והנה שוב חוזר הניגון, הגביר "השומר" על ישראל זיהה נישה בה אפשר לקחת אנשים במצוקה ולהשתמש בהם כניצבים במיצג יחסי ציבור ציני ולזכות בחשיפה תקשורתית יקרה מפז.
בתחילה הגביר הכריז שהוא יבנה 1000 חדרי ביטחון לישוב המופגז, אבל לגביר שלנו יש יחצ"נים ממולחים הם ישר הבינו שקוביות בטון שבאות לבתים הם אייטם תקשורתי מת. צריך אייטם עם תמונות אנושיות זועקת, אטיים שימושך צוותי טלוויזיה לשידורים ישירים בלתי פוסקים, כזה שבתמונה אחת עם ישראל יבין כמה הגביר שלנו הוא רובין הוד.

בסיפור הזה של עיר האוהלים בפארק הירקון, הציניות הפכה לאומנות. הגביר שלנו וצוותו הפכו חסרי בושה, לא אכיפת להם לפגוע בכובדם של אנשים במצוקה ולהציגם בקלונם וכל זאת בכדי לזכות בכמה דקות חשיפה טלוויזיוניות.
ואין כאן ספק, יש כאן עסקה צינית ומרושעת שבה כולם מרווחים חוץ מאותם אנשים במוצקה, קבלנים ואנשי מקצוע שזוכים לבנות עיר אוהלים מרווחים עמלה שמנה, היחצ"נים מרווחים בונוסים גדולים, הגביר מרוויח חשיפה תקשורתית ששווה הון, התקשורת מרווחיה אייטמים סקסיים ומושכי רייטינג.
אבל בדרך של כל המרווחים האלו נשכחים אותם תושבים שנמצאים במצוקה, שמשלמים בריבית דריבית על העובדה שהם הורחקו מאזור הסכנה בעזרתו "האדיבה" של הגביר, כובדם של אנשים אלו נרמס פעם אחר פעם. כל פעם שהם מספרים את סיפורם לאיש תקשורת, כל פעם שסקרנים באים להזדהות וכל פעם שהם מודים לגביר על "נידבתו" הם משלמים פי עשרות מונים על השירות שהם מקבלים ממנו, בהצגת מיסכנותם ואומללותם ברבים.

כמה שווה כובדם של אנשים?
לדעתי שום סכום כסף לא יהיה יכול לפצות אדם שבוזה קבל עם ועולם, לא כל שכן אוהל ורבע עוף הוא פיצוי הולם לכובדם של אותם אלפי אנשים שיירמס תחת גלגליה של אותה מכונת יחצ"נות משומנת.

יהיו שיאמרו חייו של אדם קודמים לכבוד, זה אולי נכון אבל לא במקרה הזה.
ישראל אינה מדינת עולם שלישי, לממשלת ישראל משאבים רבים ומתקנים רבים שנועדו בדיוק לזמני חירום האלו. למדינת ישראל יש את התשובות ההומניטאריות לאותם אנשים במצוקה שהן ירחיקו אותם מאזורי הסכנה והן ישמרו על כבודם.

שאלה של ריבונות
ממשלת אולמרט ואולמרט עצמו הוכיחו בשנה ומשהו שהם בשלטון שהם לא ראויים לנהל את המדינה שלנו, פעם אחר פעם הם בחרו בקומבינה ובספין במקום להתייעץ ולחשוב כדי לקבל את החלטה הנכונה.
עכשיו ניצבת לפניהם דילמה תקשורתית לא קטנה, האם לאפשר לגביר להמשיך במעשי החתרנות לאושיות החברה הישראלית ואושיות הדמוקרטיה ולאפשר לו ליהנות שוב מאור הזרקורים?  או לנוקט בפעולה נחרצת להפסקת הפגיעה בריבונותה?

לי התשובה ברורה, אסור לממשלת ישראל להפקירה את ריבונותה לגבירים כאלו או אחרים, ריבונותה חשובה הרבה יותר מסיקור תקשורתי עוין שאולי היא תזכה לו במקרה שתחליט על אכיפת ריבונותה.
על ממשלת ישראל להפעיל את רשויות אכיפת החוק שלה כדי להפסיק את מעשי החתרנות ואת הפגיעה בכבוד האדם.
ממשלת אולמרט כבר גרמה עוול לתושבים בטיפול הכושל בהם, הממשלה חייבת למנוע את השפלתם ואת הפגיעה בכובדם של התושבים, עליה לאסור על הגביר להקים את עיר האוהלים הזו.            

בדמוקרטיה העם מחליט ברוב להעביר את הסמכות על ריבונותו לקבוצת אנשים שתנהל אותה, לטוב ולרע. בבחירות הבאות העם יחליט האם אותה קבוצה עשתה עם הריבונות שהענקנו לה את המיטב, אבל אסור שהריבונות הזו תיגזל מן העם, במיוחד לא ע"י גבירים, ממשלה שתוותר על ריבונותה תעשה מעשה חמור הרבה יותר מקבלת החלטה רעה או כושלת.

מילה אחרונה לראש עיריית ת"א, אתה אומנם טייס ורואה אנשים מגובה של 20 אלף רגל, אנא ממך זכור שגם לאותם נקודות קטנות שאתה רואה מחלון המטוס יש כבוד, אל תיתן לגביר הזה לרמוס אותו בעיר שלך!

