מאז הקמת המדינה נלחמנו שוב ושוב באויבים מדרום, מצפון וממזרח, אבל ידענו כי לפחות ממערב אין לנו אויבים, אבל זה השתנה ב25/04/2010 ממשלת הכריזה מלחמה על גלי-הים. במסמך מדיניות תמוהה ביותר החליטה ממשלת ישראל לבצר את חופי ישראל ולמנוע מגלי-הים להגיע לחוף, ולהשקיע בכך 500 מילון שקל ב20 שנה הקרובות.

אז מה עשו גלי-הים שהופך אותם לאויבי המדינה? מסתבר, שגלי-הים הפוגעים במוצקי הכורכר וגורמים לנסיגתם מסכנים את הנדל"ן היקר והיוקרתי שנבנה קרוב מידי לשפת המצוק.

גלי-הים כמובן לא שינו את התנהגותם והם מגיעים לבקר בחופינו בתדירות של כל כמה שניות כפי שעשו מקדמא דנא. מה שכן השתנה זו בניה חסרת רסן וגזלנית על שפת המצוק, ובמקביל גרעון חול גדול שנגרם בין השאר מבניית מבנים בתוך הים(כמו מרינות) הגרמים לשיבושים קשים בתנועת החול, ולהצרת חופים רבים.
מדינת ישראל התנהלה מאז הקמתה ביהירות גדולה מול הטבע המקומי, יבשנו את אגם החולה, את ים המלח, ועוד הרשימה ארוכה, כנראה היהירות הזו לא הייתה מספיק גדולה וממשלת נתניהו החליטה לעלות מדרגה ולהילחם בתופעה הכי בסיסית של הטבע, גלי-הים.

כמו במקרים רבים אחרים, ממשלת ישראל לא מכירה בנזק שגרמנו, ובמקום לנסות להסיר את גורמי הנזק או להקטין את השפעתם הולכים למלחמה חסרת תועלת, גרנדיוזית ויקרה.

גלי-הים היו כאן מיליוני שנים לפינו ויהיו כאן מיליוני שנים אחרינו, באו נודה על האמת לכולם ברור שהמלחמה בגלי-הים היא חסרת תועלת, תוך כמה שנים גם קו הביצורים הקשיח ביותר לא יעמוד בפניהם והנדל"ן שנבנה על שפת המוצק יחזר להיות חול ואבנים בחוף.

איך התקבלה ההחלטה?
כמו שקורה לא פעם במקומותינו גם החלטה לבנות ביצורים נגד גלי-הים התקבלה באופן לא תקין. ללא דיון ציבורי(מסמך המדיניות פורסם לאחר קבלת ההחלטה), ללא בדיקה ראויה של חלופות, ללא למידה מן הנעשה בעולם והכי חמור תוך ניגוד עניינים חריף של היועץ ההנדסי של אותו מסמך המדיניות.
אם תשאלו את יוזמי תוכנית ביצורים זו הם כמובן יכחשו כי היא למטרות נדל"ן, הם יאמרו שזה נועד למטרה נעלה והיא הצלת חיים מנפילת מצוקים אל תאמינו, זו הולכת שולל. מנפילת מצוקי החוף ב20 שנים האחרונות נהרג אדם אחד, באותה תקופה נהרגו כמה וכמה אנשים מנפילות מצוקים דומות בנגב, במדבר יהודה, בגליל ובגולן, ההבדל בין מצוקים אלו, שלא יבצור, למצוקי החוף הוא הנדל"ן.

ישנה בהחלט חלופה סבירה ואפילו מקובלת מאוד בעולם, הכוללת טיפול משולב, הקטנת הנזקים מעשי ידי אדם וחיקוי הטבע ע"י הוספת חול לחוף.
וכן, בין השאר פינוי הנדל"ן שנבנה בחוסר מחשבה קרוב לשפת המצוק, הרבה יותר הגינוי לשלם כסף ציבורי להחזרת הקרקע שעל המצוקים לידי הציבור מאשר לזרוק 500 מילון שקל לים לטובת הגנת הנדל"ן של בעלי-ההון החזקים בישראל.

אני לפעמים תוהה מה רוצה גל שנוצר בים מול סיציליה ועובר אלפי ק"מ עד אשר הוא מגיע לחופינו, אין לי ספק כי אותו גל רוצה להתפוגג לאיטו על חוף חולי ובדרך לחוש כל גרגר וגרגר חול כפי שעשו אבותיו מיליוני שנים ולא להתנפץ על קו ביצורים מלאכותי.

אסיים ואומר לשרי הממשלה, עזבו את גלי-הים במנוחה, גלי-הים אינם חסרי ערך, גלי-הים אינם אויבי המדינה, שצריך לבנות נגדם ביצורים!

פורסם גם בדה-מרקר

עדיין לא ידוע בוודאות כי קיים גז במאגר לוויתן, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שאת הלוויתן הזה אנשי חברת חשמל יתקשו לבלוע.
זה עשור מנסים אנשי חברת חשמל לקדם את התחנה הפחמית החדשה באשקלון, בשנת 2008 הם היו כפסע מקבלת אישור הועדה לתשתיות לאומיות ורק עתירה לבג"ץ שהגשנו הצליחה לעכב את אותו אישור בכמה חודשים, ואז בתחילת 2009 התגלה מאגר הגז תמר שטרף את כל הקלפים לאנשי חברת החשמל.

לאורך כל הליך התכנוני של הקמת התחנה טענו כי יש להעדיף הקמת תחנת גז במקום התחנה הפחמית. לתחנות גז יתרונות רבים על-פני תחנות פחם, ביניהם: זמן הקמה קצר, עלות הקמה זולה, שטח קטן, זיהום אוויר מפוחת, השפעה אפסית על הים, אי-יצרת אפר, אין צורך הובלה ימית, ומספר קטן מאוד של עובדים.

