אני כבר עשור בקבוצה האנשים שנקראת "אנשי הסביבה" מהלך על הקו הדק שבין שייך ולא שייך "לקהילה". אם בתחילת דרכי "בקהילה" מצאתי בין אנשי הסביבה רבים שהם אנשי ידע ומדע, אנשים בעלי אופקים פתוחים ודעות ליברליות. היום נדמה לי שהמצב שונה, במקום לחפש את האמת ולקדם את נושא הסביבה עוסקים רבים מאנשי הסביבה ביצרת מניפולציות תקשורתיות, בטיפוח "גורואים" למיניהם ואולי הכי חמור בסילוק בריוני של אנשים שלא מיישרים קו. בקיצור, קיימת אווירה לא נעימה של חשיבה מונוליתית ופחד להגיד דעה שונה לא "מקובלת".

עד סוף שנות התשעים הקהילה הסביבתית הייתה מורכבת ממקימי החברה להגנת הטבע, שהתמקדו בטיולים, ופעילות לשמירת טבע. המאפיין המרכזי של אותם אנשים הוא צניעות, ותפיסת עולם ציונית של עשייה חינוכית לטובת הכלל.
אפשר לומר שכבר בתחילת שנות התשעים עם משפטיזיה והתחרותיות בחברה בישראל אותם אנשים הפכו לפחות ופחות רלוונטיים.
נקודת המפנה הייתה בסיפור מגדלי חוף כרמל והמרינה בהרצליה, בו הבינו הרבה אנשים כי תם עידן התמימות, ומול אינטרסים של מיליארדים צריך להשתמש בכוחניות.
בתחילת העושר הקודם הקהילה הסביבתית הייתה בשלבי גיבוש ולכן היה בה מגוון של אנשים ודעות, היו לא מעט אנשים שבאו על מנת להשפיע על החברה.
בשלב מסוים הקהילה הסביבתית הפכה יותר ויותר למערכת של ארגונים שמצטיינים בשנור וביחסי ציבור. וכך קרה שהאנשים שהצליחו להשיג את הכסף ואת יחסי הציבור הפכו לאנשים המשפעים "בקהילה".
לצערי, עיקר הכסף הגיע ומגיע מקרנות אנטי ציוניות והאיחוד האירופי וכך נבחרו לעמוד בראש אותם ארגונים אנשים שהיו לרוחם של אותם ממנים, לאו דווקא האנשים המתאמים והנכונים.
באופן אבסורדי, רוב המאבקים הסביבתיים של החמש שנים האחרונות הובילו אנשים מקומיים שבכלל לא קושרים לארגוני הסביבה, לדוגמא: תע"ש רמת-השרון, פלמחים, חוף כורסי, חוף בת-גלים, תמנע ועוד. אמונם לחלק מאותם מאבקים הצטרפו ארגונים בעיקר אדם טבע ודין אבל רק חלקיק מן המשאבים של ארגוני הסביבה מופנים למאבקים סביבתיים אמתיים. עיקר משאבי הארגוני הסביבה מופנים לשכר ללא מעט אנשים מיותרים בארגונים מיותרים, אירועים גרנדיוזיים וקמפיינים טיפשיים. בתוך כך נושא ההתחממות הגלובלית הפך את "הקהילה" הסביבתית לטרנד ואלו החלו לעוסק בהטפה לציבור, על גבול המיסיונריות, ובניסיון לקדם את מובלי "הקהילה" או שמא הכת.

