יש הטוענים כי הירוקים היא דת חדשה, יתכן שאכן כך הדבר, אבל מקריאת מאמרו של שטרסלר נדמה לי שאנו בפתיחה של דת חדשה אחרת, דת הכבישים שלה סוגדים שטרסלר ועוד קומץ קבלני תשתיות ופקידים בכירים.

ממאמרו של שטרסלר נדמה שהנה הנה כביש 531 וכביש 551 יגאלו את אזור השרון מן הפקקים, שווה לעצור כאן ולבדוק אם אכן כך הדבר?
שטרסלר הוא פרשן כלכלי, הוא ודאי יודע כאשר שוק של חברה מסיומת הגיע לרוויה זו טעות מצד להשקיע מיליארדים להשקיע בקניית מכונות יצור למוצר שהחברה מייצרת.
כך גם כאן מערכת הכבישים של גוש-דן הגיעה לרוויה ואף עברה אותה, בנתיבי איילון יש היום 6 נתיבים בכל מסלול, וגם אלו פקוקים בשעות העומס, וכך גם כביש החוף וכביש 4.
מכאן יש לפקפק בטענה כי סלילת כביש 531 או כביש 551 יבאו איזה שהוא שיפור בזמני הנסיעה של הנהגים בשעות העומס, הרי כבישים אלו לא מוסיפים כניסות לת"א אלא מזינים את הפקקים באיילון ובכביש החוף בעוד מכוניות.

לכאורה נדמה כי נהיגה בכביש 531 תקצר את זמן הנסיעה, אבל זו רק לכאורה אותם נהגים הרי יתקלו באותו פקק באיילון או בכביש החוף והם בעצם יבזבזו זמן דומה בפקקים.
קטע כביש 531 מכביש 4 לאיילון ולכביש החוף הוא בערך באורך 6.5 ק"מ, עלותו של קטע זה הוא סכום אסטרונומי של כ3 מיליארד שקל, כלומר בערך חצי מיליון שקל למטר כביש!
מדובר בכביש אחד היקרים בתולדות ישראל, שבסך הכול ינייד את הפקק, ממש כמו כמה וכמה פרויקטי תשתית אחרים שהיו כאן בשנים האחרונות.
ב20 שנים האחרונות אני זוכר כמה וכמה הצהרות, "זה הסוף של הפקק של המדינה", כך היה בשנת 1995 שנפתח מחלף כפר שמריהו, שהיום כמובן מהירות הנסיעה בו בשעות העומס היא בין 10 ל20 קמ"ש במקרה הטוב. כך גם לפני שנה כאשר נפתח מחלף גלילות שהיום פקוק בשעות העומס.

מכונית פרטית היא כלי תחבורה בזבזני ביותר, באנרגיה, בשטח, בזמן, בחיי אדם וגורמת לזיהום. מערכת כבישים בישראל בעצם נועדה לתת מענה לשני "פיקים", בבוקר ובערב, בשאר 80% משעות היממה הכבישים הם בתת שימוש. כלומר מדינת ישראל הקטנה מקריבה נתח משמעותי משטחה לטובת כבישים רחבים שרוב שעות היממה השימוש בהם לא יעיל, ולטובות המכונית הפרטית שכאומר היא כלי בזבזני.

מפלגת הירוקים חושבת שזו שגיאה לסלול את כביש 531 לכן התנגדנו לו שעלה בות"ל ומשדחו את התנגדותנו הגשנו באמצעות עו"ד אריאל יונגר עתירה לבג"ץ.
אנו הצענו לסלול בתוואי 531 רק את מסילת הרכבת, ובמקום הכבישים 531 ו551 לסלול כביש אחר 541 בתוואי מצפון לרעננה.
יש לזכור כביש 531 אינו סתם עוד כביש אלא רצועה ברוחב 100 שמבתרת את רעננה והרצליה, מבזבזת אלפי דונמים של קרקע ויוצרת מפגע חמור של רעש וזיהום האוויר. כל זאת במחירי עלות יקרים ביותר על חשבון הציבור שהתמורה בדמות קיצור זמני הנסיעה מוטלת בספק.

משום מה שטרסלר נהוג לקדם בשצף קצף את תשתיות הכבישים ותוך כדי כך הוא נוהג להשתלח קשות בירוקים, רק חבל שהוא לא בודק לעומק את טענותינו, שמורכבות מהביטים סביבתיים שיש להן חשיבות גדולה אבל גם מהביטים כלכליים מערכתיים שהם תחום התמחותו של שטרסלר.
שטרסלר מוזמן לפגוש את הירוקים ואולי הוא ישתכנע להמיר את "דתו".

מאמר זה נשלח למדור דעות בהארץ ונדחה על-ידם משום מה?!?!

קשה להשתחרר מן הרושם הקשה שעולה מדוח וינוגרד, מן הדוח עולה התנהלות מבהילה בחומרתה של אולמרט.
אולמרט הינו סוחר נדל"ן שבאופן לא ברור חושב שהוא מנהיג, מפחיד בעיניי שאדם כזה היגע לעמוד בראש מערכת קבלת החלטות בישראל.
אולמרט לטעמי הוא רב נוכל מסוכן, שבצורה פלאית כמעט מצליח להשתחל "נקי" ממעשי נוכלות חמורים שהוא ביצע. ומלחמת לבנון השנייה היא ללא ספק החמורה בהן.
אולמרט מתגלה בדוח כנהג חסר כישרון וכושל, שעולה עם מכונית מרוץ למסלול מרסק אותה אבל בכל זאת מצליח לשכנע את הספונסרים שלו שזהו הייתה תקלה במכונית ובעיות במסלול ובכלל נהגים אחרים אשמים.
הרושם שנוצר בתקשורת בימים האחרונים הוא כאילו האשמים בדשדוש של צה"ל הם הצבא ומפקדיו. לאחר קריאה של החלק העובדתי של דוח וינוגרד הרושם שלי הוא הפוך לחלוטין, המלחמה המהוססת הזו היא בצלמו ובדמותו של אולמרט שמתגלה כמקבל החלטות רשלן, הססן, שלא מקשיב לסביבתו.
בתחילת המלחמה ואולי גם היום, אולמרט חושב שהוא מנהיג אסטרטגי דגול, הוא מחלק הנחיות אופרטיביות לצבא כאילו היו אלו פקודות לקניית בתים ברחביה. אולמרט חושב ואולי עדיין חושב שהוא מצביא מנוסה זאת שברור לכולם שהוא אינו מבין מאומה בעניינים אלו.
יתרה מזאת הנחיה בסיסית וחשובה שהוא נותן בתחילת המלחמה פשוט משתקת את הצבא ומביאה אותו למצב דשדוש של כמעט חודש.
 