*הכותב חבר בהנהגת מפלגת הירוקים

היו הייתה, לא מזמן, כיפה אדומה הסוציאליסטית, כיפה אדומה הייתה בטוחה שהיא סוציאליסטית אמיתית נהגה לצאת חוצץ נגד עוולות כאלו ואחרות למען עובדים כאלו ואחרים. והנה יום אחד נעלמה לה כיפה אדומה הסוציאליסטית.
ילדים האם תוכלו לפתור את התעלומה לאן נעלמה כיפה אדומה הסוציאליסטית? האם אלו היו זאבי הליסינג שטרפו את כיפה אדומה? או שמא כיפה אדומה הסוציאליסטית לא הייתה יותר מהולוגרמה שנמוגה לה מהבל פה של זאבי הליסינג?

קראתי את מאמרה של ח"כ שלי יחימוביץ' ולא התרשמתי, ניכר כי התאמצה להוציא מן האוב טיעונים סוציאליסטיים לקומבינת הליסינג הקפיטליסטית, ונכשלה בכך כישלון חרוץ. ואסור לטעות מדובר בקומבינה בזויה.

אם לפשט את העניין מדובר בהטבה בשווי כ1000 שקל לחודש לערך לקבוצות עובדים שמקבלים רכב צמוד לעומת 0 שקל שמקבלים שאר העובדים, אלו שמגיעים לעבודה ברכבם הפרטי, בתחבורה ציבורית, או באופניים.
יוצא מכך כי מהנדס היי-טק שגר 2 ק"מ ממקום העבודה שלו ומגיע כל יום באופניים למקום עבודתו נדפק לעומת עמיתו שגר בפרבר שרחוק 50 ק"מ ממקום עבודתו ומגיע ברכב הצמוד.
לא רק שמדובר כאן בהטבה שמפלה בין עובדים אלא גם מדובר בהטבה לא הגיונית, שמעודדת את אלו שמבזבזים את משאבי הציבור ודופקת את אלו שרוצים לחסוך בהם. 
          
ח"כ יחימוביץ' החליטה להעביר את העוול הזה במכבסת המילים שלה ומשום מה קרא לו "הישג", הבעיה שהישג הזה הוא לא בדיוק הישג של העובדים. אלא הישג אדיר לחברות הליסינג ולמעסיקים שהעובדים משמשים בה כחיילים ממושמעים של גורמי הון רבי עוצמה שלא רוצים להיפרד מתרנגולת מטילות ביצי הזהב האלו.
   
משום מה ח"כ יחימוביץ' שמנסה למונע עוול כביכול לעובדים, מתעלמת מעוול גדול שנגרם לרוב העובדים. כן, כן 90% מן העובדים במשק שאין להם רכב צמוד, למה להם לא מגיע 1000 שקל בחודש מן המדינה?

מה לעשות שמלכתחילה הטבת שווי השימוש הייתה עיוות, ואולי אף עיוות חמור, שלא רק נתן הטבה לא מוצדקת לקבוצה קטנה אלא הפך מנוע לפגיעה סביבתית, כלכלית וחברתית בישראל.
אלו שנדפקו שלא קיבלו את הטבה הזאת, נדפקים שוב בגלל שהאוטובוס שהם נוסעים בו בבוקר תקוע הרבה יותר בפקקים, הם נדפקים שוב שהמדינה מוציאה מיליארדים להקמת כבישים להשביע את תאבונם של משתמשי הרכב הפרטי, הם נדפקים שוב כאשר הם מפסדים שטחים פתחים לטובת ישובי פרברים זולל שטח שנבנים לטובת אלו שלא משלמים על הוצאת דלק ולבסוף כולנו נדפקים מהגברת זיהום האוויר. 

כדי שיהיה צדק בסיפור הזה יש שני דרכים לפעול, או שכולם יהיו בקומבינה ולכולם יהיה רכב צמוד בסבסוד המדינה. או לבטל את הקומבינה ולתת הטבות לאל שמגעים לעבוד בדרך שהכי פחות מבזבזת את משאבי הציבור.

לסיום מסר לחברי ועדת הכספים, די עם דמגוגיה הזולה והמתיפייפת, ואנא תנו יד למדיניות הגיונית. 

*הכותב פעיל סביבתי וחבר בהנהגת מפלגת הירוקים   

לפעמיים עוול שנגרם כל-כך זועק לשמיים, שקשה להבין איך אנשים אחרים לא רואים אותו, במקרה של מרגלית הר-שפי העניין תמוהה אף יותר כי אלו שגרמו את העוול הם אנשי מקצוע בעשיית צדק.

אינני מכיר את מרגלית הר-שפי לא את משפחתה ואני רוחק מלהזדהות עם האידיאולוגיה המשיחית שמובילה את הקהילה שהיא משתייכת אליה, אבל אסור שהשתייכותה לזרם מסיום תגרום לנו להתעלם מן העוול שנעשה לה.

במשך כל ההליכים המשפטים בנוגע למרגלית הר-שפי הייתי בטוח שבסוף הדרך היא תזוכה כי היה לי ברור שאי אפשר להאשים אדם שלא הצליח לקרוא את מחשבותיו של רוצח מתועב. הייתי בטוח שגם אם אנשי הפרקליטות נכנעו לרוח הציבורית לא ייתן בית המשפט העליון יד לדבר.

