באותו שבוע שהלך לעולמו סטיב ג'ובס הלך לעולמו דניס ריצ'י, אבל בניגוד לג'ובס כלי תקשורת כמעט לא דיווחו על-כך, וריצ'י נשאר אנונימי לרוב העולם זאת למרות שהשפעתו על עולם המחשבים גדולה משל ג'ובס.

ריצ'י ושותפו תומסון למעשה המציאו את אחת מאבני היסוד של עולם התוכנה המודרני שפת C, השפה הזו בפשטותה גרמה להאצה יוצאת דופן בתחום פיתוח התוכנה החל מסוף שנות ה70, בתחילה של מערכות הפעלה אבל לאחר מכן לכלל תעשיית התוכנה.
הייחוד של שפת הC הוא היותה יעליה במיוחד אבל פשוטה ביותר, לפני שפת C אם מישהו רצה יעילות אז הוא היה נאלץ לכתוב תוכנה בשפת אסמבלי, שפה שקשה ביותר לתכנות בה, אם מישהו רצה פשטות הוא הצריך להשתמש למשל בקובול, שפה מסובכת וגם לא הכי יעילה.
החיבור הזה בין יעילות לבין פשוטת עשה פלאים לתחום התוכנה של סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, אפשרה ריצה על מעבדים חלשים, אבל גם נתן אפשרות לשדרוג מהיר של תוכנות, לי אין ספק שלשפת C יש זכויות רבות בהתפתחות המחשבים האישיים.
דניס ריצ'י לא הסתפק רק בהמצאת שפת C אלא היה בין מפתחי מערכת הפעלה יוניקס, שהיא בעצם הבסיס של מערכות הפעלה רבות בין השאר של אפל עצמה.

בשבועות האחרונים נקשרו לג'ובס בתקשורת כתרים טכנולוגיים שלא בצדק, אין ספק שג'ובס היה גאון שיווק, וגאון בשימושיות, אבל רוב החידושים הטכנולוגיים המיוחסים לו אינם שלו, את העכבר והממשק הגרפי הוא העתיק מזירוקס, גם קטגורית מחשבי הטאצ' נצרו באפל כאשר ג'ובס לא בה(ניוטון), וע"י חברת פאלם.

האמת שריצ'י וג'ובס משני צידי המתרס של עולם הטכנולוגיה, ריצ'י מיצג את התפיסה שטכנולוגיה צריכה להיות חופשית, כמו יוניקס, ושפת C אשר שוחרר לעולם ולא נותרו בידי תאגידים או אנשים פרטיים, לעומת זאת אפל וג'ובס עצמו עסקו ברדיפה אובססיבית של מי שהם חשבו כמעתיקיהם, כמו מאבקי הפטנטים המטופשים היום מול סמסונג.

אם תרצו תפיסה אחת גורסת שצריך להפיץ זרעים לכל עבר ונותנים להם להתפתח, והתפיסה השנייה גורסת שמשבחים זרעים אבל שומרים אותם בכספת.

לי אין ספק שתפיסתו של ריצ'י היא הנכונה, הטכנולוגיה ובעיקר התוכנה צריכות להיות חופשיות, הכבלים שהיום חברות קושרות את הטכנולוגיה פשוט גורמים נזק להתפתחות האנושות.
כל המהות של טכנולוגיה היא הוספת של נדבך על פני נדבך, בדיוק כמו שעשה סטיב ג'ובס בתחילת שנות השמונים עם העכבר, והממשק הגרפי של זירוקס.
כשאנחנו היום מעביר את האצבע על אייפון ופותחים אפליקציה, שווה לזכור כי התוכנה הזו, ובעצם כל תוכנה, מכילה בתוכה מאמץ של רבים שהושפעו אחד מן השני. כמו שריצ'י עצמו אמר "מערכת שסביבה יכולים ליצור אחווה"

אולי בנקודת הזמן הזו נדמה לרבים כי הסתלקותו של ג'ובס, תגרום להאטה בחדשנות ובקידום הטכנולוגיה. אני חושב שבעוד עשור או שניים, כאשר המוצרים של ג'ובס ייעלמו מן המדפים, יתעמעם גם זכרו של ג'ובס וסביר להניח שהזרעים ששמורים בכספת של אפל יישארו שם.
ריצ'י אולי לא זכה לתהילת עולם ולא למיליארדי דולרים כמו ג'ובס, אבל הזרעים שהוא זרע נמצאים היום בכל מערכת ממוחשבת בעולם, כל יום וכל שעה הם מתפתחים. וזה הרבה, הרבה מאוד.

