ראיתי היום את יצחק תשובה אצל יאיר לפיד מנסה ולא מצליח לשכנע אותנו לתת לו מיליארדים מכספי הציבור, הטיעונים שלו פשוט לא היו משכנעים.

כמה עובדות:

1. הגז הינו משאב של מדינת ישראל
2. הלקוח העיקרי של גז הינה גם מדינת ישראל (חברת חשמל)
3. במשך עשרות שנים היו הטבות מס נדיבות למחפשי נפט, אפשרות לקזז את ההפסדים.

רקע על עניין התגמולים
רישיון חיפוש נפט/גז כולל את היקף התגמולים לכרייה גז/נפט העומד היום על 12.5%, תגמולי אלו הינם נמוכים מאוד בהשוואה לשאר המדינות, אם כי יש בהם היגיון מסוים לאפשר הפקה ממאגרים קטנים כמו שהיו בישראל.
למשל, אם נמצא מאגר גז בשווי מיליארד ד' כאשר עלות החיפוש וההפקה הן חצי מיליארד אזי בגובה תגמולים של 12.5% עדיין משתלם להפיק, אילו היו התגמולים 40% הרווחיות של הפקת המאגר הזה הייתה אפסית ולא היו מפיקים אותו.
לא כך פני הדברים שמדובר במאגר ענק כמו "בתמר" כשאר שווי המאגר נניח 50 מיליארד ד' עלות ההפקה הינה נניח 4 מיליארד ד', על מאגר הזה יהיו תגמולים של כ6 מיליארד ד', אילו היו תגמולים של 40% אז היה מדובר 20 מיליארד, וללא ספק היה משתלם מאוד גם בתגמולים כאלו להפיק.
אולי היה נכון, לקבוע גובה תגמולים מדורגים לפי שווי המאגר, ולא היה כל ויכוח.

מצד שני לאור הסיכון הרב בענף חיפושי הנפט והגז המשקיע מקבל הכרה בהפסדים לצורכי מס, כלומר כל משקיע שהרוויח מעסק אחר יכול לקזז את ההפסד מחיפושי הגז/נפט ולשלם פחות מס.
לדוגמא אם חברה השקיע מיליון שקל בחיפוש גז כושל, ובמקביל הרוויחה מיליון שקל מעסק אחר היא לא תשלם מס כלל, כלומר המדינה סבסדה רבע ויותר מן ההשקעה.

ליצחק תשובה היו כמה טענות מרכזיות הנה הניתוח שלהן והפרחתם

א. שינוי כללי המשחק באמצע המשחק
מדובר בטיעון חסר כל תוקף וחסר כל היגיון, למשל לי יש רישיון לקטנוע כבר 15 שנים, מחירי הביטוח כאשר עשיתי את הרישיון היה 1000 שקל, היום מחירי הביטוח 4000 שקל פי 4! האם אני יכול לטעון שאסור למדינה לשנות את מחיר ביטוח החובה?

אין ספק שרישיון החיפוש הוא מעין הסכם, המשקיע מתחייב להשקיע מכספו בלי כל ביטחון למצוא, ואם ימצא משהו המדינה תקבל שמינית מהשווי, מצד שני המדינה באמצעות הטבות מס מסבסד רבע מן השקעה אם היא כושלת.

השאלה כאן האם מיסוי רווחי הגז הינו חלק מן ההסכם ולכן אינו בר שינוי?
התשובה לכך היא כמובן לא, כמו עם עניין הקטנוע כשעשתי רישיון לא קיבלתי הבטחה בלתי חוזרת שמחיר הביטוח יהיה כפי שהיה אז. כך גם כאן, הרישיון הוא להפקה ולתגמולים, לא לענייני המס.
אני בכל אופן לא שמעתי על מדינה דמוקרטית בעולם, שלא משנה מסים.
אם נקבל את ההיגיון של תשובה אזי, אסור לעולם לשנות את מס הכנסה ומע"מ וכל מס אחר, האם יהיה מקובל ברגע שאתה מתחיל לעובד מס הכנסה מקופא לגביך ואין למדינה שום אפשרות לשנות אותו?

ב. האם יכול להיות שוויון בן הגז המצרי לגז הישראלי?

