ועדה בראשות מפקד חיל האוויר לשעבר המליצה על פתרונות לפיתוח שדות התעופה בישראל, ובין היתר על העתקת שדה דב לשטח שייובש בים. החברה להגנת הטבע: יש להרחיב עד כמה שניתן שדות תעופה קיימים לפני שפונים לרעיונות הזויים שאין להם סיכוי להתממש
בכמה מקומות בעולם אכן קיימים שדות תעופה על איים מעשה ידי אדם שיובשו מהים, אך במרבית המקרים מדובר על איים שנוצרו בתוך מפרצים מוגנים מרוחות, מסחף ומזרמים – ולא בים הפתוח. הנושא עלה בשנים האחרונות מספר פעמים לדיון ועורר התנגדות, בין היתר מצד מפלגת "הירוקים" כשהייתה במועצת עיריית תל-אביב.

לכתבה בYNET לחצו כאן…
לנייר עמדה של מפלגת הירוקים בנושא לחצו כאן…

תוכנית שהוגשה לעירייה מציעה להפוך את החניונים בעיר לדו-תכליתיים, ולהקים בהם מגרשי כדורגל, כדורסל ועוד – שישמשו לחנייה ביום וייסגרו לכלי רכב בערב

"מדובר בתוכנית מצוינת, שמגדילה את היצע מגרשי הספורט בעיר, תוך שהיא משתמשת בשטחים קיימים", אומר יו"ר הירוקים, פאר ויסנר, שמקדם את התוכנית בעירייה. "לראות את החניונים הרבים בתל אביב ריקים ממכוניות במהלך שעות הערב, מבלי שנעשה בהם כל שימוש, זה ממש בזבוז. אני חושב שיש כאן הזדמנות מצויינת לשדרג את מערך הספורט והפנאי בעיר מבלי להשקיע הרבה כספים".

לכתבה בYNET לחצו כאן…

כבר שלושה שבועות שאני עוברת ממקום למקום, נפגשת עם אנשים, מתאמצת לשכנע בחשיבות המסר הירוק, מבקשת מכולם להצביע למפלגת הירוקים.
מוצאת את עצמי שוב ושוב נתקלת באותן אמירות: "זה לא הזמן", "ירוק, אבל לא עכשיו", "רק סיימנו מלחמה" (ומתי בדיוק אנחנו לא רק סיימנו מלחמה, או רק התחלנו מלחמה…), "חשוב מי ינהיג אותנו" (למלחמה הבאה…).

ההתלבטויות כנות ואמיתיות. וכך גם התשובות שלי. כשאני אומרת שמלחמות אינן תירוץ להזנחת הסביבה, אינן אליבי להתעלמות מהנזקים הסביבתיים ההולכים ומצטברים, אני באמת מאמינה בכך. כשאני אומרת שאנחנו נמצאים ממש על נקודת הקצה, שיש מפגעים שאם לא יטופלו מחר, מחרתיים כבר אי אפשר יהיה להשיב את הגלגל לאחור, אני מאמינה ויודעת שאכן כך הוא.
חוקרי נאס"א היו אלו שקבעו שאם תוך עשר שנים לא יטפל העולם בהתחממות כדור הארץ, כל מה שיעשה אחר כך, יהיה מיותר. וכך בהיבט העולמי, וכך כאן אצלנו בבית, מחוץ לחלון חדר הילדים שלכם. כשאני אומרת שבמאבק הזה יש בשורה גדולה, יש המון תקווה, שיש מה לעשות ואפשר לעשות. אני מאמינה בזה.

אנשים אומרים לי, אז למה לא הצטרפתם למפלגה גדולה, לכאלו שגם להן יש סדר יום ירוק. בגלל הניסיון, אני אומרת. הניסיון המצטבר בעולם כולו. בכל העולם המערבי יש מפלגות ירוקות בפרלמנטים.
בכל העולם המערבי הן קמו משום שהירוקים הבינו שמפלגות סופרמרקט גדולות, בסופו של דבר לא תוכלנה, עם כל הרצון הטוב, להתמסר לנושא כמו שתעשה את זה מפלגה ירוקה שזו תכלית קיומה. זה עצוב, אבל זו העובדה.