פורסם גם בדה מרקר

הויכוח שאנו נחשפים בימים האחרונים לוקה לדעתי בחד צדדיות, הרי מי לא רוצה שעובדי הקבלן ישתכרו שכר הוגן. ואין ספק שחלק מעובדי הקבלן מנוצלים ויש צורך בתיקון העוולות שנגרמים להם, אבל על גבם של עובדי הקבלן המנוצלים, קפצה ההסתדרות ומנסה לגרום לביטול השיטה של קבלני המשנה, ולהפוך את עובדי הקבלן לעובדי הרשויות המקומיות.

ראשית, ברור לכולם שארגון כמו עירייה אינו יכול להחזיק עובדים שיענו על כל הצרכים שלו, ברור שעירייה לא תעסיק מתכנתים כדי לפתח לעצמה תוכנה, או טכנאי מזגנים או כל שירות אחר. בעולם שהטכנולוגיה משתנה ללא הרף, ויש צורך בהתמחות וניסיון, אין שום סיכוי לבטל את השיטה של קבלני משנה, ובזה עירייה לא שונה מכל ארגון אחר, שצריך להתמקד בליבה של תפקידו.

שנית, הצורך בקבלני משנה בעיריות בא לתקן כשל בסיסי שקיים בישראל ברשויות המקומיות והוא הפיצול של השלטון המקומי לעשרות רבות של רשויות מקומיות. כבר היום הפיצול הזה עולה לציבור מיליארדי שקלים בשנה, וברור שאם כל עובדי הקבלן יהפכו לעובדי עירייה זה יעלה לנו עוד מיליארדים.
למעשה קבלני המשנה בתחומים השונים באים לתקן קצת מן הכשל הבסיסי הזה, זאת על מנת לקיים מה שנקרה איגום משאבים. למשל, אם יש צורך בגיזום עצים יומיים בשבוע ברור שזה יהיה בזבוז להחזיק עובדים וציוד למטרה זו, אבל באמצעות קבלני משנה הציוד והעובדים מנוידים בין הרשויות ומבצעים את העבודה ביעילות. וכך כמעט בכל התחומים.

ברור לי שביטול או צמצום השיטה של קבלני המשנה יהיה פשוט אסון לתושבים, התוצאה תהיה שאנחנו נאלץ לשלם יותר, נקבל שירות יותר גרוע, וגם על הדרך נגביר את השחיתות.

איך משפרים את תנאי העבודה של עובדי הקבלן?
במסגרת תפקידי כחבר מועצת עיר יצא לא פעם לשוחח עם עובדי קבלן, בעיקרון רוב עובדי הקבלן שיש להם התמחות זוכים לתנאי עבודה נאותים. הבעיה הינה בעובדים שאין להם התמחות, בעיקר בעובדי הניקיון והמאבטחים.
העובדים האלו בד"כ מקבלים שכר מינימום, ותנאי עבודה גרועים, לא פעם הקבלנים נוקטים בשיטה של פיטורין אחרי תשעה חודשים כדאי לחסוך כמה עשרות שקלים בחודש להפרשות סוציאליות.

כחבר ועדת מכרזים בעיריית הרצליה, לא פעם אני נתקל בדילמה בנוגע לעובדי הקבלן כאשר יש מציע זול במיוחד ואני חושש שהמחיר הזו יבוא על חשבון העובדים. למען האמת אין לי שום כלי שבו אוכל לבחור או להעניק ליתרון לקבלן שלא מנצל את עובדיו.

למעשה שיטת המכרזים של היום נותנת יתרון ברור לקבלנים שמנצלים את עובדיהם, בעיקר במכרזים שהם לשירותים עתירי עבודה לא מיומנת כמו אבטחה וניקיון.

הדרך הנכונה לדעת לפתור את הבעיה היא לשכלל את שיטת המכרזים, ואפרט את המלצתי:

1. לקבוע תקנה לשכר מינימום לעבודות ניקיון ואבטחה ברשויות שיהיה גבוה משכר המינימום.
2. במכרזים שעיקר השירות הינו כוח עובדה לא מיומן לקבוע שיהיה שקלול. כלומר, המחיר יהיה רק חלק מהחלטה לקביעת הזוכה.
3. חלק מן השקלול יהיה בדיקה של משך העסקת העובדים, כך שלאלו עם העסקה ארוכה יהיה יתרון.
4. חלק נוסף מן השיקול יהיה לגבי העסקה לא פוגענית, וזה יהיה בצורת המלצות של מעסקים קודמים, פסקי-דין של בתי דין לעבודה וכדומה.

