חברי מפלגת הירוקים קיימו היום, ‏יום שלישי‏ ‏03‏ ‏פברואר‏ ‏2009 בצהריים הפגנה מול בית מפלגת העבודה. המפגינים נשאו שלטים: " בעבודה "עובדים על הסביבה" , "ברק אל תפקיר את חיילי צה"ל הם לא שפני ניסיון", "ברק את הסרטן של חיילי צה"ל אי אפשר לטייח" , "ברק מחלת הסרטן היא לא מכה בפח".

הירוקים מפגנים מול בית מפלגת העבודה

יושב ראש מפלגת הירוקים פאר ויסנר אומר כי שר הביטחון אהוד ברק מפקיר את חיילי צה"ל בבסיסים ואחראי לסיכון מיותר של בריאותם של חיילי צה"ל. במקום לחתום על אמנות על השר ברק להורות על סגירת בסיס הנחל בתל ערד ולהעביר את החיילים המשרתים בו לבסיס אחר , לפני שנקים את ועדת שמגר 2. חיילי צה"ל הם לא שפני ניסיון או חיות מעבדה שעורכים עליהם ניסויים.
לפני חצי שנה אהוד ברק שר הביטחון אישר את הקמת עיר הבה"דים סמוך לרמת חובב – החלטה שאנחנו עוד נצטער עליה, וכעת מתמהמה שר הביטחון בקבלת ההחלטה היחידה המתבקשת סגירת בסיס הנח"ל בתל ערד. חיילי צה"ל שצללו בקישון שילמו מחיר כבד על מחדלים של מערכת הביטחון וחיים בתחושה שמערכת הביטחון הפקירה אותם ומערכת הבטחון בישראל חוזרת שוב על אותן טעויות".

"מפלגת הירוקים" הגישה השבוע באמצעות עו"ד אריאל יונגר עתירה מנהלית (עת"מ (1177/09) לבית המשפט המחוזי בת"א נגד אישור תוכנית להרחבת קיבוץ פלמחים שכוללת בניית שכונה חדשה של 130 קוטג'ים.
בעתירה טוען עו"ד יונגר בשם מפלגת "הירוקים" כי לפי חוק החופים אין אפשרות לבנות בניה פרטית ב"רצועת ה-100" לרבות הרחבת דירות. עוד טוענים הירוקים כי הועדה המחוזית מחוז מרכז הפקידה ואישרה באופן בלתי תקין ובניגוד לחוק את התוכנית זאת בשל שוסור היה להפקידה עד אשר היא תאושר סופית בועדה לשמירת הסביבה החופית ובמועצה הארצית.
הירוקים מציינים עוד בעתירה שורה של כשלים הן בהחלטות ועדת הערר, הן בהחלטת הוועדה לשמירת הסביבה החופית והן בהחלטות הועדה המחוזית.

רקע:
מדובר בתוכנית שיזם משרד הבינוי והשיכון בשיתוף מינהלת סל"ע, המתבססת על תוכנית שאושרה כבר ב-87' לבנייה למגורים באזור התעשייה של הקיבוץ, שהגדילה את סך יחידות הדיור בקיבוץ ל-350. התוכנית הנוכחית מוסיפה לקיבוץ 130 קוטג'ים, תוך שינוי ייעוד של 130 דונם לאזור מגורים. מתוך 130 הקוטג'ים, 100 מיועדים לבני הקיבוץ ואילו 30 מיועדים למפוני היישוב אלי סיני, שפונו מביתם במסגרת תוכנית ההתנתקות מגוש קטיף.
בנוסף לבנייה בחוף, מסדירה התוכנית אפשרות להרחיב יחידות דיור קיימות בקיבוץ, שגודלן לרוב כ-70 מ"ר, לשטח של עד 160 מ"ר – ואף ל-190 מ"ר בחלק מהמקומות.
בשנה האחרונה עברה התוכנית אישור בכמה ועדות לתכנון ולבנייה, לרבות של הוועדה לשמירה על החופים (הולחו"ף), שאישרה את התוכנית על אף שחלק מהמבנים מרוחקים בפחות מ-100 מטר מהחוף.
בעקבות זאת, הגישה "מפלגת הירוקים" ערר על האישורים לוועדת משנה לעררים במועצה הארצית לתכנון ולבנייה. בין היתר, טוענים הירוקים בערר כי "המטרה העיקרית של התוכנית אינה מציאת פתרון דיור לאנשי אלי סיני, אלא הקמת שכונת וילות יוקרתית בקרבת החוף וניצול מיקום הקיבוץ למטרות רווחי נדל"ן".
בדיון שקיימה ועדת הערר – המונה חמישה חברים שבראשם עומדת נציגת משרד המשפטים, היו"ר מיכל ברדנשטיין – הוחלט לדחות את הערר ברוב של ארבעה מול אחד.

