על שטח כיכר המדינה אושר ליזמים לבנות מגדלים ומרכז מסחרי. מאוחר יותר הוחלט לאפשר להם להגביה את המגדלים תמורת ויתור על הקניון. סגן ראש עיריית תל-אביב, פאר ויסנר, הציע לפצות אותם רק כדי שישאירו את הכיכר ריקה. הצעתו נדחתה
"לשאת בתוצאות" ו"לקחת אחריות" שני צירופים שכחברה וכאזרחים בודדים אנו מתקשים לעשות כאשר מתברר שפעלנו בניגוד לחוק – וזה חמור; אי-לקיחת האחריות כאשר יש במעשה גם פגיעה ישירה בבריאות הציבור היא חוצפה ואף פשע במובן מסוים; כאשר כל זה מתרחש במסגרת הסדר טיעון המקובל על המשרד להגנת הסביבה – זו כבר שערורייה.
הקנס הכספי שהוטל על מפעל פרוטרום ממפרץ חיפה, שהפיץ ריחות רעים לסביבה, הוא קנס נכבד – אך בסופו של יום מדובר בכסף – שכמאמר המשפט "בא והולך". מאחר שזה לא הקנס היחיד או הראשון שהוטל על המפעל, ושלמרות התחייבויותיו לבית המשפט איש לא מבטיח לנו שאכן לא ישוב ויעבור על החוק, אסור היה במסגרת הסדר הטיעון למחוק מכתב האישום את מנהלי המפעל, כדי שאחת ולתמיד ישאו בתוצאות באופן אישי.
ה"אחריות האישית" היא חלק בלתי נפרד מתפקיד המנכ"ל. הוא אחראי להצלחות ולרווחים של המפעל, ועושה הכל כדי להגיע אליהם. אך עליו להיות באותה מידה אחראי גם לכישלונות ולמחדלים של המפעל, במיוחד אם מאותם מחדלים נפגעים אזרחים המתגוררים בסמוך לו. הגיע הזמן לשים סוף לתופעת ה-"לא ידעתי לא שמעתי" שנשמעת על פי רוב מפי מנהלי מפעלים. מנהל שלא יודע שמפעלו פועל בניגוד לחוק אינו מנהל ראוי.
מחיקת בעלי המפעל מכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון היא כניעה ברורה של המשרד להגנת הסביבה ללחצים שהופעלו עליו, והיא שמדיפה ריח רע בעצמה. אחרת לא ניתן להסביר את הפרס שקיבלו מנהלי המפעל.
כניסה של מנהל מפעל לכלא בגין עבירה על חוק זיהום אוויר או כל חוק סביבתי אחר, או לחילופין קנס אישי בגובה של עשרות אלפי שקלים, הוא הצעד היחיד אולי שירתיע מנהלים שבשעה זו ממש מזהמים את הסביבה. כל צעד מתפשר אחר הוא איתות ברור למנהלי המפעלים המזהמים שמשתלם לזהם, והם יוכלו להמשיך ולחייך כל הדרך אל הבנק – על חשבון הבריאות שלנו.
השבוע צפוי המשרד להגנת הסביבה לערוך שימוע למנהלי בתי הזיקוק בחיפה בגין זיהום בניגוד לחוק ולתקנות. זהו שימוע נוסף בשורה ארוכה שעורכים למפעלים הללו. האם הפעם ימוצה איתם הדין באופן אישי? האם הפעם מעבר לקנס או צעד מנהלי כלשהו תוטל גם אחריות אישית? היד הרכה של המשרד להגנת הסביבה חייבת להיפסק אם מטרתו האמיתית היא לעצור מפגעים סביבתיים.
"יום הכיפורים של הסוקרים" נכתב יום לאחר כשהתפרסמו תוצאות הפריימריס על ראשות קדימה. רגע אחרי שהתברר שהסוקר המדויק מכולם היה דווקא האיש, לכאורה בעל האינטרסים, שאול מופז, שיותר מכולם חזה בדיוק רב את התוצאות. האחרים, תחת אצטלת המקצוענות טעו בעשרות אחוזים.
אחר כך באו ההסברים, התירוצים, הנימוקים, שורה ארוכה שנגמרה, איך לא, בטענה המסורתית שהעם בישראל לא אמין, שאי אפשר לסמוך על תשובות הנשאלים. ואיך קרה שדווקא הסוקרים מטעם מופז חילצו תשובות אמינות?
כבר לפני עשרות שנים קבע המדע שבחירת נקודת התצפית משפיעה על תוצאותיו הסופיות של המחקר. רק שהמדע חיפש, ומצא דרכים לנטרל – או לפחות להקטין ככל שניתן – את ההטיה כתוצאה מכך. זה לא נעים כשזה קורה, אבל המסקנה שתוצאות המחקר אינן מאששות את התיזה, היא מסקנה לגיטימית לגמרי בעולם האקדמי.
האם זה כך בענף הסקרים?
האם זה מקרי שההבדלים בין הסוקרים השונים הם כל כך גדולים? עד כדי פער של עשרה מנדטים, למשל, בין תוצאות סקר אחד למשנהו, למשל, ביחס לליכוד ולקדימה? ואיך ניתן להסביר את העובדה שבכלי תקשורת מסוים, באופן שיטתי, לאורך כל השבועות האחרונים, הליכוד תמיד מוביל בפער גדול משמעותי בהשוואה לכלי תקשורת אחר? שבכלי תקשורת אחר מפלגת העבודה זוכה למספר מנדטים גדול יותר מזה הניתן לה במקומות אחרים? האם יכול להיות שסדר היום הפוליטי משפיע על תוצאות הסקרים המתפרסמים?
