הניסיון להתמודד עם טענות הארגונים הירוקים גורם לעתים לתומכים בהקמת קריית ההדרכה של צה"ל בצומת הנגב (עיר הבה"דים) להעלות טיעונים מופרכים, שנעים בין מניפולציה לפרובוקציה. כך, יצא פרופ' אורי מרינוב להגנת המפעלים ברמת חובב באמצעות התקפה על צריפין, שם נמצאים כעת בסיסי ההדרכה שאמורים לעבור לנגב ("הארץ" 27.1). גם במרכז הארץ, הסביר, נחשפים החיילים לבעיות סביבתיות קשות. אם הצליח מרינוב לשכנע אותי במשהו, זה שמדובר בהעברת בסיסים ממקום מזיק אחד למשנהו.

מרינוב לא חידש הרבה לאנשי איכות הסביבה. אנו מודעים למצב הבסיסים, בצריפין ובארץ כולה – ולו משירותנו בסדיר ובמילואים. זיהומי הקרקע שצה"ל אחראי להם בבסיסי התחמושת שלו מוכרים היטב, וכך גם נזקי האסבסט והקרינה. אולם זהו לא תירוץ מספיק כדי להיכנס לסחרור מערכות, ולקבל החלטות שעליהן נשלם בעוד מספר שנים מחיר כפול ומכופל.

דווקא בשל ההיכרות של מרינוב עם מצב הבסיסים כיום, ובשל ניסיונו כמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה בעבר, אפשר היה לצפות ממנו ליתר זהירות ואחריות ולפחות פזיזות, כך שבעוד כמה שנים לא יתאר באופן דומה גם את עיר הבה"דים. זאת לא עיר סרטים שאפשר יהיה לשוב ולהעביר אותה. בעיר הבה"דים לא יתמצה הזיהום בהזנחה ובלכלוך, אלא בחומרים כימיים שנפלטים מרמת חובב ומשפיעים הלכה למעשה על גוף האדם, כפי שהראה מחקר של משרד הבריאות שהצביע על מספרם הגבוה של חולי הסרטן בבאר שבע והסביבה.

מרינוב קובע, שלאחר שיותקנו ברמת חובב כל האמצעים למניעת זיהום אוויר, לא יהיה כל חשש לפגיעה בבריאות החיילים שישרתו בעיר הבה"דים. לא ברור על מה מסתמך מרינוב בקביעתו האמיצה, כאשר דו"ח משרד הבריאות על האזור עדיין לא התפרסם. הוא מזכיר דו"חות שבחנו את מידת השפעתו של אזור התעשייה ברמת חובב על הסביבה, ו"שוכח" לציין שלפחות באחד מהם נטען שאם יתרחש שם אירוע חמור, יתפזרו חומרים מסוכנים למרחק של 8.8 ק"מ – מה שמותיר רצועת ביטחון של 200 מטר בלבד מעיר הבה"דים, שאמורה לקום במרחק של 9 ק"מ מאזור התעשייה. עוד שכח מרינוב לציין, שבאותם דו"חות מצוין שהמצב עלול להיות חמור הרבה יותר לאחר שברמת חובב יקומו מפעלים נוספים.

מי שמציג את הירוקים כקיצוניים שמנסים למשוך תשומת לב לבעיות סביבתיות, כנראה לא היה כאן בשנה האחרונה, כשהנושא הסביבתי הגיע למרכז הדיון הציבורי ומפלגות, ראשי ערים, חברות מסחריות ובתי ספר אימצו אותו. מי שטוען שהירוקים מפריעים לפיתוח כלכלי צריך להבין שהחיים הם לא רק שטרות ירוקים, ואיכות החיים קודמת לפיתוח כלכלי. בעולם מבינים את זה, הגיע הזמן שגם אנחנו נבין זאת.

הכותב הוא יושב ראש מפלגת "הירוקים" וסגן ראש העיר תל אביב

למאמר לחצו כאן

היום, יום שלישי 29.1.08 ביקר בכפר סבא יו"ר מפלגת הירוקים, סגן ראש עיריית תל אביב – יפו, מר פאר ויסנר. ויסנר שהוזמן לסיור על ידי יו"ר מפלגת הירוקים בכפר סבא, חבר המועצה גיא בן גל, ביקר בפארק החדש ובשכונת סמטת אביבים בעיר.

