ביוזמת פאר ויסנר ולאחר מאבק של שנים נחנכה השבוע תאורה המיועדת לגולשים בחוף הילטון.
באדיבות יובל אראל (מזקני הגולשים)
בתאריך 24.06.2010, תשע בערב, הקצה הדרומי של חוף הילטון, ראש עיריית תל אביב מר רון חולדאי, סגנו לענייני גולשים, ים וסביבה מר פאר ויסנר, עשרות גולשים מתאספים לקראת טקס חנוכת הצבת תאורת לילה — פרוג'קטורים המאירים את רצועת הגלים במימי החוף. חולדאי מצטט בית מתוך שירו של שלומי ברכה מלהקת משינה –"דני":
איך היינו גולשים על הגלים
והים היה כל כך כחול
בזריחה הפראית כשהרוח דרומית
והשמש כדור ענק עגול
והמים עשויים קריסטל שקופים
אפשר את הסלעים לראות
והשקיעה…
ואחר כך יוצאים לבלות
חלום של שנים, מה שנים? עשרות שנים, התגשם, מאז ימי המאבק של טופסי המיתולוגי בעיריית תל אביב לקביעה חד משמעית והכרזה על חוף הילטון כחוף הגלישה הרשמי הראשון בתל אביב בשנות השבעים של המאה שעברה, עתה, ניתן לגלוש בפינה הקלאסית של תל אביב בכל שעות היממה. מיד לאחר חנוכת הצבת התאורה נכנסים למים מטובי הגולשים של החוף — גלי זינר, אלוף ישראל בשנות השמונים, אורן וויס, אדר רשקובן ואחרים, חותרים וטפסים גלים בשעות הלילה בזכות התאורה החדשה שמבהיקה את המים.
עדיין לא ידוע בוודאות כי קיים גז במאגר לוויתן, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שאת הלוויתן הזה אנשי חברת חשמל יתקשו לבלוע.
זה עשור מנסים אנשי חברת חשמל לקדם את התחנה הפחמית החדשה באשקלון, בשנת 2008 הם היו כפסע מקבלת אישור הועדה לתשתיות לאומיות ורק עתירה לבג"ץ שהגשנו הצליחה לעכב את אותו אישור בכמה חודשים, ואז בתחילת 2009 התגלה מאגר הגז תמר שטרף את כל הקלפים לאנשי חברת החשמל.
לאורך כל הליך התכנוני של הקמת התחנה טענו כי יש להעדיף הקמת תחנת גז במקום התחנה הפחמית. לתחנות גז יתרונות רבים על-פני תחנות פחם, ביניהם: זמן הקמה קצר, עלות הקמה זולה, שטח קטן, זיהום אוויר מפוחת, השפעה אפסית על הים, אי-יצרת אפר, אין צורך הובלה ימית, ומספר קטן מאוד של עובדים.
מול היתרונות הרבים של תחנות גז, חברת החשמל טענה טיעון אחד ויחיד, חוסר אמינות של אספקת הגז.
עד התגלית בתמר הטיעון הזה היה אפילו היה די משכנע, אנשי חברת חשמל טענו כי התלות הבלעדית של ישראל באספקת גז ממצרים לרוב תצרוכת החשמל היא חסרת אחריות ויכולה להביא לקטסטרופה במקרה שמצרים תחליט לסגור את השיבר.
אין ספק שבזמנו זה היה טיעון בעל משקל רב, גם לאור הפרסומים התכופים מצד מצרים על כוונתם לא לעמוד בהסכם אם לא ישונו תנאיו. אבל, עם גילוי מאגר תמר חל שינוי מאוד משמעותי, והטענה שמצרים יכולה בשניות לשתק את מדינת ישראל הפכה לחסרת תוקף.
הינו בטוחים כי הגילוי הזה יביא את חברת חשמל ומשרד התשתיות לבטל את התחנה הפחמית, באופן לא מפתיע לא כך קרה ומצאנו את עצמנו ביום חם באוגוסט האחרון במשרדי הועדה לתשתיות לאומיות.
אנשי חברת החשמל נשארו עם אותו טיעון אחד ויחיד, אמינות אספקת הגז, אבל הפעם הם לא הזכירו את מצרים אלא טענו כי הגז בצינור אחד ובאר אחת יכולים במקרה תקלה או חבלה לשתק את המדינה.
