האסונות בשבוע האחרון בהם נהרגו שלושה מטיילים כתוצאה מנפילות באוזרים מצוקיים, מעלה את השאלה מה הינו יכולנו לעשות יותר על-מנת למנוע אסונות כאלו?

מרינה הרצליה,מחדל ציבורי והנדסי

לאורך ההיסטוריה האנושית אחד האתגרים הגדולים של בני-אדם היה להתמודד עם איתני הטבע, במאתיים שנים האחרונות עם התקדמות הטכנולוגית והיכולת ההנדסית אנו משלים את עצמנו כי יש ביכולתנו לשלוט על הטבע ולעצבו כראות עיניו, ופעם אחר פעם מתברר שהטבע חזק מאיתנו.
לא פעם פרויקטים הנדסיים רהבתניים שנחשבו גולת הכותרת של מנהיגים התברר שהפרו בצורה קשה את האיזון העדין שמתקיים בטבע מילוני שנים ונזקם מתברר הוא גדול מתועלתם.

כך גם בסיפור של חופי ישראל ומצוקי הכורכר. מצוקי הכורכר של ישראל נוצרו בעיקר מחול שמגיע עשרות מיליוני שנים לים התיכון דרך הנילוס, במשך מאה אלף השנים האחרונות החול באזורי החוף התלכד למין סלע פריך ונקבובי בעל שכבות בדרגות חוזק שונות. לכן סלעי הכורכר הם חלשים בהשוואה לסלעים אחרים.

במשך אלפי שנים סלעי הכורכר שעל החוף מתבלים באופן טבעי, בין השאר כתוצאה מהגשם, הרוח והים, וכך החול שהיה לכוד בסלעי כורכר חוזר להיות חול.

הסביבה החופית בכלל ובישראל בפרט היא מערכת אקולוגית רגישה, גם פעולות הנדסיות קטנות יכולות לגרום לנזקים גדולים. מאז קום המדינה חופי ישראל סובלים קשות, בשנות החמישים והששים נכרו עשרות מיליוני קוב חול ישירות מן החופים, בהמשך נבנה נמל אשדוד, מעגנות של חברת חשמל, מרינות, שוברי גלים ועוד שורה של מבנים וקירות אשר גרמים נזקים לחוף. כל אלו משבשים קשות את זרימת החול מדרום לצפון, וכך נותר הרבה פחות חול בחופים, והחופים הפכו ליותר צרים.
כתוצאה מכך שהחופים צרים יותר, כך גלי הים פוגעים בעוצמה רבה יותר במצוקי הכורכר ומאיצים את בליתם, וככל שהחופים צרים יותר האנשים מתקרבים למצוק ומסתכנים יותר.

הטיפול בחוף ובמצוק
אין אפשרות להתייחס למצוק ולחוף בנפרד, החוף והמצוק הם יחידה אחת והטיפול בהם חייב להיות כולל ומאוחד.
הטיפול בחופים ובמצוקים מתחלק לשני סוגים, קשיח- כלומר מבנה קובע, כמו בנית שוברי גלים וקירות הגנה ורך- כמו העברת חול.
בישראל עד היום למעט מקרה אחד חופי ישראל טופלו רק באמצעים קשיחים שיש להם חסרות קשים, שוברי גלים לוכדים חול ומונעים ממנו לזרום הלאה, קירות הגנה גורמים להחזר מלא של אנרגית הגלים וגורפים את החול מן החוף.
בקיצור, הטיפול שנראה הכי "מובן מאליו" הוא הטיפול הכי גרוע האפשרי, גישה זו גרמה לכך כי עשרות ומאות קילומטרים של חופים יפים גם בעולם וגם בישראל הפכו אנדרטות בטון חיוורות לגחמות של מהנדסים ומקבלי החלטות כושלים.

מה אפשר לעשות?
אנחנו סבורים שהגישה הנכונה היא למזער את התנגשות שלנו עם הים, פשוט לא ללכת מכות עם הים, כלומר להסיר שוברי גלים וקירות הגנה, לפנות מבנים שנמצאים צמוד לשפת המצוק, ובמקומות שיש בהם נמלים ומעגנות לנסות לשחזר את זרימת החול באופן מלאכותי זאת על מנת להרחיב את החוף.

חושב להדגיש אין פתרון קסם, מצוקי הכורכר ימשכו לקרוס כי זה טבעם, השאלה כאן האם שוב מקבלי החלטות יחלטו להשחית את אחד מאוצר הטבע המעטים שעוד נותרו בישראל על-מנת להרגיע את דעת הקהל ולהעשיר את קבלני התשתיות?

ואם אתם תוהים מה אפשר לעשות כדי למנוע אסונות, מה שעושים בכל העולם ולאורך כל ההיסטוריה, פשוט נזהרים ולא מתקרבים לאזורים מסוכנים.

למאמר מורחב בנושא חופי הרצליה לחצו כאן…
להדגמה ויזואלית לנושא לחצו כאן…

מכל ימי השנה דווקא ביום הרצל החליטה ממשלת ישראל לזרוק לפח הזבל של היסטוריה את אחד מעקרונות היסוד של הציוניות, גאולות הארץ.
אין סמלי יותר מזה לצביעות הפוליטית בישראל, מצד אחד חגיגה מלאכותית ומזויפת לציונות והרצל ומצד שני אחת ההחלטות האנטי ציוניות הגרועות בתולדות המדינה, הפרטת הקרקעות.

2000 שנה השתוקק, והתפלל העם היהודי לגאול חזרה את הארץ, עם הקמת התנועה הציונות החל תהליך מפרך וסיזיפי בו נאספו פרוטה לפרוטה מכל קהילות העם היהודי וכך למעשה נקנתה הארץ בחזרה לעם היהודי. וכאן יש לתהות האם מישהו בממשלת ישראל שכח איך נקנתה הארץ ולא חושב שאפשר יהיה לעשות לנו בדיוק אותו דבר?

ראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה למוכר לנו היום כי הרפורמה בנושא הקרקעות הינה למען הקלת עול הבירוקרטיה על האזרח הקטן. אל תאמינו לזה, מדובר באימוץ מודל "הציונות" החדש מבית מדרשם של שרון, אולמרט ונתניהו, קומבינות הנדל"ן.

אין כאן שום רצון לשפר את המערכת, אין כאן שום רצון להביא לשיטת ניהול קרקעות חדשה, טובה ומשופרת יש כאן רצון ציני של מקבלי החלטות להעשיר את חבריהם ברוני הנדל"ן שמסתתרים מאחורי בעלי דירות קטנים.

