שנה טובה מוצלחת וירוקה לכל קוראי ומבקרי הבלוג

דרור

אתמול היו בחירות פריימריס בקדימה, לכאורה חגיגה לדמוקרטיה אבל רק לכאורה, שוב אנו שומעים על קבלני קולות, התפקדות המונית של מתפקדים פיקטיביים ועוד שורה של אי-סדרים גדולים או קטנים.

כבר שנים המפלגות הגדולות מתגאות במערכת הבחירות הפנימיות, אבל האמת אין לאף מפלגה במה להתגאות. כל הבחירות הפנימיות בכל המפלגות הגדלות הן מטות ברמה בצורה הגרועה ביותר.

אפשר לומר כי בכל המפלגות אין קשר בין מתפקדי המפלגות הגדולות לבין מצביעיהן .
הבחירות שהיו אתמול בקדימה הן דוגמא בלוטת לקח, בבדיקה פשוטה שעשיתי בשני ישובים, טייבה וטירה, מראה כי אתמול באו להצביע בישובים האלו יותר אנשים מאשר הצביעו בבחירות הכלילות לקדימה, הנה המספרים:
בטירה קיבלה קדימה ב2006 לכנסת 277 קולות, אתמול הצביעו בפריימריס 295 איש.
בטייבה קיבלה קדימה ב2006 לכנסת 130 קולות, אתמול הצביעו בפריימריס 471 איש!

לא בדקתי את כל הישובים, ואני מתאר לעצמי שיש תופעה דומה של אי התאמה בין מספר המצביעים למספר המתפקדים גם בישובים אחרים.
התופעה הזו לא ייחודית לקדימה, גם במפלגת העבודה יש קבלני קולות מן המגזר הערבי, אבל לא רק. גם מספר המתפקדים מן הקיבוצים הוא גדול לאין שיעור מחלקם האלקטוראלי באוכלוסיה.

גם בליכוד התופעה קיימת, בליכוד יש את תופעת פייגלין, אם אני לא טועה בליכוד בדקו את כמות המצביעים למפלגה בבחירות האחרונות בכמה ישובים שיש בהם כמות נכבדה של מתפקדי פייגלין וגילו כי מספר המתפקדים בישובים האלו גדול לאין שיעור ממספר המצביעים לליכוד.
ולא דיברנו על התרמות והכספים האדירים שמושקעים בפריימריס.

אין זה פלא שהציבור מואס במפלגות הגדולות ומואס בכלל בפוליטיקה, הציבור צופה במחזה האבסורד בו מנהיגי המדינה מתפלשים ברפש הזה שנקרא בחירות פנימיות, משפילים את עצמם מתרפסים ומבטחים הבטחות חסרות שחר.

המפלגות הגדולות בטוחות שירדת כוחן היא תוצאה של שיטת הממשל או של אוחז חסימה נמוך, האמת בשנות השמונים לפי שהחלו את שיגעון הבחירות הפנימיות המפלגות הגדולות היו בשיא כוחן. אז אחוז החסימה היה באמת אחוז ולא היו בחירות ישירות בשני פתקים ולא השקעה של מיליונים בבחירות פנמיות משחיתות ומושחתת.

לדעתי שיטת הפריימריס לא מתאימה לישראל ויש לאסור אותה, אבל מה האלטרנטיביות?
אפשר למשל לקבוע כי מי שרוצה להיות חבר רשום במפלגה חייב ביום הבחירות לכנסת להצביע בטופס גלוי בו יהיה חשוף את שמו ואת המפלגה שהוא מצביע לה. לדעתי זו פשוט הונאה כאשר אדם חבר במפלגה מסיומת ולא מצביע לה.
למרות שחשאיות הבחירות היא כביכול עיקרון "מקודש" אני חושב שכאשר אדם מצטרף למפלגה הוא מאבד את הזכות לחשאיות ההצבעה שלו, ולכן כל חבר מפלגה חייב להצביע על טופס גלוי זאת בתנאי לאפשר לאותו אדם להשתתף בבחירות הפנימיות של אותה מפלגה.

אציין שבזמנו כאשר דנו בשיטת הבחירות הפנימיות במפלגת הירוקים אני הצעתי את הרעיון הבא:
יוקם גוף בוחר בין כמה מאות אנשים, אשר יורכב משליש נבחרי ונציגי המפלגה בסניפים השונים ושני שליש מחברי מפלגה שיוגרלו באופן אקראי שלוש שבועות לפני הבחירות הפנימיות.
עוד הצעתי כי הבחירות הפנמיות יהיו לתפקיד מנהיג המפלגה בלבד, והוא יקבע את הרשימה לכנסת שתהיה זקוק רק לאשרור בגוף הבוחר.
אני משוכנע שזו שיטת הבחירות הפנימיות הטובה ביותר, לא רק לירוקים אלא לכל המפלגות, היא פשוט מקטינה את האפשרות למניפולציות במערכת בחירות פנימיות גם בשל כך שרוב חברי הגוף הבוחר נבחרים בצורה אקראית (בהגרלה) ובעיקר בשל העבודה שהגרלה הזו מרחשת זמן קצר לפני מועד הבחירות הפנימיות.

בקיצור, אני לא חושב שפריימריס הם חגיגה לדמוקרטיה אני חושב שהם אסון לדמוקרטיה.