מול היתרונות הרבים של תחנות גז, חברת החשמל טענה טיעון אחד ויחיד, חוסר אמינות של אספקת הגז.
עד התגלית בתמר הטיעון הזה היה אפילו היה די משכנע, אנשי חברת חשמל טענו כי התלות הבלעדית של ישראל באספקת גז ממצרים לרוב תצרוכת החשמל היא חסרת אחריות ויכולה להביא לקטסטרופה במקרה שמצרים תחליט לסגור את השיבר.
אין ספק שבזמנו זה היה טיעון בעל משקל רב, גם לאור הפרסומים התכופים מצד מצרים על כוונתם לא לעמוד בהסכם אם לא ישונו תנאיו. אבל, עם גילוי מאגר תמר חל שינוי מאוד משמעותי, והטענה שמצרים יכולה בשניות לשתק את מדינת ישראל הפכה לחסרת תוקף.

הינו בטוחים כי הגילוי הזה יביא את חברת חשמל ומשרד התשתיות לבטל את התחנה הפחמית, באופן לא מפתיע לא כך קרה ומצאנו את עצמנו ביום חם באוגוסט האחרון במשרדי הועדה לתשתיות לאומיות.
אנשי חברת החשמל נשארו עם אותו טיעון אחד ויחיד, אמינות אספקת הגז, אבל הפעם הם לא הזכירו את מצרים אלא טענו כי הגז בצינור אחד ובאר אחת יכולים במקרה תקלה או חבלה לשתק את המדינה.
אנחנו ידענו כי טורבינות גז יכולות להשתמש כתחליף לגז בסולר, כאן תשובת אנשי חברת חשמל די הדהימה אותנו, הם טענו כי המעבר מגז לסולר וההפך יכול לקחת בין חצי שעה לשעתיים ומדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שעתיים הפסקת חשמל.

אז המצב היום הוא שעל כף המאזניים עומדים החיסרון שעתיים הפסקת חשמל מול היתרונות, זמן, כסף, שטח, נזק סביבתי נמוך, והכי חשוב הרבה פחות נזק בריאותי.
כל בר דעת מבין שמדובר בחיסרון בטל בששים לעומת היתרונות הרבים, אז מה מביא את אנשי חברת חשמל לדבוק בתחנה הפחמית?
לדעתי, אנשי חברת חשמל רואים בתחנה הפחמית שני יתרונות לאינטרסים שלהם האחד זה המשך המונופול הרווחי שיש לחברת חשמל על יבוא פחם, והשני הוא צירוף מאות עובדים לחברה כך שאנשי חברת חשמל יהיו יכולים להמשיך בתנאי העסקתם המצוינים, להמשיך בתרבות הנפוטיזם, ולהמשיך להיות עם היד על השלטר של המדינה.

אז בסיכומו של עניין השאלה אמיתית שעומדת על הפרק בנוגע לתחנה הפחמית באשקלון היא מה יותר חשוב האינטרסים של חברת חשמל או האינטרסים של מדינת ישראל? אל תטעו, בקרב מקבלי ההחלטות התשובה לשאלה הזו לא ברורה כפי שנדמה.

היום יש לוויתן שמאוד מפחיד את אנשי חברת חשמל, ולא מדובר בזה שבא לבקר בחופי ישראל פעם בשנה אלא זה שנמצא מתחת לים ויכול להפוך את ישראל למעצמת גז.

רקע
טבלה שמסכמת את ההבדלים בין התחנה הפחמית לתחנת הגז

סרטון שמתאר איך עובדת תחנת גז

סרטון שמתאר איך עובדת תחנת פחם

לגרסה מקוצרת שהתפרסמה בדה-מרקר לחצו כאן…

לפי כשבוע התפרסם במקומון זמן השרון מאמר של דר' יריב בן-אליעזר, זאת בתגובה לראיון שהתפרסם עם מבקר העירייה שבוע קודם לכן במקומון, זה היה מוזר מפני שבראיון הייתה תגובה של העירייה(ראו התיחסות לתגובה זו).
הדברים של בן-אליעזר כמעט ולא התייחסו לדבריו של המבקר אלא היללו ושיבחו את יעל גרמן, לאחר שראיתי זאת אמרתי לעצמי שאם זמן השרון נתנו במה לדבריו של בן-אליעזר הם ודאי יתנו במה לדברים שלי? מתברר שלא, מי שיקרא את הדברים למטה ודאי יבין מדוע זמן השרון ששייך למעריב ששייך לנמרודי לא פרסם מאמרי זה…
—————————————————–

לפי שאתחיל ראוי להזכיר מארג קשריו של דר' בן-אליעזר, ראשית הוא שימש כמנהל קמפיין הבחירות של יעל גרמן בשלושת המערכות הבחירות האחרונות, שנית, במקביל הוא מכהן בתפקיד בכיר במרכז הבינתחומי שנתן לחסדיה של גרמן, שלישית הוא ניהל יחד עם גרמן שנים ארוכות משרד יחסי ציבור.

מלכת הנדל"ניסטים
אין דימוי רחוק מן המציאות מאשר הדימוי "הנלחמת בנדל"נסטים" מדובר פשוט בדימוי שיקרי לחלוטין גרמן היא יקירת יזמי הנדל"ן מתחרה אולי רק לשלומי לחינאי מבת-ים, וצבי בר מר"ג. גרמן אישרה וקידמה לא מעט  מיזמי נדל"ן תמוהים ומפקפקים. למשל,
עסקת פאת-ים עם נמרודי – גרמן העבירה לרשותו קרקע ציבורית לבניית דירות יוקרה בקו ראשון לחוף תמורת קרקע שהוא לא יכול לבנות עליה כלום. ועל זה צריך להזכיר את אישור הקומה הנוספת לקניון שבעת הכוכבים גם הוא של נמרודי.
תוכנית מרינה-לי של מש' עופר – גרמן אישרה להם לבנות על שטח ציבורי פתוח בקרבת חוף הנכים במקום להגביל אותם רק ל30 הדונם שתוכנית מתאר ארצית אפשרה.
תוכנית חוף התכלת של מש' עופר ואחרים – מדובר בתוכנית ענק בצמוד לחוף שגרמן מקדמת במרץ בו היא מתכוונת לאשר אלפי דירות יוקרה.
תוכנית מלון אשל של דנה עזריאלי – גרמן פשוט אישרה לבנות מגורי יוקרה בקרבת החוף במקום  המלון.
תוכנית מלון דן אכדיה של מש' פדרמן – גרמן אישר לבנות את המלון הגדול במזרח התיכון, מדובר במלון בן 1300 חדרים פי שלוש מכל חדרי המלון בכל הרצליה.
תוכנית הבינתחומי – שודאי מוכרת לדר' בן-אליעזר היטב בו אישרה גרמן 700 דירות במתחם הבינתחומי על חשבון שטח ציבורי.