תפיסת העולם הקרקעית של בישראל היא תפיסה נכונה וטובה, בבסיסה העיקרון כי הקרקע היא של כולם ושל אף אחד.
כלומר, המדינה היא הבעלים של הקרקע והמדינה נותנת זכויות שימוש למטרות שונות ולזמן מוגבל בין אם פרטיות או ציבוריות, מה שנקרא חכירה.
אם חושבים על זה קצת יותר לעומק אין נכון מזה, הקרקע כבר קיימת מיליוני שנים, האנושות רק כמה אלפי שנים, הקרקע היא מתנת הטבע, האדם לא יצר אותה הוא רק משתמש בה.

אין ספק שאחד האתגרים של כל שלטון לאורך כל ההיסטוריה היה להסדיר ולשלוט במשאב הקרקע. לטעמי, שיטת החכרת הקרקעות היא הכי טובה שיש – מחד נותנת לאנשים להשתמש בקרקע לשימושים שונים מוגבלים בזמן (בדרך כלל לשנות דור) החל במגורים וכלה בחקלאות אבל מאידך הבעלות על הקרקע נשארת בידי המדינה הן סמלית והן מעשית.
החוכרים מתפקדים למעשה כבעלי הקרקע כל עוד הם עושים בה את השימוש המותר, אבל המדינה שומרת לעצמה את הזכות בעתיד לעשות בה שימוש אחר לפי צורכי המדינה, זאת כמובן תוך שמירה על זכויותיהן של החוכרים בהתאם לשימוש.

הרס טוטלי לנופי הארץ
לפעמים אין מנוס "מלשחוט פרות קדושות" אבל במקרה הזה, כמו שקורה לא פעם בישראל, מחליפים רעיון טוב שמיושם בצורה בעייתית ברעיון רע שיוצר עיוותים חברתיים וסביבתיים בלתי הפיכים.
אין לי שבחים לומר על מינהל מקרקעי ישראל להיפך, אני חושב שהמדינות הקרקעית שלו היא שגויה, הרכב האנושי שלו בעייתי ביותר, המינהל נשלט ע"י מאכרים ויש בו גילוי שחתיות לא מעטים שבדרך כלל מסתיים בנזק בלתי הפיך לנוף ולסביבה. אבל מכאן להרס טוטלי של הבסיס הרעיוני של המינהל הדרך ארוכה.

חובבי הכדורגל שבנינו ידועים היטב כי המשחק שמשחקים באנגליה שונה מן המשחק שמשחקים בישראל, זאת לא בגלל שהשיטה שונה, חוקי הכדורגל הם אותם חוקים באנגליה וכאן, ההבדל הוא בכישרון של המאמנים והשחקנים. גם אם יצוץ במוחו של מישהו רעיון לשנות את חוקי הכדורגל בארץ שיהיה מותר לגעת בכדור ביד זה לא יהפוך את הכדורגל בארץ לאטרקטיבי.

זה בדיוק מה שקורה כאן, מינהל מקרקעי ישראל הוא אחד מגופי השלטון הכי חושבים בישראל, במקום לשפר אותו, למשוך אליו כוח אדם איכותי ולהקים מנגנון אפקטיבי למניעת שחיתות, הורסים אותו.
יש לנו כבר ניסיון מר עם רפורמות טיפשיות והחלטות גרועות שהתקבלו בעבר בנושא קרקע, למשל בנושא הקרקעות החקלאיות. שגרמו לכך כי תוך כמה שנים רבים מן החקלאים זנחו את החקלאות והפכו לסוחרי נדל"ן חסרי ערכים וחסרי גבולות.

התוצאות של הרפורמה הזו של נתניהו יהיו רק שליליות, רבים מאיתנו יהפכו "למאמינים" של דת הנדל"ן, הפערים החברתיים יגדלו, המדינה תאבד את השליטה המעשית על הקרקע, השחיתות תגבר בכך שיהיו הרבה יותר אנשים שירצו לקדם קומבינות נדל"ן ואולי הכי עצוב שתוך כמה שנים נופי הארץ שעוד נשארו ימחקו ויהפכו למיזמי נדל"ן.

לפני יותר מחודש עזב אולמרט את בית ראש הממשלה, לצערי כנראה בבואתו של אולמרט לא עזבה את בית ראש הממשלה ואולי היא זו שמזמזמת מגורנו של נתניהו נעימה כל-כך ערבה לאוזניהם של ברוני הנדל"ן חבריו הטובים של אולמרט וכנראה גם של נתניהו.

בשנה שעבר שעת כדור הארץ היה תעלול יחצ"ני נחמד, הייתי בטוח שמדובר בתעלול חד-פעמי לא מזיק. אבל כנראה בעולמם של יחצ"נים לא זונחים תעלול שהצליח, השנה התעלול הפך למגה תעלול עם יחסי ציבור ופרסום מוגזמים ביותר, חצי מעמוד ראשון של ידיעות וגם עמודים 2 ו3, סיקור בפתח כל מהדורות החדשות בטלוויזיה, אינטרנט ועוד.
יהיו כאלו שיאמרו מה אתה רוצה הנה נושא הסביבה נהיה סקסי, יש לוגו, יש חולצות, יש סלבס, יש דוגמניות, ואפילו מתפרסמים מדרכים שאומרים איך לחסוך 2 ליטר בכל מקלחת.
הבעיה עם כל הסיפור הזה, שמדובר בעוד דרך לתת לאנשים בעיקר מקבלי החלטות למרק את המצפון וכבונוס לקבל דקות חשיפה חיובית למשך דקות ארכות.

המיקרו והמקרו
בנושא הסביבה יש שתי גישות השפעה, אחת גורסת שאם ההמונים ישנו את ההרגלים נצליח לפתור את בעיות הסביבה(המיקרו). השנייה גורסת שאם מקבלי החלטות יקבלו החלטות נכונות זה יביא לפתרון בעיות הסביבה(המקרו).
גישות אלו אינן בהכרח בקונפליקט אחת עם השנייה, להיפך במדינה נורמאלית הם משלימות אחת את השנייה. אבל במדינת ישראל נוצר מצב שכל שני וחמישי מנסים להפעיל את הציבור לעשות משהו אחר, אם זה לשלח SMS בכוכב נולד אם זה לחסוך במים ואם זה לחסוך בחשמל.
אני יודע שהציבור הרחב מבין שיש משבר סביבתי, ויש לאורח החיים הבזבזני שסיגלנו לעצמנו חלק בעניין. הבעיה היא עם מקבלי החלטות שלא עושים הרב למען הסביבה אבל מאוד נהנים גם לקבל חשיפה וגם להפנות את האצבע המאשימה מהם חזרה אל האזרחים.
למשל, חברת החשמל שנהנתה מחשיפה חיובית בשעת כדור הארץ, אבל מקדמת תחנה פחמית באשקלון, או כבוד הנשיא שמעון פרס שגרם לישראל נזק סביבתי בל יתואר הוא לפתע האזרח הירוק ביותר בישראל. כשר תחבורה בתחילת שנות ה70 היה אחראי במידה רבה להפיכתנו למדינה של אוטוסטראדות ומכוניות פרטיות במקום מדינת אוטובוסים שהינו בתחילת שנות ה70, הוא גם טבע את המושג האווילי "מכונית לכל פועל".
לשמחתי פרס כבר לא ממש משפיע על החלטות בישראל, אבל יש כמה מאות אחרים שכן, אשר נהוגים לטאטא את הבעיות הסביבתיות מתחת לשטיח בתקווה שהן ייעלמו, אבל זה פשוט לא קורה.
וזו בדיוק הבעיה עם אירועים כאלו, אשר מאפשרים לאותם מקבלי החלטות להתעלם מן השאלות הקשות של מדיניותם הקלוקלת, הטיפשית והבזבזנית שעדיין מיושמת, ובנוסף למרק את מצפנם על חשבון האזרחים ולהפנות את האשמה אליהם.