כזכור לפני חודשיים נפלטה חבית מלאה בחומר כלשהו בחוף ארסוף. כבר כתבתי על כך שדיווח על החבית כמה וכמה פעמים למוקד רשות הטבע והגנים.

תמונה עדכנית של החבית

אז מה התחדש בשבועות האחרונים בקשר לחבית, האמת כלום ממש כלום, החבית ממשיכה לרבוץ על החוף ולצובר חלודה, אפילו בינתיים היא התמזגה עם נוף והיא נראת כמו עוד סלע על החוף.

לא פעם שמעתי אנשי מטעם רשויות אכיפת החוק ושמירה על הסביבה טוענים כי הציבור בישראל אפאתי ולא רגיש לסביבה. הסיפור הזה מעלה אצלי תהיות שמא הרשויות עצמם הן הן האשמות באפאתיות של הציבור.

הרי מה יחשוב אזרח רגיל שראה מפגע, טורח ומדווח עליו לרשויות אבל הדיווח שלו לא זוכה להתייחסות. האם בפעם הבאה שהוא יראה מפגע הוא בכלל יטרח וידווח עליו? האם אותו אזרח יעודד או לא יעודד את מכריו לדווח על מקרים כאלו?

הרבה פעמים נדמה לי שהאנשים ברשויות לא באמת רוצות שהאזרחים יטרדו אותם, הם הרי מעוניינים לעשות כמה שפחות עבודה ולקבל כמה שיותר שכר.
אם מתייחסים אל הרשויות כאל נותני שירותים, למה שירותים שנותנות חברות פרטיות הרבה יותר טובים מאשר שירותים שנותנים אנשי רשויות.
הבדל הוא בכך שבחברה פרטית איכות השירות הוא עמוד שידרה של החברה. הן החברה והן עובדיה נבחנים באיכות השירות שהם נותנים ואילו אצל הרשויות ועובדי הרשויות איכות השירות היא בכלל לא פרמטר, נותני השירות בכלל לא נבחנים על איכות השירות שהם נותנים, הבוסים שלהם (אנחנו) סלחנים ביותר ושוב ושוב בוחרים באנשים לא ראויים לעמוד בראש המערכת.

לסיום, לאחר שבמשך חודשיים לא קיבלתי שם התייחסות והחבית לא פונתה מן החוף, השבוע החלטתי לפנות לתקשורת המקומית. לדעתי רשות הטבע והגנים צריכה להסביר לציבור את אוזלת ידה בסיפור, מעניין אם השבוע החבית תפונה?

היום התפרסמה כתבה בדה מרקר שסוקרת את מצב העיר הרצליה, באופן מפתיע (או לא מפתיע) זכתה העיר בציון 10 בנושא זה.
אנחנו מטפלים כבר שנים בנושא איכות סביבה בעיר, אביא כאן סיקרה קצרה שתעמיד את הדברים על דיוקם.

1. חוף הים – ציון 0
חוף הים פשוט לא מטופל, מצבו של חוף הרצליה הוא מחפיר, בניית המרינה גרמה לשיבוש קשה של המערכת הטבעית של תנועת החול בחוף, וכל מי שהיה בחופי הרצליה ראה זאת.
בניית המרינה הסתיימה לפני כ15 שנה, עד היום העירייה לא הביא תוכנית רצינית לטיפול בחופי הרצליה וגם את הרעיון שהעירייה מקדמת היא עושה זאת בצורה כושלת, אפשר להתרשם מהחלטה של הועדה לשמירת הסביבה החופית מלפני חודש בנושא. יש גם את נושא חיסול חוף אפולוניה.

2. זיהום קרקע – ציון 2
העירייה לא פעולת לקידום פעילות לטיהור הקרקע. בעיר הרצליה היו שני מפעלי תע"ש מזהמים אחד בנוף-ים והשני עדיין קיים באזור רמת השרון.
המפעל בנוף-ים פונה לפני כ10 שנים, במשך העירייה לא נקפה אצבע לקידום טיהור המתחם, לא רק זו העירייה במקום לדאוג לטיהור המתחם עשתה יד אחת עם מינהל מקרקעי ישראל וקשר בין הטיהור לקידום של תוכנית בניה במקום, בשל כך טיהור המתחם מתעכב שנים רבות לכן נאלצנו יחד עם עמותת אדם טבע ודין להגיש עתירה לחייב את המדינה לטהר את הקרקע, בדיוק מה העירייה הייתה צריכה לעשות.
באופן דומה התנהלה העירייה בנושא תע"ש רמת השרון, כאן העירייה תמכה בתוכנית בניה לפני שבכלל יש מידע על היקף הזיהום שקיים מתחת לקרקעות תע"ש רמת השרון.

3. זיהום מים – ציון 7
מי התהום של הרצליה סבלו קשת בשל מפעלי תע"ש הסומכים לכן העירייה נאלצה לסגור מספר בארות, על מי התהום של הרצליה מאיים זיהום ממפעל תע"ש רמת השרון שלפי המחקרים זורם לכיוון העיר הרצליה.
כלל מידע על מי השתייה מתפרסם באופן ראוי באתר האינטרנט אבל המים של עומדים בתקנים של ישראל שהם מיושנים, אילו היו נדרשים המים של הרצליה לעמוד בתקנים החדשים של ועדת עדין היו צריכים לסגור מספר בארות בשל זיהום.
וידגיש תושבי הרצליה שותים היום מים ממספר באורת שמכילים חומרים מזהמים בריכוזים גבוהים.