אבל טעיתי, בית המשפט העליון שהיה לטעמי ספינת הצדק הטביעה את מרגלית הר-שפי.
עד למקרה הר-שפי בית המשפט העליון היה עבורי כמו ספינה עם מנועים רבי עוצמה שכמעט ולא מושפעת מרוחות צד, אבל בית המשפט העליון בהרשעתה של הר-שפי הפך לטעמי לספינת מפרש שנשלטת בידי הרוח בלי יכולת לשמור על כיוון.
בית במשפט העליון לא סיפק לציבור צדק, חלק מן הציבור רצה נקמה על רצח רבין, והפרקליטות וכל ערכות השיפוט סיפקו את תאבת הנקם הזו, בדמות כתב אישום בעבירה מופרכת ששייכת לתחום קריאת המחשבות.

עבירת אי-מניעת פשע הוא מהמופרכים בחוקי ישראל, למעשה השופטים נדרשים לשים עצמם כאלוהים ולדעת מה עובר במוח של אדם, ולשפוט אותו על טיב ניתוח המידע שלו בזמן אמת ולכן כל פשעו של אדם שנשפט על עבירה זה שהוא לא חשב נכון.
מקרה אחר, דומה גם הוא ידוע, בחורה צעירה אחרת שהואשמה באותה עבירה, אבל בניגוד להר-שפי היא זוכתה.
מדובר ביאסרה בכרי שנסעה באוגוסט 2002 בקו 361 ואדם הזהיר אותה שתרד מן האוטובוס והיא אכן עשתה זאת, האדם שהזהיר אותה התברר אחר כך היה מפגע מתאבד שקטל 9 אנשים.

במקרה של יאסרה בכרי, בית המשפט היה חכם דיו לזכותה ולמנוע ממנה עוול, אבל במקרה של הר-שפי העוול נגרם, והכתם הזה מרחף מעל בית המשפט העליון כמו אות קלון.
הכתם הזה גם מרחף לו מעל כל פרשת רצח רבין, לדעתי, כל עוד עוול כזה הוא חלק ממקרה הרצח, העניין ימשך להעיב על רצח רבין ולפגוע בזכור ובזעם על הרוצח.
אולי אפשר להבין את משפחת רבין שרצתה נקמה במתנחלים על המלים הבטות שנאמרו על רבין לפני רציחתו, אבל הנקמה הזו לא הושגה בכניסת לכלא של הר-שפי. אולי אף ההפך ציבור המתנחלים ראה את העוול שנגרם להר-שפי, לא הפנים את המסר ואף פיתחו תיאוריות קונספירציה הזויות.

כל פשעה של הר-שפי היה שהייתה מעצבנת, היא עצבנה את אנשי השב"כ, הפרקליטות, שופטים, משפחת רבין וחלקים לא מבוטלים מעם ישראל. אבל מה לעשות לעצבן היא לא עבירה על חוקי שאם לא-כן רבים היו צריכים להיות בכלא. איתרע מזלה של הר-שפי והיא נפלה בידיי אנשים שכן יכולים להעניש אנשים מעצבים, אותו אנשים מצאו סעיף זנוח ובלתי רלוונטי בחוק הפלילי, סיעף שכמעט אף לא נעשה בו שימוש ולמזלה הרע בית המשפט הרשיע אותה והיא נכנסה לכלא.
לי אין ספק שסיעף אי-מניעת פשע הוא סעיף מיותר וצריך להימחק מספר החוקים.

בשבוע שעבר אמר עמי איילון כי שהיה ראש השב"כ הוא יודע ממקורות מודיעיניים שמרגלית הר שפי לא ידעה שרצח ראש הממשלה עומד להתבצע.

לדעתי, לאור האמירה הזו ולאור אווירת הלינץ' הציבורי שהייתה בשעתו למרגלית הר-שפי אין מנוס מקיום משפט חוזר במקרה זה, והפעם יש לעשות משפט צדק.

הראיון בתוכנית של קרן נויבך בערוץ 1, היה על הכוונה של רשות הטבע והגנים להקים ולנהל קניון בצמוד לגן לאומי אפולוניה.

להסברים ולינק לעצומה שלנו בעניין לחצו כאן…

ללינק ישיר לסרטון לחצו כאן…

זה היה הראיון הטלויזיוני החי הראשון שלי, אני חייב לציין את החביבות של אנשי הערוץ הראשון.

לא יודע אם הדיבורים על היוזמה הסעודית הם ספין של אולמרט או לא, אבל צר לי להגיד ההתמודדות של ישראל עם הסיפור של זכות השיבה הוא כושל.
בישראל חושבים שלכל העולם די ברור שזכות השיבה היא עניין שלא מתקבל על הדעת. ממעקב שלי אחרי התקשורת העולמית והערבית נושא זכות השיבה הוא אחד הנושאים שיותר מתקבלים בהבנה שם.
תמיד שמדברים על הפליטים בתקשורת, גם בישראל וגם בעולם, ברור שמדובר על פלסטינאים שחיים בצפיפות ובדלות בלבנון או עזה או בשאר מדינות ערב.

בנקודה הזו טמון הכישלון, בעולם, ואולי גם בישראל, שכחו כי בשנות החמישים הגיעו לישראל מאות אלפי פליטים יהודים ממדינות ערב.
אני למשל בן של פליטים יהודים מעירק, המשפחה שלי רובה ככולה גורשה מעירק, רכושה וזכויותיה נגזלו. לפי הערכות ששמעתי, הרכוש היהודי שנגזל, הן הפרטי והן של הקהילה, שם מעורך היום בשווי של עשרות מיליארדי דולרים. [למאמר מאוד מעניין בנושא לחצו כאן…]  
לפי הסיפורים ששמעתי במשפחתי בתקפה ההיא הייתה אווירה עוינת שדחפה את היהודים להגר, ללא ספק המינוח היותר נכון למעשים אלו הוא גירוש בחוסר כל של אנשים תמים.
אני יודע כי כמעט בכל מדינות ערב וצפון אפריקה בהם היו יהודים התרחשו דברים דומים.

