טורניר היורו שנפתח בסוף שבוע האחרון, בהחלט יכול להיקרא כטורניר הכדורגל הירוק הראשון, הערים המארחות עשו מאמץ גדול כך שהפעילות תהיה ידידותית לסביבה.

למשל: בעיר אינסברוק באוסטריה שמארחת את הבית של ספרד ורוסיה ינתנו כרטיסים ותגים שניתן יהיה למחזר אותם ,בווינה העבירו את האצטדיון לתקן ירוק מתקדם שמפחית גזי חממה והגדילה לעשות העיר ברן בשוויץ שמארחת את הבית של צרפת ואיטליה, אשר בנתה אצטדיון ירוק חדש במיוחד ליורו, על גג אצטדיון הותקנו כ8000 פאנלים סולארים שמייצרים 1100 מגה וואט חשמל בשנה שזה אומר פחות 630 טון גזי חממה.
ברן לא הסתפקה בזה. היא אף הכינה מערכת תחבורה ירוקה לאוהדים הכוללת מערכת להשכרת למאות זוגות אופניים.

ההכנות האלו וחשיבה הירוקה אפילו על הפרטים הקטנים היא לא גחמה של רגע, אלא פרי תכנון של שנים של כל הגורמים.
כחובב כדורגל אין לי אלא רק להתקנא במאמץ שנעשה בשוויץ ואוסטריה בנושא הירוק, אנו יכולים בהחלט ללמוד וליישם חלק מן הדברים גם כאן.

למשל היום גם בפתח-תקווה וגם בנתניה נבנים אצטדיונים חדשים, למה לא להוסיף לאצטדיונים האלו גג סולארי? אצטדיונים אחרים כמו בהרצליה ובאר שבע זקוקים לשיפוץ למה לא להוסיף גם להם גגות סולאריים? בשיתוף פעולה בין המועצה להסדרים בטוטו והרשויות המקומיות.

גג סולארי יכול להחזיר את השקעה עליו תוך חמש שש שנים, השאלה כאן היא כמה ההנהגה של הטוטו וכמה ראשי הערים שבהם מדובר רוצים ומבינים שכדורגל יכול להיות גורם לקירוב הציבור לנושא הירוק.
גם בעולם וגם בישראל אני משוכנע שמגרש הדשא הירוק יכול להיות נקודת התחלה טובה נוספת להעלאת המודעות לנושא הירוק.

ב28 לינואר 2003 התפוצץ ביפו אחד מהצינורות הביוב המרכזיים של גוש-דן, אז התברר כי שני הצינורות שהעבירו את הביוב של גוש-דן למפעל הקולחין של שפד"ן הינם סדוקים.
בשל כך, כל הביוב של גוש-דן זיהם במשך חודשיים, מידי יום זרמו לים 200 אלף קוב ביוב, ובסך הכול יותר מ4 מיליון קוב ביוב זיהמו את הים. 4 מיליון קוב!

הפגנה שארגנו באפריל 2003 מול משרדי השפד"ן

אנשי ים לא יכולים לשכוח את החורף הזה, את גושי הצואה שצפים בים ועל החוף, את אלפי התחבושת ההגינות, את הריח המצחין שנידף מן הים ואת המבט חסר האונים למול הים.
האסון האקולוגי של 2003 היה בין החמורים שהתרחשו בעשור האחרון, ואסור לשכוח זאת במיוחד אסור שישכחו זאת הארגונים הסביבתיים.

גם היום השפד"ן הינו מן המזהמים הגדולים של הים התיכון בישראל, מידי יום מאות טונות של בוצה שמכילה חמורים מזהמים ורעלים רבים מוזרמת לים בצינור.

אם הייתי חושב על ממועמדים לפרס מטעם ארגוני הסביבה לקבלת אות הוקרה על פעילותו למען הסביבה , (כמו זה שיוענק ביום חמישי 5.6 )- השפד"ן הוא בין האחרונים שראויים לפרס כזה, ההפך השפד"ן היה ועודנו ראוי לציון לגנאי על אי פעילותו להפסקת זיהום הים.

פרס "הגלובוס הירוק" ניתן לשפד"ן בשל הודעה שפרסם לפני כמה חודשים כי במקום משרפה יקומו מתקנים שיהפכו חלק מן הבוצה לדשן לחקלאות.

אני עוד זוכר הודעה אחרת של הנהלת השפד"ן מתחילת 2004 בו הבטיחו לנו חגיגת שעד 2006 לא תוזרם בוצה לים והיא תהפוך לדשן. מיותר לציין שמלבד הצהרות לא נעשה שם צעד משמעותי בכיוון, גם היום שנתיים לאחר שהבוצה הייתה צריכה להיות מחוץ לים אין שום אינדיקציה שזה יתרחש בקרוב.

