ישראל היא מדינה יהודית, ותהיה כך גם אם לא יהיה בה חוק אחד שבו יחייבו אנשים לקיים את מצוות הדת היהודית.
אפשר להבחין בין שני מימדים ביחס של היהודי הישראלי לדת, המימד האחד היא המסורת והמימד השני היא הדתיות לפי ההלכה.
המסורת היא בעצם ביטוי של לאומיות/שייכות בו בוחר האדם לעצמו ולמשפחתו את האופן והצורה בה מבטא הקשר לקהילה שאליה הוא משתייך.
הדתיות היא למעשה אורך חיים כולל לפי תקנון מוגדר וסגור (הלכה).
 
המסורת והדתיות כלוח קליעה למטרה
אפשר לדמות את הקשר בין הדת היהודית ליהודי בישראל, כלוח קליעה למטרה עם המון מעגלים חציונים ופנימיים. הדתיות היא המעגלים הפנימיים והמסורת היא המעגלים החיצונים זאת על פי גווניה השונים.
מערך המעגלים הזה יכול לעבוד יפה כל עוד יש כבוד הדדי בין כל המעגלים בלוח, אבל היום במקום שיהיה כבוד הדדי נוצרה התנגשות.
הקונפליקט הוא בעצם אותו קונפליקט שהיה בכל הדורות בעם היהודי, בין מתונים/ליברלים לבין אדוקים בעבר הויכוח הזה היה יותר ברובד החברתי מעמדי, היום מדובר בהורדת ידיים בלתי פוסקת.
הליברלים ששואפים להגדיל את מספר המעגלים ואת הגוונים שלהם, זאת על מנת לתת להגדיל את אפשרויות הבחירה שיהין תואמות ככל האפשר לבחירה אישית.
ואילו האדוקים שואפים לצמצם את מספר המעגלים, ואת מספר הגוונים. שאיפתם שיהיו מעט מעגלים של שחור ולבן, בלי גווני אפור, או שאתה דתי גמור או שאתה חילוני גמור אין באמצע!
 
הפוליטיקאים הדתיים צברו בשנים האחרונות כוח, הכוח הזה הוא חרב פיפיות, שברוב המקרים גורם נזק לקהילות שלהם ויוצר עוינות שמתבטאת ביצירת מפלגות אנטי כתגובת נגד.
ישראל עד עליית כוחם של המפלגות החרדיות/דתיות הייתה חברה שהיה מקובל לכבד את הזולת זאת אך ורק מתוך מוסכמה חברתית בלתי כתובה.
בואו אותם פוליטיקאים אמור יופי יש הסכמה חברתית, מה יהיה רע אם נעגן את זה בחוק? למשל נושא החמץ?
וכאן נוצרה הפרה קשה, כאשר המוסכמות הם לא כתובות, קשה לדעת מה מקובל ומה לא, אז הנטייה היא להיות נדיב יותר לטובות הזולת, הרי רוב האנשים מטבעם לא רעים והם לא רוצים לפוגע בזולת אם זה לא פוגע בהם.
אבל כאשר הוכנסו חוקים עם הגוון דתי לספר החוקים פתאום הגבול ברור, מעכשיו עניין דתי שאין לגביו חוק הפך להיות מותר.
למשל, בשכונה שאני גר בה לא היה מקובל בשנות ה80 לעשות על האש ביום שבת, ואילו היום עושים על האש בשבת בלי חשבון למרות שיש לא מעט תושבים שומרי מסורת.
 
המדרון החלקלק של החקיקה הדתית
חקיקת חוקים על מנת לא לפגוע ברגשות הזולת, היא מדורון חלקלק, הרי לכולנו יש דברים שאנו נפגעים מהם, למשל:
חילוניים נפגעים כאשר חרדים הולכים בצפירת יום הזיכרון, אז יחייבו בחוק אנשים לעמוד בצפירה?
מוסלמים נפגעים כאשר אנשים אוכלים מולם בחודש הרמאדאן, אז יאסרו בחוק אכילה בפומבי ברמאדאן?
אין לזה סוף, כל קובצה תרצה שיכבדו אותה וכאשר יהיה בידם כוח גם הם לא יהססו לחוקק חוקים כאלו, ולמה לא? אם לאחרים מותר למה לא להם?
 
חוק החמץ הוא די מגוחך, הרי עד לפני הקמת מדינת ישראל יהודים חיו בין בני דתות שונות, ובוודאי שיהודים עבור ברוחב וחמץ נמכר בפרהסיה, יותר מזה גם היום קהילות יהודיות בנכר, גם חרדיות, נתקלים בפסח בחמץ ברחוב, ולא נופלים השמיים.
ואם רוצים לגחך את החוק הזה יותר, אפשר לשאול את הפוליטיקאים הדתיים, איך זה שמקובל עליהם שימכרו כל השנה חומר פורנוגראפי ואביזרי מין בחניות סגורות ויאסרו למכור לחם בפסח?
ובכלל, שווה לשאול את הפוליטיקאים הדתיים, לא הם מסתפקים בחמץ, למה הם לא מחוקקים חוק איסור נסיעה ביום כיפור, הרי רוב הציבור ממילא לא נוסע מה רע אם זה יהיה בחוק? ואם כבר מדברים על איסור נסיעה למה שלא יהיה תקף גם בשבת הרי אנחנו מדינה יהודית איך אפשר לקבל שיחללו שבת?
לטעמי, חוק החמץ מיותר כולו, אולי אפשר לקבל את העניין לא למכור חמץ בפומבי כרע במיעוטו, אבל איסור מכירה גורף הוא בלתי סביר בעליל ואינו מתיישב עם עקרונות של מדינה דמוקרטית ליברלית כמו שישראל מתיימרת להיות.
 
למרות שחקיקת חוקים דתיים היא טיפשית אולי אפשר להבין שפוליטיקאים דתיים חותרים לחוקק אותם, מה שאי אפשר להבין למה פוליטיקאים חילוניים נותנים יד לשטות הזו. הבעיה עם הפוליטיקאים שהיום בכנסת היא שהם לא יכולים לראות מה שנמצא מעבר לקצה האף שלהם והעובדה שחלקם הם "פינוקיו" לא משנה כהוא זה.
 
לסיים, הרי בלתי אפשרי להכניס את הלכה לספר החוקים והתוצאה מתרחשת לעינינו, דתיים וחילוניים לא יהיו יכולים לגור בכפיפה אחת.
המגמה היא ברורה ישראל הופכת לחברה של גטאות, ולא רק זה, אלו מן החילוניים שאולי הייתה להם זיקה למסורת היהודית זיקה זו תתעמעם עם הזמן בשל כך.
 