שעת כדור הארץ vs. מרתון ת"א
גם אם מסתכלים מעבר להיבט היחצ"ני, שעת כדור הארץ לא תורמת כלום לסביבה, ואפילו אולי מפנה את הזרקור לבעיה הסביבתית לא הכי מרכזית, החיסכון בחשמל.
אם היו שאולים אותי מה אני מעדיף כל יום שעת כדור הארץ או כל שבוע מרתון ת"א שהעיר נסגרת לכניסת מכוניות פרטיות, הייתי ללא ספק מעדיף שיום בשבוע ת"א תהיה סגורה למכונית פרטיות!

לצורך הדוגמה נניח שמאה אלף איש כיבו מנורה אחת למשך שעה, בחישוב פשוט נחסכו 10 מגה וואט
0.1kW * 100,000 * 1h= 10,000kWh
ונניח ש5000 השתמשו במכונית הפרטית שעה פחות, אפשר לחשוב זאת כך, מנוע של מכונית ממוצעת משתמש באנרגיה של 100 כ"ס שהם 75 kW (חישוב למען הדוגמה)
75kW * 5,000 * 1h= 375,000kWh
כלומר 5000 איש שלא נסעו שעה במכונית חסכו פי 40 אנרגיה ממאה אלף איש שכיבו מנורה.

וכאן אנחנו חוזרים למקבלי החלטות ושאולים אותם את השאלה – למה באמת לא לסגור את מרכז ת"א למוכניות פרטיות ולתת לציבור אלטרנטיבות ראויות להגיע למרכז העיר בלי מכונית פרטית?

טוב זו שאלה קשה, עדיף להצטלם עם בר רפאלי לעיתון, ואם אפשר עדיף ערוץ 2.

בסוף אוגוסט 2002 קיבלו שבעת שופטי בג"ץ את עתירת הקשת המזרחית בנוגע לקרקעות החקלאיות, מדובר באחד ההישגים הסביבתיים הגדולים בתולדת ישראל, עשרות אלפי דונמים של שטחים פתוחים ניצלו תודות לעקשנותם של כמה עורכי דין מוכשרים ולעמותה שעסקה בעיקר בענייני תרבות וזהות מזרחית.

שנים הטרידה אותי השאלה איך אחד ההישגים הסביבתיים הגדולים בישראל, נפקדם מקומם של "ארגוני הסביבה"?
את התשובה לשאלה הזאת קיבלתי במערכת הבחירות האחרונה, כאשר רוב האנשים מארגוני הסביבה הקימו מפלגה משלהם ופרסמו מצע בו הם קראו להפרטת הקרקעות החקלאיות ולפקידם בידיהם של "החקלאיים".

הבועה הירוקה
מקריאה באמצעי התקשורת נדמה למתבונן התמים מן הצד, כאילו יש בישראל מערכת משכללת וגדולה של ארגונים ששומרים על הסביבה, מדובר לצערי בפיקציה. בישראל קיים ארגון סביבה ארצי אמיתי אחד, אדם טבע ודין.
לארגון סביבה אמיתי אין שום פעילות עסקית והוא לא נתמך ע"י ממשלה או רשויות שלטון, מה שמאפשר לארגון חופש פעולה נרחב. כאמור בישראל יש רק ארגון אחד שעונה להגדרה זו.
אגב, החברה להגנת הטבע אינה כזו בשל העבודה שהיא עוסקת בעיקר בתיירות ומקבלת תמיכה גדולה מאוד מן המדינה. עובדות אלו בהחלט מאוד מפריעות לפעילותה.

את העובדה העצובה הזו גילתי בדרך הקשה, במשך עשור שאני עוסק בפעילות סביבתית הייתי זקוק להמון עזרה, הארגון הסביבתי היחיד שבאמת סייע לי, ולא רק לי, לאורך השנים היה אדם טבע ודין.
באופן אבסורדי את רוב הסיוע לפעילותי הסביבתית בשנים האחרונות, קיבלתי מאנשים שאין להם קשר לארגוני הסביבה. אנשים כמו עו"ד אריאל יונגר, עו"ד שירה בן-אשר, עו"ד רמי לנדא, עו"ד משה לוי, עו"ד רונן צ'ינו, הגיאולוג דר' יעקב ניר, האדריכליות יעל גלעד וגלית שיף ועוד לא מעט אנשים שמכולם קיבלנו סיוע מקצועי ובהתנדבות למען פעילותנו הסביבתית.

בעצם גילתי לכם עכשיו את הסוד הגדול, אין בישראל ארגוני סביבה, מה שכן יש הם כמה עשרות עסקנים כושלים שמפעילים לא מעט ארגונים שעוסקים באופן בלתי פוסק ביחצנ"ות ופעילות סביבתית שולית ולא אפקטיבית.
בלי לקחת בחשבון את אדם טבע ודין, אם תסתכלו בשנתיים שלוש האחרונות על המאבקים הסביבתיים הגדולים שהיו כאן , כמעט כל המאבקים הובלו ע"י קבוצה של אנשים שהתגבשו לצורך המאבק, כמו תמנע, המרינה בבת-גלים, חוף פלמחים, תע"ש השרון, חוף כורסי, ועוד לא מעט כאלו.

