בעבודה שהוכנה במוסד שמואל נאמן נטען כי הבדיקות המקדימות לכדאית הקמת הכביש היו לקויות. חוצה ישראל: הדברים חסרי בסיס

לכבתה בהארץ לחצו כאן…

הורביץ, שכיהן בתפקיד בין 2001 ל-2003, מואשם בשיתוף פעולה עם הנגבי במינוי אנשי ליכוד ומקורבים לשר לעשרות תפקידים זוטרים במשרד לאיכות הסביבה

לכתבה בהארץ לחצו כאן…

לשוק הנדל"ן היוקרתי מצטרפים גם הבניינים לשימור. למרות עלויות השימור העצומות והביורוקרטיה המוניציפלית – הביקושים הגואים והמחירים הגבוהים צפויים להפוך את הבניינים הישנים והמטים ליפול לסחורה חמה בשנה הקרובה

לכתבה בהארץ לחצו כאן…

לפעמים אני שואל את עצמי האם בישראל יש באמת תקשורת חופשית, שבאמת מביאה לציבור את האמת כפי שהיא התרחשה. שני מקרים שהייתי מעורב בהם לאחרונה מוכיחים אחרת, בהם התקשורת המקומית פעלה להסתרת מידע חשוב זאת כדי לסייע לפוליטיקאים החביבים עליהם.

חשש לניגוד עניינים – סיפור שנקבר
באוגוסט האחרון כתבתי מכתב לועדה למניעת ניגוד עניינים במשרד המשפטים, זאת לאחר שהתברר שחברה של חבר דירקטוריון בחברה עירונית של הרצליה זכתה בשני מכרזים של העירייה בהיקף של יותר 50 מיליון שקל זאת באמצאות החברה העירונית האחות "הכלכלית". לא זו בלבד, חוות הדעת המשפטית שטיהרה את העניין נכתב ע"י היועץ המשפטי של החברה הכלכלית שהיה מעורב עד צוואר בהליכי המכרז בו זכתה חברתו של חבר הדירקטוריון.
לכל הדעות מדובר כאן בסיפור חשוב על התנהלות עיריית הרצליה, חבר דירקטוריון בחברה עירונית זוכה בשני מכרזים גדולים של העירייה וממשיך להיות במעגל מקבלי החלטות של העירייה ובנוסף חוות דעת שהוזמנה לנושא נכתב ע"י לא אחר מאשר העו"ד שהיה אחראי משפטית על הליכי המכרזים.

בהחלט מדובר בסיפור לא נעים שיכול לפגוע בתדמיתה של ראש העיר יעל גרמן, "שחרטה" על דיגלה את נושא התנהלות התקינה. באופן מפתיע או לא מפתיע(תלוי איך מסתכלים על זה) הסיפור הזה לא פורסם בתקשורת המקומית של אזור השרון, למעט המקומון "קול הרצליה".
יותר מזה אני יודע שאחד העיתונאיים כתב על הסיפור, אבל הסיפור לא פורסם זאת בהחלטת העורך.
לדעתי אין חולק שיש כאן מידע חשוב לציבור של הרצליה שהיה ראוי שיפרסם, אבל באופן תמוהה לא פורסם בצורה ראויה.

