הקמת גדר ההפרדה בישראל הולכת ותופסת תאוצה, והכוונה אינה במובן המדיני-ביטחוני. מתחת לאף של כל אחד ואחת מאתנו מתקדם תהליך ההתנתקות, שבו נהפכות שכונות רבות בתוך ערים או בסמוך לקיבוצים, משכונות פתוחות לשכונות סגורות. הסגירות מתבטאת בהצבת גדרות, חומות ושמירה בכניסה לשכונה.

התופעה כבר קיימת בראשון לציון, בארסוף ובמקומות נוספים. בימים אלה עלה העניין על הפרק בפרויקט פארק צמרת בתל אביב, שיוזמיו מעוניינים להפוך אותו לשכונה סגורה.

ניסיון דומה, לסגור שטח ציבורי ולהפכו לשמורה סגורה, התרחש בפרויקט אנדרומדה ביפו, ואף הגיע לדיונים בוועדה לשמירת הסביבה החופית. תושבי יפו המתגוררים סמוך לפרויקט דרשו כי הבעלים יאפשרו להם ולשאר תושבי יפו לעבור בחופשיות ברחובות שבין הבניינים. תוכניות הבנייה שלפיהן הוקמה גבעת אנדרומדה קבעו שעל החברה המנהלת את הפרויקט לאפשר מעבר כזה, בין רחוב יפת לחוף הים.
הסעיף הזה הוכנס בזמנו, לפי דרישתה המפורשת של עיריית תל אביב-יפו. אך למרות קיומו, הפכה הגבעה לשכונה סגורה, אשר נפתחה בהמשך.

סגירת השכונות מתבצעת על ידי תושבי השכונות עצמם, בעלי הון על פי רוב, המבקשים לבדל עצמם מהעם ולשדר מסר ש"אנחנו ואתם לא אותו הדבר". צעד זה פוגע במרקם החברתי בארץ.
במו ידם ובדרך כוחנית, יוצרים בעלי הממון גטאות ובידול בין אזרחים במדינת ישראל. מדובר בהפרדה לכל דבר ועניין, בראש ובראשונה בין מעמדות, אך גם בין קהילות הנבדלות זו מזו. ההפרדה פוגעת בצדק הסביבתי, בצדק החברתי ובזכויות האדם.
 לאף אחד מבעלי הממון אשר רוצים להשתלט על השטח הציבורי אין זכות לעשות כן, משום שהשטח הציבורי הוא של כולנו.

התירוץ שבו משתמשים סוגרי השכונות למיניהם, הוא הרצון לאבטח את דיירי השכונות מפני פעילויות עברייניות. זאת, בשעה שהם גוזלים שטחים השייכים לציבור הרחב. אם הפשע מציק לבעלי הממון, יואילו בטובם להתגייס למלחמה בו ולא יסתגרו להם מאחורי שערי ברזל.

משטרת ישראל אחראית על האבטחה במדינה וממונה על השמירה על ביטחונם של אזרחיה, בהם גם דיירי השכונות הסגורות. אם מקננת בתושבים חרדה, עליהם לפעול מול המשטרה ולא לקחת לידיהם את החוק.

ראשי רשויות מקומיות, מועצות אזוריות, וועדות התכנון מחויבים לעמוד בפרץ ובלחץ הכבד המופעל עליהם מצד בעלי ממון, ולהתנגד בתקיפות לתופעה של סגירת שכונות והשתלטות על שטחים ציבוריים פתוחים.
לראשי הערים קשה לעתים לעמוד מול בעלי ההון, במיוחד כשהם זוכים להטבות אישיות או עירונית מצדם, אך אסור להם לאשר הקמת שכונות כאלה.

השכונות הסגורות הן שלב נוסף באובדן הסולידריות החברתית. הן מונעות מגע ודיאלוג בין המסתגרים לבין אלה שנותרים מחוץ לשכונה.

ככל שהפערים הכלכליים באוכלוסייה יגדלו, יתעצמו גם המתחים וההתנכרות בין החזקים לחלשים – החזקים ידחקו את החלשים לכל פינה אפשרית, כדי שלא ייאלצו לראות אותם. היום סוגרים שכונות, ומחר ייסגרו ערים – אולי את סביון וכפר שמריהו?

