מאז הקמת המדינה נלחמנו שוב ושוב באויבים מדרום, מצפון וממזרח, אבל ידענו כי לפחות ממערב אין לנו אויבים, אבל זה השתנה ב25/04/2010 ממשלת הכריזה מלחמה על גלי-הים. במסמך מדיניות תמוהה ביותר החליטה ממשלת ישראל לבצר את חופי ישראל ולמנוע מגלי-הים להגיע לחוף, ולהשקיע בכך 500 מילון שקל ב20 שנה הקרובות.

אז מה עשו גלי-הים שהופך אותם לאויבי המדינה? מסתבר, שגלי-הים הפוגעים במוצקי הכורכר וגורמים לנסיגתם מסכנים את הנדל"ן היקר והיוקרתי שנבנה קרוב מידי לשפת המצוק.

גלי-הים כמובן לא שינו את התנהגותם והם מגיעים לבקר בחופינו בתדירות של כל כמה שניות כפי שעשו מקדמא דנא. מה שכן השתנה זו בניה חסרת רסן וגזלנית על שפת המצוק, ובמקביל גרעון חול גדול שנגרם בין השאר מבניית מבנים בתוך הים(כמו מרינות) הגרמים לשיבושים קשים בתנועת החול, ולהצרת חופים רבים.
מדינת ישראל התנהלה מאז הקמתה ביהירות גדולה מול הטבע המקומי, יבשנו את אגם החולה, את ים המלח, ועוד הרשימה ארוכה, כנראה היהירות הזו לא הייתה מספיק גדולה וממשלת נתניהו החליטה לעלות מדרגה ולהילחם בתופעה הכי בסיסית של הטבע, גלי-הים.

כמו במקרים רבים אחרים, ממשלת ישראל לא מכירה בנזק שגרמנו, ובמקום לנסות להסיר את גורמי הנזק או להקטין את השפעתם הולכים למלחמה חסרת תועלת, גרנדיוזית ויקרה.

גלי-הים היו כאן מיליוני שנים לפינו ויהיו כאן מיליוני שנים אחרינו, באו נודה על האמת לכולם ברור שהמלחמה בגלי-הים היא חסרת תועלת, תוך כמה שנים גם קו הביצורים הקשיח ביותר לא יעמוד בפניהם והנדל"ן שנבנה על שפת המוצק יחזר להיות חול ואבנים בחוף.

איך התקבלה ההחלטה?
כמו שקורה לא פעם במקומותינו גם החלטה לבנות ביצורים נגד גלי-הים התקבלה באופן לא תקין. ללא דיון ציבורי(מסמך המדיניות פורסם לאחר קבלת ההחלטה), ללא בדיקה ראויה של חלופות, ללא למידה מן הנעשה בעולם והכי חמור תוך ניגוד עניינים חריף של היועץ ההנדסי של אותו מסמך המדיניות.
אם תשאלו את יוזמי תוכנית ביצורים זו הם כמובן יכחשו כי היא למטרות נדל"ן, הם יאמרו שזה נועד למטרה נעלה והיא הצלת חיים מנפילת מצוקים אל תאמינו, זו הולכת שולל. מנפילת מצוקי החוף ב20 שנים האחרונות נהרג אדם אחד, באותה תקופה נהרגו כמה וכמה אנשים מנפילות מצוקים דומות בנגב, במדבר יהודה, בגליל ובגולן, ההבדל בין מצוקים אלו, שלא יבצור, למצוקי החוף הוא הנדל"ן.

ישנה בהחלט חלופה סבירה ואפילו מקובלת מאוד בעולם, הכוללת טיפול משולב, הקטנת הנזקים מעשי ידי אדם וחיקוי הטבע ע"י הוספת חול לחוף.
וכן, בין השאר פינוי הנדל"ן שנבנה בחוסר מחשבה קרוב לשפת המצוק, הרבה יותר הגינוי לשלם כסף ציבורי להחזרת הקרקע שעל המצוקים לידי הציבור מאשר לזרוק 500 מילון שקל לים לטובת הגנת הנדל"ן של בעלי-ההון החזקים בישראל.

