להגדלה לחצו כאן…

בתקופה האחרונה עולים כל מיני אנשים אינטרסנטים ומשבחים את פרויקט סוללת הסלעים שהרסה את חוף אפולוניה. מדובר כאן פשוט כישלון קשה של כל רשויות השלטון, עיריית הרצליה, רשות הטבע והגנים, רשות העתיקות, המשרד להגנת הסביבה, ובתי המשפט.

רקע קצר:
בשנת 2004 החליטה עיריית הרצליה לטפל במצוק אפולוניה באמצעות הנחת סוללת סלעים על החוף, לאחר החלטה זו הוקם צוות "תכנון" שהיה אומר לקדם הכנת תוכנית לעניין. צוות שגם אני הייתי חבר בו.
במשך שלוש שנים לא הייתה שום התקדמות להכנת תוכנית, שמשמעותה הכנת תסקיר השפעה על הסביבה, בדיקת חלופות, שמיעת התנגדויות הציבור, ואישור של הועדה לשמירת הסביבה החופית.
בשנת 2007 החליטו לפתע עיריית הרצליה ורשות הטבע הגנים לזנוח את רעיון התוכנית, ולפתח בהליך של היתר מן הועדה המקומית בהרצליה. הבהרה, לפי החוק היתר אפשר לתת רק לפי תוכנית.
אציין, שעזבתי את הצוות מייד שהתברר שאין שום כוונה להכין תוכנית.
עוד במצגת זו…

המאבק של מפלגת הירוקים לשמירת חוף אפולוניה
אנחנו נאבקנו בהחלטה להרוס את חוף אפולוניה בשני מישורים השזורים זה בזה, אחד בנוגע להתנהלות(הכנת תוכנית, ובדיקת חלופות) והשני עקרוני(התנגדות לרעיון סוללת הסלעים)
אנחנו פנינו לבית המשפט ותקפנו בעיקר את התנהלות הבלתי חוקית של העירייה, זאת משום שלפי החוק בנייה כזו מחייבת הכנת תוכנית. אני אומר זאת גם היום חוף אפולוניה נהרס באופן בלתי חוקי. בין השאר בשל פסק-דין רשלני ביותר של השופטת מיכל רובינשטיין!

המשמעות של הכנת תוכנית במקרה הזה היא, בחינה של מספר חלופות, והכנת תסקיר שמנתח את השפעתן על הסביבה של אותן חלופות. כלומר השפעה על מאפיינים כמו, פגיעה בחופים סמוכים, שיבוש תנועת החול, שיבוש זרמי הים, פגיעה בחי ובצומח הימי, השפעה על המצוק וכדומה.
אנחנו טענו בבית המשפט כי אם היו הולכים בדרך המלך ומכינים תוכנית, במקום לנסות לעקוף אותה 5 שנים בדרכים עקלקלות ומפקפקות, לא היה צורך בהתערבות בית המשפט. אנחנו טענו שאסור לבית המשפט לתת "פרס" לאותם רשויות שפעלו שלא כחוק ויש לחייב אותם להכין תוכנית, היה מקובל עלינו שהחוף יגודר ותמנעה כניסה אליו עד אשר תוכנית כזו תאושר.
כאמור, השופטת רובינשטיין בפסק-דין רשלני פסקה נגדנו ואף חייבה אותנו לשלם לעירייה ולמדינה 20000 שקל. אנחנו ערערנו לבג"ץ, שופטות בג"ץ ביקרו קשות את העירייה ולמעשה צידדו בעמדתנו שההיתר היה בלתי חוקי, אבל רמזו לנו שבשל עניין "סכנת החיים" ו"זמניות" הסוללה כדי לנו למשוך את הערעור תוך שיבוטל החיוב שלנו לשלם לעירייה ולמדינה. וכך עשינו.

אז למה אנחנו מתנגדים לסוללת הסלעים?

1. הסוללה הזו בכלל לא נועדה למנוע מפולות, תוך 5-10 שנים היא תהייה חסרת תועלת, ותמנעה מעבר או שימוש בחוף, ואת זה לא אנחנו אומרים אלא לאונרדו שטדלר מי שתכנן את הסוללה עבור העירייה!

2. אנחנו טוענים שיחודו של אתר אפולוניה הוא דווקא החוף מדהים ביופיו ולא המבצר, אנחנו אומרים כי גושי הענק שנפלו מן המבצר הם לקח חשוב לעליונות של הטבע והים על האדם. כל מי שהגיע לחוף אפולוניה הבין מייד כי גם ביצורי ענק לא יכולים לעמוד בפני גלי הים. אגב, מה שהצלבנים האירופים לא הבינו המוסלמים המקומיים כן הבינו ולכן הם בנו את מסגד סידנא-עלי רחוק עשרות מטרים משפת המצוק בניגוד למבצר אפולוניה שנבנה על שפת המצוק.

3. אנחנו טוענים שמעבר לעבודה שסוללת הסלעים תכסה את כל החוף שהיה במקום היא תגרום לשיבושים קשים לזרמי הים ולתנועת החולות ובכך יפגעו החופים הסמוכים.
זאת מן הסיבה הפשוטה כי כאשר גלי-הים פוגשים בחול או באבני הכורכר קטנות האנרגיה שלהם מתפוגגת לאיטה, אבל כאשר גלי-הים פוגעים בסלעים קשים כמו אלו שהונחו באפולוניה אנרגית הגלים חוזרת בעוצמה אל החוף והים ומסלקת את החול מן החוף והשפעה לא מתבטאת רק במקומות שהונחו הסלעים אלא גם בחופים סמוכים שבהם לא הונחו סלעים.
זה בדיוק מה שקורה היום באפולוניה חוף חולי יפה שהיה מדרום לפני שנה פשוט נעלם!