4. זיהום מי ים – ציון 5
העירייה מזהמת את הים במי קולחין שמטוהרים ברמה ראשונית בלבד, מדובר ב7 מיליון קוב מי קולחין שזורמים מיידי שנה לים. בשל הזיהום הזה משרד הבריאות נאלץ לסגור את חוף הצוק בחורף האחרון.
בנוסף, בצמוד לחוף הנכים נמצא מוצא נחל הניקוז של העיר הרצליה, כל דליפה של ביוב או דליפה אחרת זורמת ישירות לחוף, מקרים כאלו קורים בעיקר בחורף אבל גם בקיץ מתרחשים מקרים כאלו שבו זולגים מי שופכין לחוף.
בנוסף בעיר הרצליה יש בעיה חמור של בורות ספיגה למסעדות על החוף שהביוב מהם זולג לים ובכל שנה יש כמה וכמה מקרים שחופים נסגרים בשל כך, רק לפני כמה שבועות התריעה משרד הבריאות על כך.

5. שטחים פתוחים – ציון 4
העירייה אכן ניהלה מאבק ראוי נגד כוונה לבניה בפארק הבאסה, וכאן חשוב לציין שאומנם לא תהיה בניה בפארק אבל ערכי טבע בעלי חשיבות לאומית יפגעו קשות בשל העבודה שהפארק לא ישאיר שטח הולם לשמירת הטבע בבריכת החורף של הרצליה.
בניגוד לנטען בכתבה בדה מרקר מצב השטחים בפתוחים בהרצליה הוא בכי רע, בהרצליה יש מעט מאוד שטחים פתוחים פר תושב, בכתבה הזו בYNET יש סקירה על מצב השטחים הפתחים בכל הערים העיר הרצליה מדורגת בו אחרונה.
עיריית הרצליה מקדמת בשנים האחרונות שורה של תוכנית שיחסלו את מעט השטחים הפתחים שאולי היה אפשר להסב אותם לשימוש הציבור. מדובר, בעיקר בשטחים פתוחים שנמצאים בקרבתה החוף, כמו באזור חוף הנכים, חוף זבולון ובתוכנית הענקית בין מלון מנדרין לאזור התעשייה בהרצליה.
בנוסף העירייה מקדמת שורה של תוכנית בדרום ובצפון העיר שיפגעו בשטחים פתוחים.

6. שמירת טבע – ציון 4
בעיר הרצליה יש מספר אזורים שמהווים נישות אקולוגיות בעלות יחוד, כל האזורים האלו מאוים ע"י תוכניות של העירייה.
אזכיר את אזורי טבע אלו בקצרה, בריכת החורף בבאסה בהרצליה, החצבים באזור בוסתני נוף-ים (מזרחית לאפולוניה), גבעות החמרה באזור תע"ש רמת-השרון(נמצא במקום צמחים נדירים) ואזור חוף התכלת.

7. מחזור – ציון 9
בנושא המחזור העירייה אכן עושה מאמצים ראויים להערכה.

8. זיהום אוויר – אין ציון
בעיר הרצליה לא נבדקת איכות האוויר בשנים האחרונות ולכן אין אפשרות לתת ציון.

ציון כללי 4

אתמול השתתפתי בשייט בספינה של גירן פייס, ה-Rainbow Warrior היא אולי הספינה הכי מפורסמת בעולם.
מן התמונות של הספינה שראיתי לפני שהגעתי אפשר אולי לטעות ולחושב במדובר ביאכטה גדולה מהרגיל, אבל לא מדובר בספינה גדולה מאוד באורך 50 מטר.
הספינה יכולה להיכנס רק לנמלים גדולים כמו באשדוד וחיפה.

ביקור הספינה בישראל הוא חלק מן הקמפיין של גירן פייס להפסיק את השימוש בפחם בעולם וגם בישראל, שהכוונה כאן היא ביטול פרויקט התחנה הפחמית באשקלון.
צוות הספינה הוא צוות מגוון משלל המדינות והלאומים בעולם, הם בהחלט מארחים מיומנים ונחמדים, והשהות בספינה הייתה מהנה.

הספינה הזו אותי מאוד סקרנה ואני שמח שיצא לי לשוט בה, והנה שלל צילומים מן הספינה שאולי יענינו אתכם…

המשך »

בתחילת שנות השמונים הימרו האחים עופר על עיתונאי מעריב לשעבר, אלי לנדאו, שהחליט לרוץ לראשות עיריית הרצליה והתמודד מול ראש העירייה הוותיק איש מפא"י יוסף נבו.
בהיסטוריה של ישראל יש כמה וכמה מהמרים שזכו והתעשרו לרגע, אבל ההימור של האחים עופר היה הימור המאה. הימור שמסתבר היום הפך אותם מחברת ספנות רגילה לאימפריה כלכלית המרכזית בישראל.