ולמה התפצלתם, אומרים לי. זו אכן שאלה טובה שאין לי ולא יכולה להיות לי תשובה טובה לה.
ובכל זאת: זה קרה כי זה בד.נ.א של הפוליטיקה הישראלית, ולא רק הישראלית. כי זה קרה וקורה בשמאל הישראלי, בימין הישראלי, וגם אצל הירוקים. הבית היהודי והאיחוד הלאומי לא יכלו ללכת יחד? יכלו. אבל לעיתים האידיאולוגיה ניגפת בפני הכיסאולוגיה. ז
ה חבל, אבל זה לא שיקול בשאלה אם לבחור בנו או לא. עוד לא נבחרתם וכבר אתם רבים, כתבה לי מישהי. נכון. אבל צריך לקוות לטוב, להאמין במסר, לזכור שהנטייה האמבית הזו אינה מלמדת על הרעיון. שהיא באמת תכונה מושרשת בהוויה הפוליטית. וכאמור, לא מחלה ירוקה.

ואני רוצה לסיים בשני קטעים שקיבלתי במהלך השבועות האחרונים. שני קטעים שמתוכם עולה קול בהיר וברור, שגם ההמולה הגדולה, קולות הירי בדרום, והרעש מחריש האוזניים של מערכת הבחירות הזו, אינו יכול להם.

הקטע הראשון לקוח מתוך הספר "הארגון הלומד" של פיטר סנג'י. בפרק האחרון הוא מצטט את האסטרונאוט רסטי שהיה בצוות אפולו 9 ב – 1969, שבחנה את התא שעתיד לנחות על הירח.

"כשאתה מסתכל למטה", כתב רסטי "אתה לא יכול להעלות על דעתך כמה גבולות חצית פעם אחר פעם אחר פעם, אתה אפילו לא רואה אותם…אבל אתה יודע שיש שם מאות אנשים שהורגים זה את זה בגלל איזה קו דמיוני שאינך יכול לראות.. מהמקום שבו אתה צופה, כדור הארץ הוא קטן ושביר, נקודה כל כך יקרה ביקום, שאפשר להסתיר אותה באגודל. ואתה תופס שעל הנקודה הזו נמצאים כל מה שחשוב ויקר לך בעולם. ההיסטוריה והמוזיקה, השירה והאמנות, המלחמה והמוות, הלידה והאהבה, הדמעות והשמחה… ואין שום גבולות".

והדברים האלה מתחברים לסרט לא קצר, לא קל, שמדבר על תהליכי ההרס שאותו כדור קטן ושביר עובר. איך הצלחנו לנצל, עד היום, שליש המשאבים העולמיים העומדים לרשותנו, לייצר ולהפיץ מאה אלף סוגים שונים של כימיקלים רעילים, לכרות בכל דקה אלפיים עיצים. לגדוע, אם לומר זאת באופן ציורי, את הענף שעליו אנחנו יושבים. ולא רק אנחנו, כל החי והצומח על פני הכדור הזה. ובסוף הסרט, כמו בסוף הספר, עולה הקול הבא, שיש בו תקווה גדול, ואמונה בכוחותינו, אם רק נקשיב. הקול שאומר שזה בידיים שלנו. שכן, למרות שנדמה שאנחנו רק בורג קטן במערכת, יש גם לנו כוח להשפיע. והכוח הזה הוא יקר, וחשוב וצריך לנצל אותו. הסתכלו סביב, אומר הסרט, תהיו מעורבים. דברו עם אנשים על כך, עשו שקולכם ישמע.

זה אולי לא משרת את בעלי ההון, את סוכני הצריכה, את מי שמרוויח מההרס הזה מיליארדים, אבל זה משרת אותנו, ואת ילדינו ואת ילדי ילדינו. הכוח להשפיע, קוראים לזה. לבחור נכון. לא להיסחף אחר הסיסמאות שדוחסים לנו למוח יום אחר יום, שנה אחר שנה, שקודם הביטחון (איזה ביטחון בדיוק???) ואחר כך כל השאר.

