אני חבר בדירקטוריון החברה לפיתוח התיירות בהרצליה משנת 2004. עיקר עיסוק החברה הוא ניהול המעגנה, מעיסוק זה יש לחברה הכנסות.
בתקופה האחרונה "לקחה" על עצמה(יותר נכון נדחפה) החברה לתכנן טיילת, באורך של 800 מטרים מהמרינה בדרום על מלון דניאל הצפון.
לפני שנה הובאה לדירקטוריון תוכנית לטיילת "צנועה" בתקציב של 8.5 מיליון שקל שכלל מדרכות וכמה מבנים קטנים. מימון לפרויקט היה אמור להיות חצי ע"י העירייה וחצי ע"י החברה זאת בתמורה להסכם עסקי בין החברה לבין העירייה. תוכנית זו אושרה בדירקטוריון החברה בדצמבר 2006 והייתי בעדה.

לפני כמה חודשים, הופתעתי לגלות שתקציב הפרויקט הוכפל, ועכשיו הוא עומד על 17 מיליון. זאת בשל הוספה של מעלית לפרויקט. הייתה על העניין כתבה לא מזמן בידיעות השרון.
כמובן שמימון התכנון של הפרויקט נשאר כולו בידי החברה, מדובר בכ-1.5 מיליון שקל מכספי החברה שהופנו לתכנון בלבד!
זאת לאחר, שתקציב שדירקטוריון החברה אישר לפרויקט כולו היה 4 מיליון שקל, כלומר שליש מתקציב שאישרנו הופנה לתכנון.

לא רק שתקציב הפרויקט הוכפל, תוכנית הפרויקט "המשדרגת" הועברה למוסדות התכנון, הן לוועדה המקומית והן לוועדה המחוזית בלי שהפרויקט אושר בדירקטוריון החברה ובלי שיש הסכם בין החברה לעירייה.

עניין נוסף שקשור לסיפור, לחברה יש תוכנית אחרת משנת 2004 שבה מוצא הניקוז בחוף הנכים מקבל הארכה בצמוד למרינה ונשפך לתוך לים ולא על החוף כמו היום. תכונית הטיילת "המשדרגת" לא לקחה בחשבון תוכנית זו שעלותה היא כ6 מיליון שקל.
חייבים להגיד שלתוכנית להסדרת הניקוז יש כמה יתרונות ציבוריים :

• שחרור קטע חוף של 50 מטרים לשימוש הציבור.
• אפשור רצף הליכה כל השנה על החוף.(לא יהיה צורך בגשר במסגרת הטיילת)
• מניעה סתימת של פתח המרינה בחול(בעיה שעולה לחברה מאות אלפי שקלים בשנה).

שגליתי זאת, ועוד אי-אלו עניינים שאני יכול להגדיר אתם כהתנהלות לא תקינה של מנכ"ל ויו"ר החברה חיים פלד בקשתי לקיים דיון בדירקטוריון החברה. הדיון היה אתמול…

הדיון היה מוזר ביותר, בדיון כל ניסיון שלי להעלות תהיות ולשאול שאלות על הפרויקט הושתקו בגסות ע"י יו"ר החברה חיים פלד. הגדילו לעשות ראש העיר יעל גרמן וסגנה יונתן יסעור ודרשו ממני להתפטר ואם לא אתפטר הם יפטרו אותי מתפקידי הם איימו. באופן מוזר לדרישה שאני אתפטר הצטרף יו"ר ועדת הביקורת של החברה יוסי בן שפורט שהוא גם חבר מועצת העיר.

החברה אינה רכושי, אני רק נאמן מטעם בעלי המניות של החברה, בעלי המניות הם תושבי הרצליה וכלל תושבי ישראל. מדובר בחברה עירונית שתפקידה לנהל את המעגנה ולקדם את התיירות תוך התנהלות עסקית נאותה.

