מפלגת הירוקים ערערה באמצעות עו"ד אריאל יונגר לבית המשפט העליון כנגד פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. אשר דחה את העתירה נגד פרויקט סוללת סלעים אשר יגרום להרס בלתי הפיך של חוף אפולוניה.

בערעור טוענים הירוקים כי בפסק-דינה של סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי השופטת מיכל רובינשטיין נפלה טעות עובדתית קשה כאשר פסקה כי התוכנית ממנה ניתן היתר הבניה לפרויקט הינה תוכנית חדשה משנת 1998 ואילו בפועל מדובר בתוכנית ארכאית שאושרה בשנת 1961.
עוד טוענים הירוקים כי בפסק-הדין נפלה טעות גם בהגדרה של סוללת הסלעים, אלמלא טעות זו הפרויקט היה נדרש אישור המועצה הארצית, לבניה מבנים בתחום רצועת החוף ועל קו המים, בהכרח חובת הכנת תסקיר השפעה על הסביבה לפי חוק החופים ותמ"א 13 (תוכנית ארצית לחופים).

בנוסף לערעור הגישו הירוקים בקשה לצו מניעה להפסקת התחלת עבודות הבניה במקום, בית המשפט נתן למדינה ולעירייה להגיב לבקשה תוך 7 ימים.

שקיעה בחוף אפולוניה, נובמבר 2007

עו"ד אריאל יונגר מוסר:"מקרה זה הינו דוגמא מובהקת לתפקידו החשוב של בית המשפט העליון כערכת ערעור, אנו סבורים כי הטעות של בית המשפט המחוזי הייתה בתום לב. בכל אופן אנו מאמנים כי בית המשפט העליון לא ייתן ידו להרס החוף היפה הזה בשל טעות אנוש."

דרור עזרא רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים אומר:"עיריית הרצליה בחרה בשיטה מאוד מפוקפקת להגן על המצוק, סוללת סלעים זו תביא להרס מוחלט ובלתי הפיך של אחד החופים היפים בישראל. זאת כאשר יש בעולם שיטות טיפול מתקדמות במצוקי חוף אשר לא מחייבות חיסול החוף. התנהלות עיריית הרצליה בנושא היא פשוט שערורייתית, העירייה אטמה אוזניה ולא הכינה תסקיר השפעה על הסביבה, שהייתה מחייבת לו, הבודק ומשווה בין חלופות שונות, ובנוסף העירייה התעלמה משורה של חוות-דעת מומחים כולל פרופסור מחו"ל, אשר שללו לחלוטין את בניית הסוללה מנימוקים הנדסיים וסביבתיים ואף טענו שלא תמנע מפולות."

רקע:
עיריית הרצליה מתכננת להקים על החוף בצמוד למצוק אפולוניה סוללת סלעים באורך 300 מ' ברוחב 13 מ' ובגובה 4 מ'. הקיר יהיה מורכב מסלעים במשקל 3 טון ויכסה לחלוטין את החוף.
לפי העירייה מטרת הקיר היא להגן על "בהון" המצוק וכך למנוע מפולות, גם בין מומחים ומהנדסים קיימים חילוקי דעות קשים לגבי נחיצות הקיר, שורה של מומחים התנגדו לקיר ושיגרו לעירייה חוות דעת כתובות בנושא. ביניהם דר' יעקב ניר (גיאולוג ימי), דר' רמי בן-דוד(גיאולוג), אורי רוזין (מנהל היחידה לאיכות סביבה בהרצליה) ופרופ' לי הריס(מומחה אמריקני להנדסת חופים).
בסוף שנת 2007 היתרה הועדה המקומית הרצליה את בניית הקיר לפי תוכנית משנת 1961, בתחילת 2008 מפלגת הירוקים הגישה ערר על מתן ההיתר לועדת הערר המחוזית בטענה שהיה חובה על העירייה לנקוט בהליך תכנוני מלא, קרי הכנת תוכנית, תסקיר השפעה על הסביבה, בדיקה מקיפה של החלופות ושמיעת התנגדויות הציבור זאת בשל העובדה שחוף אפולוניה מוגדר בתוכנית מתאר ארצית לחופים כשמורת חוף.
לפני כשנה דחתה ועדת הערר את ערר מפלגת הירוקים על החלטה זו הגישה מפלגת הירוקים עתירה שנדחתה לפני חודש.

לקיראת הערעור במלאו לחצו כאן…

עע"ם 8233/09

לאחר מאבק ממושך רושמים תושבי שכונת קריית ספר בתל אביב ניצחון: הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז תל אביב החליטה לאשר ולקדם באופן מיידי תוכנית להקמת פארק ציבורי במתחם קריית ספר, במקום מגדלי המגורים שתוכננו להיבנות על השטח.