4. אנחנו ציינו את הניסיון הכושל שהיה בעולם בהגנה על מצוקים בעזרת אלמנטים קשיחים, כבר בשנות ה70 מדינות המערב כמעט והפסיקו להשתמש באלמנטים קשיחים כמו סוללת סלעים בגלל יעילותם המפוקקת לעצור נסיגת מצוקים ובגלל הנזקים הסביבתיים הקשים שסוללת כאלו גורמות.

5. עוד טענו כי שורה של מומחים בנושא חופים התנגדו לסוללת הסלעים באפולוניה(ציטוטים בסוף מאמר זה), בניהם:

• אורי רוזין – מנהל היחידה לאיכות סביבה בעיריית הרצליה,
• אנשי הצוות המקצועי במשרד להגנת הסביבה.
• דר' רם בן-דוד – גיאולוג שמתמחה במצוק כורכר.
• דר' יעקב ניר – גיאולוג ימי שכתב חוות-דעת מטעמנו לבית המשפט.
• פרופ' לי הריס – מומחה חופים בכיר מפלורידה שבא להרצליה בהזמנת העירייה.

אז מה אנחנו הצענו?
אם בית המשפט היה מחייב את העירייה להכין תוכנית, אז הרעיון שלנו היה נבחן לעומק כחלופה מול הרעיון של העירייה.
אנחנו הצענו משהו מאוד פשוט, הצענו להוסיף גרגרי כורכר לחוף. גרגרי כורכר אפשר להשיג בשתי צורות, האחת מן הגבעה שנצברה בזמן בניית המרינה בהרצליה, והשנייה באמצעות העברת הכורכר שנחפר כאשר בונים מרתפים ברחבי העיר. את גרגרי כורכר אלו אפשר להוריד לחוף מן המצוק באמצעות שרוולי הפלסטיק המוכרים באתרי בניה. היתרונות של רעיון זה הם:

א. השתלבות בהתנהגות הטבעית של החוף – למעשה מדובר ביצרת "מפולות מלאכותיות" למי שמכיר היכן שהייתה מפולת היא מגנה על המצוק מספר שנים מגלי הים.

ב. השפעה מזערית על הסביבה– בשל העובדה שמדובר "בחיקוי" של הטבע ההשפעה תהיה קטנה לכן יישאר במקום חוף והחופים הסמוכים לא יפגעו. בנוסף בשל העבודה שמדובר בכורכר לא תהיה השפעה על החי והצומח הימי.

ג. ביצעו תחזוקה כל כמה שנים – בשל העבודה שמדובר בערמות של גרגרי כורכר (מגודל של אבן חצץ עד לגודל של כף יד) גלי הים לא יזיזו אותם מהר כל-כך ולכן יצטרכו לעשות עבודת תחזוקה כל כמה שנים להערכתי כל 3 עד 6 שנים.

ד. עלות זולה מאוד – צבירה של חומר מחפירות מרתפים אינה יקרה במיוחד, וגם השינוע של החומר באמצעות משאיות ושרוולי פלסטיק על החוף היא עניין של כמה מאות אלפי שקלים.(בדקתי זאת עם אנשי מקצוע בתחום)

לסיום, חיסול חוף אפולוניה הוא אות קלון לכל אלו שנתנו לו יד, זה פשוט פשע סביבתי בלתי נסלח. אם היו עונשי מאסר על פשעים סביבתיים חלק מאותם אחראיים היו צריכים להיכנס לכלא למאסר עולם!

להצטרפות לקבוצה למען חוף אפולוניה בפייסבוק לחצו כאן…

המשך »

בשבוע האחרון והחופים והים זכו לתשומת לב יוצאת דופן, שדרים עמדו עם הגב לים ושידרו בפתח מהדורת החדשות, עיתונים הקדישו לעניין כותרות ראשיות ועמודים שלמים, וסופסוף קיבלו גולשים ואנשי-ים במה תקשורתית נאה. משטרת ישראל סופסוף הקצתה כוחות ראויים לסיורים בחופים, מעל מרחפים כל העת מסוקים, והערנות בשיאה.
לא, אין כאן ניסיון של משטרת ישראל לתפוס את מזהמי הים, לא, אין כאן פועלה משטרתית לסיקול השתלטת של ברון נדל"ן על אחד החופים. יש כאן, ספק ניסיון פיגוע של החמאס.

מאז ניסיון הפיגוע בסירות נפץ בחג השבועות בשנת 1990 לא זכו חופי ישראל לתשומת לב כזו גדולה לא מרשויות השלטון ולא מן התקשורת.

ביני לבין עצמי אני תוהה מה היה קורה אילו בחמאס היו מחליטים על שיטות טרור חדשות, והיו מחלטים לנסות לפוגע בישראל באמצעות הים בטרור ביולוגי וכימי.
אני רואה בעייני רוחי את אלון בן-דוד עומד עם הגב לים, מסכה על פניו, ואמר למצלמה כי ארגוני הטרור בעזה עלו מדרגה בתעוזה שלהם, והרשויות בישראל מאוד מודאגות מן הנזק שסוג טרור כזה יכול לגרום, לבריאותם של המתרחצים בחוף, לגולשים ושאר משתמשי הים.