מדובר פשוט בקצה קרחון של התרפסות נלעגת של גרמן בפני הנדל"נסטים.

אין חוף
דר' בן אליעזר שכח כי גרמן היא זו שהרסה את חוף אפולוניה, וב12 שנות שלטונה לא נעשתה שום פעולה לשקם את הנזקים שגרמה המרינה לחוף.

אין שקיפות
עירייה הרצליה היא העירייה בה יש הכי פחות שקיפות מבין הערים הגדולות, פרוטוקולים של ועדות, תקציבים ועוד לא מתפרסמים, רק לפני שבועיים הצהירה גרמן שהעירייה לא תהיה שקופה מילימטר יותר ממה שמחייב החוק. יש לתוהות מדוע גרמן אינה מפרסמת את רשימת התורמים לעמותת האנסמבל כפי שדרשתי בישיבת המועצה האחרונה.

נכנעת סדרתית לדתיים
דר' בן אליעזר שכח לספר שאת תאגיד הקוברה הקימו בשביל לתת תעסוקה לעסקנים דתיים, רק בהרצליה כל תלמיד כולל מקבל מהעירייה11 אלף שקל לשנה, גרמן גם נכנעה לדתיים בעניין ההסעות לפארק ולחוף בשבת, ועוד ועוד…

רודנות הרצליה הראשונה
בהרצליה מתקיים משטר רודנות אשר מחוויר לעומת משטר אלי לנדאו, עובדי עירייה מפוחדים, התפרצויות זעם תכופות בישיבות, ניהול לא תקין של ישיבות מועצה ושל ועדות תכנון ובעיקר התנהלות כוחנית שמבטל ומחוקת כל מי שמעיז לא להסכים איתה.

דר' יריב בן-אליעזר ויעל גרמן פשוט חיים בממלכת השקרים של ארץ הפנטזיה, בה אין אפשרות לדעת מי השליט ומי ליצן החצר.

דר' נתן לביא אינו צריך אותי שאגן עליו, יושרו, מקצועיות, ותרומתו למדינה הם עובדה שקשה להתווכח איתה. כל פשעו של האיש היקר הזה היה שהוא פשוט סירב להיות אסקופה נדרסת לצמד גרמן ובן-אליעזר.

נדהמתי מתגובת העירייה לראיון של מבקר העירייה בNRG ובקשתי לקבל את תגובתו , לאור חשיבות הגדולה של הדברים על דרך התנהלות העירייה והעמודת בראשה ביקשתי את אישורו לפרסמה כאן, להלן תשובתו של דר' נתן לביא:

—————————————————————–

לבקשתך, להלן התייחסותי לתגובת העירייה לראיון שנערך איתי, שפורסם במקומון "זמן השרון" ביום 21.5.10.

לטעמי, תגובת העירייה, שתחילתה בסיסמא גבוהה על ביקורת בונה ושקיפות מלאה, אינה אלא מלאכת מחשבת של יחצנות נמוכה, המנסה לתקן בדיעבד את התמונה, ולהציג תדמית נקייה, שאין כל קשר בינה לבין המציאות העובדתית המוכרת לנו.

התייחסות לתביעה שהעירייה הגישה נגד מבקר העירייה

לגבי התביעה שהוגשה נגדי על-ידי העירייה, למעשה על-ידי ראש העירייה הניצבת מאחורי המונח "עירייה", אין מה להוסיף. אני סבור שהתמזל מזלה של העירייה,  בכך שפרישתי הקדימה את סיום הדיון בתביעה, שהוגשה לפני כשנתיים. עצם הגשת התביעה מציגה נקודת שפל, ולא ברור לי כיצד ההינה העירייה, או העומדת בראשה, לנקוט בצעד סרק כה מאיים, הממומן כמובן כולו מחשבון הקופה הציבורית. לא תמצא הליך כה מופרך, כה מתריס, כה תוקפני, בכל רשות מקומית אחרת, מאז נקבע כי יש למנות בכל עירייה מבקר, ולערוך בה ביקורת מכוח החוק. בדוק, ותיווכח.

התייחסות לאיחורים בדיוניה של מועצת העיר בדוחות הביקורת

לגבי האיחורים בדיוני המועצה בדוחות הביקורת, גם כאן העירייה מנסה להתנער מאחריותה, ולגלגל זאת אל פתחה של האופוזיציה. הוראות החוק ברורות לחלוטין, ולפיהן על המועצה לדון בדוח הביקורת לא יאוחר משבעה חודשים מיום הגשתו, בין אם התקיימו בדוח דיונים של הוועדה לענייני ביקורת, ובין אם לאו. המועצה וראש המועצה, כלומר ראש העירייה, אחראים לקיום הדיון בדוח בהתאם להוראות החוק, בלא שיקול דעת. כל דחייה מביע זילות, ופוגעת בתפקודה השוטף של העירייה. האיחורים הם הקבוע, ומעולם, בכל שנותיי, לא התקיים דיון בדוח ביקורת במועד הנקוב.