נבואה אפוקליפטית, הטפה, טקסים גרנדיוזיים ומלחמה בכופרים כל אלו מאפיינים של כת. אם רוצים להבין את המתחולל בתוך "הקהילה" הסביבתית, פשוט צריך לקרוא את הטקסטים של הפרשן הרדוד של מעריב לענייני סביבה אביב לביא. במאמרו בסוף השבוע האחרון, השתמש במילה "כופר" נגד המדען הראשי של משרד החינוך "כופר בהתחממות הגלובלית" . לא במילה "טועה" ולא במילה "שוגה" אלא במילה כופר שמשמשת אנשי דת פנאטיים לתאר אנשים שלא מאמינים בדתם.
אל תטעו, לביא אינו מבטא את דעותיו העצמיות כי אין לו כאלו, הוא מבטא מידי שבוע את משנתם הרדודה שלא מעט ממובלי "הקהילה" הסביבתית.

היום "הקהילה" הסביבתית היא בועה מנותקת מבעיות הסביבה של ישראל, "הקהילה" הסביבתית לא ראויה לחשיפה התקשורתית שהיא זוכה לה, ורובה היא חשיפה מלאכותית ולא מוצדקת. היום "הקהילה" הסביבתית כמו כת מנסה לקדם את עצמה ואלו שנחשבים למוביליה, ופחות ופחות את מטרותיה המקוריות. וממש כמו כת אין שום מקום לביקורת פנימית, ואבוי למי שמעיז להפר את ההגמוניה, הוא מיד נחשב כופר.

כמובן דברים אלו לא מכוונים לאנשים הטובים שפועלים בתוך הארגונים, אבל אני יודע שיש פחד לרבים מהם מלהביע עמדה ביקורתית. אני יכול להגיד לאותם אנשים ביקרות לא תביא לקריסת הארגוניים הסביבתיים מה שיביא לקריסתם זו הפיכתם לכת, כפי שמתרחש היום.

לקריאה נוספת:
לנועץ סיכה בבועה הירוקה
הכישלון הירוק והפוליטיקה המלכלכת
הכלבים מלקקים והשיירה עוברת
ההתחמקות הגלובלית
מה היא האמת המטרידה
צנזורה בפורום איכות סביבה
פרשן דלשמטא

בשבוע האחרון והחופים והים זכו לתשומת לב יוצאת דופן, שדרים עמדו עם הגב לים ושידרו בפתח מהדורת החדשות, עיתונים הקדישו לעניין כותרות ראשיות ועמודים שלמים, וסופסוף קיבלו גולשים ואנשי-ים במה תקשורתית נאה. משטרת ישראל סופסוף הקצתה כוחות ראויים לסיורים בחופים, מעל מרחפים כל העת מסוקים, והערנות בשיאה.
לא, אין כאן ניסיון של משטרת ישראל לתפוס את מזהמי הים, לא, אין כאן פועלה משטרתית לסיקול השתלטת של ברון נדל"ן על אחד החופים. יש כאן, ספק ניסיון פיגוע של החמאס.

מאז ניסיון הפיגוע בסירות נפץ בחג השבועות בשנת 1990 לא זכו חופי ישראל לתשומת לב כזו גדולה לא מרשויות השלטון ולא מן התקשורת.

ביני לבין עצמי אני תוהה מה היה קורה אילו בחמאס היו מחליטים על שיטות טרור חדשות, והיו מחלטים לנסות לפוגע בישראל באמצעות הים בטרור ביולוגי וכימי.
אני רואה בעייני רוחי את אלון בן-דוד עומד עם הגב לים, מסכה על פניו, ואמר למצלמה כי ארגוני הטרור בעזה עלו מדרגה בתעוזה שלהם, והרשויות בישראל מאוד מודאגות מן הנזק שסוג טרור כזה יכול לגרום, לבריאותם של המתרחצים בחוף, לגולשים ושאר משתמשי הים.

רגע, רגע, אלו אנחנו שמרעלים את הים, יום יום בזיהומים כימיים וביולוגיים, אלו אנחנו שבמו ידינו מסכנים את בריאותם של מתרחצים, גולשים ושאר משתמשי הים, ואנחנו עושים זאת כבר עשרות שנים בלי בושה ומתוך הרגל.
בעשרות שנים הטרור הכימי והביולוגי העצמי הזה, לא זכה לכותרת ראשית אף יחידת משטרה לא ניסתה לתופס את אותם מחוללי הטרור הזה, ואף חקירה משטרה לא נפתחה על גזילת חוף.