פאסט-פורוואד חמישים שנה קדימה, העניין הזה של הפליטים היהודים שגורשו מארצות ערב נשכח. כל הפליטים האלו וצאצאים הפכו "לישות הציונות" שבמקרה הטוב צריכה לחזור לאירופה במקרה הרע צריכה לטבוע בים. ואילו הפליטים הפלסטינאים, שגורשו/ברחו מישראל ממשיכים להישאר במצב פליטות וכל העולם ואישתו דואג להם ורוצה שהם יחזרו במימון העולם לבתיהם המקוריים.

הקיבוע התודעתי הזה הוא כישלון שלישראל יש אשמה גדולה מאוד בו.

אולי היה זה ניסיון תמים של מכבסת הציונות, הרצון שכולם יתערבו ויהיו ישראלים חדשים. אולי היו אלו המנהיגים ממוצא אירופי שגילו זלזל בקורבן שהקריבו היהודים ממדינות ערב. בכל אופן הסיפור הזה של הפליטים היהודים ממדינות ערב נבלע ומסמס.

המחיר הוא שבעיית הפליטים הפלסטינאים במקום להיות מנוטרלת היא הבעיה המרכזית שעומדת לפתחנו וכל החצים מפונים לישראל. טעונות שישראל צריכה להביא לפתרון בעיית הפליטים הפלסטינאים מעולות תדיר, זאת במקום שהן העולם והן הערבים יבינו כי העוול שנגרם היה הדדי ולכן בעיית הפליטים היא בעיה של הערבים, ובעיקר של מדינות ערב. ממש כמו שישראל טיפלה בפליטים היהודים בכוחות עצמה.

באופן פרדוקסלי החלטת האו"ם 194 שהערבים מבססים עליה את טענתם יכולה להתפרש, ורצוי שתתפרש, כך שגם הפליטים היהודיים שגורשו ממדינות ערב זכאים לפיצוי על רכושם.
להלן הטקסט המתורגם של הסעיף 11 הרלוונטי "מחליטה שהפליטים הרוצים לחזור לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם יורשו לעשות זאת במועד האפשרי ופיצויים ישולמו עבור נכסיהם של הבוחרים לא לחזור וכן אובדן ונזק לרכוש אשר, בהתאם לעקרונות של החוק הבין לאומי או בהתאמה, ימומשו על ידי הממשלות או הרשויות האחראיות." אין התייחסות ספציפית לפליטים פלסטינאים או לממשלת ישראל משמע גם פליטים יהודים זכאים לפיצוי ממדינות ערב.        

אינדיקציה נוספת לכישלון אפשר לקבל בהבדל התמוהה בו טיפלה המדינה בנושא החשבונות ורכוש היהודי באירופה, לעומת הטיפול האפסי ברכוש היהודי במדינות ערב. אם אני זוכר נכון במסגרת הסכם השלום עם מצרים ישראל למעשה ויתרה על כל הרכוש של יהודי מצרים. גם היום שיש ממשל חדש בעירק ישראל לא הפעילה לחץ על ארה"ב למען הרכוש היהודי הגזול בעירק, כמו שעשתה לגבי רכוש יהודי אירופה. 

ישראל צריכה וחייבת להציג עמדה תקיפה למדינות ערב בדרישה להחזיר את הרכוש היהודי שנגזל, זאת במסגרת כל מהלך מדיני שמתרחש או יתרחש בעתיד להסכם שלום כלול עם כל מדינות ערב.

אבל השינוי העיקרי צריך להיות בתפיסת אצלנו לגבי ההיסטוריה שלנו. אפשר ורצוי לחנך את דור הצעיר לגבי העובדה כי היהודים שעלו ממדינות ערב היו פליטים, אפשר ורצוי להדגיש את השורשים החזקים שהיו ליהודים במדינות ערב ואת גודל הקורבן בהגירה לישראל.
ברגע שנשכנע את עצמנו כי מדינות ערב גרמו עוול לאזרחים ישראלים רבים, יהיה לנו הרבה יותר קל להתמודד מול הטיעונים על מצבם של הפליטים הפלסטינאים.    

אין ספק שיש עוד הרבה צעדים לעשות, ביניהם משפטיים ביניהם הסברתיים, אבל אלו לא יהיה אפקטיביים דיים בלי שנשכנע את עצמנו שנגרם עוול גדול ע"י מדינות ערב לרבים מאזרחי ישראל. 

במאה 18 נודע הברון מינכהאוזן בסיפורי הפנטזיה המדהים שלו, שקובצו לאחר מכן לספר. בישראל במאה 21 קם לברון מינכהאוזן יורש, שמו שמעון פרס. שלא כמו הברון מינכהאוזן הברון שמעון לא מסתפק בלספר פנטזיות משעשעות, הוא ממש משכנע אנשי ממשל בכל העולם לממש פנטזיות הזויות אלו.

