"חוק החופים", החוק אשר אמור לשמור ולהגן על חופי הים בישראל מפני פגיעה של נדל"ניסטים, בעלי הון ובעלי אינטרסים, חוקק לפני ארבע שנים, והוא דוגמה נוספת לכך שאנחנו משופעים בחוקים, אך בה בעת יש בינינו מי שמנסים לפעול בניגוד להם.

פאר ויסנר, יו"ר מפלגת הירוקים

המדאיג והחמור הוא, שבלא מעט מקרים מוסדות התכנון נותנים את אישורי הבנייה על אף שאלה נוגדים את החוק, ובכך מרוקנים את חוק החופים מתוכן ושמים אותו ללעג. כך למשל, ערר שהגישה בשבועות האחרונים מפלגת הירוקים נגד בניית מעלית בחוף אכדיה בהרצליה נדחה.
ערר נוסף, שהגישה מפלגת הירוקים לוועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, נגד תוכנית להרחבת קיבוץ פלמחים נדחה לאחרונה. בנוסף לשני מאבקים אלה מתנהל בימים אלה מאבק נגד הכוונה לבנות כפר נופש בחוף בצת, בנייה שתפגע פגיעה חמורה באחד מהחופים הבודדים שעוד נותרו לנו, ומאבק נוסף מתנהל על חוף הבונים.

הדוגמאות האלה מצטרפות למאבקים נוספים שהתנהלו בחופי געש ושדות ים, שגם אותם ניסו בעלי הון ואינטרסים אחרים לגזול מהציבור הרחב. במדינת ישראל רובנו עוד לא הפנמנו שהים הוא נכס ייחודי, ואנחנו רואים בו אתר מובן מאליו ומתייחסים אליו בעיקר בחודשי הקיץ. אך מאוד ייתכן שהחוף שבו בילינו בקיץ האחרון, לא נוכל לבלות בו בקיץ הקרוב כי פתאום יעמוד עליו בניין.

לחוק החופים דרוש שינוי. התוכניות הישנות הקיימות לבנייה על החופים חייבות לעבור את אישור הולחו"ף (הוועדה לשמירה על החופים) לפני מתן היתרי בנייה, ויש להגדיל את השטח שעליו תהיה אסורה הבנייה.

המצב כיום בישראל הוא, שלכל אדם יש 2 ס"מ של חוף. בקצב הזה המצב רק יילך יחמיר. את מכירת החיסול הזאת של חופי הים שלנו חייבים לסיים. הגיע הזמן שמוסדות התכנון בארץ יפסיקו את ההתנהלות הרופסת מול כרישי הנדל"ן ויתחילו לשמור על האינטרסים של הציבור, כי עוד רגע גם השורה בשיר חופים, "חופים הם לפעמים געגועים לנחל" לא תהיה רלבנטית – קשה להתגעגע לנחלי ישראל המזוהמים, וחופים כבר בקושי נשארו לנו.
על מוסדות התכנון בישראל להבין כי מתן היתרי בנייה על החופים הוא נזק בלתי הפיך, וכי בקצב הזה את השורה "עם הגב לים עם הראש לשם", יוכלו לזמזם רק ברוני הארץ ממרפסות השמש שלהם.

למאמר בגלובס לחצו כאן…

פאנל של עיתונאים לשעבר ופוליטיקאים בהווה התכנס באווירה מנומנמת משהו במרכז דיור מוגן ברעננה, כדי לנסות ולשכנע את דיירי הבית בצדקת דרכם. בין אורי אורבך וציפי חוטובלי, נינו אבסדזה ואורלי לוי, גנב את ההצגה דווקא מנחה האירוע, דודו טופז, שאמו מתגוררת במקום

אריאלה רינגל הופמן מספר 3 בירוקים : "המים שאנחנו שותים פה עכשיו הם מהברז, ואני מיד מרגישה את זה. חוץ ממים נקיים צריכה להיות התייחסות לנושאים ירוקים. הם נוגעים לילדים שבסיכון וילדים שאינם בסיכון. לצעירים ולמבוגרים… הייתי מגדילה את התקציב של המשרד להגנת הסביבה".