צריך לזכור המס הינו בתמורה לשירותים שהמדינה נותנת, למשל צבא שעולה 50 מיליארד ש' בשנה. קידוחי הגז האלו והמתקנים הנלווים להם הינם מתקני תשתית רגישים ביותר, אשר זקוקים להגנה צבאית במקרה של מלחמה, והגנה מפני טרור, מדובר בעלות יקרה מאוד.
במקרה של הגז המצרי, מי שמשקיע בהגנה על המתקנים היא מצרים, מדובר במשאב שלה היא גובה מס/תגמולים לפי חוקיה, הגז המצרי עצמו הינו מוצר נחוץ ביותר למדינה, ולכן נחתם הסכם בין ישראל לבין מצרים בו נקבע מחיר הגז, לכן אין שום היגיון להטיל מס על הגז המצרי.

ג. האם יצחק תשובה יכול להסתדר בלי מדינת ישראל?
נגיד שתשובה רוצה להתנתק ממדינת ישראל, הצבא לא יגן על מתקניו, החברות לא יפעלו בישראל והגז עצמו לא יגיע לישראל.
כדי להקים את "מדינת הגז" העצמאית הזו, תשובה יהיה צריך להקים חיל-ים פרטי, חיל-אוויר פרטי, חיל מודיעין פרטי ועוד ועוד, וחיילים של תשובה לא יקבלו שכר מגוחך כמו במדינת ישראל, אלא הוא יצטרך לשלם הם אלפי ד' בחודש, זה יעלו לו הון.
מעבר לזה, תשובה יצטרך לבנות מערכת צינורות יקרה או להקים מתקן הנזלה שמיקר מאוד את הגז.
אני לא בטוח מה יהיה יותר זול לתשובה להקים את המדינה הזו או לשלם 60% מס!

אני תוהה איזו חוצפה יש ליצחק תשובה כאשר הוא רוצה שחייל ישראל שמרוויח 500 ₪ בחודש יגן על מתקני הגז האלו ויסכן את חייו אבל הוא לא מוכן לשלם עבור השירות הזה!!

ד. האם המשקיעים והבנקים יברחו?
הטיעון פשוט נשמע חסר היגיון, אף חברה לא תוותר על רווחים ענקיים בגלל, שנשללה ממנה הזכות לרווחים עצומים וחסרי היגיון.
כפי שכתבתי בהתחלה מערכת התגמולים במדינת ישראל הייתה מותאמת למציאות בה נמצאו מאגרים קטנים, המערכת הזו לא לקחה בחשבון שיש כאן מאגרים גדולים.
חשבון פשוט, אם ניקח את הדוגמא שנתתי בתחילת הטקסט, שווי המאגר הינו 50 מיליארד, עלות הפקה והעברה היא 4 מיליארד, התגמולים הינם 6 מיליארד המס הרגיל הינו 10 מיליארד, כלומר בידי תשובה ושותפיו נשארים 60% מן המאגר!
אם ישנו את המס כפי שמציעה ועד ששיסצקי אזי המס שישולם יהיה 24 מיליארד ובידי תשובה ושותפיו יישארו 16 מיליארד שזה 32% משווי המאגר!

אם תשובה ושותפיו לא רוצים 32% משווי המאגר, המדינה יכולה לקחת ממנו את רישיון ולתת את זה לגופים אחרים, ואני בטוח שיהיו הרבה קופצים!

מצורף כאן עמוד מתוך תקציב עיריית הרצליה לשנת 2011, באופן לא מפתיע מתגלה כי יעל גרמן הוסיפה 2 מילון שקל תוך שנתיים לתקציב פעילות הדת.

בשנת 2009 התקציב היה 4.271 מיליון ב2011 יהיה 6.213 מיליון עליה של כ33% !!
—–תקציב המועצה הדתית עלה מ3.611 מיליון ב2009 ל4.663 מיליון ב2011.
—–תקציב תמיכה בכוללים עלה מ660 אלף ב2009 ל1.55 מיליון ב2011.

עיקר התקציב הלך למועצה הדתית, שבעיקר משלמת שכר לכל מיני עסקנים של הסיעות הדתיות. חלק אחר של התקציב הולך לארבע כוללים בהם לומדים כמה עשרות אברכים, בידיי תקציבי הכוללים עיקר ההוצאות שלהם הולך לשכר לאברכים, מדובר בשכר חודשי של כ4000 ₪ לאברך.