שמעון פרס למרות תדמיתו המכובדת, למרות מסעות חנפה אין סופיים בעולם ולמרות יחסי הציבור האדירים שזוכה להם הוא דוגמא לפוליטיקאי שלא מחובר למציאות.
רבים ודאי זוכרים אותו עומד מול ועידת מפלגתו ושואל "אני לוזר?" והקהל עונה לו בקול גדול "כן". והוא משתאה ולא מבין, מסתכל על הקהל כאילו לקו כולם בהתקף טירוף ורק הוא נשאר שפוי.
ועידת מפלגת העבודה זו הייתה יכולה להיות אנקדוטה משעשעת, אלמלא הייתה דוגמא חייה לניתוק של האיש מן המציאות.
סקירה קצרה למי ששכח שמעון פרס כמעט והכשיל של הפצצת הכור בעירק, תמך במלחמת לבנון הראשונה, והוגה את המושג "מזרח תיכון חדש".
 
אני חושב שאין חולק בין הפרשנים של המזרח התיכון שהמושג "מזרח תיכון חדש", גרם נזק קשה לישראל. בעולם הערבי הבינו אותו כניסיון השתלטות של ישראל וארה"ב על המזרח התיכון. מושג זה תרום לדימוי היהיר של ישראל ופגע קשות בניסיונות ההשתלבות שלנו במרחב הבעייתי כאן. אפשר לומר שהמושג "מזרח תיכון חדש" אכן דחף את המזרח התיכון למצב חדש, קיצוני יותר, אנטי מערבי יותר ופונדמנטליסטי יותר.

אהה, כן יש את עניין הכור בדימונה, שמשום מה פרס מנכס את הקמתו לעצמו באופן בלעדי, זאת למרות שחלק מבני דורו מגמדים את חלקו בהישג ומיחסים חלק מהותי ממנו לאנשים אחרים.

שנים אני מביט מן הצד על פרס רואה את התרפסותו הנלעגת בפני ידוענים, את גינוני הכבוד שהוא מכור להם, ואת מאמציו הבלתי פוסקים לקבע את תדמיתו בגימיקים שונים ומשונים. ולמרות זאת לא הייתי טורח לכתב מאמר נגד פרס אלמלא היה מחליט להפוך לאיוב הסביבה ולברון ההרס של ישראל.

לצערי באיזו שלב בחייו התאהב פרס במילה שלום והחליט להופך אותה למילה נרדפת לשמו, מאז ועד היום שם לעצמו האיש לקדם פרויקטים הזויים עד מופרכים שקשורים למילה שלום.

תעלת הימים – רעיון הזוי כלכלית ומטורף סביבתית.
בימים האלו פרס מקדם את פרויקט השחתת הערבה והרס ים-המלח(תעלת הימים) שפרס קורא לה משום מה "מובל השלום".  כלומר כריית תעלה או צינור מים סוף לים-המלח, יצרת אנרגיה הידרואלקטרית והתפלה של חלק ממי הים והעברת לנגב ולממשלת ירדן, וכל זה במחיר מציאה של 10 מיליארד דולר.

לשם המחשה ב10 מיליארד דולר אפשר לבנות 30 מתקני התפלה מי-ים כמו זה באשקלון, שאמור לייצר 100 מיליון קוב מים בשנה, ויישאר מיליארד עודף. כך נוכל להתפיל מספיק מים כדי לוותר על 300 מיליון קוב בשנה שנשאבים מן הכנרת, שיחזרו לזרום לים המלח בדיוק כמו שהיה במשך מיליוני שנים.        
אין ספק תעלה בין ים-סוף לים-המלח תגרום הרס לנוף הבראשיתי של הערבה, ומי-הים שיעברו בתעלה יסכנו את מי התהום שם. אבל הנזק המרכזי הצפוי לפי המומחים הוא לים המלח עצמו שיתכן ויהפוך לים הגבס או לים האדום על שם העצות האדומות שיתפתחו בו.

פרס עלה על פטנט, שנקרא מכבסת המילים הישראלית כל משהו שלילי שנותנים לו כותרת עם מילה חיובית הופך באחת לחיובי, וכך גם כאן ברגע שקוראים לתעלה הזאת "מובל השלום" מתבטלים באחת כל חסרונותיה.
 
בהצמדת המילה שלום לפרויקט נשמע כאילו הוא חלק "מחזון", וכאילו המים שיעברו בתעלה ימלאו ברגע את המזרח התיכון במחשבות חיוביות, יעלימו את ספרי הלימוד הארסיים במדינות ערב, ישנו את כתבות השטנה בתקשורת הערבית ויגרמו לכוהני הדת משני הצדים לדבר על אחווה ואהבה בין העמים.

הבעיה שאחרי שנתעורר מן הפנטזיה הורודה הזו, נגלה שאין שלום ואבל יש תעלה יקרה ביותר שגמרה נזק אדיר ובלתי הפיך!

צר לי להיות בוטה, אבל אסור שפרס יהיה נשיא, אסור שיהיה אפילו שר, הוא צריך לפרוש מן החיים הציבוריים ולכתוב אולי סיפורי פנטזיה בזמנו החופשי.

השבוע הזדמן לי לעשות קניות בחנות מגה בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה, מייד שנכנסתי הבחנתי בשינוי מרענן שורות שורות של עגלות קניות חדשות ומבהיקות.
לי העניין הזה של בחירת העגלות תמיד היה די בעייתי, באופן מוזר תמיד העגלות שאני מגריל יוצאות דפוקות, אחת עם גלגל אחד שיש לו רצונות משלו השנייה מלאה בשקיות, ושלישית סתם נראית מטונפת. לכן ברגע הראשון אמרתי לעצמי איך שיחקו אותה מגה, איך הם סופסוף הבינו שעגלה טובה זה חלק לא קטן מחוויית הקניות.