אני מסתכל על חופי ישראל ועל ההרס האדיר שאנחנו גרמנו להם, על המרינות המיותרות בהרצליה ובאשקלון, על מגדלי חוף כרמל, על סי-אנד-סאן, על השפד"ן, על הנחלים המזוהמים ועל כל שאר המפעלים שזיהמו וממשכים לזהם את הים ואני שואל את עצמי האם באמת אותם חמש חביות נפץ הם הבעיה של חופי ישראל, שמחייב להורות על סגירתם?
אני תוהה מדוע זיהום הים לא מקבל כותרות ראשיות? מדוע הרס חוף אפולוניה לא פתח מהדורות חדשות? מדוע אף פושע שזיהם את הים לא נכנס לכלא? מדוע אותם פושעים שבנו את המרינה והרסו את חופי הרצליה לא עמוד לדין? מדוע בתי המשפט נתנו יד להרס בלתי חוקי של חוף אפולוניה?

ישראל מדינה משונה, הרס והרעלה אדירה שמתבצעת באופן יומיומי בחופים עוברת כמעט בשתיקה וכמה חביות נפץ שספק אם שוגרו בכוונה מעוררות פאניקה ואימה?
אותי חביות הנפץ לא מפחידות, מפחיד אותי חוסר המעש של התקשורת ושל הרשויות מול זיהום הים המתמשך והרס חופי ישראל שלא נפסק לרגע.

בשנים האחרונות אני מעורב באופן די אינטנסיבי במערכת התכנון, הגשתי עתירות, התנגדויות, עררים, השתתפתי בדיוני ועדות מחוזיות וועדות ארציות, ואני חבר ועדה מקומיות, על-סמך ניסיון זה אנסה לנתח את הרפורמה של נתניהו ולתת רעיונות גם משלי.

להלן ניתוח ראשוני של הרפורמה, לפי מה אני חושב על כל אלמנט- חיובי, שלילי ולא ברור.

◊חיובי
הגברת השקיפות – אין ספק עניין חשוב ביותר שהיה צריך להיות כבר לפני לפחות 5 שנים.
ביטול ההקלות והשימוש החורגים – אלו הם שורש הרע במערכת התכנון, ממלכת השחיתות והקומבינות בועדות המקומיות, גרמו לעיוותים תכנוניים קשים והיה ראוי שיבוטלו כבר מזמן .
הקמת יחידת פיקוח על ועדות מקומיות – בהחלט דבר נחוץ השאלה כמה כ"א יוקצה ליחידה כזה? השערה שלי לא הרבה.
הגשת עררים על תוכניות מקומיות – בהחלט דבר חשוב, היום כמעט אין אפשרות להגיש עררים על תוכניות מקומיות(שאושרו בועדה מחוזית), השאלה כאן היא מה עומק הסמכות של ועדות הערר והרכבן.
צמצום האפשר לתובע על ירידת ערך – עוד דבר חיובי, ענייני ירידת ערך קרקע (פוטנציאלי) הגיע לאבסורדים חסרי הגיון. למשל, בעלי קרקע חקלאית בחוף השרון שיעודה שונה לשמורת טבע ונוף דורשים מיליארדים בשל פוטנציאל הנדל"ן שכביכול היה יכול להיות בה.
קיבעת סטנדרטים לגבי היטלי השבחה – זה טוב וראוי להוציא את העניין הזה לחלוטין משיקול דעת של ועדות, הייתי מוסיף גם שקיפות לעניין הזה. אני צופה מלחמה גדולה בעניין הזה מצד אנשי הנדל"ן והערכתי הם די יצלחו לשנות אותו לטובתם. המשך »

משחר ההיסטוריה מערכות תחבורה יבשתיות היו מבוססת על שני עקרונות, לכלי הרכב יש נהג ועליו נישא מקור האנרגיה הדרושה להנעתו.
העקרונות האלו נכונים כמעט לכל סוגי כלי הרכב, מרכבות וסוסים, אופניים, רכבות, מכוניות, אופנועים וכדומה.
למעשה המכונית הכי מודרנית של היום דומה מאוד למרכבות שהאנושות השתמשה בהם לפני 5000 שנים, רק במקום סוסים של לפני 5000 שנים המכונית של היום כוללת מנוע כלשהו.

