אמנם לא ראיתי את הסדרה של אמנון לוי, אבל ראיתי המון תגובות לה, חלקן צדקניות ומצטדקות ומחזירות את האשמה לאותם מזרחיים שקובלים על האפליה, "אתם אשמים, במקום לבכות על אפליה תנסו להצטיין" ואחרים מנופפים במופז ובמופלטה כדוגמא לאי אפליה כיום.
לדעתי יש כאן פספוס בהבנה שלה הבעיה, בכל חברת מהגרים ישנה אפליה כלפי המהגרים החדשים, הסיפור לא מסתכם באפליה של שנות ה50 ו60, אלא בראיה יותר רחבה של דמותו של העם היהודי, האם הוא באוריינטציה אירופית או מזרחית.
מאות שנים העם היהודי בארץ ישראל היה בעל אוריינטציה מזרחית/ערבית ומסורתית, יהודים מכל רחבי האימפריה העותמנית/ערבית סבסדו למעשה את הישוב יהודי כאן, הן באנשים, הן בכספים, והן בתיירות דתית.
לפי מאה שנים בערך עם גלי העלייה מאירופה והכיבוש הבריטי האוריינטציה של העם היהודי בארץ ישראל הפכה אירופית, חילונית וסוציאליסטית.
בעצם כך נקבעה דמותה של המדינה, וכאשר הגיעו העולים ממדינות ערב, הם נדרשו למחוק את זהותם כדי להתערות באופן נורמאלי במדינה אשר נשלטת ע"י הגמוניה אירופית, ולהתאים את עצמם לנרטיב המשובש שהומצא כאן על העם היהודי, "גורשנו ע"י הרומאים לפני 2000 לאירופה, הייתה שואה וחזרנו למולדתנו".
רבים בישראל, כולל לא מעט מזרחיים יגידו שאין היום אפליה, אם מסתכלים על הרמה האישית, אני מסכים כי האפליה היום די קטנה, אבל אם מסתכלים על הרמה של "השבט" האפליה נמשכת במלוא עוזה בין השאר ע"ח תחזוקה קבועה של הדימוי הנחות של המזרחי(פרסומות, תוכניות טלוויזיה, וכתבות בחדשות) ו-"מחיקות" שקיימות היום וגורמות לתחושה אפליה, ואני אפרט:
1. מחיקה מהנרטיב ההיסטורי – הנרטיב ההיסטורי של העם היהודי כיום הוא אירופי, נמחקו כמעט כל סממן היסטורי של יהודי מדינות המזרח, הקשר והקרבה של מאות שנים למען ארץ ישראל, לא נלמד בבתי הספר, לא נכנס לסרטים דוקומנטריים, לא נכנס לטכסים ולימים המיוחדים שמציונים במדינה. למעשה נמחק זכרו של העם היהודי בקהילות מזרח, לרוב היהודים שיצאו ממערכת החינוך נדמה שהעם היהודי היה רק באירופה, ולא הכי ברור מהיכן צצו יהודי המזרח.
2. אפליה בחינוך – ברוב מדינות ערב היהודים היו עירוניים ורובם השתייכו לשכבות המשכילות ביותר בתוך אותם מדינות. הילדים של אותם יהודים הגיעו למערכת החינוך כאן ונותבו באופן מפלה למערכת נפרדת שנקרא בתי ספר מקצועיים על מנת שיהיו הפועלים, הילדים האירופים לעומת זאת נותבו לבתי הספר העיוניים על מנת שיאיישו את הפקידות השלטונית ויעמדו בראש המערכות ששולטות על המשק. כל התוכנית השתבשה בשנות 80 עם מהפכת ההי-טק שבוגרי בתי הספר המקצועיים זכו ליתרון.
אפליה הזו מחלחלת למערכת בעיקר למורים, התלמיד המזרחי מראש יתחיל מנקודה נמוכה יותר, גם בגלל הדימוי העצמי וגם בגלל הדימוי כלפיו מהמורים, כולל של מורים מזרחיים.
אגב, מורים יהודים שבאו ממדינות ערב נשלחו ללמד בישובים ערביים, והעלו מאוד את רמת השכלה שם.
3. מחיקת זהות – הדבר הכי בולט אלו השמות, כדי להצליח עו"ד עמר הפך לעו"ד אמיר, עו"ד מזרחי הפך לבן-ארי, אבל עו"ד הורוביץ נשאר הורוביץ. לא רק עורכי דין, מזרחיים רבים שנישאו ליוצאות אירופה שינו את שם משפחתם. יש שיגידו שאנשים בחרו את שמם וזו זכותם, אבל שינוי השמות היא בעצם הדרך להתמודד עם הדימוי הנחות של המזרחיים וכך באופן כאילו וולונטרי המזרחיים מחוקו את זהותם. לדעתי, למחיקת השמות המזרחיים יש משמעות מאוד גדולה לגבי הדורות הבאים השייכות של הצאצאים של בן-ארי ואמיר, תהיה הרבה יותר חלשה מן הצאצאים של עמר ומזרחי.