לכתבה בYNET לחצו כאן…

אם הבחירות היו מתקיימות היום נראה כי בנימין נתניהו היה מנצח במירוץ לראשות הממשלה עם 29 מנדטים לליכוד. הירוקים עוברים את אחוז החסימה ומקבלים 2 מנדטים.

לכתבה באתר נענע10 לחצו כאן…

שלום, כאן אריאלה רינגל הופמן, מספר שלוש ברשימת מפלגת הירוקים לכנסת.

זה לא הנושא, אומרים לי, זה העיתוי. אחרי כמה שבועות של קמפיין, גם אם על אש נמוכה, נדמה לי שהייתי מעדיפה שיאמרו לי, ההיפך. העיתוי מצוין, אבל הנושא, אפס, לא ממש מעניין אותנו. למה? כי אז אפשר היה לנהל ויכוח עקרוני על הדברים. זה לא העיתוי הוא משפט שסוגר דלתות, נועל את תאי המוח, מייבש את השיח הציבורי בכל פעם שאנחנו נדרשים לנושאים ירוקים.

אריאלה רינגל, 3 ברשימת הירוקים

בין מלחמת לבנון הראשונה, לאינתיפאדה הראשונה, בין האינתיפאדה השנייה למלחמת לבנון השנייה, בין עזה אחת, שתיים, שלושים ושתיים, המאמץ להחזיר את הנושאים הירוקים לסדר היום הוא מאמץ מתיש. מתיש, אבל חיוני, קשה, אבל הכרחי.
צריך להיות משוגע לדבר כדי לסחוב את העגלה הזו במעלה התשובות היורדות, מול הטיעון שלצערנו, במציאות הישראלית כבר 60 שנה, אינו מחליק מטה בסולם סדרי העדיפויות: העניין הביטחוני. קל להיסחף לתוכו, כי מה יקר לנו מחיינו, כי מה מיידי לנו מתמונות החיילים באפודים כבדים, באור המצלמות הירקרק. רק שזו טעות אופטית.
לא צריך היה את השריפה השבוע במפעל 'אגן' כימיקלים, את תמרות העשן השחור, כדי להזכיר לתומכי הירוקים כמה קריטי הנושא. צריך להסביר את זה לתומכים הפוטנציאליים, אלה שמאמינים בחשיבות העניין, רק כמו שאמרנו, חושבים שיש זמן, מחר, מחר כך, כשירווח.

מים נקיים, אוויר צלול, ריאות ירוקות, חופים פתוחים לכל, מחסום בפני שמלת הבטון והמלט, עקשנות מול נדל"ניסטים, תחבורה מתחשבת, תכנון קפדני, חוקים רלוונטיים, אכיפה נחושה, כל אלה עומדים על סדר יומה של מפלגת הירוקים, הם חייבים לעמוד גם על סדר יומו של הציבור. זו לא פריווליגיה של עשירים, זה עניין של חיים ומוות, לא באופן מטאפורי של עניים, וכולנו: ימין, שמאל, דתי, חילוני, ערבי, יהודי, יוצא עדות אשכנז, כמו ייוצא עדות המזרח, עניים במה שקשור לאיכות הסביבה.

החיילים שומרים על הארץ. גם אנחנו. הם עושים את זה על קו הגבול, ומעבר לו, אנחנו עושים את זה בין הגבולות. שומרים על הארץ, זה אנחנו הירוקים, יחד אתכם, כי אין ברירה אחרת. כן, גם בימים טרופים אלו.

חבר המועצה העיר הרצליה דרור עזרא, הגיש השבוע בקשה לדיון חוזר במליאת הועדה המקומית הרצליה על החלטת ועדת המשנה לאשר הרחבת ניכרת של מלון דן אכדיה.

בסוף דצמבר 2008 אישרה ועדת המשנה תוכנית שיזמה חברת מלונות דן להרחבת מלון אכדיה, והפיכתו למלון הגדול בישראל.

המלון החדש מתוכנן להשתרע על רצועה של 38 דונם על המצוק מערבית לרחוב רמות-ים, מתכנונים 3 מגדלים חדשים של 9, 18 ו-18 קומות, שיכללו 1325 חדרי מלון בהיקף בניה של כ-77 אלף מ"ר. לאחר השלמת הבניה יהפכו את מלון דן אכדיה למלון הגדול בישראל.