מקריאה של הדוח אני יכול להרשות לעצמי להגיד שאילו עמיר פרץ היה ראש ממשלה החלטות שהיו מתקבלות היו הרבה יותר טובות.
 
הבעיה האמיתית של אולמרט שהוא כלל לא מודע לעובדה שהוא סוחר נדל"ן, הוא בטוח שהוא אסטרטג מן המעלה הראשונה, זו הסיבה שהוא לא שם סביבו אנשים שהיו יכולים לכסות על יכולתו הדלה, זו גם הסיבה שהוא לא מקשיב לעצות טובות.
 
מן הדוח וגם מן הימים האחרונים התחושה היא שאולמרט מתנהל לפי מטרונום תקשורתי, נקודות הייחוס כמעט יחידה שלו היא תדמיתו התקשורתית.
 
אספתי כמה ציטוטים מן החלק העובדתי של דוח וינוגרד לגבי המהלך הקרקעי הנרחב, בו מתגלה אולמרט "בשיאו". הוא גם נותן הנחיה חד משמעית לצבא לא להכין מהלך קרקעי נרחב, גם מאשים את הצבא שלא הביא לו לאישור מהלך כזה. גם שלבסוף נופלת אצלו החלטה על מהלך קרקעי הוא מהסס ומהסס לבסוף הוא מורה על ביצוע הפעולה בנקודה זמן שהיא כבר לא רלוונטית מבחינה מדינית שזו בעצם הייתה העילה המרכזית לפעולה הקרקעית הנרחבת.
השופט וינוגדר רמז על העניין בהצהרה שלו, אולמרט פשוט קיבל את החלטה הכי רעה שיכלה להתקבל.
המשך »

אתם רואים אותה כל בוקר שאתם הולכים לעבודה, יש כאלו שמלטפים אותה ומטפחים אותה באדיקות, יש כאלו שמתייחסים אליה כאל הביטוי האולטימטיבי של אישיותם ורוב אזרחי ישראל מאמינים שהם לא יכולים בלעדיה אבל המכונית הפרטית היא היום אויבת הסביבה מספר אחת.

מטרתה האמיתית של המכונית הפרטית היא לקחת אנשים ומשאת קלים מנקודה לנקודה ביעילות ובמהירות.
אבל בחסות ובעידוד של תעשיית הרכב יש נטייה לשכוח את חסרונותיה הרבים של המכונית הפרטית ובמידה רבה גם את מטרתה.

בזבוז אנרגיה
הבעיה הבסיסית של המוכנית היא בזבוז אנרגיה, מכונית היא כלי בזבזני מאוד באנרגיה ולא כל-כך משנה מה סוג המנוע שלה, בנזין, גז, דיזל, חשמל, או לחץ אוויר. המסה של מכונית ממוצעת גדולה פי 15 ממסה של אדם ממוצע, כלומר רוב האנרגיה של המוכנית מתבזבז על הנעה של המכלולים שלה עצמה ורק חלק קטן משמש למטרה האמתית.
מלבד הבזבוז הבסיסי של אנרגיה מעצם השימוש במכונית יש בזבוז אנרגיה גם כאשר מנוע המכונית פועל אבל היא לא זזה, כמו בפקקים, רמזורים וכו…
בזבוז שטח
המכונית הפרטית בזבזנית מאוד בשטח, ראשית שטחה של מכונית הוא בזבזני, כדי לספק את היכולת למכוניות הפרטית לנוע צריך לסלול כבישים רחבים שתופסים שטח רב, זאת בנוסף לשטח שתופסת המכונית כאשר היא חונה ובדרך כלל זו יותר מחניה אחת.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יש כיום בישראל כ1.7 מיליון מכוניות אם נאמר שטח המכונית הממוצעת היא 10 מ"ר ולכל מכונית יש שתי מקומות חניה נגיע שרק לשם חנייה זקוקות מכוניות לשטח של 34,000 דונם שזה בערך כמו שטחה של כל פתח-תקווה.
במדינה קטנה כמו שלנו של כל פיסת אדמה יש משמועת כבירה, אנחנו מבזבזים שטח של עיר גדולה רק למען זה שגושי מתכת ישבו להם בלי נוע.
בזבוז זמן
אם לוקחים בחשבון את העובדה שיש בישראל מעט שטח, את העובדה שסלילת כבישים הינה יקרה ואת העובדה שיש מספר רב של מכוניות ומספרן גדל בקצב מתגבר, אנו מגיעים לעובדה המצערת שאין לכבישי ישראל יכולת לשאת את כמות המוכניות .
מכאן קצרה הדרך לתופעה שכולנו חווים אותה והיא הגודש בכבישים, הגדוש בכבישים גורם לנו לבזבז עוד משאב יקר הנמצא במחסור והוא הזמן.
בזבוז משאבים
כאמור מוכנית היא כלי כבד, למען יצורה דורשים המון חמורי גלם, כמו מתכת, פלסטיק, גומי, זכוכית ועוד.
הנסיעה במוכנית עצמה גם היא דורשת משאבים, דלק, שמן מצברים ועוד. התשתית למען נסיעת המכונית אף דורשת המון משאבים כמו בטון, אספלט, מתכת, תחנות דלק וכו…
ובל נשכח שגם לשם יצור המכוניות, יצור המשאבים שמניעים אותן וסלילת התשתית להן דרושה המון אנרגיה.
בזבוז בחיי אדם
נהיגה במכונית דורשת מיומנות, וגם כאשר נרכשת המיומנות הזו אין בכך ערובה שבכל זמן נתון מיומנות זו תהיה זמינה. בכל יום נתון יש יותר ממיליון נהגים שנוסעים בכבישים, בכל נסיעה הנהג מבצע אלפי החלטות מתוך החלטות האלו חלק יכולת להיות שגויות, החלטה שגויה אחת של כל משתמש דרך יכולה לגרום לתאונה ולאובדן חיים. אמנם בשנים האחרונות קיימות מערכות כמו כריות אוויר, שמפחיתות את הפגיעות במקרה של תאונה, אבל מערכות כאלו לא יכולת למנוע את השגיאות שגורמת לתאונות ולכן יש וימשכו להיות תאונות.
זיהום אוויר
זיהום אוויר הינו אולי הבעיה שהכי מורגשת והכי נראית לעין, מכוניות לא משנה מאיזה סוג גורמות לזיהום אוויר ישיר בכל דקה שהמנוע שלהן עובד. וחייבים לומר שגם מכוניות ללא מנוע בערה פנימית יוצרת זיהום אוויר, הזיהום לא יוצא ישירות מן המכונית אבל הוא יוצא בנקודת ייצור החשמל שהמכונית צורכת.
יש גם זיהום אוויר עקיף, שהוא הזיהום שקשור לייצור המכונית, הובלת חמורי הגלם להנעתה ולבניית הכבישים. המשך »