התקשורת ופרסים
לתקשורת יש חלק מרכזי בשמירה על הבלוף הזה בסוד. זה הולך ככה, ארגוני הסביבה דואגים לפטם את אנשי התקשורת העצלים בסיפוריים שוליים או מקומיים ואלו מצדים לא מבקרים את ארגוני הסביבה על הזנחה של בעיות הסביבה המרכזיות של ישראל.
ארגוני הסביבה שיכללו את השיטה להבטחה לקבלת כיסוי אוהד, והם אף מענקים פרס לעיתונאיים מצטיינים, פרס פראט.
אם מסתכלים מן הצד על הפרס הזה מדובר באבסורד, זה כמו ששר הביטחון ייתן פרס לכתב הצבאי המצטיין. בד"כ שמוענקים פרסים לעיתונאיים זה ע"י ארגוני עיתונאיים או גופים חסרי פעילות, ועדות השיפוט של פרסים כאלו מורכבת בד"כ רק מאנשי תקשורת.
בעצם כל פרס נחשב בכל תחום, מי שמחליט על זוכי הפרס הם אנשים מן התחום, בקולנוע אלו יהיו אנשי קולנוע שיחלטו, אם זה בצילום או צלמים, אם זה בספרות אז סופרים ואם זה בנגרות אז נגרים.
רק בישראל המציאו סוג חדש של פרס, משואי הסיקור נתונים פרס למסקרים. וזה לא הכול אותו ארגון שמעניק את הפרס "מרכז השל" הוא גם ארגון שמעניק מלגות לעיתונאיים לקורס חצי אקדמי שהוא מנהל. לכן אין פלא שרוב העיתונאיים שזכו בפרס הזה הם בוגרים של אותו קורס. והנה לו נסגר מעגל שאנחנו כל-כך מכירים של תרבות הקומבינה.

הגלובוס הירוק
לארגוני הסביבה יש פרס נוסף, שנקרא הגלובוס הירוק. אין כל רע שארגוני הסביבה יתנו פרסים לפעילים מתוכם, ולארגונים מתוכם. זה יפה, זה נחמד וזה מקובל, אני אפילו חושב שהגימיק של הגלובוס השחור הוא רעיון טוב.
אבל אני לא מקבל את הרעיון שארגוני הסביבה נותנים פרסים, לגופים עסקיים, לגופים ורשויות שלטניות ולפוליטיקאים(אני כלול).
באו נביט מי הם הזוכים בשלוש השנים האחרונות בגלובס הירוק ונבין למה, ב2008 היה זה השפד"ן (הגולשים בוודאי מוחאים כפיים), ב2006 היו אלו השר גדעון עזרא (אין צורך להרחיב) ויו"ר ועדה מחוזית דרום דודו כהן (שאישר באותה שנה את כפר הנופש בעמק ססגון).
אין כאן פרס אמיתי, יש כאן אירוע יחצ"ני בו עסקני הסביבה הכושלים מתהדרים בפעילותם של ארוגניים מקומיים ופעילים מקומיים וכך יוצרים מצג שווא כאילו יש באמת פעילות מהותית ומשפיעה, זאת על מנת להצדיק את המיליונים שזורמים לארגונים הכושלים הללו.
שווה לתהות למה אף גוף תקשורת לא עשה תחקיר מה מקורות הכסף של ארגוני הסביבה, ולאיזה דברים הכסף הזה הולך?

השולי גובר על המהותי
בישראל יש לא מעט עיוותים סביבתיים חמורים שהמאבק לתיקונם מחייב להתעמת עם קבוצות אוכלוסיה בעלת השפעה או הבעה של דעה שנחשבת לא פופולארית. הנה כמה דוגמאות לנושאים מהותיים כאלו: נושא משפחות מרבות הילדים, נושא הפיכת הישובים החקלאיים לישובי פרברים, נושא תרבות הצריכה ונושא מיסוי הרכב הפרטי והדלק. לדעתי, נושאים אלו יחד עם אחרים היו צריכים להיות בראש סדר היום של ארגונים שמכנים עצמם ארגוני סביבה.
לעומת זאת בין ארגון אירוע מתוקשר לבין ארגון כנס מיותר, ארגוני הסביבה יעסקו ויתנו תשומת לב גדולה לנושאים די שוליים אבל "סקסיים" כמו מלחמה בשקית הפלסטיק, או תעלול טיפשי של כיבוי אורות שמושקע בו יותר אנרגיה ובזבז משאבים מאשר מביא לחסכון בחשמל.

אני מקבל את זה, שמידי פעם צריך להתעסק עם נושאים סקסיים כדי לקבל חשיפה, גם אין לי התנגדות שבר רפאלי או דוגמנית אחרת תתרום להעלאת מודעות לנושא סביבתי.
הבעיה עם הארגוניים הסביבתיים כל-כך עסוקים בלהיות נחמדים ולא להרגיז אף-אחד, מתעלמים כמעט מכל בעיות הליבה בתחום הסביבה.
הרבה יותר קל לדסקס בביתי קפה אופנתיים עם אנשי תקשורת על גורלם המר של דובי קוטב תוך לגימת אספרסו ירוק, מאשר להתעמת עם אנשי דת בנוגע לריבוי ילדים למשל.

יש לא מעט אנשים טובים ואכפתיים בארגוני הסביבה, הבעיה היא האנשים בהנהגה של הארגונים הללו, אנשים שהאגו שלהם טיפס מעלה מעלה על אדי הקפה, לדרגה של תפיסת עולם משיחת הזויה שהם מקווים תביא אותם לכיסאות בממשלה.
אם ארגוני הסביבה חפצי חיים, הם צריכים לזנוח את הפעילות המיותרת. למשל, את ענייני החינוך להשאיר לגופים ורשויות שעוסקים בחינוך, את המחקר להשאיר לגופי המחקר, את פעילות הקהילה להשאיר לגופים אחרים. ואז להתמקד במאבקים מול העוולות הסביבתיות הגדולות שיש בישראל.

כפי שאני מכיר את הארגוני הסביבה זה לא יקרה, הם עצלים מידיי והם מכורים מידיי לזרקורי התקשורת. לכן אם באמת יהיו אנשים מבין מקבלי החלטות שירצו להביא לשינוי ירוק אמיתי הם צריכים לקחת בעירבון מוגבל את הדברים של ארגוני הסביבה.

*הדברים במאמר זה הם לחלוטין לא לגבי אדם טבע ודין, וגם לא "לצלול".

מידי פעם אני נתקל באנשים שחושבים שאני אידיוט, מקרה כזה קרה לי היום עם עורך מדור ירוק של YNET רוני בודוני. אני חייב לומר מדובר בהתנהגות חצופה ויהירה שמזמן לא נתקלתי בה.

זה הסיפור, בפברואר 2008 התקיימה הפגנה בחוף פלמחים שהייתה בעצם תחילתו של המאבק נגד כפר הנופש. אנחנו הגענו להפגנה לפני תחילתה, בחוף היו מעט אנשים ולכן התחלתי לצלם במקום כמה תמונות אווירה.

