הרצליה התברכה באוצר טבע אדיר, חופי ים חוליים, חופים כמו שהיו להרצליה הם חלומם הרטוב של כל עיר בעולם, העיר פריז למשל משקיעה בכל שנה מילונים בלהפוך את אחת מגדות נהר הסיין לחוף ים חולי, ערים ומקומות אחרים בעולם משקיעות מאות מיליונים בשמירה ותחזוקה על החופים.
בשני העשורים חופי הרצליה נפלו קורבן לתאבת בצע ואינטרסים כלכליים של ברוני הנדל"ן הגדולים בישראל ושל פוליטיקאים בכירים. למעשה חופי הרצליה הוקרבו למען העשרת של אותם ברוני נדל"ן.
במשך חמש עשרה השנים האחרונות עיריית הרצליה נכשלה כישלון חרוץ בטיפול בחופי הים, תוך זילזל חמור בתושבים. למעשה לא נעשה דבר למען שיקום החוף זאת כאשר במקביל הושקעו ע"י העירייה עשרות מילוני שקלים בפרויקטים אחרים. ברור כשמש כי עיריית הרצליה לא רואה בחופים שלה כנכס, ולכן הם כבר שנים זוכים להזנחה מתמשכת וקשה .
לירוקים בהרצליה תוכנית רעיונית ברורה לטיפול חופי הרצליה הן לטיפול מיידי והן לטיפול קבוע.

הטיפול המיידי

יש להעביר באמצעות משאיות כ-50,000 קוב חול מחופי אכדיה אל חופי השרון ונוף-ים. המלצה זו הינה המלצה משנת 2004 של היועץ שעיריית הרצליה שכרה.
כך כתב מהנדס החופים אנג' מוריס פרפיניאן בדוח משנת 2004: "הארוזיה באזור הצפוני של הרצליה, כולל חוף אפולוניה, הינה סיבה לדאגה: כבר היום קיים הצורך לבצע הזנה מלאכותית בחול או דרך "by passing" בכמות חול של כ-40,000 עד 80,000 מ"ק לשנה."
המלצתו זו של אנג' פרפיניאן לא יושמה, עיריית הרצליה מעבירה בכל אביב כמויות מזעריות של חול כ5000- 10000 קוב לשנה.

הטיפול הקבוע

שלב הראשון – שינוי מבנה שוברי הגלים בחופי אכדיה, או להקטין אותם או לסלק אותם, המטרה שיתפסו פחות חול, שיהיה חופשי לנוע בחופי הרצליה

שלב שני – החזרת ערמת החול שנצבר ממזרח למרינה לחוף, החול כבר 15 שנים נמצא על הגבעה הזו ללא שימוש, והחול צריך לחזור לים.

שלב שלישי – להקים מערכת של צינורת ומשאבות שיעבירו חול מנקודות שבהם נצברו עודפי חול אל החופים הצפוניים בהם יש מחסור בחול.
אלו האזורים בהם יש עודפי חול:

• 1. הגבעה ממזרח למרינה (חול שנכרה בעת בניית המרינה) כ300,000 קוב .
• 2. חופי אכדיה (התרחבו פי 2) כ300,000 קוב.
• 3. באזור הים מערבית לשוברי הגלים יותר מ600,000 קוב.

תיבנה מערכת של משאבות וצינורות. בשלב השני תופעל המערכת חול ומי ים ישאבו מן האזורים בהם יש עודפי חול ויעברו דרך הצינורות על החופים הצפוניים. לפי הערכת מומחים כמות החול השנית הדרושה היא כ100,000 קוב.
הצעת הירוקים מבוססת על תפיסת עולם שרואה בהתנהגות הטבע כקו מנחה, ולכן חיקוי התנהגות הטבע הוא הפתרון האולטימטיבי וזאת תוך השתלבות בתהליכים הטבעיים שקיימים בים, וזאת בניגוד לתפיסת העולם של עיריית הרצליה שרואה בטבע ובגלי הים "כאויב" הדורש ריסון.
הירוקים מתנגדים לתוכנית העירייה לבנות שני שוברי גלים בחוף נוף ים, עיריית הרצליה קיבלה את המלצת הדוח משנת 2004 לבנות שני שוברי גלים הבנויים ממאות מכדורי בטון ענקים מול חוף נוף-ים, העירייה הביאה את המלצות אלו לאישור הועדה לשמירת הסביבה החופית שלמעשה דחתה אותם.