אני מרגיש חובה ציבורית לשמור על כך שהחברה תתנהל בצורה תקינת וכסף ציבורי לא יבזבז בשל גחמות של ראש העיר יעל גרמן, שמעניינת במונומנט גרנדיוזי מיותר ויקר.
למרות שאני לא מקבל שכר על תפקידי, אני דוגל בשקיפות ולכן אני חש חובה לדווח לציבור על התנהלות המדוברת.
להלן השאלות שראש העיר גרמן ויו"ר החברה לא רוצו שחברי הדירקטוריון ישמעו, אולי מפני שלא היו להם תשובות טובות.

1. למה נתנו לאדריכל להרחיב את הפרויקט באופן ניכר ולקדמו מעבר למה שאושר בדירקטוריון בדצמבר 2006?
2. מה הסברים להכפלת עלות הפרויקט? לשאלה זו נאמר לי שהמעלית עולה 3 מיליון שקל ותשתיות אחרות עולות עוד 3 מיליון שקל.(הסבר חלקי ולא ממצא)
3. למה התוכנית המורחבת עברה לאישור הועדות המקומית והמחוזית בלי אישור הדירקטוריון?
4. למה לפרויקט בסדר גודל כזה לא היה מכרז על תפקיד המתכנן?
5. למה לא נחתם כלל חוזה או כל הסכם אחר כלשהן עם המתכנן?
6. למה שולמו למתכנן 300 אלף שקל בלי שהיה חוזה?
7. למה לא שולבה בתוכנית הטיילת התוכנית להסדרת הניקוז לתוך הים?
8. למה אין חוזה או אפילו טיוטא חוזה בין החברה לעירייה?
9. מי יהיה אחראי לתפעול המעלית ולתחזוקה של המכלולים שלה, החברה או העירייה?

אציין שהיו לי עוד שאלות כמו למה לא נבחנו אלטרנטיבות נגישות פחות יקרות ואולי יותר טובות. לדוגמא נגישות מאזור המרינה שמצריך רמפה די נמוכה, או בניית מעלית בצמוד "למלון" אוקיינוס שרגליו קיר ומבנה בטון על החוף שאף שייך לעירייה.

גם ראש העיר גרמן וגם יו"ר החברה ניסו ליצור רושם כי אנחנו לא רוצים שתהיה נגישות לנכים, ולא כך.
לדעתי, ראש העיר משתמשת באמתלה של ניגשות של נכים כדי לקדם את הגחמה לבנות מעלית על החוף ולהישאר את חותמה על החוף.

בקיצור, במקום להשקיעה בתשתית שתפתור את בעיית הניקוז, יעל גרמן משקיעה במבני שירותים מצועצעים ובמעלית גרנדיוזית. ממש כמו שקונדיטור גרוע במקום להשקיע בעוגה שתהיה טובה משקיע בקישוטים והעוגה נשארת תפלה. אני מאמין שתושבי הרצליה מעדפים עוגה טובה על פני קישוטים יקרים.

התנהלות שהייתה כאן הינה שערורייתית, אני לא מתכוון להתקפל ולהיכנע לאיומים, הדברים יעברו לבדיקה של גורמים רשמיים.

סוגיות איכות סביבה תופסות מקום גדל והולך בשיח הציבורי ובפעילות הפוליטית הכלל ארצית, וגורמים הפועלים לקדם סדר יום סביבתי מיוצגים בזירה הפוליטית המקומית והמוניציפלית. אז מדוע לא הצליחה עד כה מפלגה ירוקה להיכנס לכנסת, האם בכלל יש צורך בגוף שכזה והאם אנו על סף פריצת דרך?

לכתבה בYNET לחצו כאן…
60 שנה לא עשו כלום, לראיון עם פאר ויסנר לחצו כאן…

הגולשים בעולם הצטרפו למאבק להצלת הדולפינים מידיהם האכזריות של דייגים יפנים שבשביל צלחת סושי מוכנים לקטול דולפינים ולווייתנים.

ב-2 בנובמבר, יצאו כעשרה גולשים מארגון גרין פיס וביניהם כוכבת הטלוויזיה היידן פאנטייר והגולש דויד רסטוביץ' לנסות להציל כמה דולפינים מקטילה ודאית מידיהם של דייגים היפנים. בסרט נאמר כי יותר מ20 אלף דולפינים ולוויתנים נקטלים ביפן מידי שנה!