היום הגיעה לידנו החלטת הועדה הממיינת של הולחו"ף (הועדה לשמירת הסביבה החופית) מתברר שמארגני הפסטיבל ביקשו אישור, שבועיים בלבד לפי מועד הפסטיבל.
התאריך שבו הדיון באישור היה צריך להתקיים הוא לאחר שהפסטיבל יסתיים, ולכן הועדה הממיינת לא ראתה שום אפשרות לאשר את הבקשה.
 
מכיוון שפסטיבל מתקיים על חוף ניצינים וכל מבנה שנבנה על החוף, אפילו אם הוא רק ליום אחד, מחייב אישור של הועדה, מכאן הבניה וכל המתקנים האחרים שיוצבו ואולי כבר הוצבו בחוף הם בלתי חוקיים.
לידיעת קוני הכרטיסים שרוצים לשמור על החוק ולא רוצים לעודד עבריינות.
 
 
הנה החלטה
—————————-
שקמ/ 20080112 – שימוש חורג להקמת מתקנים זמניים לפסטיבל "בומבמלה"
בפני הולחוף הוצגה בקשה להיתר בניה במטרה לקיום אירוע והקמת מתקנים. מועד האירוע המתוכנן הינו מיום 23.4.2008 ועד ליום 26.4.2008 (חוה"מ פסח תשס"ח) לצורך כך, מבוקשת סגירת שטח חוף רחצה של כ- 30 דונם, בתחום החוף והסביבה החופית, ושימוש נלווה בשטחים המקיפים אותו. שטח החוף המוכרז, מדרום למתחם המבוקש, יהיה פתוח לשימוש הציבור הרחב.
התוכנית אינה שונה מהותית מתוכניות קודמות שהובאו בפני הולחוף בשנים קודמות.
היזם ומנכ"ל החברה הכלכלית חוף אשקלון ממשיכים לקדם את תב"ע של חוף ניצנים.
החלטה
הבקשה לשימוש החורג מתייחסת לתקופה שבין התאריכים 23-26 באפריל 2008. הבקשה הועברה למזכירות הולחוף שבועיים ימים טרם תקופת האירוע בפועל. למרות שלמעשה האישור לבקשה יכול להינתן רק במליאת הולחוף, שישיבתה הסמוכה ביותר למועד הגשת הבקשה תתקיים רק לאחר תום האירוע, שובצה הבקשה לדיון בועדת המשנה הממיינת.
לאור רגישות הבקשה, הכוללת למעשה שימוש וסגירה של קטע חוף בתקופת חגים, הרי ראוי כי הנושא ידון בפני המליאה. אולם, מאחר שהבקשה הוגשה שבועיים ימים בלבד טרם קיום האירוע בפועל, הרי שקיום דיון במליאת הולחוף אינו אפשרי מבעוד מועד, שכן ישיבת המליאה הקרובה קבועה לאחר תום האירוע.
לאור מצב זה, ולמרות שהועדה רואה בחיוב את המגמה של המועצה האזורית חוף אשקלון לאשר הפעילות בחוף כחוק ולמרות שבקשות קודמות נענו בחיוב בשנים קודמות, אין ועדת המשנה הממיינת רואה מקום לדון בבקשה לגופה. למען הסר ספק, אין לראות בהחלטה זו אישור הבקשה או פטור מאישור הולחוף.
לוחות הזמנים של הולחוף ידועים לוועדה המקומית וכן ליזמי התכנית. אף המועדים להגשת בקשות לאישור הולחוף ידועים. הולחוף קוראת לועדה המקומית להגיש את בקשותיה העתידיות בלוח זמנים הולם שיאפשר קיום דיון בהן במליאת הולחוף. כן מתבקשת הוועדה המקומית להציג בפני הועדה, בהקדם, את האירועים המתוכננים בחוף ניצנים עד לסיום תקופת הזיכיון של פורום חוף ניצנים.
הועדה מדגישה את הצורך בהכנת תוכנית מפורטת לחוף באזור זה, בה ייקבעו השימושים המותרים.

אנשי מרצ כנראה אינם מקבלים את העובדה המרה שהציבור מאס בהם, אז במקום להסיק מסקנות ולתקן, הם מצאו אשם, מפלגת הירוקים.
כן, כן לפי חבר הנהלת מרצ, מפלגת הירוקים היא הבעיה של הפוליטית הגדולה של ישראל, "ובגלל" מפלגת הירוקים מצבה של מרצ ככל עגום
 
הטקסט של נמרוד ברנע, רצוף שטויות ואמירות שטחיות.
 
במפלגת הירוקים יש פוליטיקאים מנוסים, אג'נדה ברורה ותמיכה צבירות נרחבת לרעיונות שלה, לעומת זאת מרצ היא מפלגה נישה סקטוריאלית שהציבור מאסה בה.
 
אני אענה לטענות שעלו בטקסט של נמרוד:
1. נמרוד ברנע כחברה בהנהגת מפלגה יודע היטב שבניגוד למפלגה שנמצאת בכנסת, למפלגה שאין נציגות בכנסת אין מימון קבוע.
וכשאין מימון, היכולת להרים מוסדות מפלגתיים היא מוגבלת ביותר.
 
2. מפלגת הירוקים מורכבת מפוליטיקאים, פאר ויסנר הוא פוליטיקאי מנוסה, הדס שכנאי היא פוליטיקאית מנוסה ויש עוד.
 
3. ארגוני הסביבה אינם מקשה אחת, חלקם תומכים במפלגת הירוקים חלק אחר תומכים במפלגות אחרות אז אין שום הפתעה בזאת, ואף אחד לא מצפה שארגוני סביבה יתמוכו כולם במפלגה אחת.
 
4. הבעיה של מרצ היא אינה מפלגת הירוקים אלא שהיא שבויה של סקטור הקיבוצים. למעשה עם בחירת אורון התברר העובדה המרה שהאזורים שבהם קיבלה מרצ תמיכה רחבה(ערי גוש-דן) אין מירב השפעה על בחירת הנהגת המפלגה –אורון נבחר ע"י הקיבוצניקים.
 
5. משום כך מרצ כמו שעשתה כל הזמן תמשיך לתומך בתאוות הנדל"ן של אותם קיבוצים גם אם זה מתנגש עם הערכים סביבתיים שהיא מתיימרת לייצג.
 
 
6. אני מציע לנמרוד ברנע במקום להתאבל שהציבור ברח ממפלגתו להתחיל לפועל גם למען הסביבה.
 