תופעת השכונות הסגורות מקובלת במקומות שבהם הפשע גואה, בעיקר במדינות עולם שלישי. האם משמעותה של התעצמות התופעה בישראל היא שגם ישראל בדרכה להיות מדינת עולם שלישי

המושג טביעת רגל אקולוגית הינו מדד כמה אדם בדוד מנצל את משאבי כדור הארץ, אוויר, מים, קרקע, דלק/מחצבים ומזון.
טביעת הרגל האקולוגית של האדם במדינות המערב גובהה, ואילו בשאר המדינות היא נמוכה.  בעיקרון המשוואה פשוטה, ככל שיש בכדור הארץ יותר בני אדם, שחיים יותר ובסטנדרטים של מדינות המערב המהירות שנכלה את משאבי כדור הארץ תגבר.

מכאן התשובה ברורה, על תושבי כדור הארץ לעצור את גידול האוכלוסייה ועל תושבי המערב להקטין מאוד את טביעת הרגל האקולוגית שלהם.
  
הרבה אנשים מודאגים מנושא ההתחממות הגלובלית, ורוצים לדעת איך אפשר להשפיע ולקטין את הנזק שלנו לסביבה.
הדילמה כאן גדולה איך מצד אחד איך שומרים על איכות החיים שמתלווה להיותנו מדינה מערבית? אבל מצד שני איך לא מבזבזים את משבאים של כדור הארץ ושל ישראל, שהם מצמצומים במיוחד?

לחישוב טיבעת רגל אקולוגית יש הרבה פרמטרים, איזה סוג/גודל רכב משתמשים, אם בכלל, וכמות השימוש בו, צרות המגורים וגודל הבתים/דירות, הרגלי צריכת המזון וכמות האשפה שאנו מייצרים, סוג האנרגיה שאנו משתמשים והכמות שלה, ואפילו הרגלי החופשות שלנו.

הנה מחשבון נחמד שבו אפשר לחשב את טביעת הרגל האקולוגית שלכם. (ישראל מופיעה, צריך להיות עם העכבר עליה כמה שניות וצצה לה רשימה, לצערי המחשבון לא בעברית)
האתר הזה לא מסתפק בחישוב טביעת הרגל האקולוגית, הוא גם נותן עצות + מחשבון בסגנון "מחשבון דיאטה".

לפי המחשבון הזה טביעת הרגל האקולוגית הממוצעת בישראל היוא 4.4.

למי שמתעניין טביעת הרגל האקולוגית שלי היא 2.4 ואם כולם יחיו כמוני נצטרך 1.3 כדורי ארץ. עוד 1.7 ויהיה מספיק לג'אגלינג…

לפני יותר מעשר שנים הוקם בישראל המשרד להגנת הסביבה – שאז נשמע כסוג של דינוזאור שהציבור בישראל היה צריך להתמודד אתו. השנים חלפו, ובעיות הסביבה רק גוברות והולכות. רוב השרים שהגיעו אל כיסא השר במשרד זה לא עשו זאת מרצונם; הם נחתו בו בלית ברירה וכאופציה כמעט אחרונה. המשרד לא נחשב אז למשרד ממשלתי חזק, הן מבחינת כוח האדם והן מבחינה תקציבית, זאת על אף שהוא חולש על תחומים רבים הנוגעים כמעט בכל תחום בחיינו. למשל, הוא מטפל בתחום זיהום האוויר מכלי תחבורה, על אף שתחום התחבורה נמצא בידי משרד התחבורה; והוא מטפל בזיהום מתחנות כוח, על אף שהתחום נמצא באחריות המשרד לתשתיות לאומיות וכדומה.

תופעת העמותות שנוטלות אחריות על תחומים שבאחריות הממסד מתפשטת גם בתחום איכות הסביבה. חדשות לבקרים מוקמות עמותות סביבתיות, בנוסף לעמותות הארציות והמקומיות הקיימות. העמותות האלה מנהלות מאבקים ציבוריים, שבהרבה מן המקרים היו צריכים להיות בתחומי פעילותו של המשרד להגנת הסביבה. ואולם, מסיבות שצוינו קודם לכן, כגון מגבלות כוח האדם והתקציב או סיבות אחרות, המשרד אינו נוגע באותם מאבקים, במקרה הטוב, ואילו במקרה הרע, המשרד אף תומך בפעילות אנטי-סביבתית.