רגע, רגע, אלו אנחנו שמרעלים את הים, יום יום בזיהומים כימיים וביולוגיים, אלו אנחנו שבמו ידינו מסכנים את בריאותם של מתרחצים, גולשים ושאר משתמשי הים, ואנחנו עושים זאת כבר עשרות שנים בלי בושה ומתוך הרגל.
בעשרות שנים הטרור הכימי והביולוגי העצמי הזה, לא זכה לכותרת ראשית אף יחידת משטרה לא ניסתה לתופס את אותם מחוללי הטרור הזה, ואף חקירה משטרה לא נפתחה על גזילת חוף.

אני מסתכל על חופי ישראל ועל ההרס האדיר שאנחנו גרמנו להם, על המרינות המיותרות בהרצליה ובאשקלון, על מגדלי חוף כרמל, על סי-אנד-סאן, על השפד"ן, על הנחלים המזוהמים ועל כל שאר המפעלים שזיהמו וממשכים לזהם את הים ואני שואל את עצמי האם באמת אותם חמש חביות נפץ הם הבעיה של חופי ישראל, שמחייב להורות על סגירתם?
אני תוהה מדוע זיהום הים לא מקבל כותרות ראשיות? מדוע הרס חוף אפולוניה לא פתח מהדורות חדשות? מדוע אף פושע שזיהם את הים לא נכנס לכלא? מדוע אותם פושעים שבנו את המרינה והרסו את חופי הרצליה לא עמוד לדין? מדוע בתי המשפט נתנו יד להרס בלתי חוקי של חוף אפולוניה?

ישראל מדינה משונה, הרס והרעלה אדירה שמתבצעת באופן יומיומי בחופים עוברת כמעט בשתיקה וכמה חביות נפץ שספק אם שוגרו בכוונה מעוררות פאניקה ואימה?
אותי חביות הנפץ לא מפחידות, מפחיד אותי חוסר המעש של התקשורת ושל הרשויות מול זיהום הים המתמשך והרס חופי ישראל שלא נפסק לרגע.

רוב הציבור בטוח כי העירייה הרצליה היא מופת של עשייה ושמירה על החוק, אבל מדובר באשליה אופטית או אם תרצו מסך עשן של מערכת יחסי ציבור משומנת, שלא פעם מטעה ומרמה את התקשורת ואת הציבור, יש לכך אין ספור דוגמאות, הפעם אתמקד בנושא העישון.

מי שנחשף לכתבות בנושא העישון בוודאי מקבל רושם כי העיר הרצליה הינה עיר נקייה מעישון, הן המעשנים והן בעלי העסקים משקשקים מפחד ממערכת האכיפה של העירייה. הנה מבחר כתבות:

— הרצליה יוצאת למאבק במעשנים בציבור (YNET 2002)
— כ-100 דוחות בגין עישון במקומות ציבוריים נרשמו בהרצליה בשנת 2003 (NFC)
— הרצליה: ראש העיר מנהלת מלחמת חורמה במעשנים (YNET 2004)
— במקום דו"ח יקבלו סוכרייה על מקל (mynet 2009)

הנה לינקים לכמה הודעות בה מתהדרת עיריית הרצליה באכיפה שלה בנושא העישון:

• עיר ללא עישון (מתוך רשת ערים בריאות)
• 200 דוחות ב2006 (דובר עיריית הרצליה)
• במקום דוחות סוכריות (דובר עיריית הרצליה) המעשנת בתמונה היא סגנית הדוברת!

בפועל הנתונים של האכיפה בשלושת השנים האחרונות בהרצליה הינה מביכה ביותר, הנה טבלה שמבוססת על דוח משרד הבריאות ל2007, שאילתה שלי מאפריל 2009 ושאילתה שלי מינואר 2010.

נתון מעניין נוסף, לפי תשובת העירייה בתקופה ינואר-מרס 2009 נרשמו 21 דוחות לעסקים בגין עישון ואילו בתקופה אפריל-דצמבר נרשמו רק 14?!?!
לפי משרד הבריאות בהרצליה יש 30 פקחים שיכולים לאכוף את החוק, לפיכך מדובר בהספק דל ביותר אם לא לומר מביך.

אין לי מושג למה יש ביקרות כזו גדולה על עיריית ת"א, בה יש את האכיפה הכי משמעותית בארץ בנושא עישון, ואילו לגבי הרצליה שהינה עיר בילוי מרכזית אין בכלל ביקרות על אי-האכיפה?
שלא יהיו ספקות, במקומות הבילוי בהרצליה ממשיכים לעשן וקיבלתי על-כך מספר תלונות.

בדיון במועצת העיר השבוע נחשפו כמה פרטים מעניינים:
א.      בימים ראשון עד רביעי לא מתבצעת אכיפה בשעות הערב.
ב.       העירייה לא מגישה כתבי אישום על סמך תלונות של אזרחים
ג.        טופס התלונה שאזרחים שולחים לעירייה הוא כמו תלונה למוקד.

בקיצור, העירייה חוגגת וקושרת לעצמה כתרים והמעשנים ממשכים לחוגג.