כן, כן אנחנו תושבי הרצליה משלים כ-2000 ₪ בחודש שכר לאברך, שיושב לומד ומתפלל. למה האברכים מתפללים שכל-כך משתלם לעיריית הרצליה לממן את זה? אולי ששר הפנים ומנגנוני הפיקוח ואכיפה של משרד הפנים לא יטפלו בהתנהלות הלא תקינה של עיריית הרצליה.

מה שמחזיר אותי לבחירות המקומיות ב2008, בה יעל גרמן ואנשי הקמפיין שלה האשימו מועמדים אחרים כאילו שהם הולכים למכור את הרצליה לסיעות הדתיות.

תסתכלו על התקציב הזה ותשאלו את עצמכם מי באמת מכר את הרצליה לעסקנים הדתיים?

לחצו כאן לתקציב הדת של עיריית הרצליה לשנת 2011…

לחצו כאן להצעה לסדר שלנו אשר נדחתה בדרישה להשוואת בין התמיכה באברכים לתמיכה בסטודנטים.

בעקבות מספר פניות שהגיעו בשבועות האחרונים בנוגע לגב' הדס שכנאי, אנו מבהירים בזאת כי בהחלטה של הנהגת מפלגת הירוקים גב' הדס שכנאי הושעתה מכל תפקידה החל מראשית שנת 2009.

לפיכך, גב' הדס שכנאי אינה מכהנת באף תפקיד, לא חברה באף פורום במפלגה, ולא מייצגת את המפלגה בשום צורה ואופן.

אנחנו מצרים על כך שגב' הדס שכנאי ממשיכה להציג עצמה בצורה לא נכונה, ולנהל מגיעים פוליטיים כביכול בשם מפלגת הירוקים.

אנו מזהירים בזאת גופים פוליטיים לבל יטעו לחשוב כי גב' הדס שכנאי הינה מייצגת את מפלגת הירוקים, ויש לה יכולת השפעה על החלטות במפלגת הירוקים.

מפלגת הירוקים מתנערת מגב' הדס שכנאי, ואנו מודיעים מראש כי נראה בחומרה כל ניסיון של גופים פוליטיים להתערב בענייניה הפנימיים של מפלגת הירוקים.

בשנת 2007 קבעה הועדה לשמירת הסביבה החופית הנחיות לאישור של אירועים בחופי ישראל, בעיקרון ההנחיות אוסרות על קיום אירועים פרטיים, אירועים מסחריים וציבוריים אפשריים רק באישור של הועדה לשמירת הסביבה החופית, זאת בהתאם לתנאים שכתובים במסמך ההנחיות.
אישור זה נדרש, מן הסיבה הפשוטה חופי הים אינם גן אירועים, אלא אזור פנאי שאומר להיום פתוח לכלל הציבור.

לעניין חוף דלילה, "הפסטיבל" כפי שהבנתי אומר להתרחש על הדשא בצמוד לחוף, מתחם "הפסטיבל" אמור להיות מגודר. עיריית אשקלון טוענת כי המתחם המדובר נמצא 200 מ' "מקו המים", בפועל הדברים שונים, להלן צילום מסך מגוגל ארת'.

כפי שאפשר לראות, חלק מן המתחם הזה הינם באופן ברור ברצועת ה100מ' בניגוד לדברים של עיריית אשקלון, יותר מזה שאר המתחם נמצא כ-120 מ' מ"קו המים".
וכאן צריך להבהיר רצועת ה-100 מ' נמדדת לפי "קו החוף" המוגדר בחוק, קו אשר נמצא כ-40 מ' מזרחית ל"קו המים", כלומר גם רוב המתחם נמצא בתוך רצועת ה100 מ'.

לא מדובר בעניין טריוויאלי, צריך לזכור בחוף ישראל מתקיימים אירועים ופסטיבלים כמעט כל שבוע, כלומר חתיכת חוף נגזלת משימוש הציבור, ללא פיקוח וללא אישור של אף גורם מוסמך.
לא סתם אנחנו מתמקדים בעניין הזה של השר ארדן, אם השר להגנת הסביבה נתן חסות לאירוע בלתי חוקי בחוף מדוע שיזמי אירועים אחרים(מסחריים או פרטיים) ימנעו מקיום אירועים בחוף או אפילו יבקשו אישור?