אני לפעמים תוהה מה רוצה גל שנוצר בים מול סיציליה ועובר אלפי ק"מ עד אשר הוא מגיע לחופינו, אין לי ספק כי אותו גל רוצה להתפוגג לאיטו על חוף חולי ובדרך לחוש כל גרגר וגרגר חול כפי שעשו אבותיו מיליוני שנים ולא להתנפץ על קו ביצורים מלאכותי.

אסיים ואומר לשרי הממשלה, עזבו את גלי-הים במנוחה, גלי-הים אינם חסרי ערך, גלי-הים אינם אויבי המדינה, שצריך לבנות נגדם ביצורים!

פורסם גם בדה-מרקר

עדיין לא ידוע בוודאות כי קיים גז במאגר לוויתן, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שאת הלוויתן הזה אנשי חברת חשמל יתקשו לבלוע.
זה עשור מנסים אנשי חברת חשמל לקדם את התחנה הפחמית החדשה באשקלון, בשנת 2008 הם היו כפסע מקבלת אישור הועדה לתשתיות לאומיות ורק עתירה לבג"ץ שהגשנו הצליחה לעכב את אותו אישור בכמה חודשים, ואז בתחילת 2009 התגלה מאגר הגז תמר שטרף את כל הקלפים לאנשי חברת החשמל.

לאורך כל הליך התכנוני של הקמת התחנה טענו כי יש להעדיף הקמת תחנת גז במקום התחנה הפחמית. לתחנות גז יתרונות רבים על-פני תחנות פחם, ביניהם: זמן הקמה קצר, עלות הקמה זולה, שטח קטן, זיהום אוויר מפוחת, השפעה אפסית על הים, אי-יצרת אפר, אין צורך הובלה ימית, ומספר קטן מאוד של עובדים.

מול היתרונות הרבים של תחנות גז, חברת החשמל טענה טיעון אחד ויחיד, חוסר אמינות של אספקת הגז.
עד התגלית בתמר הטיעון הזה היה אפילו היה די משכנע, אנשי חברת חשמל טענו כי התלות הבלעדית של ישראל באספקת גז ממצרים לרוב תצרוכת החשמל היא חסרת אחריות ויכולה להביא לקטסטרופה במקרה שמצרים תחליט לסגור את השיבר.
אין ספק שבזמנו זה היה טיעון בעל משקל רב, גם לאור הפרסומים התכופים מצד מצרים על כוונתם לא לעמוד בהסכם אם לא ישונו תנאיו. אבל, עם גילוי מאגר תמר חל שינוי מאוד משמעותי, והטענה שמצרים יכולה בשניות לשתק את מדינת ישראל הפכה לחסרת תוקף.

הינו בטוחים כי הגילוי הזה יביא את חברת חשמל ומשרד התשתיות לבטל את התחנה הפחמית, באופן לא מפתיע לא כך קרה ומצאנו את עצמנו ביום חם באוגוסט האחרון במשרדי הועדה לתשתיות לאומיות.
אנשי חברת החשמל נשארו עם אותו טיעון אחד ויחיד, אמינות אספקת הגז, אבל הפעם הם לא הזכירו את מצרים אלא טענו כי הגז בצינור אחד ובאר אחת יכולים במקרה תקלה או חבלה לשתק את המדינה.
אנחנו ידענו כי טורבינות גז יכולות להשתמש כתחליף לגז בסולר, כאן תשובת אנשי חברת חשמל די הדהימה אותנו, הם טענו כי המעבר מגז לסולר וההפך יכול לקחת בין חצי שעה לשעתיים ומדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שעתיים הפסקת חשמל.

אז המצב היום הוא שעל כף המאזניים עומדים החיסרון שעתיים הפסקת חשמל מול היתרונות, זמן, כסף, שטח, נזק סביבתי נמוך, והכי חשוב הרבה פחות נזק בריאותי.
כל בר דעת מבין שמדובר בחיסרון בטל בששים לעומת היתרונות הרבים, אז מה מביא את אנשי חברת חשמל לדבוק בתחנה הפחמית?
לדעתי, אנשי חברת חשמל רואים בתחנה הפחמית שני יתרונות לאינטרסים שלהם האחד זה המשך המונופול הרווחי שיש לחברת חשמל על יבוא פחם, והשני הוא צירוף מאות עובדים לחברה כך שאנשי חברת חשמל יהיו יכולים להמשיך בתנאי העסקתם המצוינים, להמשיך בתרבות הנפוטיזם, ולהמשיך להיות עם היד על השלטר של המדינה.