התייחסות ולפניות "חוזרות ונשנות" שלי אל גורמים שונים בעניין הדוח

לגבי פניותיי ה"חוזרות ונשנות" בעניין דוח הביקורת על אנסמבל התיאטרון – לא היה, לא נברא, ולא יכול היה להיות. קיים חוזר מנכ"ל משרד הפנים, המורה למבקר העירייה להעביר דוחות ביקורת באופן קבוע אל משרד הפנים. כמו-כן, דוחות ביקורת מועברים בתפוצה רגילה למשרד מבקר המדינה. דוח הביקורת על אנסמבל התיאטרון הועבר לשני גורמים אלה בדרך הרגילה, וכן לפרקליטות המדינה על-פי בקשתה המיוחדת. לא ברור לי מי היועץ המשפטי הנזכר בתגובה: היועץ המשפטי של העירייה? של הממשלה? היו אליי פנייה או שתיים ממשרד הפנים לצורך הבהרת סוגיות שונות בדוח, אך לא היו פניות שלי אליהם, ולא ניסיתי  לשכנע מישהו בצדקת טענותיי. בקיצור, אני מתחייב לתרום ח"י מאות שקלים לצדקה על כל פנייה שלי, אם תוצג, לאחד הגורמים שפורטו בתגובת העירייה, וח"י מאות שקלים, על כל תשובה של אחד מגורמים אלה, הדוחה את "פנייתי". אתרום סכום כפול, על כל פנייה "חוזרת ונשנית" שלי, אם תוצג, לאותם גורמים. כחבר מועצה, זכותך לבקש שיציגו לך תכתובת זו, אולי תסייע לנו להבין, מה הבסיס העובדתי עליו העירייה נסמכת בתגובתה.

התייחסות לדוח הביקורת על אנסמבל התיאטרון

לגבי דוח האנסמבל, והסוגיה המפורטת בתגובת העירייה. עובדה, בשנת 2003 העירייה החליטה לתמוך בעמותת האנסמבל בסכום אדיר של 2.4 מיליון ₪, וזאת בשעה שלא הייתה כלל מחלוקת, כי העמותה פרטית, ובראשה ניצבת ראש העירייה. בדוח הביקורת פירטתי בהרחבה, כי ביום 2.11.03 התקיימה ישיבת הוועד המנהל של עמותת האנסמבל בלשכת ראש העירייה, והוחלט לבצע אליה העברה כספית נוספת בסכום של 250,000 ש"ח, בכפוף לאישור המועצה. מאוחר יותר מצאתי, ודיווחתי על כך בדוח, כי הסכום הועבר לעמותה בלא אישור המועצה, אלא בהוראה ישירה של ראש העירייה לגזבר העירייה, שניתנה בדואר האלקטרוני הפנימי. בתגובותיה לדוח הביקורת העלתה ראש העירייה מגוון טיעונים להסבר הפעולה, החל מהטענה שהעברת הכסף בוצעה על ידה בתום לב, וכלה בטענת ה"קיזוז", שפירושה כי בעת העברת הכסף, היה ידוע מראש כי הסכום יקוזז מהתמיכה העתידית לעמותה בשנת 2004, וכי אכן הסכום קוזז. כן הועלתה כנגדי הטענה, כי אינני נוקט בגילוי נאות ביחס לתיאור הפעולה. אין צורך לחזור על הדברים שפורטו בהרחבה בדוח הביקורת, שם הסברתי, כי טענת ה"קיזוז" אינה יכולה להיות רצינית, משום שאין כל מערכת יחסים בין העירייה לעמותה הפרטית של האנסמבל, וכי העירייה אינה רשאית   להעביר אליה כספים על בסיס של התחשבנות עתידית כלשהי, בוודאי לא בדרך בה הועברו הכספים בפועל בלא אישור ובלא פיקוח, וכן שההעברה שבוצעה מנוגדת בתכלית להוראות נוהל התמיכות, ויוצרת העדפה  ברורה שלא כדין של עמותה זו לעומת גופים נתמכים אחרים, וכיוצא באלה. והנה ראה זה פלא, טענת הקיזוז מופיעה גם כאן, בתגובת העירייה, כאילו דבר לא קרה. אין צורך לעיין שוב בדוח הביקורת, שכן טענת הקיזוז נשמעה גם בפני הוועדה בראשות השופט בדימוס זילר, שהיא ועדה לחיוב אישי במשרד הפנים שדנה בדוח הביקורת על אנסמבל התיאטרון ובעניינה האישי של ראש העירייה, והוועדה כבר דחתה טענה זו מכל וכל. וכך אומרת הוועדה לגבי טענה זו בדוח שהוציאה ביום 14.5.07: "אפילו הייתה טענת העירייה אודות "קיזוז" החריגה בהקטנת הסכום שנה לאחר מכן נכונה, גם אז לא היה בכך כדי לרפא את הפגם של הוצאה שלא כדין". אבל מי קורא את הדוחות של ועדה זו, ולכן בחודש מאי 2010, שלוש שנים לאחר הוצאת דוח ועדת זילר, אפשר להשחיל שוב את טענת ה"קיזוז", הנשמעת כל כך יפה.

התייחסות להחלטת ועדת זיילר לחיוב אישי

הוועדה בראשות זילר, שהיא ועדה מנהלית ולא שיפוטית, וחברים בה עוד 3 פקידי משרד הפנים, אמנם לא הטילה חיוב אישי על ראש העירייה, מסיבותיה שלה, ובנקודה זו התגובה אומרת אמת, אך בוא נקרא יחד את השורה המסכמת בדוח הוועדה, שם קובעת הוועדה את עמדתה העקרונית והמהותית בסוגית העברת אותו סכום בשיעור של 250,000 ₪, שתוארה בדוח הביקורת על האנסמבל: "בנסיבות אלו אנו ממליצים שיקבע באופן ברור ומפורש שמדובר אומנם בהוצאה שלא כדין, ואולם חרף זאת, ותוך הבאת כל הנסיבות בחשבון הוחלט שלא להטיל חיוב אישי". אין כל חשש כי תמצא הד לקביעה זו בתגובת העירייה, שהיא מעשה אמנות של הוצאה מההקשר. לדעתי, ההעברה הכספית בסך 250,000 ש"ח לעמותת האנסמבל אכן מציגה מקרה ברור של פעולה שלא כדין, הנעשית במצב של ניגוד עניינים מובהק, כלומר במצב של הפרת אמונים. אין צורך להוסיף

התייחסות אל המבקר, והצגתו כטועה וגם מטעה

אשר להתייחסות אלי, כמי ש"טועה ומטעה". כבר בתחילת הדרך, כאשר החלו להישמע טענות מסוג אלה כנגדי מפי ראש העירייה ודובריה, הערתי להם כי ברור שאינני חף מטעויות, כמו כל אדם, אך אינני מטעה, בוודאי לא ביודעין, ולכן יש בעיה בשימוש האוטומטי שהם עושים בביטוי "טועה ומטעה", אותו הם משמיעים כנגדי כל העת. הם המשיכו בשלהם, ואני חדלתי להעיר להם בנושא הזה, וכן להתבטאויות נוספות שהלכו והחריפו, למעט פעם נוספת, אותה פירטתי בראיון, כאשר הערתי לראש העירייה על סגנון דבריה, והצעתי לה לחזור בה ממספר התבטאויות שלה. לא עזר.