השיטה הייתה מאוד פשוטה, בעיר הרצליה יש לא מעט קרקעות פרטיות במשך 15 שנות שלטונו של אלי לנדאו בהרצליה קנו האחים עופר לא מעט קרקעות ונכסי נדל"ן בהרצליה ובאו לאלי לנדאו אשר אישר להם זכויות בניה מופלגות שהעשירו את קופתם בזמן קצר.( פרויקט "מרינה לי" לדוגמא)
תרמה לכך כמובן השגשוג הכלכלי המטאורי של אזור התעשייה בהרצליה, שהפך תוך זמן קצר מאזור תעשייה כבדה וקלה לעמק הסיליקון הנחשק של ישראל.
נתח לא מבוטל מהונם של האחים עופר בשנות ה80 וה90 הגיע בשל אותם עסקות נדל"ן בהרצליה.
אגב, במשך שנים היו משרדיהם של האחים עופר על פיסת קרקע נחשקת אשר נושקת לחוף הרצליה.

זו בעצם ההקדמה שלי לסרט של מיקי רוזנטל "שיטת השקשוקה", אשר צפיתי בו ביום ראשון האחרון.
הסרט מציג את התזה כי המדינה באופן שיטתי מעבירה את נכסיה הנחשקים לאחים עופר, כל זאת בשורה ארוכה של קומבינות תמוהה ביותר(שיטת השקשוקה).

לפי רוזנטל האחים עופר הצליחו לעשות זאת בשני דרכים מרכזיות:
האחת, מינוי סיטוני של רבים מן הפקידים ונבחרי הציבור בעלי ההשפעה על החלטות כלכליות במדינה לתפקידים מכניסים ביותר בחברות שלהם לאחר פירשתם.
השנייה, שליטה ביד רמה כמעט בכל אמצעי התקשורת בישראל. שהן פעלו גם לקדם פוליטיקאים מקורבים וגם להשתיק את מבקריהם מבין הפוליטיקאים ואנשי תקשורת.

שלחיות ציבורית או פרטית?
אין ספק הסרט עשוי היטב, ומעביר באופן ראוי נושא מסובך, משמעם ועמוס בפרטים, תרמה לכך אנימציה מבריקה של לוח מונופול שלוותה את הסרט.
הסרט שייך לג'אנר של דוקו אקטיביזים בדומה לסרטיו של מייקל מור, בדומה למור רוזנטל לוקח את הנושא וחופר בו ומציג את התזה שלו מכמה כיוונים. מייקל מור נוהג בסרטיו להיעזר המון בקבוצות של אנשים שהוא אסף וארגן, למעשה הציג את עצמו מור כנציגם של אותם אנשים ונלחם את מלחתם.

נקודת המוצא של רוזנטל היא שונה, רוזנטל למעשה מכריז מלחמה אישית על האחים עופר מטעם עצמו, בתחילת הסרט אף מוצג ההיסטוריה האישית של משפחת רוזנטל מול זו של האחים עופר.
לטעמי זו אחת מנוקדות החולשה של הסרט, במקום שהסיפור יהיה סיפור ציבורי הוא הופך לסיפור הישרדותו האישי של רוזנטל בין מלטעות "העופרים".

אני מאוד מבין את רוזנטל, השיטה הזאת להפוך מאבק ציבורי למאבק אישי היא טקטיקה חביבה מאוד על בעלי ההון, הם מזהים אדם בעייתי מתמקדים בו ותקופים.
אותו אדם שראה עצמו כשליח ציבור פתאום נאלץ להתגונן, רבים מתקפלים ונסוגים אחרים כמו רוזנטל משיבים מלחמה, ברוב המקרים המלחמה הופכת לאישית כמו שקרה לרוזנטל, וכאן היא מחטיאה את מטרתה ומשחקת בדיוק לידיהם של בעלי ההון.
הצופים בסרט מזדהים עם מלחמתו של רוזנטל באחים עופר, ללא ספק דמותו של רוזנטל בסרט מעוררת סימפטיה. הוא נראה כדון קישוט שנלחם כמעט לבדו במפלצת דו-ראשית. אנחנו הצופים בסרט כמו בסרט רגיל יוצאים בהרגשה שאנחנו רוצים מאוד כי גיבור יצליח לנצח במלחמתו, והיא להחזיר את השקעתו בסרט ולא לאבד את מקצועו.
כאן נכשל הסרט במקום שהצופים ירגשו כחלק מן הסרט, הצופים מרגשים כצופים פסיביים שעשו את שלהם רק מהצפייה בסרט והסרט באמת לא נוגע להם.

מה מטרת הסרט?
מה שמביא אותנו לכישלון המרכזי השני של הסרט, לסרט אין מטרה. מיקי רוזנטל משול בעיני לספן שמשייט לתוך הסערה רק כדי לחזור ולספר על החוויה, היעד של הספן רוזנטל הוא מעורפל ולא ברור.
בסרטים של מייקל מור וגם בסרט של אל גור יש מטרה, אם זה לסלק את בוש או לשנות את החוקה האמריקנית בנוגע לנשק במקרה של מור ולהפחית את פליטת גזי החממה ולהחליף את הפוליטיקאים במקרה של גור.
בניגוד לסרטים של מור וגור מן הסרט של רוזנטל יוצאים בהרגשה שאין לעשות, נגזר עלינו לחיות עם שיטת השקשוקה ואין באמת מה לעשות, חוץ מללחוץ שהסרט של רוזנטל יוקרן בטלביזיה.