השבוע הגישו הפרקליטות ואדם טבע ודין ערעורים (עע"ם 97/08 ועע"ם 269/08) על סיפור של שכונת היוקרה החדשה בגעש. סיפור זה הוא סיפור הישראבלוף טיפוסי, שלצערי אנו רואים אותו פעם אחר פעם. עד כדי כך נשחקו הנורמות וגם שופט בישראל בפסק-דין מתייחס לישראבלוף הזה כאל נורמה ולא מבין מה לא בסדר בזה.
מתוך פסק הדין מודריק בפרשת "צוקי ארסוף"(עת"מ 1528/07 ועת"מ 1575/07): "קשה להניח שבמהלך שנות ה-90, שעה שהקיבוץ היה שקוע בחובות כבדים, מה שעמד לנגד עיניו היה תוכנית בנייה עבור חברי הקיבוץ שככל שתהיה צנועה ברמתה היא תצריך את הקיבוץ להשקעות של עשרות מיליוני שקלים. סביר יותר להניח שהקיבוץ ראה לנגד עיניו את תופעת הרחבות הבנייה הפרטית וקיווה להיבנות ממנה. לכן ביקש להפוך את המשאב הזול (קרקע חקלאית) שבבעלותו למשאב יקר (קרקע למגורים)".

עד עכשיו בית המשפט העליון במעט המקרים שהגיעו לפתחו, התייחס די בחומרה לסיפורי ישראבלוף, אני יכול למנות שני מקרים בולטים. המקרה של עין חמד (רע"פ 1520/01) בו יזמים בנו וילות בלב שמורת טבע "כדירות נופש" אבל מכרו אותם במחירים מפלפלים כדירות מגורים לכל דבר. והמקרה המפרסם של מרינה הרצליה (עע"ם 2273/03) בה בנו היזמים מאות "דירות נופש" וניסו למכור אותם כדירות מגורים, בשני המקרים בית המשפט עצר את הקומבינה.

בגעש ידעו היטב שאם הם היו באים ביושר ואומרים, אנחנו רוצים לבנות שכונות בצמוד לקיבוץ ולהרוויח עשרות מיליונים, הייתה קמה מהומה וספק רב אם משיהו היה מאשר להם את השכונה במיקום הזה.
הם המציאו תירוץ של מצקות דיור בקיבוץ שהתברר כפיקטיבי, זאת על מנת לרמות לכאורה את מוסדות התכנון ואת הציבור ולגרום לשינוי יעוד של הקרקע. הרי מי יכול לצאת נגד קיבוצניקים "מסכנים" שגרים בקרוונים?
חייבים לזכור ששכונת יוקרה אפשר לבנות בצמוד לעיר קיימת בכל מקום בארץ ולא במקום רגיש כל-כך אקולוגית, לעומת זאת כאשר אומרים שיש מצוקת דיור בישוב קיים אולי יהיה אפשר לצדיק פגיעה אקולוגית מדתית. מצודקת דיור שהתבררה בדיעבד כתרמית.
ואסור לשכוח שווי הקרקע במקום הוא אך ורק בזכות אוצרת הטבע ששיכים לכלל תושבי ישראל, חוף הים ושמורת טבע מדהימים שממש צמודים לגעש.
הסיפור הזה הוא ממש כמו שאמרו הגשש: "…אתם מדברים ככה ועושים ככה יאענו ישראבלוף".

מגה קומבינה

לרקיחת מגה קומבינה כמו שנעשתה כאן צריך מלבד קיבוצניקים רמאים, כסף וקשרים פוליטיים בדרגים הגבוהים ביותר, ובסיפור הזה היו די והותר.
הסיפור של שכונת היוקרה בגעש מתחיל בשנת 1999 בקמפיין הבחירות של אהוד ברק לראשות הממשלה, אנשי הקיבוצים, געש, יקום ושפיים נרתמו טוטאלית לקמפיין הבחירות של ברק. זה כלל פעילים רבים ומרכזיים שעבודו לטובת ברק, הפיכת השטחים החקלאים על כביש החוף לשדה פרסומות לברק וארגון כנסים רבים שגולת הכותרת הייתה מסיבת הניצחון של ברק בשפיים.
הקיבוצים כנראה ידעו היטב על מי הם מהמרים, ואכן לאחר שברק נבחר, באורח פלא אושרו שורה של תוכניות לקיבוצים האלו בשווי מאות מיליונים, ביניהם יורפארק ביקום אזורי המסחר בשפיים וגם "הרחבת" געש.
חודשים ספורים לאחר שאושרה "הרחבת" געש נמכר חצי מן השטח לחברת בת של שיכון עובדים (סקום).