אנחנו ידענו כי טורבינות גז יכולות להשתמש כתחליף לגז בסולר, כאן תשובת אנשי חברת חשמל די הדהימה אותנו, הם טענו כי המעבר מגז לסולר וההפך יכול לקחת בין חצי שעה לשעתיים ומדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שעתיים הפסקת חשמל.
אז המצב היום הוא שעל כף המאזניים עומדים החיסרון שעתיים הפסקת חשמל מול היתרונות, זמן, כסף, שטח, נזק סביבתי נמוך, והכי חשוב הרבה פחות נזק בריאותי.
כל בר דעת מבין שמדובר בחיסרון בטל בששים לעומת היתרונות הרבים, אז מה מביא את אנשי חברת חשמל לדבוק בתחנה הפחמית?
לדעתי, אנשי חברת חשמל רואים בתחנה הפחמית שני יתרונות לאינטרסים שלהם האחד זה המשך המונופול הרווחי שיש לחברת חשמל על יבוא פחם, והשני הוא צירוף מאות עובדים לחברה כך שאנשי חברת חשמל יהיו יכולים להמשיך בתנאי העסקתם המצוינים, להמשיך בתרבות הנפוטיזם, ולהמשיך להיות עם היד על השלטר של המדינה.
אז בסיכומו של עניין השאלה אמיתית שעומדת על הפרק בנוגע לתחנה הפחמית באשקלון היא מה יותר חשוב האינטרסים של חברת חשמל או האינטרסים של מדינת ישראל? אל תטעו, בקרב מקבלי ההחלטות התשובה לשאלה הזו לא ברורה כפי שנדמה.
היום יש לוויתן שמאוד מפחיד את אנשי חברת חשמל, ולא מדובר בזה שבא לבקר בחופי ישראל פעם בשנה אלא זה שנמצא מתחת לים ויכול להפוך את ישראל למעצמת גז.
רקע
טבלה שמסכמת את ההבדלים בין התחנה הפחמית לתחנת הגז
ההכרעה במאבק הירוקים נגד הרחבת בתי הקיבוץ, הנמצאים בתוך רצועת 100 מטר מקו החוף, חוזרת למועצת התכנון הארצית לדיון שישי במספר
דרור עזרא, רכז תחום ים במפלגת הירוקים, מסר אתמול כי "היתה כאן התנהלות אומללה של הפרקליטות. עד עכשיו אנחנו לא מבינים מדוע הם תומכים בבניית שכונת וילות 30 מטרים מקו החוף. האינטרסים הכלכליים שיש סביב חופי ישראל הפכו את חוק החופים לחוק וירטואלי".
לפי כשבוע התפרסם במקומון זמן השרון מאמר של דר' יריב בן-אליעזר, זאת בתגובה לראיון שהתפרסם עם מבקר העירייה שבוע קודם לכן במקומון, זה היה מוזר מפני שבראיון הייתה תגובה של העירייה(ראו התיחסות לתגובה זו).
הדברים של בן-אליעזר כמעט ולא התייחסו לדבריו של המבקר אלא היללו ושיבחו את יעל גרמן, לאחר שראיתי זאת אמרתי לעצמי שאם זמן השרון נתנו במה לדבריו של בן-אליעזר הם ודאי יתנו במה לדברים שלי? מתברר שלא, מי שיקרא את הדברים למטה ודאי יבין מדוע זמן השרון ששייך למעריב ששייך לנמרודי לא פרסם מאמרי זה…
—————————————————–
לפי שאתחיל ראוי להזכיר מארג קשריו של דר' בן-אליעזר, ראשית הוא שימש כמנהל קמפיין הבחירות של יעל גרמן בשלושת המערכות הבחירות האחרונות, שנית, במקביל הוא מכהן בתפקיד בכיר במרכז הבינתחומי שנתן לחסדיה של גרמן, שלישית הוא ניהל יחד עם גרמן שנים ארוכות משרד יחסי ציבור.