אתמול עלתה בישיבת המועצה שאילתה של חברי ירון עולמי בנוגע לעלות הפורסים של העירייה ותאגידי העירייה במקומונים.
התשובה לשאילתה זו הייתה קצת מפוזרת לכן ריכזתי אותה לשתי הטבלאות הבאות. המשך »

בשנים האחרונות אני מעורב באופן די אינטנסיבי במערכת התכנון, הגשתי עתירות, התנגדויות, עררים, השתתפתי בדיוני ועדות מחוזיות וועדות ארציות, ואני חבר ועדה מקומיות, על-סמך ניסיון זה אנסה לנתח את הרפורמה של נתניהו ולתת רעיונות גם משלי.

להלן ניתוח ראשוני של הרפורמה, לפי מה אני חושב על כל אלמנט- חיובי, שלילי ולא ברור.

◊חיובי
הגברת השקיפות – אין ספק עניין חשוב ביותר שהיה צריך להיות כבר לפני לפחות 5 שנים.
ביטול ההקלות והשימוש החורגים – אלו הם שורש הרע במערכת התכנון, ממלכת השחיתות והקומבינות בועדות המקומיות, גרמו לעיוותים תכנוניים קשים והיה ראוי שיבוטלו כבר מזמן .
הקמת יחידת פיקוח על ועדות מקומיות – בהחלט דבר נחוץ השאלה כמה כ"א יוקצה ליחידה כזה? השערה שלי לא הרבה.
הגשת עררים על תוכניות מקומיות – בהחלט דבר חשוב, היום כמעט אין אפשרות להגיש עררים על תוכניות מקומיות(שאושרו בועדה מחוזית), השאלה כאן היא מה עומק הסמכות של ועדות הערר והרכבן.
צמצום האפשר לתובע על ירידת ערך – עוד דבר חיובי, ענייני ירידת ערך קרקע (פוטנציאלי) הגיע לאבסורדים חסרי הגיון. למשל, בעלי קרקע חקלאית בחוף השרון שיעודה שונה לשמורת טבע ונוף דורשים מיליארדים בשל פוטנציאל הנדל"ן שכביכול היה יכול להיות בה.
קיבעת סטנדרטים לגבי היטלי השבחה – זה טוב וראוי להוציא את העניין הזה לחלוטין משיקול דעת של ועדות, הייתי מוסיף גם שקיפות לעניין הזה. אני צופה מלחמה גדולה בעניין הזה מצד אנשי הנדל"ן והערכתי הם די יצלחו לשנות אותו לטובתם. המשך »

משחר ההיסטוריה מערכות תחבורה יבשתיות היו מבוססת על שני עקרונות, לכלי הרכב יש נהג ועליו נישא מקור האנרגיה הדרושה להנעתו.
העקרונות האלו נכונים כמעט לכל סוגי כלי הרכב, מרכבות וסוסים, אופניים, רכבות, מכוניות, אופנועים וכדומה.
למעשה המכונית הכי מודרנית של היום דומה מאוד למרכבות שהאנושות השתמשה בהם לפני 5000 שנים, רק במקום סוסים של לפני 5000 שנים המכונית של היום כוללת מנוע כלשהו.

ניצני מהפכה תחבורתית היו כאן לפני 200 שנה עם המצאת הרכבת, פן אחד שלה היה הרעיון החדש, שנבע מאילוץ טכנולוגי, של הסעת המונים, והפן השני הוא שימוש במנוע הקיטור. בתחילה, רכבת הייתה דורשת כמויות אדירות של פחם, אבל ככל שהתפתחה טכנולוגית המנועים, כך קטן משקל מקור האנרגיה הנישא על הרכב, ואפשר היה לזנוח את רעיון הסעת ההמונים ולשוב לקונספט של "הכרכרה", המכונית של היום.
ראוי לציין, כי תמיד השיפור הטכנולוגי היה במטרה ליצור מנוע קומפקטי יותר, שמייצר יותר אנרגיה, ודורש פחות "דלק", מה שנקרא "יעילות אנרגטית". ואגב, זו הסיבה שכלי הרכב החשמליים שנמצאים היום בכותרות הם נסיגה טכנולוגית ולא התקדמות.

הטכנולוגיה היום מאפשר בניית כלי רכב ללא נהג, וביטול הצורך לשאת את מקור האנרגיה על כלי הרכב. למשל, הרכבת החשמלית שהמנוע שלה ניזון ישירות מרשת החשמל, המצאה מתקדמת יותר היא הרכבת המגנטית (maglev) שאפילו לא כוללת מנוע ולא גלגלים. המגבלה של מערכות אלו היא היותם מערכות מסילתיות ולכן משמשות היום רק למערכות הסעת המונים.
ההתפתחויות הטכנולוגיות בעשור האחרון בתחום המחשוב מביאות אותנו למצב שכבר היום יש אבות-טיפוס למכוניות ללא נהג, בתחום המסילתי המחשבים כבר היום מחליפים את הנהגים.