בשנת 2003 החלו עבודות על השטח הזה בידי הקיבוץ ושיכון עובדים לבנייה של 30 וילות יוקרה על הים, בשלב הזה מנכ"ל שיכון עובדים היה אורי שני(ראש לשכתו של שרון לשעבר). לאחר התערבות מפלגת הירוקים בסיפור הוציא משרד הפנים צו להפסקת העבודות במקום.
לאחר שמהלך 2004 נתגלו קשיים מול הועדה המחוזית בקידום הפרויקט נשכר בתחילת 2005 ע"י שיכון עובדים מגה מאכר, אביגדור יצחקי (היום ח"כ של קדימה). ליצחקי הובטח בונוס גדול אם יצליח להביא לאישור התוכנית, ואכן יצחקי הצליח לשכנע את אנשי התכנון במחוז מרכז לתת הקלות תמוהות לפרויקט הזה, יצחקי סיים את שירותו בפרויקט עם היבחרו לכנסת בשנת 2006 וכפי שפורסם זכה לשכר של יותר מ300 אלף שקל. ושוב בעקבות התערבות מפלגת הירוקים בתחילת 2007 נעצרה התכונית החדשה בוועדה המחוזית החלטה שלצערנו בית המשפט הפך לפני כחודש. 

מה שנשאר לנו לתהות הוא איך תוך כמה עשורים בלבד הפכו הקיבוצים ממובלי תרבות השיתוף והאידיאולוגיה של ביטול הקניין הפרטי לטובת הקניין הציבורי, לברוני נדל"ן מובילי תרבות הקומבינה שמקדשים את הקניין הפרטי על חשבון הקניין הציבור של עם ישראל.

שוודיה היא אחת המדינות שהממשל בה הוא הכי שקוף בעולם, לפי המדדים שוודיה גם בין הכי נקייה משחיתות. הסיפור של איקאה ברשל"צ מביאים לתהות איך ענק הרהיטים משוודיה נפל קרובן לתרבות הקומבינה הישראלית.

טוענים שאיקאה הביאה משוודיה בשורה גדולה ומהפכנית בתחום מסחר הרהיטים, יש להצטער שאנשי איקאה לא הביאו איתם משוודיה את בשורת השקיפות והמינהל התקין.

תרבות הקומבינה הישראלית היא כנראה כמו וירוס שמדביק ומפיל ברשת לא מעטים, אפילו ענקים שוודיים.
לווירוס הקומבינה הישראלי יש חיסון, לחיסון הזה קוראים שקיפות.
לא בכדי שקיפות היא אחד העקרונות המרכזיים של הירוקים, אפשר לראות התאמה כמעט מלא בין רמת השקיפות של גופים ציבוריים לבין רמה נמוכה של שחיתות בהם.
כאשר דיונים וישיבות בנושאים ציבוריים מתפרסמים באופן חופשי, בראש ובראשונה הדבר משמש את הציבור לפקח על התנהלות של המערכת הציבורית, אבל אולי יותר חשוב מרתיע את מקבלי החלטות לא לקבל החלטות בלתי תקינות.

עם כל הכבוד לאיקאה חייבים להגיד שהיהירות והטקטיקה שבה התנהלה לפתיחת החנות השנייה התבררה כשגויה בעליל.
איקאה ניסתה לנהל "מכרז" בין ערי השפלה, מנהלי איקאה עברו מעיר לעיר וכל ראש עיר פרש שטיח אדום בפניהם, והם ניצלו זאת עד תום לקבל הטבות שלא היה ראוי שיקבלו.
איקאה היא גוף מסחרי, אפשר להבין את הרצון להרוויח יותר ולקבל "מתנות" מראשי ערים. הבעיה היא שהמתנות האלו הן בעיקר על חשבון הציבור, הנחות בארנונה, קיצור הליכים והטבות תכנוניות שערורייתיות.

בימים אלה מתברר שבמקום שפתיחת החנות השנייה תנהל על מי מנוחת, נוצרה מהומת ענק, תחקירים, תלונות, עתירות והרבה פרסום שלילי.

אז מה הלקח?
הלקח מן הסיפור הוא לא רק לאיקאה אלא לכל הגופים המסחריים בישראל כמה מתעתעת תרבות הקומבינה הישראלית. מה שנחשבה כקומבינה מבריקה התבררה במהרה כאסון עסקי ושווקי.
חברות צריכות ללמוד ולהבין שהציבור בישראל מאס בתרבות הקומבינה והחליט להשיב מלחמה, היום וביתר שאת בעתיד שכרן של חברות שינהגו כך יצא בהפסדן.

בימים אלו מלאו שישים שנה לרגע מהותי וחשוב בתולדות האנושות, ולא אני לא מדבר על כ"ט בנובמבר אלא על משהו אחר שהתרחש ימים אחדים לאחר מכן, המצאת הטרנזיסטור.
לא כמו שנוטים לחשוב הטרנזיסטור הוא אינו מכשיר הרדיו שזקנים בשדרות רוטשילד מקשיבים באמצעותו לחדשות אלא ברכיב הליבה של כל מערכת אלקטרונית.
קשה לי לחושב על המצאה אחרת שהביאה תמורות כל-כך גדולות בחיינו בכל-כך מעט זמן, כמו הטרנזיסטור. לא הנורה אדיסון, לא הטלפון של בל לא המכונית של פורד וגם לא הרדיו של מרקוני, אולי מי שהכי מתקרב לטרנזיסטור הוא הדפוס של גוטנברג.
רוב האנשים אולי יגידו שהמצאה של רכיב אלקטרוני כלשהו מעניינת אותם כשם שמעניינת אותם התספורת החדשה של אולמרט, אבל לחובבי אלקטרוניקה כמוני המצאת הטרנזיסטור היא בהחלט ציון דרך משמעותי ואולי "ה"ציון דרך בתולדות האנושות.

אז מה זה טרנזיסטור?
זהו רכיב שיש לו שלוש "רגלים" ואפשר לדמות אותו לברז ענק. בצד אחד המים מבריכת המים ששואפים לרדת בשל כוח הכבידה בצד השני פי הברז ובאמצע ידית הברז הקטנה. וככה גם הטרנזיסטור מרגל אחת נכנסים האלקטרונים(זרם חשמלי) שאופים לצאת ממנו ברגל השנייה והרגל האמצעית שלוטת על הזרימה, זרם קטן ברגל האמצעית והאלקטרונים מרגל הכניסה שעוטים להם מחוץ לטרנזיסטור.