לדוגמא: השקלול למכרז ניקיון יהיה 50% למחיר, 20% להמלצות ו30% למשך העסקה.
את השקלול של המחיר אפשר לעשות כך: נקודת 25% תהיה האומדן(שצריך להיות כמובן חסוי) מציע שהצעה שלו זולה ב10% מן האומדן יקבל 35% ואילו מציע שהצעתו יקרה ב10% מן האומדן יקבל 15%. בכל מקרה אני לא פוסל שיטת הערכה אחרות.
לגבי עניין משך העסקת העובדים: גם כאן אפשר לקובע את נקודת האמצע למשל: 3 שנים, וכך מי שממוצע זמן העסקה שלו יהיה 6 שנים יקבל 30%, ומי שהממוצע הוא 9 חודשים יקבל 0%.
לגבי עניין העסקה לא פוגענית: אפשר ליצור בסיס נתונים בו יחויבו כל הרשויות המקומיות לפרסום דוחות שנתיים לגבי העסקת עובדים של הקבלן. דוח שלילי ב5 שנים האחרונות יורד אחוז מתוך 20% כך גם פסק דין שלילי.

בסך הכול תחרות הינה דבר חיובי וכמו שנאמר כאן במצב של פיצול בין הרשויות המקומיות יש יתרון לקבלני משנה, הבעיה היחידה שלדעתי דורשת תיקון הינה שיפור שיטת המכרזים שכיום בכל הנוגע למכרזים עתירי עבודה נותנים יתרון למעסיקים מנצלים, ולמעשה אין לועדות מכרזים ברשויות מקומיות שם יכולת לתת יתרון למעסיקים לא מנצלים.

לפני כשנה באה לדיון בועדה המקומית תוכנית גליל-ים, לאחר אותם דיונים הגיעו לידיי מסמכים שמוכיחים כי צוות הועדה המקומית, שאומר לסייע לחברי הועדה לקבל החלטות, פשוט הטעה אותי וכנראה את שאר חברי הועדה.

עיקר הדברים בקצרה, צוות הועדה המקומית מסר לחברי הועדה כי תוכנית גליל-ים שהובא לאישור הועדה ב2010 הינה למעשה אותה תוכנית שאושרה בשנת 2002. בפעול התגלה לי כי מדובר בשתי תוכניות שונות לחלוטין. השוני מתבטא לא רק בצורה, אלא בדברים מהותיים, כמו שטח התוכנית, ושטח המגרשים בתוכנית, כפי שאפשר לשפוט מן המסמכים שאני מצרף כאן.

מצורף להלן נוסח המכתב ששלחתי ליו"ר הועדה המחוזית ת"א בעניין:

====================== המשך »

מכל עבר אנו שומעים היום את המושג החמקמק והעמום "צדק חברתי", אני שואל את עצמי מה יקרה אם מחר בבוקר יכריז נתניהו כי ממשלת ישראל מקבלת את עקרונות הצדק החברתי?
האם המדינה תיקח את כל הרוכש הפרטי של בעלי הממון ותחלק אותו לעניים? האם שומר בקניון יקבל אותו שכר כמו מנהל הקניון? האם יולעמו הדירות במגדלי אקירוב ויפצלו לעשרות דירות חדר להשכרה מסבסדת? האם פרויקט סי-אנד-סאן ייהרס ויוחזר החוף?
האמת היא שכל-אחד יכול לפרש את המושג "צדק חברתי" כראות עיניו, הקומוניסט, המתנחל, החרדי, הסטודנט והנזקק, כולם יכולים לצעוק "צדק חברתי" באומנה שלמה אבל כל-אחד יתכוון למשהו שונה לחלוטין ולפעמים הופך לחלוטין.

אין ספק שאם רוצים למשוך כמה שיותר אנשים הכותרת צריכה להיות מחד מושכת וקליטה ומאידך עמומה ואוניברסאלית, שכמעט כל אחד יזדהה איתה. ואכן המושג "צדק חברתי" עונה על כל אלו, יש בו הכול ואין בו כלום.

הכשל החברתי הוא שלנו או שלהם?
לפני שבאים לממשלה בדרישות, שווה להביט במראה ולשאול האם אנחנו "חברתיים" אחד אל השני? הרי המחאה הזו נולדה בשל מחיר השכירות, מי אלו שמשכרים את הדירות? הרי זו לא הממשלה שמשכירה את הדירות, אלו אנשים באותו מעמד כלכלי של השוכרים, כאלו שהדירה הנוספת היא סוג של חיסכון עוברם.
מעבר לעניין הכלכלי שבהחלט יש לו השפעה על נושא הדיור, יש כאן כשל חברתי פנימי, ישראל הפכה תוך חמישים שנים מחברה שהסולידרית החברתית מושרשת בה, לחברה די מנוקרת ומנקרת שבה לא לצאת פרייאר היא המוטו השולט.

