וזמינות, שניתנות לשימוש בהיקפים קטנים יותר ובפלחי שוק ספציפיים, דוגמת בריכות שמש עם כיסוי שקוף, מתקני קירור סולארי בספיגה וקולטי שמש לקיטור לתעשייה. מדיניות נאותה תאפשר להביא אותן לידי ביטוי.

החזון כבר כאן
בעקבות מחקר ופיתוח אקדמי מתקדם וכתוצאה מיישום תעשייתי, ניצבת כיום ישראל בחזית העולמית בתחום האנרגיה הסולארית. בין הטכנולוגיות שראויות במיוחד לציון, ישנם "קולטים פרבוליים מרכזים", שמתבססים על הנעת טורבינה באמצעות מראות קעורות שבמרכזן צינור בו זורם נוזל, שמתחמם על ידי קרני השמש.
טכנולוגיה זו פותחה בישראל ושווקה לקליפורניה בהיקף של מיליארדי דולרים, שם כבר הוקמו 354 מגוואט שפועלים מזה כעשור.

טכנולוגיה אחרת היא מגדל השמש, תחנת כוח שמבוססת על שדה מראות, שמרכזות את קרינת השמש לקולט המוצב בראש מגדל.
הקרינה מחממת גז לטמפרטורות גבוהות, מה שמאפשר להפעיל טורבינה. הטכנולוגיה של מגדל השמש נמצאת בפיתוח במכון ויצמן למדע בשיתוף עם חברות מסחריות.

טכנולוגיה נוספת היא ארובות שרב, שנחשבת בעלת פוטנציאל גדול מאוד (עד כדי אספקת שיעורים ניכרים של צריכת החשמל בארץ).
טכנולוגיה זו מנצלת אוויר יבש וחם, מקררת אותו על-ידי ריסוס מים ויוצרת רוח אנכית בתוך ארובה גדולת ממדים, שמתוכננת לפעול 24 שעות ביממה. הרוח מפעילה טורבינות וגנראטורים שמייצרים חשמל. הפרויקט נמצא בשלבי הקמה של מתקן הדגמה.
אם יוחלט על הקמתו ויימצאו אמצעים כספיים, אפשר יהיה להפעילו תוך שלוש עד חמש שנים. כל ההערכות שבוצעו עד כה ונבדקו על-ידי מספר ועדות מומחים רב-תחומיות, מצביעות על היתכנות טכנולוגית ועל סבירות גבוהה של כדאיות כלכלית. מתקן הדגמה אמור לבדוק את הנכונות של הערכות האלה.

בישראל 2007 שר התשתיות מתעורר בבוקר ורוצה אנרגיה אטומית, השר להגנת הסביבה מתנייד ברכב וולבו גדול במקום לנסוע ברכב היברידי וראש הממשלה מסתכל במראה ומחפש את המנהיג שבו. ישראל צריכה לחפש היום אחרי חזון ולא לחפש מנהיג.
החזון כבר כאן ובדומה למדינות נאורות אחרות, עלינו להכריז שעד שנת 2015 אנחנו משתחררים מהתלות בנפט.

הפתרונות נמצאים כאן, במעבדת הניסויים הגדולה בעולם, מדינת ישראל.

בעקבות האסון האקולוגי דרוש משפט שדה באילת

יום ראשון, 30 לספטמבר 2007   מאת:

כל שנותר לנו זה לומר "אלי, אלי, שלא יגמר לעולם, החול והים ורשרוש המים". לצערנו,  הים מזוהם, החול מזוהם, ואם מדינת ישראל תמשיך בדרך של הזנחת הסביבה, בקרוב גם לא נזכה  לשמוע את רשרוש המים.

חופי הים של מדינת ישראל כבר הפכו מזמן לפח אשפה אחד גדול. כבר קשה לספור את מספר הפעמים שמשרד הבריאות הודיע בכלי התקשורת שהרחצה בחוף כזה או אחר  מסוכנת בגלל זיהום , הזרמת ביוב , שפכים וכד

בפריז, וינה, ברלין, שיקגו, וושינגטון, מדריד, מוסקבה ועוד, כאשר להם יש תקלה בצינור הביוב ולערים הללו אין אופציה של ים האם הערים האלה מוצפות בביוב? הגיע הזמן שמדינת ישראל תפנים שהזרמת הביוב לים היא לא אופציה עוד.