רדיו של פעם עם שפופרת ריק  

העיקרון הזה כבר היה ידוע, והיה קיים כבר רכיב מסורבל ובזבזני שנקרא שפופרת ריק שנעשה בו שימוש רב בראשית ימי האלקטרוניקה למגברים ואפילו לבניית המחשב הראשון.
אני עדיין זכור איך כילד סקרן בסוף שנות השבעים הייתי נכנס למחסן של הוריי מרים את הכיסוי ומציץ בקרביים של הרדיו הישן, אני זוכר שהיו בו הרבה חוטים והרבה שפופרות מכסות באבק שרוף. היה זה מחזה מרשים שפופרות בגדלים שונים וצרות שונות שנראו לי כמו עיר משונה שבה גרים גמדים שיצרו את הצלילים של הרדיו, לצערי אני לא זוכר שהרשו לי לראות את מה קורה לרדיו מפנים שמפעלית אותו, אבל אולי כאן נזרעה הסקרנות שהביאו אותי ללמוד אלקטרוניקה.

המצאת הטרנזיסטור
בדצמבר 1947 הישגו שלושה מדענים(שוקלי, ברדין וברטיין) במעבדת בל פריצת דרך, והצליחו ליצר את תופעת "הברז" מפיסת סיליקון שעברה מניפולציה כימית וכך נולד הטרנזיסטור הראשון.
בעצם בנקודה הזו בזמן "נפרץ הסכר" שהוביל למהפכה של ממש בתחום האלקטרוניקה, וכך מכשרים אלקטרונים כמו רדיו שהיו בגדול של תנור אפייה קטנו לגדול של קרטון חלב. ולא רק זאת פוחתו עשרות סוגים של רכבים ומכשרים שמלווים אותנו היום מכל עבר.

הטרנזיסטור הראשון

כאשר שאלתי אנשים בחודש האחרון מה לדעתם היא המצאה הכי חשובה לאנושות קיבלתי תשובות מגוונות, חלק אמרו הגלגל, חלק אמרו חשמל, חלק אמור טלפון, חלק אמרו מחשב, חלק אמרו פניצילין וגם כמה שאמרו אינטרנט.
קשה לומר שהייתי מופתע, היה ברור לי שרכיב טריוויאלי ופשוט לא יזכה ליחסי ציבור. את האנשים לא באמת מעניין איך המכשירים האלקטרונים הרבים שהם מפעילים עובדים, וזה אולי הסימן המובהק ביותר להצלחתו של הטרנזיסטור לגרום לשינוי אדיר לאנושות.
רק לשם המחשה כמה הצליח הטרנזיסטור, מעריכים כי בסוף שנות החמישים ייצרו בעולם 20 מיליון טרנזיסטורים בשנה אחת, היום המייצרים פי מיליארד טרנזיסטורים בשנייה אחת.
כול שבב (ג'וק) ולו הפשוט ביותר מיכל מיליוני טרנזיסטורים, כל אדם במדינות המערב מוקף במיליארדים של טרנזיסטורים.
גם המאמר הזה מן הרגע שנהגה במוחי ועוד הרגע שנקרא בעין אנושית במחשב אחר עובר דרך מיליארדים רבים של טרנזיסטורים, החל מן המחשב שלי, דרך הראוטר אצלי בבית ואצל ספק האינטרנט, שרת האינטרנט שמארח את המאמר, בחזרה לראוטר של ספק האינטרנט של הקורא, למחשב ועד למסך הLCD של הקרא. הכול טרנזיסטורים מסוגים שונים, בלי שום מתווכים אנושיים ובאופן מידי.

השפעת הטרנזיסטור
השפעת הטרנזיסטור היא כל-כך עמוקה, לא רק לדברים הקטנים בחיי היומיום, אלא גם במישור הגיאופוליטי. רבים נוטים לייחס את מעמדה של ארה"ב היום כמעצמת על והחלשתה של בריטניה וברה"מ לתוצאות מלחמת העולם השנייה. אבל אם מסתכלים הנתונים הכלכלים רואים כי המדינות המובילות היום את העולם הן ארה"ב יפן וגרמניה. באופן מוזר בנוסף לארה"ב המדינות המובילות הן דווקא המפסידות הגדולות של מלחמת העולם השנייה, ההסבר שלי לעניין הוא הטרנזיסטור.
יפן וגרמניה (המערבית) היו בעצם גרורות של ארה"ב, ולכן היו הראשונות לאמץ את הטרנזיסטור, ולבנות את עיקר התעשייה שלהם עליו. יהיה גם נכון להגיד שנפילת ברה"מ היא בהחלט תוצאה ישירה מן הפער הטכנולוגי וכלכלי שנוצר מול ארה"ב בעיקר בזכות הטרנזיסטור.
למזלנו גם ישראל בשנות השישים הפכה לגרורה של ארה"ב וכך קפצנו על העגלה של הטרנזיסטור והפכנו לכלכלה המובילה במזרח התיכון.

העובדה שתוך שישים שנה הצליחה המצאה אחת לחדור לחיינו באופן כל-כך עמוק עד למצב שרוב האנושות תלויה בה לשם הישרדות היא מדהימה בעיניי. החל מקוצבי לב ומכשירים רפואיים רבים מצלי חיים, והמשך במהפכה של ממש בכלים המדעיים ובמדע עצמו, דרך יצירה של תעשיות חדשות כמו התקשורת והתוכנה, וכלה במערכות שבתוך כל כלי וכלי שאנו משתמשים בו.
גולת הכותרת של המצאת הטרנזיסטור הוא ללא ספק האינטרנט, בדומה לדפוס שגרם להפצה המונית של רעיונות, ידע ומידע וכך להוביל התפתחות של המדע, התרבות והחברה. כך האינטרנט העצים אלפי מונים את מעלות הדפוס, בעצם הפך כל אחד מאיתנו "לבית דפוס" וליצרני תוכנים מגוונים, ובעיקר נותן כמעט לכל אחד ניגשות למידע בצורה מהירה ופשוטה.

אולי הדרך הכי טוב להמחיש כמה חיינו תלויים בטרנזיסטורים, היא ניסיון לדמיין אם ברגע אחד כל הטרנזיסטורים בעולם היו חדלים מלפעול. אין חשמל, אין תקשורת, אין כמעט תחבורה, צבא משתוק, אין מקררים, בתי חולים משותקים, אין בנקים, וכמובן אין אינטרנט. כאוס מוחלט, כזה שאפילו פצצה גרעינית לא תוכל לגרם.