מאות שנים ההישרדות של קהילות יהודיות בכל העולם הייתה תלויה כמעט לחלוטין בסולידריות חברתית, הן בתוך הקהילה והן בין הקהילות. אין ספק שהתוכנה הזו היא אחת מן התכונות הכי בולטת בדור של ההורים והסבים שלנו, ואין זה משנה אם הם צברים או עלו לארץ בראשית המדינה.
קשה לשים את האצבע על הנקודה בזמן בה השלנו הפך לשלי ושלי, אבל היום אנחנו, מעמד הביניים החילוני, נמצאים בדילמה בה כולנו רואים את הכשל חברתי, ויוקר המחייה הוא רק סימפטום לכשל הזה, ואנחנו שואלים את עצמנו מה אפשר לעשות ואיך אפשר לתקן.
רבים מפנים אצבע מאשימה לכיוון הממשלה והכנסת, הממשלה והכנסת בהחלט יכולות לעשות שיפורים במדיניות הכלכלית, אבל את הכשל החברתי יהיה קשה לפתור בהחלטת ממשלה או בחוק.

לא פעם שאני נוסע לתל-אביב ומסתכל לים אני שואל את עצמי מה היה קורה אילו לא היו קונים לפרויקט סי-אנד-סאן והמקום היה נשאר שומם?  אולי כישלון כלכלי בסי-אנד-סאן היה מונע פרויקטים דומים בחופים אחרים?
זו דוגמא טובה לפרדוקס, כולנו רוצים שלא יבנו בניינים על הים אבל רבים מאיתנו לא היו אומרים לא אילו היה ביכולתם לקנות דירה בפרויקט על הים ואנו מעריצים את אלו שיש להם דירות בפרויקט. וזו רק דוגמה אחת, יש רבות כאלו בהן אנחנו רואים כשל חברתי או אי-צדק כלשהו ומקום למנוע אותו אנחנו משתפים איתו פועלה.

ברוב המקרים סולידריות חברתית וקודים חברתיים הם הרבה יותר חזקים מחוקים וממשלות, האם מישהו חושב שהחוק שמחייב אותנו לעזור אחד לשני בעת צרה באמת יגרום לנו לעשות זאת? ולא תחושה אכפתיות פנימית? הסולידריות החברתית היא חלק מן הDNA שלנו, ואנחנו רואים אותה לא פעם בדברים קטנים בחיי היומיום, והיא מתגלה בצורה בולטת גם במחאה הזו.
אם רוצים מהפכה אני סבור שהיא קודם צריכה להיות ביחס שלנו אחד לשני וביחס שלנו ל"רכוש" המשותף לכולנו, ורק אחר-כך צדק והוגנות של הממשלה בחלוקת המשאבים המשותפים.
אם היו שואלים אותי איזו סיסמה לאמץ היית ממליץ על "סולידריות חברתית וצדק חלוקתי".

אני מתנגד מאוד להחרמת ההתנחלויות, אבל אני מתנגד הרבה יותר להגבלת חופש הביטוי. מבחנתי הגבלת חופש הביטוי כפי שמתבטא בסעיף 2 לחוק החרם היא פשוט בלתי נסבלת.

אני רחוק מאנשי השמאל ההזוי והסהרורי שקוראים לחרם על המתנחלים ומוצרי ההתנחלויות ואני מגנה את הקריאות הללו. לטעמי המתנחלים הם אזרחי המדינה כמו כולם ולכן הענשה כלכלית התרבותית שלהם לא תקדם שום פתרון מדיני ובכלל אני נגד החרמת קבוצות/קהילות.

תומכי החוק הזה טוענים כי אין בחוק סעיף הפללה כלפי תומכי החרם אלא סעיף תביעה אזרחית ולכן אין בו הגבלה של חופש הביטוי.
לטעמי סעיף 2 לחוק בו מתאפשר לקורבן לחרם להגיש תביעה פיצוי ללא הוכחת נזק נגד אדם הקורא לחרם הוא יותר גרוע מסעיף ההפללה, כי לא רק שיש בו פגיעה חמורה בחופש הביטוי אלא הוא מעודד את הסכסוך הפנימי בתוך המדינה שהוא נותן נשק משפטי וכלכלי לבעלי דעה מסוימת להשתיק בעלי דעה אחרת.

לא ברור לי למה לנבחרי הציבור כל-כך בוער לעודד קבוצות וקהילות בתוך המדינה לתבוע אלו את אלו ולקיים בניהם סכסוך ולהחמיר אותו עוד ועוד. מעבר לכך אם היום החוק מאפשר הגשת תביעת פיצוי לקהילה מסוימת בגלל הבעת דעה, למה שבעתיד לא יהיו חוקים נוספים דומים. למשל, חוק שיאפשר לאדם לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק נגד אדם שיש לו עסק כלכלי או דירה בשטח שאינו מדינת ישראל.
אני יכול להמשיך עוד ועוד ולתת דוגמאות לחוקים שיבוא לכך שכל מה שאזרחי יעשו זה לתבוע אלו את אלו.
אני חייב להדגיש שאין לי בעיה עם שאר סעיפי החוק בו המדינה לא מאפשרת השתתפות במכרזים ומתן הטבות לגופים שקוראים לחרם או גופים שמחרמים את המדינה ואת ההתנחלויות.