בישראל 2007 יש מי שדואג שלא נוכל ללכת לים בלב שקט, שנוסיף לחשוש שהכניסה לים נאסרה עקב זיהום, או שמא, אף שהכניסה מותרת, מי הים מזוהמים מבלי שנדע. כדאי שנזכור שבלי ים לא נוכל לקיים כאן חיים נורמליים גם אם יפרוץ, לפתע, שלום

לפני מספר שנים התפוצץ צינור הביוב של השפד"ן בגוש דן במשך שלושה שבועות נשפכו לים מליוני קובי"ם של ביוב. המשרד להגנת הסביבה הגיע ביחד עם המדינה לעסקת טיעון שאושרה ע"י היועץ המשפטי לממשלה. העונש היה מגוחך, 200 שעות עבודות שירות למען הציבור. אז מה הפלא שאין בישראל היום אדם או ראש עירייה שמפחד להזרים שפכים לים.

הנכס היחיד שיש לעיר אילת זה הים, האלמוגים, הדגים, הדולפינים והחופים. העיר עצמה בלי חוף הים שלה, אין בה כלום. פרנסי העיר והעומד בראשה עומדים במצח נחושה בכל פורום כאשר פיהם מלא בביוב הזורם לים ואומרים אין בריירה.  האם הם לא שמעו מעולם על אופציה שנקראת בשפה המקצועית "צינור גיבוי"?

יש להעמיד את ראש העירייה וחבריו למשפט שדה סביבתי שינוהל ע"י חבר מושבעים מהציבור.

לצערי, תחנות הצדק בישראל בנושאים הסביבתיים שכחו מזמן את עבודתם והם נותנים דרור לטרור הסביבתי.

בואו נהיה כולנו הפה של הדולפינים ושאר חיות הים למען הדורות הבאים ונעמיד אותם לדין!

חשבון נפש סביבתי

יום חמישי, 20 לספטמבר 2007   מאת:

ערב יום הכיפורים טוב נעשה אם נקדיש זמן לחשבון נפש על מצב הסביבה שלנו ונחשוב מה עשינו למען הסביבה בשנה האחרונה ועד כמה כל אחד ואחת מאתנו גילה אכפתיות ומודעות למפגעים סביבתיים. ואולם, חשבון הנפש אינו יכול לעצור רק בעבר וחייב להיות גם בעתיד – מה כל אחד מאתנו מתכוון לעשות למען הסביבה.

יום-יום אנחנו עושים פעולות שבמרביתן אנחנו פוגעים בסביבה ומזיקים לה. זה מתחיל עם התנעת הרכב בבוקר, שיחות אינסופיות וברובן לא מחויבות בסלולרי ועד השלכת פסולת כך סתם ברחוב או השלכת דברים שניתן למחזר לפח אשפה רגיל. בשנה האחרונה התחדדה המודעות לנזקים שאנחנו גורמים לכדור הארץ ומביאים להתחממותו. כיום אין כבר צל של ספק כי אם לא נתעורר המצב רק יחמיר. המדינה יכולה לחוקק חוקים ותקנות המגינים על הסביבה, אך בפועל מי שיציל את הסביבה שלנו וישמור עליה הם רק אנחנו.

זה אולי יישמע יומרני ובלתי מציאותי, אך עלינו להפסיק לעסוק ב"ישראבלוף" ולחפש כל הזמן איך מתחמנים ומכופפים את החוק בנושאים סביבתיים. נקודת החשיבה שלנו חייבת להיות אישית: איך אני, מנהל מפעל, לא פוגע בסביבה, לא מזהם את האוויר, לא מזהם את הים ולוקח אחריות אישית לפעולות המפעל; איך אני, קבלן שיפוצים, לא שופך פסולת בניין כגנב בלילה בשטח ציבורי פתוח ומזהם אותו אלא במקום מוסדר; איך אני, מר ישראלי, מצמצם את השימוש ברכב הפרטי שלי ומעדיף תחבורה ציבורית; איך אני, גברת ישראלי, תורמת להגדיל את היקף המיחזור של חומרים שונים ואיך משפחת ישראלי חוסכת אנרגיה בשימוש נכון בחשמל.

תקציב המשרד להגנת הסביבה אינו מאפשר למי שאמור לפקח ולאכוף את המפגעים הסביבתיים לדאוג באופן אמיתי לסביבה; ועדות התכנון אינן דואגות לשמור על מעט השטחים הפתוחים שעוד נותרו לנו ומתקפלות לא פעם בפני לחצי כרישי הנדל"ן ובעלי הון; והרשויות המקומיות אינן מספקות לתושבים את האמצעים כדי לעודד מיחזור.

כמו בתחומים רבים בחברה הישראלית ובהם הדאגה החברתית לחלשים, שם הציבור ממלא את מקומם של המוסדות השלטוניים, כך גם בדאגה לסביבה – הבעיות הסביבתיות אינן גזירה משמים, אך אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו וטוב שנעשה זאת כבר היום. זה בידיים שלנו.