לטעמי זה פשוט פספס אדיר של הסרט, כי יש בהחלט מה לעשות, הנה בקיצור נמרץ:
שקיפות – הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות הוא להגביר את השקיפות, ברגע שדירקטורים, חברי מועצה, שרים וח"כים ידעו כי כל מעשיהם השלטוניים גלויים לעיני הציבור וכל המידע הסטטיסטי, הבריאותי והסביבתי גלויים גם הם. הם יזהרו מראש לא לקבל החלטות שערורייתיות כמו אלו המוצגות בסרט.

צינון בכירים – דבר שני חשוב הוא לשנות את שיטת הצינון של בכירי המשק, אסור לקבל את התהליך הזה שפקידים בכירים נוחתים מייד בחברות הגדולות שלא מזמן הם טיפלו בהם. אני אפילו חשוב שכדאי למדינה לשלם לאותם בכירים שכר מלא למשך 5 שנים מיום שפרשו כתנאי שלא יועסקו בחברות שהם קיבלו החלטות לגביהם.

להחליף את הפוליטיקאים שבשלטון– מי שמקבל את אותם החלטות שערורייתיות הם פוליטיקאים שהציבור בישראל נתן להם מנדט פעם אחר פעם. לאותם פוליטיקאים ברור שדרכם הקלוקלת לא מטרידה את הציבור ולכן הם ממשיכים ללא חשש.

מסר אחד שכן עבר היטב בסרט זה המסר שאין להאמין לתקשורת, כלי התקשורת המרכזיים בישראל פשוט מוטים באופן קיצוני ולא מציגים תמונה אמיתית של המציאות, אלא תמונה מוזמנת שמשרתת אינטרסים נסתרים, שרוב הפעמים אפילו לא ברורים גם לאותם אנשי תקשורת שנמצאים בקצה.

באופן מדהים הסרט שעמוס לעייפה בפרטים, עוסק רק בחלק זעיר ביותר של תופעת האחים עופר ואולי לא התמקד תמיד דווקא בנושאים הכבדים, לטעמי נושא מוזיאון ת"א הוא די שולי יחסית לדברים אחרים.

לאחר שראיתי את הסרט אני חושב שסיכוי התביעה כלפי רוזנטל הם די קלושים.
אין ספק שזה סרט שטוב שנעשה וחבל שלא נעשים כמהו עשרות בשנה, למרות מגרעותיו "שיטת השקשוקה" הוא סרט שאזרחי ישראל חייבים לראות, וראוי שהוא ישודר בערוץ מרכזי.

מחר תתקיים תחרות גמר כוכב נולד, כמו בשנה שעברה בחרו מפיקי התוכנית לקיים את המופע במסגרת פסטיבל של סלקום שיתקיים בכנרת.
המופע הזה אינו סתם עוד תחרות זימרה, מדובר מיצג פרסומי בוטה של חברת סלקום שהחליטה שחופי הכנרת הם התפאורה מתאימה שיחד עם צעירים וצעירות בלבוש מינימאלי ימשכו הכי הרבה רייטינג.
בכנרת יש כ50 ק"מ של חופים, חופי הכנרת הם תיאורטית משאב ציבורי חשוב שנועד להעניק לציבור אפשרות לפנאי ונופש באגם המים המתוקים היחיד בישראל.
אבל בפועל המצב בכנרת רחוק מכך, במשך השנים נכשלה מדינת ישראל לשמור על חופי הכנרת. חופים רבים הופרטו לזכיינים פרטיים למשך שנים רבות, אותם זכיינים גידרו את החופים, והפכו אותם לטרטוריה פרטית שלהם, גובו כספים, בנו מבנים, וגרשו "פולשים"(אותנו).

בכנרת כבר שנים סוררת הפקרות רבתי, סביב הכנרת התפתחה חממה של דגי פירנה שזוללים מכל הבא ליד. אותם דגי פירנה הפכו כל-כך חזקים שאפילו הממשלה נרתעת מלהתעסק איתם ולדרוש את החופים חזרה את החופים לטובת הציבור.
אחרי שנים שהכנרת הפכה חממה כל-כך טובה לדגי פירנה אין להתפלא שגם כריש טורף כמו נוחי דנקנר וחברת סלקום באים ורוצים להביא ביס דשן מן הכנרת. ואם כבר ביס למה לא לעשות את זה בגדול בזמן צפיית השיא.
בשנים האחרונות מתנהל מאבק על המרחב הציבורי בישראל, עוד ועוד מתחמים במרחב הציבורי הופכים פלטפורמה לשטיפת מוח מסחרית. זה התחיל עם תחנות אוטובוס, עבר לשלטי חוצות שהפכו למציגי ענק הן בכבישים והן בתוך הערים. שיטות שיווק מסחריות הפכו אגרסיביות יותר ויותר, היום גם שילוט רחובות פשוט הוא עוד הזדמנות לדחוף פרסומת.
בעצם המרחב הציבורי הפך לשדה "קטל" בו האזרח מופגז באין ספור מסרים מסחריים מכל עבר. ויש לזכור כאשר אנחנו במרחב הציבורי אין לנו שלט בו אנחנו יכולים ללחוץ על כפתור ולקבוע אם כן או לא לקבל את המסרים, כאשר אנחנו במרחב הציבורי מסרים אלו נכפים עלינו.
לכן אין פלא שאותם מפרסים גדולים לוטשים עיניים אל חופי ישראל.