לפני מס' חודשים, פתחנו עצומה באתר מפלגת הירוקים שעד היום חתמו עליה עשרת אלפים איש בלבד. על מנת שנוכל להגיש את העצומה לשגריר ישראל ביפן מטרתנו היא להגיע ל50 אלף איש.
בואו כולנו נרכז מאמץ ונירתם למען זה שמהיום עד סוף השנה האזרחית הזאת נצליח להגיע מעבר לרף 50 אלף חתימות שהצבנו לעצמנו, על מנת להוכיח לממשלת יפן שה ציבור הישראלי לא יושב מנגד ולא מניד עפעף.

לחתימה על העצומה להפסקת קטל הדולפנים ביפן לחצו כאן…

קולות המחאה של הירוקים נגד הקמתה של עיר הבה"דים רק הולכים ומתחזקים ככל שקרב הרגע שבו יעלה הטרקטור הראשון על השטח שעליו היא אמורה לקום. המחאה הזאת קיבלה חיזוקים מקצועיים מצד אנשי מקצוע במשרד הבריאות אשר יצאו נגד החלטת הממשלה .
אך בימים האחרונים מתברר כי מידע אשר נמצא כבר כמה שנים בידי המועצה התעשייתית רמת חובב בעקבות סקר סיכונים שזו הזמינה מאנשי מקצוע עוד בשנת 2002 על האזור מצביע אף הוא על סיכון בהקמת עיר הבה"דים בצומת הנגב.
אותו סקר סיכונים מוסתר מפניו של הציבור וחמור מכך לא הגיע לידיעתם של שרי הממשלה אשר הצביעו על ההחלטה להקים את עיר הבה"דים בנגב במרחק של 9 קילומטרים מרמת חובב.

על פי אותו סקר סיכונים עיר הבה"דים שתוקם בנגב תהיה במרחק 200 מטרים בלבד מטווח הסיכון הגבוה במידה ויתרחש אירוע חמור באחד ממפעלי רמת חובב. השפעת הדליפה של החומרים המסוכנים עלולה להגיע עד למרחק של 8.8 ק"מ, בעוד בעוד שערי עיר הבה"דים יהיו במרחק 9 ק"מ מרמת חובב .

200 מטרים בלבד יפרידו בין 11 אלף חיילים אשר ישהו בעיר הבה"דים 24 שעות ביממה לאפשרות שהם יפגעו מארוע שיתרחש ברמת חובב, האם סיכון כזה מוכנים שרי ממשלת ישראל לקחת בחותמם על הקמת עיר הבה"דים ? ספק בכך . ההנחה הסבירה יותר כי הנתון הזה הוסתר מפניהם באופן מכוון על ידי בעלי עניין.

סקר הסיכונים גם מצביע על החמרה שצפויה להיות במצב הסיכון זאת עקב התוכניות הקיימות להקמת מפעלים נוספים ברמת חובב בעתיד.
גם נתון זה לא הובא לידיעתם של מקבלי ההחלטות בעניין הקמת עיר הבה"דים. והכל מצטרף לעובדה כי עדיין לא הושלם סקר הסיכונים שאמור להכין משרד הבריאות.
אבל בצה"ל משדרים משום מה נחישות אובססיבית להתחיל בהקמת עיר הבה"דים כמה שיותר מהר וכבר מבצעים בשטח סיור קבלנים וכבר קובעים תאריך לטקס תחילת העבודות, במאין חיפזון לא מובן, אם מניחים בצד שיקולי נדל"ן. ואם שיקולי נדל"ן הם אלו שעומדים בראש המערכת הביטחונית נדרשת הפעם משר הביטחון ואיש העסקים עד לאחרונה, אהוד ברק, לגלות אחריות ולהורות על עצירת כל עבודה המקדמת את הקמת עיר הבה"דים עד אשר המומחים באמת יאמרו את דברם בדו"ח הסיכונים.

עיר הבה"דים אינה "עיר סרטים" שמקפלים אותה אחרי כמה ימים, על ההתעקשות להקים אותה דווקא בצומת הנגב ולא באחד המקומות האלטנרטיביים בנגב אנחנו עוד נשלם חס וחלילה מחיר , מחיר כבד.