להלן מכתבנו לשר ארדן בנושא
המשך »

מאז הקמת המדינה נלחמנו שוב ושוב באויבים מדרום, מצפון וממזרח, אבל ידענו כי לפחות ממערב אין לנו אויבים, אבל זה השתנה ב25/04/2010 ממשלת הכריזה מלחמה על גלי-הים. במסמך מדיניות תמוהה ביותר החליטה ממשלת ישראל לבצר את חופי ישראל ולמנוע מגלי-הים להגיע לחוף, ולהשקיע בכך 500 מילון שקל ב20 שנה הקרובות.

אז מה עשו גלי-הים שהופך אותם לאויבי המדינה? מסתבר, שגלי-הים הפוגעים במוצקי הכורכר וגורמים לנסיגתם מסכנים את הנדל"ן היקר והיוקרתי שנבנה קרוב מידי לשפת המצוק.

גלי-הים כמובן לא שינו את התנהגותם והם מגיעים לבקר בחופינו בתדירות של כל כמה שניות כפי שעשו מקדמא דנא. מה שכן השתנה זו בניה חסרת רסן וגזלנית על שפת המצוק, ובמקביל גרעון חול גדול שנגרם בין השאר מבניית מבנים בתוך הים(כמו מרינות) הגרמים לשיבושים קשים בתנועת החול, ולהצרת חופים רבים.
מדינת ישראל התנהלה מאז הקמתה ביהירות גדולה מול הטבע המקומי, יבשנו את אגם החולה, את ים המלח, ועוד הרשימה ארוכה, כנראה היהירות הזו לא הייתה מספיק גדולה וממשלת נתניהו החליטה לעלות מדרגה ולהילחם בתופעה הכי בסיסית של הטבע, גלי-הים.

כמו במקרים רבים אחרים, ממשלת ישראל לא מכירה בנזק שגרמנו, ובמקום לנסות להסיר את גורמי הנזק או להקטין את השפעתם הולכים למלחמה חסרת תועלת, גרנדיוזית ויקרה.

גלי-הים היו כאן מיליוני שנים לפינו ויהיו כאן מיליוני שנים אחרינו, באו נודה על האמת לכולם ברור שהמלחמה בגלי-הים היא חסרת תועלת, תוך כמה שנים גם קו הביצורים הקשיח ביותר לא יעמוד בפניהם והנדל"ן שנבנה על שפת המוצק יחזר להיות חול ואבנים בחוף.

איך התקבלה ההחלטה?
כמו שקורה לא פעם במקומותינו גם החלטה לבנות ביצורים נגד גלי-הים התקבלה באופן לא תקין. ללא דיון ציבורי(מסמך המדיניות פורסם לאחר קבלת ההחלטה), ללא בדיקה ראויה של חלופות, ללא למידה מן הנעשה בעולם והכי חמור תוך ניגוד עניינים חריף של היועץ ההנדסי של אותו מסמך המדיניות.
אם תשאלו את יוזמי תוכנית ביצורים זו הם כמובן יכחשו כי היא למטרות נדל"ן, הם יאמרו שזה נועד למטרה נעלה והיא הצלת חיים מנפילת מצוקים אל תאמינו, זו הולכת שולל. מנפילת מצוקי החוף ב20 שנים האחרונות נהרג אדם אחד, באותה תקופה נהרגו כמה וכמה אנשים מנפילות מצוקים דומות בנגב, במדבר יהודה, בגליל ובגולן, ההבדל בין מצוקים אלו, שלא יבצור, למצוקי החוף הוא הנדל"ן.

ישנה בהחלט חלופה סבירה ואפילו מקובלת מאוד בעולם, הכוללת טיפול משולב, הקטנת הנזקים מעשי ידי אדם וחיקוי הטבע ע"י הוספת חול לחוף.
וכן, בין השאר פינוי הנדל"ן שנבנה בחוסר מחשבה קרוב לשפת המצוק, הרבה יותר הגינוי לשלם כסף ציבורי להחזרת הקרקע שעל המצוקים לידי הציבור מאשר לזרוק 500 מילון שקל לים לטובת הגנת הנדל"ן של בעלי-ההון החזקים בישראל.

אני לפעמים תוהה מה רוצה גל שנוצר בים מול סיציליה ועובר אלפי ק"מ עד אשר הוא מגיע לחופינו, אין לי ספק כי אותו גל רוצה להתפוגג לאיטו על חוף חולי ובדרך לחוש כל גרגר וגרגר חול כפי שעשו אבותיו מיליוני שנים ולא להתנפץ על קו ביצורים מלאכותי.