ניצני מהפכה תחבורתית היו כאן לפני 200 שנה עם המצאת הרכבת, פן אחד שלה היה הרעיון החדש, שנבע מאילוץ טכנולוגי, של הסעת המונים, והפן השני הוא שימוש במנוע הקיטור. בתחילה, רכבת הייתה דורשת כמויות אדירות של פחם, אבל ככל שהתפתחה טכנולוגית המנועים, כך קטן משקל מקור האנרגיה הנישא על הרכב, ואפשר היה לזנוח את רעיון הסעת ההמונים ולשוב לקונספט של "הכרכרה", המכונית של היום.
ראוי לציין, כי תמיד השיפור הטכנולוגי היה במטרה ליצור מנוע קומפקטי יותר, שמייצר יותר אנרגיה, ודורש פחות "דלק", מה שנקרא "יעילות אנרגטית". ואגב, זו הסיבה שכלי הרכב החשמליים שנמצאים היום בכותרות הם נסיגה טכנולוגית ולא התקדמות.

הטכנולוגיה היום מאפשר בניית כלי רכב ללא נהג, וביטול הצורך לשאת את מקור האנרגיה על כלי הרכב. למשל, הרכבת החשמלית שהמנוע שלה ניזון ישירות מרשת החשמל, המצאה מתקדמת יותר היא הרכבת המגנטית (maglev) שאפילו לא כוללת מנוע ולא גלגלים. המגבלה של מערכות אלו היא היותם מערכות מסילתיות ולכן משמשות היום רק למערכות הסעת המונים.
ההתפתחויות הטכנולוגיות בעשור האחרון בתחום המחשוב מביאות אותנו למצב שכבר היום יש אבות-טיפוס למכוניות ללא נהג, בתחום המסילתי המחשבים כבר היום מחליפים את הנהגים.

תחבורה ציבורית vs. פרטית
מערכות תחבורה נחלקות לשני סוגים שימוש, תחבורה פרטית ותחבורה ציבורית אשר נבחנות בכמה היבטים עיקריים כמו: זמינות, זמן נסיעה, בטיחות, עלות, ולאחרונה גם יעילות אנרגטית. כמובן הבחינה של היבטים אלו שונה ממקום למקום ותלויה בסביבה כלכלית, חברתית וגיאוגרפית. המשך »

בשבועות הקרובים, לקראת ועדת קופנהגן, נשמע דיווחים ודיונים בנושא ההתחממות הגלובלית, ועל דרכים "להצלת" כדור-הארץ. אין ספק שהנושא הוא לגיטימי, אבל למען האמת מדובר בנושא שרק מגרד את פני השטח של בעיות הליבה של האנושות היום.

צריך להבהיר כדור-הארץ אינו נתון לסכנה אלא האנושות. כדור-הארץ עבר שינויי אקלים דרמטיים בעבר "ושרד". למען האמת, גם האנושות עברה ב100 אלף השנים האחרונות כמה וכמה שינויי אקלים ושרדה, יעידו על כך כפרים פרה-היסטוריים שנמצאים בתוך הים מול חופי ישראל.