הנימוקים לזכייה של השפד"ן הם קלושים ביותר, הפרס מוענק לאחד הגופים המזהמים ביותר של הים התיכון בישראל וזאת בשל הצהרה לתקשורת בלבד, הצהרה דומה לזו שלא יושמה לפני כמה שנים. ועל הצהרות עוד לא מחלקים פרסים.

הסבר הכי הגינוי שלי להענקת הפרס הוא שארוגני הסביבה נפלו קורבן למניפולציה פוליטית של חולדאי, חולדאי כבר כמה שנים הוא אחד הספונסרים של האירוע הגלובוס הירוק. וחושב לדעת השפד"ן הינו תאגיד שעיריית ת"א מחזיקה בשליטה בו, יו"ר התאגיד הינו איתי פנקס שותפו הפוליטי של חולדאי. אותו פנקס אגב שהבטיח ב2004 שבוצה תצא מן הים ב2006.

מתן פרס סביבתי לגוף לא ראוי כמו השפד"ן, פוגע בלגיטימיות של הפרס עצמו, באלו שמקבלים אותו השנה ואלו שקיבלו אותו בעבר . אני חרד כי לא ירחק היום ובסופו של דבר יוקרתו של הפרס תשחק והוא יעלם כמו שנעלמו פרסים "סביבתיים" אחרים כמו זו של המועצה לארץ ישראל יפה.
חשוב לציין שבאותות ההוקרה האחרים זוכים פעילים טובים וראויים, אבל קשה לי להבין איך הם יהיו יכולים לעמוד על במה אחת עם אנשי השפד"ן.
אני לא מתכוון להגיע לאירוע הגלובוס הירוק, ואני גם קרוא לחבריי אנשי הסביבה לפנות לחיים וסביבה להביע את מחאתם על הפרס שמוענק לא בצדק לשפד"ן.

אני בהחלט מכיר את מצוקת המשאבים שבה נתונים הארגונים הסביבתיים, אבל התרפסות בפני ספונסרים פוליטיים היא לא דרך לקבל את אמון הציבור נהפכו. טוב יעשו אם יודו הארגונים ביום איכות הסביבה הבינלאומי החל באותו היום בטעותם וימשכו את הענקת הפרס לשפד"ן.

כבר יותר משנתיים עיריית הרצליה מקדמת תוכנית חילופי שטחים בה מעורבת עיריית הרצליה וחברת הכשרת הישוב של עופר נמרודי(מבעלי מעריב).
חילופי השטחים הם בין מתחם שנמצא בבעלות הכשרת הישוב שנטען שמיועד למלון במבואה של חוף השרון בהרצליה, לבין מתחם של עיריית הרצליה שמשמש היום לחניון חוף זבולון אותו תעניק להכשרת הישוב שעתיד לבניית מתחם וילות ודירות יוקרתי ביותר. במרכז הרצליה פיתוח בקו ראשון לים.

אנו חושפים היום כי מתחם מלונאות זה של הכשרת הישוב (8.5 דונם) אינו יכול לשמש לבניית מלון, זאת לפי תוכנית מתאר ארצית לחופים(תמ"א 13) וכך כל הצדקה כביכול לעסקת חילופי השטחים הינה מפקפקת ביותר.

לפי בדיקה שעשינו בימים האחרונים, מתברר כי אכן יעוד המתחם זה שנמצא כיום כנראה בבעלות הכשרת הישוב קיימות זכויות למלון בהיקף 7000 מ' זאת מתוכנית משנת 1968.
אבל בשל העובדה שתמ"א 13 מסמנת את כל המתחם כשטח פתוח אין שום אפשר לבנות במקום מלון לפי התוכנית הקיימת. יתרה מזאת חצי מן המתחם מצוי ברצועת 100 המטרים האסורה לבניה ולכן ספק רב אם יש סיכוי לאשר תוכנית זו מחדש.

כך או כך על-פניו נראה כי עיריית הרצליה מחלצת ברכוש גדול, ששייך לתושבי הרצליה, את חברת הכשרת הישוב מעסקת נדל"ן כושלת במיוחד.

על-פי התוכנית (הר/2132) שנמצאת בימים אלו לפי אישור להפקדה במליאת הועדה המקומית, התמורה שעיריית הרצליה תעניק להכשרת הישוב היא מתחם חניון חוף זבולון, זאת כולל אפשרות לבניה של 11 וילות ובנוסף בניית קומפלקס מגורים יוקרתי בהיקף 7100 מ"ר בקו ראשון לים.

מדובר בזכיות בניה בשווי של מאות מיליוני שקלים!

כל זאת כאמור תמורת 8.5 דומם שממילא מסמנות בתמ"א 13 כשטח ציבורי.

חשוב להדגיש כי גם המתחם של חניון חוף הנכים בהרצליה עתיד להפוך בקרוב למתום מגורים יוקרתי של משפחת עופר, גם כאן על חשבון שטח ציבורי פתוח.