במבט כולל, התגובה מתחפרת מאחורי סיסמאות נבובות – ברכות על כל ביקורת, שיתוף פעולה, שקיפות, רצונו של אדם כבודו – אך בעצם היא מציגה חוסר כל רצון, ואולי היעדר יכולת, להתמודד עם המציאות העובדתית הפשוטה. גוף ארגוני, שאינו למד דבר, שאינו מסוגל להפנים, להבין, לקלוט, להפיק לקחים ולשפר את התנהלותו, אלא מעדיף להשקיע משאבים בהפרחת מילים וסיסמאות בלא כיסוי, אינו אלא גורם שלא הבשיל. גוף ארגוני מסוג זה, המתנער מנטילת אחריות, מציב בעיה קשה בפני כולנו.

———————————————–

אוסיף בנימה אישית, מה שראש עיריית הרצליה עשתה למבקר היה מעשה נבלה שיטתי, היה כאן ניסיון נואל לפגוע בעובד ציבור מהמסורים ומהישרים ביותר שהכרתי.  האיש נתן את כל חייו הבוגרים למען המדינה וביצע שורה ארוכה של תפקידים בכירים במערכת הביטחון, איש כזה הוא נכס בכל ארגון, וארגון שלא יודע להעריך אנשים כמו דר' נתן לביא הוא ארגון רקוב.
הבעיה הגדולה שהארגון הזה הוא עירייה שאחראית לחיים היומיומיים של תושבי הרצליה, אזכיר לכולם שעיריית הרצליה לא שייכת לגב' יעל גרמן אלא לתושבים.
אני חושב שאני מדבר בשם תושבים רבים, ואולי עובדי עירייה רבים(מפוחדים) כאשר אני מודה לדר' לביא על תפקודו המופתי בעשור האחרון ועל תרומתו לעיר הרצליה ולעירייה.

נתן תודה לך, ושיהיה לך המון הצלחה בהמשך הדרך.

סדרת תמונות שצילמתי אתמול בחוף געש של חמישה טרקטורנים מסוג תומקר מתפרעים בחוף.
הם הגיעו מכיוון נתניה ונסעו ממש בין האנשים בחוף היום מאות אנשים והם פשוט נסעו להם ממש בין הרגלים, ובאזורים שהיו בהם פחות אנשים הם הגיברו את המהירות.

בתחילה חשבתי שמדובר במתנדבים של המשטרה, כי בחוף הזה כבר כמה שנים לא נכנסים כלי רכב, אבל לא הייתה שום אינדקציה שאלו היו אנשי משטרה הם היו עם בגדים קצרים, באחד מכלי הרכב היה ילד, ואופן הנסיעה שלהם של חיפוש "אתגרי עבירות", הביאו אותי למסקנה כי אלו לא אנשים בתפקיד אלא עבריינים.

בכל אופן אני רואה זאת בחומרה רבה, והעניין הועבר לבדיקה של הגורמים הרלוונטיים, נקווה שהעבריינים האלו יטופלו בחומרה.

הסביבה החופית היא מערכת רגישה, ולכל שיבוש קטן יכולה להיות השפעה גדולה
בסתיו 2004 החליטה עיריית הרצליה לנסות להגן על תחנת הצלה מס' 1 בנוף-ים באמצעות בולדרים
מ2004 עד 2009 הוצבו בסתיו בולדרים והוסרו באביב, כל חורף בולדרים האלו גרמו לסילוק מסיבי של חול מרצועה של 50 מ' חוף.

במצגת זו סדרת צילומים אשר מראה את העניין

סיכום
•החוף הינו צר בעיקר בשל בניית המרינה
•עשרה סלעים בלבד גרמו נזק חמור לחול החופי
–בנוסף, נפער "בור" גדול בים מול הסלעים
–בנוסף, נוצרו זרמי-ים מסוכנים, גם בקיץ
•השפעת הסלעים הייתה לאורך כ50 מ' חוף
•הסלעים דווקא סיכנו את יסודות התחנה
•עלות שנתית אדירה לתקן נזקי הסלעים

בקיצור, הסלעים האלו היו החלטה טיפשית ביותר וחבל שרק בסוף 2009 אנשי העירייה התפקחו

לפני שלוש שנים שלחה העירייה לכל התושבים מדבקה למכונית שבעזרת התושבים יוכלו לקבל כמה וכמה הטבות.

לפי חצי שנה תוקף המדבקה פג, והינו מצפים שהעירייה תצרף את המדבקה בדרישת תשלום הארנונה לתושבים. אבל העירייה קיבלה החלטה תמוהה וחייבה את התושבים לשלם 15 ₪ על קניית המדבקה.

לצורך העניין הקימה העירייה דוכן במרכז העיר שהחל לעבוד בחודש אוגוסט ובו מנפיקים את המדבקות.

השבוע ביקשתי לקבל את עלות הפעלת הדוכן, והינו הוא לפניכם:

הוצאות הפקת מדבקות לחודש
שכירות וארנונה חנות ברחוב סוקולוב 11 – 2,800
שכר עבודה לפי 186 שעות לחודש משולם לחברת כ"א – 5,100
חשמל, טלפון מים – 500
רשיונות ותוכנה, מחשב, פקס ו מכונת צילום + עלות הפקת המדבקות – 2,270
סה"כ הוצ' ישירות – 10,670

כמות מדבקות הנמכרות בחודש – 450

ממוצע עלות הפקת מדבקה – 23.7 ש"ח

שימו לב: עלות הדוכן היא 10,000 ₪ לחודש, כלומר תושבי הרצליה כבר שלימו 60,000 ₪ והכסף ימשיך להתבזבז על העניין הזה ובסבירות גובהה יעבור את ה100,000 ₪.