ההחלטה התקבלה בעקבות החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב-יפו מחודש יוני השנה, על כך שבמתחם יוקם פארק ומגדל מגורים. עם זאת, בהמלצת ממלא מקום הוועדה המקומית פאר ויסנר, התחייב מהנדס העיר חזי ברקוביץ' לבדוק אפשרות לנייד את זכויות הבנייה של המגדל לאתר אחר, לטובת הקמת פארק על כל השטח. ההחלטה שהתקבלה בוועדה המחוזית מאשרת את הקמת הפארק על פני המתחם כולו, ללא מגדל מגורים.

לכתבה בדה-מרקר לחצו כאן…

שופטת בית המשפט המחוזי מיכל רובינשטיין דחתה השבוע את עתירת מפלגת הירוקים נגד בניית סוללת סלעים אדירה שתכסה את חוף אפולוניה.

בפסק-דין קבעה השופטת רובינשטיין, כי בניית סוללת הסלעים על החוף לא מחייבת הכנת תוכנית מפורטת (הכוללת תסקיר השפעה על הסביבה ובחינת חלופות), עוד קבעה השופטת כי סוללת סלעים על חוף הים אינה מבנה ולכן בסמכות הועדה המקומית לאשרה בהילך היתר פשוט.
בנוסף חייבה השופטת רובינשטיין את מפלגת הירוקים לשלם לעירייה ולמדינה הוצאת משפט בסכם 20000 שקל.

חוף אפולוניה לאחר בניית הקיר, הדמיה (מתוך מצגת)

פרויקט סוללת הסלעים בחוף אפולוניה שנוי במחלוקת בשנים האחרונות, שורה של מומחים בכירים בנושא חופים הביעו התנגדות נחרצת לפרויקט, המשרד להגנת הסביבה בתחילה התנגד אף הוא לפרויקט, אבל בעקבות לחץ של עיריית הרצליה השר להגנת הסביבה שינה את עמדתו.
גם מתכנן הפרויקט לאונרדו שטדלר ציין שסוללת הסלעים לא תמנע מפלות, להלן ציטוט מתמליל הדיון באישור ההיתר:
"הפתרונות האלו, אני מוכרח לציין, לא יאפשרו הורדת שביל ישראל אל החוף חזרה מהסיבה הפשוטה שהיציבות של המדרון והסכנה להתמוטטות או הידרדרות גושים בגדלים שונים עדיין תהיה קיימת.
מבחינה בטיחותית לא ניתן לאפשר שימוש של הציבור הרחב באזור הזה, לא על הסוללה וכמובן רצועת החוף היא מאוד צרה, אז גם לא ברצועת החוף."

דרור עזרא יו"ר רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים מוסר:"חוף אפולוניה הוא פנינת נוף ייחודית ומיוחדת, מדובר באחד החופים היפים והציוריים ביותר הקיימים בישראל, חיסול חוף אפולוניה יהיה אחד מסמלי האווילות הסביבתית הגדולים שהיו בישראל לא פחות מבניית המרינה בהרצליה או סי-אנד-סאן."
עוד מדגיש עזרא "אין מדובר בפתרון זמני, סוללת הסלעים הזו תישאר על החוף לנצח."

עו"ד אריאל יונגר שייצג את הירוקים בעתירה:"אנחנו עומדים על כך כי הפרויקט אושר שלא כדין, בפסק-הדין יש מספר פגמים מהותיים. מדובר בפסק-דין בעל השלכות חמורות על חופי ישראל, למעשה בית במשפט מעביר היום את הסמכות להחליט על פרויקטים להגנה על החוף מן הועדה לשמירת הסביבה החופית לרשויות המקומיות. אנו מתכוונים לערער בזמן הקרוב לבית המשפט העליון."