אסיים ואומר לשרי הממשלה, עזבו את גלי-הים במנוחה, גלי-הים אינם חסרי ערך, גלי-הים אינם אויבי המדינה, שצריך לבנות נגדם ביצורים!

פורסם גם בדה-מרקר

עדיין לא ידוע בוודאות כי קיים גז במאגר לוויתן, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שאת הלוויתן הזה אנשי חברת חשמל יתקשו לבלוע.
זה עשור מנסים אנשי חברת חשמל לקדם את התחנה הפחמית החדשה באשקלון, בשנת 2008 הם היו כפסע מקבלת אישור הועדה לתשתיות לאומיות ורק עתירה לבג"ץ שהגשנו הצליחה לעכב את אותו אישור בכמה חודשים, ואז בתחילת 2009 התגלה מאגר הגז תמר שטרף את כל הקלפים לאנשי חברת החשמל.

לאורך כל הליך התכנוני של הקמת התחנה טענו כי יש להעדיף הקמת תחנת גז במקום התחנה הפחמית. לתחנות גז יתרונות רבים על-פני תחנות פחם, ביניהם: זמן הקמה קצר, עלות הקמה זולה, שטח קטן, זיהום אוויר מפוחת, השפעה אפסית על הים, אי-יצרת אפר, אין צורך הובלה ימית, ומספר קטן מאוד של עובדים.

מול היתרונות הרבים של תחנות גז, חברת החשמל טענה טיעון אחד ויחיד, חוסר אמינות של אספקת הגז.
עד התגלית בתמר הטיעון הזה היה אפילו היה די משכנע, אנשי חברת חשמל טענו כי התלות הבלעדית של ישראל באספקת גז ממצרים לרוב תצרוכת החשמל היא חסרת אחריות ויכולה להביא לקטסטרופה במקרה שמצרים תחליט לסגור את השיבר.
אין ספק שבזמנו זה היה טיעון בעל משקל רב, גם לאור הפרסומים התכופים מצד מצרים על כוונתם לא לעמוד בהסכם אם לא ישונו תנאיו. אבל, עם גילוי מאגר תמר חל שינוי מאוד משמעותי, והטענה שמצרים יכולה בשניות לשתק את מדינת ישראל הפכה לחסרת תוקף.

הינו בטוחים כי הגילוי הזה יביא את חברת חשמל ומשרד התשתיות לבטל את התחנה הפחמית, באופן לא מפתיע לא כך קרה ומצאנו את עצמנו ביום חם באוגוסט האחרון במשרדי הועדה לתשתיות לאומיות.
אנשי חברת החשמל נשארו עם אותו טיעון אחד ויחיד, אמינות אספקת הגז, אבל הפעם הם לא הזכירו את מצרים אלא טענו כי הגז בצינור אחד ובאר אחת יכולים במקרה תקלה או חבלה לשתק את המדינה.
אנחנו ידענו כי טורבינות גז יכולות להשתמש כתחליף לגז בסולר, כאן תשובת אנשי חברת חשמל די הדהימה אותנו, הם טענו כי המעבר מגז לסולר וההפך יכול לקחת בין חצי שעה לשעתיים ומדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שעתיים הפסקת חשמל.

אז המצב היום הוא שעל כף המאזניים עומדים החיסרון שעתיים הפסקת חשמל מול היתרונות, זמן, כסף, שטח, נזק סביבתי נמוך, והכי חשוב הרבה פחות נזק בריאותי.
כל בר דעת מבין שמדובר בחיסרון בטל בששים לעומת היתרונות הרבים, אז מה מביא את אנשי חברת חשמל לדבוק בתחנה הפחמית?
לדעתי, אנשי חברת חשמל רואים בתחנה הפחמית שני יתרונות לאינטרסים שלהם האחד זה המשך המונופול הרווחי שיש לחברת חשמל על יבוא פחם, והשני הוא צירוף מאות עובדים לחברה כך שאנשי חברת חשמל יהיו יכולים להמשיך בתנאי העסקתם המצוינים, להמשיך בתרבות הנפוטיזם, ולהמשיך להיות עם היד על השלטר של המדינה.

אז בסיכומו של עניין השאלה אמיתית שעומדת על הפרק בנוגע לתחנה הפחמית באשקלון היא מה יותר חשוב האינטרסים של חברת חשמל או האינטרסים של מדינת ישראל? אל תטעו, בקרב מקבלי ההחלטות התשובה לשאלה הזו לא ברורה כפי שנדמה.