מלכת הנדל"ניסטים
אין דימוי רחוק מן המציאות מאשר הדימוי "הנלחמת בנדל"נסטים" מדובר פשוט בדימוי שיקרי לחלוטין גרמן היא יקירת יזמי הנדל"ן מתחרה אולי רק לשלומי לחינאי מבת-ים, וצבי בר מר"ג. גרמן אישרה וקידמה לא מעט מיזמי נדל"ן תמוהים ומפקפקים. למשל, עסקת פאת-ים עם נמרודי – גרמן העבירה לרשותו קרקע ציבורית לבניית דירות יוקרה בקו ראשון לחוף תמורת קרקע שהוא לא יכול לבנות עליה כלום. ועל זה צריך להזכיר את אישור הקומה הנוספת לקניון שבעת הכוכבים גם הוא של נמרודי. תוכנית מרינה-לי של מש' עופר – גרמן אישרה להם לבנות על שטח ציבורי פתוח בקרבת חוף הנכים במקום להגביל אותם רק ל30 הדונם שתוכנית מתאר ארצית אפשרה. תוכנית חוף התכלת של מש' עופר ואחרים – מדובר בתוכנית ענק בצמוד לחוף שגרמן מקדמת במרץ בו היא מתכוונת לאשר אלפי דירות יוקרה. תוכנית מלון אשל של דנה עזריאלי – גרמן פשוט אישרה לבנות מגורי יוקרה בקרבת החוף במקום המלון. תוכנית מלון דן אכדיה של מש' פדרמן – גרמן אישר לבנות את המלון הגדול במזרח התיכון, מדובר במלון בן 1300 חדרים פי שלוש מכל חדרי המלון בכל הרצליה. תוכנית הבינתחומי – שודאי מוכרת לדר' בן-אליעזר היטב בו אישרה גרמן 700 דירות במתחם הבינתחומי על חשבון שטח ציבורי.
מדובר פשוט בקצה קרחון של התרפסות נלעגת של גרמן בפני הנדל"נסטים.
אין חוף
דר' בן אליעזר שכח כי גרמן היא זו שהרסה את חוף אפולוניה, וב12 שנות שלטונה לא נעשתה שום פעולה לשקם את הנזקים שגרמה המרינה לחוף.
אין שקיפות
עירייה הרצליה היא העירייה בה יש הכי פחות שקיפות מבין הערים הגדולות, פרוטוקולים של ועדות, תקציבים ועוד לא מתפרסמים, רק לפני שבועיים הצהירה גרמן שהעירייה לא תהיה שקופה מילימטר יותר ממה שמחייב החוק. יש לתוהות מדוע גרמן אינה מפרסמת את רשימת התורמים לעמותת האנסמבל כפי שדרשתי בישיבת המועצה האחרונה.
נכנעת סדרתית לדתיים
דר' בן אליעזר שכח לספר שאת תאגיד הקוברה הקימו בשביל לתת תעסוקה לעסקנים דתיים, רק בהרצליה כל תלמיד כולל מקבל מהעירייה11 אלף שקל לשנה, גרמן גם נכנעה לדתיים בעניין ההסעות לפארק ולחוף בשבת, ועוד ועוד…
רודנות הרצליה הראשונה
בהרצליה מתקיים משטר רודנות אשר מחוויר לעומת משטר אלי לנדאו, עובדי עירייה מפוחדים, התפרצויות זעם תכופות בישיבות, ניהול לא תקין של ישיבות מועצה ושל ועדות תכנון ובעיקר התנהלות כוחנית שמבטל ומחוקת כל מי שמעיז לא להסכים איתה.
דר' יריב בן-אליעזר ויעל גרמן פשוט חיים בממלכת השקרים של ארץ הפנטזיה, בה אין אפשרות לדעת מי השליט ומי ליצן החצר.
דר' נתן לביא אינו צריך אותי שאגן עליו, יושרו, מקצועיות, ותרומתו למדינה הם עובדה שקשה להתווכח איתה. כל פשעו של האיש היקר הזה היה שהוא פשוט סירב להיות אסקופה נדרסת לצמד גרמן ובן-אליעזר.
" אלמלא הייתי אדם – הייתי רוצה להיות רחוב " אמר אלתרמן.