לחתימה על העצומה נגד המעבר לרמת חובב לחצו כאן..

באמת שאין לי כלום נגד שי אגסי, אני אפילו מאוד מעריך אותו אבל היום הוא הצליח להרגיז אותי.
בחודשים האחרונים אני מביט על הניסיון של אגסי, לרכב על החמור החשמלי ולהרגיש שהוא המשיח הירוק של עם ישראל ואני תמהה, האם באמת המזור התחברותי של ישראל הוא מכונית חשמלית?

ראשית, אני אבהיר מכונית חשמלית אינה רכב ירוק או נקי, אכן מכונית חשמלית מזהמת פחות מאשר מוכנית רגילה, אבל היא בעייתית מהרבה הביטים אחרים.
הבעיה של המכונית החשמלית שזו אותה הגברת בשינוי אדרת. שימוש במנוע חשמלי לא יבטל את החסרונות הרבים של למכוניות וחסרונות אלו בולטים במיוחד במדינה קטנה וצפופה כמו ישראל.

מכונית חשמלית כמו אוחתה שנעה על בנזין, צורכת כבישים שפוגעים בשטחים פתוחים, דורשת מקומות חניה שגם באים על חשבון שטחים פתוחים, ואם מדובר בחניונים תת קרקעיים אזי מיקר מאוד את עלות הבניה.
גם החשמל היום בישראל אינו אנרגיה ירוקה, 99.9% מן החשמל שמיוצר בישראל מזהם את האוויר בדרגות שונות של זיהום. כלומר כל נסיעה במכונית חשמלית בעקיפין גורמת לזיהום אוויר, אם כי מופחת.

אולי הבעיה הבסיסית של המוכנית היא בזבוז אנרגיה, מכונית היא כלי בזבזני מאוד ולא כל-כך משנה מה סוג המנוע שלה. המסה של מכונית ממוצעת גדולה פי 15 ממסה של אדם ממוצע, כלומר רוב האנרגיה של המוכנית מתבזבז על הנעה של המכלולים שלה עצמה ורק חלק קטן משמש למטרה האמתית שלה להביא אדם ממקום למקום.
מכונית חשמלית היא בהחלט עדיפה על מוכנית רגילה מהיבט של זיהום אוויר, אבל מהרבה היבטים אחרים מכונית חשמלית היא בדיוק כמו מוכנית רגילה. היא גורמת כמו אחותה לגודש בכבישים, עבורה צריך לבנות עוד כבישים על חשבון שטחים פתוחים, ועוד חניונים בזבזנים בשטחים עירוניים.
וזה בלי לדבר על הנזק הסביבתי שנגרם ביצור המכונית החשמלית והחומרים ממנה מורכבת,  ונזק הסביבתי מפירוק מכונית אלו.

הבעיה תחבורתית של ישראל היא שימוש יתר במכונית הפרטית, ושימוש מפוחת מאוד בתחבורה ציבורית, דו גלגלית ואלטרנטיבית.
צריך להסתכל במראה ולומר את האמת ישראל התמכרה לשימוש במכונית הפרטית, ועניין הליסינג הוכיח לכולם עד כמה. להחליף מכונית רגילה במכונית חשמלית זה כמו שמעשן מכור מחליף את הסיגריות הרגילות שלו לסגירות לייט.

מה שישראל זקוקה לו הוא שיפור דרמתי במערכות הסעת המונים, ואולי האלמנט היותר חשוב הוא תכנון עירוני נכון.
בקליפת אגוז, תכנון כזה שייתר את הצורך בשימוש במוכנית, כלומר אזורי מגורים מצופפים, לאו דווקא מגדלים, יהיו בסמוך ובמרחק הליכה לאזורי התעסוקה ולכל הפונקציות העירוניות האחרות.
יש לזכור, לשכונות מצופפות קל יותר וכלכלי יותר לתת שירותי מערכת הסעת המונים יעילה ומקיפה.