היום יש לוויתן שמאוד מפחיד את אנשי חברת חשמל, ולא מדובר בזה שבא לבקר בחופי ישראל פעם בשנה אלא זה שנמצא מתחת לים ויכול להפוך את ישראל למעצמת גז.

רקע
טבלה שמסכמת את ההבדלים בין התחנה הפחמית לתחנת הגז

סרטון שמתאר איך עובדת תחנת גז

סרטון שמתאר איך עובדת תחנת פחם

לגרסה מקוצרת שהתפרסמה בדה-מרקר לחצו כאן…

לפי כשבוע התפרסם במקומון זמן השרון מאמר של דר' יריב בן-אליעזר, זאת בתגובה לראיון שהתפרסם עם מבקר העירייה שבוע קודם לכן במקומון, זה היה מוזר מפני שבראיון הייתה תגובה של העירייה(ראו התיחסות לתגובה זו).
הדברים של בן-אליעזר כמעט ולא התייחסו לדבריו של המבקר אלא היללו ושיבחו את יעל גרמן, לאחר שראיתי זאת אמרתי לעצמי שאם זמן השרון נתנו במה לדבריו של בן-אליעזר הם ודאי יתנו במה לדברים שלי? מתברר שלא, מי שיקרא את הדברים למטה ודאי יבין מדוע זמן השרון ששייך למעריב ששייך לנמרודי לא פרסם מאמרי זה…
—————————————————–

לפי שאתחיל ראוי להזכיר מארג קשריו של דר' בן-אליעזר, ראשית הוא שימש כמנהל קמפיין הבחירות של יעל גרמן בשלושת המערכות הבחירות האחרונות, שנית, במקביל הוא מכהן בתפקיד בכיר במרכז הבינתחומי שנתן לחסדיה של גרמן, שלישית הוא ניהל יחד עם גרמן שנים ארוכות משרד יחסי ציבור.

מלכת הנדל"ניסטים
אין דימוי רחוק מן המציאות מאשר הדימוי "הנלחמת בנדל"נסטים" מדובר פשוט בדימוי שיקרי לחלוטין גרמן היא יקירת יזמי הנדל"ן מתחרה אולי רק לשלומי לחינאי מבת-ים, וצבי בר מר"ג. גרמן אישרה וקידמה לא מעט  מיזמי נדל"ן תמוהים ומפקפקים. למשל,
עסקת פאת-ים עם נמרודי – גרמן העבירה לרשותו קרקע ציבורית לבניית דירות יוקרה בקו ראשון לחוף תמורת קרקע שהוא לא יכול לבנות עליה כלום. ועל זה צריך להזכיר את אישור הקומה הנוספת לקניון שבעת הכוכבים גם הוא של נמרודי.
תוכנית מרינה-לי של מש' עופר – גרמן אישרה להם לבנות על שטח ציבורי פתוח בקרבת חוף הנכים במקום להגביל אותם רק ל30 הדונם שתוכנית מתאר ארצית אפשרה.
תוכנית חוף התכלת של מש' עופר ואחרים – מדובר בתוכנית ענק בצמוד לחוף שגרמן מקדמת במרץ בו היא מתכוונת לאשר אלפי דירות יוקרה.
תוכנית מלון אשל של דנה עזריאלי – גרמן פשוט אישרה לבנות מגורי יוקרה בקרבת החוף במקום  המלון.
תוכנית מלון דן אכדיה של מש' פדרמן – גרמן אישר לבנות את המלון הגדול במזרח התיכון, מדובר במלון בן 1300 חדרים פי שלוש מכל חדרי המלון בכל הרצליה.
תוכנית הבינתחומי – שודאי מוכרת לדר' בן-אליעזר היטב בו אישרה גרמן 700 דירות במתחם הבינתחומי על חשבון שטח ציבורי.

מדובר פשוט בקצה קרחון של התרפסות נלעגת של גרמן בפני הנדל"נסטים.

אין חוף
דר' בן אליעזר שכח כי גרמן היא זו שהרסה את חוף אפולוניה, וב12 שנות שלטונה לא נעשתה שום פעולה לשקם את הנזקים שגרמה המרינה לחוף.