אני שואל את עצמי מה אפשר לעשות כדי לגרום לביטול סעיף 2 לחוק, לטעמי הדרך הטובה ביותר היא להעניש את מי שהולך להרוויח מן הסעיף הזה בחוק. כלומר להחרים את התנחלויות ואת המוצרים מן התנחלויות למרות שהם לא אלו שחוקקו את החוק והטענות שלי היא לא אליהם.
אבל אני חושב שמי שצריך לבוא לאותם מחוקקים שאישרו את הסעיף הטיפשי הזה ולדרוש את ביטולו אל המתנחלים עצמם, וכמה שיעשו זאת מהר יותר כך הנזק שיגרם להם יהיה קטן יותר.
המתנחלים חייבים לזכור שהיום הכנסת מאפשרת תביעה ללא הוכחת נזק נגד אנשי שמאל מחר יהיה חוק שיאפשר תביעה ללא הוכחת נזק נגד מתנחלים.

אני קורא לאנשים ימין ומרכז שפויים להצטרף אליי לקריאה הזו, זו לא קריאה נגד המתנחלים זו קריאה בעד חופש הביטוי זו קריאה נגד חקיקה שמטרת לעודד סכסוך פנמי וזו קריאה לשפיות.

מעתה אני מתכוון להחרים את מוצרי התנחלויות, אני קורא לכולם לעשות כמוני ואני מקווה מאוד שהמתנחלים יבנו את הטיפשות שיש בסעיף הזה והם אלו שיפנו ליוזמי החוק וידרשו את ביטול סעיף 2 לחוק.

לינק לרשימת החברות שיש להחרים

הסיקור המוגזם, חסר הפרופורציות והמגמתי של גלעד שליט מביא אותי למחשבה שהעניין כאן לא גלעד שליט אלא מאבק הורדות ידיים בין התקשורת לבין ממשלת ישראל בשאלה הבלתי פתורה מי יותר חזק.

המזרח התיכון הוא שוק, ובשוק כמו בשוק צריך לדעת לנהל מו"מ. דוגמא, זוג מגיע לחנות שטיחים רואים שטיח נחמד שרוצים לקנות הגבר שואל כמה המוכר אומר תשמע זה שטיח מיוחד ונדיר שווה הרבה כסף, האישה מתלהבת אומרת בקול אני רוצה רק את השטיח הזה אם לא אני עוזבת אותך. המוכר שומע ומפנים מרים את הטלפון ומדבר, מסתכל לאישה ואומר, גברת כרגע קיבלתי טלפון ממישהו שרוצה לקנות את השטיח ב10,000 $ ואני מוכר לו או שאתם מביאים לי עכשיו במזומן אותו סכום.

אולי זה יראה לא ראוי להשוואת בין גלעד שליט לשטיח, אבל במזרח התיכון חיי אדם הם סחורה בדיוק כמו שטיח.
כאשר המוכר מבין שיש לו ביד סחורה שהקונה מאוד רוצה, ולא רק שהוא מאוד רוצה אלא הוא יכול בלי הסחורה הזו, אז המחיר עולה ואין שום סיכוי להתגמשות.
היום נמצא בידי החמאס האיש הכי מפורסם בישראל, למה שהם ישחררו אותו? לפי ההיגיון הזה המחיר שלו צריך רק לעולת.

אפשר להשוואת את היחסים בין האישה לגבר בסיפור השטיח לבין היחסים בין הממשלה לתקשורת.
כמו במקרה השטיח במקום לשתף פעולה ולקבל מחיר סביר התקשורת והממשלה נאבקים להוכיח מי יותר חזק.
הדרך של התקשורת לעשות זאת היא להעלות את המחיר הפוליטי של שחרור שליט, כזה מחיר שלממשלה לא תהיה ברירה אלא לשלם אותו.
במשחק הזה יש עוד שחקן מרכזי והוא הציבור, אני מעריך שיש סקרים שמראים כי עד היום הציבור לא קנה את מה שהתקשורת מנסה למכור.
אז מה עושה התקשורת? את מה שהיא יודעת לעשות לגרום לציבור לשנות את דעתו, וכל האמצעים כשרים, שימוש בסלבס, בפרובוקציות מתכננות, סיקור שגובל בפסיכוזה ועוד ועוד.
המטרה להפעיל את הציבור, כך הממשלה תתקפל ונדע שהתקשורת כאן היא הריבון, כמו שהתקשורת גרמה לנסיגה מלבנון כמו שהתקשורת גרמה לעוד כמה וכמה שינוי מדיניות כך גם עניין שליט.