לסרטון על מערכת לשינוע חול באוסטרליה לחצו כאן…

דרור עזרא יו"ר הירוקים בהרצליה מוסר:" הירוקים בהרצליה עוסקים בנושא החוף כבר יותר מעשור. אנו למדנו את הנושא בצורה מקיפה ביותר, נפגשנו עם שורה ארוכה של מומחים, למדנו עשרות מחקרים ופרויקטים דומים בעולם והגענו לאותה מסקנה שהגיעו אליה רבים בעולם שהניסיון לנצח את הים בעזרת "הבטון" נועד לכישלון, והדרך הנכונה לפעול היא לחוקת את התהליכים הטבעיים. לדעתנו בהצעת הירוקים יש יתרונות מעשיים רבים ראשית החוף יהיה חוף כמו פעם ללא חסימה של קו האופק, לא יהיה שינוי בזרמי הים שיגרמו לטביעות, היתרון המשמעותי ביותר הוא שהסרה של אלמנטים מבטון מתוך הים במקרה של כישלון היא יקרה מאוד."
עוד מוסיף עזרא: "ברגע שהתערבנו בגסות בים ונבנה מבנה כזה כמו המרינה אין אפשרת לתקן את הנזק "בזבנג וגמרנו" נדרשת השקעה קבועה בטיפול ותחזוקה של קו החוף, זאת בדומה לכל תשתית עירונית אחרת; חייבים לזכור המרינה היא פרויקט כלכלי בסדר גדול של מיליארדים, ויהיה זה צודק שמי שמריווח מן המרינה יהיה אחראי על מימון הטיפול בחוף

רקע:

מרבדי החולות הלבנים שיש לנו בחוף נוצרים כתוצאה מהפעולה הבסיסית ביותר של הים, שבירת הגלים. כאשר גל נשבר האנרגיה של הגל משתחררת לקרקע החולית, החול עולה מהקרקעית ומתערבל עם מי הים ונישא צפונה או דרומה לפי זרמי הים, מערכת אקולוגית זו נקראת "הסעת חול". מקור החול של מזרח הים התיכון הוא בשפך הנילוס ומדבר סיני ,זרמי הים נושאים את החול ברוב ימות השנה מדרום לצפון(זרם חול עיקרי), מכיוון הנילוס לישראל. הסבר לאיור: זרם חול עיקרי – בשל חסימת המרינה מוביל את החול מן החוף אל הים "ומנחית" אותו בעמוק הים זרם חול משני – גרוף את החול מן החופים הצפוניים ומנחית אותו בין שוברי הגלים לחוף, בשל כך חופי אכדיה הורחבו פי שתיים ויותר ממצבם לפני בניית המרינה המרינה היא מחסום מלאכותי שפולש 400 מ' לעומק הים ומונע מזרמי הים להסיע את החול מדרום לצפון לאורך החוף. במקום זאת זרם החול הזה עוקף את המרינה ומנחית כמויות גדולות של חול מערבית לשוברי הגלים, כמויות חול גדולות אלו "נקעים" בים ולא מגיעים אל החוף הן בשל שוברי הגלים והן בשל ריפים טבעיים שנמצאים צפונית להם.ואילו זרמי הים המסיעים את החול מצפון לדרום (זרם חול משני) בשאר ימות השנה גורפים את החול מהחופים הצפוניים, השרון, נוף-ים ואפולוניה אל אזור שלושת שברי הגלים מצפון למרינה. ומכיוון שהגלים לא נשברים על הקרקע החולית באזור שוברי הגלים החול נלכד בין החוף לשברי הגלים ונשאר שם. וכך חופי הרצליה הצפוניים נפגעו פעמיים, גם מאי-הסעת החול מדרום בגלל החסימה של המרינה, וגם משיכת החול שכבר היה בהם לכיוון שוברי הגלים. נזק אקולוגי זה נגרם בגלל כישלון תכנוני קשה שהתרחש בעת תכנון ובניית המרינה.