שמעתי היום את שי אגסי מתבטא עם שותפו החדש ואני לא יכול להתעלם. עידן עופר עצמו והמיזמים הרבים של משפחתו אחראיים לכמה מן העוולות הסביבתיות וחברתיות הגדולות של ישראל, כמו בתי הזיקוק, רותם אמפרט, תרכובות ברום ומפעלי ים המלח. הבית שבו גר עידן עופר בישוב ארסוף על החוף בצמוד לשמורת טבע מהווה אף הוא עוול סביבתי זועק.
גם האורקל הירוק של אגסי, שמעון פרס, רחוק מאוד מלהיות ירוק, שמעון פרס כמו שמעון פרס תמיד ילבש את השמלה הכי "סקסית" בשוק כדי לזכות באהדת הקהל. ומה לעשות ירוק היום זה הכי סקסי, הבעיה עם פרס היא, שהפירוש שלו למילה "ירוק" רחוקה מלהיות ירוקה, ואני מתכוון לפרויקטים מזיקים כמו תעלת הימים והקמת ישובים חדשים מיותרים בנגב ובגליל.

שי אגסי נראה לי בחור חיובי ביותר, רק נראה לי שלא למד לעמוק את הבעיות התחבורתיות של ישראל. קידום המכונית החשמלית היא בהחלטת דבר חיובי, אבל אסור לתלות בה תקוות שהיא תביא מזור למערכת התחבורה של ישראל, מדינת ישראל צריכה להשקיעה את כספי הציבור ביוזמות שיובילו לשינוי אמיתי בתרבות התחבורה של ישראל, ולא ביזומות שיביאו לשינוי שולי כמו זו של אגסי.

ואבהיר, אני בעד מכונית חשמלית ואהיה שמח אם היא תחליף את אחותה המונעת בבנזין. אבל אני לא חושב שיש בה בשורה לישראל ולא לעולם, היא מהווה שיפור מזערי לכמה פקטורים סביבתיים ואת רוב האחרים היא לא משנה.   

* כשגם הליכוד וגם מרצ מכריזות על עצמן כמפלגות ירוקות, בקדימה ובעבודה חוששים שהמנדטים הסביבתיים בורחים להם מהידיים * וח"כ משה שרוני מאיים לא רק לרסק את מפלגתו, הגמלאים, אלא את הקואליציה

פאר ויסנר, יו"ר מפלגת הירוקים וחבר מועצת עיריית תל אביב, משקיף על המתחולל וחושב שדווקא כן מדובר בטרנד. כשכולם צובעים את פניהם בירוק, ייתכן שדווקא מפלגתו, שכבר שנים מנסה למכור את המרכולת הזאת לציבור הישראלי, תהיה הזוכה הגדולה בבחירות. הסוקרת ד"ר מינה צמח ממכון "דחף" איתרה לפני חודש בפעם הראשונה תזוזה משמעותית בתמיכה במפלגת הירוקים. בעוד הגמלאים מתרסקים אל תוך שערוריות הזויות, הירוקים, לראשונה מאז הוקמו ב-1997, גורפים ארבעה מנדטים.

"אתמול מרצ, והיום הליכוד, מתחפשים לירוקים", אמר ויסנר, "מאז קום המדינה לכל המפלגות היה מצע סביבתי – אבל בפועל היו אפס מעשים. אז שנתניהו יבהיר מהי עמדתו בנוגע לפינוי מפעלים ממפרץ חיפה, הקמת עיר הבה"דים בנגב והפגיעה בחופי הכנרת".

לכתבה בהארץ לחצו כאן…

לחתימה על העצומה בנושא לחצו כאן…

אתם מזמנים להקשיב לשיר היפה הזה של מרווין גאי, שימו לב בעיקר למילים

Oh, mercy mercy me
Oh, things ain't what they used to be
No, no
Where did all the blue sky go?
Poison is the wind that blows
From the north, east, south, and sea
Oh, mercy mercy me
Oh, things ain't what they used to be
No, no
Oil wasted on the oceans and upon our seas
Fish full of mercury
Oh, mercy mercy me
Oh, things ain't what they used to be
No, no
Radiation in the ground and in the sky
Animals and birds who live nearby are dying
Oh, mercy mercy me
Oh, things ain't what they used to be
What about this overcrowded land?
How much more abuse from man can you stand?
My sweet Lord
My sweet Lord
My sweet Lord