לי אין ספק שהטרנזיסטור הוא ההמצאה הכי חשובה בתולדות האנושות.
אם אני הייתי מחליט על עידנים הייתי אומר כמקובל שעם המצאת הדפוס הסתיימו ימי הביניים, ועם המצאת טרנזיסטור הסתיים עידן הדפוס והחל עידן הסיליקון.

אפשר לתהות איך זה שהיומן העולמי מלא באזכורים של ימים אזוטריים כאלו ואחרים בתולדות האנושות, אבל אף אחד לא מצא לנכון לציין את 16 או 23 בדצמבר כיום המצאת הטרנזיסטור ששינה את האנושות. מי יודע אולי גוגל ימצאו לנכון לציין את היום הזה באיזה איקון, היום שפתח את הדר לשגשוג של החברה שלהם.

בתחילת החודש כתבתי כאן בבלוג על התנהלות שערורייתית שהתרחשה בישיבת דירקטוריון החברה לפיתוח התיירות בה אני חבר.
בין השאר כתבתי שראש העיר יעל גרמן וסגנה איימו עליי כי יפטרו אותי מדירקטוריון החברה, בשל תהיות רבות שהעליתי, על התנהלות החברה בקשר לפרויקט הטיילת.

אז אתמול ראש העיר יעל גרמן מימשה את האיום, ואכן העבירה החלטה במועצת העיר להחליף אותי בדירקטוריון באדם אחר, ולמעשה לפטר אותי מתפקידי.

ראש העיר יעל גרמן היא אשף ביחסי ציבור, היא הבינה כי אם היא תפטר אותי היא תצטרך להשיב על הטענות שטענתי לגבי התנהלותה בפרויקט הטיילת, תשובות שהיא כנראה לא יכולה לספק.

אז במקום להתאמץ ולתת תשובות לציבור היא בחר להתחמק, וכפי הנראה פנתה לעזרתו של שותפנו הפוליטי לשעבר במועצת העיר הרצליה, יריב פישר. ואכן אתמול יריב הביא למועצה את החלטה הזו, וכך ראש העיר יעל גרמן יכלה לחכך ידיה בהנאה ולחשוב שהיא יצא מן הסיפור ללא פגע. גם העיפה אותי מן החברה וגם לא תופנה אליה אצבע מאשימה.
לצערי, יריב הקריב את יושרתו הציבורית למען גחמותיה המשונות של יעל גרמן.

זה הפרדוקס הישראלי, שאנחנו רואים אותו שוב ושוב עובדי ונציגי ציבור שעושים את תפקידם יותר מידי טוב ושומרים על האינטרסים בגוף בו הם מכהנים, נאלצים לשלם את המחיר.
המערכת הציבורית מלאה ריקבון ושחיתות, ומי שמעיז לנסות לנקות את המערכת מייד נופל קורבן לטריקים שטיקים וספינים של אותם בעלי שררה, שברוב המקרים משתמשים בשליחים כדי להישאר "נקיים".

במקרה הזה, אני נפלתי קורבן למערכת כזו של טריקים וספינים, של ראש עיר דורסנית שמנסה שוב ושוב לדרוס את המינהל התקין.
לדעתי, יש כאן ניסיון להעביר מסר מאיים לשאר דירקטורים בחברות העירוניות, שמא מישהו מהם יחליט להפסיק להיות חייל ממושמע ולחשף התנהלות לא תקינה ובזבז כספי ציבור.

להערכתי, הציבור בהרצליה לא טיפש אנשים יודעים שעומד מעליהם מגדל חלוד ומרקיב שעטוי רק בצבעים מבריקים ובמקדם או במאוחר הוא ייפול.

לסיום אציין, שלמרות שאני לא מקבל שכר על תפקידי כדירקטור, מדובר בתפקיד בעל חשיבות בהרצליה, במיוחד על רקע עיסוק החברה בנושאים שלמען רצנו בבחירות המקומיות 2003, שמירה על הים ועל החוף.

השבוע נפתח אתר (CARMA) שמראה כמה כל מדינה וכל תחנת כוח פולטים גזי חממה.
ישראל היא כמובן לא המזהמת הגדולה בעולם, המקום הזה שמור לארה"ב ולסין שמזהמות כל אחת את כדור הארץ בכמעט 3 מיליארד טון co2 .
לפי הדיווחים בתקשורת אוסטרליה היא הכי בזבזנית בפליטת  co2 עם 10 טון לאזרח לשנה ואחריה ארה"ב עם 8.2 טון לאזרח לשנה. לפי חישוב שלי ישראל היא עם 6.6 טון לאזרח לשנה, שלהערכתי שם אותנו במקום די גבוה.

אבל הדבר הכי מדהים בנתונים האלו הוא שבאים לבדוק מי המדינה שהכי הרבה תלויה בדלקי מאובנים(פחם, גז, דלק) ליצור חשמל. באופן מפתיע מגלים שזו ישראל (99.86%)שמשאירה הרחק מאחור מדינות עשירות בנפט וגז כמו סעודיה(97.69%) ועירק (95%).

מתוך האתר לחצו להגדלה

אם אתם תוהים מי אחרינו ברשימה? התשובה היא טורקמניסטן(99.8) מדינה דיקטטורית מפגרת באסיה שעשירה מאוד בגז (רזרבת הגז החמישית בגודלה בעולם) וגם אותה "ניצחנו".
לפי האתר הזה היום יותר מ2% מהחשמל של סעודיה מיוצר ממקורות מתחדשים, כאשר אצלנו רק 0.03%.

לדעתי, הנתון הזה צריך להדליק נורה אדומה אצל קברניטי משק האנרגיה בישראל, והאמת גם אצל כל אזרחי ישראל.

גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה ביטחונית/מדינית וגם מבחינה סביבתית אסור לישראל לחגוג על דלקי מאובנים. ישראל חייבת להיכנס כבר עכשיו לתוכנית מזורזת של יצור חשמל ממקורות מתחדשים בעיקר מן השמש.
אם לא נעשה זאת בעוד כמה שנים נמצא את עצמנו עומדים בפני משבר אנרגיה ומשבר כלכלי ומדיני.