שנים מן המגדלים מתכננים להיבנות בשנים הקרבות בחלק הצפיני של מלון אכדיה בו נמצאים היום מגרשי הטניס, המגדל השלישי מתוכנן להיבנות בעוד עשור בחלק הדרומי של המלון.

כיום בהרצליה בכל המלונות ישנם 600 חדרי מלון, המלון החדש הוא תוספות של יותר מפי שניים חדרי מלון למה שקיים היום בהרצליה.

דרור עזרא, 2 ברשימת הירוקים

חבר המועצה דרור עזרא מן הירוקים התנגד לתוכנית בועדת המשנה, זאת מן הטעמים הבאים:

1. לפני בניית שוברי הגלים מול מלון דן אכדיה, היה כולו בתחום רצועת ה100 מ' האסורה לבניה, הירוקים מעוניים שהחול שנצבר מול מלון אכדיה יועבר לשיקום החופים הצפוניים והחוף יחזור למצב קרוב למצבו לפני בניית שוברי הגלים, ולכן יש להתייחס למלון כאילו הוא ממוקם ברצועת ה100.

2. המלון המתכנן הוא אחד הגדולים בישראל, מוסיף מספר עצום של חדרי מלון, זאת ללא ראיה כוללת של ענף המלונאות בעיר, ולמעשה הופכת את ענף התיירות בהרצליה לשבוי בידי מלון אכדיה.

3. השלבים ראשונים של בניית המלון, יגרמו לחסימה של הנוף מרחוב רמות ים, השלב השלישי שיסיר חלק מן המבנים דרומיים שחסמים כיום את הנוף מתכנן רק לעוד עשור ויש קושי גדול בזאת.

4. עוד חוששים הירוקים בדומה למקרה של עסקת הכשרת הישוב (החלפת קרקע ממלון למגורים) )יומרו זכויות בניה של מלון לבניה למגורים.

דרור עזרא שנבחר לאחרונה למקום השני ברשימת מפלגת הירוקים לכנסת מוסר: "עיריית הרצליה ממשיכה בהתעללות בחופי הרצליה, במקום לפעול למען שיקום החוף מן נזק שנגרם בעת בניית המרינה, העירייה ממשיכה להקריב את חוף הרצליה לגחמותיהם של ברוני נדל"ן. הירוקים מתכוונים להמשיך להיאבק בתכוניות ההרסניות שגוזלות את החוף מן הציבור"

למכתבו של דרור עזרא לחצו כאן…
להחלטת ועדת המשנה לחצו כאן…

לפי התוכנית שאושרה, המלון ישתרע על שטח של 38 דונם. דרור עזרא, חבר מועצת העיר: "המלון המתוכנן הוא אחד הגדולים בישראל, זאת ללא ראיה כוללת של ענף המלונאות בעיר"

לכתבה בכלכליסט לחצו כאן…

היום בסקר שהתפרסם בתוכנית הכל-דיבורים ברשת ב', הירוקים עוברים את אחוז החסימה ועמודים היום על 3 מנדטים !

לתוצאות הסקר המלאות באתר רשת ב' לחצו כאן…

דליקה גדולה פרצה הערב במפעל "אגן כימיקלים" בצפון העיר אשדוד, ובאזור נשמעו פיצוצים עזים; כוחות הכיבוי הצליחו להשתלט על האש, אך הלהבות טרם כובו. התושבים באזור מתבקשים להישאר בבתיהם ולאטום את החלונות, המשטרה סגרה לתנועה את הכניסות והיציאות לעיר בחלקה הצפוני נסגרו לתנועה

יושב-ראש מפלגת הירוקים, פאר ויסנר, קרא הערב לפנות מפעלים עם חומרים מסוכנים מריכוזי אוכלוסייה ולהקים ועדת בדיקה לפינוי המפעלים ממרכזי האוכלוסיה. "המפעלים באשדוד, ברמת חובב ובמפרץ חיפה הם פצצות מתקתקות, אשר עד היום בנס לא גרמו לנפגעים רבים יותר", הזהיר ויסנר

לכתבה באתר גלי צה"ל לחצו כאן…

יש משהו סיזיפי במאמץ להחזיר אל השיח הציבורי את האג'נדות האזרחיות, שהותזו ממנו רגע אחרי שחצה מטוס הקרב הראשון את קו רצועת עזה