מנכ"ל שמאיים לקבור חבר מועצה – עוד סיפור שנקבר
לפני ימים אחדים הייתי עד למקרה חמור שבו איים מנכ"ל עיריית הרצליה על חבר מועצה מטעם הירוקים ועליי שיקבור אותנו זאת בשל הערה על עישון במקום ציבור. אני ראיתי את העניין בחומרה רבה ופניתי בכתב לראש העיר יעל גרמן בדרישה להעמיד את המנכ"ל לדין משמעתי.
שוב לכל הדעות יש כאן סיפור משמעותי על איש בכיר בעירייה שמתנהג כבריון, עובד ציבור שתושבי הרצליה משלמים את משכורתו, והם ראויים לקבל דיווח על התנהלותו הציבורית.
גם כאן ראש העיר גרמן שמתגאה במאבק חסר פשרות נגד האלימות, טיאטאה את המקרה החמור הזה מתחת לשטיח. וגם כאן התקשורת המקומית של השרון, למעט "קול הרצליה", נמענה מלפרסם את הסיפור וכנראה כדי לא גרום מבוכה לראש העיר.
באופן תמוהה באותו יום שאמורה להתפרסם הידיעה המביכה על המנכ"ל זיכתה ראש העיר גרמן את אחד ממקומוני השרון בראיון מקיף ובלעדי. ואין פלא כי שבוע לאחר מכאן התפרסמו באותו מקומון מספר מודעות סרק, בעלות של עשרות אלפי שקלים, למוקד העירוני מטעם העירייה.

לסיכום
התדמית של עיתונאות חופשית ודמוקרטית היא בעירבון מגובל, התפקיד של עיתון לדווח על המתרחש באזור הכיסוי של העיתון לא מתקיים כפי שאפשר לצפות. האם אלו ממניעים כלכלים, האם אלו ממניעים "אידיאולוגיים" או האם אלו מניעים אישיים? קשה לשים את האצבע מה הסיבה להטיה הזאת, אבל לא משנה מה הסיבה מדובר בהתנהלות פסולה וחמורה שאינה מתיישבת עם כבוד מקצועי של מקצוע עיתונאות.
לי יש חשש כי יש מספר מקרים לא קטן שתוכן של עיתון נקנה ע"י פוליטיקאים ובכסף ציבורי.
למזלנו, בעידן האינטרנט יהיה זה בלתי אפשרי להסתיר עניינים כאלו, והנה עובדה אתם קוראים את זה כאן בבלוג שלי.       

בכירים באוצר: מופז עוצר את פרסום המכרז לכביש 531 בשל הבטחות פוליטיות
מנכ"ל משרד התחבורה: שבכירי האוצר יתרכזו בייעוץ פיננסי ולא בתכנון כבישים

לכתבה בהארץ לחצו כאן…

מפעל חמצן בהרצליה שבו אירעו בעבר מספר פיצוצים ושריפות היה אמור להיסגר בצו בית משפט לפני בחודש שעבר, אולם למרות המאבק העיקש נגד פעילותו – המקום ממשיך לתפקד. המפעל: "פעילות הייצור הופסקה, יש רק עבודות שינוע"

רכז פורום השרון במפלגת הירוקים, דרור עזרא, ביקר השבוע במקום ואמר: "לצערנו ראש העיר הרצליה מיהרה לחגוג את סגירת המפעל, אבל המקום ממשיך לפעול, שנה לאחר שהוא 'נסגר רשמית'. יש להפסיק את כל פעילות הקשורה למפעל לאלתר".

לכתבה בYNET לחצו כאן…

תרבות הקומבינה הפכה משלולית קטנה לים גדול, ים כל-כך גדול שאפילו העשן שיוצא ממפעלי הספינים הגדולים שקמו להם בישראל לא מסתיר אותו.  
מי שחושב שהאיום הקיומי המשמעותי ביותר על ישראל הוא הגרעין האירני, טועה. האיום הקיומי המשמעותי ביותר על ישראל הוא הנגע של תרבות הקומבינה.
תרבות הקומבינה מדבקת כמו וירוס השפעת, ומתפשטת והורסת כמו גידול סרטני ממאיר. הדברים שנחשפו השבוע הם קצה קרחון של מערכת שלטונית נגועה וחולה.