לסיום, אני ממליץ לאנשי מרצ להסתכל במראה, על עצמם ועל הנהגתם, מפלגת הירוקים למרות שאין לה משאבים הצליחה, מצליחה ותצליח להשפיע על האג'נדה הסביבתית בישראל.

הסוגיה שעולה בקשר להצעות החוק לאיסור ביקור במדינת איוב היא סוגיה עקרונית לגבי תנאי סף להיבחרות לכסנת.
לתפיסת עולמי תנאי הסף להיבחר לכנסת צריך להיות המינימאליים ביותר. כיום יש שני תנאי המעומד הוא בן יותר מ21 וללא קלון פלילי. אלו תנאי סף הגינויים ואסור להוסיף עליהם
עלו בעבר רעיונות למכביר בקשר לשינוי תנאיי הסף להיבחרות לכנסת, היה רעיון שתנאי להיבחרות לכנסת יהיה תאור שני, היה רעיון אחר להקים "מנגנון סינון" לפוליטיקאים שאליו כבר התייחסתי.

בימים האחרונים הוגשה הצעת חוק חדשה, הפעם למנוע מאנשים שביקרו במדינת אויב ללא אישור להיבחר לכנסת.
טוענים מציעי החוק, כי אין זה ראוי שאדם שביקר במדינת אויב ללא אישור יבחר לכסנת, ונותנים דוגמא את עזמי בשארה, שהיה ח"כ והפוך כנראה לסוכן אויב.
מנגד טוענים הח"כ הערבים כי, אין לפגוע בזכות בסיסית להיבחר לכנסת, ואם אדם עבר עבירה פלילית ממילא החוק אינו מאפשר לאדם מורשע להיבחר לכנסת.

צודקים מציעי החוק שאומרים שאסור שאדם כמו עזמי בשארה, שהזדהה עם אויבי ישראל ועבר על החוק לא פעם בפרהסיה כאשר ביקר בסוריה, יבחר לכנסת.
אבל צודקים הח"כים הערבים כאשר הם אומרים שמדובר בהצעת חוק אנטי דמוקרטית מובהקת, שמאפשרת פתח לענישה של אדם מזכות בסיס בדמוקרטיה ולא ע"י בית משפט.

יותר מזה, הצעת החוק זו נוסף על העובדה שהיא אנטי דמוקרטית היא גם מיותרת, כיום יש חוק לגבי ביקור במדינות איוב ללא היתר, עבריין על החוק זה צריך להישפט, ואם בית המשפט מרשיע את העבריין עם קלון אז ממילא הוא לא יהיה יכול להיבחר לכנסת.

הבעיה עם הרעיון הזה היא שהוא גורף ולא מאפשר שיקול דעת, למשל אדם שטס בחברה ירדנית לתאילנד והמטוס נאלץ לנחות באיראן, או עיתונאי שנשלח לסקר מדינות אויב ע"י שימוש באזרחות אחרת.
אומרים שתהיה ועדה במשרד הפנים שתאשר נסיעות, אני שואל את עצמי האם הועדה הזאת תאשר ביקור של סוכני מוסד לפני יצאתם לדרך, או חיילי סיירת מטכ"ל לפני יצאה לפעולה.
נגיד שהועדה תתכנס ותאשר ביקורים כאלו בדיעבד, האם באמת אנחנו רוצים שאיזה ועדה עלומה במשרד הפנים תקבע מי כן ומי לא יהיו חברי כנסת?

הבעיה הבסיסית ברעיון הזה הוא המדרון החלקלק, היום יש מספקים ח"כים להציב תנאיי סף להיבחרות לכנסת לאנשים שזהותם היא אחת, מחר יהיו מספיק ח"כים להכניס תנאיי סף אחרים. למשל, שאנשים שגרים בשטחים שנכבשו ב67 אסור יהיה להם להיבחר לכנסת.

ההתדרדרות במדרון החלקלק הזה יכול לא רק לפגוע בערבים ובמתנחלים אלא גם בקבוצות או קהילות אחרות.
ההיסטוריה רצופה בדוגמאות של שסדק קטן בסכר הפכו לשיטפון גדול.

ביום שישי האחרון שודרה כתבה של ענת סרגוסטי בתוכנית אולפן שישי על כפר הנופש בתמנע, הכתבה פשוט הרגיזה אותי ושלחתי הבוקר מכתב לנורית דאבוש יו"ר הרשות השניה, להלן המכתב במלאו:

========================
לכבוד:
גב' נורית דאבוש
יו"ר מועצת הרשות השנייה
 
שלום רב,
 
הנדון: תלונה על כתבתה המגמתית של ענת סרגוסטי באולפן שישי 28/03/08 על תמנע
 
ביום שישי האחרון צפיתי בתוכנית אולפן שישי בה שודרה כתבה של ענת סרגוסטי על המלון/כפר הנופש בפארק תמנע.
היות ואני מכיר היטב את הנושא ונחשפתי לחומר, אין אלא להגדיר את הכתבה הזאת כמגמתית רצופה בשורה ארוכה של אי-דיוק והינה עיוות קשה של המציאות. חוששני שמדובר בכתבת יחצנות בשירותם של בעלי ההון.
 
כאשר הגו את הערוץ השני דאג מי שדאג להפרדה בין חברת החדשות לבין החברות המשדרות זאת על מנת שלא היו השפעה של בעלי הון על התוכן החדשותי. בשנים האחרונות אנו נחשפים יותר ויותר לעובדה המרה שחברת החדשות של ערוץ היא פח זבל יחצני של בעלי ההון.
 
הכתבה של ענת סרגוסטי היא פשוט הוכחה ניצחת לכך ואפרט בקצרה כמה כשלים חמורים שראיתי בכתבה:

1. איש מאנשי החדשות של ערוץ 2 לא פנה אילנו לקבל מידע על הנושא למרות שהינו מעורבים במאבק כמעט מראשיתו, מצ"ב מכתב ששלח חברי יואל חדידה למשרד הפנים לאחר בחינה מעמיקה של החומר, במכתב אנו מפרטים את הכשלים החמורים שמצאנו בתוכנית. לא מדובר בעניינים של מה-בכך אלא בכשלים מהותיים.