אני חבר בדירקטוריון החברה לפיתוח התיירות בהרצליה משנת 2004. עיקר עיסוק החברה הוא ניהול המעגנה, מעיסוק זה יש לחברה הכנסות.
בתקופה האחרונה "לקחה" על עצמה(יותר נכון נדחפה) החברה לתכנן טיילת, באורך של 800 מטרים מהמרינה בדרום על מלון דניאל הצפון.
לפני שנה הובאה לדירקטוריון תוכנית לטיילת "צנועה" בתקציב של 8.5 מיליון שקל שכלל מדרכות וכמה מבנים קטנים. מימון לפרויקט היה אמור להיות חצי ע"י העירייה וחצי ע"י החברה זאת בתמורה להסכם עסקי בין החברה לבין העירייה. תוכנית זו אושרה בדירקטוריון החברה בדצמבר 2006 והייתי בעדה.

לפני כמה חודשים, הופתעתי לגלות שתקציב הפרויקט הוכפל, ועכשיו הוא עומד על 17 מיליון. זאת בשל הוספה של מעלית לפרויקט. הייתה על העניין כתבה לא מזמן בידיעות השרון.
כמובן שמימון התכנון של הפרויקט נשאר כולו בידי החברה, מדובר בכ-1.5 מיליון שקל מכספי החברה שהופנו לתכנון בלבד!
זאת לאחר, שתקציב שדירקטוריון החברה אישר לפרויקט כולו היה 4 מיליון שקל, כלומר שליש מתקציב שאישרנו הופנה לתכנון.

לא רק שתקציב הפרויקט הוכפל, תוכנית הפרויקט "המשדרגת" הועברה למוסדות התכנון, הן לוועדה המקומית והן לוועדה המחוזית בלי שהפרויקט אושר בדירקטוריון החברה ובלי שיש הסכם בין החברה לעירייה.

עניין נוסף שקשור לסיפור, לחברה יש תוכנית אחרת משנת 2004 שבה מוצא הניקוז בחוף הנכים מקבל הארכה בצמוד למרינה ונשפך לתוך לים ולא על החוף כמו היום. תכונית הטיילת "המשדרגת" לא לקחה בחשבון תוכנית זו שעלותה היא כ6 מיליון שקל.
חייבים להגיד שלתוכנית להסדרת הניקוז יש כמה יתרונות ציבוריים :

• שחרור קטע חוף של 50 מטרים לשימוש הציבור.
• אפשור רצף הליכה כל השנה על החוף.(לא יהיה צורך בגשר במסגרת הטיילת)
• מניעה סתימת של פתח המרינה בחול(בעיה שעולה לחברה מאות אלפי שקלים בשנה).

שגליתי זאת, ועוד אי-אלו עניינים שאני יכול להגדיר אתם כהתנהלות לא תקינה של מנכ"ל ויו"ר החברה חיים פלד בקשתי לקיים דיון בדירקטוריון החברה. הדיון היה אתמול…

הדיון היה מוזר ביותר, בדיון כל ניסיון שלי להעלות תהיות ולשאול שאלות על הפרויקט הושתקו בגסות ע"י יו"ר החברה חיים פלד. הגדילו לעשות ראש העיר יעל גרמן וסגנה יונתן יסעור ודרשו ממני להתפטר ואם לא אתפטר הם יפטרו אותי מתפקידי הם איימו. באופן מוזר לדרישה שאני אתפטר הצטרף יו"ר ועדת הביקורת של החברה יוסי בן שפורט שהוא גם חבר מועצת העיר.

החברה אינה רכושי, אני רק נאמן מטעם בעלי המניות של החברה, בעלי המניות הם תושבי הרצליה וכלל תושבי ישראל. מדובר בחברה עירונית שתפקידה לנהל את המעגנה ולקדם את התיירות תוך התנהלות עסקית נאותה.

אני מרגיש חובה ציבורית לשמור על כך שהחברה תתנהל בצורה תקינת וכסף ציבורי לא יבזבז בשל גחמות של ראש העיר יעל גרמן, שמעניינת במונומנט גרנדיוזי מיותר ויקר.
למרות שאני לא מקבל שכר על תפקידי, אני דוגל בשקיפות ולכן אני חש חובה לדווח לציבור על התנהלות המדוברת.
להלן השאלות שראש העיר גרמן ויו"ר החברה לא רוצו שחברי הדירקטוריון ישמעו, אולי מפני שלא היו להם תשובות טובות.

1. למה נתנו לאדריכל להרחיב את הפרויקט באופן ניכר ולקדמו מעבר למה שאושר בדירקטוריון בדצמבר 2006?
2. מה הסברים להכפלת עלות הפרויקט? לשאלה זו נאמר לי שהמעלית עולה 3 מיליון שקל ותשתיות אחרות עולות עוד 3 מיליון שקל.(הסבר חלקי ולא ממצא)
3. למה התוכנית המורחבת עברה לאישור הועדות המקומית והמחוזית בלי אישור הדירקטוריון?
4. למה לפרויקט בסדר גודל כזה לא היה מכרז על תפקיד המתכנן?
5. למה לא נחתם כלל חוזה או כל הסכם אחר כלשהן עם המתכנן?
6. למה שולמו למתכנן 300 אלף שקל בלי שהיה חוזה?
7. למה לא שולבה בתוכנית הטיילת התוכנית להסדרת הניקוז לתוך הים?
8. למה אין חוזה או אפילו טיוטא חוזה בין החברה לעירייה?
9. מי יהיה אחראי לתפעול המעלית ולתחזוקה של המכלולים שלה, החברה או העירייה?

אציין שהיו לי עוד שאלות כמו למה לא נבחנו אלטרנטיבות נגישות פחות יקרות ואולי יותר טובות. לדוגמא נגישות מאזור המרינה שמצריך רמפה די נמוכה, או בניית מעלית בצמוד "למלון" אוקיינוס שרגליו קיר ומבנה בטון על החוף שאף שייך לעירייה.

גם ראש העיר גרמן וגם יו"ר החברה ניסו ליצור רושם כי אנחנו לא רוצים שתהיה נגישות לנכים, ולא כך.
לדעתי, ראש העיר משתמשת באמתלה של ניגשות של נכים כדי לקדם את הגחמה לבנות מעלית על החוף ולהישאר את חותמה על החוף.