היום שלחנו מכתב מפורט לראש עיריית הרצליה יעל גרמן עם העתק למבקר המדינה בנושא, להלן חלקו האחרון של המכתב:

• התוכנית הר/2132 ועסקת חילופי השטחים שבגינה הוכנה התוכנית לחלוטין אינה סבירה, מהווה גזל של שטחי ציבור נרחבים מתושבי הרצליה וכל זאת בתמורה לשטח שיש ספק רב לגבי הקיף זכויות הבניה בו אם אלו קיימות בכלל.

• עיריית הרצליה אינה כספומט לבעלי הון ואסור לה לחלץ בעלי הון מעסקות נדל"ן כושלות.

• שטח חניון חוף זבולון הינו שטח ציבורי חשוב ביותר לתושבי הרצליה ולכלל תושבי השרון, אסור לו שיהפוך בשום מקרה לשטח פרטי.

• חשוב להדגיש אזור החוף אינו החצר הפרטית של תושבי הרצליה פיתוח והמגמה המסתמנת שיש העדפה ברורה לתושבי הרצליה פיתוח בקביעת האופק התכנוני של החוף הינו עוול חמור לשאר תשובי הרצליה ולשאר תשובי האזור.

מכל האמור לעיל עולה שאין שום הצדקה לתוכנית המוצעת, לא תכנונית, לא כספית ולא ציבורית ולכן יש לדחותה.

למכתב ששלחנו היום לחצו כאן…

להחלטת ועדת המשנה בהרצליה מנובמבר 2007 לחצו כאן..

כילד של ים בשנות השמונים חופי הרצליה היו עבורי כמעט כמו בית, והיוו עבורי תמיד מקום מפלט שעורר בי השראה ועניין.
באו שנות התשעים, ואיתן המפלצת "המרינה" של הרצליה, ואחריה חורבן על חופי הרצליה, שנים הייתי מתוסכל וחסר אונים בשל מצבם של חופי הרצליה עד שבנקודה מסוימת החלטתי שהגיע הזמן לשמור על הבית או אם תרצו לעזור לחבר שנותן לך הרבה ועתה כשהוא נתון בשעת מצוקה מבקש לעזור לו בחזרה.

חופי הרצליה בעצם נפלו קורבן לתאוות נדל"ן, המרינה העומדת היום על שפת הים היא אינה מרינה אלא פרויקט נדל"ן רחב ידיים ויוקרתי במסווה של מרינה.
המרינה היא מבנה ימי ענק שחדר לים כ400 מ', החדירה הזאת גרמה לשיבוש קשה של התנועה הטבעית של החול, בנוסף למרינה נבנו שלושת שוברי גלים מול חופי אכדיה שגרמו לנזקים חמורים.
בשל בניית המרינה זרם החול העיקרי הנע צפונה, מן הנילוס, הוטה לעומק הים במקום אל החוף ואילו זרם החול המשני הנע דרומה גרף את החול מחופיה הצפוניים של הרצליה אל שוברי הגלים ושם הוא "נלכד".
התוצאה היא שמאחרי שוברי הגלים נוצרו חופים חוליים רחבים מאוד, ואילו חוף השרון, סידנא עלי ואפולוניה הפכו צרים מאוד. כך שלא אלו ולא אלו מאפשרים את ההנאה מהחוף, אלו בצפון צרים וכמעט ללא חול ואלו בדרום רחבים מאוד, עם חול עמוק ושוברי גלים שחוסמים את קו האופק ואת תנועת הים הטבעית.

היה אפשר לקוות שקברניטי העיר למדו את הלקח ולא יחזרו שוב על אותן טעויות, אבל לא כך. התוכניות שעומדות היום על הפרק הן שוב בניית מבנים ימים שנועדו לשבש את תנועת הים זאת בתקווה "שיתקנו" את השיבושים שהמרינה ושבורי הגלים גרמו.
מי שמכיר את הים יודע שאי-אפשר לנצח אותו בכוח "הזרוע" והדרך הנכונה לפועל היא תוך הבנה של התהליכים הטבעיים והשתלבות בהם, וזה בדיוק הגישה שאנו מציעים.
ראשית, להחזיר לחוף את מאות אלפי קוב החול שהוצאו מן המרינה בעת בנייתה ונשמרו בגבעה מזרחית לה.
שנית, לשנות את מבנה שוברי הגלים מול חופי אכדיה כך שלא יצברו כל-כך הרבה חול.
שלישית, לבנות מערכת מעקף חול אשר תחזיר את זרם החול שעוקף את המרינה במקום אל עומק הים אל החוף עצמו, בעולם קיימים לא מעט מתקנים כאלו.
בעצם אנו אומרים לא נכון לבנות עוד מערכת משבשת, יהיה נכון לתקן את השיבוש שכבר נגרם וכך למזער אותו.
המרינה היא פרויקט בסדר גודל של מיליארדים, מוסרית וגם מעשית, יזמי ובעלי הנכסים במרינה, וגם העירייה חייבים היום להחזיר ולהשקיע בשיקום הנזק לחוף.

[מאמר למקומון העיר צומת השרון]