עמותות אלה קמות ופועלות רק מסיבה אחת – חוסר אמון בממסד בכלל ובמשרד להגנת הסביבה בפרט. טענה זו זכתה לתמיכה בסקר שביצעה החברה לשירותי איכות סביבה, זרוע ביצועית של המשרד להגנת הסביבה, לקראת כנס "סביבה 2020" שהתקיים לפני כמה ימים בתל אביב. כשנשאלו משתתפי הסקר "מיהו הגורם שאתה מאמין שיפעל באופן הטוב ביותר למען שמירת איכות הסביבה?", השיבו 50.5% – עמותות סביבתיות. רק 24.5% הצביעו על המשרד להגנת הסביבה.

חוסר האמון של הציבור אינו מפתיע. רק בשנה האחרונה פעל המשרד להגנת הסביבה פעמים רבות בניגוד למה שהציבור בישראל היה מצפה, ובניגוד לדעת המומחים במשרד. למשל, המשרד תמך בהקמת עיר הבה"דים סמוך לרמת חובב, על אף שברור שהאזור מסוכן לשהיית חיילים עקב הזיהומים החמורים שגורמים המפעלים שבאזור. המשרד אף מאשר למפעלים מזהמים להזרים שפכים לים באופן סיטוני. כך, פחות מחודש מאז פתיחת עונת הרחצה, כבר נסגרו לרחצה חופי קרית חיים ועכו עקב זיהום הים בשפכים. במקרה אחר המשרד נתן אישור למפעל מזהם להזרים פסולת לים המלח, ויש עוד דוגמאות רבות.

גם אם איש לא יודה בכך בקול, כל עמותה נוספת שקמה היא רווח נקי למשרד להגנת הסביבה. זאת מכיוון שבמשרד להגנת הסביבה יודעים שכך, עוד מאבק ייצא מידיהם אל אחריות "השוק הציבורי".

חוסר האמון של הציבור במשרד להגנת הסביבה מדאיג וחייב להדליק נורה אדומה. בקצב הזה, מי שינהל את המדינה בפועל יהיו העמותות, שכבר עכשיו עושות חצי מהעבודה במקום הממסד. את התמונה הקודרת הזאת ניתן לשנות אם נשכיל להעמיד בראש המשרד להגנת הסביבה ובמשרדי ממשלה אחרים אדם שחי, נושם ומזיע, יום-יום שעה-שעה, בהגנה על שמירת הסביבה; אדם שהמשרד הזה הוא בנפשו, ולא רק ברירת מחדל בעבורו. אדם כזה לא יעלה בדעתו לקבל החלטות אנטי-סביבתיות, הפוגעות בציבור. חוסר אמון של הציבור במשרד ממשלתי הוא קודם כל חוסר אמון במי שעומד בראשו, והבריחה לעבר העמותות מציינת רגע אחד לפני פשיטת רגל ממסדית.

אתמול יחד עם מספר פעילים ממפלגת הירוקים ויו"ר מפלגת הירוקים פאר ויסנר הגענו להביע תמיכה בתשובי רעננה והרצליה שהפגינו נגד כביש 531.

פאר אף נאם בפני מאות התושבים שהגיעו ביום שישי החם הזה להפגנה וקרא לשר התחבורה להשקיע בפיתוחה של תחבורה  ציבורית ( אוטובוסים ורכבות) במקום בסלילת הכביש , אשר גם לדעת אנשי מקצוע  הינו כביש מיותר ואשר סלילתו תהווה מפגע סביבתי חמור.

  
פאר ויסנר וח"כ לשעבר מלי פולישוק ממובילות ההפגנה

המשך »

אנשיו של הגביר שלנו אכן הפיקו לקחים ממחנה הפלטים הקדום, לא לגבי סוג האוהלים, לא לגבי סוג האוכל, אלא לגבי המיקום שלו. לא עוד מחנה מרוחק מבתי הקפה האופנתיים,  הלקח העיקרי הוא שאסור ששום אספרסו קצר לא ימנע מאנשי התקשורת המפונקים להגיע ולסקר את המאורע. 
אכן יחצ"ניו של הגביר מכירים את נפשם של אנשי התקשורת הישראלית, הפעם קרקס הפליטים הגיע ממש לפתח בתי הקפה של תל-אביב. לא עוד נסיעה של 40 דקות מהעיר, לא עוד שהייה בחוף נידח הפעם הכול כאן קרוב למרכז העצבים שבו זורמים נהרות הקפה.