דרור עזרא, מועמד מספר 2 ברשימת הירוקים לכנסת אומר כי: "מוסדות התכנון התנהלו באופן כושל, שהביאו להחלטה לא טובה שפוגעת בחוף פלמחים. חוק החופים חד וברור באיסורו להוסיף בנייה פרטית ברצועה של 100 מטר מהחוף. 4 שנים לאחר כניסתו לתוקף של החוק, ועדות התכנון מגלות שוב ושוב רפיסות וחוסר יכולת למנוע את הנגיסות בחופי ישראל, שממשיכים להיגזל על ידי בעלי אינטרסים ועל ידי ברוני נדל"ן".

לקריאת העתירה לחצו כאן…

מפלגת הירוקים הגישה השבוע עתירה מינהלית באמצעות עו"ד שירה בן-אשר נגד החלטת ועדת הערר המחוזית לאשר בניית מגדל מעלית במרכז חוף אכדיה בהרצליה זאת בחלק מאישור תוכנית טיילת החוף.

בעתירה של מפלגת הירוקים, נטען כי אישור מגדל מעלית המתנשא לגובה של 22 מטר שאמור להיבנות בחוף וגשר באורך של 24 מטר מעל שפך נחל גלילות הם בניגוד לחוק.

הירוקים טוענים כי גם הגשר וגם מגדל המעלית נמצאים בתחום רצועת ה- 100 מטרים מקו החוף המוגנים מבניה, ולכן מחייבים הליך של הכנת תוכנית מפורטת, שתכלול בין השאר הכנת תסקיר השפעה על הסביבה ושמיעת התנגדויות. עוד טוענים הירוקים כי הפרשנות של ועדת הערר למיקום קו החוף היא בניגוד לחוק החופים שקובע שקו החוף יקבע 0.75 מ' מעל קו האפס.

כזכור הירוקים הגישו בתחילת 2008 ערר בנושא, ובדצמבר 2008 דחתה ועדת הערר את כל טענות הירוקים וקבע ששני המבנים אינם נמצאים בתוך רצועת ה- 100 מטרים, זאת על סמך תמ"א 13 ולא על סמך חוק החופים.

דרור עזרא מועמד מספר 2 ברשימת הירוקים לכנסת מוסר:"היה כאן ניסיון של עיריית הרצליה לעקוף הלכי תכנון ומינהל תקין, ועדת הערר שגתה קשות כאשר אישרה את בניית המגדל הזה בחוף, מגדל המעלית הזה אינו בא לסייע לאנשים עם מוגבלויות. הצענו שורה של אלטרנטיבות הנגשה טובות וזולות יותר, שלא פוגעות בנוף, אבל העירייה העדיפה את מגדל המעלית המיותר והיקר הזה".

עוד מוסיף עזרא:" ארבע שנים לאחר כניסת חוק החופים לתוקף חופי ישראל ממשיכים להיגזל ולהרס בחסות מוסדות התכנון. ועדות התכנון מתעלמות פעם אחר פעם מן החוק, ולכן נאלצנו לפנות לבית המשפט. בכנסת הבאה מפלגת הירוקים תפעל לתיקון ושיפור חוק החופים כך שלא יהיה אפשר להמשיך לרמוס את חופי ישראל."

(עת"מ 1197/09)

לקיראת העתירה במלואה לחצו כאן…

כבר שלושה שבועות שאני עוברת ממקום למקום, נפגשת עם אנשים, מתאמצת לשכנע בחשיבות המסר הירוק, מבקשת מכולם להצביע למפלגת הירוקים.
מוצאת את עצמי שוב ושוב נתקלת באותן אמירות: "זה לא הזמן", "ירוק, אבל לא עכשיו", "רק סיימנו מלחמה" (ומתי בדיוק אנחנו לא רק סיימנו מלחמה, או רק התחלנו מלחמה…), "חשוב מי ינהיג אותנו" (למלחמה הבאה…).