אז בסיכומו של עניין השאלה אמיתית שעומדת על הפרק בנוגע לתחנה הפחמית באשקלון היא מה יותר חשוב האינטרסים של חברת חשמל או האינטרסים של מדינת ישראל? אל תטעו, בקרב מקבלי ההחלטות התשובה לשאלה הזו לא ברורה כפי שנדמה.

היום יש לוויתן שמאוד מפחיד את אנשי חברת חשמל, ולא מדובר בזה שבא לבקר בחופי ישראל פעם בשנה אלא זה שנמצא מתחת לים ויכול להפוך את ישראל למעצמת גז.

רקע
טבלה שמסכמת את ההבדלים בין התחנה הפחמית לתחנת הגז

סרטון שמתאר איך עובדת תחנת גז

סרטון שמתאר איך עובדת תחנת פחם

לגרסה מקוצרת שהתפרסמה בדה-מרקר לחצו כאן…

לפי כשבוע התפרסם במקומון זמן השרון מאמר של דר' יריב בן-אליעזר, זאת בתגובה לראיון שהתפרסם עם מבקר העירייה שבוע קודם לכן במקומון, זה היה מוזר מפני שבראיון הייתה תגובה של העירייה(ראו התיחסות לתגובה זו).
הדברים של בן-אליעזר כמעט ולא התייחסו לדבריו של המבקר אלא היללו ושיבחו את יעל גרמן, לאחר שראיתי זאת אמרתי לעצמי שאם זמן השרון נתנו במה לדבריו של בן-אליעזר הם ודאי יתנו במה לדברים שלי? מתברר שלא, מי שיקרא את הדברים למטה ודאי יבין מדוע זמן השרון ששייך למעריב ששייך לנמרודי לא פרסם מאמרי זה…
—————————————————–

לפי שאתחיל ראוי להזכיר מארג קשריו של דר' בן-אליעזר, ראשית הוא שימש כמנהל קמפיין הבחירות של יעל גרמן בשלושת המערכות הבחירות האחרונות, שנית, במקביל הוא מכהן בתפקיד בכיר במרכז הבינתחומי שנתן לחסדיה של גרמן, שלישית הוא ניהל יחד עם גרמן שנים ארוכות משרד יחסי ציבור.

מלכת הנדל"ניסטים
אין דימוי רחוק מן המציאות מאשר הדימוי "הנלחמת בנדל"נסטים" מדובר פשוט בדימוי שיקרי לחלוטין גרמן היא יקירת יזמי הנדל"ן מתחרה אולי רק לשלומי לחינאי מבת-ים, וצבי בר מר"ג. גרמן אישרה וקידמה לא מעט  מיזמי נדל"ן תמוהים ומפקפקים. למשל,
עסקת פאת-ים עם נמרודי – גרמן העבירה לרשותו קרקע ציבורית לבניית דירות יוקרה בקו ראשון לחוף תמורת קרקע שהוא לא יכול לבנות עליה כלום. ועל זה צריך להזכיר את אישור הקומה הנוספת לקניון שבעת הכוכבים גם הוא של נמרודי.
תוכנית מרינה-לי של מש' עופר – גרמן אישרה להם לבנות על שטח ציבורי פתוח בקרבת חוף הנכים במקום להגביל אותם רק ל30 הדונם שתוכנית מתאר ארצית אפשרה.
תוכנית חוף התכלת של מש' עופר ואחרים – מדובר בתוכנית ענק בצמוד לחוף שגרמן מקדמת במרץ בו היא מתכוונת לאשר אלפי דירות יוקרה.
תוכנית מלון אשל של דנה עזריאלי – גרמן פשוט אישרה לבנות מגורי יוקרה בקרבת החוף במקום  המלון.
תוכנית מלון דן אכדיה של מש' פדרמן – גרמן אישר לבנות את המלון הגדול במזרח התיכון, מדובר במלון בן 1300 חדרים פי שלוש מכל חדרי המלון בכל הרצליה.
תוכנית הבינתחומי – שודאי מוכרת לדר' בן-אליעזר היטב בו אישרה גרמן 700 דירות במתחם הבינתחומי על חשבון שטח ציבורי.