הגביר שלנו אומר שקרקס הפליטים שלו נועד להציג את קלונה של הממשלה, אני בהתחלה חשבתי שהמיצג הזה יבזה ויציג את קלונם של תושבי שדרות, אבל לאחר שראיתי את הסיקור התקשורתי אין ספק שמי מתבזה ומי שמוצגים כאן בקלונים אלו אנשי התקשורת ואמצעי התקשורת.

איך זה יכול להיות התקשורת הישראלית הנאורה שפליטי דרפור שגנבו את הגבול לישראל קרובים לליבה, פשוט מבזה ומשפילה את פליטי שדרות?
איך יכול להיות שפליטים מסודן שאין להם משפחה בישראל מצולמים בטשטוש פנים, ופליטים משדרות שיש להם כאן משפחה וחברים מוצגים בצילומי תקריב ארוכים, במיוחד של ילדים?
ואני תוהה האם כובדם של פליטי דרפור חשוב יותר לתקשורת הישראלית מכבודם של פליטי שדרות? או שמא התקשורת הישראלית לא רוצה להרגיז את יחצ"ני הגביר פן הוא יפסיק את מעיין הרייטינג שהוא פותח להם פעם אחר פעם?

המאורע הזה הינו מחזה תעתועים שקשה להאמין שמתקיים במדינה מערבית נאורה, גביר מושך אנשים במצוקה למחנה אוהלים, בתמורה אנשים אלו משמשים כניצבים במיצג יחסי ציבור של הגביר הזה. והתקשורת הישראלית עתה על המאורע הזה כמו להקת כרישים על דג מדמם ומציגה את האנשים האלו באופן שפוגע בכבוד האדם ומבזה את אנשים אלו שנמצאים במצוקה.

אני חייב לציין שהערכתי "שעיר האוהלים" הזו תהפוך למדמנה תקשורתית ושהאנשים שיגעו לשם יבוזו, אבל הופתעתי לרעה, ואציין שלא עקבתי אחרי כל מה ששודר. הגדיל לעשות ערוץ 1, שלא רק שידר ישירות מתוך מחנה הפליטים אלא שידר ישירות מתוך אוהל במחנה הפליטים. לדעתי גם במחנות הפליטים הכי נידחים באפריקה התקשורת לא מעיזה כך לבזות כך פליטים ולפגע בכבודם ופרטיותם.

אם היה רצון אמיתי לעזור לאנשים לא היו משכנים אותם באוהלים במרכזה של עיר סואנת, ולא היו מציגים את האנשים האלו על כל במה.
לי אין ספק שמדובר כאן במיצג מרושע, שנבנה על גבם של תושבי שדרות ע"י יחצ"נים ציניים. התנהלות הזו מזכירה התנהלות של פדופיל שמושך את קורבנותיו התמימים בממתקים ובמתנות גם כאן המלכודת כללה ממתקים ומתנות וגם כאן יש ניצול של אנשים שספק אם הבינו לאן הם נכנסו.
       
לפני שנתיים שכניעו עמיתיי למפלגת הירוקים את ראש עיריית ת"א חולדאי, לא להתיר לקרקסים שעושים שימוש בבעלי-חיים להיכנס לעיר. אני תוהה איך תל-אביב התירה לפתוח במרכזה קרקס שעושה שימוש ציני באנשים במצוקה.

והנה שוב חוזר הניגון, הגביר "השומר" על ישראל זיהה נישה בה אפשר לקחת אנשים במצוקה ולהשתמש בהם כניצבים במיצג יחסי ציבור ציני ולזכות בחשיפה תקשורתית יקרה מפז.
בתחילה הגביר הכריז שהוא יבנה 1000 חדרי ביטחון לישוב המופגז, אבל לגביר שלנו יש יחצ"נים ממולחים הם ישר הבינו שקוביות בטון שבאות לבתים הם אייטם תקשורתי מת. צריך אייטם עם תמונות אנושיות זועקת, אטיים שימושך צוותי טלוויזיה לשידורים ישירים בלתי פוסקים, כזה שבתמונה אחת עם ישראל יבין כמה הגביר שלנו הוא רובין הוד.