תחבורה ציבורית vs. פרטית
מערכות תחבורה נחלקות לשני סוגים שימוש, תחבורה פרטית ותחבורה ציבורית אשר נבחנות בכמה היבטים עיקריים כמו: זמינות, זמן נסיעה, בטיחות, עלות, ולאחרונה גם יעילות אנרגטית. כמובן הבחינה של היבטים אלו שונה ממקום למקום ותלויה בסביבה כלכלית, חברתית וגיאוגרפית. המשך »

בימים אלו נמצאים בידיעות אחרונות במלחמת חורמה נגד העיתון "ישראל היום", כי הם סבורים "שישראל היום" מוטה פוליטית. אני ממליץ לידיעות אחרונות לפני שהם בודקים ומבקרים מה קורה אצל מתחרים שלהם לבדוק טוב טוב מה קורה אצלם בבית. למשל, מה קורה במקומון ידיעות השרון.

אחד הגופים היחידים בארץ שמתנהל ללא ביקרות ציבורית היא אימפריית התקשורת של ידיעות אחרונות, בקרב אנשי הציבור והפוליטיקאים יש פחד משתק מן המפלצת ברוחב מוזס. אף אחד לא רוצה שהמפלצת תתעורר יום אחד על הצד הלא נכון ותירק לעברו להבה חורכת שתשאיר אותו שרוף, פצוע וללא כלום.

לא פעם אני כותב על התקשורת, אני חושב שגופי התקשורת הגדולים משחקים תפקיד שלילי מאוד בדמוקרטיה, ולא מעט מתחלואיה הם תוצאה של תפקוד פגום של התקשורת.
הרבה פעמים מתעורר חשד כי כתבה מסוימת נועדה לשרת פוליטיקאי מסוים, שעיתונאי מסוים מוטה לטובת פוליטיקאי ועושה עבורו את העבודה השחורה. בחלק גדול מן המקרים זה נשאר בגדר חשד אבל בחלק אפשר לדעת בוודאות כי הסיקור מוטה, כמו המקרה הזה.

לאחרונה מונתה כתבת חדשה במקומון ידיעות השרון לסקר את הרצליה, הייתי המום שנודע לי כי זו פעילה פוליטית בולטת מכוחותיה של ראש העירייה.
כבר תקופה ארוכה אני חושד כי ידיעות השרון מוטה פוליטית לטובת ראש העירייה, לא פעם ייחסתי זאת לרצון עיתונאי "לגיטימי" לכאורה לקבל סיפורים בלעדיים מן העירייה. אבל לפני חצי שנה הבנתי שאין סיכוי שידיעות השרון מסקר באופן הוגן ואובייקטיבי את הרצליה אלא ההפך יש הטיה ברורה לטובת ראש העירייה, ולכן כבר לפני חצי שנה ניתקתי מגע איתם.

כל עוד ידיעות השרון "השתינו" בבריכה שתקתי, אבל בידיעות השרון החליטו "להשתין" מן המקפצה ולכן לא יכולתי לשתוק והשבוע שלחתי מכתב בנושא ליעל אדמוני העורכת הראשית של ידיעות תקשורת אני מביא אותו כאן במלאו.

המשך »

בשבועות הקרובים, לקראת ועדת קופנהגן, נשמע דיווחים ודיונים בנושא ההתחממות הגלובלית, ועל דרכים "להצלת" כדור-הארץ. אין ספק שהנושא הוא לגיטימי, אבל למען האמת מדובר בנושא שרק מגרד את פני השטח של בעיות הליבה של האנושות היום.

צריך להבהיר כדור-הארץ אינו נתון לסכנה אלא האנושות. כדור-הארץ עבר שינויי אקלים דרמטיים בעבר "ושרד". למען האמת, גם האנושות עברה ב100 אלף השנים האחרונות כמה וכמה שינויי אקלים ושרדה, יעידו על כך כפרים פרה-היסטוריים שנמצאים בתוך הים מול חופי ישראל.

זו תהיה טעות לחושב שהבעיה הגדולה ביותר שהאנושות מתמודדת מולה היום היא ההתחממות הגלובלית, האנושות עומדת בפני משבר עמוק של דילול משאבים.
בפשטות היום יש הרבה יותר בני אדם על כדור-הארץ שחיים יותר שנים וצורכים הרבה יותר משאבים.
קצת מספרים, בשנת 1900 היו על כדור-הארץ 1.6 מיליארד בני-אדם, היום יש 7 מיליארד מדובר בגידול שלי פי 4.3. תוחלת החיים הממוצעת בעולם בשנת 1900 הייתה 36 שנים, היום היא 67 שנים כמעט פי שתיים. השימוש בנפט, למשל, גדל מ57 מיליון חביות לשנה בשנת 1900 ל30 מיליארד חביות בשנה היום, פי 500. באותה תקופה השימוש בפחם גדל פי 10 ובפלדה פי 28.

למעשה אפשר למקמם את שינוי אקלים כגורם נוסף להחמרה בקצב התדלדלות משאבי טבע כמו: מים, אדמה, תוצרת חקלאית וכדומה.
גם אם נניח שיהיה נס ונצליח למנוע את שינוי אקלים עדיין האנושות תהיה זקוקה "להוציא" מכדור-הארץ בשנת 2050 כמות משאבים אדירה שיתמכו ב10 מיליארד איש שיחיו באיכות חיים סבירה.