לאחר ההפגנה חזרתי הביתה ושלחתי תגובה לכתבת YNET יעל עברי, כולל שני צילומים שחשבתי שהם טובים. הצילומים האלו לא בדיוק צילומים של הפגנה, יותר צילומים שמנסים להעביר מסר ויזואלי שמבטא את תפיסת העולם שלי.

יש קוד לא כתוב בין עיתונאיים למקורות שלהם, כאשר אדם או ארגון משתתפים באירוע כלשהו ושולחים צילומים אל העיתונאי אם הצילום מתפרסם אז נכנסת גם תגובה של אותו גורם. כך היה גם בכתבה הזו.
אלא שאנשי YNET כנראה התאהבו בצילומים שלי והחלו להשתמש בהם כמעט בכל כתבה שעסקה בנושא חוף פלמחים, כל זאת כמובן בלי שהרשתי להם לעשות שימוש מעבר לכתבה ההיא.

אתמול התפרסמה עוד כתבה בנושא, ולהפתעתי שוב התפרסם הצילום שלי כולל בעמוד הראשי YNET.
פניתי לעורך המדור ובקשתי שיוסר הצילום, ויפסקו להשתמש בו. להפתעתי במקום התנצלות קיבלתי ממנו טקסט שכביכול נכתב על-ידי שנתון להם אישור חופשי לעושת כרצונם בצילומים שלי, כולל לא לתת לי קרדיט!
הנה הטקסט:

אני דרור עזרא מאשר לאתר ynet לפרסם את התמונה (שם התמונה: חוף פלמחים).
באמצעות מייל זה אני מצהיר כי אני מחזיק בזכויות היוצרים לרבות הקניין הרוחני
ומאשר לפרסם את התמונה ללא תמורה וללא קרדיט לצלם. (שם פרטי ומשפחה של צלם)
כמו כן, אני נושא באחריות על כל תביעה שתגיע מצלם אשר יטען (ויוכיח) כי הוא מחזיק בזכויות היוצרים ואו הרוחניים של יצירה זאת.

דרור עזרא
רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים
09-000000

מדובר כמובן בטקסט מפוברק, שאין שום סיכוי שאני כתבתי גם לא תחת השפעת סמים וגם לא באיומי אקדח.

שהשבתי לרוני בודוני, שזה לא טקסט שלי וכי אני בשום פנים ואופן לא מאשר לא לתת לי קרדיט ולכן לא יכול להיות שזה טקסט שלי. הוא חזר אליי הבוקר וטען שעניין הקרדיט הוא "טעות סופר", כמובן יש לתהות איך יש טעות סופר בטקסט שהוא טוען שאני כתבתי.
רק שיהיה ברור, הצילומים שלי נשלחו עם הטבעה בגוף התמונה עם שמי, ומעולם לא נתתי לכתבת שלהם אישור להשתמש בלי הגבלה בצילומים שלי.

במקרה החלטתי להעיף מבט במדיניות של YNET לגבי צילומים שאנשים שולחים להם במייל האדום, מתברר שיש להם מדיניות דרקונית מאוד לגבי קניין רוחני וזכויות יוצרים של מקורות שלהם שימו לב לטקסט הדרקוני הזה:

…
ידוע לי כי משלוח החומר לידיעות אינטרנט מהווה רשיון חינם, כלל עולמי ובלתי מוגבל בזמן לשימוש בחומר שנשלח, וכן מהווה אישור לפרסמו בכל מקום וזמן שתמצא ידיעות אינטרנט לנכון, ומתיר לידיעות אינטרנט לעשות בחומר כל שימוש שתראה לנכון, לרבות העברתו לצדדים שלישיים.
…

לא ברור איך אנשים שולחים צילומים שלהם ומאשרים לYNET לשכור בהם ללא הגבלה?!

לא הפעם הראשונה
כמובן הסיפור של הצילומים אינו הפעם הראשונה שאנשי YNET מציגים אמות מידה מפקפקות, כתבתי בעבר על המקרה בו יוח"צנה מפלגה יריבה שלנו שבה עבד איש YNET קולגה של כותבי הכתבה.
בכלל לאורך החצי שנה האחרונה החליטו אנשי YNET שמפלגת הירוקים היא מפלגה לא ראויה, והתחילו לקדם במרץ מפלגה יריבה שלנו, כולל כתבות שלילות עלינו ואי-פרסום של פעילות והישגים שלנו.
לא יודע מה הסיבה שאנשי YNET הפכו אותי ואת מפלגת הירוקים לנבלים, אני רק יודע שלא מעט פעמים בשנתיים שאני עובד עם הצוות הזה של המדור הירוק של YNET נתקלתי בחוסר יושר וחוסר יושר עיתונאי.

המסקנה ראשונה, מי שמעביר צילומים לYNET ללא תמורה פשוט פרייאר.
מסקנה שנייה, אנשי תקשורת מפקפקים שמקדמים פוליטיקאים מפקפקים, הם הסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה.

ח"כ גלעד ארדן חוקק את החוק הכי טיפשי שחוקק במהלך הכנסת ה17. חוק הקסדות הוא לא רק חוק טיפשי בשל העבודה שיגרום לדיכוי תרבות האופניים המתפתחת. הסיבה העיקרית לאווילותו של החוק היא התפיסה שהמחוקק יכול וצריך להחליף את שיקול הדעת של הפרט, בשאלה איך הוא צריך לשמור על בריאותו.
מדובר בתפיסת עולם אנכרוניסטית שאין לה מקום במדינה ליברלית, מי שרוצה לרכב על אופניים ללא קסדה זכותו ממש כמו זכותו של לוליין בקרקס לבצע סאלטות ללא קסדה.

על רקע הסיפור של חוק הקסדות פגשתי את ח"כ ארדן, למרות שלא הצלחתי לשכנע אותו לשנת את החוק התרשמתי ממנו לטובה, הוא נראה בחור חכם והכי חושב נראה אחד שלא קל להאכיל אותו לוקשים. אין ספק שזו אחת התכונות החשובות לשר בישראל במיוחד לשר להגנת הסביבה.

ארוגני סביבה או ארוגני שמאל
בבחירות האחרות הריצו ארגוני הסביבה רשימה מטעמם, הרשימה הזו מיציבה את עצמה בשמאל המדיני בטחוני. לצערי, לא מעט עיתונאיים "ופרשנים" שמכסים את תחום הסביבה תמכו וקידמו את הרשימה הזו.
הרשימה הזו נכשלה כמו שאנחנו במפלגת הירוקים נכשלנו, אבל הכישלון הזה של אותה רשימה חשף את קלונם של אותם ארוגני סביבה.
למעשה נחשף, מה שאני יודע הרבה שנים, שרבים מאוד מן האנשים שמרכבים את ארוגני הסביבה הם אנשי שמאל מובהקים שלא מעט מהם אף מחזיקים אפילו בדעות אנטי ציוניות.