אריאלה רינגל, 3 ברשימת הירוקים

ההתלבטויות כנות ואמיתיות. וכך גם התשובות שלי. כשאני אומרת שמלחמות אינן תירוץ להזנחת הסביבה, אינן אליבי להתעלמות מהנזקים הסביבתיים ההולכים ומצטברים, אני באמת מאמינה בכך. כשאני אומרת שאנחנו נמצאים ממש על נקודת הקצה, שיש מפגעים שאם לא יטופלו מחר, מחרתיים כבר אי אפשר יהיה להשיב את הגלגל לאחור, אני מאמינה ויודעת שאכן כך הוא.
חוקרי נאס"א היו אלו שקבעו שאם תוך עשר שנים לא יטפל העולם בהתחממות כדור הארץ, כל מה שיעשה אחר כך, יהיה מיותר. וכך בהיבט העולמי, וכך כאן אצלנו בבית, מחוץ לחלון חדר הילדים שלכם. כשאני אומרת שבמאבק הזה יש בשורה גדולה, יש המון תקווה, שיש מה לעשות ואפשר לעשות. אני מאמינה בזה.

אנשים אומרים לי, אז למה לא הצטרפתם למפלגה גדולה, לכאלו שגם להן יש סדר יום ירוק. בגלל הניסיון, אני אומרת. הניסיון המצטבר בעולם כולו. בכל העולם המערבי יש מפלגות ירוקות בפרלמנטים.
בכל העולם המערבי הן קמו משום שהירוקים הבינו שמפלגות סופרמרקט גדולות, בסופו של דבר לא תוכלנה, עם כל הרצון הטוב, להתמסר לנושא כמו שתעשה את זה מפלגה ירוקה שזו תכלית קיומה. זה עצוב, אבל זו העובדה.

ולמה התפצלתם, אומרים לי. זו אכן שאלה טובה שאין לי ולא יכולה להיות לי תשובה טובה לה.
ובכל זאת: זה קרה כי זה בד.נ.א של הפוליטיקה הישראלית, ולא רק הישראלית. כי זה קרה וקורה בשמאל הישראלי, בימין הישראלי, וגם אצל הירוקים. הבית היהודי והאיחוד הלאומי לא יכלו ללכת יחד? יכלו. אבל לעיתים האידיאולוגיה ניגפת בפני הכיסאולוגיה. ז
ה חבל, אבל זה לא שיקול בשאלה אם לבחור בנו או לא. עוד לא נבחרתם וכבר אתם רבים, כתבה לי מישהי. נכון. אבל צריך לקוות לטוב, להאמין במסר, לזכור שהנטייה האמבית הזו אינה מלמדת על הרעיון. שהיא באמת תכונה מושרשת בהוויה הפוליטית. וכאמור, לא מחלה ירוקה.

ואני רוצה לסיים בשני קטעים שקיבלתי במהלך השבועות האחרונים. שני קטעים שמתוכם עולה קול בהיר וברור, שגם ההמולה הגדולה, קולות הירי בדרום, והרעש מחריש האוזניים של מערכת הבחירות הזו, אינו יכול להם.

הקטע הראשון לקוח מתוך הספר "הארגון הלומד" של פיטר סנג'י. בפרק האחרון הוא מצטט את האסטרונאוט רסטי שהיה בצוות אפולו 9 ב – 1969, שבחנה את התא שעתיד לנחות על הירח.

"כשאתה מסתכל למטה", כתב רסטי "אתה לא יכול להעלות על דעתך כמה גבולות חצית פעם אחר פעם אחר פעם, אתה אפילו לא רואה אותם…אבל אתה יודע שיש שם מאות אנשים שהורגים זה את זה בגלל איזה קו דמיוני שאינך יכול לראות.. מהמקום שבו אתה צופה, כדור הארץ הוא קטן ושביר, נקודה כל כך יקרה ביקום, שאפשר להסתיר אותה באגודל. ואתה תופס שעל הנקודה הזו נמצאים כל מה שחשוב ויקר לך בעולם. ההיסטוריה והמוזיקה, השירה והאמנות, המלחמה והמוות, הלידה והאהבה, הדמעות והשמחה… ואין שום גבולות".