2. לפי שידור הכתבה קרא יאיר לפיד פתיח בזה הלשון "… השאלה מה קורה שאיכפת לנו יותר מידי? רצינו להביא היום לכבוד יום כדור הארץ את סיפורם של שבע קיבוצניקים שיצאו להגן על שמורת טבע מדברית מפני כרישי הנדל"ן. אבל במהלך הכנת הכתבה התעורר בנו החשש שהם טיפסו על הסלע הלא נכון" הקיבוצניקים כנראה באמת טיפסו על "הסלע" הלא נכון. הסלע הלא נכון הוא, בעל הון מקושר שיכול לגורם לגוף התקשורת המרכזי בישראל לקבור אותם קיבוצניקים אידיאליסטים מן הערבה תחת הר של מניפולציות.

3. בתחילת הכתבה ציינה בלעג סרגוסטי כי החבורה הרימה אתר אינטרנט ועצומה, גייסה כסף, ושכרה יחצנית רחמא לצלן. כאילו אמרת דעו לכם הצופים בבית לא מדובר בקיבוצניקים תמימים, זאת לעומת יזם נדל"ן "תמים".

4. במהלך הכתבה צינה סרגוסטי כי אושר למלון שטח של 300 דונם, מדובר באי-דיוק בוטה. כפי שמציון במכתבנו המצורף מן התוכנית ברור שהמלון יכול להיות בהיקף של 24 דונם בלבד.

5. כצפה אני יכול להגיד כי בדברי הקרינות בתכתבה הכילו עיוותים רבים. כל אדם שעינו בראש יכול לראות את העיוות כאשר סרגוסטי אומרת מה רע שיקום כאן כפר נופש "אקולוגי" והתמונות מראות מדבר צחיח וגושי סלע מרהבים למול הדמיה של תוכנית שמכילה נחל וגופי מים.

6. בכתבה מציינת הכתבת כאילו שארגוני הסביבה תמכו בפרויקט, מדובר שוב באי-דיוק חמור ומגמתי, אני לא מכיר ארגון סביבתי שתמך בפרויקט הזה, הגוף "הירוק" שהיה מעורב בפרויקט הינו רשות הטבע וגנים. הרשות אינה ארגון סביבה אלא גוף ממשלתי שמחיוב לבצע את החלטות הממשלה והחלטות השר הממונה. עובדה שאף נציג מאותם ארגונים שכביכול תמכו פרויקט לא קם והצהיר על כך בקול בכתבה. גם לא אנשי רשות הטבע וגנים, זאת כי הם יודעים היטב שפרויקט זה הוא עוול סביבתי שיכול לגרום נזק חמור לטבע ולנוף.

7. בסיום הכתבה מעלים באוב את בן-גוריון, ובלי בושה מדברים מגורנו שכאילו היה תומך במין דבר שכזה, אין קל מאשר לדבר מגרונו של בן-גוריון אני למשל יכול להגיד שבן-גוריון היה מתפלץ מן הפרויקט הזה איך ממשלת ישראל גוזלת נכס טבע ונוף בראשיתי לטובות בעלי הון.

סרגוסטי ידועה "כלוחמת" נגד עוולת כאלו ואחרת בכתבות שלה שאני ראיתי, אף פעם לא ראיתי שהיא נרתעת מלתקוף עוולה שנעשתה אפילו אם היא חוקית.
למשל סרגוסטי עצמה מטפלת בעניין הפליטים מאפריקה, הרי בקלות היה אפשר להציג את אותם אפריקנים כעבריינים שגנבו את הגובל ועבורו על החוק ובאם לגזול את פרנסתם של עובדים ישראלים.
אין לי שום טענה לטיפול בעניין הפליטים זה ראוי ונכון להעלות את הנושא הפליטים כמו שהוא עלה אבל עוולה היא עוולה ואי-אפשר להתעלם מכך.
 
במקרה הזה "לתקוע" כפר נופש ענק עם גופי מים רבים, פעילות אנושים בלב שמורת טבע צחיחה, היא עוול חמור וגם אם לכאורה הכול חוקי זה לא משנה כהו זה את העוולה שנגרמה לטבע לנוף ולסביבה.
ואדגיש מדובר בלב שמורת טבע, זו לא אמירה בעלמא, כפר נופש הזה מוקף ב360 מעלות בשמורת טבע תמנע זו עובדה.
 
לפי הבנתי חברת החדשות צריכה להיות חברה עצמית שהתוכן בה חף מהשפעה של גורמי הון שמפעלים את הגופים המשדרים לצערי אין הדבר כך.
פעם אחר פעם, אפשר לצפות בכתבות שהם לכאורה חדשות, אבל הם בעצם יחצנות בוטה של גורם הון זה או אחר.
 
חברת החדשות פשוט מועלת בתפקיד הציבורי שיעד לה מחוקק ומנצלת את המשאב הציבורי שניתן לה, זמן שידור, להעברה של תוכן שיווקי בוטה זאת במסווה של כאילו חדשות.
 
לצערי, חברת החדשות של ערוץ 2 מוכיחה פעם אחר פעם כי היא מתרפסת סדרתית בפני בעלי ההון.
 
אני קרוא לכם לקיים בדיקה מעמיקה הן במקרה הפרטי הזה והן על התנהלות הכללית של חברת החדשות בזמן האחרון.

בברכה,
דרור עזרא
רכז תחום ים וחופים ורכז פורום השרון

שעת כדור הארץ שמצוינת השבוע נועדה להגביר את מודעות הציבור הרחב למשבר האקלים, מודעות הציבור הרחב למשבר האקלים הינה נדבך חשוב, אבל מה שחשוב יותר מה היא המודעות למשבר בקרב ציבור מקבלי החלטות ומה הם מתכוונים לעשות בנדון.
קשה להעריך עד כמה יש לאנושות יכולת להפוך את התהליכים שגרמו למשבר האקלים אם בכלל. אבל התמודדות עם משבר האקלים היא בעיקר הפסקת השימוש הבזבזני במשאבי כדור הארץ.
אפשר לדמות את כדור הארץ לאקווריום גדול ואת ישראל לאקווריום קטן. כאשר מספר הדגים באקווריום גדל, והדגים הופכים שמנים יותר יש צורך לתכנן את אחרת את האקווריום כך שתתאפשר הישרדות הדגים.
בעיקרון עושים זאת בשני דרכים עיקריות האחת הפחת קצב גידול האוכלוסייה והשנייה ניצול טוב יותר של המשאבים הנתונים.