אריאלה רינגל, 3 ברשימת הירוקים

כשהתותחים יורים, לימדו אותנו, המוזות שותקות. יחד איתן, מתברר מהר מאוד, מהר מדי, ולא במפתיע, משתתקים גם קולות אחרים. שלא במפתיע, מתברר עוד, שהראשונים להיעלם מהרחוב הם הקולות שלכאורה באים ממקום אחר, מעולם, שוב, שרק לכאורה, אין לציבור הישראלי חלק בו. את מי לעזאזל מעניין בשעה גורלית זו רמות זיהום האוויר ההולכות ומחריפות במרכז הארץ, המים שהולכים ואוזלים, ושמה שנשאר מהם לא יהיה ראוי לשתייה; העובדה שהריאות הירוקות, החמצן שלנו, פשוטו כמשמעו, הופכות עולם הולך ונעלם במקומותינו, וכל דיון על שימור החופים מעורר הרמת גבה, במקרה הטוב, גיחוך במקרה הפחות טוב, ותגובות מאיימות במקרה הרע. וכל זה עוד לפני שהעזנו להזכיר את כיפות הקרח הנמסות בקוטב הצפוני, את גורלו המר של הדוב הלבן, או אם רוצים, את השפעת כל אלה על התקררות זרם הגולף והמשמעות האקלימית ההרסנית שמאיימת על קיומנו.

טקסטים שבימים של סגירת חשבון עם החמאס נתפסים ככאלה שמעניינים רק חבורה תלושה, חצי "הזויה". וכל זאת כשבשנים האחרונות, גם אם באיחור ניכר אחרי העולם המערבי, הצליחו הטקסטים האלו לחדור את השריון הביטחוניסטי הישראלי ולהפוך לחלק מסדר היום שלנו. אחרי שבשנים האחרונות הופנמה העובדה, שאין עליה עוררין, שהפגיעה המתמשכת בסביבה מאיימת על בריאותנו ועל קיומנו באופן קיצוני. טרור הוא לא תירוץ להשחתת הסביבה, ומלחמה איננה אליבי לזניחת הקרב על איכות הסביבה, על איכות חיינו.

הבחירות, כך נראה, יתקיימו במועדן. העובדה שהמלחמה הזו מתנהלת בצל הבחירות, העובדה שגם אחרון הצדיקים אינו מסוגל לקבל החלטות מנותקות מהקלפיות שיפתחו בעוד כארבעה שבועות – קרוב לוודאי שלא תביא לדחייתן.

סיטואציה שערורייתית זו רק מחזקת את החשש ששוב ינצח הנרטיב הביטחוני, ששוב יידחקו לשוליים אותם נושאים שאינם חלק מאותו נרטיב. וכך מוצאות את עצמן מפלגות נישה מרכזיות וחשובות בעיצומו של מאבק לקידום הנושאים האחרים.

כבר עשר שנים מובילה מפלגת הירוקים את המאבק לשמירה על משאבי הטבע וחלוקה הוגנת שלהם. מאבק על בריאותם ואיכות חייהם של תושבי מדינת ישראל. היא נלחמת בגזל החופים, בזלזול המתמשך בחוקים להגנת הסביבה. מובילה סדר יום חברתי שבו אין גבולות לזיהום האוויר, אין גבולות לזיהום המים, מאבק שאינו מבחין בין דתי לחילוני, בין ערבי ליהודי.

פרסומתכל אלה הם חלק מהאני מאמין של מפלגת הירוקים גם היום, ערב הבחירות, כשחלק גדול מתומכיה הם בתוך רצועת עזה, או בהמתנה על קו הגבול. הם חלק מהאני מאמין של מפלגת הירוקים גם בעיצומה של המלחמה שם, גם כשנדמה שקולות הקרב מחרישים קולות אחרים. הנושאים הביטחוניים ראויים, חשובים, קריטיים לחיינו, הם היו ותמיד יהיו, למרבה הצער, על סדר יומנו. אך הם אינם מייתרים, ולעולם לא ייתרו את המאבק על הסביבה ועל איכות החיים, אותו מאבק שמפלגת הירוקים מתעקשת לשמר אותו גם היום בשיח הציבורי. כי גם זה בנפשנו.

למאמר בוואלה לחצו כאן…