תרבות הצריכה
הדרך הנכונה והגיונית ביותר להוריד את קצב התדלדלות המשאבים, היא הקטנה משמעותית בצריכה. וכאן מגיע הפרדוקס הגדול, הרי תרבות הצריכה זו אחת מאבני היסוד של הכלכלה העולמית היום.
התמקדות בשאלת ההתחממות הגלובלית היא לא יותר מבועת עשן שמאפשרת התחמקות משאלת הליבה היום, איך להוריד למינימום האפשרי את צריכת המשאבים?
התשובה לשאלה זו היא פשוטה, ומשמעותה ביטול למעשה של המונע הכלכלי של האנושות היום.
ספק אם יש מנהיג בעולם שיכול לבוא ולהגיד את האמת "אנחנו צורכים את עצמנו לדעת", וימשך במעשים.
למשל, הגדלה משמעותית של המס על הדלק, איסור מכירת מכוניות פרטיות, חינוך הדור הצעיר למתן מאוד את הצריכה. מישהו יכול לדמיין נשיא אמריקני שאומר לציבור, תפסיקו לקנות ולנוסע במכוניות פרטיות? או לחנך את הדור הצעיר לא לצרוך?
נשיא כזה מייד יהפוך לבר-מינן פוליטי. הרי המערכת הפוליטית באמריקה, ובכלל בעולם המערבי, תלויה כמעט לחלוטין בגופים כלכליים מבוססי צריכה.

באופן מוזר שינוי האקלים עצמו הופך למין זרז להגדלת הצריכה, מכל עבר מנהיגים וגופים שונים מנסים לשכנע אותנו לקנות עוד ועוד מוצרים "ירוקים", אם זו מנורה "חסכונית" או מכונית חשמלית.
הרי מדוע להגיד את האמת הקשה ולהביא לשינוי אמיתי כאשר אפשר להוליך שולל את הציבור ועל הדרך לגרום לכך שמקורבים ירווחו הון.
צריך להקשיב טוב לדברים שיאמרו בשבועות הקרובים, האם נשמע אותן מילים נבובות על כדור-הארץ וגזי החממה או התמודדות אמיתית עם בעיות הליבה של האנושות כיום.

הקטנת פליטת גזי החממה לבדה תחת מעטה עבה של התחסדות, חשיבה פוליטית קיצרת טווח, ואינטרסים כלכליים לא יכולה "להציל" את האנושות.
הקטנת פליטת גזי החממה חייבת להיות חלק ממהלך רחב ומשמעותי של הקטנת השימוש במשאבים ושינוי כלכלי רדיקלי בה התחרות תהיה בצמצם הצריכה ולא בהגדלתה.

מקריאת העיתונים השבוע היה נדמה כי חל שינוי בעיר ת"א כאשר חנין וחבורתו הצליחו "לפצח" את סודות תקציב עיריית ת"א להגישו אותו בצורה ברורה ואינטראקטיבית ולא בטבלה משימה, מדובר כמובן בבלוף.

לפני שנה בדיוק, חנין וחבורתו הצליחו להיכנס למועצת העיר ת"א בכוח גדול. כמו אובמה באמריקה גם כאן תושבי ת"א מתחילים להבין את הבלוף שחנין מכר לפני שנה בעזרת מערכת יחסי ציבור משומנת, עיתונאי חצר רדודים, והשמצות חסרות שחר על יריביו בין השאר נגד הירוקים ופאר ויסנר.
חנין וחבורתו כנראה מאוד נבהלו מן הביקורת על פעילותם הדלה בשנה האחרונה, והחליטו לעשות ספין.
ספין זו אולי מילה טובה מידי למה שקרה כאן, מדובר פשוט בתרמית.

חנין וחבורתו מכרו לידיעות אחרונות, הארץ, וכלי תקשורת אחרים בלוף, נאמר לעיתונאים כי אנשי חנין עמלו כביכול שנה על "תוכנה" שחושפת את סודות תקציב הענק של עיריית ת"א. אתמול נכנסתי לראות את "התוכנה" כמובן שאין לא תוכנה ולא נעלים מדובר בקובץ אקסל ענק שמציג את התקציב.

חנין וחבורתו נמצאים היום בבעיה, הביקורת נגדם צודקת ונכונה, הפעילות המוניציפאלית שלהם דלה עד אפסית, חמשת חברי המועצה שלהם הם אנשים די אפורים שנדמה שנקלעו שלא מרצונם לתפקיד שגדול עליהם בכמה מידות, והם פשוט לא מצליחים להרים אופוזיציה אפקטיבית בעיריית ת"א.
אני וחברי ירון עולמי למשל, שני חברי אופוזיציה יחידים בהרצליה, הגשנו בשנה האחרונה שתי עתירות, ערר אחד מוצלח, וחשפנו עוד שורה ארוכה של מחדלים חמורים בעיריית הרצליה, וזאת למרות העבודה כי מימון הבחירות שזכינו לו הוא בטל בשישים לעומת זה שזכו לו חנין וחבורתו, והעבודה כי בניגוד להם לנו אין ח"כ שזוכה למימון מפלגות קבוע ונדיב מן המדינה.

חנין וחבורתו כנראה יודעים עם מי יש להם עסק בתקשורת, עטפו בשם מפוצץ(תקיצבולטור) את קובץ האקסל, שנסיך קציצת הבשר התעשייתית(פדן) וחברו יצרו, הקימו אתר אינטרנט מיוחד, שכרו אולפן, צוות צילום והפיקו סרטון, ולכל זה נתלוותה עטיפה גריפת מצועצעת. אלו כנראה הרשימו מאוד חלק מאנשי התקשורת שהעניין הגיע לידיהם, והעניין פורסם בצורה רשלנית ושגויה כך שנוצר רושם כאילו חנין וחבורתו עשו משהו משמעותי בשנה האחרונה.