אני מאמינה שזה באמת, כמו שנאמר בסרט, כמו שעולה מתוך הספר, זה באמת בידיים שלנו.

עשו שהקול הזה, הקול הירוק, ישמע.

בברכה, אריאלה רינגל הופמן, מקום 3 ברשימת מפלגת הירוקים לכנסת.

נ.ב. אשמח כמובן אם תפיצו את המכתב הזה, ותעבירו אותו הלאה לחברים שלכם, לחברים של החברים שלכם….

בדקנו איך יטפלו המפלגות הירוקות בנושא התחבורה הציבורית. במרצ יעודדו שימוש באופניים, הירוקים יפעלו למתן הטבות מס לעובדים שלא ישתמשו ברכב ובתנועה הירוקה מימד לא מאמינים בסלילת כבישים. מדור יומי חדש לקראת הבחירות-על מצע ירוק

לכתבה בNRG לחצו כאן…

"בנגב יבחן כושר היצירה והעוז החלוצי של ישראל – ומבחן זה יהיה גורלי. בנגב יבחן כושר המדע והמחקר היהודי ועל אנשי המדע והמחקר שלנו שומה להתרכז בשדות מחקר חדשים שלעמי הצפון לא היה בהם צורך: המחקר להמתקת מי-הים בתהליכים זולים, לניצול אנרגיה שמשית המרובה בארצנו, ובייחוד בנגב, יותר מכל מדינות אירופה. לניצול כוח הרוחות לייצור כוח חשמלי, למניעת בזבוז מי הגשמים המועטים הזורמים לשווא לים התיכון ולים המלח".
דוד בן גוריון שדה בוקר 1955

את החזון הזה של דוד בן גוריון מצפה העולם שיגשים נשיא ארה"ב הטרי אובמה . הציפיות מהנשיא השחור הראשון בבית הלבן הן רבות בתחומים מדיניים ובתחומים כלכליים , אבל בעיקר הציפייה מאובמה נשיאה הטרי של ארה"ב היא שידאג לשיווין זכויות וישים על ראש סדר היום את הנושאים האזרחיים , החברתיים והסביבתיים שלהם יש השפעה ישירה גם על תחום הכלכלה.

אובמה חייב כבר בתחילת הקדנציה, כפי שכבר הצהיר בעבר כי בכוונתו לעשות, לקדם את נושא האנרגיה הירוקה , תוך הפניית משאבים ותקציבים לכך והשקעה בטכנולוגיות אשר חוסכות אנרגיה ובמקביל מפחיתות זיהום .
על אובמה לקדם מעבר של תעשיית הרכב בארה"ב לתעשיית רכב ירוקה – מכוניות היברידיות . ולהביא את החברה האמריקאית לצמצום השימוש במשאבי הטבע תוך פגיעה בסביבה.

הנשיא אובמה מגיע אחרי שמונה שנים שחורות , תרתי משמע בניצוחו של הנשיא בוש , מבחינת הדאגה לסביבה . ממשלו של בוש דאג בין השאר להקל על גופים מזהמים בארה"ב , לתמוך בשימוש בפחם בהפעלתן של תחנות כח ועוד. אל גור סגן נשיא ארה"ב כבר הצביע על "האמת המטרידה" של הבעיות הסביבתיות הסובבות את העולם כולו וגם את ארה"ב ,ובכך בעצם כבר הכשיר במידה מסוימת את הקרקע לאובמה . היום נשיא ארה"ב אשר יטפל בנושאים סביבתיים ויתמודד מול האתגרים והבעיות , לא ייתפס כנשיא הזוי , אלא נהפכו יהיה נשיא אשר יחזק את התמיכה בו בארצו ובעולם כולו .