הסיור שכלל פעילים של מפלגת הירוקים בכפר סבא, תושבי שכונת סמטת אביבים (שהתלוננו על מפגעי הריח בשכונה) ועיתונאים התמקד בבעיות הסביבתיות של כפר סבא ובביקורת של מפלגת הירוקים כלפי המפגעים הסביבתיים.

במהלך הסיור הכריז מר ויסנר כי מפלגת הירוקים תרתם למאבק הסביבתי אותו מנהלים תושבי השכונה נגד עיריית כפר סבא בכל הקשור למפגעי הריח בשכונת סמטת אביבים.

בסיור לקחו חלק עו"ד גיא אופיר, המייצג את תושבי השכונה מול עיריית כפר סבא וכן מר אבישי מתיה יו"ר ועד הפעולה של השכונה. השניים הלינו בפני פאר ויסנר וגיא בן גל, על הטיפול המזלזל של העירייה בכל הקשור למפגעי הריח המתמשכים ועל  הזלזול מצד עיריית כפר סבא באי דאגה לבריאותם של תושבי השכונה.

יוזם הסיור, חבר מועצת העיר גיא בן גל מטעם הירוקים בכפר סבא הוסיף:

"מן הראוי שהעיר כפר סבא המתיימרת להיות עיר ירוקה תתחיל להשקיע את המשאבים הדרושים למניעת מפגעי הריח בשכונת סמטת אביבים. על העירייה להשקיע כספים בתיקון תשתית הביוב הלקויה ולא לספק פתרונות זמניים קוסמטיים. בכוונת הירוקים להציף נושא זה בישיבת מועצת העיר הקרובה".

אתם רואים אותה כל בוקר שאתם הולכים לעבודה, יש כאלו שמלטפים אותה ומטפחים אותה באדיקות, יש כאלו שמתייחסים אליה כאל הביטוי האולטימטיבי של אישיותם ורוב אזרחי ישראל מאמינים שהם לא יכולים בלעדיה אבל המכונית הפרטית היא היום אויבת הסביבה מספר אחת.

מטרתה האמיתית של המכונית הפרטית היא לקחת אנשים ומשאת קלים מנקודה לנקודה ביעילות ובמהירות.
אבל בחסות ובעידוד של תעשיית הרכב יש נטייה לשכוח את חסרונותיה הרבים של המכונית הפרטית ובמידה רבה גם את מטרתה.