עגלה

הכול היה טוב ויפה עד הרגע בו הגעתי לקופה, רק לאחר שבקושי הצלחתי להגיע למוצרים שנחו בתחתית העגלה, הבנתי שנפלתי קורבן למניפולציה שיווקית מרגיזה. הבנתי שהעגלה החדשה היא יותר גדולה מן העגלה הישנה.
אם חוזרים אחורה ומסתכלים על זה, יש הבדל משמעותי בין גודל העגלה מלפני 15 שנה לגודל העגלה היום, העגלה היום כפולה בנפחה מן העגלה של פעם. אפשר לזקוף "לזכותם" של רשתות השיווק שהן עשו זו בדרך של אבולוציה, בלי שנרגיש מידי כמה שנים העגלה תפחה ותפחה עד שהיגעה למימדים הענקים של היום.

לא מדובר בעניין של מה בכך, עגלה גדולה היא מקדם מכירות משמעותי ביותר, שפועל על המון אנשים בלי שבכלל הם שמים לב לכך. אם אתה קונה מעט מוצרים תרגיש לא נוח שעגלה שלך ריקה ותוסיף עוד מוצרים כדי שלא תרגיש שאתה סתם לקחת את העגלה. אם אתה לקוח שקונה הרבה אתה תקנה יותר, רשות השיווק מבינות שקונים רבים מסיימים לקנות ברגע שהעגלה שלהם מלאה בכך שהעגלה גדלה חלק לא מבוטל מן הקונים יגדלו את קניותיהם.
טריק העגלה, הוא רק אחד הטריקים בארסנל הטריקים השיווקיים, למשל יש את חברת מזון מהיר שהפכה את הארוחה הרגילה לארוחה הקטנה, חברות שמכורות מוצרים מופחתי תוכן בצוברים לכאורה במבצע ועוד ועוד…

לכאורה מדבר בטריק לגיטימי, החנות משקיעה "באביזרים טקטיים" משפורים ובכך מגדילה את המכירות, אין יותר קפיטליסטי מזה. אבל אין לטעות מדובר כאן בניצנים של תופעה חברתית חמורה ומסוכנת.
 
לחברות שמייצרות ומשווקות מוצרי צריכה במערב יש בעיה, הן נדרשות להגדיל את המכירות אבל לא נוספים להם לקוחות. אז מה עושים? הפתרון פשוט, מגדילים את המכירות לכל לקוח.
את התוצאה של המגמה העגומה הזו רואים בארה"ב שבה תופעת ההשמנה מוגדרת היום כמגפה מספר אחת.
הטיפול במגפה הזו בארה"ב יעלה להם בוודאי מיליארדי דולרים, אבל הנזק של המגפה הזו הוא בעיקר חברתי ואישי, לאותם אנשים שנדחפו בלי ידעתם ואפילו בעל כורחם לצרוך יותר ויותר, ובלי שהם מבינים נגרם להם נזק קשה לאיכות חייהם ולבריאותם.
ואילו בצד השני, אין ספק שיש מרווחים רבים מן התופעה הזו החל מיצרני המזון, רשתות השיווק, וכלה ביצרני התרופות וערכות הדיאטה. ואלו אינטרסים שאי-אפשר להקל בהם ראש, סוד גלוי שלבעלי העניין האלו יש מהליכים בין מקבלי ההחלטות 

יש כאן דילמה לא קלה, האם מדינה דמוקרטית וחופשית יכולה להגביל אנשים מה לקנות וכמה לקנות? האם המדינה יכולה להיכנס למקררים של האזרחים?

לדעתי, כן יש מקום להתערבות, המניפולציות שעושות יצרני המזון, רשתות המזון המהיר ורשתות השיווק דומות לאלו שעשו חברות הטבק בשנות החמישים והשישים.
ולכן, במקומות שיש בהם פרצות שגורמות לנזק חברתי ובריאותי המדינה חייבת להתערב ולקבוע הגבלות ותקנות, כמו בעניין הזה שגודל מקסימאלי לעגלה, או איסור מתן צעצועים לילדים בקנית ארחוה, או פרסום מחיר ליחידת מידה וכל שאר הטריקים הדומים.

חיים רמון, אסתרינה טרטמן, משה קצב, שלמה בניזרי, יחיאל חזן וגונן שגב, הם חלק מן הדוגמאות של פוליטיקאים מפקפקים, שקלונם נחשף ברבים. האם מנגנון סינון הוא פתרון קסם או מקסם שווא?

היום כתב האלוף בן מאמר בהארץ והציע להקים מנגנן סינון "שינפה מועמדים לתפקידי ח"כים ושרים ויבטיח תנאי סף מינימליים למשרה ציבורית."

לכאורה לאור מקרה טרטמן אין מתבקש מזה, ככה יהיה אפשר שרק פוליטיקאים "זכים וטהורים" יכנסו למערכת. אסור לטעות, לדעתי אין הצעה אנטי דמוקרטית ומסוכנת יותר מזו.

בחוק יש שני קריטריונים בסיסיים כדי להיבחר לכנסת, גיל מעל 21, וללא קלון פלילי, יותר מזה אסור שיהיו קריטריונים. לא תעודת בגרות, לא תואר ראשון, לא ניסיון ניהולי, לא ידע שפה זרה, ולא שום דבר אחר!