אם הנשיא הטרי אובמה רוצה לפחות בתחילת דרכו לחבק סביבו את תושבי ארצות הברית בפרט ואת העולם כולו בכלל , עליו לעשות מעשה מיד עם תחילת כהונתו למען כדור הארץ הזה , מעשה אחד מתוך שורה ששל דברים שבכוונתו לעשות במהלך הקדנציה ולאותת בכך על דרכו . צעד שכזה יסחוף אחריו העולם כולו וידגיש כמה מטרידה האמת וכמה אנחנו חייבים לעשות שינוי כדי שיהיה לנו ולדורות הבאים איפה לחיות בעולם הזה.

הירוקים מציגים את התוכנית שמונת הנקודות למען בעלי החיים. עיקרי התוכנית הם העברת הטיפול בנושא בעלי החיים ממשרד החקלאות למשרד להגנת הסביבה והגברת האכיפה בנושא.

דר' רפי קישון מספר 4 ברשימת הירוקים לכנסת מוסר:" ישנה טענה דיי מבוססת שהאדם הוא בעצם עוד חיה אחת מני רבות. אמנם מתוחכם מאוד אומנם בעל שליטה מדהימה בכלים ומכשירים שעשו אותו לחזקה שבין החיות על כדור הארץ, אבל עדיין חלק מההרמוניה של הטבע שמסביב. כל פגיעה מהותית בסביבה הטבעית תפגע גם באדם.
בזכות כוחו הרב הצליח האדם להיות הגורם השליט והדומיננטי על פני כדור הארץ : בכוחו בונה- ובכוחו מחריב. אנו במפלגת הירוקים רוצים לנצל את כוחו וחכמתו של האדם כדי לבנות ולא להרוס."

עוד מוסיף דר' קישון:"מפלגת הירוקים תפעל בכנסת ליישום תוכנית הירוקים למען בעלי-החיים"

להלן ראשי פרקים של התוכנית:
1. העברת הטיפול בענייני בעלי החיים ממשרד החקלאות למשרד הגנת הסביבה
2. הרחבת מבצעי העיקורים והסירוסים של חתולי רחוב לפריסה כלל ארצית כולל תקציב מיוחד לנושא זה
3. משמר אזרחי, בתמיכת משרד הפנים, שיעסוק בבעלי חיים:מניעת התעללות ואכיפה.
4. יוזמה לקביעת יום זכויות בעלי החיים שנתי
5. החזקת סוסים וחמורים – פיקוח ורישוי
6. קידום חוק מניעת ניסויים בבעלי חיים
7. הקמת תחנת חינוך ארצית שתעסוק בכל נושאים הקשורים בבעלי חיים
8. איסור יבוא ייצור ומכירת פרוות בעלי חיים

לתוכנית המלאה ותמיכה בה לחצו כאן…

"חוק החופים", החוק אשר אמור לשמור ולהגן על חופי הים בישראל מפני פגיעה של נדל"ניסטים, בעלי הון ובעלי אינטרסים, חוקק לפני ארבע שנים, והוא דוגמה נוספת לכך שאנחנו משופעים בחוקים, אך בה בעת יש בינינו מי שמנסים לפעול בניגוד להם.

המדאיג והחמור הוא, שבלא מעט מקרים מוסדות התכנון נותנים את אישורי הבנייה על אף שאלה נוגדים את החוק, ובכך מרוקנים את חוק החופים מתוכן ושמים אותו ללעג. כך למשל, ערר שהגישה בשבועות האחרונים מפלגת הירוקים נגד בניית מעלית בחוף אכדיה בהרצליה נדחה.
ערר נוסף, שהגישה מפלגת הירוקים לוועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, נגד תוכנית להרחבת קיבוץ פלמחים נדחה לאחרונה. בנוסף לשני מאבקים אלה מתנהל בימים אלה מאבק נגד הכוונה לבנות כפר נופש בחוף בצת, בנייה שתפגע פגיעה חמורה באחד מהחופים הבודדים שעוד נותרו לנו, ומאבק נוסף מתנהל על חוף הבונים.