בסיפור הזה של עיר האוהלים בפארק הירקון, הציניות הפכה לאומנות. הגביר שלנו וצוותו הפכו חסרי בושה, לא אכיפת להם לפגוע בכובדם של אנשים במצוקה ולהציגם בקלונם וכל זאת בכדי לזכות בכמה דקות חשיפה טלוויזיוניות.
ואין כאן ספק, יש כאן עסקה צינית ומרושעת שבה כולם מרווחים חוץ מאותם אנשים במוצקה, קבלנים ואנשי מקצוע שזוכים לבנות עיר אוהלים מרווחים עמלה שמנה, היחצ"נים מרווחים בונוסים גדולים, הגביר מרוויח חשיפה תקשורתית ששווה הון, התקשורת מרווחיה אייטמים סקסיים ומושכי רייטינג.
אבל בדרך של כל המרווחים האלו נשכחים אותם תושבים שנמצאים במצוקה, שמשלמים בריבית דריבית על העובדה שהם הורחקו מאזור הסכנה בעזרתו "האדיבה" של הגביר, כובדם של אנשים אלו נרמס פעם אחר פעם. כל פעם שהם מספרים את סיפורם לאיש תקשורת, כל פעם שסקרנים באים להזדהות וכל פעם שהם מודים לגביר על "נידבתו" הם משלמים פי עשרות מונים על השירות שהם מקבלים ממנו, בהצגת מיסכנותם ואומללותם ברבים.

כמה שווה כובדם של אנשים?
לדעתי שום סכום כסף לא יהיה יכול לפצות אדם שבוזה קבל עם ועולם, לא כל שכן אוהל ורבע עוף הוא פיצוי הולם לכובדם של אותם אלפי אנשים שיירמס תחת גלגליה של אותה מכונת יחצ"נות משומנת.

יהיו שיאמרו חייו של אדם קודמים לכבוד, זה אולי נכון אבל לא במקרה הזה.
ישראל אינה מדינת עולם שלישי, לממשלת ישראל משאבים רבים ומתקנים רבים שנועדו בדיוק לזמני חירום האלו. למדינת ישראל יש את התשובות ההומניטאריות לאותם אנשים במצוקה שהן ירחיקו אותם מאזורי הסכנה והן ישמרו על כבודם.

שאלה של ריבונות
ממשלת אולמרט ואולמרט עצמו הוכיחו בשנה ומשהו שהם בשלטון שהם לא ראויים לנהל את המדינה שלנו, פעם אחר פעם הם בחרו בקומבינה ובספין במקום להתייעץ ולחשוב כדי לקבל את החלטה הנכונה.
עכשיו ניצבת לפניהם דילמה תקשורתית לא קטנה, האם לאפשר לגביר להמשיך במעשי החתרנות לאושיות החברה הישראלית ואושיות הדמוקרטיה ולאפשר לו ליהנות שוב מאור הזרקורים?  או לנוקט בפעולה נחרצת להפסקת הפגיעה בריבונותה?

לי התשובה ברורה, אסור לממשלת ישראל להפקירה את ריבונותה לגבירים כאלו או אחרים, ריבונותה חשובה הרבה יותר מסיקור תקשורתי עוין שאולי היא תזכה לו במקרה שתחליט על אכיפת ריבונותה.
על ממשלת ישראל להפעיל את רשויות אכיפת החוק שלה כדי להפסיק את מעשי החתרנות ואת הפגיעה בכבוד האדם.
ממשלת אולמרט כבר גרמה עוול לתושבים בטיפול הכושל בהם, הממשלה חייבת למנוע את השפלתם ואת הפגיעה בכובדם של התושבים, עליה לאסור על הגביר להקים את עיר האוהלים הזו.            