4. מחיקת המסורתיות – המסורתיות הייתה חלק מרכזי בחיי היום יום של יהודי המזרח, שהם הגיעו לארץ כבר נקבע ע"י הנרטיב החילוני סוציאליסטי ששלט כאן, שיש למחוק את המסורתיות, אפשר אולי להבין את הקבוצות הסוציאליסטיות שבחרו בדרך זו מתוך רצון להתנער מן המסורתיות הלחוצה באירופה ובאו להתיישב כאן, אבל אי-אפשר להבין למה נכפתה מחיקת המסורתיות על יהודי המזרח, מדובר במסורתיות הרבה יותר מתונה מאשר הייתה באירופה והיה ראוי לשמרה. התוצאה של המחיקה הזו היא חמורה ביותר, כהתרסה כנגד המחיקה הזו קמה ש"ס שאמצה לעצמה גרסה קפדנית/ליטאית של המסורת ומזרחיים רבים שרוצים לשמור על המסורת נאלצים לשלוח את ילדיהם למערכת חינוך שרוחקה מאוד מן המסורתיות המתונה של יהודי מדינות המזרח, כך נוצר הפסד כפול.
5. חוסר צדק חלוקתי – זה בעצם אחד הביטויים הכי בולטים של ההגמוניה אירופית, כאשר השלטון, הבנקים, מינהל מקרקעי ישראל, ועוד ועוד מערכות מתנהלות בצורה שבטית, מתרחשות עוולות וחוסר צדק, אזורי תעסוקה נבנים בקיבוצים במקום בערים ועיירות פיתוח, ניתנות קרקעות ללא תמורה כמעט, נתינתו הלוואות ללא כיסוי, הממשלה מסבסדת את הלוואות הללו, ניתנות זכויות בנייה ללא היגיון. כל אלו בעצם שיטות להעביר את ההון והנכסים של הציבור אל בני שבט מסוים תוך אפליה קשה של כל השאר.
דרכון גירוש של יהודי עירק
6. מחיקת גירוש יהודי מדינות ערב – רוב יהודי מדינות ערב גורשו ונגזל רכושם בחוקים ובהחלטות של מנהיגי מדינות ערב. הגירוש הזה כמעט ונמחק מן התודעה, לא מדובר בעניין של מה בכך, יהודי מדינות ערב היו כאמור שייכים לאליטות של המדינות הללו, הם נושלו מכבודם, מאזרחותם ומרכושם. ברגע אחד הפך אזרח שומר חוק וחיובי לאזרח לא רצוי שאסור לו לחזור למדינה בה נולד. האפליה בולטת במאמץ שהמדינה עשתה להחזיר את הרכוש הגזול, כאשר הושקעו מיליארדים בהחזרת הרכוש של יהודי אירופה, אבל כמעט כלום ברכוש של יהודי מדינות ערב.
7. מחיקה תרבותית – אמנם יש פריחה של המוזיקה המזרחית, אבל האפליה התרבותית קיימת. לא מעט מן התרבות הערבית עד גירוש יהודי מדינות ערב נוצרה בידי יהודים. מוזיקה, תיאטרון, ספורות ועוד ועוד. העושר של התרבות הזו התבטאה בעבר באחוזי האזנה פנטסטיים בעולם הערבי לקול ישראל בערבית, שהביא תכנים בערבית שיצרו בעיקר יהודי עירק, סוריה ומצרים שבאו לארץ. העושר התרבותי הזה כמעט ולא קיבל ביטוי בזרם המרכזי של התרבות, חלק מן העושר התרבותי הזה נמחק לבלי שוב. לדעתי היה אפשר לעשות יותר בשימור התרבות הזו, בעיקר העמקה של לימוד הערבית.
אפשר לקחת את הרשימה הזו ולפועל לתקן המעוות וזה בהחלט יביא לשיפור, אבל השאלה האמיתית היה הזהות של העם היהודי בארץ ישראל, האם העם היהודי כאן הוא אי אירופי במזרח עם ניחוחות מזרחיים או חלק מן הים המזרחי עם ניחוחות אירופים.
Loading...
ביום שישי האחרון פרסם חבר המועצה יוסי בן שפרוט 
RSS הבלוג של דרור