הדוגמאות האלה מצטרפות למאבקים נוספים שהתנהלו בחופי געש ושדות ים, שגם אותם ניסו בעלי הון ואינטרסים אחרים לגזול מהציבור הרחב. במדינת ישראל רובנו עוד לא הפנמנו שהים הוא נכס ייחודי, ואנחנו רואים בו אתר מובן מאליו ומתייחסים אליו בעיקר בחודשי הקיץ. אך מאוד ייתכן שהחוף שבו בילינו בקיץ האחרון, לא נוכל לבלות בו בקיץ הקרוב כי פתאום יעמוד עליו בניין.

לחוק החופים דרוש שינוי. התוכניות הישנות הקיימות לבנייה על החופים חייבות לעבור את אישור הולחו"ף (הוועדה לשמירה על החופים) לפני מתן היתרי בנייה, ויש להגדיל את השטח שעליו תהיה אסורה הבנייה.

המצב כיום בישראל הוא, שלכל אדם יש 2 ס"מ של חוף. בקצב הזה המצב רק יילך יחמיר. את מכירת החיסול הזאת של חופי הים שלנו חייבים לסיים. הגיע הזמן שמוסדות התכנון בארץ יפסיקו את ההתנהלות הרופסת מול כרישי הנדל"ן ויתחילו לשמור על האינטרסים של הציבור, כי עוד רגע גם השורה בשיר חופים, "חופים הם לפעמים געגועים לנחל" לא תהיה רלבנטית – קשה להתגעגע לנחלי ישראל המזוהמים, וחופים כבר בקושי נשארו לנו.
על מוסדות התכנון בישראל להבין כי מתן היתרי בנייה על החופים הוא נזק בלתי הפיך, וכי בקצב הזה את השורה "עם הגב לים עם הראש לשם", יוכלו לזמזם רק ברוני הארץ ממרפסות השמש שלהם.

למאמר בגלובס לחצו כאן…

שלום, כאן אריאלה רינגל הופמן, מספר שלוש ברשימת מפלגת הירוקים לכנסת.

זה לא הנושא, אומרים לי, זה העיתוי. אחרי כמה שבועות של קמפיין, גם אם על אש נמוכה, נדמה לי שהייתי מעדיפה שיאמרו לי, ההיפך. העיתוי מצוין, אבל הנושא, אפס, לא ממש מעניין אותנו. למה? כי אז אפשר היה לנהל ויכוח עקרוני על הדברים. זה לא העיתוי הוא משפט שסוגר דלתות, נועל את תאי המוח, מייבש את השיח הציבורי בכל פעם שאנחנו נדרשים לנושאים ירוקים.

בין מלחמת לבנון הראשונה, לאינתיפאדה הראשונה, בין האינתיפאדה השנייה למלחמת לבנון השנייה, בין עזה אחת, שתיים, שלושים ושתיים, המאמץ להחזיר את הנושאים הירוקים לסדר היום הוא מאמץ מתיש. מתיש, אבל חיוני, קשה, אבל הכרחי.
צריך להיות משוגע לדבר כדי לסחוב את העגלה הזו במעלה התשובות היורדות, מול הטיעון שלצערנו, במציאות הישראלית כבר 60 שנה, אינו מחליק מטה בסולם סדרי העדיפויות: העניין הביטחוני. קל להיסחף לתוכו, כי מה יקר לנו מחיינו, כי מה מיידי לנו מתמונות החיילים באפודים כבדים, באור המצלמות הירקרק. רק שזו טעות אופטית.
לא צריך היה את השריפה השבוע במפעל 'אגן' כימיקלים, את תמרות העשן השחור, כדי להזכיר לתומכי הירוקים כמה קריטי הנושא. צריך להסביר את זה לתומכים הפוטנציאליים, אלה שמאמינים בחשיבות העניין, רק כמו שאמרנו, חושבים שיש זמן, מחר, מחר כך, כשירווח.