בדמוקרטיה העם מחליט ברוב להעביר את הסמכות על ריבונותו לקבוצת אנשים שתנהל אותה, לטוב ולרע. בבחירות הבאות העם יחליט האם אותה קבוצה עשתה עם הריבונות שהענקנו לה את המיטב, אבל אסור שהריבונות הזו תיגזל מן העם, במיוחד לא ע"י גבירים, ממשלה שתוותר על ריבונותה תעשה מעשה חמור הרבה יותר מקבלת החלטה רעה או כושלת.

מילה אחרונה לראש עיריית ת"א, אתה אומנם טייס ורואה אנשים מגובה של 20 אלף רגל, אנא ממך זכור שגם לאותם נקודות קטנות שאתה רואה מחלון המטוס יש כבוד, אל תיתן לגביר הזה לרמוס אותו בעיר שלך!

*הכותב חבר בהנהגת מפלגת הירוקים

שבוע בלבד חלף מפתיחת עונת הרחצה באופן רשמי, וכבר נשמע בכלי התקשורת המשפט: "משרד הבריאות מודיע כי הרחצה בחוף קרית חיים אסורה עקב זיהום שנתגלה בים". המשפט חוזר על עצמו בכל קיץ עשרות פעמים. האוזן כבר התרגלה אליו כמו אל הדיווחים על תאונות הדרכים, שכבר מזמן אינם מרגשים אותנו. פעם זה החוף בנתניה, פעם החוף בעכו ופעם בניצנים. מדי שנה מתארכת הרשימה, והסיבה היא אותה סיבה: הים מזוהם.

ברוב המקרים, מי שאחראי לזיהום הוא האדם – מפעלים שבעליהם מזרימים את השפכים לים כאילו הם עצמם אינם מגיעים לים בסוף השבוע ומבקשים ליהנות ממנו. לזיהום הים אחראים גם משרדי ממשלה ורשויות מקומיות, המחויבים למנוע מהשפכים להגיע לים או לקרבתו, אך אלה לרוב מתעוררים רק אחרי שהים כבר מזוהם.

במשרד להגנת הסביבה, המשרד שאמור להגן על הסביבה, פועלת ועדה למתן היתרי הזרמה לים של שפכים. אלא שהוועדה מחדשת כמעט באופן אוטומטי בקשות להזרמת שפכים לים שמגישים המפעלים. רק באחרונה איפשר המשרד הסביבתי, באופן שערורייתי, למפעלים המזהמים במפרץ חיפה להמשיך להזרים את השפכים לים, במקום לנחל הקישון.

אפשר וחשוב לדבר על התחממות כדור הארץ ועל הדרכים למנוע זאת. אבל תחילה עלינו להביט אל הנעשה בארצנו ולפעול להפסקת הריטואל של סגירת חופים בכל קיץ עקב זיהום הים. אין כל סיבה שהמשרדים האחראים להילחם בגורמים המזהמים את הים לא יפעלו "לפני", ולא "אחרי"; אין כל סיבה שלא תינקט נגד המזהמים יד קשה וכפפות המשי יוסרו.

בישראל יש מי שדואג שלא נוכל ללכת לים בלב שקט, שנוסיף לחשוש שהכניסה לים נאסרה עקב זיהום, או שמא, אף שהכניסה מותרת, מי הים מזוהמים מבלי שנדע. כדאי שנזכור שבלי ים לא נוכל לקיים כאן חיים נורמליים גם אם יפרוץ, לפתע, שלום.

היו הייתה, לא מזמן, כיפה אדומה הסוציאליסטית, כיפה אדומה הייתה בטוחה שהיא סוציאליסטית אמיתית נהגה לצאת חוצץ נגד עוולות כאלו ואחרות למען עובדים כאלו ואחרים. והנה יום אחד נעלמה לה כיפה אדומה הסוציאליסטית.
ילדים האם תוכלו לפתור את התעלומה לאן נעלמה כיפה אדומה הסוציאליסטית? האם אלו היו זאבי הליסינג שטרפו את כיפה אדומה? או שמא כיפה אדומה הסוציאליסטית לא הייתה יותר מהולוגרמה שנמוגה לה מהבל פה של זאבי הליסינג?

קראתי את מאמרה של ח"כ שלי יחימוביץ' ולא התרשמתי, ניכר כי התאמצה להוציא מן האוב טיעונים סוציאליסטיים לקומבינת הליסינג הקפיטליסטית, ונכשלה בכך כישלון חרוץ. ואסור לטעות מדובר בקומבינה בזויה.