בהקשר זה, ניתן היה לצפות שבלוגר הטכנולוגיה "המוערך" עידו קינן שודאי יודע להבדיל בין קובץ אקסל לתוכנה, יצא בצורה בוטה נגד התרמית התקשורתית שהייתה כאן, אבל לא, הוא דווקא תוקף רק את עיריית ת"א ומתעלם מהתרמית הזו.
במאמר מוסגר, אין ספק שעירייה או כל רשות שלטונית אחרת חייבת לפרסם תקציבים באופן נגיש, וגם ברור שהעירייה הייתה חייבת להעביר את קבצי האקסל לחברי המועצה בלי ויכוחים. אם היו שואלים אותי מה צריך לעשות כשעירייה לא מוכנה להעביר קבצים הייתי אומר שדבר ראשון צריך להגיש עתירה לבית משפט, דבר שני אם הייתי ח"כ כמו חנין הייתי מגיש שאילתה לשר הפנים ושואל למה לא לחייב בחוזר מנכ"ל את הרשויות המקומיות לפרסם את התקציב בפורמט נגיש כמו אקסל או XML ואם זה לא היה עוזר הייתי פועל לשנות את החוק.
אבל למה לחנין לעבוד קשה ולעשות שינוי אמיתי שישפע על כל אזרחי המדינה שאפשר לעשות מסיפור כזה סלט ולקבל יחסי ציבור?

דב בלוף
חנין הוא אחד הבלופים הפוליטיים הגדולים של השנים האחרונות, האיש אומנם רהוט ומבין בענייני סביבה, אבל העשייה שלו בימיו בכנסת היא כושלת במבחן התוצאה. חנין זכה לשבחים על כך שהעביר שני חוקים סביבתיים משמעותיים, חוק "אוויר נקי" שהיום הוא לא יותר מהודעה לתקשורת וספק אם הוא ימומש בשנים הקרובות, וחוק "המזהם משלם" שהוסיף עוד כמה אותיות מתות לחוקים שכמעט לא נאכפים וכנראה גם לא יאכפו בשנים הקרובות.
שני כישלונות מהדהדים נוספים של חנין בכנסת היו חוסר יכולתו למנוע את חוק הקסדות הטיפשי של ארדן, וחסר יכולתו למנוע את החוק שמאפשר פרסום חוצות באיילון, במקרה הזה הוא אפילו לא הצליח לשכנע את חבר מפלגתו חנא סוויד להתנגד לחוק.
למען ההגינות, אציין שחנין משתתף בלא מעט דיונים סביבתיים בכנסת ובהחלט אומר בהם דברים לעניין, אבל בניגוד לפילוסופים ועיתונאים פוליטיקאים בכל הרמות נבחנים במבחן התוצאה וכן לדעתי חנין נכשל פעמים רבות.

אבל הבעיה היא לא בחנין אלא בתקשורת הרדודה שמוקסמת מחנין, ונוטה להתעלם הן מן העבודה כי הוא קומוניסט אנטי ציוני והן מכישלונותיו בכנסת. ואם לא די בזה גופי תקשורת נוהגים להסתער באופן בלתי מוסבר על יריביו הפוליטיים.

בקיצור "השוקולד הבלגי" היקר והמפואר שחנין מנסה למכור לציבור הוא לא יותר מקוביית סוכר חום עבשה.

השבוע חל 100 שנים למותו של אחד המנהיגים הגדולים ביותר שקמו ליהדות המזרח בדורות האחרונים.
הרב, החכם, המקובל יוסף חיים, הוא אולי אחד האיקונים הגדולים אם לא הגדול ביותר ליהדות בבל המפוארת, על כך תעיד העבודה שכמעט בכל בית של יהודים "יוצאי עיראק" יש תמונה של הרב יוסף חיים כאילו היה בן משפחה.

מי הוא הרב יוסף חיים?
הרב יוסף חיים (הבן איש חי), נולד בבגדאד למשפחת רבנים בשנת 1839 מגיל צעיר ביותר נחשב כגאון, הרב חיים הפך בגיל 25 למנהיג הקהילה בבגדאד ובהמשך הפך לפוסק המרכזי והפופולארי ביותר בקרב יהדות המזרח, כולל הספרדים בארץ-ישראל.
הנקודה הכי בולטות באישיותו של הרב חיים, היא רצונו להביא את משנתו לציבור, זאת תוך ניסיון למזער את האלמנט הסגידה האישית שרבים במעמדו היו חוטאים בה. האיש היה כנראה אדם צנוע, שהעדיף להעביר את משנתו בכתב לקהילות השונות.
הרב יוסף חיים מת ב31 לאוגוסט 1909 ועל צניעותו אפשר להתרשם גם מן הקבר שלו, שנראה כמו קבר רגיל, ולא מאוזוליאום כפי שאפשר היה לצפות מאדם במעמדו.
תפיסת עולמו של הרב יוסף חיים הייתה מבוססת על הקבלה, לא במובן המיסטי שלה, ועל שימור צביון שהשתרש בקהילות המזרח תוך קירוב ההלכה והתורה לכל שכבות הקהילה.
מאמר יפה של פורפ' חביבה פדיה על הרב יוסף חיים בNRG

הרב חיים נחשב בזמנו לפוסק הדור, אם תרצו מן אהרון ברק של תקופתו, יתר מזאת חוכמתו ומנהיגותו גרמו להערצה גדולה בקרב קהילות יהודיות רבות, ואף בקרב לא יהודים. אין לי ספק שהאיש הוא המנהיג הכי חשוב שקם ליהודי עיראק במאות שנים האחרונות.