רקע:
עיריית הרצליה מתכננת להקים על החוף בצמוד למצוק אפולוניה סוללת סלעים באורך 300 מ' ברוחב 13 מ' ובגובה 4 מ'. הקיר יהיה מורכב מסלעים במשקל 3 טון ויכסה לחלוטין את החוף.
לפי העירייה מטרת הקיר היא להגן על "בהון" המצוק וכך למנוע מפולות, גם בין מומחים ומהנדסים קיימים חילוקי דעות קשים לגבי נחיצות הקיר, שורה של מומחים התנגדו לקיר ושיגרו לעירייה חוות דעת כתובות בנושא. ביניהם דר' יעקב ניר (גיאולוג ימי), דר' רמי בן-דוד(גיאולוג), אורי רוזין (מנהל היחידה לאיכות סביבה בהרצליה) ופרופ' לי הריס(מומחה אמריקני להנדסת חופים).
בסוף שנת 2007 היתרה הועדה המקומית הרצליה את בניית הקיר לפי תוכנית משנת 1961, בתחילת 2008 מפלגת הירוקים הגישה ערר על מתן ההיתר לועדת הערר המחוזית בטענה שהיה חובה על העירייה לנקוט בהליך תכנוני מלא, קרי הכנת תוכנית, תסקיר השפעה על הסביבה, בדיקה מקיפה של החלופות ושמיעת התנגדויות הציבור זאת בשל העובדה שחוף אפולוניה מוגדר בתוכנית מתאר ארצית לחופים כשמורת חוף.
לפני כשנה דחתה ועדת הערר את ערר מפלגת הירוקים על החלטה זו הגישה מפלגת הירוקים עתירה שכאמור נדחתה השבוע.

לקריאת פסק-הדין במלאו לחצו כאן…

האם זכאים אדם או גוף להגיש בשם מטרה ציבורית ערר למועצה הארצית על החלטות הועדה לשמירה על הסביבה החופית? זו השאלה העקרונית העומדת בבסיס העתירה שהגישו היום אדם טבע ודין ומפלגת הירוקים לבית המשפט העליון.

האינטרס הציבורי נדחק
ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה קבעה כי אדם או ארגון, הנעדר אינטרס "אישי", אינו זכאי להגיש ערר על החלטותיה של הועדה לשמירה על הסביבה החופית. החלטה זו באה בעקבות ערר מפלגת הירוקים (באמצעות עו"ד אריאל יונגר) על ההחלטה לאשר בתנאים את תחנת הכח רוטנברג, שתכליתה הקמת תחנת כח פחמית חדשה לצד תחנת הכח הפחמית הקיימת באשקלון.

התכנית מציעה להוסיף שתי יחידות ייצור חשמל לאתר רוטנברג ומתקנים נוספים, אשר הקמתם תהיה כרוכה, בין היתר- מבחינת ההשפעה על הסביבה החופית – בהעמקת בריכת הקירור הקיימת, ביישור שוברי הגלים הקיימים, בבניית גשר לתחנת יניקה בהקמת בית משאבות ובשימוש במחסום חדש למניעת כניסת כתמי שמן לתחנה ועוד.
תכנית התחנה הפחמית באשקלון, עוררה מאבק ציבורי נרחב, ולאור השלכותיה הפוגעניות על בריאות הציבור ואיכות הסביבה, הוגשו כנגדה מספר חסר תקדים של כ- 20,000 השגות

הציבור מורחק מהליכי התכנון
החלטת המועצה הארצית שבגינה הוגשה העתירה קבעה כי בהיעדר אינטרס אישי לא זכאי אדם או גוף כלשהו להגיש ערר על החלטות הועדה לשמירה על הסביבה החופית בשום מקרה.
המדובר בהחלטה שלא ניתן להשלים עימה, אשר מרוקנת מתוכן את זכות העמידה הציבורית שנתן החוק לגופים הסביבתיים, ואשר עתידה להצר באופן משמעותי את שיתוף הציבור בהליכי התכנון.

דרור עזרא רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים מוסר: "לצערנו אנו רואים באחרונה מגמה ברורה בה מוסדות התכנון מכרסמים באינטרסים הציבוריים שחוק החופים בא להגן עליהם, ולכן אנו נאלצים לפנות לעזרתו של בית המשפט. אנו מקווים שבית המשפט יבטל את החלטה האומללה הזו כך שחוק החופים יתחיל לממש את ייעוד האמיתי."

לכתבה באתר אדם טבע ודין לחצו כאן…
לקריאת העתירה במלאה לחצו כאן…

(בג"צ 7043/09)

חודש לאחר שחופי ישראל הוצפו ביריעות פלסטיק, אין בשורה למתרחצים. מפלגת הירוקים מבקשת להכריז על מצב חירום סביבתי

הכמויות האדירות של פיסות ניילון אלו גורמות לנזק של ממש למערכת החי הימית והחופית", כתב דרור עזרא, רכז הים והחופים של מפלגת הירוקים.

פיסות פלסטיק בחוף ארסוף
 

לכתבה בNRG לחצו כאן…
 

כתבתו של נועם בר-שלום ביומן הבוקר ברשת ב' על הדיון שהתקיים אתמול בהתנגדות של מפלגת הירוקים לתחנה הפחמית באשקלון
[audio:http://www.green-party.org.il/reshet_b_ashklon_240809.mp3]

באוגוסט 2008 הייתי נוכח בדיון בנוגע לתוכנית לתחנת הכח הפחמית החדשה באשקלון, את הדיון פתח מנכ"ל משרד התשתיות חזי קוגלר, אשר נימק את הסיבה לצורך בעוד תחנה פחמית למרות מגרעותיה הרבות. קוגלר נתן שני נימוקים מרכזיים, הראשון – מחירי הגז והדלק הגואים לעומת מחירי הפחם היציבים והשני – מניעת תלות בגז המצרי ליצור חשמל.