מים נקיים, אוויר צלול, ריאות ירוקות, חופים פתוחים לכל, מחסום בפני שמלת הבטון והמלט, עקשנות מול נדל"ניסטים, תחבורה מתחשבת, תכנון קפדני, חוקים רלוונטיים, אכיפה נחושה, כל אלה עומדים על סדר יומה של מפלגת הירוקים, הם חייבים לעמוד גם על סדר יומו של הציבור. זו לא פריווליגיה של עשירים, זה עניין של חיים ומוות, לא באופן מטאפורי של עניים, וכולנו: ימין, שמאל, דתי, חילוני, ערבי, יהודי, יוצא עדות אשכנז, כמו ייוצא עדות המזרח, עניים במה שקשור לאיכות הסביבה.

החיילים שומרים על הארץ. גם אנחנו. הם עושים את זה על קו הגבול, ומעבר לו, אנחנו עושים את זה בין הגבולות. שומרים על הארץ, זה אנחנו הירוקים, יחד אתכם, כי אין ברירה אחרת. כן, גם בימים טרופים אלו.

חבר המועצה העיר הרצליה דרור עזרא, הגיש השבוע בקשה לדיון חוזר במליאת הועדה המקומית הרצליה על החלטת ועדת המשנה לאשר הרחבת ניכרת של מלון דן אכדיה.

בסוף דצמבר 2008 אישרה ועדת המשנה תוכנית שיזמה חברת מלונות דן להרחבת מלון אכדיה, והפיכתו למלון הגדול בישראל.

המלון החדש מתוכנן להשתרע על רצועה של 38 דונם על המצוק מערבית לרחוב רמות-ים, מתכנונים 3 מגדלים חדשים של 9, 18 ו-18 קומות, שיכללו 1325 חדרי מלון בהיקף בניה של כ-77 אלף מ"ר. לאחר השלמת הבניה יהפכו את מלון דן אכדיה למלון הגדול בישראל.

שנים מן המגדלים מתכננים להיבנות בשנים הקרבות בחלק הצפיני של מלון אכדיה בו נמצאים היום מגרשי הטניס, המגדל השלישי מתוכנן להיבנות בעוד עשור בחלק הדרומי של המלון.

כיום בהרצליה בכל המלונות ישנם 600 חדרי מלון, המלון החדש הוא תוספות של יותר מפי שניים חדרי מלון למה שקיים היום בהרצליה.

חבר המועצה דרור עזרא מן הירוקים התנגד לתוכנית בועדת המשנה, זאת מן הטעמים הבאים:

1. לפני בניית שוברי הגלים מול מלון דן אכדיה, היה כולו בתחום רצועת ה100 מ' האסורה לבניה, הירוקים מעוניים שהחול שנצבר מול מלון אכדיה יועבר לשיקום החופים הצפוניים והחוף יחזור למצב קרוב למצבו לפני בניית שוברי הגלים, ולכן יש להתייחס למלון כאילו הוא ממוקם ברצועת ה100.

2. המלון המתכנן הוא אחד הגדולים בישראל, מוסיף מספר עצום של חדרי מלון, זאת ללא ראיה כוללת של ענף המלונאות בעיר, ולמעשה הופכת את ענף התיירות בהרצליה לשבוי בידי מלון אכדיה.

3. השלבים ראשונים של בניית המלון, יגרמו לחסימה של הנוף מרחוב רמות ים, השלב השלישי שיסיר חלק מן המבנים דרומיים שחסמים כיום את הנוף מתכנן רק לעוד עשור ויש קושי גדול בזאת.

4. עוד חוששים הירוקים בדומה למקרה של עסקת הכשרת הישוב (החלפת קרקע ממלון למגורים) )יומרו זכויות בניה של מלון לבניה למגורים.

דרור עזרא שנבחר לאחרונה למקום השני ברשימת מפלגת הירוקים לכנסת מוסר: "עיריית הרצליה ממשיכה בהתעללות בחופי הרצליה, במקום לפעול למען שיקום החוף מן נזק שנגרם בעת בניית המרינה, העירייה ממשיכה להקריב את חוף הרצליה לגחמותיהם של ברוני נדל"ן. הירוקים מתכוונים להמשיך להיאבק בתכוניות ההרסניות שגוזלות את החוף מן הציבור"

למכתבו של דרור עזרא לחצו כאן…
להחלטת ועדת המשנה לחצו כאן…