והדברים האלה מתחברים לסרט לא קצר, לא קל, שמדבר על תהליכי ההרס שאותו כדור קטן ושביר עובר. איך הצלחנו לנצל, עד היום, שליש המשאבים העולמיים העומדים לרשותנו, לייצר ולהפיץ מאה אלף סוגים שונים של כימיקלים רעילים, לכרות בכל דקה אלפיים עיצים. לגדוע, אם לומר זאת באופן ציורי, את הענף שעליו אנחנו יושבים. ולא רק אנחנו, כל החי והצומח על פני הכדור הזה. ובסוף הסרט, כמו בסוף הספר, עולה הקול הבא, שיש בו תקווה גדול, ואמונה בכוחותינו, אם רק נקשיב. הקול שאומר שזה בידיים שלנו. שכן, למרות שנדמה שאנחנו רק בורג קטן במערכת, יש גם לנו כוח להשפיע. והכוח הזה הוא יקר, וחשוב וצריך לנצל אותו. הסתכלו סביב, אומר הסרט, תהיו מעורבים. דברו עם אנשים על כך, עשו שקולכם ישמע.

זה אולי לא משרת את בעלי ההון, את סוכני הצריכה, את מי שמרוויח מההרס הזה מיליארדים, אבל זה משרת אותנו, ואת ילדינו ואת ילדי ילדינו. הכוח להשפיע, קוראים לזה. לבחור נכון. לא להיסחף אחר הסיסמאות שדוחסים לנו למוח יום אחר יום, שנה אחר שנה, שקודם הביטחון (איזה ביטחון בדיוק???) ואחר כך כל השאר.

אני מאמינה שזה באמת, כמו שנאמר בסרט, כמו שעולה מתוך הספר, זה באמת בידיים שלנו.

עשו שהקול הזה, הקול הירוק, ישמע.

בברכה, אריאלה רינגל הופמן, מקום 3 ברשימת מפלגת הירוקים לכנסת.

נ.ב. אשמח כמובן אם תפיצו את המכתב הזה, ותעבירו אותו הלאה לחברים שלכם, לחברים של החברים שלכם….

"חוק החופים", החוק אשר אמור לשמור ולהגן על חופי הים בישראל מפני פגיעה של נדל"ניסטים, בעלי הון ובעלי אינטרסים, חוקק לפני ארבע שנים, והוא דוגמה נוספת לכך שאנחנו משופעים בחוקים, אך בה בעת יש בינינו מי שמנסים לפעול בניגוד להם.

פאר ויסנר, יו"ר מפלגת הירוקים

המדאיג והחמור הוא, שבלא מעט מקרים מוסדות התכנון נותנים את אישורי הבנייה על אף שאלה נוגדים את החוק, ובכך מרוקנים את חוק החופים מתוכן ושמים אותו ללעג. כך למשל, ערר שהגישה בשבועות האחרונים מפלגת הירוקים נגד בניית מעלית בחוף אכדיה בהרצליה נדחה.
ערר נוסף, שהגישה מפלגת הירוקים לוועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, נגד תוכנית להרחבת קיבוץ פלמחים נדחה לאחרונה. בנוסף לשני מאבקים אלה מתנהל בימים אלה מאבק נגד הכוונה לבנות כפר נופש בחוף בצת, בנייה שתפגע פגיעה חמורה באחד מהחופים הבודדים שעוד נותרו לנו, ומאבק נוסף מתנהל על חוף הבונים.

הדוגמאות האלה מצטרפות למאבקים נוספים שהתנהלו בחופי געש ושדות ים, שגם אותם ניסו בעלי הון ואינטרסים אחרים לגזול מהציבור הרחב. במדינת ישראל רובנו עוד לא הפנמנו שהים הוא נכס ייחודי, ואנחנו רואים בו אתר מובן מאליו ומתייחסים אליו בעיקר בחודשי הקיץ. אך מאוד ייתכן שהחוף שבו בילינו בקיץ האחרון, לא נוכל לבלות בו בקיץ הקרוב כי פתאום יעמוד עליו בניין.

לחוק החופים דרוש שינוי. התוכניות הישנות הקיימות לבנייה על החופים חייבות לעבור את אישור הולחו"ף (הוועדה לשמירה על החופים) לפני מתן היתרי בנייה, ויש להגדיל את השטח שעליו תהיה אסורה הבנייה.