מה שעושה כל משפחה למען כדור הארץ היא חשובה, ואפשר למצוא על כך מדרכים למכביר, אבל מה שצריכים לעשות מקבלי החלטות הוא בעל חשיבות מכרעת ואין על כך מדריכי מדף זמינים אז הנה צרור עצות בכמה תחומים מרכזיים:

קצבאות ילדים
על מדינת ישראל להפסיק במדיניות של עידוד פיצוץ אוכלוסין, הדרך לעשות זאת היא לא בקיצוץ קצבאות הילדים לילדים שכבר נולדו, כמו שנעשה בעבר. הדרך הנכונה לפעול היא בהודעה על הפסקת תשלום קצבאות הילדים לילד השלישי ואלייך מתאריך מסוים. למשל תודיע היום הממשלה כי החל מ2010 כל ילד שיולד למשפחה מעבר לילד השלישי לא יהיה זכאי לקצבת ילדים.
יש בכך לתת אפשרות להורים להחליט על הרחבת המשפחה באופן מושכל, לפי היכולת הכלכלית של המשפחה ובהתאם לתמיכת הממשלה, וכל זאת בלי לחשוש משינויים שרירותיים בנושא.

מיסוי
אם המדינה רוצה לתת תמריץ לחיסכון בשימוש במשאבים הדרך לעשות זאת היא במיסוי. יש מושג שנקרא טביעת רגל אקולוגית, יש כמה וכמה פרמטרים שבהם אפשר לקבל אינדיקציה על השימוש של כל משפחה במשאבי הטבע, וכול שהשימוש במשאבים מגובר יותר כך המס צריך להיות גדול יותר.
במצב של משבר אקלים ושל מחסור במשאבים מיסוי כזה הוא הכרח. אין שום הצדק שמהנדס שעובד למשל ברמת-החיל, גר במרחק 2 ק"מ ממקום העבודה ומגיע כל יום לעבודה באופניים ישלם מס הכנסה כמו עמיתו, שגר בישוב קהילתי שרוחק 50 ק"מ ממקום העבודה שלו ומגיע כל יום לעובדה עם מפלצת מתכת מסוג המאר.
המדינה צריכה, לתת הנחות במס לאלו שגרים קרוב למקום העבודה, שלא משתמשים ברכב פרטי, למקומות עבודה שנמצאים באזורים אורבאניים ורוב עובדיהם גרים בסמוך אליהם, על מוצרים שלא משתמשים באריזות, ועל מוצרים חסכניים באנרגיה. כמו-כן על המדינה להוסיף מס סביבה מיוחד, על הדלק, על טיסות, על אריזות, על סיגריות ועל מוצרי מזון מיובאים.

תחבורה
ישראל מדינה קטנה וצפופה, אין סיכוי שנוכל להמשיך להיות מכורים למוכנית הפרטית כמו היום.
מה שישראל זקוקה לו הוא שיפור דרמתי במערכות הסעת המונים, זאת ע"י הקמת של רשויות תחבורה מטריפוליטניות שיהיו אחראיות הבלעדיות על הרשתות התחבורה על כל גווניה. עיקר תפקידה של רשות כזו יהיה תכנון מערך התחבורה ורגולציה על מפעילי התחבורה הציבורית לסוגיה. כמו-כן יש לזנוח את הפנטזיה להקים רכבת תחתית ולהתמקד באוטובוסים שזה אומר יותר נת"צים ושמירה עליהם, רגולציה משמעותית ואפקטיבית על חברת האוטובוסים, וכמובן חינוך הציבור. כל זאת במקביל לעידוד הפחתת השימוש במכונית הפרטית.

הפתרון לטווח האורך הוא תכנון נכון, בקליפת אגוז, תכנון כזה שייתר את הצורך בשימוש במוכנית, כלומר אזורי מגורים מצופפים, לאו דווקא מגדלים, יהיו בסמוך ובמרחק הליכה לאזורי התעסוקה ולכל הפונקציות העירוניות האחרות.
יש לזכור, לשכונות מצופפות קל יותר וכלכלי יותר לתת שירותי מערכת הסעת המונים יעילה ומקיפה. המשך »

 כולם יודעים שהמצב של הפוליטיקה היא בכי רע, פוליטיקאי הוא בעצם סוג של קללה. אנשים טובים מדירים רגליהם ממעגלי קבלת החלטות, אלו שנשארים הם כמובן פחות טובים, מקבלים החלטות גרועות השכם והערב.
אז מה ישראל רוצה לעשות? להערים עוד ועוד קשיים על האנשים טובים ששרדו במערכת ועל אחרים שירצו אולי להיכנס.
 
מדינה נורמאלית, רוצה שמיטב האנשים בעלי יכולת הנהגה וניהול יעמוד בראשה ויקבלו את החלטות. מדינה מתאבדת דוחפת לעמדת מנהיגות אנשים גורעים שלא יודעים לקבל החלטות שיובלו בהכרח את המדינה לקריסה.
 
מדינה היא כמו כל גוף אחר, כאשר גוף רוצה להצליח הוא לוקח ומושך אליו את האנשים הכי טובים בתחום, כאשר בית תוכנה רוצה להצליח הוא מושך אליו מהנדסי תוכנה הכי טובים, כאשר עיתון רוצה להצליח הוא מושך אליו את העיתונאים הכי טובים וכאשר צבא רוצה להצליח הוא צריך למשוך אליו את הקצינים הכי טובים.
כך גם מדינה כאשר היא רוצה להצליח עליה למושך למעגלי קבלת החלטות הפוליטיים את האנשים הכי טובים.
 
לצערי מה שקורה בשנים האחרונות היא מצב בלתי אפשרי שפשוט מסכן את הדמוקרטיה ואת כל אחד מאיתנו.
היום התוודענו להצעת חוק אווילת ביותר שפשוטו כמשמעו תמנע מאנשים טובים להיכנס לפוליטיקה, ואני מתכוון להצעה של יחימוביץ' את פינס לחושף את מצבם הכלכלי של כל נבחרי ציבור בכל הרמות.
 
כדי להבין כמה הצעה זו אווילת אתייחס לעניין חבר מועצה מקומית, חבר מועצה מקומית שנבחר ע"י הציבור לקבל החלטות עבורו לא מקבל שום תמורה כסיפית על תפקידו, בעצם כל פעילות ציבורית של חבר מועצה היא בהתנדבות, לא זאת בלבד כדי להיבחר למועצה מקומית ברוב המקרים הנבחרים צריכים לממן קמפיין מכיסם או להסתמך על בעלי הון או ספונסרים למיניהם.
לדעתי רק בן אדם לא שפוי במיוחד, ישקע מכספו להיבחר לתפקיד שהוא לא מקבל עליו שכר שגם יחייב אותו לאבד שברירי הפרטיות שעוד נותרו לו ויהיה צריך לפרסם הצהרת הון לעין כל.
 