תל אביב היא רוח דבר היא חופש ושיעבוד, יצירתיות, אופטימיות, אהבה שנאה היא בנפשם של התל אביבים ואינה עוד עיר הניתנת לריפוי ע"י תכנית מתאר. את תל אביב צריך להשכיב ראשית על ספת הפסיכולוג להבין את נפשה ורק אחר כך לדבר על תכניות. הנשמה של תל אביב היא יצירה המורכבת מהתובנות הלכי הרוח המחשבות שנוצרו שנוצקו לעיר ויצרו אותה והיא הייתה למכשיר ההקלטה שלהם. עיר שיותר מכול היא התפאורה המעצבת ומחברת בין אנשים ומשפיעה על היחסים ביניהם ומושפעת וניזונה מהם כפי שהבחין בכך הסוציולג פילוסוף גיאורג זימל במאמרו " העיר הגדולה וחיי הנפש " כבר ב1903.
תל אביב היא הבבואה של האנשים שחיו וחיים בה היא אינה קיימת לכשעצמה וכמו כל עיר עם אופי לא תיכנע לחזון שיאנס בלי להתחבר לנשמתה.
בבואנו לתכנן תכנית מתאר לחידוש ופיתוח העיר איננו יכולים להתחייב למהלך גורף כל שהוא מבלי שראשית נגדיר את נשמת העיר והמהות אליה אנו מכוונים, איזו ישות אנו יוצרים בתהליך זה אשר יעצב אותנו התל אביבים ויקבע באיזו סביבה נחיה מאחר וביום יום שלנו אנו חיים בערים ולא במדינות.
לצערי, תכנית המתאר החדשה מתייחסת לעיר בעיקר כמתחם נדלני בו הבניינים הם הכוכבים המלכים ודרכי הגישה אליהם הכבישים הם השטיח האדום בעיר הזו האנשים משרתים את הבניינים.
למרות הדינאמיות האורבאנית המתעתעת, תל אביב היא עיר אינטימית מבחינת מספרית הגדלה בעצלתיים עם תקופות בהן הייתה הגירה שלילית והקטנת מספר התושבים. אם נבחן את כמות התושבים הנוכחית שכמעט ולא השתנתה בארבעים השנים האחרונות בעיר. נראה כי גידול מספר התושבים זניח (כיום ובשנת 1968 היה כמעט אותו מספר תושבים סביב ה400 אלף).
תכנית המתאר החדשה אינה מציעה מודל לאופייה של העיר אליה היא חותרת, לכן תמוהה הגישה המובילה את התכנית החדשה ועומדת לנגד עיני המתכננים הרואים בהגדלה עצומה של אחוזיה הבניה (בכחמישים אחוז).
הגדלה של אחוזי הבניה תתבצע ע"פ התכנית בעיקר במגדלים ובנייה חסרת רסן לגובה , בניה העומדת בניגוד לסגנון החיים של העיר, סגנון חיים של בניה "בגובהה העיניים והרחוב" עם מגע חברתי אנושי ואינטימי השונה מהותית מאורך החיים המוכתב בסביבות המגדלים המנוכרות.
בנוסף, התכנית יוצרת חלוקה מלאכותית לרובעים תכנונים בלי לתת את הדעת כי העיר מקימת אינטראקציה דינאמית בין רובעיה השונים המשולים לאיברים פנימיים בגוף אחד ומקימים אותו בשלל פונקציות תפקודיות ונפשיות.
לא יתכן כי בגלל שתוכנית מסוימת הוחלה בעבר על רובע מסויים או בגלל פחד פוליטי ממהלך מול תושבים בשכונה אחרת יוצרו מעיין קנטונים תכנונים כאשר מצידו האחד של הרחוב התוחם רובע מסויים יבנה מלון בן ארבעים קומות ומצידו השני של הכביש באותו המקום בדיוק יהיה מותר לבנות בית בן חמש קומות בלבד.
ברור מכך שכל נושא "התב"ע הנקודתית" יבוטל מידית כרעה חולה אשר מאפשרת תמיד לקבוצת יזמיים לפעול ללא רסן ומבלי להתחשב במרקם הסביבתי ומהווה פתח לספקולציות ושחיתות.
מתן אפשרות פעולה עודפת, לפועלה של קבוצה האנשים בעלי האינטרסים האישיים, תשנה את אופייה ותחבל בתשתית החברתית והתרבותית של העיר. ניתן לראות דפוסי פעולה כאלו בעריי הפריפריה אשר לצורך פיתוח נרחב ומואץ ועל מזבח רעיון הגדילה חסרת הרסן, נתנו ליזמים צמאי הרווחים "לרוץ קדימה" כאשר כל העיר נשארה חרוכה מאחוריהם.