התשובה לשאלה האחרונה היא, היא ככל הנראה, כן. גם אם מדובר בסקרים שלכאורה היו אמורים לשקף את תמונת המצב ולא לכפות אותה.
אדם ברוך, כותב ענק ועורך נפלא שהתמזל מזלי לעבוד תחתיו במשך שנים, היה אומר לי, לפני שאת מתחילה את התחקיר, ועוד קודם שאת ממפה את העובדות, תמפי את האינטרסים. זה לא תמיד חייב להשפיע על הממצאים, אבל זה עוזר להתמצא בשטח.
עניין זה רלוונטי במיוחד נוכח השפעת הסקרים על החלטת הבוחר. אנחנו אוהבים בהקשר הזה להביא כדוגמא את סיפורה של מפלגת הגמלאים. איך ערב הבחירות הקודמות, במרבית הסקרים, היא גירדה, בקושי רב, את אחוז החסימה. איך יום למחרת היא הייתה הפתעה ענקית עם שבעה מנדטים.
רק שזו איננה הדוגמא היחידה שבה אג'נדה ניצחה את הסקר והפסידה בתוצאות האמת. די להיזכר בפער העצום שהיה בין תוצאות הסקרים ערב הבחירות ב-1996, שחזו ניצחון מוחץ לשמעון פרס, מול התוצאות שהעלו, גם אם בהפרש קטן, את בנימין נתניהו לשלטון.
אותו פרס, אגב, שהיה מלך הסקרים באופן מסורתי, והמפסיד הסדרתי בתוצאות האמת.
במילים אחרות: סקרים אכן יכולים ללמד על מגמה, הם לא מבטיחים תשובת אמת לתמונת התוצאות.
והמשמעות? מי שיקבע בסופו של דבר את התוצאות, יהיו המצביעים. אלו צריכים לדבוק בעמדתם, באמונתם.
מי שמאמין בנו, ומאמין בחשיבות ובנחיצות של מפלגת הירוקים בכנסת, אסור לו לחשוש ברגע האמת שמא הקול שלו ילך לאיבוד. ההיפך הוא הנכון: הקול הזה הולך לאיבוד, גם ערכית, גם מוסרית, ברגע שהבחירה היא פונקציה של סקרים. בטח ובטח כשהניסיון מלמד כמה מוטים הם יכולים להיות.
מדינת ישראל היא המדינה המפגרת בעולם ביצור חשמל מאנרגיה מתחדשת, 99.86 אחוז מכלל החשמל בישראל מיוצר מגז, דלקים ופחם המשמשים מקור לזיהום ולפגיעה בבריאותנו ואף להחמרת תופעת התחממות הגלובלית.
לצערי הרב, רק אחוזים בודדים מצריכת האנרגיה בישראל מקורה באנרגיה מתחדשת. המקור העיקרי של אנרגיה מתחדשת בישראל הם דודי שמש ביתיים שמספקים כ-3% מהצריכה הראשונית של האנרגיה לישראל ומשתמשים באנרגיה סולארית לשם חימום מים. מלבד זאת, האנרגיה המתחדשת מספקת פחות מאחוז מהאנרגיה בישראל וכוללת אנרגיית רוח מטורבינות רוח בגולן, אנרגיית זרימת מים, וכן פאנלים סולאריים ביתיים.
ממשלות ישראל לדורותיהן הצטיינו ביחסי ציבור ירוקים אבל מקבלות אפס במעשים. בשנת 2002 קיבלה הממשלה החלטה על הגדלת אחוזי צריכת החשמל הסולרי דומה לזו היא קיבלה גם השבוע. כמובן שאף אחד לא יישם את החלטה הזו ולא עשה דבר. כתוצאה מכך היום ישראל רחוקה מרחק של שנים מן היעד שהציבה לעצמה בשנת 2002.
ישראל בעבר הייתה חלוצה וגם היום היא המדינה המובילה בעולם בניצול אנרגית שמש לחימום מים תופעה שמוכרת ברוב בתי האב בארץ. מה שחשוב למדינה היום זו השקעה נכונה ותשומת לב של הממשלה כדי להוביל את התעשייה הנוכחית לשימוש נבון באנרגיה סולרית.
הכישלון בניצול אנרגיה ירוקה הוא אך ורק בשל תפקודה הכושל של ממשלות ישראל, שרי ממשלת ישראל מתקפלים ומפחדים, מגורמים אינטרסנטים כמו עובדי חברת חשמל, ובעלי ההון שמתפרנסים ממונופול הפחם והגז בארץ.
אם ישראל תדע לפתח תחנות כוח ותעשיות סולריות, היא תוכל לבסס את מעמדה כמעצמה כלכלית וטכנולוגית בתחום האנרגיות הנקיות מהשמש ותהווה אלטרנטיבה למדינות הנפט המזרח תיכוניות שיושבות כיום על מקורות האנרגיה של העולם.
לדעתי רק חברי כנסת ממפלגת "הירוקים" שהם בעלי הידע והרצון יכולים להחזיר את השפיות וההיגיון למערכת קבלת החלטות בישראל.הגיע הזמן, ששר התשתיות יעסוק כל כולו באנרגיה ותשתיות ולא יתמקד כל הזמן בנושאי ביטחון .
הירוקים עוד לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה אבל הרגע הזה מתקרב. אם תמשך המגמה, לא מן הנמנע שאת הכנסת הזו יזכו לראות מבפנים.
אלו סיפורים מארכיון האתר חדשות מפלגת הירוקים, מהחודש פברואר, 2009.
RSS
אודותינו | על האתר | הצטרפות | התנדבות | לתרום | עצומות | תודות
דרכים ליצירת קשר | פנייה למנהל האתר | פנייה למפלגה