בזבוז אנרגיה
הבעיה הבסיסית של המוכנית היא בזבוז אנרגיה, מכונית היא כלי בזבזני מאוד באנרגיה ולא כל-כך משנה מה סוג המנוע שלה, בנזין, גז, דיזל, חשמל, או לחץ אוויר. המסה של מכונית ממוצעת גדולה פי 15 ממסה של אדם ממוצע, כלומר רוב האנרגיה של המוכנית מתבזבז על הנעה של המכלולים שלה עצמה ורק חלק קטן משמש למטרה האמתית.
מלבד הבזבוז הבסיסי של אנרגיה מעצם השימוש במכונית יש בזבוז אנרגיה גם כאשר מנוע המכונית פועל אבל היא לא זזה, כמו בפקקים, רמזורים וכו…
בזבוז שטח
המכונית הפרטית בזבזנית מאוד בשטח, ראשית שטחה של מכונית הוא בזבזני, כדי לספק את היכולת למכוניות הפרטית לנוע צריך לסלול כבישים רחבים שתופסים שטח רב, זאת בנוסף לשטח שתופסת המכונית כאשר היא חונה ובדרך כלל זו יותר מחניה אחת.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יש כיום בישראל כ1.7 מיליון מכוניות אם נאמר שטח המכונית הממוצעת היא 10 מ"ר ולכל מכונית יש שתי מקומות חניה נגיע שרק לשם חנייה זקוקות מכוניות לשטח של 34,000 דונם שזה בערך כמו שטחה של כל פתח-תקווה.
במדינה קטנה כמו שלנו של כל פיסת אדמה יש משמועת כבירה, אנחנו מבזבזים שטח של עיר גדולה רק למען זה שגושי מתכת ישבו להם בלי נוע.
בזבוז זמן
אם לוקחים בחשבון את העובדה שיש בישראל מעט שטח, את העובדה שסלילת כבישים הינה יקרה ואת העובדה שיש מספר רב של מכוניות ומספרן גדל בקצב מתגבר, אנו מגיעים לעובדה המצערת שאין לכבישי ישראל יכולת לשאת את כמות המוכניות .
מכאן קצרה הדרך לתופעה שכולנו חווים אותה והיא הגודש בכבישים, הגדוש בכבישים גורם לנו לבזבז עוד משאב יקר הנמצא במחסור והוא הזמן.
בזבוז משאבים
כאמור מוכנית היא כלי כבד, למען יצורה דורשים המון חמורי גלם, כמו מתכת, פלסטיק, גומי, זכוכית ועוד.
הנסיעה במוכנית עצמה גם היא דורשת משאבים, דלק, שמן מצברים ועוד. התשתית למען נסיעת המכונית אף דורשת המון משאבים כמו בטון, אספלט, מתכת, תחנות דלק וכו…
ובל נשכח שגם לשם יצור המכוניות, יצור המשאבים שמניעים אותן וסלילת התשתית להן דרושה המון אנרגיה.
בזבוז בחיי אדם
נהיגה במכונית דורשת מיומנות, וגם כאשר נרכשת המיומנות הזו אין בכך ערובה שבכל זמן נתון מיומנות זו תהיה זמינה. בכל יום נתון יש יותר ממיליון נהגים שנוסעים בכבישים, בכל נסיעה הנהג מבצע אלפי החלטות מתוך החלטות האלו חלק יכולת להיות שגויות, החלטה שגויה אחת של כל משתמש דרך יכולה לגרום לתאונה ולאובדן חיים. אמנם בשנים האחרונות קיימות מערכות כמו כריות אוויר, שמפחיתות את הפגיעות במקרה של תאונה, אבל מערכות כאלו לא יכולת למנוע את השגיאות שגורמת לתאונות ולכן יש וימשכו להיות תאונות.
זיהום אוויר
זיהום אוויר הינו אולי הבעיה שהכי מורגשת והכי נראית לעין, מכוניות לא משנה מאיזה סוג גורמות לזיהום אוויר ישיר בכל דקה שהמנוע שלהן עובד. וחייבים לומר שגם מכוניות ללא מנוע בערה פנימית יוצרת זיהום אוויר, הזיהום לא יוצא ישירות מן המכונית אבל הוא יוצא בנקודת ייצור החשמל שהמכונית צורכת.
יש גם זיהום אוויר עקיף, שהוא הזיהום שקשור לייצור המכונית, הובלת חמורי הגלם להנעתה ולבניית הכבישים. המשך »

למי שלא שם לב או ישן שנת חורף לאחרונה, זוהי שנת בחירות לרשויות המקומיות. המועמדים כבר תופרים חליפות ודואגים לענוד עניבות ירוקות

יו"ר מפלגת הירוקים וסגן ראש עיריית תל-אביב, פאר ויסנר לא בחל במילים ואמר ש"לרמת גן יש ראש עיר ששמו הוא צבי בר, אך אין לא קשר לא לבר ולא לבעלי חיים. לעיר רמת גן דרוש שינוי דרוש רענון דרוש ראש עירייה שישמור על השטחים הפתוחים בעיר ועל איכות חייהם של התושבים".

לכתבה מNRG לחצו כאן

ד"ר אבי ליליאן, יו"ר תנועת הירוקים ברמת גן, הודיע היום, ט"ו בשבט, על הצגת מועמדותו לראשות העירייה בבחירות הבאות לרשויות המקומיות.

במסיבת עיתונאים שהתקיימה הבוקר בבית קריניצי הצהירו הירוקים על כוונתם להשיב לעיר את רוח חזונו של ראש העירייה המיתולוגי, אברהם קריניצי, ואת הירוק לרמת גן.