אני חייב לומר שאותם אנשים שנמצאים בשמאל ובשמאל האנטי ציוני לא פסולים בעיניי, להיפך אנשים שמזדהים פוליטית ואומרים את דעתם בצורה ברורה בהחלט ראויים להערכה, אנשים כמו דב חנין.
לעומת זאת יש לא מעט אנשים שמרכבים את ארוגני הסביבה שהם זיקיות בעלות לשון עם בלוטות ארס קטלניות.
אני מתכוון לאותם אנשים ששלשום היו אנשי ארגוני סביבה נקיים "ונטראלים", אתמול התגייסו "להציל" את הפוליטיקה מלתעותיו של נתניהו והליכוד, והיום שוב הפכו חזרה לאנשי סביבה "נטראלים".

למעשה רוב ארוגני הסביבה מעולם לא היו נטראלים פוליטית. ארגוני הסביבה, למעט אולי צלול ואדם טבע ודין, הינם בעלי אג'נדה פוליטית ברורה שנועדה לקדם פוליטיקאים מן השמאל. אותם אנשים יחד עם לא מעט אנשי תקשורת מחרישים או מגנים על פוליטיקאים מן השמאל אבל יוצאים בעוצמה נגד פוליטיקאים שלא משתייכים לשמאל.
אני יכול להעיד על כך באופן אישי, מפלגת הירוקים סירבה להשתייך לשמאל ובשל כך סבלנו מהתנכלות אובססיבית של פעילי הארוגניים הסביבתיים ואנשי תקשורת אוהדי שמאל. את הצד השני של המטבע אני רואה כאן בהרצליה את ראש עירייה יעל גרמן (מרצ), שמחזיקה בשק מלא של שרצים סביבתיים זוכה לשקט מוזר ותמוהה מצד ארגוני הסביבה.
אולי הדוגמא הכי מובהקת לתופעה הזו הוא עניין יוסי שריד, אפריז ואומר ששריד היה שר איכות סביבה בינוני למדי אבל משום מה הוא זוכה הן ע"י ארוגני הסביבה והן ע"י התקשורת למעמד של גורו סביבתי פוליטי, אין לכך סיבה עניינית מלבד העבודה ששריד משתייך לאותו מחנה שארגוני הסביבה ואנשי התקשורת משתייכים אליו.

פינת העצה לשר
אם הייתי מתבקש לתת שתי עצות לשר ארדן הייתי אומר לו, קח בערובן מוגבל את העצות של אותם פוליטיקאים שמתפעלים את ארגוני הסביבה ואנשי התקשורת שמסביבם, הם בעלי אינטרס מובהק להשחיר את ממשלת נתניהו.
עצה אחרת לא פחות חושבה היא להכריח את הארגונים להתנתק ממקורות המימון האנטי ישראלים שממנים את חלקם.

אני חשוב שלא נכון מצדי לבוא כאן ולהשיא עצות, איזה נושא יותר חשוב ואיזה פחות. אני יכול להגיד מה אני הייתי עושה אם הייתי השר להגנת הסביבה. אני הייתי מגדיר עשרה יעדים שאפתנים וברורים ממנה עשרה אנשים שכל אחד מהם יקבל סמכויות מלאות להביא להשגת כל יעד ויעד.
מה היו היעדים שלי? אפשר להציץ באתר מפלגת הירוקים או במאמרים קודמים ולהתרשם…

בכל אופן, מן האנשים שנמצאים היום בכנסת אני חושב שארדן הוא הכי מתאים לתפקיד השר להגנת הסביבה ואני מאחל לו הצלחה מכל הלב, למרות שמאוד לא אהבתי את חוק הקסדות.

הסיפור של ביקור מפקד חיל הים במועדון חשפניות שנטחן השבוע בתקשורת באופן מוגזם ביותר מעיד יותר על רדידותה וצביעותה של התקשורת מאשר תפקודו של צה"ל. הסיפור הזה הוא בהחלט דוגמא קלסית להתדרדרות של השיח הציבורי בישראל וזאת מכמה סיבות.

פרטיות של אנשי ציבור
לדעתי, אחד הגורמים המרכזיים בהשחתה והתדרדרות המערכת הפוליטית בישראל היא החדירה הבלתי מתקבלת על הדעת של התקשורת לפרטיות של אנשי ציבור. אני יכול לומר שלי אישית זה היה הדבר שהכי הפריע לי עם כניסתי לפעילות ציבורית. משיחות עם אנשים רבים אני יכול לומר שעניין החדירה לפרטיות היא אחד הגורמים המרתיעים ביותר מלהיכנס לפוליטיקה להרבה אנשים טובים וראויים. וראוי לומר בפה מלא, התקשורת שכל-כך נהנתה לרדת על פוליטיקאים היא החסם לשיפור המערכת.

הסיפור של מפקד חיל הים, הוא בהחלט דוגמא לחדירה גסה וגועלית לפרטיות של אדם. מדובר בסיפור שאסור שיתפרסם, אין בו שום ערך ציבורי מלבד מציצנות לשמה. האיש לא עבר על החוק, לא מעל בתפקידו, ולא פגע באדם. הצדקה היחידה שיש לפרסום כזה היא אם יש חשד למשל שמפקד חיל הים יצר קשר עם חשפנית ומעביר לה חומר סודי כמו שהתרחש בפרשת פרופיומו.

רדידותה של התקשורת
לצערי, במקרים רבים מאוד התקשורת בישראל עוסקת בתפל וברדוד כמו במקרה הזה, קשה לומר מה בה קודם למה? הציבור מתעניין ברדוד ובתפל או שרדידותה של התקשורת מקשה עליה להתעלות ולעסוק בנושא בעלי השפעה על החיים בישראל וזו התוצאה.
למשל, השבוע התפרסם דוח מבקר המדינה בנוגע למוכנות העורף, דוח קשה ביותר שברור לכולם שמדובר במחדלים שיעלו לנו בחיים רבים של אזרחים במקרה של מלחמה. המלל שפורסם וההשקעה של כלי התקשורת בעניין מבקר המדינה מחווירה לעומת השקעה המדהימה שהתקשורת השקיעה בסיפור של מפקד חיל הים. אני שואל את עצמי איזו השפעה ציבורית יש לעבודה של מפקד חיל הים ביקר במקום כזה? ולמה הנושא ממשיך להיות בכותרות?
אני חייב לומר שאני נתקל לא פעם בתופעה הזאת. התחום הציבורי שאני עוסק בו הוא תחום סבוך ולא אטרקטיבי, ברוב המקרים אין בו מציצנות, אין בחורות מערטלות ובכלל כתבות בתחום הסביבתי מצריכות ידע, זמן והשקעה רבה. תכונות שבהחלט אינן נמצאות בתקשורת הישראלית והאמת לא כל-כך באשמת העיתונאים, אלא באשמת העורכים ובעלי העיתונים שהפכו את מקצוע העיתונאות לעבודת דחק, שמקדשת את הצהוב ואת התפל.