הכנרת שלנו או של בעלי ההון?
גזל והרס חופי ישראל אכן הדליק נורה אדומה בכנסת ובשנת 2004 אושר חוק שמירת הסביבה החופית שנועד בדיוק למונע את התופעה, תחילה בחופי הים התיכון, ולפני חצי שנה נכללו בחוק גם חופי הכנרת.
חופי הכנרת בשל רגישותם הוגבלו מספר המבקרים בכל חוף וחוף, בחוף גולן בו יהיה המופע הוגבל לשהייה של 1000 נופשים בלבד, המופע הזה מתכנון לקהל של 35000 איש!
מיותר לציין את הפגיעה של שהייה של כמות אדירה כזו של אנשים באוזר רגיש אקולוגית כמו חופי הכנרת, מספיק לראות איך נראה אצטדיון ר"ג לאחר משחק של שעתיים עם הקיף קהל דומה וכאן מדובר בשלושה ימים תמימים.
ויש לזכור החוף נגזל מן הציבור לא רק בזמן המופע, אלא גם ימים רבים לפניו וימים רבים אחריו שהחוף הופך לאתר בניה ענק.
מה שהכי חמור בסיפור הוא איך אישורו את המופע הזה. כדאי לקבל אישור למופע כזה חייב להגיש תוכנית לוועדה ארצית לענייני חופים, להגשת תוכנית כזו יש לא מעט תנאי סף, במקרה הזה מארגני המופע לא עמוד כמעט באף אחד מהם, אבל למרות זאת הועדה אישר את המופע לפי ימים אחדים.
לאלו שהתוהים איך המופע אושר רק לפני ימים אחדים וכבר שבועות הוא מתפרסם כמעט מדיה אפשרית?
התשובה פשוטה, בישראל יש מערכת חוקים לאזרחים רגילים שנקראת חוקי ישראל, לעומת זאת לבעלי הון דוגמת בעלי סלקום וערוץ 2 חוקים אלו פשוט לא תקפים.
כך היה במקרה הזה, לוועדה היו כל הסיבות לא לאשר את המופע הזה וסביר להניח כי אם היה מדובר באדם רגיל לא היו מאשרים. אבל למה להרגיז את נוחי דנקנר שאפשר להתרפס לרגליו?

באופן תמוהה מארגני המופע טועים כי יעברו במהלכו מסרים לשמירת הכנרת, לא רק זאת הם מתהדרים בכך כי הם יתקנו מתקנים למחזור בקבוקים וסלקום דאגה לתת תרומה נדיבה לחברה להגנת הטבע. הרשו לי לגחך, מדובר בהשקעה בטלה בששים לעומת הרווח והפרסום שיקבלו על חשבון הכנרת.

לסיום, לפני שצופי ערוץ מושטים את ידם לטלפון הסלולארי "ומצבעים" לטובת המועמד שלהם אולי שווה לעצור לשנייה ולחשוב האם אנחנו באמת רוצים שחופי הכנרת יגזלו לטובת מיצגים פרסומיים והופעות המוניות?
אם התשובה היא לא, ואתם כן רוצים לשמור על הכנרת, היא הדרך הנכונה להעביר את המסר הזה למארגני המופע הוא לא לשלוח SMS.
במקרה זה אפשר לומר מי שלא מצביע ישפיע, וישמור על חופי הכנרת

סיפור די שיגרתי לצערי, איך הרשויות גורמות לאזרחים שמגלים אכפתיות ומעורבות, להתייאש ולהפסיק.

הסיפור הוא בנאלי ביותר, לפני יותר משבועיים גילתי בחוף מתחת לישוב ארסוף חבית מלאה שנפלט מן הים, החוף הזה ראוי לציין מטפול ע"י רשות הטבע והגנים.
כמובן שחזרתי הביתה מייד התקשרתי למוקד *6911 של המשרד להגנת הסביבה, ודיווחתי להם על החבית, הטלפנית אמרה לי שעליי להתקשר לעירייה התעקשתי ואמרתי לה שזה חוף "ששייך" לרשות הטבע והגנים, הדיווח שלי נרשם ונאמר לי שיטופל.

שבוע לאחר מכן שוב אני הולך על החוף מי אני פוגש? כן כן את אותה חבית!
למרות שנספו לא אי אלו שכבות חלודה זיהיתי אותה, זו אותה חבית שכבר שבוע משתזפת לה בשמש על החוף. גם הפעם חזרתי הביתה והתקשרתי למוקד *6911, וציינתי שדיווחתי על החבית כבר לפני שבוע והיא לא פונתה, כמובן שנאמר לי שהחבית תפונה.

והנה אתמול מי אני רואה בחוף? שוב את ידידתי החבית, היא כבר תפסה צבע חום כהה בשבועיים שהיא שוכבת לה על החוף, קשה לי להגיד שמחתי לפגוש אותה.
מכיוון שחששתי שיתעלמו שוב מפנייתי הבאתי הפעם מצלמה לתעד את החבית זאת על-מנת לעקב אחר ההתפתחות סיפור החבית בשבועות הקרובים.

החבית 08/08/08

אגב, גם אתמול התקשרתי למוקד *6911 וציינתי שדווחתי על החבית כבר לפני שבועיים, הפעם המוקד הבטיח לי שביום ראשון החבית תפונה.