אילן מאירי, רכז פניות הציבור של התנועה, ציין בדברי הפתיחה את הסמליות שבבחירת המועד והמקום של מסירת ההודעה. "הזמן", אמר מאירי, "הוא חג ט"ו בשבט,  החג הכי ירוק בשנה. חג שמקדש את הנטיעות  ואת העצים, אחד מהדברים שיותר משפעים על איכות החיים. והמקום – ביתו של אברהם קריניצי, מייסד העיר, שבנה את העיר על פי חזונו  – עיר של גנים ואיכות חיים.  בשבילי, כאדם שנולד וחי ברמת גן,  ובשביל החברים שלי בתנועת הירוקים, החזון של קריניצי עדיין תקף,  ואנו רואים את עצמנו כממשיכי  דרכו. המשך »

המשרד להגנת הסביבה מפרסם דוחות מזעזעים על זיהום האוויר בצפון. אלא שמי שצריך לפעול נגד המזהמים זה המשרד להגנת הסביבה, שמזניח את הצפון. ויסנר עצבני

למאמר  המלא לחצו NRG

"יער" בשולי איילון (עיבוד מחשב: ולאדיסלב ברש)

במקום שלטי פרסומת ענקיים בצידי נתיבי איילון, או שתילת דשא שגוזל מים ולא מועיל באמת, למה לא לטעת עצים שישאבו את הזיהום מהאוויר, יורידו את הטמפרטורה, יילחמו בהתחממות כדור הארץ ויספקו צל וגם חוויית נסיעה נעימה. איזה מזל שט"ו בשבט מתקרב

ידוע לכל שהעצים הם אמצעי יעיל לאיזון ושיפור איכות האוויר. בתהליך הפוטוסינתזה, הם קולטים פחמן דו-חמצני (הגורם לאפקט החממה), ופולטים חמצן. אך יתרה מכך, זנים מסויימים יעילים ביותר בקליטת אוזון, חנקות וגופרות, פיח ואבק אשר נוצרים בין היתר בשריפת הדלקים של מכוניות ותעשיה. הוכח כי לעצים אלו, הנשתלים במאסה קריטית, תהיה השפעה מיקרואקלימית: הורדת טמפרטורת האויר והקרקע, זאת בנוסף להצללה, בלימה אקוסטית, יצירת גיוון ביולוגי, ייצוב הקרקע ומניעת ארוזיה.

האספקטים הללו חשובים במיוחד בסביבה עירונית, אשר רמת זיהום האוויר בה חמור במיוחד. דווקא בעיר, ליד מקורות זיהום מקומיים, פעולת נטיעת העצים תהיה יעילה ביותר, זולה וכמובן אסתטית.

במקומות רבים בעולם לומדים את הפוטנציאל האדיר הגלום בחקר זני העצים לצורך העניין. בין השנים 2004-2005 באנגליה, חוקרים מדדו ערכי קליטת גזים מזהמים בעשרות עצים מקומיים. המינים היעילים ביותר לצמצום הזיהום, נבחרו לשתילה בשטחים ציבוריים ופרטיים בשיתוף הקהילה המקומית. רוב איזורי השתילה היו סמוך לכביש 25-M, על אדמה בבעלות פרטית. כמו-כן, פיתחו החוקרים "אסטרטגית נטיעה" עבור ערים הממוקמות ליד הכביש בדגש על מסדרונות ירוקים וחגורות יער כ"אזור הפרדה" בין הכבישים לאיזורי המגורים.

במקומות רבים בעולם לומדים את הפוטנציאל האדיר הגלום בחקר זני העצים לצורך העניין. בין השנים 2004-2005 באנגליה, חוקרים מדדו ערכי קליטת גזים מזהמים בעשרות עצים מקומיים. המינים היעילים ביותר לצמצום הזיהום, נבחרו לשתילה בשטחים ציבוריים ופרטיים בשיתוף הקהילה המקומית. רוב איזורי השתילה היו סמוך לכביש 25-M, על אדמה בבעלות פרטית. כמו-כן, פיתחו החוקרים "אסטרטגית נטיעה" עבור ערים הממוקמות ליד הכביש בדגש על מסדרונות ירוקים וחגורות יער כ"אזור הפרדה" בין הכבישים לאיזורי המגורים.

בארה"ב, החוקר ד.ג. נובאק בשיתוף קהיליית אדריכלי הנוף האמריקנית, ביצע מיפוי של 242 עצים מקומיים וגיבש תקנון רשמי, הממליץ לרשויות ערי ארה"ב ואדריכלי הנוף על דרכים לההתמודדות עם בעיות זיהום האוויר בעזרת שתילת עצים.