מדובר פשוט בקצה קרחון של התרפסות נלעגת של גרמן בפני הנדל"נסטים.

אין חוף
דר' בן אליעזר שכח כי גרמן היא זו שהרסה את חוף אפולוניה, וב12 שנות שלטונה לא נעשתה שום פעולה לשקם את הנזקים שגרמה המרינה לחוף.

אין שקיפות
עירייה הרצליה היא העירייה בה יש הכי פחות שקיפות מבין הערים הגדולות, פרוטוקולים של ועדות, תקציבים ועוד לא מתפרסמים, רק לפני שבועיים הצהירה גרמן שהעירייה לא תהיה שקופה מילימטר יותר ממה שמחייב החוק. יש לתוהות מדוע גרמן אינה מפרסמת את רשימת התורמים לעמותת האנסמבל כפי שדרשתי בישיבת המועצה האחרונה.

נכנעת סדרתית לדתיים
דר' בן אליעזר שכח לספר שאת תאגיד הקוברה הקימו בשביל לתת תעסוקה לעסקנים דתיים, רק בהרצליה כל תלמיד כולל מקבל מהעירייה11 אלף שקל לשנה, גרמן גם נכנעה לדתיים בעניין ההסעות לפארק ולחוף בשבת, ועוד ועוד…

רודנות הרצליה הראשונה
בהרצליה מתקיים משטר רודנות אשר מחוויר לעומת משטר אלי לנדאו, עובדי עירייה מפוחדים, התפרצויות זעם תכופות בישיבות, ניהול לא תקין של ישיבות מועצה ושל ועדות תכנון ובעיקר התנהלות כוחנית שמבטל ומחוקת כל מי שמעיז לא להסכים איתה.

דר' יריב בן-אליעזר ויעל גרמן פשוט חיים בממלכת השקרים של ארץ הפנטזיה, בה אין אפשרות לדעת מי השליט ומי ליצן החצר.

דר' נתן לביא אינו צריך אותי שאגן עליו, יושרו, מקצועיות, ותרומתו למדינה הם עובדה שקשה להתווכח איתה. כל פשעו של האיש היקר הזה היה שהוא פשוט סירב להיות אסקופה נדרסת לצמד גרמן ובן-אליעזר.

הסביבה החופית היא מערכת רגישה, ולכל שיבוש קטן יכולה להיות השפעה גדולה
בסתיו 2004 החליטה עיריית הרצליה לנסות להגן על תחנת הצלה מס' 1 בנוף-ים באמצעות בולדרים
מ2004 עד 2009 הוצבו בסתיו בולדרים והוסרו באביב, כל חורף בולדרים האלו גרמו לסילוק מסיבי של חול מרצועה של 50 מ' חוף.

במצגת זו סדרת צילומים אשר מראה את העניין

סיכום
•החוף הינו צר בעיקר בשל בניית המרינה
•עשרה סלעים בלבד גרמו נזק חמור לחול החופי
–בנוסף, נפער "בור" גדול בים מול הסלעים
–בנוסף, נוצרו זרמי-ים מסוכנים, גם בקיץ
•השפעת הסלעים הייתה לאורך כ50 מ' חוף
•הסלעים דווקא סיכנו את יסודות התחנה
•עלות שנתית אדירה לתקן נזקי הסלעים

בקיצור, הסלעים האלו היו החלטה טיפשית ביותר וחבל שרק בסוף 2009 אנשי העירייה התפקחו

תחום התכנון והבניה מחולק לשתי מישורים האחד הוא התכנון(תוכניות) והשני הוא הרישוי והבניה(היתרים). מדובר בשני מישורים שלכאורה חופפים אבל בפועל הם שונים ואפילו נפרדים.
אין ספק שהחקיקה בתחום הרישוי והבניה זקוקה לרפורמה, מדובר בתחום שהתנהלות בו היא בעיקר מקצועית של מהנדסים ואדריכלים. היום בעידן המחשב והאינטרנט בהחלט אפשר להקטין מאוד את התערבות הרשויות בהליכי היתרי הבניה ולהעביר את עיקר האחריות למהנדסים ואדריכלים עצמם. אין צורך בפקידים שיבדקו כל פסיק בשרטוטים, יש תקנים והנחיות שלפיהם מהנדסים ואדריכלים צריכים להקים מבנים, ואם הם לא יעמדו בכך פשוט צריך להעניש אותם בשלילת רישיון. מהנדס או אדריכל לא יסתכנו באיבוד הפרנסה לטובת קומבינות של לקוחותיהם.