ישראל היא דמוקרטיה ייצוגית, לבועה התל-אביבית נעים לחשוב שישראל היא בדמותה, אבל רובה של ישראל אינה שכופלים אופנתיים של הברנז'ה התל-אביבית. ישראל לטוב ולרע מלאה במגוון קהילות: דתות, עדת, תפיסות עולם, אמונות ועוד ועוד…
בעיקרון הכנסת צריכה לייצג את כל מגוון הקהילות האלו, ולהיות זירה שבה מתנהל השיח הלאומי בין הקהילות האלו למען קידום המדינה בצורה הכי טובה.

ברגע שקהילה אחת או מספר קהילות יקבעו קריטריונים שאולי ימנעו מקהילה מסוימת ייצוג, יהיה זה צעד ראשון להתפוררות החברה הישראלית.
אני תוהה האם מישהו חושב שכנסת שכל חבריה הם עורכי דין או אנשי אקדמיה באמת תוכל לייצג את הציבור ובאמת תוכל לזכות באמונו?

אין ספק, יש משבר, יש פוליטיקאים לא ראויים שנכנסו למערכת הפוליטית. היום בכנסת יש יותר ח"כים אנונימיים מכל הכנסות הקודמות. זאת מתוך הנחה של מפלגות רבות שהציבור מאס בפוליטיקאים ורצה "אנשים אחרים" שלא "מסריחים מפוליטיקה".
אז נכנסו בבחירות המון אנשים שלא היה להם שום ניסיון פוליטי, לכאורה זכים ונקיים, אבל כפי שמתברר אותם מפלגות שהתגאו בריחוק מן הפוליטיקה המסורתית כמו קדימה, הגמלאים וישראל ביתנו, הם הכי בעייתיות.     

אז עכשיו אחרי שהתייאשנו מן הפוליטיקאים המסורתיים, ואחרי שהתייאשנו מן הלא פוליטיקאים, הגיע כנראה הזמן לעגל הזהב החדש מנגנון סינון.  

פוליטיקה היא כמו כל עיסוק אחר, כדי להיות בקצה מערכת קבלת החלטות הלאומית צריך לצבור ניסיון במערכות היותר נמוכת.
ממש שכמו שלהיות שופט צריך להיות קודם עו"ד, שופט זוטר, שופט מחוזי ורק אז אחדים יגעו להיות שופטים עליונים . ככה זה כמעט בכל עיסוק בעולם החל מן מכירת פיצוחים וכלה באקדמיה, חוץ אולי מן הפוליטיקה העכשווית של ישראל.

הדרך הנכונה לטהר את הפוליטיקה, היא לא באמצעות מגנונים טיפשיים ומיותרים אלא באמצעות בחינה של עובדתם של הפוליטיקאים לאורך זמן וסילקום של כל אותם אנשים לא ראויים כאשר הם קטנים והנזק בגינם קטן.

ומסר אחד לתקשורת, יפה שאתם התעוררתם עכשיו, אבל איפה הייתם לפני הבחירות שהייתם צריכים לתת לציבור שירות ולדווח מי הם באמת אותם מעומדים לכנסת, והאם הם באמת ראויים.
לצערי, התקשורת בבחירות האחרונות נשארה בבועה וקפצה ודיווחה בעיקר על גימיקים של יחצ"נים!

בשנת 2003 התרחש בחופי ת"א אחד מן האסונות האקולוגיים החמורים שהיו בישראל בעשור האחרון.
במשך חודש כל הביוב של גוש-דן זרם ישרות לים, הים זוהם באופן חמור ובהוראת משרד הבריאות הים היה "סגור" למשך יותר מחודשיים לשימוש הציבור.

האסון הזה לא נגרם כתוצאה מרעש אדמה, לא ממכת ברק ואפילו לא כתוצאה מאקט מלחמתי. האסון האקולוגי הזה נגרם בגלל כישלון של בני אדם, ובראש ובראשנו כשלנום של ראשי איגוד ערים דן לביוב!

השבוע פורסם כי נחתמה עסקת בין הנאשים בפרשה לבין המדינה, עיקרה של העסקה היא קנס של 800 אלף שקל לאיגוד עצמו ועבודות לתועלת הציבור בלי הרשעה לראשי האיגוד. כל זאת לאחר שהנאשמים בפרשה הודו באחריותם.

אפשר לתהות האם בכלל למילה אחריות יש משמעות בציבוריות הישראלית? המילה אחריות הפכה בזמן האחרון למילה ריקה, בכירים מצהירים שהם לוקחים אחריות אבל בפועל לא עושים זאת.
באנגלית למילה אחריות יש שני צורת responsibility ו-accountability, המשמעות של שני המילים הללו הן של חובת נאמנות והן של חובה לתת את הדין.
לצערנו הרב, בישראל נהוג ליהנות מן פירות של responsibility, השכר גבוה, אבל לא לתת את הדין על כשלנות כפי שאפשר לצפות מaccountability.

בעולם הרחב, המילה אחריות היא לא נזילה כמו כאן, מקובל שמנהלים שנכשלו כישלון חרוץ בתפקידם נותנים את הדין על כישלונם.