באיזורים שונים של העיר סאו-פאולו בברזיל נמדדו הפרשי טמפרטורות של 7 מעלות צלזיוס. התברר כי השוני בין אזורים מרובי צמחיה (לרוב שרידי צמחיה טבעית של המקום) מול העדר מוחלט בעצים בשכונות אחרות, הוא הגורם האחראי להפרש הרב בעומסי החום.

במטרופולין כמו תל אביב, הבעיה העיקרית היא פליטת מזהמי מכלי רכב. בנתיבי איילון החוצים את תל אביב עוברים מדי יום כ-605 אלף כלי רכב, הפולטים טונות של פחמן דו-חמצני ואחראים להתחממות מקומית של 3 מעלות צלזיוס. הבעיה מחמירה בגדה המזרחית של האיילון, אליה מונע הזיהום על ידי רוח מערבית ברוב ימות השנה.

יעור אינטנסיבי של נתיבי איילון ואיזורי התעשיה יכול למזער את הפגיעה בבריאות ובאיכות החיים של התושבים. יתרה מכך, פריסת העצים תהווה פתרון ויזואלי ראוי לעיצוב האיילון, להורדת עומסי החום ולהבאת בעלי חיים לאיזורי גידול חדשים אלו. בשל מורכבות ורגישות במיקום הנטיעה (סמיכות לקוי רכבת, מבנים, צירי תחבורה ותעלת המים), ישנה חשיבות מכרעת בבחירת העצים: עמידות לזיהום, מבנה השורשים, מהירות גדילה, אורך חיים, שילוב הזנים ועוד.

נכון יהיה להעביר את יישומם של הדברים גם לכבישים להם אחראית מע"צ ולחברה האחראית על כביש 6. זאת ההזדמנות להסב את הדשא בצידי הדרכים שאין בו כל שימוש מעשי, בחלופה סביבתית יותר, ובכך לסייע לצמצום בזיהום האוויר מכלי רכב ולצמצום בכמויות מים להשקייה.

זאת בהמשך לסקר מנובמבר ולסקר מיולי שבהם היו לירוקים 3 מנדטים

השבוע הגישו הפרקליטות ואדם טבע ודין ערעורים (עע"ם 97/08 ועע"ם 269/08) על סיפור של שכונת היוקרה החדשה בגעש. סיפור זה הוא סיפור הישראבלוף טיפוסי, שלצערי אנו רואים אותו פעם אחר פעם. עד כדי כך נשחקו הנורמות וגם שופט בישראל בפסק-דין מתייחס לישראבלוף הזה כאל נורמה ולא מבין מה לא בסדר בזה.
מתוך פסק הדין מודריק בפרשת "צוקי ארסוף"(עת"מ 1528/07 ועת"מ 1575/07): "קשה להניח שבמהלך שנות ה-90, שעה שהקיבוץ היה שקוע בחובות כבדים, מה שעמד לנגד עיניו היה תוכנית בנייה עבור חברי הקיבוץ שככל שתהיה צנועה ברמתה היא תצריך את הקיבוץ להשקעות של עשרות מיליוני שקלים. סביר יותר להניח שהקיבוץ ראה לנגד עיניו את תופעת הרחבות הבנייה הפרטית וקיווה להיבנות ממנה. לכן ביקש להפוך את המשאב הזול (קרקע חקלאית) שבבעלותו למשאב יקר (קרקע למגורים)".

עד עכשיו בית המשפט העליון במעט המקרים שהגיעו לפתחו, התייחס די בחומרה לסיפורי ישראבלוף, אני יכול למנות שני מקרים בולטים. המקרה של עין חמד (רע"פ 1520/01) בו יזמים בנו וילות בלב שמורת טבע "כדירות נופש" אבל מכרו אותם במחירים מפלפלים כדירות מגורים לכל דבר. והמקרה המפרסם של מרינה הרצליה (עע"ם 2273/03) בה בנו היזמים מאות "דירות נופש" וניסו למכור אותם כדירות מגורים, בשני המקרים בית המשפט עצר את הקומבינה.