היום אניני חבר מועצה אבל הייתי חברת דירקטוריון של חברה עירונית, בהתנדבות, ואני מכיר היטב את הסביבה הפוליטית המקומית לא רק בעיר מגוריי אלא בלא מעט מקומות בארץ. אני יכול להגיד שהציבור צריך להיות מודאג כבר היום מרמת המעורבות של חברי מועצה מכל גווני הקשת הפוליטית בקבלת החלטות או בקידום עניינים ציבוריים.
אבל אם בעתיד יערמו קשיים ומכשולים נוספים על אותם אנשים שרוצים להיות חברי מועצה, פשוט גם מעט האנשים הטובים והמסורים שנשארו במערכת יפלטו וכולנו נשאר עם אנשים גורעים מאלו שמקבלים את ההחלטות היום. ומיותר לציין מה היא התוצאה הצפויה.
 
בזמן האחרון אני רואה יותר ויותר את המערכת הפוליטית ככבשן בלתי אפשרי בו מעלים על נס את התפל והשולי ומתעלמים מן העיקר ומהותי. וכמו שכתבתי במאמרי הקודם רדידותה של התקשורת היא חומר הדלק המרכזי בכבשן זה.
 
אולי היום זה נוח ונחמד להשתלח בפוליטיקה, אבל התוצאה הצפויה היא פשוט הרת אסון בכל האספקטים האפשריים, הן הביטחוניים המדיניים, הן החברתיים, הן הכלכליים והן הסביבתיים.
 
אם לא נבין שחוסנה של המדינה נבחן באיכותם של מנהיגה וננסה ליצור סביבה עבודה סבירה עבורם, מצבנו יהיה רע ומר.

כאשר מבקרים את התקשורת הישראלית על רדידותה, רבים מאנשי התקשורת מגיבים ואומרים שהם רק משקפים את המציאות והם עושים את תפקידם הציבורי ובכלל אלו מחדליהם של נבחרי הציבור.
 
אני חושב שהמצב שונה, מי שמכתיב את השיח הציבורי הרדוד היא התקשורת עצמה, זאת בשל סיבות רבות, כמו עצלות, מניעים אישיים, מנעים מערכתיים, כוח אדם נחות ולא מנוסה, עומס עובדה רב וכו…
 
לפני שבוע בדיוק, התקשורת הישראלית התעסקה באינטנסיביות יתר בחשבון ההוצאות של חברי הכנסת. אני חייב להתוודות שבשנים הקודמות גם אותי שעשע האייטם הזה, אבל הפעם זה הרגיז אותי ולא משום שהאייטם השנה היה שונה אלא משום במשך השנים הגעתי למסקנה שמדובר בעניין תפל שמרדיד את השיח הציבורי על תפקודם של נבחרי ציבור.
פעילות ציבורית פוליטית/קבלת החלטות, היא שירות כמו כל שירות אחר ואם אנחנו רוצים לקבל שירות רצוי וראוי שנשלם בהתאם.
אני לא מבין מה הציבור צריך להסיק מהביקורת ולגלוג על חשבון ההוצאות של הח"כים?
האם ח"כים לא צריכים לפועל, כדי שלא "יבזבזו כסף" חלילה?
האם הם צריכים לממן את פעילותם הציבורית מכיסם?
האם הצריכים לחפש מימון לפעילותם הציבורית מבעלי הון למשל?
 
בכל מקרה אף אחת מן המסקנות הללו לא מקובלת עליי, אם ח"כ עושה פעילות ציבורית הציבור צריך לממן אותה חד וחלק, כל אפשרות אחרת היא פשוט גרועה מאוד.
לא הייתי רוצה שח"כים יפעלו פחות ובפחות אפקטיביות רק מפחד הביקורת הציבורית על ההוצאות שלהם, גם לא הייתי רוצה שח"כ יממן את פעילותו הציבורית מכיסו הפרטי, ובשום פנים ואופן לא ע"י בעלי הון.
אז איך ח"כ נורמאלי יכול לשרוד? להיות גידמאק!
האם אנחנו באמת רוצים שבעלי הון יהיו המחוקקים בישראל?
 
לטעמי, ביקרות על חשבון הוצאות חייבת להיות פועל יוצא של פעילות הח"כ, אני לא רוצה שח"כ שלא עשה כלום יקבל שבחים על חשבון הוצאות אפסי ואני לא רוצה שח"כ שעשה המון יקבל ביקרות על חשבון הוצאות מנופח. התקשורת לא יכולה להביא אייטם על חשבון הוצאות בלי הקשר על פעילות הח"כ, לכן לדעתי נעשה עוול לזהבה גלאון.
 
רביב vs ביבי
מכאן אנו חוזרים לכתבה של רביב דרוקר, על חשבון ההוצאות של ביבי, אני מתקשה להבין מה לא בסדר כאן?
מה מצפים מראש ממשלה לשעבר שיצא למסע הסברה, שישן באכסניה? שייפגש עם אנשים בכירים על ספסל ציבורי? לדעתי זה בכלל לא בסדר שהמדינה לא ממינה את זה אלא ארגונים, וכן אין לי בעיה שהמדינה הייתה מממנת גם את שרה.
רביב דרוקר הוא איש תקשורת שאני מעריך, שעשה לא מעט תחקירים רציניים בעבר, לכן אני מתפלא מאוד על התחקיר הזה, וגם על התחקיר הקודם על הזמנת ח"כים לנסיעה לחו"ל לבקר שבט אדיאיני.
שני התחקירים האלו הם מציצנות לשמה, חסרי כל מסר ציבורי ורדודים.
 
אני אומר יותר מזה התעסקות הרבה של התקשורת הישראלית בעניינים תפלים, וחוסר התעסקות בנושאים חשובים פשוט פוגעת במדינה ובדמוקרטיה.
זאת משתי סיבות עיקריות, שיח ציבורי רדוד בעניינים תפלים מסית את תשומת הלב מנושאים משמעותיים רבים שהיו צריכים להיות בלב הדיון הציבורי. ואולי חמור מכך התעסקות בתפל ובמציצני מרחיק הרבה אנשים טובים שהיינו רוצים שיהיו נבחרי ציבור שלנו ולכן אלו שנשארים הם בעלי אמות מדיה ציבוריות ומוסרים נמוכות ביותר. אולמרט, הרישזון, קצב וכו…
אז בל נתפלא שרבים מנבחרי הציבור שלנו רדודים או שעוסקים ברדוד, הרי בשלולית הרדודה של התקשורת בארץ כל מי שבולט מעט מגובה השלולית מיד נקטל על ידה.
 