המצב כיום בישראל הוא, שלכל אדם יש 2 ס"מ של חוף. בקצב הזה המצב רק יילך יחמיר. את מכירת החיסול הזאת של חופי הים שלנו חייבים לסיים. הגיע הזמן שמוסדות התכנון בארץ יפסיקו את ההתנהלות הרופסת מול כרישי הנדל"ן ויתחילו לשמור על האינטרסים של הציבור, כי עוד רגע גם השורה בשיר חופים, "חופים הם לפעמים געגועים לנחל" לא תהיה רלבנטית – קשה להתגעגע לנחלי ישראל המזוהמים, וחופים כבר בקושי נשארו לנו.
על מוסדות התכנון בישראל להבין כי מתן היתרי בנייה על החופים הוא נזק בלתי הפיך, וכי בקצב הזה את השורה "עם הגב לים עם הראש לשם", יוכלו לזמזם רק ברוני הארץ ממרפסות השמש שלהם.

למאמר בגלובס לחצו כאן…

שלום, כאן אריאלה רינגל הופמן, מספר שלוש ברשימת מפלגת הירוקים לכנסת.

זה לא הנושא, אומרים לי, זה העיתוי. אחרי כמה שבועות של קמפיין, גם אם על אש נמוכה, נדמה לי שהייתי מעדיפה שיאמרו לי, ההיפך. העיתוי מצוין, אבל הנושא, אפס, לא ממש מעניין אותנו. למה? כי אז אפשר היה לנהל ויכוח עקרוני על הדברים. זה לא העיתוי הוא משפט שסוגר דלתות, נועל את תאי המוח, מייבש את השיח הציבורי בכל פעם שאנחנו נדרשים לנושאים ירוקים.

אריאלה רינגל, 3 ברשימת הירוקים

בין מלחמת לבנון הראשונה, לאינתיפאדה הראשונה, בין האינתיפאדה השנייה למלחמת לבנון השנייה, בין עזה אחת, שתיים, שלושים ושתיים, המאמץ להחזיר את הנושאים הירוקים לסדר היום הוא מאמץ מתיש. מתיש, אבל חיוני, קשה, אבל הכרחי.
צריך להיות משוגע לדבר כדי לסחוב את העגלה הזו במעלה התשובות היורדות, מול הטיעון שלצערנו, במציאות הישראלית כבר 60 שנה, אינו מחליק מטה בסולם סדרי העדיפויות: העניין הביטחוני. קל להיסחף לתוכו, כי מה יקר לנו מחיינו, כי מה מיידי לנו מתמונות החיילים באפודים כבדים, באור המצלמות הירקרק. רק שזו טעות אופטית.
לא צריך היה את השריפה השבוע במפעל 'אגן' כימיקלים, את תמרות העשן השחור, כדי להזכיר לתומכי הירוקים כמה קריטי הנושא. צריך להסביר את זה לתומכים הפוטנציאליים, אלה שמאמינים בחשיבות העניין, רק כמו שאמרנו, חושבים שיש זמן, מחר, מחר כך, כשירווח.

מים נקיים, אוויר צלול, ריאות ירוקות, חופים פתוחים לכל, מחסום בפני שמלת הבטון והמלט, עקשנות מול נדל"ניסטים, תחבורה מתחשבת, תכנון קפדני, חוקים רלוונטיים, אכיפה נחושה, כל אלה עומדים על סדר יומה של מפלגת הירוקים, הם חייבים לעמוד גם על סדר יומו של הציבור. זו לא פריווליגיה של עשירים, זה עניין של חיים ומוות, לא באופן מטאפורי של עניים, וכולנו: ימין, שמאל, דתי, חילוני, ערבי, יהודי, יוצא עדות אשכנז, כמו ייוצא עדות המזרח, עניים במה שקשור לאיכות הסביבה.

החיילים שומרים על הארץ. גם אנחנו. הם עושים את זה על קו הגבול, ומעבר לו, אנחנו עושים את זה בין הגבולות. שומרים על הארץ, זה אנחנו הירוקים, יחד אתכם, כי אין ברירה אחרת. כן, גם בימים טרופים אלו.

חבר המועצה העיר הרצליה דרור עזרא, הגיש השבוע בקשה לדיון חוזר במליאת הועדה המקומית הרצליה על החלטת ועדת המשנה לאשר הרחבת ניכרת של מלון דן אכדיה.

בסוף דצמבר 2008 אישרה ועדת המשנה תוכנית שיזמה חברת מלונות דן להרחבת מלון אכדיה, והפיכתו למלון הגדול בישראל.