בגעש ידעו היטב שאם הם היו באים ביושר ואומרים, אנחנו רוצים לבנות שכונות בצמוד לקיבוץ ולהרוויח עשרות מיליונים, הייתה קמה מהומה וספק רב אם משיהו היה מאשר להם את השכונה במיקום הזה.
הם המציאו תירוץ של מצקות דיור בקיבוץ שהתברר כפיקטיבי, זאת על מנת לרמות לכאורה את מוסדות התכנון ואת הציבור ולגרום לשינוי יעוד של הקרקע. הרי מי יכול לצאת נגד קיבוצניקים "מסכנים" שגרים בקרוונים?
חייבים לזכור ששכונת יוקרה אפשר לבנות בצמוד לעיר קיימת בכל מקום בארץ ולא במקום רגיש כל-כך אקולוגית, לעומת זאת כאשר אומרים שיש מצוקת דיור בישוב קיים אולי יהיה אפשר לצדיק פגיעה אקולוגית מדתית. מצודקת דיור שהתבררה בדיעבד כתרמית.
ואסור לשכוח שווי הקרקע במקום הוא אך ורק בזכות אוצרת הטבע ששיכים לכלל תושבי ישראל, חוף הים ושמורת טבע מדהימים שממש צמודים לגעש.
הסיפור הזה הוא ממש כמו שאמרו הגשש: "…אתם מדברים ככה ועושים ככה יאענו ישראבלוף".

מגה קומבינה

לרקיחת מגה קומבינה כמו שנעשתה כאן צריך מלבד קיבוצניקים רמאים, כסף וקשרים פוליטיים בדרגים הגבוהים ביותר, ובסיפור הזה היו די והותר.
הסיפור של שכונת היוקרה בגעש מתחיל בשנת 1999 בקמפיין הבחירות של אהוד ברק לראשות הממשלה, אנשי הקיבוצים, געש, יקום ושפיים נרתמו טוטאלית לקמפיין הבחירות של ברק. זה כלל פעילים רבים ומרכזיים שעבודו לטובת ברק, הפיכת השטחים החקלאים על כביש החוף לשדה פרסומות לברק וארגון כנסים רבים שגולת הכותרת הייתה מסיבת הניצחון של ברק בשפיים.
הקיבוצים כנראה ידעו היטב על מי הם מהמרים, ואכן לאחר שברק נבחר, באורח פלא אושרו שורה של תוכניות לקיבוצים האלו בשווי מאות מיליונים, ביניהם יורפארק ביקום אזורי המסחר בשפיים וגם "הרחבת" געש.
חודשים ספורים לאחר שאושרה "הרחבת" געש נמכר חצי מן השטח לחברת בת של שיכון עובדים (סקום).

בשנת 2003 החלו עבודות על השטח הזה בידי הקיבוץ ושיכון עובדים לבנייה של 30 וילות יוקרה על הים, בשלב הזה מנכ"ל שיכון עובדים היה אורי שני(ראש לשכתו של שרון לשעבר). לאחר התערבות מפלגת הירוקים בסיפור הוציא משרד הפנים צו להפסקת העבודות במקום.
לאחר שמהלך 2004 נתגלו קשיים מול הועדה המחוזית בקידום הפרויקט נשכר בתחילת 2005 ע"י שיכון עובדים מגה מאכר, אביגדור יצחקי (היום ח"כ של קדימה). ליצחקי הובטח בונוס גדול אם יצליח להביא לאישור התוכנית, ואכן יצחקי הצליח לשכנע את אנשי התכנון במחוז מרכז לתת הקלות תמוהות לפרויקט הזה, יצחקי סיים את שירותו בפרויקט עם היבחרו לכנסת בשנת 2006 וכפי שפורסם זכה לשכר של יותר מ300 אלף שקל. ושוב בעקבות התערבות מפלגת הירוקים בתחילת 2007 נעצרה התכונית החדשה בוועדה המחוזית החלטה שלצערנו בית המשפט הפך לפני כחודש. 

מה שנשאר לנו לתהות הוא איך תוך כמה עשורים בלבד הפכו הקיבוצים ממובלי תרבות השיתוף והאידיאולוגיה של ביטול הקניין הפרטי לטובת הקניין הציבורי, לברוני נדל"ן מובילי תרבות הקומבינה שמקדשים את הקניין הפרטי על חשבון הקניין הציבור של עם ישראל.