בקיצור, במקום להשקיעה בתשתית שתפתור את בעיית הניקוז, יעל גרמן משקיעה במבני שירותים מצועצעים ובמעלית גרנדיוזית. ממש כמו שקונדיטור גרוע במקום להשקיע בעוגה שתהיה טובה משקיע בקישוטים והעוגה נשארת תפלה. אני מאמין שתושבי הרצליה מעדפים עוגה טובה על פני קישוטים יקרים.

התנהלות שהייתה כאן הינה שערורייתית, אני לא מתכוון להתקפל ולהיכנע לאיומים, הדברים יעברו לבדיקה של גורמים רשמיים.

באמת שאין לי כלום נגד שי אגסי, אני אפילו מאוד מעריך אותו אבל היום הוא הצליח להרגיז אותי.
בחודשים האחרונים אני מביט על הניסיון של אגסי, לרכב על החמור החשמלי ולהרגיש שהוא המשיח הירוק של עם ישראל ואני תמהה, האם באמת המזור התחברותי של ישראל הוא מכונית חשמלית?

ראשית, אני אבהיר מכונית חשמלית אינה רכב ירוק או נקי, אכן מכונית חשמלית מזהמת פחות מאשר מוכנית רגילה, אבל היא בעייתית מהרבה הביטים אחרים.
הבעיה של המכונית החשמלית שזו אותה הגברת בשינוי אדרת. שימוש במנוע חשמלי לא יבטל את החסרונות הרבים של למכוניות וחסרונות אלו בולטים במיוחד במדינה קטנה וצפופה כמו ישראל.

מכונית חשמלית כמו אוחתה שנעה על בנזין, צורכת כבישים שפוגעים בשטחים פתוחים, דורשת מקומות חניה שגם באים על חשבון שטחים פתוחים, ואם מדובר בחניונים תת קרקעיים אזי מיקר מאוד את עלות הבניה.
גם החשמל היום בישראל אינו אנרגיה ירוקה, 99.9% מן החשמל שמיוצר בישראל מזהם את האוויר בדרגות שונות של זיהום. כלומר כל נסיעה במכונית חשמלית בעקיפין גורמת לזיהום אוויר, אם כי מופחת.

אולי הבעיה הבסיסית של המוכנית היא בזבוז אנרגיה, מכונית היא כלי בזבזני מאוד ולא כל-כך משנה מה סוג המנוע שלה. המסה של מכונית ממוצעת גדולה פי 15 ממסה של אדם ממוצע, כלומר רוב האנרגיה של המוכנית מתבזבז על הנעה של המכלולים שלה עצמה ורק חלק קטן משמש למטרה האמתית שלה להביא אדם ממקום למקום.
מכונית חשמלית היא בהחלט עדיפה על מוכנית רגילה מהיבט של זיהום אוויר, אבל מהרבה היבטים אחרים מכונית חשמלית היא בדיוק כמו מוכנית רגילה. היא גורמת כמו אחותה לגודש בכבישים, עבורה צריך לבנות עוד כבישים על חשבון שטחים פתוחים, ועוד חניונים בזבזנים בשטחים עירוניים.
וזה בלי לדבר על הנזק הסביבתי שנגרם ביצור המכונית החשמלית והחומרים ממנה מורכבת,  ונזק הסביבתי מפירוק מכונית אלו.

הבעיה תחבורתית של ישראל היא שימוש יתר במכונית הפרטית, ושימוש מפוחת מאוד בתחבורה ציבורית, דו גלגלית ואלטרנטיבית.
צריך להסתכל במראה ולומר את האמת ישראל התמכרה לשימוש במכונית הפרטית, ועניין הליסינג הוכיח לכולם עד כמה. להחליף מכונית רגילה במכונית חשמלית זה כמו שמעשן מכור מחליף את הסיגריות הרגילות שלו לסגירות לייט.

מה שישראל זקוקה לו הוא שיפור דרמתי במערכות הסעת המונים, ואולי האלמנט היותר חשוב הוא תכנון עירוני נכון.
בקליפת אגוז, תכנון כזה שייתר את הצורך בשימוש במוכנית, כלומר אזורי מגורים מצופפים, לאו דווקא מגדלים, יהיו בסמוך ובמרחק הליכה לאזורי התעסוקה ולכל הפונקציות העירוניות האחרות.
יש לזכור, לשכונות מצופפות קל יותר וכלכלי יותר לתת שירותי מערכת הסעת המונים יעילה ומקיפה.

שמעתי היום את שי אגסי מתבטא עם שותפו החדש ואני לא יכול להתעלם. עידן עופר עצמו והמיזמים הרבים של משפחתו אחראיים לכמה מן העוולות הסביבתיות וחברתיות הגדולות של ישראל, כמו בתי הזיקוק, רותם אמפרט, תרכובות ברום ומפעלי ים המלח. הבית שבו גר עידן עופר בישוב ארסוף על החוף בצמוד לשמורת טבע מהווה אף הוא עוול סביבתי זועק.
גם האורקל הירוק של אגסי, שמעון פרס, רחוק מאוד מלהיות ירוק, שמעון פרס כמו שמעון פרס תמיד ילבש את השמלה הכי "סקסית" בשוק כדי לזכות באהדת הקהל. ומה לעשות ירוק היום זה הכי סקסי, הבעיה עם פרס היא, שהפירוש שלו למילה "ירוק" רחוקה מלהיות ירוקה, ואני מתכוון לפרויקטים מזיקים כמו תעלת הימים והקמת ישובים חדשים מיותרים בנגב ובגליל.

שי אגסי נראה לי בחור חיובי ביותר, רק נראה לי שלא למד לעמוק את הבעיות התחבורתיות של ישראל. קידום המכונית החשמלית היא בהחלטת דבר חיובי, אבל אסור לתלות בה תקוות שהיא תביא מזור למערכת התחבורה של ישראל, מדינת ישראל צריכה להשקיעה את כספי הציבור ביוזמות שיובילו לשינוי אמיתי בתרבות התחבורה של ישראל, ולא ביזומות שיביאו לשינוי שולי כמו זו של אגסי.

ואבהיר, אני בעד מכונית חשמלית ואהיה שמח אם היא תחליף את אחותה המונעת בבנזין. אבל אני לא חושב שיש בה בשורה לישראל ולא לעולם, היא מהווה שיפור מזערי לכמה פקטורים סביבתיים ואת רוב האחרים היא לא משנה.