זו תהיה טעות לחושב שהבעיה הגדולה ביותר שהאנושות מתמודדת מולה היום היא ההתחממות הגלובלית, האנושות עומדת בפני משבר עמוק של דילול משאבים.
בפשטות היום יש הרבה יותר בני אדם על כדור-הארץ שחיים יותר שנים וצורכים הרבה יותר משאבים.
קצת מספרים, בשנת 1900 היו על כדור-הארץ 1.6 מיליארד בני-אדם, היום יש 7 מיליארד מדובר בגידול שלי פי 4.3. תוחלת החיים הממוצעת בעולם בשנת 1900 הייתה 36 שנים, היום היא 67 שנים כמעט פי שתיים. השימוש בנפט, למשל, גדל מ57 מיליון חביות לשנה בשנת 1900 ל30 מיליארד חביות בשנה היום, פי 500. באותה תקופה השימוש בפחם גדל פי 10 ובפלדה פי 28.

למעשה אפשר למקמם את שינוי אקלים כגורם נוסף להחמרה בקצב התדלדלות משאבי טבע כמו: מים, אדמה, תוצרת חקלאית וכדומה.
גם אם נניח שיהיה נס ונצליח למנוע את שינוי אקלים עדיין האנושות תהיה זקוקה "להוציא" מכדור-הארץ בשנת 2050 כמות משאבים אדירה שיתמכו ב10 מיליארד איש שיחיו באיכות חיים סבירה.

תרבות הצריכה
הדרך הנכונה והגיונית ביותר להוריד את קצב התדלדלות המשאבים, היא הקטנה משמעותית בצריכה. וכאן מגיע הפרדוקס הגדול, הרי תרבות הצריכה זו אחת מאבני היסוד של הכלכלה העולמית היום.
התמקדות בשאלת ההתחממות הגלובלית היא לא יותר מבועת עשן שמאפשרת התחמקות משאלת הליבה היום, איך להוריד למינימום האפשרי את צריכת המשאבים?
התשובה לשאלה זו היא פשוטה, ומשמעותה ביטול למעשה של המונע הכלכלי של האנושות היום.
ספק אם יש מנהיג בעולם שיכול לבוא ולהגיד את האמת "אנחנו צורכים את עצמנו לדעת", וימשך במעשים.
למשל, הגדלה משמעותית של המס על הדלק, איסור מכירת מכוניות פרטיות, חינוך הדור הצעיר למתן מאוד את הצריכה. מישהו יכול לדמיין נשיא אמריקני שאומר לציבור, תפסיקו לקנות ולנוסע במכוניות פרטיות? או לחנך את הדור הצעיר לא לצרוך?
נשיא כזה מייד יהפוך לבר-מינן פוליטי. הרי המערכת הפוליטית באמריקה, ובכלל בעולם המערבי, תלויה כמעט לחלוטין בגופים כלכליים מבוססי צריכה.

באופן מוזר שינוי האקלים עצמו הופך למין זרז להגדלת הצריכה, מכל עבר מנהיגים וגופים שונים מנסים לשכנע אותנו לקנות עוד ועוד מוצרים "ירוקים", אם זו מנורה "חסכונית" או מכונית חשמלית.
הרי מדוע להגיד את האמת הקשה ולהביא לשינוי אמיתי כאשר אפשר להוליך שולל את הציבור ועל הדרך לגרום לכך שמקורבים ירווחו הון.
צריך להקשיב טוב לדברים שיאמרו בשבועות הקרובים, האם נשמע אותן מילים נבובות על כדור-הארץ וגזי החממה או התמודדות אמיתית עם בעיות הליבה של האנושות כיום.

הקטנת פליטת גזי החממה לבדה תחת מעטה עבה של התחסדות, חשיבה פוליטית קיצרת טווח, ואינטרסים כלכליים לא יכולה "להציל" את האנושות.
הקטנת פליטת גזי החממה חייבת להיות חלק ממהלך רחב ומשמעותי של הקטנת השימוש במשאבים ושינוי כלכלי רדיקלי בה התחרות תהיה בצמצם הצריכה ולא בהגדלתה.