אסון אקולוגי בסדר גודל כזה אסור שיעבר לסדר היום, ויסתיים באמירה סתומה.
מנהלי איגוד ערים דן לביוב נהנו משכר עתק, פורסם כי עלות שכרה של יו"ר האיגוד מיקי מזר היה כחצי מיליון שקל בשנה (40,000 שקל בחודש).
כל תפקידו של האיגוד ושל ראשיו הוא לשמור שהביוב לא יגיע לים ויזהם אותו, ב2003 התברר שהם נכשלו כשלון חרוץ בתפקידם.
בעסקת הטיעון הנוכחית רשאי האיגוד לא חיובו לשלם ולו שקל אחד קנס, את הקנס ישלמו תושבי גוש-דן שנענשו ב2003. לא רק שתושבי גוש-דן לא קיבלו את השירות עליו הם שילמו, אלא גם נמנע מהם ליהנות מן מקום הבילוי המרכזי של האזור במשך חודשיים!

אין ספק שהיה כאן נזק אדיר לסביבה, ושבגינו נגרם נזק לרבבות מתושבי גוש-דן.
במערכת המשפטית משום מה מתייחסים בסלחנות למעשים שנפגעים מהם אנשים רבים ובחומרה למעשים שנפגעים מהן אנשים מעטים.
האם הנזק שנגרם לאלפי גולשים הגלים שלא נכנסו לים במשך חודשיים הוא פעוט ערך? האם הנזק לאלו הנהוגים לשחות בים הוא בלתי נחשב?
המדינה הייתה חייבת לראות עצמה כמייצגת כל אחד ואחת שנפגעו מן זיהום ולייצג אותם כך שהצדק גם יעשה וגם יראה, ובמקרה הזה את המילה צדק מלווה צחנה קשה. 
 
בהחלטה על עסקת טיעון זו מסר שלילי לציבור הן על המערכת המשפטית והן לתאגידים הציבוריים.
הציבור רואה שפעם אחר פעם ראשי תאגידים שגרמו נזק סביבתי אדיר יוצאים בלא כלום מן המערכת המשפטית והאמון בה נפגע. מנהלי התאגידים רואים כי אין זה משנה מה הם יעשו הם לא יינזקו, ולכן יש להם יהיה תמריץ ואישור לא להקפיד על כך שהתאגיד שלהם לא יגרום נזק סביבתי.

זה בהחלט חיובי שראשי איגוד ערים דן לביוב הודו באחריותם לכישלון, אבל לאחריות הזו צריכה להיות משמעות. והמשמעות יכולה להיות רק עונש ראוי, על כן יש לבטל את עסקת הטיעון ולדורש מבית המשפט לקבוע את העונש הראוי לראשי איגוד ערים דן לביוב.    

מפלגת הירוקים פנתה השבוע, הן לרשות השנייה והן לשרי הממשלה בבקשה להעמיד לדין את האחראיים לזריקת הרכב שתועדה בפרק הראשון של הסדרה מסודרים בערוץ 2.
קיבלנו השבוע מספר פניות מאנשים שראו את הפרסום על הנושא ולא כל-כך הבינו למה כעסנו, ולכן אסביר.
הסוגיה כאן אינה חופש הביטוי, אלא שאלה האם ראוי לשדר במסגרת סדרת דרמה תיעוד של עבירות על החוק?
ברור שבמסגרת סדרות דרמה יש סצנות בהם נראות עבירות פליליות אפילו חמורות, אבל סדרת דרמה לא מראים תיעוד של מעשים פלילים!
עבירות על החוק שנראות בסדרת דרמה כולם מומחזות, שחקן שמגלם רוצח ונראה הורג שחקן אחר לא באמת עושה זאת אלא ממחיז זאת בעזרת אפקטים. שחקן שמגלם דמות שמתעללת בע"ח לא באמת בועט בחתול אלא ממחיז זאת באמצאת אפקטים קולנועיים.
וכך גם בדוגמא שהביאו אנשי חברת קשת בתגובתם אלינו לגבי הסרט "תלמה ולואיז". האם מישהו באמת חושב שמפיקי הסרט זרקו רכב בתוך שמורת טבע "הגראנד קניון" בארה"ב? ברור שמדובר באפקט קולנועי.
אני משער שאין חולק שהשלכת רכב, ממצוק לעבר חוף הים היא עבירה על החוק, משום כך מפיקי הסדרה פנו לעיריית בת-ים לבקש אישור מיוחד לעניין.

אפשר משער שאילו יוצרי הסדרה היו מצלמים את  זריקת הרכב במחצבה, והיו משתמשים באפקטים קולנועיים כדי ליצור אשליה כאילו הרכב נזרק אל החוף, הטענה של פגיעה בחופש הביטוי הייתה נכונה.
אבל אילו אינם פני הדברים, יוצר הסדרה עברו על החוק. יש פסול בשידור סדרות דרמה בהם כלולות סצנות בהם יש תיעוד(לא המחזה) של ביצוע עבירות על החוק.
כוונתנו לא הייתה נגד שידור סצנות בהם נראות עבירות על החוק אלא נגד שידור תיעוד אחד לאחד של עבירות על החוק שאכן מתבצעות בפועל!

יש בסיפור הזה נורמות פגומות שנראה שכל המעורבים בסיפור חטאו בהם, קל לשער שאילו שחקן היה נדרש לבעוט בחתול הוא היה מסרב ובוודאי שאף אחד לא היה מבקש ממנו זאת. לעומת לכל המעורבים בסיפור הזה החל מחברת קשת, דרך יוצרי הסדרה וכלה בשחקן לא הביעו שמץ של מחאה על העניין שלשם צילום סצנה לסדרת דרמה טלוויזיה נגרמת פגיעה בסביבה?
וזה כשל נורמטיבי שגם אסי כהן לוקה בו!