בשנה האחרונה עבר משק האנרגיה בעולם ובפרט בישראל שינוי אדיר, ראשית מחירי הנפט והגז צנחו משמעותית ושנית נמצאו כמויות אדירות של גז מול חופי ישראל.

לאור הנתונים אלו היה אפשר לצפות מממשלת ישראל להודות למזלה הטוב, ולנו הירוקים על כך שעתרנו ועררנו ועדיין התחנה הפחמית לא יצאה לדרך ויש אפשרות מעשית וכלכלית לבטלה.

כמו במקרים רבים אחרים גם במקרה זה הממשלה כנראה מעדיפה לבחור בחלופה הגרועה, היקרה, והמזיקה ביותר (התחנה הפחמית), ולזנוח חלופה זולה וטובה יותר (תחנות גז).
אמנה בקצרה חלק מן היתרונות הרבים שיש לתחנות גז על-פני תחנות פחמיות, הקמתן זולה משמעותית, הן מזהמות פחות, הן לא מיצירות אפר, הן לא דורשת שאיבת מי-ים, הן לא מחיבות מיקום על החוף, הן לא דורשות הובלה ימית והן דורשות הרבה פחות עובדים.

הבהלה לפחם
בחודשיים האחרונים אני מזהה מצד כמה וכמה גורמים בהלה, וזאת נגרמת ממילה קטנה בת שתי אותיות "גז". מציאת הגז מעוררת חלחלה בקרב כמה מן הגורמים החזקים ביותר בישראל, ומאיצה בהם לקדם בבהילות את התחנה הפחמית באשקלון.

חברת חשמל – לה יש היום מונופול כמעט מלא על ייצור החשמל, התחנה הפחמית הייתה אמורה לחזק מונופול זה כיוון שהקמתה היא פרויקט ענק שרק חברת חשמל יכולה להקים. לעומת זאת תחנות כוח על גז יכולות לקום ע"י גורמים אחרים ואז יאבד המונופול.

עובדי חברת חשמל – קבוצת העובדים הכי משפיעה במשק, הם מנווטים ביד רמה את ההסתדרות, הם בוחשים עמוק בתוך הפוליטיקה הפנימית של המפלגות והם שולטים למעשה בחברת החשמל, מבחינתם הפחתת כוח האדם, ואיבוד השליטה ביצור החשמל הם אסון.

מובלי הפחם האחים עופר – למעשה שולטים על שוק הובלות הפחם בישראל, ע"י צים וחברת ההובלות הימיות שלהם, אין ספק שביטול התחנה יכול לגרום להם לנזק כספי ואובדן הכנסה.

גילוי שדה הגז, העמיד בישורת האחרונה את האינטרסים הסביבתיים, החברתיים והכלכליים של ישראל עומדים מול אינטרסים צרים של כמה מן הגורמים החזקים בישראל, אז מי ינצח?

בכל מדינה מערבית אחרת התשובה לכך הייתה ברורה, אבל בישראל מצב העניינים היום הוא כנראה שכף המוזניים היא שווה, ויש רק איש אחד שיכול להטות את הכף לכאן או לכאן שר התשתיות עוזי לנדאו.
למרות שהשר לנדאו כבר התבטא לטובת הקמת התחנה הפחמית, אין להמעיט בדילמה שעומדת בפניו אם יביט על קודמיו בתפקיד וישאל עצמו, האם לבחור בדרך פריצקי שהודח או בדרך פואד בן-אליעזר שנישא על כתפי מתפקדי מפלגתו ביניהם עובדי חברת חשמל להישגים משמעותיים בפריימריס.

אני רק יכול להמליץ לשר לנדאו לבחון מחדש את עמדתו, כי התחנה הפחמית הייתה מיותרת לפני שנה שלא היו לישראל עתודות גז ומחירים הנפט והגז היו בשמים, ועל אחת כמה וכמה היא מיותרת היום כאשר יש לישראל מצוברי גז אדירים, ומחירי הגז ירדו מאוד.
לי אין ספק שהחלטה על ביטול התחנה הפחמית באשקלון היא המשוכה הראשונה והמשמעותית שתוביל את משק החשמל לנורמאליות מסוימת ואולי סופסוף להתנהלות הגיונית ונכונה, נטולת פחד.