לצערי יש לי ניסיון עם מקרה דומה לפני שנתיים שלוש, גם חבית מלאה שנפלטה לחוף והתחילה לצבור חלודה, גם אז דיווחתי מייד על העניין, גם אז החבית לא פנתה. במשך יותר מחודשיים החבית החלידה לה בחוף אט אט נוצרה בה חורים והחל לדלוף ממנה חומר שממני.
לסיפור של החבית הזו היה "סוף טוב" לאחר חודשיים דיברתי עם הפקח האחראי, והוא הודיע לי חגיגת כי נמצא תקציב מיוחד לפינוי החבית והיא תפונה בשבוע הקרוב.

מה שהוא לא ידע שהחל כבר החורף והסערה הראשונה פיזרה את תחולת החבית לכל עבר, ועל החוף נשארה חבית ריקה חלודה ומנקבת. כמו אנדרטה לחסר המעש של אנשי רשות הטבע והגנים.

כולי תקווה שלא אצטרך לכתב פרק המשך לסיפור הזה.

בסוף שובע האחרון התפרסם במוסף השבת של מעריב כתבה על חוף אפולוניה, לקורא הנורמאלי לא היה ברור למה הכתבה במוקם לעסוק בנושא חוף אפולוניה עסקה דווקא בי. (הכתבה לא פורסמה באינטרנט)

אז אני אסביר, ההסבר הוא מאוד פשוט: מיליונים, מאות מיליונים שנמרודי רוצה לשלשל לכיסו על חשבון תושבי הרצליה.

ילדים משחקים בחוף אפולוניה

אפולוניה
כבר כמה חודשים אנו מנסים לקדם כתבת מגזין בתקשורת לגבי חוף אפולוניה, עד עכשיו עם הצלחה מקומית בעיקר.
ביום שלישי שעבר התקשר אליי העיתונאי אייל לוי והשאיר לי הודעה. למחרת בצהריים חזרתי אליו, וניהלנו שיחה מאוד אורכה.
התברר לי שאייל לוי עושה כתבה על "אפולוניה" אבל לא באמת על אפולוניה אלא על שורה ארוכה של טרוניות בכייניות של כמה מאנשי רשות הטבע והגנים כלפיי. לא רק זאת שמעתי בקולו כי יש בהילות יוצאת דופן בכתבה הזאת, למורת כל אירועי השבוע שעבר היה לחץ להכניס את הכתבה דווקא השבוע.

מתברר שכמה מאנשיה הכושלים של רשות הטבע והגנים, לא מורצים מזה שאנו מאלצים אותם לאכוף את החוק, להפסיק את הפגיעה בטבע ולהפסיק לספסר ברכוש הציבור לטובת מיזמים מסחריים שרשות הטבע והגנים מקדמת חדשות לבקרים.
משום מה אותם ממורמרים מצאו אוזן קשבת דווקא במעריב, כל עיתונאי נורמאלי שהיה שומע את אותם קולת בכי והטיעונים הרדודים כלפיי היה בוודאי זורק את אותם אנשים מכל המדרגות. ויש לזכור אלו אותם אנשים שמקבלים משכרות לפועל למען שמירת הטבע, רשות הטבע והגנים היא למעשה הגוף היחיד בישראל שיש בידיו סמכויות לשמור על הטבע.

כאמור הכתבה הזו לא נולדה סתם, היא לא נועדה לתת במה לטיעונים בעד ונגד שמירה על חוף אפולוניה שרבים רבים תומכים בו. אני משער שהכתבה נולדה אלא על-מנת להרתיע אותי מלנסות לטרפד את העסיקה המפקפקת של נמורדי בחוף הרצליה.
בקליפת אגוז, עסקת נמרודי היא עסקת חלופי קרקעות בה נמורדי מקבל כ20 דונם עם זכויות בניה למגורים בחוף זבולון בהרצליה בקו ראשון לחוף. תמורת זה עיריית הרצליה מקבלת קרקע של נמורדי בהיקף של 8 דונם שמיועדת לשטח פתוח ללא שום זכויות בניה, זאת על סמך בדיקה מעמיקה שעשיתי.
בקיצור, נמרודי מקבל נדל"ן במאות מיליונים ותמורת זה הוא לא נותן כמעט כלום!

אילו לא היה מדובר בטייקון תקשורת, עסקה כזו הייתה זוכה לכותרות גדולות בתקשורת.
אציין שהסיפור נשלח לכל כלי התקשורת אבל למעט קול ישראל ומקומון של ידיעות בשרון, הוא לא פורסם.

האמת, למעט שגיאה אחת בציטוטים שלי(אמרתי שבאפולוניה לא התרחשה מפולת 15 שנה ולא 500 ), הכתבה הייתה סבירה. אמנם התמקדה בנושאים שוליים ותפלים אבל הציגה את שני הצדדים באופן די הוגן.

הפרשנות של אביב לביא
לכתבה של אייל לוי הייתה נספחת פרשנות של הפרשן מטעם עצמו לענייני סביבה של מעריב אביב לביא.
אביב לביא, שמאס כנראה בלפרשן כדורסל, החליט לפני כמה חודשים להיות גורו בענייני סביבה ולא רק סתם גורו אלא גורו שיודע הכול ומטיף לכלום.
אני קורא לפעמים את הטורים שלו, ניכר שאין לו הבנה משמעותית בענייני סביבה, ולמען האמת גם אין לו דעה עצמית, הדברים שהוא כותב הם בעיקר דברים מגורנם של כמה אנשים מן התחום הסביבתי.
רוב הדברים שאביב לביא כותב, הם בהחלט טקסטים שטוב שהציבור נחשף אליהם, למורת שלא תמיד הם מכילים את הצד השני בצורה ראויה או קורטוב של ספקנות שהיה נותן לטקסטים האלו נימה אמינות ולא הטפה.