אין שקיפות
עירייה הרצליה היא העירייה בה יש הכי פחות שקיפות מבין הערים הגדולות, פרוטוקולים של ועדות, תקציבים ועוד לא מתפרסמים, רק לפני שבועיים הצהירה גרמן שהעירייה לא תהיה שקופה מילימטר יותר ממה שמחייב החוק. יש לתוהות מדוע גרמן אינה מפרסמת את רשימת התורמים לעמותת האנסמבל כפי שדרשתי בישיבת המועצה האחרונה.

נכנעת סדרתית לדתיים
דר' בן אליעזר שכח לספר שאת תאגיד הקוברה הקימו בשביל לתת תעסוקה לעסקנים דתיים, רק בהרצליה כל תלמיד כולל מקבל מהעירייה11 אלף שקל לשנה, גרמן גם נכנעה לדתיים בעניין ההסעות לפארק ולחוף בשבת, ועוד ועוד…

רודנות הרצליה הראשונה
בהרצליה מתקיים משטר רודנות אשר מחוויר לעומת משטר אלי לנדאו, עובדי עירייה מפוחדים, התפרצויות זעם תכופות בישיבות, ניהול לא תקין של ישיבות מועצה ושל ועדות תכנון ובעיקר התנהלות כוחנית שמבטל ומחוקת כל מי שמעיז לא להסכים איתה.

דר' יריב בן-אליעזר ויעל גרמן פשוט חיים בממלכת השקרים של ארץ הפנטזיה, בה אין אפשרות לדעת מי השליט ומי ליצן החצר.

דר' נתן לביא אינו צריך אותי שאגן עליו, יושרו, מקצועיות, ותרומתו למדינה הם עובדה שקשה להתווכח איתה. כל פשעו של האיש היקר הזה היה שהוא פשוט סירב להיות אסקופה נדרסת לצמד גרמן ובן-אליעזר.

" אלמלא הייתי אדם – הייתי רוצה להיות רחוב " אמר אלתרמן.

תל אביב היא רוח דבר היא חופש ושיעבוד, יצירתיות, אופטימיות, אהבה שנאה היא בנפשם של התל אביבים ואינה עוד עיר הניתנת לריפוי ע"י תכנית מתאר. את תל אביב צריך להשכיב ראשית על ספת הפסיכולוג להבין את נפשה ורק אחר כך לדבר על תכניות. הנשמה של תל אביב היא יצירה המורכבת מהתובנות הלכי הרוח המחשבות שנוצרו שנוצקו לעיר ויצרו אותה והיא הייתה למכשיר ההקלטה שלהם. עיר שיותר מכול היא התפאורה המעצבת ומחברת בין אנשים ומשפיעה על היחסים ביניהם ומושפעת וניזונה מהם כפי שהבחין בכך הסוציולג פילוסוף גיאורג זימל במאמרו " העיר הגדולה וחיי הנפש " כבר ב1903.
תל אביב היא הבבואה של האנשים שחיו וחיים בה היא אינה קיימת לכשעצמה וכמו כל עיר עם אופי לא תיכנע לחזון שיאנס בלי להתחבר לנשמתה.

בבואנו לתכנן תכנית מתאר לחידוש ופיתוח העיר איננו יכולים להתחייב למהלך גורף כל שהוא מבלי שראשית נגדיר את נשמת העיר והמהות אליה אנו מכוונים, איזו ישות אנו יוצרים בתהליך זה אשר יעצב אותנו התל אביבים ויקבע באיזו סביבה נחיה מאחר וביום יום שלנו אנו חיים בערים ולא במדינות.

לצערי, תכנית המתאר החדשה מתייחסת לעיר בעיקר כמתחם נדלני בו הבניינים הם הכוכבים המלכים ודרכי הגישה אליהם הכבישים הם השטיח האדום בעיר הזו האנשים משרתים את הבניינים.

למרות הדינאמיות האורבאנית המתעתעת, תל אביב היא עיר אינטימית מבחינת מספרית הגדלה בעצלתיים עם תקופות בהן הייתה הגירה שלילית והקטנת מספר התושבים. אם נבחן את כמות התושבים הנוכחית שכמעט ולא השתנתה בארבעים השנים האחרונות בעיר. נראה כי גידול מספר התושבים זניח (כיום ובשנת 1968 היה כמעט אותו מספר תושבים סביב ה400 אלף).