המלון החדש מתוכנן להשתרע על רצועה של 38 דונם על המצוק מערבית לרחוב רמות-ים, מתכנונים 3 מגדלים חדשים של 9, 18 ו-18 קומות, שיכללו 1325 חדרי מלון בהיקף בניה של כ-77 אלף מ"ר. לאחר השלמת הבניה יהפכו את מלון דן אכדיה למלון הגדול בישראל.

שנים מן המגדלים מתכננים להיבנות בשנים הקרבות בחלק הצפיני של מלון אכדיה בו נמצאים היום מגרשי הטניס, המגדל השלישי מתוכנן להיבנות בעוד עשור בחלק הדרומי של המלון.

כיום בהרצליה בכל המלונות ישנם 600 חדרי מלון, המלון החדש הוא תוספות של יותר מפי שניים חדרי מלון למה שקיים היום בהרצליה.

דרור עזרא, 2 ברשימת הירוקים

חבר המועצה דרור עזרא מן הירוקים התנגד לתוכנית בועדת המשנה, זאת מן הטעמים הבאים:

1. לפני בניית שוברי הגלים מול מלון דן אכדיה, היה כולו בתחום רצועת ה100 מ' האסורה לבניה, הירוקים מעוניים שהחול שנצבר מול מלון אכדיה יועבר לשיקום החופים הצפוניים והחוף יחזור למצב קרוב למצבו לפני בניית שוברי הגלים, ולכן יש להתייחס למלון כאילו הוא ממוקם ברצועת ה100.

2. המלון המתכנן הוא אחד הגדולים בישראל, מוסיף מספר עצום של חדרי מלון, זאת ללא ראיה כוללת של ענף המלונאות בעיר, ולמעשה הופכת את ענף התיירות בהרצליה לשבוי בידי מלון אכדיה.

3. השלבים ראשונים של בניית המלון, יגרמו לחסימה של הנוף מרחוב רמות ים, השלב השלישי שיסיר חלק מן המבנים דרומיים שחסמים כיום את הנוף מתכנן רק לעוד עשור ויש קושי גדול בזאת.

4. עוד חוששים הירוקים בדומה למקרה של עסקת הכשרת הישוב (החלפת קרקע ממלון למגורים) )יומרו זכויות בניה של מלון לבניה למגורים.

דרור עזרא שנבחר לאחרונה למקום השני ברשימת מפלגת הירוקים לכנסת מוסר: "עיריית הרצליה ממשיכה בהתעללות בחופי הרצליה, במקום לפעול למען שיקום החוף מן נזק שנגרם בעת בניית המרינה, העירייה ממשיכה להקריב את חוף הרצליה לגחמותיהם של ברוני נדל"ן. הירוקים מתכוונים להמשיך להיאבק בתכוניות ההרסניות שגוזלות את החוף מן הציבור"

למכתבו של דרור עזרא לחצו כאן…
להחלטת ועדת המשנה לחצו כאן…

לפי התוכנית שאושרה, המלון ישתרע על שטח של 38 דונם. דרור עזרא, חבר מועצת העיר: "המלון המתוכנן הוא אחד הגדולים בישראל, זאת ללא ראיה כוללת של ענף המלונאות בעיר"

לכתבה בכלכליסט לחצו כאן…

דליקה גדולה פרצה הערב במפעל "אגן כימיקלים" בצפון העיר אשדוד, ובאזור נשמעו פיצוצים עזים; כוחות הכיבוי הצליחו להשתלט על האש, אך הלהבות טרם כובו. התושבים באזור מתבקשים להישאר בבתיהם ולאטום את החלונות, המשטרה סגרה לתנועה את הכניסות והיציאות לעיר בחלקה הצפוני נסגרו לתנועה

יושב-ראש מפלגת הירוקים, פאר ויסנר, קרא הערב לפנות מפעלים עם חומרים מסוכנים מריכוזי אוכלוסייה ולהקים ועדת בדיקה לפינוי המפעלים ממרכזי האוכלוסיה. "המפעלים באשדוד, ברמת חובב ובמפרץ חיפה הם פצצות מתקתקות, אשר עד היום בנס לא גרמו לנפגעים רבים יותר", הזהיר ויסנר

לכתבה באתר גלי צה"ל לחצו כאן…