אפשר לשער שאילו המשטרה הייתה בוחרת לצותת באופן אקראי במקום לרשות המסים, לכל מערכת שלטונית אחרת, בין אם זו עירייה, משרד ממשלתי, הצבא או אפילו המשטרה עצמה היא הייתה מוצאת ממצאים מסמרי שיער.
יש לשער שהתחושה הציבורית הקשה לגבי חשיפת השחיתויות ברשות המסים, היא לא בשל החשיפה הספציפית הזו אלא בשל התחושה החזקה כי החשיפה רחוקה מלהביא ריפוי הריקבון המערכתי הממאיר שהשלטון סובל ממנו.
אפשר להגיד "שהפרונקל" של תרבות הקומבינה תמיד ליווה אותנו בצורה זו או אחרת כחלק מן המערכת, אבל נשמרה על אש נמוכה, הקומבינטורים של פעם נתפסו אפילו כמשב רוח צעיר שמכניס תזזית למערכת. כל עוד היו בשלטון דור המנהיגים הקודם, מנהיגים כמו שמיר, בגין ורבין, אנשים אידיאליסטיים וצנועים הריקבון של תרבות הקומבינה לא התפרץ.
אין לי ספק שאילו מנהיגים אידיאליסטיים אלו היו נתקלים בתרבות הפוליטית והתקשורתית של היום הם היו מתייגים כפראיירים נכנכים, וחסרי סיכוי מול גלי ים הקומבינות האימתני.
אין לטעות ריקבון של תרבות הקומבינה בשלטון לא הגיע מלמטה אלא התפשט והתפרץ מלמעלה. כאשר נבחר ציבור קומבינאטור מגיע לתפקיד בשלטון באופן טבעי מגעים איתו עוזרים ופקידים קומבינאטורים כמותו, ברור לכל שאנשים ישרים באמת אינם יכולים לדור בכפיפה אחת עם אותם קומבינאטורים ולכן נדחקים במהירות מן המערכת. וכך כמו מגיפה, תרבות הקומבינה פשוטת ואוכלת כל חלקה טובה במערכת השלטונית.

באופן בפרדוכסלי התואר קומבינטור הפכה למחמאה לפוליטיקאי, קומבינטור נתפס כאיש מנצח, אדם שיכול להפוך במטה קסם נתוני פתיחה נחותים לניצחון פוליטי מוחץ ומי לא רוצה להיות בצד שמנצח. מרוב הכמיהה הזו לניצחון נשכחת פעמים רבות הדרך, והדרך לא פחות חשובה מהתוצאה לפעמיים אפילו יותר.
אפשר לתהות איך תוך שני עשורים הפכו תכונות כמו אידיאליזם ויושרה לתג של חולשה לפוליטיקאי. אולי ההסבר הוא שבתודעה הציבורית התקבע התלם שפוליטיקה היא מערכת מושחתות, ואין מה לעשות.
אני סובר שמנהיגים אמיתיים לא צריכים ללכת בתלם אלא לקבוע את התלם במיוחד אם הוא רקוב ומנוון כמו המערכת הפוליטית של היום.  
אם רוצים למגר את תרבות הקומבינה בראש ובראשונה אסור לנו לקבל אותה, הן בדברים הקטנים והן בדברים הגדולים.
במקרים רבים הבחירה היא שלנו, אם להצטרף לזרם, לעצום עיניים או לנסות למגר אותו. תרבות הקומבינה נמצאת סביבנו כל הזמן, למשל כאשר ג'יפ עוקף פקק בשוליים אנחנו בוחרים אם להצטרף אליו, לעמוד בשקט בפקק או לדווח על העבריין.
וכך גם בפוליטיקה הבחירה היא שלנו, האם לבחור במפלגה שסירחון הקומבינה אופף אותה מכל כיוון או במפלגה נקייה, עם אנשים ישרים ואידיאליסטים.

*הכותב פעיל סביבתי וחבר בהנהגת מפלגת הירוקים

בשבוע בו התפרסם הזוכה במכרז הרכבת הקלה בגוש דן, הוגשה התביעה ה-23 נגדה. הפעם: תושבים המתגוררים סמוך לתוואי המתוכנן
לכתבת וידאו בוואלה לחצו כאן…