תכנון של יחידות שטח גדולות צריך להיות כזה שאינו יוצר העדפות, ואם צורך קהילתי ציבורי מוליד אותו הוא חייב להיות מלווה דיון ציבור ולהתאים עצמו לצרכי העיר ושאיפת תושביה.
כיום יש להסתכל בדייקנות של מנתח ראש.
תוכנית המתאר החדשה צריכה להגדיר את האופי העתידי הרצוי של כל אזור ורובע בתל אביב . דבר שינמיך את להבות הספקולציה הנדל"נית וייצור בהירות וודאות תכנונית.
כדי לא לפגוע במרכזי תפקוד החיוניים לעיר. מתוך הנחה כי העיר תל אביב נפלאה וייחודית והינה ראויה לתואר היצירה הגדולה והמשמעותית ביותר של התחדשות הישוב והתרבות העברית בארץ ישראל, נבחר בגישה של שימור ופיתוח מבוקרים.
גישה זו תחייב צעדים שקולים וזהירים בפיתוח העיר כאשר כל אי ודאות יוכרע לכיוון שימור הקיים וחידושו. גישה זו תעדיף התבוננות ראשונה מגובה עיני תושבי העיר ותתמקם במרחב הרחוב התל אביבי הטיפוסי. תינתן עדיפות להגדלת זכויות הבניה ע"י תוספת בנייה מתונה תוך ההעדפה לשיפוץ וחידוש הקיים תוך ראייה נרחבת להשלכת פעילות זו על שאר הבניינים ומבנה הרחוב המחודש ובקנה מידה גדול יותר על מבנה השכונה כולה.
במידה וחידוש הקיים לא יתאפשר תינתן אפשרות לבנייה מחודשת אשר תתאים למרקם השכונתי ולמבנה הרחוב.
תוכנית המתאר החדשה מהווה הזדמנות חד פעמית שאסור להחמיצה. הזדמנות ליצור תכנון עירוני מתקדם ושינוי עירוני, שיאפשר לנו לומר את שמה של תל אביב, לא מתוך גחמה פרובינציאלית אלא מתוך עובדות בשטח, באותה נשימה עם הערים הגדולות בעולם, כמו לונדון , ניו יורק, פריז וברצלונה…
בעקבות גילוי הגז בלוויתן במשרד התשתיות ובחברת חשמל בודקים אפשרות להסב את התחנה העתידית כך שתתבסס על גז במקום על פחם. מנכ"ל חברת חשמל: תשובות תוך עשרה ימים. ארגוני הסביבה: לנדאו הפנים את הסכנה בתחנת כוח פחמית
דרור עזרא, רכז ים וחופים, במפלגת הירוקים טוען ש"כנראה מישהו הטעה את השר". לדבריו, מדובר בשתי טכנולוגית שונות, תחנת כוח על פחם מתבססת על יצירת קיטור והעברתו לטורבינה קיטור, ואילו טורבינת גז היה יחידה סגורה שבה נכנס גז ויצא חשמל בטורבינה כזו אפשר להשתמש בסולר במקום גז. "זו בדיוק החלופה שהצענו שימוש בגז וכשיש בעיה בהספקה להשתמש בסולר, מה שהשר מציע זה לבנות שתי תחנות כוח במקום אחת", אומר עזרא.
חברי סיעת הירוקים ערערו על היתר לבניית קניון, בטענה כי הוא יגרום להצפת הגעתון ויפגע בעסקים בלב העיר
מגישי הערר, הקניון אינו מתיישב עם הוראות תוכנית המתאר הארצית למשק מים ונחלים, מכיוון שהוא מצוי בתחום שטח ההצפה של נחל הגעתון והקמתו עלולה לגרום להצפות ולפגיעה בעורק התנועה המרכזי של העיר. נוסף על כך, לטענתם, הקמת הפרויקט נוגדת את מדיניות הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, שנועדה לעצור את תהליכי פרבור המסחר, משום שהקניון החדש יפגע בעסקים במרכז העיר
RSS