אני חושב שהמדיניות צריכה להיות בדיוק כמו של ארה"ב לא מנהלים מו"מ עם חוטפים, לדעתי המדיניות הזו הצילה עשרות חיילים אמריקנים. כולם הבינו שהמחיר של חייל אמריקני חטוף הוא אפסי אז הפסיקו לנסות לחטוף.

מה היה קורה אילו זו הייתה המדיניות והיו באמת עומדים מאחוריה, אני משער שהחמאס היה נותן לגלעד שליט להופיע כל שבוע בטלוויזיה כדי להעלות את מחירו, אולי היה נותן לצלב האדום לפגוש אותו אולי היה מקבל יחס של שבוי.
אם החמאס היה באמת מבין שהוא לא יקבל כלום על החייל, אני משער שהייתה נרקמת עסקה חשאית בה בפעולה "נועזת" החייל היה משחורר והחמאס היה אולי מקבל תמורה סמלית.

אני לא אומר זאת סתם, היה את המקרה של גבריאל דוויט, החיזבאללה עשה עסקת חילפי גופות בלי שהתקשורת עסקה בנושא ומחיר ששילמה מדינת ישראל היה מידתי.

בסופו של דברים אם אויבנו יבנו שהם יכולים לחטוף אנשים ומדינת ישראל תשלם להם שוב ושוב מחיר מופרז אז ברור שהם ינסו לחטוף עוד ועוד אנשים.

קל לשבת מן הצד ולנהל את המדינה בתיאוריה, ברור לי שמכבש הלחצים שמפעילה התקשורת והסחיטה הרגשית שעושה המשפחה למקבלי ההחלטות היא קשה ביותר. אבל אסור למקבלי החלטות לקבוע מדיניות על סמך חייל אחד, חשוב ככל שיהיה, מקבל החלטות שישים את חייו של החייל האחד בראש סדר העדיפויות לא יהיה יכול לקבל שום החלטה צבאית.
בסיפור של גלעד שליט נוצר מצב שיש כאן דילמות גדולות מאוד מצד אחד פרס פוליטי ותקשורתי אבל מן הצד השני איבוד הלגיטימיות לקבל החלטות צבאיות. איך אפשר לשולח טייס להפציץ באיראן? האם חייו של הטייס שווים פחות מחייו של גלעד שליט.

הערה אחת לסיום, לכל אורך ההיסטוריה האנושית צעירי השבט הם חוד החנית לשמירה על השבט מפני איומים חיצוניים, ואם צריך צעירים אלו מקריבים את עצמם למען הקהילה שלהם. היום במדינת ישראל נדמה שהנוסחה הזו היא הפוכה, הקהילה מקריבה עצמה למען החיילים.

1 ביוני 1941 שני אחים בני 14 ו13 הולכים ברוחב בלב בגדד, לפתע המון מוסלמי מוסת מתנפל עליהם ומנסה לעשות בהם שפטים, הנערים מצלחים לחמוק בעור שיניהם מן ההמון ולהינצל.
נערים אלו דיברו ערבית, למדו ועבדו עם מוסלמים, חזותם הייתה כמו שאר תושבי בגדד אבל מישהו זיהה אותם כיהודים ולכן דמם מותר. הנערים האלו היו אבי ניסים ודודי רוני.

באפריל 1941 המשטר הפרו בריטי סולק ואת השלטון בבגדד תפס המנהיג הפרו נאצי ראשיד עלי, האיש המרכזי שליבה את ההפיכה היה המופתי הגולה של ירושלים חאג' אמין אל-חוסייני.
ההפיכה הייתה בעלת סממנים נאצים מובהקים בעיקר הטפה גזענית נגד היהודים. בין השאר היהודים סולק מתפקידם בכירים, ובתיהם ורוכשם סומן והמתינו לשעת כושר.

זו באה בחג השבועות של שנת 1941, כוח הצבא הבריטי עמודו בפאתי בגדד, ראשיד עלי ואנשים נמלטו מבגדד את הכאוס ניצול מוסלמים נאצים ופצחו בפרעות נוראיות ביהודים, עשרות ואולי מאות נטבחו ונרצחו, אלפים נפצעו, נשים נאנסו, רכוש רב נבזז, וחורבן והרס נגרם לבתיהם של יהודים רבים.

למזלם של יהודי בגדד הצבא הבריטי נכנס לעיר כעבור יומיים והפסיק את הפרעות. לפרעות הללו קראו היהודים הפרהוד.

דיכוי מרד ראשיד עלי, מציון בספרי ההיסטוריה בהקשר לנפילתו של מפקד האצ"ל דוד רזיאל, והרבה פחות הפרעות ביהודים. למעשה המקום היחיד בו הצבא הבריטי הציל קהילה יהודית שלמה במלחמת העולם השנייה מידיו של משטר פרו נאצי, היה בבגדד. אפשר לומר שנפט העיראקי הציל את יהודי בגדד.