המסר שלי לציבור הוא פשוט, להתעלם מן הכתבות שעוסקות בנושאים רדודים, ואולי כך אנשי התקשורת בישראל יחזרו לעשות את תפקידם הציבורי החשוב.

עדכון: לאחר שראיתי את "התחקיר" אני יכול להגיד שמדובר בתחקיר מופרך ומגוחך, פשוט נושא שולי ללא שום מסר ציבורי או תובנה מיוחדת על ביבי.
ואולי דורקר מצא עילה לטיול על חשבון ערוץ 10 ללונדון, אם דורקר באמת עיתונאי הוגן שיחשוף את חשבון ההוצאות שלו בלנדון כמו שעשה לביבי.
עדכון2: מקורבו של אולמרט יפנה מחר למזוז בעניין ביבי, פשוט רמז עבה לציבור מי העביר את המסמך הזה לדרוקר.

החקלאות בישראל היא ללא ספק אחת מעמודי התווך של מדינת ישראל, ויש חשיבות רבה בטיפוח החקלאות.
אבל, יש להפריד בין החקלאות לבין "החקלאים." היום בישראל יש מעט חקלאים אמיתיים, האחרים אלו שקוראים לעצמם חקלאים רבים מהם משתייכים לקבוצת שתדלנים שבאופן שיטתי גוזלים את משאבי המדינה.
 
הישובים החקלאים לאן?
עתיד הישובים החקלאים הרבים שיש בישראל הם אחת הבעיות החברתיות הגדולות שישראל תעמוד בפניהם בשנים הקרובות. ב60 שנים האחרונות חלו תמורות גדולת בחקלאות בישראל בזכות התקדמות הטכנולוגית, מחד העליות של הציוד החקלאי וחמרי הגלם עלו מאוד מאידך כדי להגיע לרווחיות דרושות לחקלאי שטחים נרחבים מאוד.
התוצאה של התופעה הזאת היא שמספר התושבים של אותם ישובים העוסקים בעבודת אדמה ירד בצורה דרסטית, ונוצר משבר תעסוקתי בישובים אלו.
במשך עשרות שנים הממשלה העבירה עשרות מיליארדים אל אותם אנשים זה החל בשנות השישים והשבעים כאשר נתנו לקיבוצים ומושבים רבים להקים אזורי תעשייה גדולים, וזאת על חשבון ישובים עירונים סמוכים.
המשיך בשנות השמונים כאשר הממשלה נתנה מיליארדים לקיבוצים בהסדר הקיבוצים, בשנות התשעים בעקבות העלייה הפכו לא מעט ישובים חקלאיים לישובי פרברים, והתגברה התופעה של העלמת העין מעבירות בניה קשות שהתרחשו בישובים אלו.
 
שוד הקרקע הגדול?
בשנים האחרונות בחסות מינהל מקרקעי ישראל, מתרחש שוד קרקעות חסר תקדים בה המדינה מעבירה במחיר נזיד עדשים כמות גדולה של קרקעות בישובים החקלאים לאותם "חקלאים" החלטת מינהל הנקראת 979.
והנה הפירוט של המתנות שכל חקלאי יקבל מן המדינה:

1. הנחות של 80% ויותר משווי הקרקע(דמי ההיוון) בחלקת המגורים של החקלאי (בת 2.5 דונם)
2. אפשרות לבנות 3 יחידות דיור נוספות בחלקת המגורים של החקלאי.
3. אפשרות למכור ולהשכיר את יחידות הדיור האלו ללא קשר לשימוש חקלאי.
4. אפשרות לפצל את חלקת המגורים של החקלאי לחלקות משנה ולמכור אותם בשוק החופשי.
5. מתן אפשרות בנייה של 500 מ"ר לצורכי תעסוקה קייט מסחר וכו'

מדובר במתנה בשווי מיליארדים ואולי עשרות מיליארדים, בכל מדינה נורמאלית מתנה כזו שניתנת לקבוצת לחץ קטנה הייתה מעוררת שערורייה רבתי והציבור היה מסלק את הפוליטיקאים האחראים לה, שגם במקרה זה הוא אולמרט.
לעניין זה אמליץ לקרוא את מכתבו של היועץ מזוז

מה רע בהחלטה 979?
ראשית, ההחלטה הזו מעניקה הטבות מופלגת לקבוצה קטנה ומפלה באופן בוטה את שאר הציבור.
מדובר בהחלטה רעה גם לסביבה, שיצור מגמה שתהפוך את האזור הכפרי של ישראל לפרברים. מדינת ישראל הקטנה אינה יכולה להרשות לעצמה בנייה פרברית. לפרבור האזור הכפרי של ישראל יהיו השלכות קשות הן סביבתית והן חברתיות.
שכונות בבניית צמודת קרקע, שהיו פעם ישובים חקלאים, שליליות בכמה וכמה מישורים, ביניהם איבוד שטחים פתוחים ופגיעה בטבע, שימוש מוגבר במכוניות פרטיות שמשמעה עוד זיהום אוויר ועוד כבישים ובריחה של אוכלוסיה חזקה ועסקים מן הערים שיגרמו להחלשתם.

אז למה החקלאים יש תמיד את המספר הזוכה?
במשך עשרות שנים זוכים החקלאים להטבות מופלגת ולא מוצדקות מן המדינה, בניהם אפשר למנות את הסדר הקיבוצים סבסוד המים ואישורו הרחבות בשנות התשעים.
ההסבר לתופעה המוזרה הזו נעוצות בכמה גורמים, האתוס של התיישבות שמושרש בצורה חזקה בתרבות הישראלית, גורם אחר הוא דור המנהיגים שכיום מנהלים את המדינה הבאים ברובם מן התיישבות ועדיין רואים בהתיישבות כמטרה העליונה של ישראל.

ביצי הזהב הנדל"ניות שניתנו לאתם חקלאים הם הדלק שמפעיל מנגנון שתדלנות משמן ויקר, שבו נשכרים מיטב עורכי הדין בישראל, מיטב הלוביסטים ומיטב היחצ"נים.
החקלאים הבינו די מהר שאם הם רוצים להשפיע על המערכת השלטונית, הם צריכים ליצור מוקדי כוח במרכזי המפלגת הגדולות, החקלאים למעשה שולטים במרכזי מפלגת העבודה ובמרצ והם בעלי השפעה רבה במרכז הליכוד.