הצביעות בשם "המוסריות"
החלק אולי הכי מקומם בסיפור הזה, הוא עניין "המוסריות" או הפוליטיקלי קורקט, בשנים האחרונות השיח הציבורי בחברה המערבית בכלל ובישראל בפרט הפך למדמנה לאנשי ציבור בשם הפוליטיקלי-קורקט.
זה לא שאנחנו חברה פורטינת וטהרנית ואנחנו מגרשים את אלו שסוטים מן הדרך, אלא שעל מזבח הפוליטיקלי-קורקט קל לשחוט אנשי ציבור מסוימים, כי למישהו לא נוח איתם או שמישהו רוצה להיבנות תקשורתית מסיפורים כאלו.

את הסיפור הזה חשף אדון בוקי נאה, עד לפני כמה שבועות בכיר העיתונאים הפליליים בישראל, שזיהה את מפקד חיל הים במקום במקרה או לא במקרה, ודיווח על-כך בכלי התקשורת. כאן נשאלת השאלה מה לאיש תקשורת בכיר לעשות במועדון כזה? הרי הרמה המוסרית של אדון נאה היא במידה שווה לרמותו של מפקד חיל הים, למה עניין זה לא זכה לכותרות?
שאלה אחרת שמטרידה אותי האם בכלל מדובר כאן בדבר לא מוסרי? הרי מדובר במועדון שפועל כנראה כחוק, שהעובדות שם נמצאות מרצונן, וממה שאני מבין הן מתפרנסות מעיסוקן בצורה נאה, וככל שאני מבין אין בעבודה כזו ניצול.
אני ושאל את עצמי מה גבול? האם להשתזף בעירום באי ביוון זה לא "מוסרי"? האם לצפות בסרטי פורנו זה לא "מוסרי"? האם לנהל מערכת יחסים מחוץ לנישואין זה לא "מוסרי"?
הגובל הוא כמובן איך מגדירים מה זה מוסרי ומה זה לא, בקהילה מסוימת יכול להיות שקיימת קפדנות יתר, כמו קהילות חרדיות ואולי אפשר לקבל את שאדם בכיר בקהילה כזו עבר כביכול על הלכה מסוימת מעמדו יפגע.
בקהילה חילונית ליברלית שלא כפופה לדינים דתיים לדעתי, גובל המוסריות מוגדר בחוק!
אם החוק לא מוסרי, הדרך הנכונה של אנשים וקבוצות לשנות את פני החברה היא לשנות את החוק, יתכבדו ארגוני הנשים האנטי ליברליות ויצעו חוקים למונע מופעי חשפניות, או למונע הפצת סרטי פורנו, או להכניס לכלא גברים שחלילה בוגדים בנשותיהן. אגב, אני חושב שארגוני הנשים למיניהן הפכו בעשור האחרון לארגונים שמקדמים תפיסת עולם חשוכה ואנטי ליברלית, שלדעתי, רק מרחיקה את הציבור מהן.

הדבר שהכי מקומם אותי זו התגייסות של כמה נשמות טובות שקראות למפקד חיל הים להתפטר, הדבר הזה מקומם במיוחד על רקע הביזיון הציבורי במקרה חיים רמון. חיים רמון לא בגד בת זוגו, חיים רמון הורשע בתקיפה מינית של קצינה בצה"ל בתוך מבנה ממשלתי ובזמן היותו בתפקיד. בניגוד למפקד חיל הים חיים רמון זכה לגיבוי מלא-מעט אנשי תקשורת!
המעשים של מפקד חיל הים כל שיהיו לא מקובלים מחווירים לעומת מעשיו של חיים רמון, חיים רמון לא רק שלא הוקע מן הזירה הציבורית, אלא הוא ממשיך לבחוש במוקדי קבלת החלטות הכי מרכזיים בישראל. אם חיים רמון יכול להיות הממשלה, אין ספק שמפקד חיל הים יכול להיות בפורום מטכ"ל.

הסיפור הזה גם מזכיר לי סיפור הפוך, של תת-אלוף צ'יקו תמיר. בסיפור הזה, שהוא חמור ביותר מן היבט החוקי וגם מן היבט המבצעי, זכה תת-אלוף תמיר להגנה מפתיע מן התקשורת, ובכלל לא ברור למה? מדובר במקרה שאילו היה מדובר בחייל פשוט הוא היה נכנס לחצי שנה לכלא במקרה הטוב. אבל במקרה של תמיר, פתאום מסבירים לנו כמה שהוא קצין טוב וכמה שהצבא זקוק לו. אני תוהה האם לעבר על החוק זה כן מוסרי.

לסיום, תהיה אחרת לאנשי משטרת הפוליטיקלי-קורקט. מה יגידו אותם אנשים שהיום צולבים את מפקד חיל הים, אם בעוד כמה שבועות ייתפס אלוף בצה"ל קונה בשר חזיר או אוכל שירמפסים "חלילה"? הרי אנחנו בצבא יהודי ואיך אפשר שמפקד בצבא כזה יכניס לפיו בשר לא כשר.
זו כמובן דוגמה פרקטית למדרון החלקלק שאנחנו נכנסים אליו שאנחנו הופכים את הפוליטיקלי-קורקט לדת.

היום קיבלתי את תגובת היועץ המשפטי לחשיפה שלי שלשום על כך שהמשך כהונתו של אולמרט הוא עיוות חוקתי.
התגובה בעצם מתבססת על סעיף 30 לחוק יסוד הממשלה בנוגע לרציפות הממשלה.

לדעתי, העיקרון שראש הממשלה יהיה נבחר ציבור גובר על העיקרון של רציפות הממשלה.

אם יש עו"ד או גורם כלשהו שמעוניין להגיש עתירה לבג"ץ בנושא ולבחון את הפרשנות שלהם אני מאשר לעשות שימוש במכתבים שפרסמתי כאן.

למכתב שקיבלתי ממשרד יועץ משפטי

הכהונה של אולמרט כראש ממשלת ישראל כללה שורה אורכה של דברים מוזרים ועיוותים חמורים. לכן אין זה פלא כי בשלהי כהותנו הוא יוצר עוד עיוות.