תכנית המתאר החדשה אינה מציעה מודל לאופייה של העיר אליה היא חותרת, לכן תמוהה הגישה המובילה את התכנית החדשה ועומדת לנגד עיני המתכננים הרואים בהגדלה עצומה של אחוזיה הבניה (בכחמישים אחוז).
הגדלה של אחוזי הבניה תתבצע ע"פ התכנית בעיקר במגדלים ובנייה חסרת רסן לגובה , בניה העומדת בניגוד לסגנון החיים של העיר, סגנון חיים של בניה "בגובהה העיניים והרחוב" עם מגע חברתי אנושי ואינטימי השונה מהותית מאורך החיים המוכתב בסביבות המגדלים המנוכרות.

בנוסף, התכנית יוצרת חלוקה מלאכותית לרובעים תכנונים בלי לתת את הדעת כי העיר מקימת אינטראקציה דינאמית בין רובעיה השונים המשולים לאיברים פנימיים בגוף אחד ומקימים אותו בשלל פונקציות תפקודיות ונפשיות.
לא יתכן כי בגלל שתוכנית מסוימת הוחלה בעבר על רובע מסויים או בגלל פחד פוליטי ממהלך מול תושבים בשכונה אחרת יוצרו מעיין קנטונים תכנונים כאשר מצידו האחד של הרחוב התוחם רובע מסויים יבנה מלון בן ארבעים קומות ומצידו השני של הכביש באותו המקום בדיוק יהיה מותר לבנות בית בן חמש קומות בלבד.

ברור מכך שכל נושא "התב"ע הנקודתית" יבוטל מידית כרעה חולה אשר מאפשרת תמיד לקבוצת יזמיים לפעול ללא רסן ומבלי להתחשב במרקם הסביבתי ומהווה פתח לספקולציות ושחיתות.
מתן אפשרות פעולה עודפת, לפועלה של קבוצה האנשים בעלי האינטרסים האישיים, תשנה את אופייה ותחבל בתשתית החברתית והתרבותית של העיר. ניתן לראות דפוסי פעולה כאלו בעריי הפריפריה אשר לצורך פיתוח נרחב ומואץ ועל מזבח רעיון הגדילה חסרת הרסן, נתנו ליזמים צמאי הרווחים "לרוץ קדימה" כאשר כל העיר נשארה חרוכה מאחוריהם.
תכנון של יחידות שטח גדולות צריך להיות כזה שאינו יוצר העדפות, ואם צורך קהילתי ציבורי מוליד אותו הוא חייב להיות מלווה דיון ציבור ולהתאים עצמו לצרכי העיר ושאיפת תושביה.

כיום יש להסתכל בדייקנות של מנתח ראש.
תוכנית המתאר החדשה צריכה להגדיר את האופי העתידי הרצוי של כל אזור ורובע בתל אביב . דבר שינמיך את להבות הספקולציה הנדל"נית וייצור בהירות וודאות תכנונית.
כדי לא לפגוע במרכזי תפקוד החיוניים לעיר. מתוך הנחה כי העיר תל אביב נפלאה וייחודית והינה ראויה לתואר היצירה הגדולה והמשמעותית ביותר של התחדשות הישוב והתרבות העברית בארץ ישראל, נבחר בגישה של שימור ופיתוח מבוקרים.
גישה זו תחייב צעדים שקולים וזהירים בפיתוח העיר כאשר כל אי ודאות יוכרע לכיוון שימור הקיים וחידושו. גישה זו תעדיף התבוננות ראשונה מגובה עיני תושבי העיר ותתמקם במרחב הרחוב התל אביבי הטיפוסי. תינתן עדיפות להגדלת זכויות הבניה ע"י תוספת בנייה מתונה תוך ההעדפה לשיפוץ וחידוש הקיים תוך ראייה נרחבת להשלכת פעילות זו על שאר הבניינים ומבנה הרחוב המחודש ובקנה מידה גדול יותר על מבנה השכונה כולה.
במידה וחידוש הקיים לא יתאפשר תינתן אפשרות לבנייה מחודשת אשר תתאים למרקם השכונתי ולמבנה הרחוב.

תוכנית המתאר החדשה מהווה הזדמנות חד פעמית שאסור להחמיצה. הזדמנות ליצור תכנון עירוני מתקדם ושינוי עירוני, שיאפשר לנו לומר את שמה של תל אביב, לא מתוך גחמה פרובינציאלית אלא מתוך עובדות בשטח, באותה נשימה עם הערים הגדולות בעולם, כמו לונדון , ניו יורק, פריז וברצלונה…

למאמר שהתפרסם בדה-מרקר לחצו כאן..