אם לפשט את העניין מדובר בהטבה בשווי כ1000 שקל לחודש לערך לקבוצות עובדים שמקבלים רכב צמוד לעומת 0 שקל שמקבלים שאר העובדים, אלו שמגיעים לעבודה ברכבם הפרטי, בתחבורה ציבורית, או באופניים.
יוצא מכך כי מהנדס היי-טק שגר 2 ק"מ ממקום העבודה שלו ומגיע כל יום באופניים למקום עבודתו נדפק לעומת עמיתו שגר בפרבר שרחוק 50 ק"מ ממקום עבודתו ומגיע ברכב הצמוד.
לא רק שמדובר כאן בהטבה שמפלה בין עובדים אלא גם מדובר בהטבה לא הגיונית, שמעודדת את אלו שמבזבזים את משאבי הציבור ודופקת את אלו שרוצים לחסוך בהם. 
          
ח"כ יחימוביץ' החליטה להעביר את העוול הזה במכבסת המילים שלה ומשום מה קרא לו "הישג", הבעיה שהישג הזה הוא לא בדיוק הישג של העובדים. אלא הישג אדיר לחברות הליסינג ולמעסיקים שהעובדים משמשים בה כחיילים ממושמעים של גורמי הון רבי עוצמה שלא רוצים להיפרד מתרנגולת מטילות ביצי הזהב האלו.
   
משום מה ח"כ יחימוביץ' שמנסה למונע עוול כביכול לעובדים, מתעלמת מעוול גדול שנגרם לרוב העובדים. כן, כן 90% מן העובדים במשק שאין להם רכב צמוד, למה להם לא מגיע 1000 שקל בחודש מן המדינה?

מה לעשות שמלכתחילה הטבת שווי השימוש הייתה עיוות, ואולי אף עיוות חמור, שלא רק נתן הטבה לא מוצדקת לקבוצה קטנה אלא הפך מנוע לפגיעה סביבתית, כלכלית וחברתית בישראל.
אלו שנדפקו שלא קיבלו את הטבה הזאת, נדפקים שוב בגלל שהאוטובוס שהם נוסעים בו בבוקר תקוע הרבה יותר בפקקים, הם נדפקים שוב שהמדינה מוציאה מיליארדים להקמת כבישים להשביע את תאבונם של משתמשי הרכב הפרטי, הם נדפקים שוב כאשר הם מפסדים שטחים פתחים לטובת ישובי פרברים זולל שטח שנבנים לטובת אלו שלא משלמים על הוצאת דלק ולבסוף כולנו נדפקים מהגברת זיהום האוויר. 

כדי שיהיה צדק בסיפור הזה יש שני דרכים לפעול, או שכולם יהיו בקומבינה ולכולם יהיה רכב צמוד בסבסוד המדינה. או לבטל את הקומבינה ולתת הטבות לאל שמגעים לעבוד בדרך שהכי פחות מבזבזת את משאבי הציבור.

לסיום מסר לחברי ועדת הכספים, די עם דמגוגיה הזולה והמתיפייפת, ואנא תנו יד למדיניות הגיונית. 

*הכותב פעיל סביבתי וחבר בהנהגת מפלגת הירוקים   

בארץ אהבתי את הנחלים השחתנו, בארץ אהבתי את החופים הרסנו. בארץ אהבתי את האוויר, הים ומי התהום זיהמנו.
זה לא נעשה משמיים, זה נעשה באלה הידיים; בידיים שעמלו לפני 59 שנים להקים את מדינת ישראל, ושעמלות בשנים האחרונות לשים אותה על המפה העולמית בכל תחום אפשרי.
 ובאלה הידיים, השטחים הירוקים המעטים שעוד נותרו מתמעטים לטובתם של יזמי נדל"ן, המנצלים כל חלקה פנויה לעוד בטון ומלט. באלה הידיים אנו משליכים פסולת ברבים. באלה הידיים אנחנו ממיתים את ארצנו.