תחום התכנון שונה מאוד מתחום הבניה, כאן לא מדובר רק בעניינים מקצועיים אלא בעיקר בעניינים ציבוריים מהותיים, מה יבנו(או ישמרו) ואיפה, שהם ליבת הדמוקרטיה.
ישראל היא מקום מסובך מאוד לתכנון בו, אולי הכי מסובך בעולם, בישראל יש כל-כך הרבה מאפיינים שיש לקחת בחשבון, כמו: מעט שטח, אכלוסיה גדולה, דתות שנות, עדות שנות, פערים חברתיים גדולים, אתרים קדושים, אתרים ארכיאולוגים, אזורי טבע עשירים ומגוונים, ים תיכון, ים סוף, ים המלח, צבא, מחוסר במים, מצבי מלחמה, ועוד רבים דומים.
עיקר הרפורמה הוא דווקא בתחום התכנון, באופן אבסורדי מי שהגה את הרפורמה הזו הסיר וקיצץ את רוב תהליכי האיזון והבקרה שצריכים להיות בחוק תכנון, שגם היום הם לא מספיקים.

בכל העולם מי שמקבל החלטות תכנוניות הם נבחרי ציבור, הדרג המקצועי צריך לספק את חומר רקע ותסקירים על-מנת שמקבל ההחלטה ולציבור יהיה כל המידע והכלים לאפשר דיון בין כל הגורמים ולבסוף לקבל החלטה טובה, מאוזנת ומאזנת.
חקיקה ותכנון הם דומים במהותם, חקיקת חוק היא הליך ארוך שעובר שלבים ואישורים רבים, קריאת טרומית, ועדת שרים לחקיקה, קריאה ראשונה, דיונים בועדות, חו"ד משרדי הממשלה, קריאות שנייה ושלישית.
על-מנת להבין את הגיון ברפורמה הזו צריך להלביש אותה על הליכי חקיקה. וכך זה היה נראה, חקיקת חוק צריכה לקבל רק אישור בועדה בכנסת שאליה יצורפו שלושה "נציגי ציבור" ממונים, על החלטה יכולים לערער שולשה מחברי הועדה לממשלה בלבד.

מערכת התכנון והבניה בישראל זקוקות לשיפור. הדרך לעשות זאת היא בראש ובראשונה לפצל את החוק לפחות לשני חוקים נפרדים, חוק רישוי ובניה וחוק תכנון.
חוק תכנון צריך בהחלט להתבסס על המבנה ההיררכי הקיים עם שיפורים, כמו: חיזוק מעמד הועדות המחוזית בין השאר כך שחבריהם יבחרו ישירות ע"י תושבי המחוז, העברות הפיקוח על הבניה מהרשויות למשרד הפנים, הגברת מערכת השקיפות ושיתוף הציבור, ועוד כהנה שתקצר היריעה מלפרט.

הפוליטיקאים מתהדרים בהיי-טק הישראלי, כמי שבא מתחום התוכנה אני יכול לומר לאותם פוליטיקאים, היי-טק הישראלי מצליח בגלל שאין בו חפיף ויש בו שכבות בקרה נוקשות. לכל פרויקט תכונה יש שלושה שכבות בקרה לפחות, אחת בשלב הפיתוח, השנייה במעבדת איכות פנימית, והשלישית במעבדת איכות אצל הלקוח.
בל נשכח, באג בתוכנה יכול לגרום לאי נוחות ואולי לנזק נקודתי בר תיקון, לעומתו תוכנית לקויה, בלתי מאוזנת אשר לא נבדקה באופן מדוקדק יכולה לגורם לנזקים אדירים ובלתי הפיכים. לא רק בנזקים כספים, אלא בנזקים סביבתיים וחברתיים אדירים שיכולים לפוגע קשות באיכות החיים ובמרקם העדין שאנחנו מנסים ליצור כאן.

*השימוש בשם בני-ברק הוא לצורך המשל בלבד

עוד באותו נושא:
פניה לשר ישי לפצל אתה רפורמה
ניתוח ראשוני של הרפורמה