אבל האבסורד הכי גדול היא עלות הפקת המדבקה, לפי נתוני העירייה הם מוכרים כ450 מדבקות בממוצע בחודש כלומר 24 ₪ למדבקה!

כלומר תושבי הרצליה מסבסדים כל מדבקה ב9 ₪!

גם אם נגזים ונגיד שעלות שליחת מדבקה היא 1 ₪ הרי ששליחה המדבקה לכל התושבים הייתה עולה לכל היותר 30,000 ₪.

שימו-לב לגודל האבסורד, תושבי הרצליה נדפקים פעמיים, פעם אחת שהם נדרשים לשלם על-מנת לקבל הנחה שמגיעה להם, ופעם השנייה שהם נדרשים לסבסד את המדבקה גם אם אין להם בכלל מכונית!

זו כמובן רק דוגמא קטנה לאופן קבלת החלטות מעוות, והחלטות טיפשיות שהעירייה מקבלת ויש את המון דוגמאות.

הגיע למערכת הבלוג תיעוד לשיחה היום בה הצליח ראש הממשלה נתניהו לשכנע את סגן הנשיא ביידן כי החלטת הועדה המחוזית ירושלים להפקיד תוכנית ל1600 יח"ד אין בה משום אישור בניה, אלא החלטה טכנית במשועלי מנגנוני הבקרה הנוקשים של מערכת התכנון הישראלית.

נתניהו: בוקר טוב גו' ידידי.
ביידן: בוקר טוב מר נתניהו.
נתניהו: אתה נשמע כועס?
ביידן: בוודאי, מה זה התרגיל שעשיתים לי?
נתניהו:תשמע גו' ידידי, אנחנו לא כמו הערבים שהמושל קם בבוקר ומחליט שיבנו שכונה ולמחרת הבולדוזרים עולים על השטח. זו הייתה החלטה טכנית ואין בה משום אישור בניה.
ביידן: אני לא מבין?
נתניהו: יש לנו מערכת תכנון מפוארת, יש לה שורה של מגונני איזון ובקרה, ומדובר כאן רק בתחנה הראשונה של התוכנית והדרך ארוכה עד שהיא תאושר.
ביידן: באמת?
נתניהו: בהחלט, אל תאמין לתקשורת הם לא מבינים בהליכי התכנון והם רק מחפשים כותרות.
ביידן: מה הליכי התכנון אצלכם?
נתניהו: אצלנו תוכניות לא מקבלות אישור סתם, כל תוכנית צריכה לעמוד בשורה של תנאי סף ורק שזה מתמלא התוכנית עולה על השולחן לבחינה ציבורית. וזה מה שהיה כאן, אנחנו קוראים לזה "הפקדה"
ביידן:מעניין, ומה קורה אז?
נתניהו: תוכניות אצלנו עוברות בדיקות קפדניות, היזמים נדרשים להכין מסמכים כמו נספחי תנועה, תסקרי השפעה על הסביבה, אחר-כך אנחנו "עושים הפקדה" ונותנים לא מעט זמן לציבור לבחון את התוכנית ולהביע עמדה, במקביל התוכניות צריכות לקבל הסכמה של משרדי ממשלה שונים, לפעמים אנחנו ממנים אנשי תכנון לבדוק את טענות הציבור, ואז יש דיונים בוועדה מיוחדת, ורק אז מתקבלת החלטה.
ביידן:ואז מתחילים לבנות?
נתניהו: מה פתאום, אחר-כך יש לחברי ועדה מחוזית אפשרות לבקש דיון בפורום נרחב של הועדה המחוזית.
ביידן:ואין לממשלה שלך אפשרות להתערב?
נתניהו: בודאי שיש, על החלטה של ועדה מחוזית אפשר להגיש ערר לועדה הארצית, ויש ועדות ערר מיוחדות שמקבלות החלטות בערר.
ביידן: וזה סוף הסיפור?
נתניהו: גם לא, אמרתי לך שיש לנו מנגנוני בקרה והיררכיה תכנונית ברורה, אין דבר כזה שועדה אחת מחליטה ואין מעליה מגנני בקרה, ואפילו גם על מנגנוני הבקרה יש מערכת בקרת עליונה. יש לנו מועצה ארצית שהיא כמו בית משפט עליון של התכנון, ויש לחבר בה סמכות לדרוש דיון בפורום המועצה גם על החלטת ועדת ערר.
ביידן: תשמע מרשים ביותר, אני מבין שבניתם מערכת תכנון דומה להיררכיה של בתי משפט, יש ערכאה נמוכה, ערכאה ביניים וערכאה עליונה.
נתניהו: אכן יש לנו מערכת תכנון שהיא פאר הדמוקרטיה ואי אפשר לעביר בה מחטפים.
ביידן: זה מאוד חשוב.
נתניהו: אנחנו בנינו את המערכת הזו שנים על-סמך ניסיון מר שהיו לנו עם תוכניות בראשית המדינה, ולאט לאט הצלחנו למצוא איזון ראוי.
ביידן: לחזור לעניינו, אחרי אישור המועצה הארצית מתחילים לבנות?
נתניהו: גם לא, צריך לקבל היתר בניה מהרשות המקומית וגם כאן צריך לקבל שורה של אישורים של גופים שונים כמו מכבי-אש, פיקוד העורף וכדומה. מהחלטה השבוע עד שמתחילים לבנות זה יכול לקחת במקרה הטוב שנתיים, בתכלס מדובר בעניין של שנים!
ביידן: ביבי, הצלחת לשכנע אותי.
נתניהו:אני מאוד שמח לשמוע זאת.
ביידן:כן גם שמח לראות שלא איבדת את כושר השכנוע שהשתמש בו כל-כך יפה שהייתה שגריר באו"ם.
נתניהו:תודה גו' ידידי, היה לי ברור שתבין את איך מערכת התכנון של ישראל עובדת תדע שיהיה כאן בלון תקשורתי שנופח.
ביידן: כן, להתראות ביבי יש לי הרצאה באונ' ת"א.
עוברים לדיון בועדה לעניין הרפורמה בתכנון
נתניהו: שלום לכולם, מתחילים. מר גבאי תציג את עיקרי הרפורמה
אייל גבאי: המטרה של הרפורמה היא להוריד את כל מנגנוני הבקרה המיותרים, לשבש את ההיררכיה של מוסדות התכנון, כך שרק ועדה אחת תחליט ולא יהיו יותר עררים ובקשות לדיון במליאה, או ערר למועצה הארצית. כמו-כן אנחנו מעבירים סמכויות החלטה גדולות יותר לועדות מקומיות, ומפשטים ומפריטים את מערכת תסקירי השפעה על הסביבה.
נתניהו: חברים אני מזכיר לכולם את משפטי המפתח שצריך לומר בתקשורת, "החלטה אחת ועדה אחת", "לחתוך את הבירוקרטיה", "די להתעמרות ועדות התכנון באזרחים"