אין לי ספק שהפרהוד הינו אירוע ראוי לציון ממלכתי וחינוכי, מעבר לצדק ההיסטורי לקורבנות הפרהוד יש כאן מימד אקטואלי והסברתי במלחמה על התודעה למול העולם הערבי.

התפיסה המעוות הרווחת בעולם הערבי הינה שמדינות המערב לא רצו את היהודים בארצותיהם, ולכן הם "לקחו את פלסטין ונתנו אותה ליהודים". אם שואלים אדם "מתון" בעולם הערבי מה הוא מציע לעשות עם היהודים בישראל הוא יאמר שיחזרו למקומות מהם באו(כלומר אירופה). הציבור הרחב במדינות ערב לא יודע שחלק גדול מן היהודים כאן הם צאצאים של יהודים אשר גרושו ממדינותיהם.

הדברים האלו מתחדדים במיוחד לאור אירועי יום הנכבה, בו הפלסטיניים השכילו ליצור נרטיב היסטרי שיקרי, בו הם מאשימים את היהודים בעוול שהם, מנהיגיהם, ומדינות ערב גרמו. לצערי הנרטיב השיקרי הזה מקבל תהודה בתקשורת הישראלית, והמקרים בודדים של התנהגות בעייתית של הצה"ל כלפי האוכלוסייה הערבית ב48, מקבלים תהודה מוגזמת וחסרת פרופורציות.
אבל לא רק התקשורת אשמה, עיקר האשמה נופלת על הממסד הישראלי לדורותיו, שהתעלם וממשיך להתעלם מן העוול ההיסטרי שנגרם ליהודי מדינות ערב ולטיהור האתני שהתבצע בהם, ועל הגזענות בקרב תושבי מדינות ערב והפשעים נגד האנושות שביצעו מנהיגי מדינות ערב.

באופן פרדוקסאלי, התעלמות מן הטיהור האתני שביצעו מדינות ערב ביהודים והתמקדות הטוטאלית בשואת יהודי אירופה באופן מסוים משרתת את הדעה הרווחות בעולם הערבי, כאילו ישראל היא תיקון של האירופים "על חשבון הערבים" ושישראל הינו ישות זרה במזרח התיכון.

אין ספק כי שואת יהודי אירופה הינו נקודות השפל הנוראה ביותר בהיסטוריה האנושית, אבל היום שישראל נמצאת במאבק להשתייך למזרח התיכון, סיפור הטיהור האתני ביהודי מדינות ערב הוא בהחלט קלף מנצח, גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ.
המלחמה על התודעה היא המלחמה הבאה, ובמלחמה הזו לא יעזור מטוסים חמקנים, אלא רשת לווין בערבית, סרטונים ביוטיוב בערבית, טורקית ופרסים, וכדומה.

כאשר מדינות ישראל רוצה ליצור נרטיב היא יודעת לעשות זאת היטב, כנראה עד היום לא רצו לעשות זאת, לדעתי כדאי מאוד לעשות זאת, ונקודת התחלה טובה לכך יהיה ציון של 70 שנים לאירועי הפרהוד.

עמוד השדרה של כלכלות העולם היום הינה אנרגיה, שורה תהליכים כלל עולמיים אשר האחרונים בהם הם המהפכות במזרח התיכון, וקריסת הכור בפוקושימה יובלו כנראה את העולם בשנים הקרובות למשבר אנרגיה חריף, רק כלכלה שתדע להתמודד נכון עם המשבר תשרוד.

אין צורך להכביר במילים על התפקיד המרכזי של האנרגיה לאנושות ב100 שנים האחרונות, היום כמעט כל כלכלות העולם תלויות לחלוטין באנרגיה. העולם כלו עומד בפתחה של בעיה, יותר נכון קטסטרופה, יש פחות מקורות אנרגיה, ויותר צריכת אנרגיה.
האסטרטגיה התמודדות המקובלת היא לנסות להגדיל את מקורות האנרגיה ולשנות את התמהיל, כמו קידוחים יקרים בלב ים, קידום אנרגיה סולרית, ביו-דיזל, מכונית חשמלית וכדומה.
הבעיה עם אסטרטגיה זו היא שאין בה שום פתרון, אלא לכל היותר דחייה זמנית של הקטסטרופה הצפויה, מתוך תקווה שבזמן הזה ימצא הפלא שייתן לנו אפשרות להמשיך בחגיגת האנרגיה.

לטעמי, הדרך הנכונה לפועל היא להפסיק לעודד את התמכרות לבזבוז אנרגיה.
אכן יש קמפיינים והסברה לגבי חיסכון באנרגיה, נורת הליבון הפכה לאויבת העם, מזגן לסמל לשחיתות, ומיבש כביסה לטינופת. הקמפיינים האלו הם במידה רבה מצג שווא. אם באמת רוצים להילחם בזבוז האנרגיה, אנחנו והאנושות כולה, צריכים להילחם בכוכבת הבלתי מערערת של בזבוז האנרגיה, כן, כן זו המכונית הפרטית.