אבל אולי ההטבות מגיעות לחקלאים?
אחד הטיעונים המרכזים שהחקלאים מביאים להצדקת דרשותיהם המופרזות הוא הטיעון המפרך שבזכותם הוקמה המדינה. את הצ'ק על הטיעון הזה אנחנו שילמנו כבר עשרות פעמים, וכנראה גם נשלם בעתיד.
הטיעון הזה פשוט אינו נכון, לחקלאים ולהתיישבות יש חלק בהקמת המדינה והם אחד הביטויים של התנועה הציונית, אבל הקמת המדינה היה מאמץ קולקטיבי שהיו לו שותפים רבים.
הבעיה בטיעון הזה שהחקלאים שבים ומעלים, היא הגימוד והעיוות ההיסטורי שהוא יוצר לשאר הקבוצות שתרמו לביסוסה של מדינת ישראל.
למשל, העולים ממדינות ערב שבאו לישראל בשנות החמישים, הקריבו כמעט את כל רכושם ובאו לישראל תוך וויתור על רמת חייהם ומורשתם, וחיו כאן בתנאים מחפירים במשך שנים.

יש לזכור שרבים מן העולים הן ממדינות ערב והן מאירופה עבדו במפעלי נשק ומפעלים אחרים שהיו קריטיים למדינה בתחילת דרכה. מה גם שבמקרים רבים היו עולים בשנותיה הראשונות הידיים העובדות שעליהם התבססו אותם ישובים חקלאיים.

אז מה מגיע לחקלאים?
אין ספק שאדם שגר בישוב חקלאי זכאי לרכוש את הקרקע עליו בנוי ביתו זאת למשל תנאים שלהם זכו דיירי הדיור הציבורי. זאת בתנאי שלא עשה שימוש בלתי חוקי בקרקע אותה קיבל לשימוש חקלאי.
כמו-כן יש לראות בחקלאיים האמיתיים, אלו שבאמת ותמים עוסקים בחקלאות, כבעלי ברית בשמירה על השטחים הפתוחים, אפילו יהיה נכון לתמוך ולסבסוד(לא באמצאות מים) את החקלאות, זאת כתגמול לשירות הציבורי שהם מספקים לנו בשמירה על השטחים הפתוחים.

לצערנו, עבודת השתדלנות של הלובי החקלאי לא נעשית בידי החקלאיים האמיתיים ולא למטרת שדרוג החקלאות בישראל. מאחורי הלובי הזה עומדים "חקלאים" ציניים שהפכו לברוני נדל"ן והם באים בעיקר מיושבי מרכז הארץ שעתידים לגרוף את עיקר הרווח מן החלטת המינהל .

אתמול ביקר השר להגנת הסביבה גדעון עזרא באפולוניה, אל הביקור הצטרפו כמובן בכירי עיריית הרצליה, כולל ראש העירייה יעל גרמן, היו שם גם בכירי המשרד להגנת הסביבה, אנשי רשות הטבע והגנים, וגם אנחנו.
הביקור עסק בנושא תוכנית המיגון של העירייה לחוף, התוכנית לה אנו מתנגדים, על תוצאות הביקור נוציא הודעה בהמשך.
 
במהלך הביקור הצגתי את עמדת מפלגת הירוקים, מיותר לציין שראש העירייה יעל גרמן לא אהבה אותה, אך בשלב מסיום היא איבדה את העשתונות וקראה לי "צבוע", ולא פעם אחת כמה וכמה פעמים זאת במהלך ביקור ממלכתי של השר ומול המכובדים שהשתתפו בביקור.
 
אז למה טענה ראש העיר שאני "צבוע"? היא טוענת שאנחנו יזמנו את הסטת שביל ישראל מחוף אפולוניה בגלל שחוף אפולוניה מסוכן.
מדובר כמובן בטענה לא נכונה, אנו אומנם פעלנו להסטת שביל ישראל מחוף אפולוניה, לא בגלל חוף אפולוניה עצמו אלא בגלל מצוק מסוכן ביותר שנמצא בסמוך ומצפון לו (שפך תע"ש למי שמכיר).
בגלל תנאי השטח אי-אפשר היה להסיט את השביל מן המצוק הזה בלי לגרוע את אפולוניה וזה אכן מה שקרה.
אילו יעל גרמן היה טורחת לעושת חיפוש באינטרנט היא הייתה מוצאת מאמר שכתבתי בנושא הכולל לא מעט תמונות המצביעות על המצוק הספציפי שטענו שהוא מסוכן ביותר.
האבסורד בכל הסיפור שהמצוק הספציפי הזה כלל לא נכלל בתוכנית העירייה "להגנה" על המצוק אפולוניה, לא רק זאת אלא סיכוי גבוה שתוכנית העירייה תחמיר את מצבו.
 
די מצער שגרמן מאשימה אותי באשמות שווא, ולא רק אשמת שווא אלא שאני גם "זוכה" בגינה לכינוי גנאי מעולם החי.
 
להערכתי העניין הוא לא השביל, אלא על כך שאנחנו מעיזים לנהל מאבק ציבורי לשמור על חוף אפולוניה נגד התוכנית שלה לקבור את החוף תחת אלפי טונות של בולדרים.
המאבק הזה הוא לא מאבק אישי שלי אלא מאבק של ציבור גדול מתומכי מפלגת הירוקים, תושבי הרצליה, וכלל תושבי ישראל שמאוד אוהבים את החוף היפה והייחודי הזה. אנחנו רק משמש להם לפה ומיצגים אותם.
 
יעל גרמן בניגוד לתדמית מחוץ להרצליה, מתנהלת בבריונות אני חוותי זאת על בשרי כאשר פוטרתי מדירקטוריון החברה לפיתוח התיירות, רק לפני חודשיים היא אמרה אמירות קשות מאוד, ואנטי דמוקרטיות נגד אדם שהחליט להתמודד מולה, ורק לפני שבועיים היא החליטה לתבוע חבר מועצה שהעיז לבקר אותה.
 
אני לא נזקק לדימויים מעולם החי כדי להגיד שיעל גרמן היא רודנית גסת רוח שלא יודעת לקבל דעות שאינן תאומות לשלה. ללא ספק גרמן תצטרך להסביר לציבור למה ניסיון למנוע פגיעה באנשים הוא בעיניה צביעות.
מפלגת הירוקים תמשיך לפעול לשמור על חוף אפולוניה בשם אלפי האנשים שאוהבים את החוף, אנו לא מתכוונים להירתע אנו ננהל מאבק ציבורי, תכנוני ואם יהיה צורך גם משפטי נגד התוכנית של יעל גרמן להרוס את חוף אפולוניה.
 
לסיום, אם יעל גרמן תמצא לנכון להתנצל על-כך שהאשימה אותי בהאשמת שווא, אקבל את התנצלותה.