——————————–
באופן אבסורדי היום נתניהו ניצל מסטירת לחי אמריקאנית מצלצלת בזכות "הבירוקרטיה" "המרגיזה" של מערכת התכנון, אבל באותו היום הוא החליט לחסל את אותה "בירוקרטיה" ולפרק את מערכת האיזונים העדינה שקיימת היום במערכת התכנון.

עוד באותו נושא:
הרפורמה שתהפוך את ישראל לבני-ברק
פניה לשר ישי לפצל אתה רפורמה
ניתוח ראשוני של הרפורמה

תחום התכנון והבניה מחולק לשתי מישורים האחד הוא התכנון(תוכניות) והשני הוא הרישוי והבניה(היתרים). מדובר בשני מישורים שלכאורה חופפים אבל בפועל הם שונים ואפילו נפרדים.
אין ספק שהחקיקה בתחום הרישוי והבניה זקוקה לרפורמה, מדובר בתחום שהתנהלות בו היא בעיקר מקצועית של מהנדסים ואדריכלים. היום בעידן המחשב והאינטרנט בהחלט אפשר להקטין מאוד את התערבות הרשויות בהליכי היתרי הבניה ולהעביר את עיקר האחריות למהנדסים ואדריכלים עצמם. אין צורך בפקידים שיבדקו כל פסיק בשרטוטים, יש תקנים והנחיות שלפיהם מהנדסים ואדריכלים צריכים להקים מבנים, ואם הם לא יעמדו בכך פשוט צריך להעניש אותם בשלילת רישיון. מהנדס או אדריכל לא יסתכנו באיבוד הפרנסה לטובת קומבינות של לקוחותיהם.

תחום התכנון שונה מאוד מתחום הבניה, כאן לא מדובר רק בעניינים מקצועיים אלא בעיקר בעניינים ציבוריים מהותיים, מה יבנו(או ישמרו) ואיפה, שהם ליבת הדמוקרטיה.
ישראל היא מקום מסובך מאוד לתכנון בו, אולי הכי מסובך בעולם, בישראל יש כל-כך הרבה מאפיינים שיש לקחת בחשבון, כמו: מעט שטח, אכלוסיה גדולה, דתות שנות, עדות שנות, פערים חברתיים גדולים, אתרים קדושים, אתרים ארכיאולוגים, אזורי טבע עשירים ומגוונים, ים תיכון, ים סוף, ים המלח, צבא, מחוסר במים, מצבי מלחמה, ועוד רבים דומים.
עיקר הרפורמה הוא דווקא בתחום התכנון, באופן אבסורדי מי שהגה את הרפורמה הזו הסיר וקיצץ את רוב תהליכי האיזון והבקרה שצריכים להיות בחוק תכנון, שגם היום הם לא מספיקים.

בכל העולם מי שמקבל החלטות תכנוניות הם נבחרי ציבור, הדרג המקצועי צריך לספק את חומר רקע ותסקירים על-מנת שמקבל ההחלטה ולציבור יהיה כל המידע והכלים לאפשר דיון בין כל הגורמים ולבסוף לקבל החלטה טובה, מאוזנת ומאזנת.
חקיקה ותכנון הם דומים במהותם, חקיקת חוק היא הליך ארוך שעובר שלבים ואישורים רבים, קריאת טרומית, ועדת שרים לחקיקה, קריאה ראשונה, דיונים בועדות, חו"ד משרדי הממשלה, קריאות שנייה ושלישית.
על-מנת להבין את הגיון ברפורמה הזו צריך להלביש אותה על הליכי חקיקה. וכך זה היה נראה, חקיקת חוק צריכה לקבל רק אישור בועדה בכנסת שאליה יצורפו שלושה "נציגי ציבור" ממונים, על החלטה יכולים לערער שולשה מחברי הועדה לממשלה בלבד.

מערכת התכנון והבניה בישראל זקוקות לשיפור. הדרך לעשות זאת היא בראש ובראשונה לפצל את החוק לפחות לשני חוקים נפרדים, חוק רישוי ובניה וחוק תכנון.
חוק תכנון צריך בהחלט להתבסס על המבנה ההיררכי הקיים עם שיפורים, כמו: חיזוק מעמד הועדות המחוזית בין השאר כך שחבריהם יבחרו ישירות ע"י תושבי המחוז, העברות הפיקוח על הבניה מהרשויות למשרד הפנים, הגברת מערכת השקיפות ושיתוף הציבור, ועוד כהנה שתקצר היריעה מלפרט.

הפוליטיקאים מתהדרים בהיי-טק הישראלי, כמי שבא מתחום התוכנה אני יכול לומר לאותם פוליטיקאים, היי-טק הישראלי מצליח בגלל שאין בו חפיף ויש בו שכבות בקרה נוקשות. לכל פרויקט תכונה יש שלושה שכבות בקרה לפחות, אחת בשלב הפיתוח, השנייה במעבדת איכות פנימית, והשלישית במעבדת איכות אצל הלקוח.
בל נשכח, באג בתוכנה יכול לגרום לאי נוחות ואולי לנזק נקודתי בר תיקון, לעומתו תוכנית לקויה, בלתי מאוזנת אשר לא נבדקה באופן מדוקדק יכולה לגורם לנזקים אדירים ובלתי הפיכים. לא רק בנזקים כספים, אלא בנזקים סביבתיים וחברתיים אדירים שיכולים לפוגע קשות באיכות החיים ובמרקם העדין שאנחנו מנסים ליצור כאן.