כדי להדגים כמה מכונית פרטית בזבזנית יש להשוואת בינה לבין קורקינט חשמלי, שניהם עושים את אותה משימה לוקחים אדם מנקודה לנקודה בעיר במהירות דומה. הקורקינט שוקל 10 ק"ג והספק שלו 1000 וואט, מכונית שוקלת לפחות 1000 ק"ג והספק שלה הוא פי 80. כלומר רוב האנגריה של המכונית מבזבז על שינוע המוכנית עצמה ורק חלק מזערי על שינוע הנהג והנוסעים. כל שעה נסיעה במכונית למעשה שקולה לשעה של הדלקת 800 נורות ליבון.
נשאלת השאלה, למה נורת הליבון המסכנה, שהינה דק רקק בבזבוז אנרגיה לעומת המכונית הפרטית, הפכה לכוכבת של החיסכון באנרגיה? התשובה לכך כנראה פסיכולוגית, קל יותר לעשות שינוי סמלי ולהרגיש טוב לרגע, מאשר לעשות את שינוי משמעותי הנדרש.

לי אין ספק שבמקדם או במאוחר המכונית הפרטית תעלם, השאלה היא היכן כלכלת ישראל תהיה בסקלה של היעלמותה, בהתחלתה או בסופה?
לדעתי, מדינת ישראל הינה מקום אידיאלי שבו אפשר להעלים את המכונית הפרטית תוך 20 שנים, ולהיות המדינה הראשונה בעולם ללא מכוניות פרטיות. אפשר בפרק זמן זה לפתח וליישם שורה של תחליפים שייתרו לחלוטין את המכונית הפרטית, כמו קורקינטים חשמליים, תחבורה ציבורית לסוגיה, מוניות אישות הנעות על מסילות וכדומה.
המפתח לתהליך זה טמון כמובן בהחלטה של ההנהגה, ושיתוף פעולה של הציבור. הממשלה צריכה להסביר לציבור בלי לגמגם ובלי להתנצל שזו מטרה לאומית עליונה, צריך לשנות לחלוטין את מדינות הקצאת המשאבים, להפסיק בנייה כבישים חדשים ולהפנות את הכסף למיזמי תחבורה ציבורית, גם על חשבון נתיבים למכוניות. אני בהחלט מאמין שאפשר לתת לציבור נגישות תחבורתית מעולה ללא המכונית הפרטית. ואפילו לא הזכרתי את זיהום האוויר ותאונות הדרכים.
נדמה לי כי יש רבים במוסדות השלטון המבינים זאת, אבל הפחד מדעת הקהל משתק אותם, ביטול העלאת המס על הדלק היא דוגמא מבהקת לכך.
נתניהו הכריז מלחמה על "הבירוקרטיה" התכנונית במדינה והשתמש בכל התותחים נגדה, האמת היא שבמדינה קטנה וצפופה "הבירוקרטיה" התכנונית היא מחסום חיוני מפני כאוס.
אולי הגיע הזמן שנתניהו ואנשיו יפסקו להילחם באויבים דמיוניים, ויתחלו לטפל באמת באויבת הגדולה של כלכלת ישראל, המכונית הפרטית.

פורסם בדה-מרקר

ראו את הסרטון הקצר הזה המתעד נסיגה של 17 מ' בשנה של מצוק בחופי אנגליה.

הנסיגה הזו אינה מקרית אלא תוצאה ישירה שח בניית סוללת הגנה למצוק שנבנתה בשנת 2000.

ראו תמנות לווין מדצמבר 2000 של המקום(לחצו להגדלה)

ותמונה נוספת נוספת מדצבר 2007 של בדיוק אותו (לחצו להגדלה)

זה לינק למצגת קצת יותר מפורט בנושא

תזכורת דצמבר 2009 חוף אפולוניה חוסל

תושבים רבים רואים ביעל גרמן מופת לדמוקרטיה, בפועל מודבר ברודנית חסרת בושה, שלא מהססת לרמוס ברגל גסה זכויות בסיסיות ומינהל תקין.

תקשיבו להקלטה הזו בעניין הסכם פרויקטים בין החברה לתיירות לעירייה, כאשר רציתי להקריא קטע מתקנון החברה, ראש העירייה מנעה ממני להקריא את הקטע ואף איימה להעיף אותי מן הישיבה בשל "הפרעה" .

אני חייב לציין כי העברת פרויקטים לחברות העיריות הינה במטרה למנוע מועדת המכרזים העירונית לדון במכרזים, בועדת מכרזים עירונית יש נציגות לאופוזיציה ואילו בחברות העיריות אין.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.