בישראל אין חוקה, אבל יש כמה וכמה חוקי יסוד שהם תשתית חוקתית, אחד מהם הוא חוק יסוד הממשלה.
אחד האלמנטים המרכזים בחוק יסוד הממשלה הוא שראש הממשלה חייב להיות חבר כנסת, בבדיקה מדקדקת מגלים כי החובה שראש הממשלה יהיה חבר כנסת מוזכרת כעשרה פעמים בחוק, ומדובר בחוק מקיף שעוסק בעבודת הממשלה בכלל.

החל מהיום תושבע הכנסת 18, ואהוד אולמרט ינטוש את תוארו כחבר כנסת ויחזור להיות מר אולמרט.

אני משער שהחובה שראש הממשלה יהיה חבר כנסת נועדה לגורם לכך שראש המדינה יהיה נבחר ציבור, שהציבור בחר בו בבחירות חופשיות.
ברור שעל מנת לעמוד בראש גוף קבלת החלטות פוליטי, האדם חייב להיות נבחר ציבור, בחוק יסוד הממשלה זה נאמר באופן די ברור שראש הממשלה חייב להיות חבר כנסת.
תפיסת העולם הזו קיימת באופן ברור גם ברשויות המקומיות. למשל, החוק קובע כי אדם שנבחר לעמוד בראש רשות מקומית אבל לא נבחר למועצה יהיה חבר מועצה(סעיף 9ב לחוק), גם מן סעיפים האחרים של החוק עולה שראש רשות מקומית חייב להיות חבר מועצה.

לפי בדיקה שעשיתי בהיסטוריה הפוליטית של ישראל מעולם לא כיהן כראש ממשלה אדם שלא היה חבר כנסת. המקרה הכי דומה למקרה אולמרט היה בשנת 1977, רבין התפטר מתפקיד ראש הממשלה אבל בניגוד לאולמרט הוא נבחר לכנסת בבחירות לאחר התפטרותו.
בשאר המקרים שהיו חילופי שלטון לאחר בחירות היה זה כאשר ראש ממשלה התמודד והפסיד בבחירות, למשל כאשר שמיר הפסיד לרבין ב1992.
כלומר, לכל אורך ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מדוד בן-גוריון ועד אולמרט ראשי ממשלה היו חברי כנסת, ולא היה יום אחד שראש ממשלה לא היה חבר כנסת.
ההיגיון אומר שכאשר פוקעת כהונתו של חבר כנסת תפקע כהונתו גם כראש ממשלה, אבל סעיף 21 לחוק גורם לבלבל. להלן ציטוט של סעיף 21:

21. (א) ראש הממשלה שחדל להיות חבר הכנסת, רואים אותו כאילו התפטר מכהונתו ביום שנפסקה חברותו בכנסת; התפטרות ראש הממשלה – כהתפטרות הממשלה.
(ב) שר המכהן כממלא מקום ראש הממשלה, שחדל להיות חבר הכנסת, יחדל מלכהן בתפקידו כממלא מקום ראש הממשלה.

סעיף זה מנוסח באופן די לקוי ונותן לפרושים, מן הסעיף הזה ברור כי מ"מ ראש ממשלה חייב להיות חבר כנסת, ואם הוא חדל לכהן בכנסת הוא אוטומטית חדל להיות מ"מ ראש הממשלה. לעומת זאת לגבי ראש ממשלה אין אמירה מפורשת כזו, אלא שמדובר בהתפטרות הממשלה, שזה אומר ממשלת מעבר.

נשאלת השאלה האם בראש ממשלת מעבר חייב לעמוד חבר כנסת?
את התשובה לשאלה הזו אפשר למצוא בסעיף 30 (ג) לחוק, להלן:

(ג) ראש הממשלה שהתפטר ימשיך במילוי תפקידו עד שתיכון הממשלה החדשה; נפטר ראש הממשלה, נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו או הופסקה כהונתו מחמת עבירה, תקבע הממשלה שר אחר שהוא חבר הכנסת וחבר סיעתו של ראש הממשלה, לכהן כראש הממשלה בפועל עד שתיכון הממשלה החדשה.

מן הסעיף הזה במשתמע די ברור כי גם בראש ממשלת מעבר צריך לעמוד חבר כנסת.

אתמול שלחתי מכתב בנושא ליועץ מזוז שהוא בעצם המוסמך לפרש את החוק. עדיין לא קיבלתי תשובה, אבל משיחות שהיו לי עם אנשים מן המערכת הפוליטית בנושא נאמר לי שהנושא עלה, וכנראה שמזוז קבע שהחוק מאפשר זאת.

בכל אופן אני חושב אחרת זאת לא רק מן היבט החוקי, אלא גם מן ההיבט המהותי. נראה לי פסול לחלוטין כי בראש גוף קבלת החלטות העליון של המדינה יעמוד אדם שאינו נבחר ציבור אפילו ליום אחד, וחייבים לומר שהתנהגותו של אולמרט בימים האחרונים מוכיחה זאת.

*הכותב אינו משפטן

בחירות 2006 מפלגת הירוקים קיבלה כ50 אלף היינו קרובים מתמיד להיכנס לכנסת, בבחירות האלו רצה במקביל אלינו מפלגה אחרת שטענה שהיא ירוקה(מימד). באופן לא מפתיע התוצאה של שתי המפלגות האלו ביחד היא קטנה ב7000 קולות מן התוצאה של מפלגת הירוקים ב2006 לבדה.

לתוצאה זו יש מספר סיבות ביניהן כאלו שקשורת לפוליטיקה בישראל וגורמים בפוליטיקה הירוקה, במאמר אתמקד בגורמים מתוך הפוליטיקה הירוקה.

קצת מספרים
ב2006 הירוקים קיבלו 47,595 קולות, עלה-ירוק קיבלה 40,353 יחד כ88 אלף קולות!
ב2009 הירוקים קיבלו 12,378 קולות, מימד קיבלה 27,737 עלה-ירוק קיבלה 13,132 ובוגרי עלה-ירוק קיבלו 2346 יחד קיבלו ארבעת המפלגות 55 אלף קולות בלבד!
הניתוח של תוצאות שקיבלה מימד מעניינת במיוחד, מימד עצמה שווה כ15 אלף קולות של דתיים לייט, נגיד שמוספים להם קולות כל הקהילה הסביבתית ומשפחותיהם מדובר בעוד 5000 קולות, התוצאה שמקבלים היא שהם הצליחו לסחוף רק 7000 קולות חדשים. בהתחשב בקמפיין שהם ניהלו מדובר בתוצאה עגומה במיוחד.

אלון טל וערן בנימיני

אם מחפשים שמות לכישלון הזה אלו שני אנשים שאחראיים לו. הכישלון הוא תוצאה של קינאה יוקדת ואגו מנופח. גחמות אישיות של שני אנשים אלו גרמו פשוט נזק אדיר לא רק לפוליטיקה הירוקה אלא לכלל לקהילה הסביבתית. המשך »