בכל אופן, אביב לביא כנראה לחלוטין אינו מבין בענייני ים וחופים, ולפי הפרשנות שהוא כתב הוא גם כנראה גם לא רוצה להבין.
לביא כנראה שוחח עם אנשי רשות הטבע והגנים, והחליט בתוקף סמוכתו כגורו לענייני סביבה כי הם צודקים. ועדיף לחסל את חוף אפולוניה תמורת הפנטזיה כי כיסוי כל החוף באלפי סלעי גיר יצילו את המבצר.
זאת חרף העובדה, שמתכנון סוללת הסלעים הזו, אמור שהיא לא תמנע מפולות, תחזיק מעמד בין 5 ל10 שנים, ובשום פנים ואופן לא יהיה אפשר לעבור בחוף כי פשוט לא יהיה חוף.
לביא גם התעלם מן העבודה שיש קונסנזוס די גדול בקרב המומחים נגד התוכנית הזו, ולא רק מומחים אלא גם אנשי המשרד להגנת הסביבה עצמם.
אביב לביא גם ניסה ליצור רושם כאילו לאנשי רשות הטבע והגנים אין אינטרסים בסיפור הזה מלבד האינטרס הציבורי. אבל מה לעשות, פני הדברים הם לא כאלו.
גן לאומי אפולוניה הוא אחד מן הגנים לאומיים המכניסים ביותר שיש לרשות הטבע והגנים. מלבד העובדה שהגן הוא בין המעטים שנמצאים באזור המרכז ולכן מושך מאות אלפי מבקרים מיידי שנה, רשות הטבע הגנים מספסרת בו בצורה די בוטה, לא פעם גילתי שמבנים העתיקים של אפולוניה הפכו תפאורה לאירועים נוצצים ולנקודות קייטרינג, רק לאחרונה הגן שימש תפאורה לגמר הישרדות.

ברור, שאת רשות הטבע והגנים מאוד מעניין שהכספים שהם מפיקים מן הגן ימשכו לזרום, ולא כל-כך מעניין אותם החוף שהכניסה אליו לא מכניסה להם אפילו שקל. להפיך, חיסול החוף תוך יצירת מצג שווא שבכך ניצל המבצר רק יקדם את עסקי התיירות הענפים שרשות הטבע והגנים מנהלת באפולוניה.

אם אביב לביא היה מתקשר אליי, הייתי משמיע את הדברים האלו ומסביר לו באריכות את העמדה שלנו, אבל לצערי הרב, הוא לא התקשר והוא כתב פרשנות על נושא שהוא לחלוטין אינו מבין בו על סמך שמיעה צד אחד של הסיפור.

שתי הערות לסיום
הראשונה, אנשי מעריב משולים בעיניי לנוסעים ברכבת שדים, שלא רק נאנסו לנוסע בה אלא גם לחייך ולשבח את הנהג על כל השדים שהוא מעביר אותם בניהם. למורת שהם מחייכים מבחוץ ולמרות שהם לא ירודים מן הרכבת אני יודע שרוב הנוסעים ברכבת הזאת צורחים חזק מפנים.

השנייה, כנראה אנשי נמרודי לא עשו תחקיר טוב עליי אילו הם היו עושים הם היו מגלים כי אני טיפוס שלא נרתע בקלות. ההיפך עצם העובדה שיש כאן ניסיון להרתיע מאוד מעודד אותי, כי ברור לי שמישהו בצד השני מאוד חושש והטענות שהעסקת הנדל"ן של נמורדי מפקפקת הן נכונות!

למצגת על התוכנית לחסל את חוף אפולוניה לחצו כאן…

מחר מתקיים דיון בכנסת בנוגע לתיקון לחוק איסור נהיגה בחוף, היום שלחתי לאופיר פינס מכתב בנושא, וגם רציתי להגיע לדיון בנושא שאני עוסק בו רבות.
להפתעתי הרבה נאמר לי שלא יאשרו לי כניסה לכנסת כי אני מתכוון להגיע לכנסת בסנדלים, הנה מכתב ששלחתי היום יו"ר הכנסת דליה איציק, על כך שנמנע ממני להגיע לכנסת רק בשל העובדה שאני נועל סנדלים.

הסנדלים של דרור- לא ידרכו על שטיחי הכנסת

לכבוד:
ח"כ דליה איציק
יו"ר הכנסת

שלום רב,

הנדון: הגבלת כניסה לכנסת בשל קוד לבוש

מחר ה14/07/08 יתקיים בועדת הפנים והגנת הסביבה דיון בנושא חוק איסור נסיעה בחוף.
לקראת הדיון, הכנתי מסמך בו פרטתי את טענותיי בקשר לחוק, ובקשתי גם להגיע לדיון. מן הועדה נמסר לי כי עליי לציית לקוד לבוש, ביניהם לא להגיע עם סנדלים.

המשך »