מנהיגות בראי הזמן
היום רוב היהודים בישראל הם חילוניים, שהדת תופסת מקום משני בחייהם. אבל יש לזכור המצב טרם הקמת המדינה בעיקר בקהילות יהודי המזרח היה שונה. רוב היהודים אמנם חיו מה שנחשב היום כחיים חילוניים עבדו בעבודת רגילות, לא הקפידו על כל המצוות ולא התפללו באופן קבוע. אבל להבדיל מהיום אז המסורת, הדת ובית הכנסת היו העוגן המרכזי של החיים ולכן מנהיגים של הקהילה, על כל גווני, היו רבנים אשר גם הקהילה וגם אנשים פרטיים נשמעו להם.
אין לי ספק שבמשך הדורות היו מאבקי מנהיגות היו גם סכסכים אישית רוויי אגו, גם בקרב רבנים, ולכן לחלוטין אין זה טריוויאלי שמנהיג/רב עומד בראש קהילה בגיל 25 ונשאר מנהיג 50 שנים.
להתרשמותי חשיבותו ההיסטורית של הרב יוסף חיים היא ביכולתו לגבש את הקהילה, ליצור גאווה ולגרום לכך שקהילת יהודי עיראק נכנסה לתקופה בין מלחמות העולם (תחת "שלטון אנגלי") בעוצמה, ביציבות והפכה לכוח מוביל בתחומי חיים רבים בעיראק של אותה תקופה.
אין ספק, שאותו גיבוש, אותה גאווה ואותו ביטחון עצמי הם שהביאו את קהילת יהודי עיראק להשתלב בצורה טובה בישראל בראשית דרכה. מכאן אני רואה את חשיבותו של הרב יוסף חיים לישראל.

הרב יוסף חיים מול הרב עובדיה יוסף
לפעמים מנהגים נשכחים מן היסטוריה כי היה ראוי שישכחו אבל לפעמים מנהגים דגולים נשכחים לא בצדק ומסיבות פוליטיות אישיות.
וזה כנראה המקרה של הרב יוסף חיים, בניגוד אולי לקהילות אחרות בקהילת יהודי עיראק העיסוק במיסטיקה וביכולות על טבעיות הוא קטן. ולכן הפן הזה שמהווה חלק חשוב משימור ההיסטורי של רבנים אינו תופס לגבי הרב יוסף חיים.
אבל מעבר לכך, במקרה של הרב יוסף חיים יש את "יריבו" המובהק הרב עובדיה יוסף שאולי הוא הגורם המרכזי לאי-זכירתו של הרב יוסף חיים בתודעה של ישראל.
אם עוקבים אחר הביוגרפיה של הרב עובדה יוסף והרב יוסף חיים רואים הקבלה, הרב חיים, נחשב לגאון מגיל צעיר, גם הרב יוסף, שניהם הפכו למנהיגי קהילה בראשית שנות העשרים לחייהם, שניהם כתבו עשרות ספרים, שניהם נחשבים פוסקי הדור. אבל להבדיל הרב יוסף חולק על משנתו המרכזית של הרב יוסף חיים.

מן הרושם שאני מקבל נדמה שהרב עובדה יוסף ניסה בכל כוחו להידמות ולקבל מעמד דומה למעמד של הרב יוסף חיים ולזכות בהערצה דומה לה זכה.
באופן לא מפתיע הרב עובדה יוסף לא זוכה להערצה גדולה בקרב יהודי עיראק, אם שמים לב האנשים המרכזיים שסובבים אותו במערכת של ש"ס הם בעיקר מקרב יהודים יוצאי צפון אפריקה, זה די מוזר, בהתחשב בעובדה שהרב עובדיה יוסף נולד בעיראק והתחנך על המורשת הזו.

אני לפעמים תוהה למה רבים בקהילת "יוצאי עיראק" לא נמנים על עדת מעריצי ש"ס, האם הניסיון לגמד את מעמדו של הרב יוסף חיים גרר כעס? האם זו תפיסת עולמו הקפדנית של הרב עובדיה יוסף? האם זה ניסיון התבדלות הוא שמפריע כאן? ואולי כולם גם יחד?

בכל אופן, הרב יוסף חיים ורבני יהודי המזרח האחרים אינו נחלתם של אנשי ש"ס ואסור לתת להם להחליט מי ומה ישמרו בתודעה ההיסטורית של עם ישראל ומי לא.

אני חושב שמדינת ישראל, כן צריכה לשמר את המורשת הזו של אנשים כאלו, לאו דווקא בפן הדתי אלא בפן מנהיגותי חברתי.
יש לכך גם חשיבות חברתית ממדרגה ראשונה חשוב שלדור הצעיר לא תהיה הרגשת תלישות ולא ייוצר הרושם שהמנהיגים הדגולים של העם היהודי באו רק מאירופה. אלא שגם בקהילות המזרח שחלק מן הילדים הם צאצאים שלהן הייתה מסורת, הייתה גאווה והיו מנהיגים דגולים שיכולים לעמוד בשורה אחת גם עם הרצל.

התמונה באדיבות אתר MyTzadik