פאר ויסנר, יו"ר מפלגת הירוקים

המשרדים והרשויות שאמורים להגן על הסביבה, הטבע ואיכות החיים של האזרחים, כבר שנים לא ממלאים את תפקידם: המשרד לאיכות הסביבה מאפשר למפעלים מזהמים באזור עכו להמשיך להזרים את השפכים לים במקום לנחל הקישון, והתוצאה – חופי עכו כבר שנים מזוהמים.
באזור זיכרון יעקב מוזרמים שפכים עקב אי הפעלתו של מתקן למניעת זרימת ביוב לים; המתקנים הקיימים היום באזור אינם מצליחים לעמוד בכמויות השפכים המוזרמות אליהם, והדוגמאות עוד רבות.

ניסיונות הבנייה על החופים, כחלק מהשתלטות יזמי הנדל"ן בארץ על כל חלקה פנויה, גוברים והולכים בשנים האחרונות.
בימים אלה מתנהל מאבק נגד הקמתה של מרינה בחיפה, שתפגע בחוף הגולשים המרהיב. על סרגל המאבקים מופיעים כבר עשרות פרויקטים, שחלקם יצאו אל הפועל וחלקם נמנעו בזכות המאבק, כגון: פרויקט "געש על הים", סי-אנד-סאן והמרינה בהרצליה.

בלהט הפיתוח שוכחים שרי התחבורה והתשתיות בממשלות ישראל, במהלך כהונתם, שאחד התפקידים שלהם הוא לפתח את התחבורה הציבורית בארץ.
פיתוח מושכל שיאפשר שילוב בין אוטובוסים ורכבות, פיתוח מושכל של רכבת קלה, שתעבור מתחת לפני השטח ותוכל לנוע בקלות מבלי לפגוע בתשתיות קיימות.
במקום זאת הם מעדיפים לסלול עוד כבישים, אשר הם בעצמם מודים כי חלקם מיותרים. עוד כבישים זה עוד מכוניות ועוד פקקים ועוד תאונות ועוד זיהום אוויר. רק בגוש דן מתים מדי שנה 1,100 בני-אדם מזיהום אוויר.

אחת הסיבות המרכזיות לכך שהטיפול בזיהום האוויר, למשל, אינו מתקדם, היא ריבוי הידיים שנוגעות בדבר.
רק כדי להעביר חוק שיגן על האזרחים מהזיהום יש לכנס את משרדי התחבורה, התשתיות, איכות הסביבה, המשפטים והאוצר.
לכל אחד יש מה לומר, כל אחד מושך בחוטים, כל אחד בעל אינטרס. רשות שמורות הטבע, אשר אמורה להגן על השטחים הפתוחים מתוקף חוק, הופכת בשנים האחרונות ליזם נדל"ן.
רק לפני מספר שבועות נודעה כוונת הרשות להקים קניון בסמוך לאחד האתרים הייחודים שעוד נותרו במרכז הארץ – אפולוניה.

גם הטיפול בפסולת על-ידי הרשויות הינו כישלון הנמשך שנים. הרשויות המקומיות  אינן מספקות לאזרחים את האמצעים המתאימים למחזור – פחים ומכולות.
מר וגברת ישראלי מייצרים בממוצע שנתי ארבעה מיליון טונות של פסולת עירונית מוצקה – כולל פסולת ביתית, גזם ופסולת מסחרית ותעשייתית קלה. גם האכיפה על משליכי פסולת ברבים בכלל ופסולת בניין בפרט, המושלכת על-ידי קבלני בניין כגנבים בלילה, נמצאת על סף פשיטת רגל .

אנחנו מגנים על הגבולות, אבל מפקירים את הארץ שבה אנחנו חיים; מלכלכים ומזהמים, מרעילים את הארץ, כאילו תיכף אנחנו עוזבים – ומשאירים לבאים אחרינו לנקות.
הגיע הזמן שנפסיק לנהוג כנוודים, ונתחיל להתנהל כמי שנשארים לגור ולחיות כאן, וצריכים לדאוג גם לדורות הבאים. על מקבלי ההחלטות מוטלת החובה לפעול ביד קשה נגד מי שמזהם את הארץ הזאת, בים, באוויר וביבשה. כי בלי ים ללכת אליו, בלי מים ראויים לשתייה, בלי אוויר נקי לנשימה – לא נוכל לקיים כאן חיים נורמליים, ואפילו יבוא שלום עלינו.