*השימוש בשם בני-ברק הוא לצורך המשל בלבד

עוד באותו נושא:
פניה לשר ישי לפצל אתה רפורמה
ניתוח ראשוני של הרפורמה

אני כבר עשור בקבוצה האנשים שנקראת "אנשי הסביבה" מהלך על הקו הדק שבין שייך ולא שייך "לקהילה". אם בתחילת דרכי "בקהילה" מצאתי בין אנשי הסביבה רבים שהם אנשי ידע ומדע, אנשים בעלי אופקים פתוחים ודעות ליברליות. היום נדמה לי שהמצב שונה, במקום לחפש את האמת ולקדם את נושא הסביבה עוסקים רבים מאנשי הסביבה ביצרת מניפולציות תקשורתיות, בטיפוח "גורואים" למיניהם ואולי הכי חמור בסילוק בריוני של אנשים שלא מיישרים קו. בקיצור, קיימת אווירה לא נעימה של חשיבה מונוליתית ופחד להגיד דעה שונה לא "מקובלת".

עד סוף שנות התשעים הקהילה הסביבתית הייתה מורכבת ממקימי החברה להגנת הטבע, שהתמקדו בטיולים, ופעילות לשמירת טבע. המאפיין המרכזי של אותם אנשים הוא צניעות, ותפיסת עולם ציונית של עשייה חינוכית לטובת הכלל.
אפשר לומר שכבר בתחילת שנות התשעים עם משפטיזיה והתחרותיות בחברה בישראל אותם אנשים הפכו לפחות ופחות רלוונטיים.
נקודת המפנה הייתה בסיפור מגדלי חוף כרמל והמרינה בהרצליה, בו הבינו הרבה אנשים כי תם עידן התמימות, ומול אינטרסים של מיליארדים צריך להשתמש בכוחניות.
בתחילת העושר הקודם הקהילה הסביבתית הייתה בשלבי גיבוש ולכן היה בה מגוון של אנשים ודעות, היו לא מעט אנשים שבאו על מנת להשפיע על החברה.
בשלב מסוים הקהילה הסביבתית הפכה יותר ויותר למערכת של ארגונים שמצטיינים בשנור וביחסי ציבור. וכך קרה שהאנשים שהצליחו להשיג את הכסף ואת יחסי הציבור הפכו לאנשים המשפעים "בקהילה".
לצערי, עיקר הכסף הגיע ומגיע מקרנות אנטי ציוניות והאיחוד האירופי וכך נבחרו לעמוד בראש אותם ארגונים אנשים שהיו לרוחם של אותם ממנים, לאו דווקא האנשים המתאמים והנכונים.
באופן אבסורדי, רוב המאבקים הסביבתיים של החמש שנים האחרונות הובילו אנשים מקומיים שבכלל לא קושרים לארגוני הסביבה, לדוגמא: תע"ש רמת-השרון, פלמחים, חוף כורסי, חוף בת-גלים, תמנע ועוד. אמונם לחלק מאותם מאבקים הצטרפו ארגונים בעיקר אדם טבע ודין אבל רק חלקיק מן המשאבים של ארגוני הסביבה מופנים למאבקים סביבתיים אמתיים. עיקר משאבי הארגוני הסביבה מופנים לשכר ללא מעט אנשים מיותרים בארגונים מיותרים, אירועים גרנדיוזיים וקמפיינים טיפשיים. בתוך כך נושא ההתחממות הגלובלית הפך את "הקהילה" הסביבתית לטרנד ואלו החלו לעוסק בהטפה לציבור, על גבול המיסיונריות, ובניסיון לקדם את מובלי "הקהילה" או שמא הכת.

נבואה אפוקליפטית, הטפה, טקסים גרנדיוזיים ומלחמה בכופרים כל אלו מאפיינים של כת. אם רוצים להבין את המתחולל בתוך "הקהילה" הסביבתית, פשוט צריך לקרוא את הטקסטים של הפרשן הרדוד של מעריב לענייני סביבה אביב לביא. במאמרו בסוף השבוע האחרון, השתמש במילה "כופר" נגד המדען הראשי של משרד החינוך "כופר בהתחממות הגלובלית" . לא במילה "טועה" ולא במילה "שוגה" אלא במילה כופר שמשמשת אנשי דת פנאטיים לתאר אנשים שלא מאמינים בדתם.
אל תטעו, לביא אינו מבטא את דעותיו העצמיות כי אין לו כאלו, הוא מבטא מידי שבוע את משנתם הרדודה שלא מעט ממובלי "הקהילה" הסביבתית.

היום "הקהילה" הסביבתית היא בועה מנותקת מבעיות הסביבה של ישראל, "הקהילה" הסביבתית לא ראויה לחשיפה התקשורתית שהיא זוכה לה, ורובה היא חשיפה מלאכותית ולא מוצדקת. היום "הקהילה" הסביבתית כמו כת מנסה לקדם את עצמה ואלו שנחשבים למוביליה, ופחות ופחות את מטרותיה המקוריות. וממש כמו כת אין שום מקום לביקורת פנימית, ואבוי למי שמעיז להפר את ההגמוניה, הוא מיד נחשב כופר.

כמובן דברים אלו לא מכוונים לאנשים הטובים שפועלים בתוך הארגונים, אבל אני יודע שיש פחד לרבים מהם מלהביע עמדה ביקורתית. אני יכול להגיד לאותם אנשים ביקרות לא תביא לקריסת הארגוניים הסביבתיים מה שיביא לקריסתם זו הפיכתם לכת, כפי שמתרחש היום.

לקריאה נוספת:
לנועץ סיכה בבועה הירוקה
הכישלון הירוק והפוליטיקה המלכלכת
הכלבים מלקקים והשיירה עוברת
ההתחמקות הגלובלית
מה היא האמת המטרידה
צנזורה בפורום איכות סביבה
פרשן דלשמטא